יהונתן קרני: עוד לנוסחה הקדום של ברכת השכיבנו ויחסה לברכת המפיל

[1]שמעון פוגל ואורי ארליך במאמרם 'לתולדות נוסחה הקדום של ברכת השכיבנו'[2] הציעו שחזור לנוסחה הקדום של ברכת השכיבנו ההולם את התיאור המשנאי 'ברכה קצרה'. הרי הנוסח המשוחזר שהציעו:

השכיבנו יי אלהינו לשלום

והעמידנו מלכנו לחיים ולשלום

ופרוס עלינו סוכת שלום/שלומך

ברוך אתה יי הפורס סוכת שלום

הצעתם התבססה על קיומה של חטיבת נוסח קצרה וקבועה בשני המנהגים, המופיעה בכלל עדי הנוסח של הברכה המתחילים בלשון 'השכיבנו'. לחיזוק השערה זו הם הסתייעו בשלושה קטעי גניזה שנרשם בהם נוסח קצר מעין זה, אך עם אי אלו ליקויים.

לאחר עיון בכתבי היד של נוסח ארץ ישראל לברכה, ברצוני להציע שחזור דומה אך שונה במעט. לשם כך אפתח בהבאת שנים מכתבי היד שהוזכרו במאמרם:

Cambridge Add.3160.5	Cambridge T-S 8H24.5
השכיבינו לשלום יי אלהינו והעמידינו מלכינו לשלום ופרוס עלינו סוכת שלומך ...	השכיבינו יי [ﭏ'] לשלום והעמידינו לשלום ופרש עלינו [סוכת] שלומך ...

חוסר יציבות מיקומן של המילים 'יי אלהינו' העולה מכתב יד קמברידג' Add.3160.5 מעיד על היותן תוספת[3].

כמו כן, המילים 'מלכנו לחיים' בשורה השנייה של הצעתם, אינן יציבות בכתבי היד, והחילופים בהן רבים. ישנם כתבי יד הכוללים את שתיהן, וישנם כתבי יד הכוללים רק אחת ממילים אלו. כתב יד קמברידג' T-S 8H24.5 מציג נוסח שאינו כולל מילה ממילים אלו.

דברים אלו מובילים להצעת השחזור הבא לנוסח הקדום:

השכיבנו לשלום

והעמידנו לשלום

ופרוס עלינו סוכת שלומך

ברוך אתה יי ה/פורס סוכת שלום

שחזור זה מקבל חיזוק כשמעיינים בנוסחיה של ברכה אחרת.

במנהג ארץ ישראל הקדום, נאמרה קרית שמע בברכותיה על המיטה, ונסתיימה בברכת 'השכיבנו', המתאימה ביותר ל'מעמד' זה (כמעשיהם של רבי שמואל בר נחמני ורבי יהושע בן לוי בירושלמי ברכות א,א). בבבל נהגו כרבי יוחנן וסמכו גאולה לתפילה גם בערבית (בבלי ברכות ד ע"ב). דבר זה הזקיקם לנסח את ברכת המפיל (רבי יוחנן לא חולק על קביעתו ההיסטורית של ריב"ל 'תפילות באמצע תקנום').

עיון בנוסחי ברכת המפיל מעלה בפנינו זיקה מיוחדת. להלן נוסח ברכת המפיל המובאת בתשובת רב נטרונאי גאון (דומה לנוסח זה מאוד הוא נוסח דפוס פארו), ומולה שחזורי לברכת השכיבנו:

ברכת המפיל – נוסח רב נטרונאי גאון	שחזור ברכת השכיבנו
ב'רוך המפיל חבלי שינה על עיניים יהי רצ'ון מלפ'ניך יי אלהי שתשכיבני לשלום ותעמידני לשלום ותהא מיטתי שלימה לפניך ב'רוך א'תה יי המעיר לכל העו'לם כולו בכבודו.	השכיבנו לשלום והעמידנו לשלום ופרוס עלינו סוכת שלומך ברוך אתה יי ה/פורס סוכת שלום.

אפשר לראות את הזיקה בין הברכות גם בנוסח רס"ג לברכת המפיל. בנוסחו נוסף 'והעמידני ממטתי לחיים ולשלום', תוספת התואמת לתוספת הרגילה בברכת השכיבנו. אצל בה"ג אנו מוצאים את אותה התופעה שראינו בכתב יד קמברידג' Add.3160.5 – 'ותעמידני ממיטתי לשלום ולחיים' הוספה שנכנסה שלא במקומה.

זיקה זו מעידה על חסרונן של התוספות בתחילת הברכה. אפשר וזיקה זו אף מחזקת את כלל שחזורה של ברכת השכיבנו, ושגם לפני מנסחי ברכה זו עמד נוסח קצר של ברכת השכיבנו.

סיכום:

הוצע שחזור לברכת השכיבנו המתבסס על עיון בכתבי היד של הברכה. נמצאה זיקה חזקה בין שחזור זה לברכת המפיל המובאת בנוסח רב נטרונאי גאון ובדפוס פארו.

ישנם מקרים בהם הנוסח הארוך הוא הנוסח הקדום יותר. אך ישנם מקרים בהם נראה שעל הנוסח הקדום נערמו נוספו תוספות רבות, ולאחר בחינת עדים רבים, נראה שזהו אחד מאותם המקרים.

נספח - טבלה משווה לעדי הנוסח של ברכת המפיל:

בעמודה של שני עדים יבוא נוסח העד הראשון בסוגריים מרובעים ונוסח העד השני בסוגריים עגולים (לא יובאו כלל החילופים ביניהם):

רב נטרונאי גאון	דפוס פארו	מינכן 95	פריס 671 (אוקספורד 23)	בה"ג - כ"י וטיקן 304	רס"ג (רי"ף)	שונצינו (ונציה)
המפיל חבלי שינה על עיניים	המפיל חבלי שינה על עיני	המפיל חבלי שינה על אדם	המפיל חבלי שינה על עיני	המפיל חבלי שינה על עיני	המפיל כבלי שינה על עיני [ומשקיע שנת התרדמה]	המפיל חבלי שינה על עיני ותנומ'ה על עפעפי
	והמאיר לאישון בת עין	ומאיר לאישון בת עין	(והמשמרני כאישון בת עין)	והמאיר לאישון בת עין	ומאיר לאישון בת עין	ומאי'ר לאישון בת עין
יהי רצון מלפניך יי אלהי	יהי רצון מלפניך יי אלהי	יהי רצון מלפני'ך	יהי רצון מלפניך	יהי רצון מלפניך יי אלהי	יהי רצון מלפניך יי אלהי	י'הי ר'צון מלפני'ך ה' אלהי
שתשכיבני לשלום	שתשכיבני לשלום	שתשכיבני לשלום				שתשכי'בני לשלו'ם
		ותן חלקי בתורתך ותרגילני לידי מצוה ואל תרגילני לידי עבירה ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי בזיון ולא לידי נסיון ואל ישלט בי יצר הרע	שתתן חלקי בתורתך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי ביזיון ולידי ניסיון ואל ישלוט בי יצר הרע	שלא תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואל יבהלוני חלומות רעין	שתצילני מיצר הרע ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים והאר עיני פן אישן המות	ותן חלקי בתורת'ך ותרגילני לידי מצו'ה ואל תרגילני לידי עביר'ה ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי נס'יון ולא לידי בזיון ו'אל י'שלוט בי יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלאי'ם רעי'ם ואל יבהילוני חלומו'ת רעי'ם והרהו'רים רעי'ם
ותעמידני לשלום	ותעמידני ממטתי לשלום	והעמידני ממטתי לשלום	(ותעמידני) לשלום	ותעמידני ממיטתי לשלום ולחיים	והעמידני ממטתי לחיים ולשלום
ותהא מיטתי שלימה לפניך.	ותהא מטתי שלמה לפניך	ותהא מיטתי שלמה לפניך				ותהיה מטתי שלמה לפני'ך והאר עיני פן אישן המו'ת
בא"י המעיר לכל העולם כולו בכבודו	ברוך המאיר לכל העולם כולו בכבודו	ברוך מאיר לעולם	ברוך מאיר העולם	ברוך המאיר לעולם כולו בכבודו	ברוך המאיר לכל העולם כולו בכבודו	בא"י המאי'ר לעולם כלו בכבודו

gmb 0074

---

[1] ברצוני להודות לפרופ' ארליך על המענה לשאלותיי הרבות.

[2] תרביץ פד, חוברת א-ב (תשע"ו) עמ' 77- 101.

[3] על תופעת הוספת מילים 'יי אלהינו' כתב ארליך בספרו 'תפילת העמידה של ימות החול' (עמ' 15).

אברהם ביטון: מעשה המכירי כת"י פריז 326 – נוסח משובח או עיבוד מאוחר

הספר 'מעשה המכירי' נכתב על ידי בני רבי מכיר, במאה הי"א, אך הוא לא השתמר בשלמותו, וחלקים ממנו נכנסו לכמה חיבורים מאשכנז במאות הי"ב-י"ג,[1] ובעיקר בחיבורים: מעשה הגאונים; ספר הפרדס. ובכתבי היד: כת"י ירושלים, הספרייה הלאומית Heb. 8°4199, דפים 505- 518[2]; כת"י אוקספורד, ספריית הבודליאנה Hunt. 404 (קטלוג נויבאואר 794, מתכ"י: F20331), דפים 28א-90ב; כת"י פרמה, ספריית הפלטינה Parm. 3057 (קטלוג די רוסי 1033, מתכ"י: F13823), דפים 1א-7א[3]; כת"י פריז, הספרייה הלאומית hebr. 326 (מתכ"י: F23495). פריז 326

בנסיון לשחזר את הנוסח המקורי יש לבדוק איזה מהחיבורים המאוחרים משמר את נוסח מעשה המכירי בצורה טובה יותר, א' גרוסמן נדרש לשאלה זו, ולטענתו: כת"י פריז 326 כולל קטעים מקוריים מספר מעשה המכירי המצטיינים בנוסחאותיהם המשובחות[4], ויש להעדיף את נוסחתו על פני שאר המקורות. אך עיון מדוקדק בכתב-היד מעלה כי מחבר הקובץ ההלכתי בכת"י פריז 326, ליקט הלכות ממספר ספרים שעמדו לפניו,[5] ואף עיבד את המקורות, ומיזג אותם ליצירה אחת, פעמים בצורה טובה ולפעמים בצורה מגומגמת. ועל כל פנים במקרים רבים נוסח ההלכות בו אינו הנוסח המקורי, וודאי שאינו עדיף על פני מעשה הגאונים; כת"י ירושלים 4199, ושאר כתבי-היד.

להלן שני דוגמאות לצורת העיבוד של החיבור. ולאחר מכן אביא את הנוסח שגרוסמן רצה לטעון שהוא הנוסח המדויק, של מעשה המכירי, ואראה שהוא עיבוד של כמה מקורות מאוחרים יותר.

1. הלכות קצובות,[6] שבת, אות כח, עמ' 77-78: "ומותר לחשב חשבוני מצוה, ובתינוקות מספרים להשיאה, ומשדכין, ובכל דבר של מצוה מותר לחשב ולספר בשבת".

ראבי"ה,[7] א, סי' שנט, עמ' 382: "ודיבור של מצוה וחשבונות של מצוה, כגון לשדך ולדבר על עסקי תינוק ללמדו תורה וללכת לבית וועד הגוים ולפקח על עסקי רבים מותר, דכתיב: "ממצוא חפצך" וגו' (ישעיהו נח יג), חפציך אסורים חפצי שמים מותרים".

כת"י פריז, דף 21ב: "ומותר לחשב חשבונות של מצוה, כגון להשיאה בתינוק ומשדכין אותה, ובכל דבר מצוה. מותר לדב'ר על עיסקי תינוק ללמדו תורה, וללכת לבית הוועד של גוים, ולפקח על עיסקי רבים מותר דכת'יב: "ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו נח יג), חפצך אסורין, וחפצי שמים מותרין".

החלק הראשון מקורו מהלכות קצובות, והחלק השני מראבי"ה.

2. בחלק זה בכת"י יש שילוב של הלכות קצובות ותשובת רב כהן צדק. הדגשתי את המשפטים שהמחבר שילב.

הלכות קצובות, פסח אות א, עמ' 89: "אלו אסורין בפסח: מורייס הלחם... וכן חיטים ושעורים וכוסמין ושיבולת שועל והשיפון מין חיטים הם כל אילו, ואם נפלו עליהם מים או שבאו בספינה ונשרו, או בגורן נשרו מן הגשמין, כולם אסורין בפסח, ולאחר הפסח אסורין אפילו ליהנות מהן, אלא או להשליכם בים או לזרותן, אפילו טחנן כדי להניחם לאחר הפסח אסור".

תשובת הגאונים שערי תשובה,[8] סי' רפה, דף כו ע"ב, בשם רב כהן צדק: "וחטים שבאו בספינות לאכול מהם בפסח, בין שמוטלות בספינה בלא שקים ובין הנתונות בשקים, בודקין אותן אם לחות או אם נשתנו מראיהן או שהן משונות עליונות מתחתונות, בידוע שהגיעו אליהם מים ואסור לאכול מהם בפסח מפני שהחמיצו, וכיון שהחמיצו עובר עליהם בבל יראה ובל ימצא, וחייב לבערם קודם שש שעות של י"ד בניסן ואסור לו לשהותן עמו... אבל אם נכנסו שש שעות ולא מכרן אסור למכרן ואסור ליהנות מהם ויצאו מרשותו ואי' לו תקנה עד שיוטל לתוך האור או לתוך המים או שיתנם במתנה לנכרי אבל אם ודאי אינן לחות ולא נשתנו מראה התחתונות מן העליונות וקשות הן ושוות תחתונות כעליונות מותר לאכול מהם בפסח ואין חוששין לספק איסור, ואין אומרין כיון שבאו בספינות שמא נכנסו בהם המים והיתר גמור הוא מאי טעמא: אחזוקי איסורא לא מחזקינן".

כת"י פריז, דף 40ב: "אילו דברים שאדם יוצא ידי חובתו בפסח: חיטין ושעורין וכוסמין, שיבולת שועל, והשיפון. כל אילו מין חיטין הן. אם נפלו עליהם מים או שבאו בספינ'ה ושרו, או ששרו מן הגשמים, אם נשתנו מראיהן שנשתנו עליונות מן התחתונות, ולחות, אסורים בפסח, מפני שהחמיצו, וכיון שהחמיצו עובר עליהן בבל יראה ובל ימצא, וחייב לבערו קודם שיבא שש שעו'ת דאסורין בהנא'ה, ולאחר הפסח אסורין. ואפי'לו טוחנו כדי להניחן אחר הפסח אסור. אבל [אם] וודאי אין לחות, ולא נשתנו מראי'הן, וקשות הן, ושוות עליונות לתחתונות, מותר לאכול מהן בפסח, שכך אמרו חכמים: אחזוקי איסורא לא מחזקינן".[9]

דוגמאות אלו מראות כי מחבר הקובץ ההלכתי שבכת"י פריז, עיבד את המקורות שלפניו, ועשה מהם חיבור אחיד, ולא תמיד שמר על הנוסח המקורי.

גרוסמן במאמרו 'זיקתה של יהדות אשכנז הקדומה אל ארץ ישראל',[10] הוכיח כי רבים מבני אשכנז הקדומה נהגו להפריש חלה אחת ושרפוה, כמנהג ארץ ישראל, ולא הפרישו חלה נוספת לכהן, כמנהג בבל ספרד ופרובנס. ובין היתר בבירור הנוסח של ספר מעשה המכירי, הוא מעדיף את הנוסח בכת"י פריז,[11] האומר שמפרישים חלה אחת, 'ויש מקומות שמפרישים עוד חלה ונותנה לכהן', על פני הנוסח בספר מעשה הגאונים,[12] ובכת"י פרמה,[13] בהם נאמר שיש להפריש בתחילה חלה אחת ולשורפה, ולאחר מכן להפריש חלה נוספת ולתת אותה לכהן. אך הנוסח של הלכות חלה בכת"י פריז הוא שילוב של מעשה המכירי [בנוסח הדומה לנוסח של מעשה הגאונים וכת"י פרמה], עם ספר התרומה הקצר, וראבי"ה, והמלים: "ויש מקומות שמפרישין עוד חלה שנייה", מקורם מספר התרומה ולא ממעשה המכירי. להלן הקטעים, הדגשתי את המשפטים שהמחבר שילב.

מעשה הגאונים, עמ' 26-27: "מכאן והילך שאל ר' מנחם את ר' נתן נוחו עדן, והשיב לו. ואמ'ר ששאל על עניין חלה בשאר ימות השנה כיצד, והשיב: בתחילה מפריש חלה ונותנה לכהן קטן שאין טומאה יוצאה מגופו, משום שנקראת תרומה בזמן הזה, ואם אין שם כהן משליכה באור, והיא נקראת חלת האור. ושוב מפריש חלה שנייה ונותנה לכל כהן שמוצא".

ספר התרומה הקצר, חלה, סי' פ: "הלש עיסה מפריש מעט ממנה, ושורפה, ואם רוצה יתננה לכהן קטן שלא ראה קרי מעולם, ויאכלנה, או אף לכהן גדול שהוא רואה קרי, אך שטבל לקריו והעריב שמשו. ומשום טומאת מת אין חששא, ואפילו לא טבל כלל. אם מבטלה ברוב חולין מותר לאוכלה, אך הזר אסור לאוכלה על ידי בטול ברוב. ויש מקומות שמפרישים עוד חלה שניה ככר גדול, ונותנין אותה לכהן גדול, ואוכלה אפילו בעל קרי, ואפילו אשתו נדה".

כת"י פריז, דף 45ב: "שאלתי על עיניין חלה בשאר ימות השנה, כיצד. והשיבני: בתחילה מפריש חלה ונותנה לכהן קטן שאי'ן טומא'ה יוצאה עליו מגופו ויאכלינה, או אף לכהן שרא'ה קרי, והוא (טבל) גדול, אך שטבל לקריו והעריב שמשו, ומשום טומאת מת אין חשש ואפילו לא טבל כלל. ואם ביטלה ברוב חולין מותר לאכול כל כהן, אך זר אסור לאכלה על ידי ביטול ברוב. ואם אין שם כהן קטן משליכה לאור ושורפה, והיא נקראת חלת האור. ויש מקומות שמפרישין עוד חלה שנייה, ונותנה לכל כהן שמוצאה ואוכלה ואפי'לו בעל קרי".

לאחר מכן מעתיק בכת"י פריז הלכה נוספת מספר התרומה הקצר, "צריך ליזהר שלא יתננה בקערה עם מרק רותח", והקטע שאחריו הוא מראבי"ה, סי' קסד, עמ' 165. ולאחר מכן הוא חוזר להעתיק מספר מעשה המכירי: "מקום שאין כהן לתת לו חלה שנייה מה יעשה", הנמצא ג"כ במעשה הגאונים, ובכת"י פרמה, ועוד קטע ממעשה המכירי: "ושאלתי על רבי: עיסת השפחות, אם מפרישין חלה", קטע זה חסר במעשה הגאונים, ובכת"י פרמה מובא בצורת הלכה, ולא בצורת שאלה ותשובה. ושוב חוזר להעתיק מראבי"ה, ב, סי' תצב, עמ' 118.

אם כן, אמנם בכת"י פריז המחבר מעתיק ממעשה המכירי בגוף ראשון, בשונה ממעשה הגאונים המעתיק בגוף שלישי, אך אין זה מעיד בהכרח על נוסח מדוייק, שכן המחבר משלב בתוך הדברים קטעים מחיבורים המאוחרים יותר.

gmb 0073

---

[1] על בני רבי מכיר וספר מעשה המכירי, ראה: א' עפשטיין, מעשה הגאונים, מבוא, ברלין תרע, עמ' X-XIV; א' גרוסמן, 'בני מכיר וספרם 'מעשה המכירי'', תרביץ, 46 (תשלז), עמ' 110-132; הנ"ל, חכמי אשכנז הראשונים: קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם הרוחנית, ירושלים תשסא, עמ' 361-386; י' שמידט, 'עיון מחודש בספר מעשה הגאונים', ע"ג, באר שבע 2017.

[2] ראה: מ' ויטמן, מ' ויטמן, 'כתב-יד ירושלים  8°4199 – עיון טקסטואלי, פלאוגרפי וקודיקולוגי', ע"ג, ירושלים תשמט, עמ' 138-147.

[3] נדפס ע"י הרב ש"א שטרן, 'פסקי ומנהגי מגנצא וגרמיישא', בתוך: מאורות הראשונים, א, עמ' קעו-קצב.

[4] גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, עמ' 376; הנ"ל, 'זיקתה של יהדות אשכנז הקדומה אל ארץ ישראל', שלם, ג (תשמא), עמ' 85-86.

[5] ובין היתר: הלכות קצובות; מעשה המכירי; ספרי דבי רש"י; ספר התרומה; ראבי"ה, ועוד.

[6] מהדורת מ' מרגליות, ירושלים תשב.

[7] מהדורת א' אפטוביצר, ברלין-ירושלים תרעג-תרצח.

[8] לייפציג תריח.

[9] תשובת רב כהן צדק זו, מופיעה בקיצור בהלכות גדולות, א, מהדורת הרב ע' הילדסהיימר, ירושלים תשלב, הלכות מרור וד' כוסות, עמ' 297, אך הלשון שם חסרה, וברור כי המחבר לקח את דבריו מהתשובה השלימה. ובמעשה הגאונים, עמ' 20-21, ישנה תשובה בנושא זה, המכילה בתוכה את תשובת רב כהן צדק, וראה: י' שמידט, 'עיון מחודש בספר מעשה הגאונים', עמ' 79-80.

[10] עמ' 81-92.

[11] דף 45ב.

[12] עמ' 27.

[13] מאורות הראשונים, עמ' קצ.