3/05/2022

הרב יהודה זייבלד: פירוש יוסף המשכיל למורה נבוכים – חוג קראי של לומדי מורה נבוכים ומפרשיו בביזנטיון

 

למן המאה השתים עשרה החלה להתפתח בחיי הרוח של קראי ביזנטיון מגמה של התקרבות למחנה הרבני ולספרותו במקרא, בהלכה, בפולמוס, בפילוסופיה, ועוד. מגמה זו היוותה גורם מרכזי, אם כי לא יחיד, שהוליך להתערערות הדרגתית של הדומיננטיות של המורשת הפילוסופית והמדעית של החכמים הקראיים שפעלו במרכז הארץ-ישראלי, ובפרט של התורה האטומיסטית, במחשבה הקראית הביזנטית, ולאימוץ של תורותיו המדעיות של אריסטו ושל פרשניו[1].

בין הספרים שנלמדו בעיקר על ידי קראי ביזנטיון, והועתקו על ידם, הוא ספר רוח חן, שאותו הם ראו כפירוש על מורה נבוכים[2]. אשר למורה נבוכים עצמו, ברשימות הלימוד של מי שנחשב מגדולי החוג, אליהו בשייצי, הוא לא מופיע.

לפנינו תגלית החושפת פירוש שיטתי של חכם קראי שחי בביזנטיון במחצית השניה של המאה הט"ו, שנכתב כהגהות על שולי מורה הנבוכים, מתוך לימוד קבוצתי. כתב היד של מורה הנבוכים עצמו הועתק באשכנז ומשם נדד ונמכר בביזנטיון. פן נוסף של גלגולי מסירה מתגלה כאן, כאשר בגליונות החכם הקראי מוטמעים פירושים של מנחם שלם-אגלר, פילוסוף בן פראג שעלה לארץ ישראל.

 

כתב יד המכון לכתבי יד מזרחיים, האקדמיה הרוסית למדעים, סנקט פטרבורג, רוסיה Ms. C 47, פותח בספר מורה נבוכים עם פירוש הנרבוני, ובהמשך בא פירוש עמודי כסף של אבן כספי, ועוד.

החלק הראשון והעיקרי שלו, מורה נבוכים, נכתב על ידי הסופר יהודה בן יעקב, שפעל באחת מערי אשכנז והעתיק בעיקר חיבורים פילוסופיים, בין השנים 1440-1460. בשנת 1440 העתיק את קובץ חיבורי אבן רשד שבספריית באוקספורד Ms. Opp. 143 עבור אחד אליעזר בן יוסף, ובשנת 1446 העתיק קובץ פילוסופי נוסף שכיום בספריית הרברט ד. כץ ללימודי יהדות מתקדמים, אוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, פנסילבניה, Ms. LJS 453, עבור יחיא כ"ץ. בשנת 1457 העתיק קובץ הכולל את ספר רוח חן ועוד כמה חיבורים פילוסופיים של אבן סינא ואחרים, שבספריית הארוואד MA USA Ms. Heb. 38, עבור מה"ר אברהם יצ"ו, ובשנת 1450 העתיק לעצמו את ספר טור אורח חיים ויורה דעה, שבספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, Ms. 7106.



כתב היד C47 מעוטר בהגהות רבות ומעניינות. חלקן חתומות בשם "מנחם" והן זוהו עם מנחם אגלר-שלם, מחוג לומדי מורה הנבוכים בפראג, שפעל בערך בשנים 1380-1440[3]. חלק מהפרושים של מנחם זהים לאלו שבכ"י אוקספורד 1264, שבו מופיעים פירושיו של מנחם אגלר-שלם.

כמה מההערות חתומות "יוסף", אחת מהן בהרחבה: יוסף הנקרא משכיל. תוכנה של הערה ארוכה זו - בדף 12א - זהה לדברי ר' אברהם אבולעפיה ב"חיי הנפש" ו"סתרי תורה".

 



והנה, כל ההערות הפרשניות (השתמרו בידינו עד ח"א פכ"ח), גם אלו שאינן חתומות בשם יוסף, הועתקו בכ"י פטרבורג, רוסיה Ms. B 228, דפים 7-12, תחת הכותרת: "הצעת המפרש ר' יוסף המשכיל". ומכאן שמעתיק כתב יד זה ידע או הבין שכל כ"י C47 הוא של יוסף המשכיל.

ניתן להוכיח ש-B228 הועתק מ-C47 וכנראה B228 סבר שכל הגליונות בC47 הם  אוטוגרף של יוסף. כך עולה בהעתקת דף 8א, שאחרי העתקת הגליונות העוסקים במורה נבוכים הוא מעתיק את הגליונות העוסקים בנרבוני, בלי ציון כלשהו, מתוך חוסר שימת לב שהטור השמאלי הוא פירוש הנרבוני; וכן מכך שכאשר בכה"י המקורי מופיע גליון בתוך חלון, בהיותו מתייחס לטקסט שמולו, מועתק גם בכ"י זה הטקסט בתוך חלון, ללא שום צידוק.

במקומות רבים מציע המגיה חילופי נוסח, רבים מהם לפי המקור הערבי, כאשר בראשם ראשי התיבות "נ"ע" – נוסח ערבי. כל אלו לא הועתקו בכ"י B228. בתחילת ח"א פ"א מופיע פירוש ארוך על רמזי פרקי הרמב"ם, שמקורו בספרי רבי אברהם אבולעפיא, ולפניו הכיתוב:  אמר יוסף הנקרא משכיל. פירוש זה לא הועתק בכה"י השני, שמא בשל אריכותו.

כתב יד B228 הוא קובץ קראי מהמאה הי"ח, והוא כתוב בכתיבות קראיות שונות.  חיבורי ראב"ע והמיוחסים לו והמועתקים על ידו: גורלות החול, ספר השאלות, ספר המאורות, וספר השאלות למשאללה.

העובדה שיוסף מכונה "המשכיל" - כינוי הנפוץ בעיקר אצל קראים, בצירוף העובדה שההערות הועתקו בתוך קובץ קראי, מעלים את הסברה שיוסף המשכיל הוא חכם קראי.

מועמד מתאים אפשרי הוא יוסף בגי. שעיסוקו במורה נבוכים ידוע, והוא בן הזמן.

יוסף בן משה בן יהודה בגי (נולד סביב שנת 1490) הוא נצר למשפחה קראית נכבדה, שהייתה בעלת קשרים משפחתיים ואחרים עם חשובי הקראים בני המקום והזמן, ושצאצאיה היו דמויות בולטות בחיי הקראים בביזנטיון ובארץ ישראל במאות השש עשרה והשבע עשרה. בתוך חיבורו "כתר כהנה", מתייחס יוסף בגי ללימודיו יחד עם חברו מילדות ששון בן יעקב הכהן, אשר נפטר בעודו תלמיד צעיר. בגי מפרט את רשימת המקצועות והחיבורים שלמדו הוא, ששון הכהן וחבריהם לספסל הלימודים, לפני שלושת מוריהם: אברהם באלי, שבתי ׳היתום׳ וזכריה בן שמואל[4]. בין הספרים שהם למדו יחד, נמנים רוח חן ומילות ההגיון. כן שאפו ללמוד הגות פילוסופית, לא רק עם "עץ חיים", כפי שהציע בשיצי, אלא גם מתוך חיבור פילוסופי לא קראי, "מורה הנבוכים" לרמב"ם. בגי איננו מציין בספרזה האם ההוראה המתוכננת יצאה אל הפועל לאחר מותו של ששון הכהן[5].

בחיבור מאוחר יותר שלו, איגרת קריה נאמנה, הוא מתאר את יחסו למורה נבוכים ולחיבורי ראב"ע. לדעתו, ראב"ע והרמב"ם נטו בליבם אחרי הקראים, אך בספריהם המיועדים להמון, כפירוש ראב"ע לתורה ופירוש המשניות לרמב"ם, הוכרחו לתקוף את הקראים כדי למצוא חן בעיני המון הרבנים. הוא מלקט מובאות מתוך מורה הנבוכים ומתייחס אליהן, כדלהלן: ח"א פל"א, על הסיבה הרביעית שגורמת לאנשים שלא לקבל את דברי זולתם, אותה הוא מעתיק על פי הפרשנות של הנרבוני על אתר (והמופיעה גם בגליונות יוסף המשכיל), שבזמנו של אלכסנדר הפרדוסי לא היו דתות ולכן הסיבה הזו לא היתה רלוונטית; ח"א פנ"א, " וכבר ידעת אמרתם המפורסמת אשר מי יתן והיו כל המאמרים כמותה", המשקפת זלזול בחלק מחז"ל וכעמדת הקראים – ראיה שהובאה כבר על ידי רבו, אליהו בשיצי; ח"א פע"א, "ומה שנתגלה מזה הענין לקצת הגאונים, ואצל הקראים", שתלמיד רבני הראה לו שבעותק שלפניו כתוב "הצדוקים" במקום "הקראים", והם בדקו יחד בכמה עותקים של מורה הנבוכים וראו שבכולם כתוב "הקראים"; וח"ג פנ"א, המתייחס לרבנים העוסקים רק בתלמוד, כמי שמסתובבים סביב הארמון. מכל אלו אנחנו למדים על יחסו החיובי לחיבורי ראב"ע ולמורה נבוכים.

בכתב יד B228, מיד אחרי פירושו של יוסף המשכיל למורה נבוכים, בא חיבור שזוהה עד כה כ"קטעים בפילוסופיה" לאחד בשם אברהם. בדיקתנו העלתה שמדובר בפירושו של אברהם באלי לספר כוונות הפילוסופים של אלגזאלי, והדפים מקבילים לכתב יד פטרבורג Ms. EVR I 695 מדף 21א והלאה, שהוא כתב יד המתחיל מתחילת החיבור, עם הקדמתו של אברהם באלי. הדפים שנכרכו כאן הם חלק מהטופס שבכתב יד פטרבורג Ms. EVR I 669, כפי שנראה מהזהות בכתיבה ובמאפייני הדף. סמיכות זו תומכת בזיהוי יוסף המשכיל עם יוסף תלמידו של אברהם באלי.

משכך ניתן להציע שיוסף בן משה בגי הוא יוסף המכונה המשכיל, שרשם את ההגהות על מורה הנבוכים תוך כדי לימוד; ושהוא בעל כתב היד ממנו הועתקו החיבורים במאה הי"ח, הכוללים גם חיבור של אליהו בשיצי רבו וכמה מחיבורי ראב"ע. רבו, אברהם באלי, כתב פירוש על כוונות הפילוסופים ועל פירוש הנרבוני שעליו; הוא כתב פירוש על מורה נבוכים ועל פירוש הנרבוני שעליו.

יתכן גם שאברהם המופיע בגליונות הפירוש למורה נבוכים, הוא אברהם באלי הלז. מאידך, ההערות החתומות בראשי תיבות "ר"א", יכולות גם להיות של אליהו בשיצי.

המקרה המעניין כאן הוא קליטת המסורות של מנחם אגלר-שלם, חכם מפראג שלא קדם לו בהרבה. יתכן שפשר הדבר נעוץ בירושלים: העיר שאליה עלה מנחם אגלר-שלם, כפי שהראה אלחנן ריינר[6], ובה חי ענף של משפחתו של יוסף בגי.



[1] ע' אליאור, רוח חן כאספקלריה מאירה: לימוד המדע בתרבויות יהודיות שונות כפי שהוא משתקף במבוא ביניימי למדע האריסטוטלי, ע''ד, באר-שבע תשע"א, (להלן: אליאור, רוח חן), עמ' 174.

[2] אליאור, רוח חן, עמ' 183.

[3] עליו ראו: א' קופפר, 'לדמותה התרבותית של יהדות אשכנז וחכמיה במאות הי"ד־הט"ו, תרביץ מב (תשל"ג),

עמ' 125-119.

[4] אליאור, רוח חן, עמ' 188.

[5] אליאור, רוח חן, עמ' 189.

[6] א' ריינר, עלייה ועלייה לרגל לארץ ישראל, 1099-1517, ע"ד, ירושלים תשמ"ח, עמ' 149 והערה 93.

gmb 081

2/06/2022

משחק פסוקי מקרא של תלמידי בית ספר מהגניזה A Bible Association Game from a Genizah Classroom


קטע גניזה  ט"ש K5.32 - קישור – תיאורנו במאגר  :

זוג דפי נייר כמעט שלמים. הדף מהמכתיבה המקורית,  דף מצחף  תורה, ויקרא ד. טרם נמצא שריד נוסף מכ"י זה.הוא האחרון מקונטרס א', מחובר לדף אחר, אולי דף השער, הראשון של הקונטרס, שנותר ריק, עד לשימוש המשני בכתיבה לא- מקצועית , אולי אפילו ילדותית.  



אבל מה הוא? במבט נראה סוג של צופן של פסוקי תורה:


תעתיק:  


משם נסעו ד' דבר מ'

מראשית מ' מכה ת'

תביאמו ך' כי תשמע ר'

רק את <ד>מו לא ת מ' מפני [שיב]ה י'י

י'י ימלך ועד' דבר אל [א]הרן מ'

מאקוב (=מה אקוב) לא י'י י'י ילחם [נ]

נאם שמיע מ' מטבו אהלך ל'

לא איש אל ה' הרנינו גוים ו'

ואלה המשפטים מ' ממשבתיכם [יי']

י'י בדד ינחנו ר' רק בכל

חזק רא[ו] [ע]תה ל' לא הביט ו'

ויאמר משה עמדו מ'

מי כה מכה נ()[א]דר א' 

 

סמכתי על תחושתיהם של ממייני קמברידג' מלפני מאה שנה, שמיינו אותו לקובץ K5, היינו קובץ עזרי לימוד, כנראה בגלל אופי הכתיבה של הכתב המשני. אבל כדי לפצח את הצופן מטרת התרגיל, ראיתי לנכון לשאול מומחה למסורה. ולכן העברתי לשכני וידידי, פרופ' יוסף עופר. התברר שאכן מסרן יבין את אופי התרגיל, שהוא בעצם סוג של משחק אסוסיאציה.

אמנם יש רק תלמיד אחד שכותב את התרגיל, אבל מטבע הדברים, יותר סביר שמדובר במשחק של כתה, בו כמה משתתפים, אולי כל אחד בכתה לפי הסדר, משמיע פסוק המסתיים באות האחרונה של הפסוק שדקלם (או כתב) התלמיד שלפניו.

 

הנה הסברו של יוסף עופר:

לפנינו 'משחק שרשרת' של פסוקים, הקשור כנראה לכמה משתתפים. הראשון קורא פסוק מן התורה, ועל השני למצוא פסוק אחר מן התורה הפותח באותה אות שבה הסתיים הפסוק הקודם, וחוזר חלילה.

מעניין לציין את היחס המיוחד לשם ה'. אין מתייחסים פה לאותיות השם, אלא שם ה' נחשב לסימן כתוב (גראפם) אחד. ולכן, אם הפסוק הקודם הסתיים בשם ה', הפסוק הבא בשרשרת צריך לפתוח בשם ה’.

רוב הפסוקים שנבחרו משקפים כנראה פרקים שילדים למדו ושיננו: שירת הים, ברכות בלעם, שירת האזינו.

הכתיב עממי, ויש בו חיבור מילים והפרדת מילים לפי תודעת השומע, כגון: מאקוב (=מה אקוב), מטבו (=מה טבו), מי כה מכה (=מי כמכה).

הניקוד די מדויק, אך יש שניים או שלושה חילופי סגול בפתח הרומזים למבטא בבלי או תימני: מַאַקֹוב (מָה אֶקֹּב),  נַאְדר (נֶאְדר), ואולי גם: חַזֶק (חֲזַק).

 

 הנה התרגיל לאחר פיתוח הפסוקים במלואם: 

מִשָם נָסָעוּ ד'                    דַבֵר מ'

מִשָּׁ֖ם נָסָ֑עוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּנַ֥חַל זָֽרֶד (במ' כא 12)

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קׇרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קׇרְבַּנְכֶם (ויקרא א 2)

מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַיי' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם (במ' טו 21)

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת (שמ' כא 12)

 

תַבִיאֵמוֹ ך'                       כִי תִשְמַע ר'

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָֽתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יי' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמ' טו 17)

כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יי' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר  (דב' יג 13)

 

רַקְאֶת<ד>מו לֹא תִ[1] מ'        מִפְנֵי [שיב]ה יָ'י

רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם (דב' טו 23)

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יי' (וי' יט 32)

 

יָ'י יִמְלֹך ועד'                     דַבֵר אֶל [א]הְרֹן מ'

יי' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (שמות טו 18)

דַּבר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במ' ו 23)

 

מַאַקֹוב לא יָ'י        י'י יִלָחֵם  [נ]

מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יי' (במ' כג 8)

יי' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן (שמ' יד 14)

 

נֻאם שֹמִיַע            מ'         מַטֹבוּ אֹהָלֶך ל'

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם (במ' כד 4 [או 16])

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל (במ' כד 5)

 

לֹא אִיש אֵל ה'                   הַרְנִינו גֹויִם ו'

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה (במ' כג 19)

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דב' לב 43)

 

וְאֵלֶּה הַמִשְפָטִים מ'             מִמְשבתֵיכם [יי']

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמ' כא 1)

מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיי' (וי' כג 17)

 

יַי' בָדָד יַנחַנו ר'                 רק בכל חַזֶק

יי' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דב' לב 12)

(נמחק: רַק בְּכׇל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יי' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל (דב' יב 15))

רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר (דב' יב 23)

 

רְא[ו] [עַ]תה ל'                 לֹא הִבִיט ו'

רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל (דב' לב 39)

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יי' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ (במ' כג 21)

 

וְיאמֶר מֹשֶה עִמְדו מ'

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יי' לָכֶם (במ' ט 8)

 

מִי כָה מֹכָה נַ(מ)[אְ]דָר א'

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא (שמ' טו 11)



[1]  החיריק, כנראה טעות בהשפעת הפועל תִּשְׁפְּכֶנּוּ בהמשך הפסוק.










gmb 0080

 

 




1/23/2022

אלי גנאור: על מאמר חסר ברש"י שבת פד ע"ב Eli Genauer, A Missing Article in Rashi Shabbat

 

                                                            Masechet Shabbat 84B –

                                                                אַרְבָּעָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע

The Mishnah on 84b discusses the fact that five different types of seeds can be planted in a very small garden patch without violating the prohibition of כלאים.[i] The Sugya itself is very complicated and includes the fact that Tosafot ( Bechorot 54a דבור המתחיל ״ דגן ודגן ״)claims that there is a טעות סופרים in Rashi in Bechorot when he writes that the איסור of כלאי זרעים is only מדרבנן. [ii]

I will only focus on one aspect of Rashi on this Mishnah

Did the “original Rashi” include the explanation we have in the Vilna Shas on the דבורי המתחיל of וְאַחַת בָּאֶמְצַע and ד׳ מד׳ רוחות הערוגה?

Here is the Mishna.

מַתְנִי׳ : מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ״ — ״זַרְעָהּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״זֵרוּעֶיהָ״.

Rashi

מתניּ: שזורעין בתוכה ה׳ זרעונין - ולא הוי עירבוב שיש בה כדי להפריש ביניהם הפרש הראוי:

ד׳ מד׳ רוחות הערוגה - ממלא את כל הרוח עד סמוך לקרן:

ואחת באמצע - גרעין אחד  ואע"פ שכל אצל הקרנות סמוכין זה לזה ואין ביניהם הרחקה ג טפחים ויונקים זה מזה אין כאן בית מיחוש דגבי כלאים היכרא הוא דבעינן דלא להוי עירבוב דהא אכלאים קפיד קרא אבל ליניקה לא חיישינן אפילו בכלאי הכרם דאורייתא כדתנן (ב"ב דף כו.) זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ואע"ג דינקו מתתאי וכ"ש כלאי זרעים דרבנן דלא חיישינן ליניקה כדתנן גבי ראש תור לקמן בשמעתין וגבי ב שורות והרי יש כאן היכר גדול רוח זו זרועה צפון ודרום וזו זרועה מזרח ומערב אבל בין זרע האמצעי לזרעוני הרוחות צריך הרחקה כדי יניקה דאין שם היכר ואי הוו מקרבי הוי עירבוב והמפרש ד גרעינין בד הרוחות טועה דאי ההרחקה משום יניקה ט זרעונין יש לזרוע בו ד בדהקרנות ואחד בכל רוח ורוח באמצעו וא באמצע הערוגה ויש בין כל אחד ואחד ג טפחים כשיעור יניקה טפח ומחצה לכל אחד הלכך לכל הרוח הוא ממלא עד סמוך לקרן ואפילו אין בין זרע שברוח זו לזרע שברוח זו ג טפחים לא איכפת לן דלענין כלאים היכר בעלמא הוא דבעינן כדפרישית:

זרועיה - ובגמ׳ מפרש היכי משמע ה׳ זרעונים בו׳ טפחים:

Rashi focuses on how five different types of seeds can be planted in a small garden patch. He explains that four different types of seeds can be planted on the north, south, east and west sides of the garden, each filling up the entire side, except that an empty space needs to be left in each corner. The fifth seed must be planted exactly in the middle so that it is three טפחים away from the seeds which rim the garden. According to Rashi, even though the seeds planted along the borders are not three טפחים apart one seed from the other seed, as long as there is a ״היכר״ that they are not mixed together, it does not violate the איסור of כלאים (which is translated as תערובת). This despite the fact that we normally require different seeds to be planted three טפחים from each other so that they do not acquire nourishment from the same source. The fifth seed though must be planted in the middle because it is not clear that it is different from the others and therefore needs to be three טפחים away from the seeds which rim the garden. The best illustration I found of this is from Peirush Chai. As you can see, it illustrates the different types of seeds planted along each border, and the different seed planted in the middle. It shows that the middle seed is always three טפחים away from the seeds planted along the 

borders and that an empty space is left in each corner.




 This is how it looks in the Vilna Shas. (1881) As you can see, there is a diagram included in the דיבור המתחיל of וְאַחַת בָּאֶמְצַע or ד׳ מד׳ רוחות הערוגה  with the notation of “כזה” in parentheses.[iii]



Did the “original Rashi” include the explanation we have in the Vilna Shas on the דבורי המתחיל of וְאַחַת בָּאֶמְצַע and ד׳ מד׳ רוחות הערוגה?

Tosafot clearly had a Girsa which included the דבור המתחיל of ואחת באמצע as they say that Rashi maintains that כלאי זרעים is מדרבנן which is one of the main points of our Rashi who writes 

ארבע על ארבע רוחות הערוגה - באמצע הרוח כדמוכח בגמרא לפי מה שאפרש בעז"ה ומה שפירש הקונטרס דכלאי זרעים דרבנן אינו נראה לר"י

 

The first printed Masechet Shabbat is important for determining the proper text of Rashi because obviously it was based on a manuscript or a group of manuscripts.

Soncino (circa 1489-1498), has the same Girsa as the Rashi in the Vilna Shas. (Note: In terms of the Nusach in the Mishnah, Dikdukei Sofrim writes   

ואחת באמצע ליתא בדפוס שׂנצינו בטעות ”



 

The Bomberg edition of 1520 is important for the same reason.


 

Chochmat Shlomo (Cracow 1582) indicates that there was a דיבור המתחיל of “וְאַחַת בָּאֶמְצַע”.



When I started looking at manuscripts of Rashi on Masechet Shabbat, what surprised me is that most of our Rashi was gone. Here are a few diverse examples. [iv]

Vatican Ebr. 138 – Date,13th-14th century – Script, Ashkenazic

Rashi’s comments on “ד׳ מד׳ רוחות הערוגה “and “ואחת באמצע “are missing. The text goes right from the end of the first Rashi on the Mishnah of שזורעין בתוכה ה׳ זרעונין to the last Rashi on the Mishnah,  ״זֵרוּעֶיהָ״

https://web.nli.org.il/sites/NLIS/en/ManuScript/Pages/Item.aspx?ItemID=PNX_MANUSCRIPTS990001861240205171&SearchTxt=Vatican%20Ebr.%20138



Paris 324 – Date, 13th-14th century- Script, Sephardic

https://web.nli.org.il/sites/NLIS/en/ManuScript/Pages/Item.aspx?ItemID=PNX_MANUSCRIPTS990001292290205171&SearchTxt=paris%20324

It is the same as Vatican Ebr. 138 above



 

JTS Ms. 6499 – Date 14th century- Script, Italian?

It also skips from שזורעין בתוכה ה׳ זרעונין to the דבור המתחיל of  ״זֵרוּעֶיהָ״.

https://web.nli.org.il/sites/NLI/English/digitallibrary/pages/viewer.aspx?presentorid=MANUSCRIPTS&docid=PNX_MANUSCRIPTS990000545300205171-1#|FL57617289



JTS 6654 – Date, 14-15th century – Script, Byzantine

In the main body of the text the two Rashis are also missing, but there seems to be an addition on the side.

https://web.nli.org.il/sites/NLI/English/digitallibrary/pages/viewer.aspx?&presentorid=MANUSCRIPTS&docid=PNX_MANUSCRIPTS990001128750205171-1#|FL151546105



 



A very long explanation of the case in our Mishnah appears on the side. It does seem to indicate that it reflects Seforim Achairim but it is not the same as the text of Rashi which we have. 



It starts out like this

דסתם ערוגה הנזרעת בה׳ זרעונין כך היא מדתה דחמישה זרעונין בששה טפחים לא ינקי דשיעור יניקה כל ירק בטפח ומחצה עד מקום הזרע...

It is different than our Rashi which begins

ואחת באמצע - גרעין אחד  ואע"פ שכל אצל הקרנות סמוכין זה לזה ואין ביניהם הרחקה ג טפחים ויונקים זה מזה אין כאן בית מיחוש

Here is a manuscript, which is even later than the previous one. In the main body of the text the two Rashis are also missing.

St. Petersburg, Ms. B 376- Date, 15th century – Script, Byzantine

https://web.nli.org.il/sites/NLIS/en/ManuScript/Pages/Item.aspx?ItemID=PNX_MANUSCRIPTS990000840900205171&SearchTxt=%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%20%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%20%D7%9C%D7%A8%D7%A9%22%D7%99%20%D7%A9%D7%91%D7%AA



Does the truncated Rashi in the five manuscripts makes sense if read in sequence?

The Mishnah says

מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין

This definitely needs elucidation because it is hard to imagine that you can plant five " זֵרְעוֹנִין " in a 2-foot square garden patch without running into the איסור of כלאים. So, Rashi says that he is aware of the issue and tells us that it can be done and still keep the proper distance

שזורעין בתוכה ה׳ זרעונין - ולא הוי עירבוב שיש בה כדי להפריש ביניהם הפרש הראוי:

 

If you assume that five “זֵרְעוֹנִין“ are individual plants, then the next part of the Mishna is not too difficult. It tells you how to do it, and now we know what Rashi meant when he said there would be a proper הפריש ביניהם

אַרְבָּעָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע

 

You would plant one plant in the middle and one on each of the four sides. Maybe in the corner, maybe in the middle.


The next part of the Mishna needs explanation because it is unclear how the Pasuk "proves" that it is five so Rashi tells us that the Gemara explains it. 


But if Rashi introduces the idea that planting on four sides means planting an entire row up until each corner, then Rashi needs to tell us why that works even though it is counterintuitive. Rashi has to explain that the most important issue with Kilayim is whether a היכר   exists and if it does, this constitutes a Hefraish even though two plants draw nourishment from the same ground. . (Plus, other information that Rashi imparts) 


It is possible that what occurred is as follows. Rashi gave his shortened explanation to a group of students who then publicized it. They did a great job because, as evidenced by the four different script styles, it was copied over and spread almost to the four corners of the Jewish world. Later on, other students may have asked about it and he told them the idea of rows of plants and he then had to go into a much more detailed explanation. 

 

gmb 079

 

 

[i] The Mishna appears in כלאים 3:1

משנה כלאים ג:א

עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע.

It does not include the explanatory Torah verse of

שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ״ — ״זַרְעָהּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״זֵרוּעֶיהָ

 

[ii] This has to do with whether Rashi actually maintains that the prohibition of Kilayai Zeraim is only Rabbinic in nature.

Rashi in Bechorot

דגן ודגן - חיטין על שעורין ושעורין על חיטין:גפנים וזיתים אינן כלאים זה עם זה. דגן ודגן כלאי זרעים מדרבנן. דגן ותירוש כלאי כרם מדאורייתא:

Tosafot in Bechorot

דגן ודגן שהם כלאים זה בזה כו - כתוב בקונטרס דכלאי זרעים של דגן ודגן דרבנן ודומה שטעות סופר הוא דכאן משמע שהוא דאורייתא

 

[iii] The diagram first appeared in print in an Amsterdm 1715

 

[iv] Dr Ezra Chwat, of the manuscript division of the National Library of Israel, in a private email commented on the missing text of Rashi as follows

 

It is truly disturbing to find these texts missing in manuscript, particularly when such variant roots are represented. Even so, between Tosafot and Soncino this is covered well, and should be accepted as part of the text.

Although it's possible that it was extracted because of Tosafot's opposition, or reinserted because of Tosafot (which is why it didn’t re-insert until Soncino, as until then Batey Midrash had various Tosafot, so check if other Rishonim mention these Rashi passages).

Unlike Rif, Rashi is good ground for root-variants, because its recension, from the start, was dependent on various pupils. Like the Shemaya version of Perush on Bible.

In such cases there's a method to discern if it’s a root-variant or just a miscopy somewhere early in the recension process. Try to read the article without the passage that's missing in manuscript. If it reads clearly, in coherent sequential thought, then it's likely to be an addendum, (that was added after the dispersal (="publication") of the first edition/s). This doesn't necessarily mean it's not Rashi, who may have added it himself at some stage of development.