8/18/2026

מיפוי זוהר כתב יד ספה"ב Or. 10527 ולמה זה חשוב

 


    לאחר פירסום המאמר הזוהר הנעלם שנמצא בגניזה הקהירית לפני חודש[1], מתעורר הרצון לגלות עוד, ולשם כך יש צורך למפות את כתבי היד, כלומר למצוא את מקומם במקביל בזוהר שבדפוסים, וכך נוכל למקד על החריגים.  

    ההיקף העצום של ספרות הזוהר גרם לסופרי כתבי היד להתייחס אליו כמאגר ממנו יש ללקט מאמרים לפי טעמם וצרכם. גם התלמוד בבלי, גוף ספרותי בסדר גודל דומה, העתיקו את כולו רק פעם אחת בהסטוריה (עד כמה שידוע לנו ממה ששרד לימינו). וכן בזוהר אף המדפיסים לא הוציאו לאור את מלוא היקף החומר, שהרי בין הדפוסים הראשונים חורגים ה"השמטות", ועוד מאמרים רבים שנלקטו ב'זהר חדש' ועוד[2].

    לכן, רוב כתבי היד שנעתקו לפני הדפוסים הראשונים בשנת שי"ח,  רשומים בקטלוג הספרייה הלאומית כ"ליקוטים", כלומר אוספים של מאמרים שונים. לכן יש לגשת לכל כל כתב יד כיצירה ייחודית, והשוואה סינופטית ביניהם היא פחות מעשית. קדמוני במכון לתצלומי כתבי היד, בהעדר טקסט אלקטרוני של הזוהר כדי להעזר בו להתמקם, נאלצו להסתפק בכותר "זוהר (ליקוטים)"[3]. מבין כתבי היד הקודמים לדפוס, דווקא אלה שבכתיבה ספרדית, נוטים להיות ליקוטים[4].

 



    לשם כך פתחנו את המסע בכ"י הספרייה הבריטית Or. 10527. כתב היד נרכש לאוסף הספרייה הבריטית מאוסף כתבי היד וקטעי גניזה העשיר של ר' משה גסטר, מספרו שם כ"י 747,  ואין בידינו ידיעות על מקורו או תאריך מדוייק כתיבתו, אך ברור שכתוב בסגנון ספרדי לקראת סוף המאה ה-טו[5], כלומר סמוך לגירוש ספרד. 'מפעל הזוהר' שהוקם בסביבות שנת תש"נ במטרה להוציא מהדורה ביקורתית[6] צילמו עותק נייר של כתב היד מהמקירופילם. העותק שנמצא כעת בספריית שלום. עובדי המפעל רשמו את דפי הזוהר שבדפוס בחלק קטן מהדפים. מתוך 103 מעברים (כלומר שינויי סדר לעומת הדפוס) שמצאנו, צוינו רק שבע.  בהיותם מסתמכים על בקיאותם בלבד,  ואולי ספרי מפתחות לזוהר שהיו אז, בטרם המצאותו של טקסט אלקטרוני, נאלצו להשאיר את רוב ה'ליקוטים'  ללא מיפוי[7]. כך נותר כתב היד בלתי שימושי להשוואת נוסח[8].

    בכתב היד נמצאים כותרים של  מאמרים באות מוגדלת וגם חלק מהפרשיות מתחילות בכותרת. אך ישנם מעברים, ואף פרשיות שנכתבות ברצף,  ללא כל ציון או כותר.

    לאור המיפוי אנו מגלים שני חלקים של כתב היד. מדף 4 עד 183 צד א' שורה 5 (צולם למעלה), המכיל מאמרים מפרשות בראשית- נח- לך לך; בא- בשלח; ויקרא (כולל חלק מספרא דצניעותא); שמיני- אחרי מות; בהר-בחוקותי; ואתחנן; וילך;האזינו (כולל כל האדרא זוטא).

    ללא כל ציון, מתחיל מיד אחריו חלק ב', דהיינו סיבוב נוסף בפרשות אלה ואחרות. בחלק זה, בעיקר בפרשת נח, החופף וחוזר על מה שכבר נעתק בחלק הראשון. וכן בפרשת לך לך שהפעם נעתק במלואו כסדר שבדפוסים. מכאן ואילך משלים את החסר בחלק א. החל בפרשת וירא, בא, 'ויסע' היינו מאמארים מהחלק השני של בשלח; ויקרא (כולל כל ספרא דצניעותא); שמיני; אחרי מות; בהר- בחוקותי.

    הסופר, או שמא המלקט שלפניו, מצרף גם מאמרים הנמצאים בדפוס ב'סתרי תורה', ו'תוספתא', לרוב דומה למקומם במקביל בדפוס, וגם מאמרים הנמצאים בזהר חדש, ומאמרים לא מוכרים מדף מקביל. לעיתים מציין מאמרים אלה בציון "נ"א... עד כאן" המגלה מודעות להבחנה בן 'ספר הזוהר' לספרות הלווינית, אך לא תמיד. אין אף מאמר מתוך המדרש נעלם\רעיא מהימנא.

י    ש לציין ששני העתקות של ספרא דצניעותא, החלקי שבחלק א' והשלם שבחלק ב, מופיעים בפרשת ויקרא ולא בפרשת תרומה כפי שנדפס.

    נותר רק לשאול מדוע חזר הסופר  ללקט מחדש ולהשלים במחזור חוזר ולא לשלב את הפרשות כסדרם?  שמא היה לפניו מקור שלקט מאמרים, ואחריו גילה מסורה הדומה יותר לספר 'זוהר על התורה' שנדפס, וללא כל ציון השלים מהמקור השני. או שמא העתיק בנאמנות משני מקורות, כולל החפיפה ביניהם, עד שגילה אחרי לך לך שאין טעם להעתיק פעמיים ויש צורך רק להשלים את החסר.  תופעה דומה בכ"י קמברידג' טריניטי 104 שבדפים 40- 52 מעתיק זוהר פרשת וירא  עד, במקביל בדפוס, קיט ע"א, וב'סיבוב שני', בדפים 152- 155 משלים את ההמשך. ולאחר שהעתיק את  פרשת חיי שרה - ויצא  בדפים 53- 90, סיבוב ההשלמות של מאמרים מפרשות אלה בדפים  156- 159, וכן בזוהר ספר שמות שם סיבוב ראשון דפים 163- 178, וסיבוב השלמות בדפים 220- 239[9].

    התמונה שתארנו של נזילות תוכן המאמרים וסדרם, מתחדדת עוד יותר כשמשווים בין נוסח המאמרים בכתב היד לנוסח שבדפוסים וב'אור יקר' לרמ"ק. לרוב אנו מוצאים חילופים בסדר המשפט, חילופי לשון, אפילו במילים טעונות כגון "נשמתא\ נפשתא", וחילופים בין עברית וארמית. לעיתים ההשוואה למאמרים מקבילים נותנת את הרושם כאילו נמסרו הדברים  מחדש מתוך הזכרון. אם היינו בתלמוד היינו מתארים אותם "לישנא אחרינא".

    רק אחר שנערוך מיפוי של יתר ה"ליקוטים"  נדע אם אכן כך היתה מסורת ליקוט דומה במקום אחר.

    גם כשנעזרנו 'בבקיאות אלקטרונית', עבודת ההתמקמות אינה פשוטה, שכן ישנם גם חילופים במילים מרכזיות במפשט שהיינו מצפים להעזר בהם בחיפוש מילולי. המילים היציבות ביותר בין הנוסחאות הם לשונות המקרא הנדרשות, וגם אלו נתונות לשינוי באורך החלק המצוטט של הפסוק.

    לא מן הנמנע שהמצב דומה בכתבי יד אחרים של "זהר ליקוטים". ולכן מי שציפה להשוואות נוסח כדומגת מפעלי התלמוד, עשוי לגלות שאין כאן 'שינויי נוסח' בלבד, ואפילו לא ביקורת גבוהה של חילופי מילים, אלא 'לישנא אחרינא' של מאמרים שלמים. וניתן לומר, שלאחר שרואים מגוון רחב של לשונות הזוהר בין כתבי היד, מעריכים אנו כמה התלמוד נמסר בשינון מדוייק ואחיד. יתכן שהתלמוד, הנועד לקיים מצוות "ושננת" ונהיה הטקסט הלאומי של תורה שבעל פה, נשתמר ברגולציה קפדנית (יחסית). מה שלא ניתן לומר על הזהר, הנמסר בידי יחידי סגולה.

 

    בדפים הראשונים של כתב היד, מעשה בראשית נדרש על סדר הפסוקים, כסדר הנמצא בפירוש אור יקר לרמ"ק, סדר המאמרים, בהשוואה לדפוס, מדלג 17 פעם מקובץ מאמרים בדפים טו ע"א-כ, עם קובץ המאמרים שבדפים כט ע"א- לז, ובחזרה. מצאנו באופן עקבי שה"דילוגים" האלה' מתאימים לסדר שבאור יקר. אין להסיק שלפנינו 'נוסח צפת' של הזוהר, שהרי המעברים אחרי פרשת נח אינם תואמים לרמ"ק, וגם חילופי הלשון שונים לגמרי ממה שהעתיק רמ"ק באור יקר, שבחריגות הנוסח שכתב יד, רמ"ק נוטה להדמות לנוסח שבדפוס.

 דפים 4- זהר בראשית טו ע"א-ב. 6א שורה 15 - כט ע"א- ל סוף ע"א [כסדר רמ"ק שער ג:סימן ה]. 8ב 20 טז ע"א [רמ"ק- ג:ט]. 9ב 11 ל סוף ע"א -ע"ב [ג:י]. 10א 11 טז ע"ב [ג:יא] . 10ב 21 ל ע"ב [ג:יא] . 11א 11 טז סוף ע"ב -יז ע"א [ג:יב]. 11ב 18 ל ע"ב - לג ע"ב [ג:יג]. (13א 20 עובר למאמר לא סוף ע"ב "א"ר יצחק אור דברא קב"ה.." שנמצא במקום אחר בקרימונה שי"ט עמ' פג, וגם באור יקר לרמ"ק להלן ג:יו). 15א 19 יז ע"א-יח ע"ב [ד:א].(17א 18- 17ב6 לג ע"א [ד:א-ב]). 18א 22 לג ע"א-ב [ד:ג]. 19א 17 יח ע"ב-כ ע"א [ד:ה]. 22א 9 לד ע"א [ד:ז]. 23א 8 כ ע"א-ב [ד:ח]. 24ב 20 לד ע"א [ד:ט]. 25א 7 כ ע"ב-כב ע"א[ד:ט]. 28א 4 לד ע"א-לז ע"ב [ד:יא]. 32ב 16 מאמר שבהשמטות סימן ט (דף רנג ע"א, שם משוייך למקום אחר), כסדר זה באור יקר לרמ"ק [ד:יד]. 34א 19 לז ע"ב [ד:טו].

גם החלק הראשון של פרשת נח כסדר שבאור יקר לרמ"ק.

‏ 64ב פרשת נח. 67א 4 -24 (סא ע"א) 'נ"א ... ע"כ נ"א' מאמר לא מוכר. 70א 9 - 'תוספתא'(סב ע"א) [א:ז]. 71א 11 זהר חדש לד ע"ב [א:ח]. 71ב 14 סב ע"ב -סו סוף ע"א [שם]. (75א 24- 75ב3 שלא כדפוס (סד אמצע ע"ב) [גם 'דילוגים' אלה כסדר זוהר שברמ"ק א:י. מכאן ואילך הרמ"ק דומה יותר לסדר שבדפוס, והמלקט שלנו ממשיך בדרכו.  

79א 13. סא ע"ב- סא ע"ב. 80א3 סו ע"ב-עא ע"ב. 86א 18- 25 'נ"א' מאמר לא מוכר (השווה שמות ט ע"ב). 86א 25 מדלג ל-עב ע"ב.

86ב 25 פרשת לך לך מתחיל במאמר שבסתרי תורה (עח ע"א-ב). 87א 21 זהר עח ע"א. 88א 10 פז ע"ב-פח ע"א. 88א 22 בדפוס "חסר",סתרי תורה פתח ר' חייא (בדפוס לקמן צ ע"א) בסופו "עד כאן נ"א". 88ב 20 צג ע"א- צד ע"ב.

92א 10 'פרשת ויהי בחצי הלילה' זהר בא לו ע"ב-לז ע"א. 93א 13 לח סוף ע"ב-לט ע"א.

93ב 13 'פרשת בשלח פרעה' מד ע"א-מה ע"א. 96א 6 מה ע"ב. 96א 14 מז ע"א-מח ע"א. 97א 19 מט סוף ע"א-ע"ב. 98א 2 נה ע"ב-נו ע"ב. 98ב 23 נז ע"ב. 99א 12 נח ע"ב- נט ע"א. 100ב (11- 15 לא מוכר). 100ב 16 ס ע"ב-סג ע"ב (101א 3- 5, 8- 101ב 1 ע"פ ויקרא רבא אמור כו). 107א 6 סה ע"א-ב.

108א 1 'ספר ויקרא' ג ע"ב-ד ע"א. 109ב 3 ד ע"ב. שם 11 ז ע"ב-ח ע"א. 110ב 2 ט ע"א- י ע"א. 112א 14 יא סוף ע"ב- יג ע"א. [115א 2 סוף פרשת תרומה קעז ע"ב-קעח ע"ב. 115ב 14 ספרא דצניעותא ספ"ג, כבדפוס שם ע"א]. 116א4 מאמר לא מוכר, מעין הקדמה לאדרא. שם 15 ויקרא טו סוף ע"א-טז ע"א. 117א 7- לא מוכר. שם 11 כה ע"א-ב.

118א 12 שמיני לו ע"א. שם ב 5 אחרי מות נז ע"א-ב. 120ב 8 סט ע"א- עא ע"ב. 126ב 9 עב סע"ב-עג ע"א. 127ב 7 עה ע"א-עו ע"א. 129ב 10 עח ע"ב (18- 19 שונה).

129ב 20 פרשת בהר קי ע"ב-קיא ע"א (130ב 17 משלים המאמר החסר במקומו בדפוס בסוף בהר, נספח שם בתוספת סימן ז שא ע"ב, ובזהר חדש פב ע"א).

131ב מפרשת בחוקותי קיג ע"ב- קטו ע"ב.

136א 10 "פרשת ואתחנן". ר"ס ע"א-רסג סע"ב. 142ב 1 רסה ע"א-רע ע"ב (סוף הפרשה). 154ב 8 "פרשת וילך" כולו (רפג-רפו). 160ב 1 "פרשת האזינו" כולל כל האדרא זוטא (163א- 182א),  עד רצז סוף ע"א.

חלק ב'

183א 6 פרשת נח סט ע"ב- עא ע"א (חוזר על חלק א). 186א 1עא ע"ב - סוף הפרשה עו ע"ב (186א24- 25 שונה; 187א 16 -187ב6 נ"א; 190ב 13 -191א 10 סתרי תורה, בדפוס עד ע"ב; 193ב 19- 194א9 סתרי תורה שם עה ע"א;).

195ב 22 -229א 'פרשת ויאמר יי אל אברם' [לך לך] כל הפרשה כבדפוס עו ע"ב- צו ע"ב. (198א 1 "מצאתי ... כתובה בקונדרסים על דרך אחר ..." סתרי תורה עו ע"ב; 199א5 - 199ב 18'נ"א'- סתרי תורה עט ע"א, פ ע"א-ב; 206ב 20- 207א 19 סתרי תורה פ ע"ב; 211ב 22- 213ב1 פ ע"ב אלא מאמר רוח-נשמתא 212ב 15 ואילך שונה מאוד מנוסחאות שם; 217א 12- 220א 21 סתרי תורה פח ע"א-פט ע"ב).

229א 'פרשת וירא' בהשמטות סימן ב דף רנא 229ב 21 סתרי תורה צז ע"א-צח ע"ב. 230ב 1 זהר וירא מתחילתה, צז ע"א -קג ע"ב (233ב 9 - 234ב 24 סתרי תורה צח ע"ב -קא ע"ב).

237א 4 זהר בא  לז ע"א-לט ע"ב.

241ב 16 זהר בשלח מה ע"א- נה ע"ב. (244א 25 244ב 4 כסדר שברמ"ק שער ב סוף סימן ד).

250א 10 כותרת "פרשת צ"ט ויסע מלאך"- כסדר שבדפוס, נ ע"א 'תוספתא'). 260ב 13 נו סע"ב -ס ע"ב בדילוגים. 264ב 14 סד ע"ב. 266א (1- 5, 8- 10 לא מוכר) 5 סה ע"ב -סז רע"א.

268א 7 זהר פרשת ויקרא (משלים את החסר בחלק א) ד ע"ב- ז ע"ב. 273ב 3 ח ע"א- ט ע"א. 275ב 10 י ע"א- יא ע"ב. 278ב 15 יג ע"א- טו ע"א. [280א 24 -285ב 9 זהר תרומה קעו ע"א-ב, 280 ב 'דא הוא ספרא דצניעותא' (כמקומו בדפוס) עד סופו (קעט)]. 288א 9 כה ע"ב- כו ע"א סוף הפרשה.

‏ 289ב 20 'פרשת ויהי ביום השמיני' כולה לה ע"ב- מב ע"א. 302ב 'פרשת אחרי מות' משלים את החסר בחלק א מתחילתה נו ע"א-ב. 303ב 19 נז ע"ב- סח סע"ב. 324א 7 עא ע"ב-עב ע"ב. 326א 11 עג ע"א - עה ע"א. 329ב 10 עו ע"א-עח ע"ב. 334ב 24 'פרשת בהר סיני' מתחילת קז ע"ב- קי ע"ב. 337א 9 'פרשת ואם בחקתי' משלים, מתחילתה, קיב ע"א-קיג ע"ב.

 

 

 

 

מלאכי בית אריה, פרוטוקול מפעל הזוהר 15.5.90 דף 2 ארכיון רבקה ש"ץ-אופנהיימיר.

תשבי מביא שם רשימה של 14- 15 כתבי יד שקודמים לדפוס ואני בדקתי אותם. שמתי לב לעובדה -מאלפת אחת. שלא שרדו כמעט העתקים מספר הזוהר מספרד. נותרו בידינו קטעים בודדים בלבד. לדוגמא כ"י וטיקן 202 שנכתב באמצע המאה ה-14. כתב יד גסטר 807[10] מהמאה ה-15 שהוא אוסף ליקוטים. אלא לא נשארה העתקה רצופה בכתיבה ספרדית עד המחצית הראשונה של המאה ה-16. מצויים 3 כתבי יד איטלקיים מסוף המאה -15.  בערך משנת 1400  שרד כתב יד (טורונטו- קאנידה מעתיק המוכר שבתי בלבו)  בדקתי גם את כתב יד ותיקן 206, שהוא כתב יד גדול של הזוהר אך אינו שלם. זהו כתב יד מהמאה י-14 שנכתב גם הוא בכתיבה ביזנטית. כתב יד פריז 778 ו-779 נכתב בכתיבה ביזנטית במהלך המאה ה-15.  נראה איפה שבספרד היו מופצים רק קטעים קטעים בלתי רציפים של ספרות הזוהר. ורוב הקורפוס גובש בביזנטיון בערך שנת 1400 ומשם הגיע לאיטליה.

gmb 093

[1] השמטות זוהר לפרשות וישב, מקץ, מנורה בדרום, אב תשפ"ו.

[2] ראה במקורות שבמאמר הנ"ל, הערות 1- 5, 8.

[3] קדמוני בעיסוק זה היו ראש המכון בנימין רצ'לר ורחל ניסן. אני אסיר תודה לשניהם בכל מה שזכיתי ללמוד מהם במקצוע ייחודי זה. מתברר ששיטת תאור מוגבל כגון כותר 'ליקוטים'  היתה כרוכה בחזון רב, שבעתיד הקרוב ההתמקמות תתאפשר בקלות באמצעיים אלקטרוניים, ולכן אין טעם להתאמץ במיפוי לפני כן.

[4] ראה דברי מלאכי בית אריה בפרוטוקולים שלמפעל הזוהר, נספח לסוף המאמר, המתאר את המצב מעודכן לאביב שנת תש"נ. 

[5] בקטלוג של האוסף שצולם מכרטסת במכונת כתיבה וכתב יד  מידי יעקב לוין 1996, אין רשומה, שכן יש דילוג מ10522 עד 10529. במחברת של גסטר, שצולם שם 1995, דף 57 מס' 747 רשום:Span[ish] v. calligraph[ically] written unique & priceless Zohar. Diff[erent] recension from printed (ספרדי, קלף, בכתב נאה, זוהר ייחודי שאין לו מחיר, מסורה שונה מהנדפס). בקטלוג אתר הספרייה הבריטית מתואר סימני מים  hand with a four-petalled flower on top. וציינו לדוגמא, בדפים 199, 122. על פי תאור זה, הנייר  מתאים לבריקט 10689: Reggio -d'Emilie שנת 1495 או 10708 רודוס שנת 1478.

[6] הוקם בידי פרופ' רבקה ש"ץ-אופנהיימר ז"ל כשלוש שנים לפני פטירתה. רשומות הצילום של תלמידיה, דורית כהן-אלורו, רחל סמוחה, צביה רובין, נסים יושע, ורונית מרוז, וכנראה הניסויון למפיוי כתב היד היתה שלהם. המפעל הופסק עם פטירתה של ש"ץ-אופנהיימר, וניתן לומר 'אלקים חשבה לטובה' שכן זוהר אלקטרוני יצא שנים מעטות אחרי כן, וכך היה אפשר לחסוך שעות עבודה רבות ועוד תיסכול רב,  במיפוי כתבי יד.

[7] בארכיון רבקה ש"ץ-אופנהיימר שבספרייה הלאומית, נמצאים רשומות מיפוי שבצעו צוות 'מפעל הזוהר' של כ-40 כתבי היד. אך כאמור, יש לקחת את דיוק הרישום בערבון מוגבל, מחמת העדר כלים אלקטרוניים להתמקמות. בכל זאת מן הראוי שנעלה רשימות המיפוי לקטלוג כתבי היד של הספרייה הלאומית. ככל הנראה רשימות המיפוי הללו לא היו לפני בנמין רי'צלר כשערך את הקטלוגים של פרמה, אוקספורד ווטיקן.

[8] אינו בין 113 כתבי היד שנעזר בהם דניאל מט באתר Variant Readings of te Aramaic Text of the Zohar שפורסם כאן   gmb 084 10.2022. וכן רונית מרוז, בשני ספריה על נוסח ומבנה הזוהר, יובלי זוהר, תשע"ט, והביוגרפיה הרוחנית של רשב"י, תשע"ח, נעזרה ב-60 כתבי יד של הזוהר. כתב היד שלפנינו, למרות שעותק מצולם היה בידה, אינו אחד מהם.

[9] נעזרנו במיפוי כתב היד של מפעל הזוהר, הארכיון ש"ץ דף 159.

[10] כנראה כוונתו לכתב יד שלנו,  גסטר 747, שהרי גסטר 807 הוא תורה שומרונית. זהר\תיקוני זהר כ"י גסטר 1097 הוא בכתב מזרחי. גסטר 773 אכן בכתב ספרדי, אך כמעט כולו ספרות לוויינית לזהר ומתוארך למאה טו-טז.

1/28/2026

ישראל פוגל: בין קמיצה לזרת

 

ישראל פוגל, ירושלים

בין קמיצה לזרת

אגב רפרוף בין כתבי יד נושנים, הקרה ה' לידי תשובה מעניינת, יחידאית בתחומה, שתוכנה עוסק בבירור טעמו של מנהג נפוץ, שכמעט ולא נתנו עליו את הדעת. והוא, המנהג הפשוט ביד שלומי אמוני ישראל (ומופיע ברוב הסידורים) בענין אחיזת הציצית בשמאל בעת קריאת שמע של שחרית, לאחזם "בין קמיצה לזרת" דווקא. על אף שתוכנה של התשובה מטייל בעולם הקבלה (ומטעם זה לא הבאתיה כאן בשלמותה), ראיתי לנכון להודיע את דבר קיומה, שמא יגרום דבר זה לבירור נוסף בעניינו של המנהג, טעמו ומקורו.

בכתב היד[1] נעתקו כמה מחיבורי הגאון מוהר"ר יצחק חיות אב"ד סקאליא[2], וביניהם "קונטריס מה שצריך ליקח הציצית בין קמיצה לזרת ע"פ הקבלה"[3], בו נשאל על נידוננו, והשיב לבאר הטעם באריכות גדולה (כחמשה דפים), וכהקדמה מבאר באריכות ענין הציצית והתפילין ע"פ כתבי האר"י ז"ל, בטעמא סברא וראיה.

כהקדמה נתאר בקצרה את המקורות שלפנינו על מנהג זה וטעמו. והנה אין כאן המקום להאריך בעצם ענין אחיזת הציצית בק"ש[4], ומדוע ביד שמאל דווקא (ראה להלן בתו"ד היש"ש), שכבר האריכו בזה פוסקים שנים וגם המקובלים. עוד נציין שבדבר זה גופא של "בין קמיצה לזרת" ישנם כמה אופנים שונים, איש כמנהגו יעשה, ולא באנו כאן לברר פרט זה.



מקורות המנהג

מצינו שכמה פוסקים מביאים ענין זה בשם האר"י ז"ל. הברכי יוסף (סי' כד, שיורי ברכה סק"א), אחר שהביא דברי המהרש"ל (שנעתיק להלן באריכות), כתב:

ורבינו האר"י זצ"ל כתב לאחוז ד' ציציות בין קמיצה לזרת, וכן נהגנו.

ובדרך החיים להגאון מליסא, דיני ציצית, כרך כדרכו את לשון השו"ע והמפרשים למקשה אחת:

מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית בין קמיצה לזרת בשעת ק"ש וכנגד לבו, רמז לדבר והיו הדברים האלה על לבבך. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם ביד ימין ויביט בהם עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד, וינשק הציצית ויסירם מידו. מ"א בשם כתבים.

אך אע"פ שאכן ביאר האר"י ז"ל באריכות את ענין אחיזת הציצית ביד שמאל בעת הק"ש, פרט זה של "בין קמיצה לזרת" לא נזכר כלל בדבריו, לא בשער הכוונות, ולא בפרי עץ חיים. וכבר העיר בזה בס' כף החיים (אלא שרצה לומר שמקור הדברים מכתבי שאר גורי האר"י ז"ל, וכפי שנראה להלן צ"ל דלא דק):

כתב המגן אברהם ס"ק א' לאחוז הציצית בין קמיצה לזרת, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה בשם האר"י ז"ל, וכתב שכן נהגו, וכן כתב בספרו קשר גודל סימן יו"ד אות י"ד. וכן כתב רבינו זלמן אות ד', שתילי זיתים אות ה', חסד לאלפים אות ב'. מיהו מה שכתב הברכי יוסף זה בשם האר"י ז"ל, בשער הכוונות ובפרי עץ חיים לא נזכר מזה כלום שיניח הציציות בין קמיצה לזרת, אלא סתם שיניח ביד שמאלית, כמו שכתבנו לשונו באות הקודם. וכן בסידור הרש"ש ז"ל לא כתב לאחוז הציציות בין קמיצה לזרת, אלא סתם שיאחזם בשמאלו. אלא דברי הברכי יוסף הנז' הם לקוחים מגורי האר"י ז"ל. ואמנם אין בכך כלום אם יאחזם בין קמיצה לזרת, ואף על פי שלא נזכרו בדברי מהרש"ו ז"ל, כיון דעל כל פנים הם נאחזים ביד שמאל ואין בכך כלום, וטוב לקיים שניהם; ביד שמאל, וגם בין קמיצה לזרת.

ונראה שהסיבה שייחסו דבר זה להאר"י ז"ל, הוא מפני שבמגן אברהם (סי' כד סק"א), שם הובא המנהג, הובאו מיד אחריו דברי האר"י ז"ל בענין אחר, והיה מקום לטעות שהציון "כתבי האר"י" שרשם המגן אברהם בסוף הסעיף־קטן, מתייחס גם לתחילת הדברים אודות "בין קמיצה לזרת":

לאחוז הציצית. בין קמיצה לזרת (ברכות רמ"מ). כשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם, ויהיו בידו עד שיגיע ל'נאמנים ונחמדים לעד', ואז ינשק הציצית ויסירם מידו (כתבי האר"י).

אך באמת במג"א נכתב מקור אחר על תחילת הדברים, "ברכות רמ"מ". ואפשר גם שספר זה היה בלתי ידוע, וגם שמו המקוצר כפי שהזכיר המג"א לא היה מפורסם, וממילא משתמע שהכל מהאר"י ז"ל[5].

והנה במהדורות החדשות של השו"ע, גילו כל מטמורין וגילו לנו מיהו הספר "ברכות רמ"מ", שהוא הספר סדר ברכות "שאזן ותקן וסדר האלוף מהר"ר יחיאל ב"ר ידידיה זלה"ה הנקרא בפי כל ר' מיכל מָארַפְּטשיק[6] הגר בלובלין" (מתוך דף השער). הספר נדפס לראשונה בקראקא שנת שמ"ב (קטן למאד, פחות מעשרה דפים!), ולאחרונה נדמ"ח בהוצאת זכרון אהרן. פנינו לעיין שם, והנה הוא קיצר בדבריו מאד, וז"ל:

קבלתי שיש לאחוז הציצית ביד שמאלית בין קמיצה לזרת.

לא פירש ממי קיבל, ומה טעם בדבר. אמנם זכינו ודלו לן חספא הני גברי רברבי, מנושאי כלי השו"ע או"ח. הלא המה, הברכי יוסף הנ"ל, והגאון מבוטשאטש בס' אשל אברהם (סי' כד, בשם חותנו)[7], והגאון מברעזאן בס' דעת תורה (שם סק"ב), שציינו שניהם לדברי המהרש"ל בס' ים של שלמה (יבמות פ"א סק"ג). והנה אף שודאי לא ראה בעל סדר ברכות את הדבר בים של שלמה הנדפס, שהרי לא נדפס היש"ש עד שנת שע"ו, - אפשר ראהו בכתב יד, ואולי שמע דבר זה מפי מהרש"ל עצמו (נפטר בשנת של"ד, בעירו של ר' מיכל הנ"ל - לובלין). אפשר גם ששניהם ממקור אחד קבלו, שהרי אף מהרש"ל סתם ולא פירש ממי קיבל.

בין שאר הלכות ציצית, חורג מהרש"ל מדרכו ומביא ענינים של סוד, ואף הוא מן המתמיהין על טעם הדבר, אלא שהסיק שאין לערער על הקבלה:

וציצית הואיל דאתא לידי, אימא בה מילתא. קבלתי שצריך כל אדם לתפוס הציצית שלפניו בידו, מהתחלת קשר [בדפו"ח תקנו: ק"ש] עד סופו, ולכרוך אותן ב' ציצית התלויין לפניו - על אצבע של שמאל הקרוי קמיצה. ונראה שקבלה אמיתית וישרה היא, וכן הוא בהגהות מיימוניות סוף הלכות ציצית (פ"ג אות פ'): במד' שוחר טוב (יל"ש ח"ב, רמז תשכג) כל עצמותי תאמרנה, אמר דוד לפני הקב"ה, אני משבחך בכל איברי ומקיים בהן מצות כו', בחזה אני משים הציצית כנגד הלב כל זמן שאני קורא ק"ש, שנאמר (דברים ו ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, כו', יד שמאלית בה אני קושר תפילין של יד, ובה אני אוחז הציצית בזמן ק"ש. הרי שמצוה לאחוז הציצית בידו השמאלית כנגד לבו בזמן ק"ש, עכ"ה. .... אבל לכרוך סביב האצבע כו' לא מצאתי בדברי המחברים, אלא שצריכין אנו לדברי קבלה אשר זכרתי.

שוב מצאתי בספר ישן סיוע אל הקבלה, וז"ל: כשתמנה תיבות פרשת ציצית, דהיינו מן ויאמר ה' אל משה לאמר, ותמנה באצבעך מן אגודל, אז כלה תיבת 'אותו' דהיינו מ'וראיתם אותו', באצבע הקמיצה של יד שמאל. וכן 'ציצית' הראשון המוזכר בפרשה, מגיע וכלה באצבע קמיצה של שמאל, אם תתחיל למנות הכל מיד של שמאל מאגודל כדרך שאדם מכה [בדפו"ח תקנו: מונה] באצבעותיו. על כן נהגו המדקדקים לכרוך הציצית סביב קמיצה בעת הק"ש, וסודו עמוק, וסוד ה' ליראיו.

ותחילה יש להעיר, שלא כתב "בין קמיצה לזרת", אלא לכרוך סביב הקמיצה, בשונה מדקדוקו של בעל "סדר ברכות" להיותן בין קמיצה לזרת דווקא.

והנה כפי הנראה לא מצא המהרש"ל טעם נכון בדבר שייכות הציצית לקמיצה, "אלא שצריכין אנו לדברי קבלה". ואף על ה"סיוע" שהביא יש להתפלא, וכי מה בכך שהתיבות כלות בכאן או בכאן, וזה דווקא באם מתחילין למנות באגודל של שמאל, אתמהא. ואעפ"כ סיים מהרש"ל בביטוי מיוחד: "וסודו עמוק, וסוד ה' ליראיו". אשר מעורר את לבבנו לחקור ולדרוש מהו סוד נכמס זה. כי מה שהביא מהמדרש ומספר ישן, אינו 'סוד עמוק' כל כך, ונראה שידע היש"ש עוד בדבר זה, והעלימו.

והנה בכת"י (המובא להלן) הזכיר ענין זה בשם ספר "גלי הרזים", וכמדומין היינו שהכוונה לספר הנודע בשם "גלא רזיא"[8] שנדפס לראשונה בשנת תקע"ב במאהלוב, אמנם שם לא מצאנו דבר מענין זה. אך אחר החיפוש והעיון מצאנו בס"ד בהוספות חדשות מכת"י[9] שנדפסו בסופו (בהוצאת ירה"ס, עמ' תכ), וכה נאמר שם (בדילוג מה שאינו מהמצטרך לענייננו):

ותדע שהתפילין נקראים אות וחותם, וצריך שיהיו בשלמותא ובתיקונא שלימתא, כיון דאינון תכשיטי דכלה. ולכן תמר בקשה תכשיטיה מן חמיה, הה"ד חותמך ופתילך ומטך ... הן תפילין דאינון חותם, וציצית דאינון פתילך ... ומכאן יש ראיה יפה לאינון דנהגין לכרוך הציצית באצבע קמיצה, להיות יד כהה מקושטת בתרין, אצבעיה בתפילין דאיהו רצועה - באצבע צרדה [ר"ל הנקראת 'אמה'], ובאצבע הסמוכה אליה דאיהו אצבע של קמיצה - בציצית ... ודא איהו תפארת דאתפליג ליסוד עם נצח והוד, ותרין אצבעין רמזין לתרין ווין מן יעקב ויוסף ...

והנה תחילת דבריו ברור מללו, שמביא סמך יפה למנהג (שכבר היה קיים לפניו) לכרוך הציצית על הקמיצה, והנה הם כדברי מהרש"ל ממש, שלא הזכיר "בין קמיצה לזרת" כדרך שכתב בעל "סדר ברכות", אלא רק את הכריכה על הזרת, ונמצאו שעדיין צריכים דבריו של בעל "סדר ברכות" למקור וטעם. אמנם סיום דברי הגלא רזיא בענין רמז האצבעות, לא הוברר פירושם כראוי, ואפשר שבהם יימצא רמז לענין זה.

ובדרך רחוקה אפשר לשער שספר זה הוא מקור קבלתו העלומה של המהרש"ל, אי נימא שהמהרש"ל שנפטר בשנת של"ד, כבר ראה את הספר גלא רזיא שנתחבר באותה תקופה ממש![10]

תשובת הג"ר יצחק חיות

והנה מצאנו את כתה"י הנ"ל שבו נעתקו כמה מחיבורי הגאון מוהר"ר יצחק חיות אב"ד סקאליא, וביניהם "קונטריס מה שצריך ליקח הציצית בין קמיצה לזרת ע"פ הקבלה", בו נשאל על נידון דידן, והשיב לבאר הטעם באריכות גדולה (כחמשה דפים), ובתחילה מציע באריכות סוד הציצית והתפילין באספקלריית האר"י ז"ל. ומן הדין היה להעתיק את כל התשובה, לרוב נועם דבריו, אלא שקצר המצע ולאו כל מוחא סביל דא, על כן נעלה בדרך קצרה להביא רק מבחר דבריו.

הועתק מכתבי הרב הגדול מהו' יצחק חיות אב"ד דק"ק סקאלי'

נשאלתי מהחכם השלם המקובל אלקי כמהור"ר חיים במהר"מ, על מה שגילה לנו האלהי בעל דלי הרזים, בשעת ק"ש צריך ליקח הציצית בין קמיצה לזרת, הלא דבר הוא. ואחרי עיון בחיפוש נירות בכתבי האר"י ז"ל ע"פ היסוד מוסד אשר גילה לנו סוד מצות ציצית, [אפשר] לכוין אפס קצהו פירוש על דברי בעל גלי רזי', וליתן טעם לשבח בעזה"י, וזה החלי.

תחלה צריך לבאר הפסוק, כתיב קווצותיו תלתלים שחורות, המרומז על הציצית, והלא המה לבנים, [אלא ודאי[11]] דקאי על התכלת, וכפי הפירוש מהקדמונים כי התכלת מדמה עצמו לגוון השחור, ומביאים ראיה לדבריהם כי גוון שחור הוא תכלית כל הגוונין, כי הכל בהיפך שחור, ולזה נקרא תכלת. הלא לפי פירוש זה הי' מוכרחת להיות כל הציציות של תכלת, ועינים רואות שאינו כן רק צריך להיות חוט אחד של תכלת. אלא צ"ל שהמה שחורות ונתהפכו ללבנים.

ומעתה נבוא לביאור, דע לך שיש ג' מיני מוחין הבאים ומתחדשים בכל יום; יש מוחי עיבור, ויש מוחי יניקה, ויש מוחין דגדלות ...

ואחר רוב האריכות, בתוכה גם ביאר איך האצבעות הם כנגד ה"ג חגתנ"ה, ומאמר מתקו"ז על פסוק "מכנף הארץ זמירות שמענו", ועוד ועוד, כתב בסוף דבריו:

וצריך להגדיל בחי' ג"ח של זעיר ע"י חסדים שמתגלים (ועלי') [ועולים] לבחי' יד שמאל בין קמיצה לזרת, להמתיק פעם שניה לבחי' ת"ת שלו ולהמתיק בחי' חסד שלו, והכל בבחי' חיצוניות הנעשה ע"י מעשה ידינו, ויד שמאל הוא סוד בחי' ה"ג, ומקבלים הציצית דרך נ"ה כאשר המה עולים בבחי' פנימיותו שלא על ידינו וכו'.

ואף הוא לא סיים למילתיה, שכן כתב בסמוך:

ולא אאריך בזה עד שישקיף ה' עלי משמים ויראנו נפלאות בתורתו, ועדיין לא יצאנו ידי חובתינו לפרש כל המאמר. וזה החלי -

ונראה שלא המשיך לכתוב, או שלא היה ההמשך לפני המעתיק.

֎

ונסיים בדברי הרב מבוטשאטש באשל אברהם שם, שכתב איזה טעם ורמז בענין קמיצה לזרת דווקא, באופן קרוב יותר:

מו"ח נ"י הראה לי בים של שלמה יבמות, לאחוז הציצית בעת קריאת שמע סביב הקמיצה דשמאל, וכתב שם שיש סוד עמוק בזה. ואולי הרמז בבחינת ארגמ"ן, שהא' כתב במגלה עמוקות שהוראתה על אור פני א'ל, שהוא בחינה העליונה שעל גבי ד' מלאכים הק' הידועים בר"ת רגמ"ן[12], שהם בבחינת ד' רוחות העולם כידוע. וכתיב ושמים בזרת תכן, אם כן ירמוז הזרת לבחי' האור פני א'ל שהוא בחי' שמים ועומק שטח מעלה. וכתיב עוטה אור כשלמה נוטה שמים, וקאי ג"כ על טלית דציצית כידוע ממנהג דאמירת פסוק זה בעת העטיפה, ולזה נכון הרמז להקיף הציצית סביב הקמיצה שהוא התחלת רגמ"ן הנמשך אחר האור פני א'ל הנ"ל. וחוטי הציצית הם גם כן ד' כפולות, והציצית הם בד' קצוות גם כן, הכל בבחי' רגמ"ן, ונמשך כל זה מהאור פני א'ל. ומכל מקום בקשרים יש לנו רמז לכל הה' בחינות דארגמ"ן כנ"ל, אך הכריכות הם בבחינת רגמ"ן לבד, ולזה נכון שיהיה הכריכה על האצבע ההתחלה דרגמ"ן כנ"ל. והתורה שאומרים[13] הוא בחי' האור כמו שכתוב תורה אור, והתורה הק' היא חמשה חומשין בבחי' הארגמן בשלימותו, וכנגד האוירים דקשרים, וכמ"ש בכוונות בברכת שים שלום שיתקשרו דברי תורה הק' בלב, ע"ש.

֎

מכל זה נלמד, שלכל מנהג יש שורש גדול בעולמות העליונים. ואף שלא נתפרש טעמו בדברי ראשונים – באו אחרונים וביארוהו, שכן "מנהג ישראל תורה הוא" ועולה מעלה עד רום המעלות.

ויהי רצון שנזכה לקיים מצות ציצית "בכל פרטיה ודקדוקיה", מנהגיה ורזיה, בכלל כל מצוות ה' ומנהגי ישראל, אמן.

gmb 092

[1] ירושלים, הספריה הלאומית 8°1125. נעתק בשנת ת"פ, ע"י תלמיד המחבר, שכתב בתחלתו: "העתקתי מכתבי מורי הרב הגאון מהור"ר יצחק חיות חונה פה ק"ק ק"ק סקאלי', וגם אצלו למדתי החכמה זו. וכל הדברים שנכתב בין שני חצי לבנה כזה ( ), זו היא נופך שהוספתי משלי. ארי' ליב [ב]מהור"ר פרץ זצ"ל מבראד".

[2] ואח"כ בדראהביטש, שם נפטר כ"ז אלול תפ"ו. בעל זרע יצחק על המשניות (נדפס בפפד"א תצ"ב) ופירוש על תהלים. והוא בן הג"ר יעקב, בן הג"ר מנחם מאניש אב"ד וילנא, בן הגאון המפורסם ר' יצחק חיות אב"ד פראג בעל פני יצחק - אפי רברבי על שו"ע יו"ד.

[3] כך נכתב בדף השער הנאה של כתה"י, ברשימת החיבורים.

[4] הגאונים כבר מודעים למנהג. ויש מהם שפסלו מטעמים שונים.  ראה תשובות רב נטרונאי (תשנ"ד, ו, תשובות גאוני מזרח ומערב תרמ"ח, סי' לח  אוצר הגאונים ברכות תשובות עב) .מכ"י מונטיפיורי 98, עתה NLI 4O8859 סי' רעד דף 44א): דבר זה לא דרך חכמים ותלמידים הוא זה דרך יתירות (אצ"ל: יהירות) הוא. ... הלכך העושה כן צריך ללמדו ולהסבירו אותו שלא יעשה. וכן בשערי תשובה (תקס"ב, סי' פח [מיוחס לרב האי]. מנצ'סטר ריילנדס גסטר 931 דף 260ב סי' קיו, תעתיק כאן; ... שפיר דמי למימנע יתיה, שהרי אין לקרוץ ולא לרמוז ולא להורות באצבעותיו". גנזי שכטר ב (תרפ"ט) עמוד 105. מכ"י גניזה קמברידג' T-S 10G4.1אורחות חיים ח"א ג ע"ד, כ"י ניו יורק Rab. 666 דף 19 סוף ע"ב, בשם רב נטרונאי ובשם רב משה גאון [ע"ש].

[5] ראה לשון הבאר היטב שהעתיק לשון המג"א אך השמיט ב' התיבות (ברכות רמ"מ): ביד שמאלית, בין קמיצה לזרת. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירה מידו, כן כתב האר"י ז"ל. מ"א.

[6] ר"ל ממדינת מורביא. נפטר בלובלין בשנת שנ"ג.

[7] אף הוא הוסיף קצת טעם בענין "בין קמיצה לזרת", ונעתיק דבריו להלן בסוף מאמרנו.

[8] זה שמו הנכון (ע"פ דניאל ב כט), ותרגומו: מגלה הרזים. אך בדפוסים נכתב: גלי/גליא רזא, והיינו הך.

[9] אוקספורד אופנהיים 104 נויבאואר 1820. לע"ע לא יכולנו לעיין בכתה"י עצמו.

[10] על זהות מחברו של הספר גלא רזיא, כבר נשתברו קולמוסים רבים, ויש גם שכתבו שהיה מגורי האר"י ז"ל, אך הספר רחוק מאד בסגנונו מכל שיטה אחרת. ולאחרונה כתב הרב משה הלל (מן הגנזים טז עמ' רא, ועוד) שהוא המקובל ר' יעקב ארזי [ארזי אותיות רזיא], שלעת זקנתו בא מיוון לצפת, סמוך אחר פטירת האר"י ז"ל. ובנו שעלה לפניו הוא ר' יוסף ארזין, מתלמידי האר"י ז"ל.

[11] בכת"י נשאר רווח למילוי התיבות החסרות.

[12] ר'פאל ג'בריאל מ'יכאל נ'וריאל.

[13] בעת אחיזת הציצית.