ישראל פוגל: בין קמיצה לזרת

 

ישראל פוגל, ירושלים

בין קמיצה לזרת

אגב רפרוף בין כתבי יד נושנים, הקרה ה' לידי תשובה מעניינת, יחידאית בתחומה, שתוכנה עוסק בבירור טעמו של מנהג נפוץ, שכמעט ולא נתנו עליו את הדעת. והוא, המנהג הפשוט ביד שלומי אמוני ישראל (ומופיע ברוב הסידורים) בענין אחיזת הציצית בשמאל בעת קריאת שמע של שחרית, לאחזם "בין קמיצה לזרת" דווקא. על אף שתוכנה של התשובה מטייל בעולם הקבלה (ומטעם זה לא הבאתיה כאן בשלמותה), ראיתי לנכון להודיע את דבר קיומה, שמא יגרום דבר זה לבירור נוסף בעניינו של המנהג, טעמו ומקורו.

בכתב היד[1] נעתקו כמה מחיבורי הגאון מוהר"ר יצחק חיות אב"ד סקאליא[2], וביניהם "קונטריס מה שצריך ליקח הציצית בין קמיצה לזרת ע"פ הקבלה"[3], בו נשאל על נידוננו, והשיב לבאר הטעם באריכות גדולה (כחמשה דפים), וכהקדמה מבאר באריכות ענין הציצית והתפילין ע"פ כתבי האר"י ז"ל, בטעמא סברא וראיה.

כהקדמה נתאר בקצרה את המקורות שלפנינו על מנהג זה וטעמו. והנה אין כאן המקום להאריך בעצם ענין אחיזת הציצית בק"ש[4], ומדוע ביד שמאל דווקא (ראה להלן בתו"ד היש"ש), שכבר האריכו בזה פוסקים שנים וגם המקובלים. עוד נציין שבדבר זה גופא של "בין קמיצה לזרת" ישנם כמה אופנים שונים, איש כמנהגו יעשה, ולא באנו כאן לברר פרט זה.

מקורות המנהג

מצינו שכמה פוסקים מביאים ענין זה בשם האר"י ז"ל. הברכי יוסף (סי' כד, שיורי ברכה סק"א), אחר שהביא דברי המהרש"ל (שנעתיק להלן באריכות), כתב:

ורבינו האר"י זצ"ל כתב לאחוז ד' ציציות בין קמיצה לזרת, וכן נהגנו.

ובדרך החיים להגאון מליסא, דיני ציצית, כרך כדרכו את לשון השו"ע והמפרשים למקשה אחת:

מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית בין קמיצה לזרת בשעת ק"ש וכנגד לבו, רמז לדבר והיו הדברים האלה על לבבך. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם ביד ימין ויביט בהם עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד, וינשק הציצית ויסירם מידו. מ"א בשם כתבים.

אך אע"פ שאכן ביאר האר"י ז"ל באריכות את ענין אחיזת הציצית ביד שמאל בעת הק"ש, פרט זה של "בין קמיצה לזרת" לא נזכר כלל בדבריו, לא בשער הכוונות, ולא בפרי עץ חיים. וכבר העיר בזה בס' כף החיים (אלא שרצה לומר שמקור הדברים מכתבי שאר גורי האר"י ז"ל, וכפי שנראה להלן צ"ל דלא דק):

כתב המגן אברהם ס"ק א' לאחוז הציצית בין קמיצה לזרת, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה בשם האר"י ז"ל, וכתב שכן נהגו, וכן כתב בספרו קשר גודל סימן יו"ד אות י"ד. וכן כתב רבינו זלמן אות ד', שתילי זיתים אות ה', חסד לאלפים אות ב'. מיהו מה שכתב הברכי יוסף זה בשם האר"י ז"ל, בשער הכוונות ובפרי עץ חיים לא נזכר מזה כלום שיניח הציציות בין קמיצה לזרת, אלא סתם שיניח ביד שמאלית, כמו שכתבנו לשונו באות הקודם. וכן בסידור הרש"ש ז"ל לא כתב לאחוז הציציות בין קמיצה לזרת, אלא סתם שיאחזם בשמאלו. אלא דברי הברכי יוסף הנז' הם לקוחים מגורי האר"י ז"ל. ואמנם אין בכך כלום אם יאחזם בין קמיצה לזרת, ואף על פי שלא נזכרו בדברי מהרש"ו ז"ל, כיון דעל כל פנים הם נאחזים ביד שמאל ואין בכך כלום, וטוב לקיים שניהם; ביד שמאל, וגם בין קמיצה לזרת.

ונראה שהסיבה שייחסו דבר זה להאר"י ז"ל, הוא מפני שבמגן אברהם (סי' כד סק"א), שם הובא המנהג, הובאו מיד אחריו דברי האר"י ז"ל בענין אחר, והיה מקום לטעות שהציון "כתבי האר"י" שרשם המגן אברהם בסוף הסעיף־קטן, מתייחס גם לתחילת הדברים אודות "בין קמיצה לזרת":

לאחוז הציצית. בין קמיצה לזרת (ברכות רמ"מ). כשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם, ויהיו בידו עד שיגיע ל'נאמנים ונחמדים לעד', ואז ינשק הציצית ויסירם מידו (כתבי האר"י).

אך באמת במג"א נכתב מקור אחר על תחילת הדברים, "ברכות רמ"מ". ואפשר גם שספר זה היה בלתי ידוע, וגם שמו המקוצר כפי שהזכיר המג"א לא היה מפורסם, וממילא משתמע שהכל מהאר"י ז"ל[5].

והנה במהדורות החדשות של השו"ע, גילו כל מטמורין וגילו לנו מיהו הספר "ברכות רמ"מ", שהוא הספר סדר ברכות "שאזן ותקן וסדר האלוף מהר"ר יחיאל ב"ר ידידיה זלה"ה הנקרא בפי כל ר' מיכל מָארַפְּטשיק[6] הגר בלובלין" (מתוך דף השער). הספר נדפס לראשונה בקראקא שנת שמ"ב (קטן למאד, פחות מעשרה דפים!), ולאחרונה נדמ"ח בהוצאת זכרון אהרן. פנינו לעיין שם, והנה הוא קיצר בדבריו מאד, וז"ל:

קבלתי שיש לאחוז הציצית ביד שמאלית בין קמיצה לזרת.

לא פירש ממי קיבל, ומה טעם בדבר. אמנם זכינו ודלו לן חספא הני גברי רברבי, מנושאי כלי השו"ע או"ח. הלא המה, הברכי יוסף הנ"ל, והגאון מבוטשאטש בס' אשל אברהם (סי' כד, בשם חותנו)[7], והגאון מברעזאן בס' דעת תורה (שם סק"ב), שציינו שניהם לדברי המהרש"ל בס' ים של שלמה (יבמות פ"א סק"ג). והנה אף שודאי לא ראה בעל סדר ברכות את הדבר בים של שלמה הנדפס, שהרי לא נדפס היש"ש עד שנת שע"ו, - אפשר ראהו בכתב יד, ואולי שמע דבר זה מפי מהרש"ל עצמו (נפטר בשנת של"ד, בעירו של ר' מיכל הנ"ל - לובלין). אפשר גם ששניהם ממקור אחד קבלו, שהרי אף מהרש"ל סתם ולא פירש ממי קיבל.

בין שאר הלכות ציצית, חורג מהרש"ל מדרכו ומביא ענינים של סוד, ואף הוא מן המתמיהין על טעם הדבר, אלא שהסיק שאין לערער על הקבלה:

וציצית הואיל דאתא לידי, אימא בה מילתא. קבלתי שצריך כל אדם לתפוס הציצית שלפניו בידו, מהתחלת קשר [בדפו"ח תקנו: ק"ש] עד סופו, ולכרוך אותן ב' ציצית התלויין לפניו - על אצבע של שמאל הקרוי קמיצה. ונראה שקבלה אמיתית וישרה היא, וכן הוא בהגהות מיימוניות סוף הלכות ציצית (פ"ג אות פ'): במד' שוחר טוב (יל"ש ח"ב, רמז תשכג) כל עצמותי תאמרנה, אמר דוד לפני הקב"ה, אני משבחך בכל איברי ומקיים בהן מצות כו', בחזה אני משים הציצית כנגד הלב כל זמן שאני קורא ק"ש, שנאמר (דברים ו ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, כו', יד שמאלית בה אני קושר תפילין של יד, ובה אני אוחז הציצית בזמן ק"ש. הרי שמצוה לאחוז הציצית בידו השמאלית כנגד לבו בזמן ק"ש, עכ"ה. .... אבל לכרוך סביב האצבע כו' לא מצאתי בדברי המחברים, אלא שצריכין אנו לדברי קבלה אשר זכרתי.

שוב מצאתי בספר ישן סיוע אל הקבלה, וז"ל: כשתמנה תיבות פרשת ציצית, דהיינו מן ויאמר ה' אל משה לאמר, ותמנה באצבעך מן אגודל, אז כלה תיבת 'אותו' דהיינו מ'וראיתם אותו', באצבע הקמיצה של יד שמאל. וכן 'ציצית' הראשון המוזכר בפרשה, מגיע וכלה באצבע קמיצה של שמאל, אם תתחיל למנות הכל מיד של שמאל מאגודל כדרך שאדם מכה [בדפו"ח תקנו: מונה] באצבעותיו. על כן נהגו המדקדקים לכרוך הציצית סביב קמיצה בעת הק"ש, וסודו עמוק, וסוד ה' ליראיו.

ותחילה יש להעיר, שלא כתב "בין קמיצה לזרת", אלא לכרוך סביב הקמיצה, בשונה מדקדוקו של בעל "סדר ברכות" להיותן בין קמיצה לזרת דווקא.

והנה כפי הנראה לא מצא המהרש"ל טעם נכון בדבר שייכות הציצית לקמיצה, "אלא שצריכין אנו לדברי קבלה". ואף על ה"סיוע" שהביא יש להתפלא, וכי מה בכך שהתיבות כלות בכאן או בכאן, וזה דווקא באם מתחילין למנות באגודל של שמאל, אתמהא. ואעפ"כ סיים מהרש"ל בביטוי מיוחד: "וסודו עמוק, וסוד ה' ליראיו". אשר מעורר את לבבנו לחקור ולדרוש מהו סוד נכמס זה. כי מה שהביא מהמדרש ומספר ישן, אינו 'סוד עמוק' כל כך, ונראה שידע היש"ש עוד בדבר זה, והעלימו.

והנה בכת"י (המובא להלן) הזכיר ענין זה בשם ספר "גלי הרזים", וכמדומין היינו שהכוונה לספר הנודע בשם "גלא רזיא"[8] שנדפס לראשונה בשנת תקע"ב במאהלוב, אמנם שם לא מצאנו דבר מענין זה. אך אחר החיפוש והעיון מצאנו בס"ד בהוספות חדשות מכת"י[9] שנדפסו בסופו (בהוצאת ירה"ס, עמ' תכ), וכה נאמר שם (בדילוג מה שאינו מהמצטרך לענייננו):

ותדע שהתפילין נקראים אות וחותם, וצריך שיהיו בשלמותא ובתיקונא שלימתא, כיון דאינון תכשיטי דכלה. ולכן תמר בקשה תכשיטיה מן חמיה, הה"ד חותמך ופתילך ומטך ... הן תפילין דאינון חותם, וציצית דאינון פתילך ... ומכאן יש ראיה יפה לאינון דנהגין לכרוך הציצית באצבע קמיצה, להיות יד כהה מקושטת בתרין, אצבעיה בתפילין דאיהו רצועה - באצבע צרדה [ר"ל הנקראת 'אמה'], ובאצבע הסמוכה אליה דאיהו אצבע של קמיצה - בציצית ... ודא איהו תפארת דאתפליג ליסוד עם נצח והוד, ותרין אצבעין רמזין לתרין ווין מן יעקב ויוסף ...

והנה תחילת דבריו ברור מללו, שמביא סמך יפה למנהג (שכבר היה קיים לפניו) לכרוך הציצית על הקמיצה, והנה הם כדברי מהרש"ל ממש, שלא הזכיר "בין קמיצה לזרת" כדרך שכתב בעל "סדר ברכות", אלא רק את הכריכה על הזרת, ונמצאו שעדיין צריכים דבריו של בעל "סדר ברכות" למקור וטעם. אמנם סיום דברי הגלא רזיא בענין רמז האצבעות, לא הוברר פירושם כראוי, ואפשר שבהם יימצא רמז לענין זה.

ובדרך רחוקה אפשר לשער שספר זה הוא מקור קבלתו העלומה של המהרש"ל, אי נימא שהמהרש"ל שנפטר בשנת של"ד, כבר ראה את הספר גלא רזיא שנתחבר באותה תקופה ממש![10]

תשובת הג"ר יצחק חיות

והנה מצאנו את כתה"י הנ"ל שבו נעתקו כמה מחיבורי הגאון מוהר"ר יצחק חיות אב"ד סקאליא, וביניהם "קונטריס מה שצריך ליקח הציצית בין קמיצה לזרת ע"פ הקבלה", בו נשאל על נידון דידן, והשיב לבאר הטעם באריכות גדולה (כחמשה דפים), ובתחילה מציע באריכות סוד הציצית והתפילין באספקלריית האר"י ז"ל. ומן הדין היה להעתיק את כל התשובה, לרוב נועם דבריו, אלא שקצר המצע ולאו כל מוחא סביל דא, על כן נעלה בדרך קצרה להביא רק מבחר דבריו.

הועתק מכתבי הרב הגדול מהו' יצחק חיות אב"ד דק"ק סקאלי'

נשאלתי מהחכם השלם המקובל אלקי כמהור"ר חיים במהר"מ, על מה שגילה לנו האלהי בעל דלי הרזים, בשעת ק"ש צריך ליקח הציצית בין קמיצה לזרת, הלא דבר הוא. ואחרי עיון בחיפוש נירות בכתבי האר"י ז"ל ע"פ היסוד מוסד אשר גילה לנו סוד מצות ציצית, [אפשר] לכוין אפס קצהו פירוש על דברי בעל גלי רזי', וליתן טעם לשבח בעזה"י, וזה החלי.

תחלה צריך לבאר הפסוק, כתיב קווצותיו תלתלים שחורות, המרומז על הציצית, והלא המה לבנים, [אלא ודאי[11]] דקאי על התכלת, וכפי הפירוש מהקדמונים כי התכלת מדמה עצמו לגוון השחור, ומביאים ראיה לדבריהם כי גוון שחור הוא תכלית כל הגוונין, כי הכל בהיפך שחור, ולזה נקרא תכלת. הלא לפי פירוש זה הי' מוכרחת להיות כל הציציות של תכלת, ועינים רואות שאינו כן רק צריך להיות חוט אחד של תכלת. אלא צ"ל שהמה שחורות ונתהפכו ללבנים.

ומעתה נבוא לביאור, דע לך שיש ג' מיני מוחין הבאים ומתחדשים בכל יום; יש מוחי עיבור, ויש מוחי יניקה, ויש מוחין דגדלות ...

ואחר רוב האריכות, בתוכה גם ביאר איך האצבעות הם כנגד ה"ג חגתנ"ה, ומאמר מתקו"ז על פסוק "מכנף הארץ זמירות שמענו", ועוד ועוד, כתב בסוף דבריו:

וצריך להגדיל בחי' ג"ח של זעיר ע"י חסדים שמתגלים (ועלי') [ועולים] לבחי' יד שמאל בין קמיצה לזרת, להמתיק פעם שניה לבחי' ת"ת שלו ולהמתיק בחי' חסד שלו, והכל בבחי' חיצוניות הנעשה ע"י מעשה ידינו, ויד שמאל הוא סוד בחי' ה"ג, ומקבלים הציצית דרך נ"ה כאשר המה עולים בבחי' פנימיותו שלא על ידינו וכו'.

ואף הוא לא סיים למילתיה, שכן כתב בסמוך:

ולא אאריך בזה עד שישקיף ה' עלי משמים ויראנו נפלאות בתורתו, ועדיין לא יצאנו ידי חובתינו לפרש כל המאמר. וזה החלי -

ונראה שלא המשיך לכתוב, או שלא היה ההמשך לפני המעתיק.

֎

ונסיים בדברי הרב מבוטשאטש באשל אברהם שם, שכתב איזה טעם ורמז בענין קמיצה לזרת דווקא, באופן קרוב יותר:

מו"ח נ"י הראה לי בים של שלמה יבמות, לאחוז הציצית בעת קריאת שמע סביב הקמיצה דשמאל, וכתב שם שיש סוד עמוק בזה. ואולי הרמז בבחינת ארגמ"ן, שהא' כתב במגלה עמוקות שהוראתה על אור פני א'ל, שהוא בחינה העליונה שעל גבי ד' מלאכים הק' הידועים בר"ת רגמ"ן[12], שהם בבחינת ד' רוחות העולם כידוע. וכתיב ושמים בזרת תכן, אם כן ירמוז הזרת לבחי' האור פני א'ל שהוא בחי' שמים ועומק שטח מעלה. וכתיב עוטה אור כשלמה נוטה שמים, וקאי ג"כ על טלית דציצית כידוע ממנהג דאמירת פסוק זה בעת העטיפה, ולזה נכון הרמז להקיף הציצית סביב הקמיצה שהוא התחלת רגמ"ן הנמשך אחר האור פני א'ל הנ"ל. וחוטי הציצית הם גם כן ד' כפולות, והציצית הם בד' קצוות גם כן, הכל בבחי' רגמ"ן, ונמשך כל זה מהאור פני א'ל. ומכל מקום בקשרים יש לנו רמז לכל הה' בחינות דארגמ"ן כנ"ל, אך הכריכות הם בבחינת רגמ"ן לבד, ולזה נכון שיהיה הכריכה על האצבע ההתחלה דרגמ"ן כנ"ל. והתורה שאומרים[13] הוא בחי' האור כמו שכתוב תורה אור, והתורה הק' היא חמשה חומשין בבחי' הארגמן בשלימותו, וכנגד האוירים דקשרים, וכמ"ש בכוונות בברכת שים שלום שיתקשרו דברי תורה הק' בלב, ע"ש.

֎

מכל זה נלמד, שלכל מנהג יש שורש גדול בעולמות העליונים. ואף שלא נתפרש טעמו בדברי ראשונים – באו אחרונים וביארוהו, שכן "מנהג ישראל תורה הוא" ועולה מעלה עד רום המעלות.

ויהי רצון שנזכה לקיים מצות ציצית "בכל פרטיה ודקדוקיה", מנהגיה ורזיה, בכלל כל מצוות ה' ומנהגי ישראל, אמן.

gmb 092

---

[1] ירושלים, הספריה הלאומית 8°1125. נעתק בשנת ת"פ, ע"י תלמיד המחבר, שכתב בתחלתו: "העתקתי מכתבי מורי הרב הגאון מהור"ר יצחק חיות חונה פה ק"ק ק"ק סקאלי', וגם אצלו למדתי החכמה זו. וכל הדברים שנכתב בין שני חצי לבנה כזה ( ), זו היא נופך שהוספתי משלי. ארי' ליב [ב]מהור"ר פרץ זצ"ל מבראד".

[2] ואח"כ בדראהביטש, שם נפטר כ"ז אלול תפ"ו. בעל זרע יצחק על המשניות (נדפס בפפד"א תצ"ב) ופירוש על תהלים. והוא בן הג"ר יעקב, בן הג"ר מנחם מאניש אב"ד וילנא, בן הגאון המפורסם ר' יצחק חיות אב"ד פראג בעל פני יצחק - אפי רברבי על שו"ע יו"ד.

[3] כך נכתב בדף השער הנאה של כתה"י, ברשימת החיבורים.

[4] הגאונים כבר מודעים למנהג. ויש מהם שפסלו מטעמים שונים.  ראה תשובות רב נטרונאי (תשנ"ד, ו, תשובות גאוני מזרח ומערב תרמ"ח, סי' לח  אוצר הגאונים ברכות תשובות עב) .מכ"י מונטיפיורי 98, עתה NLI 4^O8859 סי' רעד דף 44א): דבר זה לא דרך חכמים ותלמידים הוא זה דרך יתירות (אצ"ל: יהירות) הוא. ... הלכך העושה כן צריך ללמדו ולהסבירו אותו שלא יעשה. וכן בשערי תשובה (תקס"ב, סי' פח [מיוחס לרב האי]. מנצ'סטר ריילנדס גסטר 931 דף 260ב סי' קיו, תעתיק כאן; ... שפיר דמי למימנע יתיה, שהרי אין לקרוץ ולא לרמוז ולא להורות באצבעותיו". גנזי שכטר ב (תרפ"ט) עמוד 105. מכ"י גניזה קמברידג' T-S 10G4.1. אורחות חיים ח"א ג ע"ד, כ"י ניו יורק Rab. 666 דף 19 סוף ע"ב, בשם רב נטרונאי ובשם רב משה גאון [ע"ש].

[5] ראה לשון הבאר היטב שהעתיק לשון המג"א אך השמיט ב' התיבות (ברכות רמ"מ): ביד שמאלית, בין קמיצה לזרת. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירה מידו, כן כתב האר"י ז"ל. מ"א.

[6] ר"ל ממדינת מורביא. נפטר בלובלין בשנת שנ"ג.

[7] אף הוא הוסיף קצת טעם בענין "בין קמיצה לזרת", ונעתיק דבריו להלן בסוף מאמרנו.

[8] זה שמו הנכון (ע"פ דניאל ב כט), ותרגומו: מגלה הרזים. אך בדפוסים נכתב: גלי/גליא רזא, והיינו הך.

[9] אוקספורד אופנהיים 104 נויבאואר 1820. לע"ע לא יכולנו לעיין בכתה"י עצמו.

[10] על זהות מחברו של הספר גלא רזיא, כבר נשתברו קולמוסים רבים, ויש גם שכתבו שהיה מגורי האר"י ז"ל, אך הספר רחוק מאד בסגנונו מכל שיטה אחרת. ולאחרונה כתב הרב משה הלל (מן הגנזים טז עמ' רא, ועוד) שהוא המקובל ר' יעקב ארזי [ארזי אותיות רזיא], שלעת זקנתו בא מיוון לצפת, סמוך אחר פטירת האר"י ז"ל. ובנו שעלה לפניו הוא ר' יוסף ארזין, מתלמידי האר"י ז"ל.

[11] בכת"י נשאר רווח למילוי התיבות החסרות.

[12] ר'פאל ג'בריאל מ'יכאל נ'וריאל.

[13] בעת אחיזת הציצית.

לעולם ועד. תשכון

 

כיום, תפילת קדושה "ממקומך" נשמר בקהילות אשכנז, וטרם שמענו על חזן המפסק את המשפט האמצעי באופן שונה מ"מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון".

לפני שהגיע לאשכנז, בעודו בסדורי הגאונים, המשפט מחולק על ידי הוראות בערבית-יהודית, המחלקות את המשפט בין הקהל לחזן.

כך בסידור רס"ג (תשכ"ג קדושה של חול עמ' לח) בגניזה: T-S H18.18 ושם T-S H18.20.

וכן נראה בסדור רס"ג ENA 920.4-7

 

וכן   Oxford d.51 fol.67b

... בציון בקרוב בימינו

ויגיבון (הקהל) אמן

ויקול (החזן) תשכון תתגדל ותתקדש ...

 

סיבוב מעניין מצאנו בקטע קמברידג' T-S NS 196.26

המשפט "בקרוב בימינו ויחיינו" עובר לתגובת הקהל, ונספח ל"אמן".

יקול (החזן)  ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנו לך מתי תמלוך ותמלוך בציון .

יגיבון (הקהל)  אמן  בקרוב בימינו ובחיינו.

יקול (החזן) תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלם עירֶ[י]ך [ועירינו] לדור ודור ולנצח נצחים ועינינו תראינה במלכות עוזך כ'דבר האמור בשירי עוזך על ידי דויד משיח ...

 

 

בנוסח שלם יותר של תפילת 'ממקומך' הופרדו 'בציון בקרוב בימינו' מ'תשכון על ידי משפטים שלמים.

כך בכ"י JTS 4607 דף 36 (לימים נוראים)

כי מחכים אנו לך מתי תמלוך בציון קרוב בימינו בחיינו . בחיינו ובימינו למענך עשה ולא למעצנו ולמען בריתך עם ישיני חברון אבותינו ולמע' שמך הקרוי עלינו תשכון תתגדל ותת' בתוך מקהלות ירושלם עירך לדור ודור ולנצח נצחים ועינינו תראינה

 

בסדור ר' שלמה בן נתן, תפילת ממקומך מופיע פעמיים, בפרק א- תפילות החול (כרס"ג) ושוב בפרק ד- ראש השנה. אין כאן הוראות לחלוקת תפקידים, אלא טקסט רצוף. אך באחד העותקים, זו  של שלמה הלוי, בן חוגו של הרמב"ם (ראה עליו כאן), שרד דף מפרק א בקמברידג' T-S NS 157.134. הפיסוק ברור, ובלא מפתיע- משקף את החלוקה שבסדורי הגאונים :

 

וכן בסדור גניזה אחר, אוסף אדלר 2918.10, בתפילת פסח.

הפיסוק ברור:

ממקומך מלכינו תופיע  ותמלוך מהרה עלינו כי מחכים אנו לישעך.

 מתי תמולך בציון בקרוב ימינו בחינו.

תשכון תתגדל ותתקדש בתוך מקהלות ירושלם עירך לעדי עד ולנצח נצחים ועינינו תראינה במלכות עזך כדבר האמור בשירי קדשך על ידי דויד משיח צדקך.

 

כשתפילת "ממקומך" הגיע לאירופה, נעלמו הוראות חלוקתה בין הקהל לחזן, יחד עם שאר הוראות בערבית

אין ביכולתינו עכשיו לסקור את ים סידורי אירופה העתיקים, מה שידוע לי הוא רק מהטיפה בים שקטלגתי מתוך קטעי כריכה שעברו לפני. 

Koeln - Historisches Archiv der Stadt W 332/14 מתוך שחרית לסוכות

כאן עדיין מסומן הפסקה בין 'ועד' ו'תשכון'. (שימו לב שהגרשיים שלאחריו אינו משתמש לסופר זה כמילוי סרגל שמאל, אלא כסימן הפסקה, כדלעיל, לאחר 'ברוך יאמר').

 אך לרוב, קשה לעמוד על סופרי אירופה לדורותיהם, ולצפות מהם להקפיד על מסורת פיסוק.

קטע הנאו 8 אין פיסוק לא לכאן ולא לכאן.

מאידך, מחזור אשכנז מהגניזה T-S Misc. 33.3 רואים סימן להפסקה כפולה, גם אחרי ועד, וגם אחרי תשכון. ואפשר שהדבר מסמן מודעות לשתי אפשריות הפיסוק. שהרי ברור שלא מצופה מהחזן לשיר 'תשכון' לבד.

מחזור ויטרי כ"י לונדון (BL Add. 27200) המשוער למאה הי"ג, כבר יש הפסקה ברורה , ומקומה אחרי 'תשכון'.

וכן מצאנו בקטעי כריכה אחרים:

 

וכן קטע וינה ONB A 65

גיסן  592a

 

ובקטע Innsbruck, Universitäts- und Landesbibliothek Tirol, Frg. A18

חלק מקטעי הגניזה הגענו אליהם בעזרת סריקת OCR של הגניזה של פרוייקט MiDRASH בעזרת תוכנת החיפוש של הלל גרשוני. אמנם אי אפשר עדיין להיות בטוחים שהגענו לכל ממצאי הגניזה המציגים תפילת 'ממקומך' , עדיין יש מגבלות קריאה, אך נסתפק באמירה שעד כאן לא היינו מגיעים לתוצאות כאלה, ואין צורך לומר שאין יותר לנהל מחקר כגון זה מבלי להעזר בו. 

gmb 091

 

העיר ר' ישראל פוגל:

בסידור של חב"ד, תהילות ה': לעולם ועד: תשכון.

זאת מתוך הגהה של בעל התניא, על גליון סדור דפוס קאפוסט, שהעתיק האדמו"ר בעל ה'צמח צדק' על סדור דפוס סלאויטא. משם נרשם על ידי ר' אברהם דוד בן יהודה לייב לאוואט, בספרו 'שער הכולל', על סדור התפילה, שנדפס לראשונה כנספח לסדור 'תורה אור' וילנא תרמ"ז, וכחיבור בפני עצמו וילנא תרנ"א, ומשם בהוצאת קה"ת תשס"ה.  פרק כא סי' ד, עמ' סג

פלא איך חכמים אלה לא היה לפניהם סדור רס"ג, אלא הרגישו כן מלשון הרמב"ם. 

והרי סדר התפילה שבמשנה תורה אין פיסוק: 

Eli Genauer: Chulin 95b – Rashi on “אתלת קרנתא”- The Missing Triangle

 

                                 

                                                               

כי הא דרבה ב"ר הונא מחתך ליה אתלת קרנתא

The statement that Raba Bar Rav Huna cut meat in a triangular shape occurs three times in the Talmud. 1. Beitzah 28a, 2. Bava Metziah 23b, and 3. Chulin 95b.

In all three cases Rashi explains this in a similar manner, that he cut the meat into three cornered pieces. (אתלתא קרנתא).  In Beitzah, Rashi uses the language היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות. In Bava Metziah Rashi writes that it means עושה החתיכה בת ג' קרנות. And in Chulin, Rashi writes לכל חתיכה ג' קרנות. 

In the Vilna Shas on Beitzah 28a, Rashi helps explain the words” אתלתא קרנתא” by using the word “כזה” and includes a picture of a triangle.

Rashi is presented in a similar manner in Bava Metziah 23b

Curiously, however, on Chulin 95b there is no “כזה” and no picture of a triangle

There is good manuscript evidence that on Beitzah 28a, Rashi included the word כזה and a picture of a triangle

The Palatina Library, Parma, Cod. Parm. 2903 – 13th-14th century

https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=KTIV&scope=KTIV&docId=PNX_MANUSCRIPTS990000836760205171&SearchTxt=%20Parm.%202903

There is also good manuscript evidence that on Bava Metziah 23b, Rashi included the word כזה and a picture of a triangle

Vatican Library, Ms. ebr. 131 – 14th century.  

https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.131

 

It turns out that there is compelling manuscript evidence that Rashi included the word “כזה” and a picture of a triangle on Chulin 95 b.

To review, in Chulin 95 the Gemara states that Rav would eat meat which was recognizable by a distinguishing mark on it, in the manner of Rabah bar Rav Huna who would cut the meat into a triangular shape (אתלת קרנתא)

אלא רב היכי אכל בשר? ….אי נמי בסימנא כי הא דרבה ב"ר הונא מחתך ליה אתלת קרנתא

Rashi explains that he cut each piece into a triangular shape as a distinguishing mark so that members of his household would not steal from it.

אתלת קרנתא - לכל חתיכה ג' קרנות ומשום סימן שלא יגנבו ממנה אנשי ביתו:

As mentioned, the way it is presented in the Vilna Shas is without the word “כזה” and without a picture

Vilna 1882

A look at manuscripts indicates that the original Rashi did have “כזה” and did have a picture of a triangle

This manuscript includes the word כזה and it has a triangle

https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001861250205171/NLI

Vatican Library Ms. ebr. 139 – dated 1411

https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.139

 

 

This manuscript is even more clear as to Rashi’s intent

The Palatina Library Parma Italy Cod. Parm. 2589 – 14^th century

https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990000951770205171/NLI#$FL17257673

This is manuscript is also clear

The Palatina Library Parma Italy Cod. Parm. 2756- 14^th century

https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990000836780205171/NLI#$FL20876810

This manuscript has a more complex picture

University Library Johann Christian Senckenberg Frankfurt am Main Ms. Oct. 159 – 13^th-14^th century  (Note: This is the Merzbach manuscript referenced below in Dikdukei Sofrim)

https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001381060205171/NLI#$FL64910830

This manuscript has כזה without the picture, but it clearly indicates that there was one.

Trinity College Library Cambridge England Ms. F 12 17 – 15^th century

https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001811970205171/NLI#$FL59969301

 

 

 

 

 

Dikdukei Sofrim on Chulin (פרעמישלא 1897) notes the presence of a drawing in Rashi in a manuscript

 

The first printed edition of Hullin, that of Soncino 1489, does not have “כזה” or the triangle – Either it was copied from a manuscript which did not have it, or the printers decided not to include it. (see comment of Dr Aharon Ahrend below)

The Bomberg Venice edition of 1521 was patterned after Soncino.[i] Therefore, it was not included in this edition and from then on, it was not included in Rashi.

Dr. Aharon Ahrend sent me this comment on the diversity of the manuscripts which were accessed to indicate the presence of a triangle in the “original Rashi”.[ii] He also commented on why possibly the Soncino imprint did not include the picture.

לגבי שאלתך, ההיגיון אומר שאם רש"י נקט ציורים בב"מ וביצה אזי גם בחולין היה ראוי שינקוט, אף כי זה לא מחייב, שכן לפעמים רש"י נוהג כך ולפעמים כך. אבל כשיש חמישה עדים זה הרבה, ושים לב שהעדים לא נכתבו באותה אות אלא הם מאזורים שונים, וגם יש הבדלים ביניהם באשר למילה 'כזה' ובאשר לציור עצמו, מה שמעיד על כך שאינם מאותו מוצא. העובדה שהם כותבים 'כזה' מחזקת את ההשערה שרש"י צייר זאת. 

הדפוס פעמים רבות השמיט ציורים, כי בדפוס זה מצריך עבודה של שמירת רווח עבור הציור ואח"כ הכנת הציור וקביעתו במקום. 

Modern editions of the Talmud keep the צורת הדף of the Vilna Shas, but they often have a section in which they note variant Girsaot. I would suggest that such a section include the fact that multiple “כתבי יד” of Masechet Chulin 95b include the word “כזה” in Rashi, and have a picture of a triangle.

 

 

 gmb 090

---

[i] Printing the Talmud: From Bomberg to Schottenstein. Mintz and Goldstein, Editors, New York, 2005, article by Marvin Heller, page 74.

 

[ii] Dr Ahrend has authored four critical studies of Rashi on various Masechtot

פירוש רש"י למסכת מגילה: מבוא ומהדורה, 368 עמ', הוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים תשס"ח

פירוש רש"י למסכת ראש השנה: מבוא ומהדורה, 370 עמ', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשע"ד

פירוש רש"י למסכת סוכה: מבוא ומהדורה, 686 עמ', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשפ"א

פירוש רש"י למסכת ביצה: מבוא ומהדורה, 648 עמ', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשפ"ד