דוגמאות על חשיבות נוסח כתבי היד של הלכות הרי"ף פרק ג

 

הוספות בדפוס שאינן בכתבי היד

מאמרים שלמים נוספו בדפוסים הראשונים של הרי"ף, שלא מצאנו כמותם בכל כתבי היד שבדקנו.

הוספות אלו מגיעות עד לגודל של כמה עמודים, כגון המאמר שבשבת פרק ב (דפים יב-יג באלפס) "פתילת הבגד פלוגתא... ובלא ספק". ישנו קטע רי"ף בגניזה (קמברידג' T-S AS 75.73) המזכיר אותו בקיצור, ועוד אחר (שם T-S F1(2).55) המרמז עליו בגליון, כאילו המאמר אמור להיות מוכר לקורא. ושמא הוא מאמר עצמאי של הרי"ף, כגון המאמרים שחיבר בערבית יהודית שנספחו למס' כתובות. או שמא מתוך ה"דרס" (דרשה) שלו סביב התלמוד המוזכר בכפאיה אלעאבדין לר' אברהם בן הרמב"ם (מהד' דנה תשמ"ט עמ' 247).
 התופעה מוכרת גם בשבת פרק א בסוגיא של מפליג בספינה, נוסף תשובה להרי"ף (סי' שי"ז) שאינו ברוב כתבי היד, ושהיה מוכר לראשונים (ספר העתים) כתשובה ולא כתוכן החיבור. אלא שם המאמר כבר נעתק בשבעה קטעי גניזה של הרי"ף.

בדרך כלל, ההוספות קצרות יותר בהרבה, ודי בהוספת מילה או שתים, כדי להפוך את דעתו של המחבר.

1. ברכות פרק ט :

הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה.

(בשורה האחרונה בצילום כאן)

רי"ף כ"י ירושלים ספ"ל 4°621. דף 293א.

לפי הנוסח שבכתבי היד, שהיה לפני הראשונים, יש לברך על כל בית ישראלי.

 אך בנוסח שבדפוסים שעמד לעיני האחרונים הברכה מוגבלת לראיית "בתי כנסיות של ישראל", וכך גם בבית יוסף בשם "כתב הרי"ף" (או"ח רכד:י), ובב"ח שם בשם מהרש"ל: "הרי"ף פירש בתי כנסיות", וכן עד למשנה ברורה (רכד:יד). (וראה לאחרונה, הר"מ בראלי, המעיין נא, תשע"א).

2. פסחים פרק י'

לשון הרי"ף בכל כתבי היד:

אמר להו רב ייבא סבא הכי אמר רב כיון דאמריתו הב וניבריך איתסר לכו למשתי.

משמע שכבר אסור לשתות כל משקה.

ואילו בדפוסים נוסף הפרט : "איתסר למשתי חמרא" משמע יין בלבד.

כמו כל חיבור הבא לקצר מהקנון המקובל, המבקרים של הרי"ף מרבים להעיר על חומר שלדעתם הושמט שלא בצדק. כך אנו רואים לעתים קרובות בביקורת של ר' זרחיה הלוי בעל המאור. וכן גם עורכי הדפוס ראו לנכון להשלים את הרי"ף בלשונות התלמוד שלדעתם ראויים היו להיות שם

3 . שבת סוף פרק יז,

בנוסח המקורי של הרי"ף, נקט בלשון הגמרא שהביאו רבותיו (ר"ח) והמחברים הקדמונים (בה"ג) וזה לשונו:

דכולי עלמא כסויי קרקעות אם יש להן בית אחיזה אין ואי לא לא, כסויי הכלים אע"ג דאין להן בית אחיזה שרי כי פליגי בכלים.

ואילו בדפוסים נוסף כאן משפט שלם:

כי פליגי [בכסויי תנור מר מדמי להו לכסויי קרקעות ומר מדמי להו לכסויי] כלים

הלא היא הלישנא אחרינא שבגמרא כאן. ואפשר שנוסף כאן מחמת הקושיא שהעלה בעל המאור, המגלה סתירה בדברי הרי"ף עצמו. אך ברור לנו, שאם בעה"מ הקשה, הנוסח שבדפוס לא היה לפניו.

4. קידושין פרק א' (ד סוף ע"א)

תנן התם במסכת מעשר שני היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ור' יהודה אומר צריך לפרש אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי והוא שעסוקין באותו ענין.

וכן הנוסח שלפני הרשב"א (חי' שם) עליו העיד: "והרב אלפסי ז"ל לא הזכיר הני תנאי כלל ולא פסק בעסוקין מענין לענין באותו ענין כלום". התוספת גם לא נמצאת ברא"ש. וכן פסק ברמב"ם (אישות ג:ח).

בדפוסים ויניציאה רפ"ב ועד וילנה נוסף כאן לסוף המאמר:

ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר אע"פ שאין עסוקין באותו ענין מנא ידעינן מאי קאמר לה אמר ליה אביי מענין לענין באותו ענין.

בפסק של מרן בשו"ע (אה"ע כז:א), לא הזכיר את ההלכה שבתוספת, מפני שהיה לפניו דפוס ראשון (קושטא רס"ט) שנותר כאן בלעדיה. למרות שהזכיר מרן את המאמר, בבית יוסף שם ובסי' קלו:ב, נמנע מלפסוק נגד הרי"ף והרמב"ם- (ובמקרה הנידון- גם הרא"ש עמם).

5. חולין פרק ג

בעניין ריאה הסמוכה לדופן:

אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן ונפחינן לה אי לא מפקא זיקא מחמת דופן הוא וכשרה

רי"ף חולין  פרק ג דפוס ראשן קושטא רס"ט

מהתוספת שבדפוסים : (ונפחינן… הוא) משמע שאין די במכה בדופן להכשיר לבד, ללא בדיקה. התוספת חסרה בכל כתבי היד, ואינה בה"ג או ברמב"ם. הר"ן הביא דעה זו בשם קצת גאונים, בניגוד לדברי רבינו. ונראה שהתוספת שבדפוסים נוספה בהשפעת הרא"ש, (סוף סי' כב כאן) למרות שלא היה ברי"ף שלפניו, הבין "ונראה שהוא רוצה לפרש בדאיכא מכה בדופן מכשרינן לה בנפיחה". בטור (יו"ד ל"ט) התוספת כבר מוצגת כדעת הרי"ף עצמו.

6. יום טוב פרק א (דף ג ע"ב ע"פ גמ' ו ע"ב)

והשוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותר לאכלן בחלב

כך בשני כתבי היד העתיקים (אוקספורד 550 ונ"י בהמ"ל Rab. 692) ושני קטעי הגניזה. רק בדפוסים נוסף תנאי להיתר:

והוא שאינן מעורות בגידין אבל מעורות בגידין אסור לאכלן בחלב.

התניית ההיתר ע"פ הברייתא המובאת בגמ' בהמשך, דף ז ע"א וכן מובא גם בה"ג ור"ח, ורבינו החליט להתעלם ממנה והשמיט אותה מספרו. כנראה שהבין שלתנא קמא גם ביצה המעורה בגידין מותרת (כברשב"א וברא"ש שם). ואכן התנאי אינו מוזכר ברמב"ם הל' מאכלות אסורות (ט:ה). וכבר הכיר בכך בים של שלמה, שהעיר שנוסף ברי"ף שבדפוס אלא ש"אינו מלשון הרי"ף".

7. יבמות פרק ו (יט ע"ב):

ואמר ר' יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנא' וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וכו'.

אך הרי"ף לא הזכיר את ההיתר המובא בהמשך הגמרא:

ואמר רב יוסף לא נצרכה אלא סמוך לווסתה

ההיתר של רב יוסף מובא גם ברא"ש כאן (ו:י) לאחר ההקדמה "ובספרים...", משמע שאינו ברי"ף שלפניו, כפי שאיננו בכתבי היד של הרי"ף ,ולא בשני הדפוסים הראשונים. רק בדפוס שי"ב ואילך הושתל ההיתר ללשון הרי"ף, ואף ממשיכים עוד ע"פ גמ' שבועות יח ע"ב:

ואף על גב דאמרו רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לווסתה.

ניתן להבין מדברי המגיד משנה על הלכות איסורי ביאה ד:יב, שנוסח הרי"ף לפניו כולל את ההיתר של רב יוסף, ולכן תמה על הרמב"ם והרמב"ן שלא הביאו להלכה. וזה לשונו שם:

"ומ[ה] ש[שכתב] (הרמב"ם- ע"ש) ביוצא לדרך. היא מימרא ביבמות פרק הבא על יבמתו נזכרה שם בהלכות וסוף המימרא שם וה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטריד".

ואפשר שכוונת התיבה "שם" לגמרא, שבתחילת המשפט, ולא להלכות הרי"ף שבאמצע המשפט. ואם כן המגיד מציין דווקא את העדרו של ההמשך ברי"ף, בהתאם למה שמצאנו בכתבי היד.

8. כתובות פרק ד (יז ע"ב ברי"ף):

הברייתא (כתובות מז ע"א) מביאה דעת ת"ק שאין הבעל זוכה בנדוניא עד לנישואין, ודעת ר' נתן שזכה גם אם מתה הכלה לפני הנישואין. סוגיית הגמרא (מז ע"ב) דוחה את ההשוואה בין ת"ק לדעת ראב"ע (משנה ראש פרק ה) המתקבלת להלכה, שאין לתוספת הכתובה תוקף עד לנישואין, ולכן נשארת האפשרות לפסוק כר' נתן. אלא שכבר פסקו הגאונים (שערי צדק חלק ד, ד:לג, אוצה"ג תשובות סי' שכ"ג) כת"ק שלא זכה, וכן העיד העיטור בשם המתיבות והר"ח, שלמרות תירוץ הגמרא פסקו שלא זכה, דווקא בגלל הדמיון לדעת ראב"ע. וכתבו בתוספות וברא"ש (ד:ט) שדחיית ההשוואה הנמצאת בסוגיית התלמוד "דיחויא הוא ולא סמכינן עילויה". מאותה סיבה, הרשב"א הצדיק את הרי"ף שלא הביא את סוגיית התלמוד. ואכן כך בכל כתבי היד ובדפוס ראשון (קושטא רס"ט).

אולם מדפוס שני (ויניציאה רפ"ב) ואילך העתיקו את הסוגיא לתוך הרי"ף. בעותק שלפני הבית יוסף (קושטא רס"ט) עדיין לא היה, ולכן לא הזכיר שום התנגדות לפסק הטור, שלא זכה (נג:ג).

9. באותה הוספה נוספה גם הלכה שמופיעה בתלמוד (שם מח ע"א)

דא"ר הונא כל האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה.

וכן מובא בשאילתות פר' משפטים, בה"ג, ר' האיי גאון (תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד ד:ל) וגם בעיטור בשם הגאון, וברא"ש (ה:לב).

אך בהתאם לרבינו, לא מוזכרת ההלכה הזאת ברמב"ם, ולא בטור, ורק בזכות הרא"ש נרשם בבית יוסף (אה"ע עו:יג), ובשו"ע (שם). [וראה בזהר, רע"מ על פרשת צו (ח"ג כח ע"א]. ואפשר שרבינו לא הביאה להלכה כיון שתפקידה בסוגיא רק כסייעתא לדעת רב יוסף, שלא התקבל להלכה. ראה מה שדייק החתם סופר כתובות נח ע"ב אליבא דרמב"ם. ואפשר שהרי"ף והרמב"ם ראו דברי ר' הונא כמתנגדים לעיקרון של ר' יוחנן (נדרים כ ע"ב, כבמס' כלה א) "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה וכו'". (וכן פסק הרמב"ם פיהמ"ש סנהדרין ז:ד, משנה תורה הילכות איס"ב כא:ט), וכן מתנגדים לדברי ר' גמליאל "בג' דברים אוהב אני את הפרסים" וכו' (ברכות ח,ב). מכל מקום, יש לציין שרבינו הזכירה בתשובה (שו"ת הרי"ף סי' קנא, אך במהדורא אחרת של אותה התשובה המופיעה בתשובות הגאונים הרכבי, סי' ת"ן, היא חסרה).

10. קידושין פרק א (ז,ב באלפס המודפס, ע"פ יז,ב-יח,א בגמ'):


"הלוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו והתניא רוח חכמים נוחה הימנו לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה".

הוספת התיבה: שלא שבדפוסים (וכן בכ"י מנטובה- אשכנז שנת קנ"א). ונראה שכך הגירסא לפני ר"ח: "שלא היתה לא הורתו ולא לידתו בקדושה", וכדי שיהא רוחם של חכמים נוחה שיחזיר, דיו בלידה בקדושה. וכן בתשובות הגאונים (קורנול סי' כג, באוצה"ג כאן סי' עז), רש"י, רמב"ן ורא"ש.
 התיבה "שלא" חסרה בכ"י נ"י ביהמ"ל Rab. 695,  שני קטעי הגניזה (קמבריג' T-S. NS.329.228; פטרברורג RNL Evr. II A 525, 1), כ"י ספה"ב 477, וכן ברשב"א בשם "מקצת ספרים ובהלכות רבינו אלפסי ז"ל". כלומר כדי שיהא רוחם שלחכמים נוחה שיחזיר רק ביהודי גמור- שגם הורתו בקדושה. וכן בעטור אות מ' (מתנת שכ"מ), וכן בטור (חו"מ קכז). ראה בית יוסף שם, לא ראה נוסח רבינו בכתבי יד ולכן נאלץ לתלות פסק הטור בטעות סופר.

11. בבא בתרא פרק ח ( ס ע"ב)
לשון הפרשני של רבינו:
"שכיבא חדא מבנתיה בחייה".  בספוד ויניצניאה רפ"ב ואילך נוסף תנאי מגביל, בהתאם לפירוש רשב"ם שם: "בחיי האב".

12. ועוד שם, באותה הדף (ס ע"א)
בעי רבא בבריא היאך שכיב מרע הוא דידעה דלית ליה וקא מחלה אבל בבריא סברא הדר קני ומקני לי או דילמא השתא מיהת [הא] לית ליה תיקו .
הדפוסים לא הסתפקו בתיקו, והשלימו פסק משלהם: הילכך מוקמינן כתובה אחזקה ועל הבעל להביא ראיה דמחלה.

הבית יוסף (אה"ע קו ד"ב) הביא את לשון התוספת בחשדנות מוצדק, בשם "בספרי הרי"ף שבידי", ושם תמה "היאך לא הביא הרא"ש דבריו". הב"ח שם סיכם: "ואפשר דהגה היא באלפסי".

דוגמאות על חשיבות נוסח כתבי היד של הלכות הרי"ף פרק ב'

 שיבושים מובהקים בדפוס:

שבת פרק כב-

 תניא סוחטין בפגיעין ובפרישין ובעוזרדין אבל לא ברמונים [של-בית מנשיא בן מנחם היו סוחטין ברמונים פיר' אבל לא ברמונים] של-בית מנשיא בן מנחם היו סוחטין בחול רמונים ועושין מהן יין ונמצאו הרמונים בני סחיטה.

בדפוסים הוחסר כל מה שבין הסוגריים, כנראה מחמת הדומות, ולכך נחסר הציון "פיר'" המודיע שאין זו מלשון הגמרא אלא פירוש הנספח לה.

רי"ף דפוס ראשון, קושטא רס"ט שבת פרק כב

משנה שבת פרק כג-

 ומטילין אותו על החול בשביל שימתין.

כך בכל כתבי היד. רק בדפוסים נהפך "שימתין" ל"שיצטנן". מכל נוסחאות המשנה, (וגם רמב"ם בפירוש המשנה ובהלכות שבת כו:ה. ) גמרא ורי"ף, זהו המקום היחיד שנתחלף לשון המשנה, פרט לכ"י של התלמוד בבלי אוקספורד 366. סביר יותר לומר שמדובר בטעות קריאה שאירע באקראי לשניהם, מאשר לומר שמדובר בחילוף לשון שורשי במשנה.

"שיפור" לשוני

רבים, משינויי הנוסח אינם שיבושים מחמת טעויות קריאה והעתקה, אלא בגדר חילופי לשון, לצרכי ליטוש ספרותי, כפי שמצוי בכל השוואת נוסח בין כתבי יד ודפוסים. אולם אין לזלזל בחשיבותם של כל אלה, כיון שלעולם לא נדע מתי תתחדש סברה התלויה באות אחת או על דיוק לשוני. וכן בכלל, ברצוננו ללמוד מכל הספרים הקדושים בנוסח הקרוב ביותר לנוסח שיצאה מתחת ידיהם הקדושים של גדולי הדורות.

בשבת סוף פרק ב' -

נוסח כתבי היד: "אמר רבי יוסי בר ר' אבון לא כוכבים גדולים שנראין ביום ולא [כוכבים] קטנים שאינן נראין אלא בלילה אלא בינונין".

ואילו בדפוסים:

אמר רב אסי בר אבון משנראו שלשה כוכבים ולא כוכבים גדולים שנראין ביום ולא כוכבים קטנים שנראין בלילה אלא בינונין.

לשון השלילה הכפולה "שאינן נראין אלא בלילה", למרות שמכביד על הקריאה, מדוייק הוא. שכן הוא בא להוציא כוכבים שנראים גם ביום וגם בלילה. ואכן כך הוא בכל נוסחאות התלמוד, ר"ח, בכל כתבי היד של הלכות גדולות, רא"ש, וכך נשמר בכ"י של הרי"ף אוקספורד 550 (הנבחר להיות נוסח הפנים של המהדורה), כ"י הרי"ף שנעתק על ידי ריבב"ן וקטע גניזה קמברידג' T-S F14.51-52. אלא שבדפוס הראשון הוחלף ללשון הפשוט יותר: "שנראין בלילה", וכך נשמר בדפוסים. אמנם נוסח זה נמצא כבר מאות שנים לפני הדפוס,  בספר העתים וקטע גניזה אחר- ספה"ב Or. 5558P דף 15. יש לציין הנוסח שבכ"י סמינר כאן מדייק עוד יותר: "שנראין בלילה ואין נראין ביום".

הרמב"ם (שבת ה:ה) העתיק את הנוסח כפי שהוא בכתבי יד של הרי"ף: "וכוכבים אלו - לא גדולים הנראים ביום, ולא קטנים שאין נראין אלא בלילה..."

שינויים במכוון "על פי סברה" של העורך

ישנם גם חלופי נוסח שנכנסו במשך דורות על ידי המעתיקים ובדפוס, על פי החשיבה המשובשת של העורך או המעתיק:

ברכות פרק ט-

 בכל כתבי היד: "על הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכוחו מלא העולם או ברוך עושה בראשית"

לברך על ברקים "עושה בראשית" הוא פחות מקובל (בה"ג, רמב"ם), וכנראה לא היה מוכר לעורכי הדפוס של הרי"ף, ולכן שינוהו ל: "עושה ברקים". וכך הומצאה בשם רבינו ברכה חדשה יש מאין!.

רי"ף דפוס ויניציאה רפ"א ברכות פרק ט

 שבת קנ ע"ב, (באלפס סד ע"א-ב)-

אמר ליה ר' אדא לרב אשי כי הוינן במערבא הוה אמרינן המבדיל בין קדש לחול ועבדינן כל צרכן כלומר אינו צריך לומר בין אור לחשך וג' אלא [ברוך אתה י'י אלהינו מלך העולם] המבדיל בין קודש לחול בלבד:

בדפוס נוסף שם ומלכות לנוסח הברכה, כשיטה המקובלת וכפי שעמד על כך במפורש בעל הלכות גדולות (בהוצאת ירושלים תשל"ב, ח"א עמ' 64, ועל פיו פסקו בשבלי הלקט, מהרי"ל, טור או"ח רצ"ט בשם בה"ג, אך לא בשם הרי"ף).. אולם בין עותקי התלמוד לא תמיד נעתק "ברוך ... העולם", ושמא מובן מאליו שיש להזכיר, שלא ראו צורך להעתיקו.

או דילמא, הגמרא מנוסחת בדייקנות ואין צורך להזכיר שם ומלכות, כפי שהבין הריטב"א מלשון פירוש רש"י:

והא דאמרי ר' אבא ורב אשי אמר המבדיל בין קדש לחול מותר במלאכה. פרש"י ז"ל אמר המבדיל בין קדש לחול להיכירא בעלמא ללוות את המלך ועבדינן צורכין, נראה מדבריו ז"ל שאין צריך לומר בזה ברכה בשם ומלכות אלא כיון דאמר ברוך המבדיל בין קדש לחול בהכי סגי, וכן כתב הרב ישעיה ז"ל.

נוסח הרי"ף שבדפוס יכול להסתייע בריטב"א, כפי שממשיך שם:

"אבל רבינו אלפסי ז"ל כתב שצריך לומר בא"י אמ"ה המבדיל בין קדש לחול".

הריטב"א תלה את שיטתו ברי"ף כיון שהזכרת שם ומלכות איננו בר"ח, רבו של הרי"ף, וכן איננה בלשון תלמידו הרמב"ם הל' שבת כט:ו. לא נופתע כאשר נגלה שגם בכ"י אוקספורד של הרי"ף היא איננה. הלשון המלא, כולל שם ומלכות, אכן הושלם ברי"ף קטע גניזה, ובעותק ריבב"ן, והוא הנוסח שעמד לפני הריטב"א, והוא אשר הגיע לרא"ש, ובסוף לדפוסים.

-חולין פרק ח' דף מ ע"א-

דרש מרימר הלכתא בין כבדא בין טחלא למישפדינהי בשפודא תותי בשרא שרי עילוי בשרא דאי-עבד אין לכתחלה לא.

כך בכ"י אוקספורד 550, ופרמה 2747, וכן בעיטור (בפעם הראשונה שמביאה, שער הכשר הבשר, בדפוס דף ב ע"א). ואין באמת רבותא מיוחדת בבשר טחלא יותר מכל בשר אחר, אלא מובא כהמשך למאמר הסמוך לפניו בגמ' וברי"ף: "אבל טחלא שומנא בעלמא הוא כי הא דשמואל עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד מילתא".

אלא שבנוסח שבאחד מקטעי הגניזה (עותק יא), בכ"י פריס 312 (כ"י ריבב"ן), בר"ן, ובדפוסים' הוחלף "טחלא" ל"כחלא" (במקום טחול- כלי דם, עטינים- כלי חלב), כבהלכות גדולות. גירסא זו עוד יותר חסרת-פשר, כפי שהרגישו התוספות (חולין קיא ע"א ד"ה תותי), דבבשר וחלב מאי שנא תותי בשרא מעילוי בשרא. ושם בשם ר"ת התירו ע"פ זה לבשל כחל בקדרה עם בשר, לאחר שקרע וטח. לפי הרשב"א (חידושים כאן), דרשת אמימר בדלא קרע וטח, שלדברי רבינו המחבר, לעיל בפרקנו, אסור לבשלו בקדרה עם בשר, כבה"ג. בטור הביא דין אמימר לגבי כבד (יו"ד ע"ג) ולא לגבי כחל (שם צ, ראה שם תמה על כך מרן הב"י, סי' ד).

"תיקון" נוסח המשנה

משנה שבת כא:ג

נוסח הרי"ף שבכתבי היד (ובספר העתים סי' קיז): "בית הלל אומרים מגביהין מעל השלחן קליפין או עצמות ובית שמאי אומרים מסלק את הטבלה כולה ונוערה".

וכן בר"ח (כאן ולקמן בגמרא קנז ע"א) בית הלל הם המקילים, כפי שמצוי בכתבי יד העתיקים של המשנה (וכן במשנה שבפירוש המשנה לרמב"ם, בכ"י המהימן ביותר- אוקספורד 395). וכן בתוספתא (שבת יז:ד). וכך לפי ההבנה הפשוטה בפירוש הרי"ף על גמרא הסמוכה, לפיו אמרתו של רב נחמן "אין לנו אלא... בית הלל כר' שמעון" אינה באה להפוך את המשנה אלא לפרש אותה, שלא הקילו בית הלל אלא בחפצים שהם ראויים למאכל בהמה (כפי שמודגש ברמב"ם הל' שבת כו:טז). זאת, בניגוד לגירסא של המשנה שהיתה לפני רש"י והתוס', (ד"ה אנו) לפיה ב"ש הם המקילים, מתוך הבנה שרב נחמן, בבואו לקשר בין בית הלל לר' שמעון המקיל במוקצה, בא לסתור את המשנה.

בדפוסים של הרי"ף הותאמה הגירסא של המשנה ל"בית שמאי אומרים מעבירין(!) מעל השולחן" למרות הניגוד לפרשנותו של הרי"ף שבסמוך.

היפוך הגירסא לטובת רש"י
בבא בתרא פרק ג' (יח ע"ב):


"אמר רב יהודה אכלה ערלה הויא חזקה תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה"

כך בכל כתבי היד (כ"י סוטרו 144, היינו נוסח הפנים של המהדורה, וכן קטע פטרסבורג RNL Evr. II A 295.2 דף 8, כ"י ספה"ב 477. ודפוס ראשון). היא הגירסא של הגאונים המוזכרת בה"ג, וכן ברמב"ן בשם "גירסת כל הגאונים", ובעיטור ורשב"א בשם גירסת ר"ח. וכן ברא"ש ובנמוקי יוסף שם. וכך פסק הרמב"ם (טוען ונטען יב:יב).

רי"ף דפוס ויניציאה רפ"ב (ושאר הדפוסים שלאחריו) 'תיקנו' את הרי"ף לטובת גירסת רשב"ם: אינה חזקה. שמא כדי לתאם אם טור "רש"י על הרי"ף" שהדפיסו בסמוך, למרות שזו גירסא הפוכה משל הרי"ף!.

רי"ף דפוס ויניציאה רפ"ב בבא בתרא פרק ג

משנה בבא בתרא ה:ח:

"החנוני חייב להטיף"

גירסת ר"ח (בשמו ברשב"א), ור"י מיגאש נמצאת גם במשנה כ"י קאופמן וברמב"ם פיהמ"ש. וכן העיד הרשב"א שהיא גירסת הלכות הרי"ף. הפעם, אף הדפוס השני, רפ"ב, כמו הראשון- רס"ט, שומרים על הנוסח המקורי.

אולם בדפוסים האחרונים: "אינו חייב", כברא"ש.

בעותק דפוס רפ"ב שבספרייה הלאומית אנו עדים ל'תיקון' ב"זמן אמת".

Gmb 035

דוגמאות על חשיבות נוסח כתבי היד של הלכות הרי"ף

Havdalah time by stars seen only at night; unhatched eggs unconditionally pareve, but udders are not to be roasted with meat, the short version of Hamavdil; no drinking after the zimun. Obligatory Hallel on Rosh Hodesh; distance from one who is excommunicated; to whom do we say Kallah Naah, or the blessing of the Ba'al HaBayit?

All these are issues that in the copy of Rif likely to have been available to Rambam and most Rishonim, the decision differs from "our" printed version. From the Bet Yosef onwards, Poskim have been misled by the “innovative” version in print. A trend can be found of Europeanization of the Rif in later manuscripts and printed editions, that align the Rif with the Rosh and opposed to Rambam. In this series of articles I will present a few examples that have been discovered in Alfasi manuscript research, conducted in preparation for the scientific edition of the Rif, to be published by Hamaor in their Shas, hopefully before the Rif's 1,000nth birthday, coming up next year.

An introduction to this research effort has been presented in Yeshurun 18 (2007).

First I will provide a few examples of the process of Europeanization of the Alfasi, through the later manuscripts and early prints. I'll then present four categories of corrupted versions found in print: 1. Intentional changes. 2. Defective copy. 3. Additional passages that corrupt the resulting decision. 4. Extracted passages that corrupt the resulting decision.

הנוסח המתגלה בכתבי יד, בהשוואה לדפוסים, בולט באחידותו (בהתחשב בריבוי עדי הנוסח) וכן בולטת המידה שהוא שונה מהנוסחאות הנפוצות בדפוסים. התופעה מעידה על תהליך מרוכז וממושך של עריכה במשך המאות האחרונות שלפני הדפוס, תהליך שניתן לראות רק את התחלתו במקורות האירופאים. שינויים אלו כוללים מהוספת מילים בודדות לצורך הבהרה, עד לסיפוחם של מאמרים שלמים.

במסכת שבת בלבד, נמצאו 2,411 שינויים בין נוסח הדפוסים, לבין הנוסח שבכתבי-יד שסרקנו . בפרק אחרון של מועד קטן יש 377 מקומות שבהן נוסח הדפוס שונה מכל כתבי היד, ובפרק אחרון של פסחים 207. נוכח כמות מספרית זו לא ניתן לתקן את נוסח הדפוס על ידי הגהות אקראיות מכתבי יד ודפוסים ישנים, כפי שנעשתה עד כה. הדפוסים, אם כן, מציגים ספר אחר ממה שיצא מעטו של רבינו המחבר. ממצא זה לא רק מחייב את תיקון ה"עולה" (ע"פ כתובות יט ע"ב, רא"ש שם ב:יא), אלא מחייב גם את כל מי שנעזר ברי"ף כעד נוסח של התלמוד עצמו.

להלן כמה דוגמאות של נוסחאות שבאו לידי תיקון במהדורה החדשה, בעזרת סקירת כתבי היד ואלפי קטעי הגניזה. יש לציין שברוב המכריע של המקרים בהם נשתבש הנוסח שבדפוס הראשון, הנוסח המשובש, החסר או נספח, "נשמר בקפדנות" מהדפוס הראשון (קושטא רס"ט) עד לדפוסים האחרונים שבידינו. הנוסח הלקוי או "המחודש" הוא שעמד בפני רבותינו האחרונים, מהבית יוסף ואילך, ופעמים רבות הטעה אותם.

בתחילה נעמוד על כמה דוגמאות המסמנות מגמה של אירופיזציה של הלכות הרי"ף בכתבי היד האירופאים, ומשם בדפוס. בפרקים הבאים נעמוד על שינויים שבמכוון, שינויים שנגרמו על ידי טעויות בהעתקה, הוספות והשלמות, וחיסורים המשפיעים על פסק המחבר בעיני האחרונים התלויים בספרי דפוס.

שינויים המסמנים את המעבר לאירופה ומנהגיה

נביא כאן כמה דוגמאות של מהלך האירופיזציה של הרי"ף, המסתמן כבר בכתבי היד. עוד שנים רבות לפני הדפוס.

. הגייה אירופאית-

ברכות פרק ב. ברשימת מילות ה"דבקים" שבקריאת שמע, ביניהם חייב הקורא לשים רווח, מופיעים בנוסח המזרחי של הרי"ף, כ"י אוקספורד 550 (הנבחר להיות נוסח הפנים של המהדורה), וכל עותקי הגניזה (קמברידג' T-S AS 75.30 ; T-S AS79.84; T-S AS 94.126; פטרסבורג RNL Evr. II A 295.5/1 ) שני 'דבקים' נוספים: "אותו וזכרתם, תזכרו ועשיתם". למי שאינו דובר וכותב בערבית, או אינו מדבר עברית בהגייה מזרחית, יקשה להבין במה "דבק" התנועה שורוק עם העיצור וא"ו (שנשמע לו- "באב"), ולכן העידו תלמידי ר' יונה שב"ספרים מדויקים לא גרס".

 בעותקים העתיקים ביותר של הרי"ף האירופאי- כגון כ"י קרפנטרס, ונ"י ביהמ"ל Rab. 692 ,  הנוסח המקורי של הרי"ף עדיין נשמר,  ואפילו באשכנז- בהגהות מיימוניות (הל' קריאת שמע ב:ט)

רשימת ה"דבקים" בקריאת שמע, רי"ף ברכות פרק ב, בכ"י נ"י ביהמ"ל Rab 692, העמוד הראשון ששרד בכה"י, עם כותרת ורווחים חזותיים בין ה"דבקים".

אך בפריס 312, שנעתק בידי החכם האיטלקי ר' יהודה בן בנימין העניו (ריבב"ן), כבר הושמטו שני הדבקים

האחרונים.

2 .נוסח המשנה-

הנוסח של הגאונים של משנה שבת כב:ד "מי שנשרו כליו בדרך", נשמר בהלכות גדולות, ר"ח, ורמב"ם בפירוש המשנה. ואכן כך הוא ברי"ף כ"י אוקספורד. אולם בין העותקים האירופאים של הרי"ף, גם הנאמנים והעתיקים ביותר כמו כ"י פריס 312 שנעתק ע"י ריבב"ן, כבר נהפך ל"מי שנשרו כליו במים", והיא הנוסח שהגיעה לדפוסים. (אפשר שהנוסח האירופי מושפע על ידי פירוש רש"י. ראה רש"י שבת סה ע"א, ומה שהעירו על נוסחאו בתוס' שבת קמו ע"ב). ומעניין שגם במשנה תורה לרמב"ם (שבת כב:כ) אירע אותה תהליך. בכתבי יד המזרחיים סוטרו 117 ואוקספוד 586: "בדרך" ,ואילו בכתיב יד האירופאים , ואפילו הקדומים שבהם כגון פריס 337, כבר הומר ל"במים".

3. נוסח התפילה-

כבר בספרי הגאונים, בסדור רס"ג בהלכות גדולות חלה התפלגות נוסחאות בחתימת ברכת ההבדלה, כאשר יש גורסים "ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי" , כברמב"ם (הל' שבת כט:ג ), וכן נשמר עד היום בסידורי עדות מזרח. ויש גורסים בהפסקת אתנחתא או פסיק, בהעדר וי"ו החיבור: "בין ישראל לגוים, בין יום השביעי", כל מעתיק בהתאם למנהג השגור בפיו.

ברי"ף פסחים פרק י (דף כא ע"ב) בכ"י אוקספורד וברוב עותקי הגניזה: "ובין" כבסדורי המזרח, ואילו בכ"י קרפנטרס, כבר הוחלף ל-"בין".

ברי"ף שבת, בסוף פרק יט, בסוף מאמר ארוך על אזמל רבינו המחבר, תוך כדי שיחה לפי תומו, מוכיח את שיטתו שם בסיוע לשוני מנוסח ברכת ההבדלה:

"דקארו אינשי למלאכה מעשה כדאמרינן ובין יום השביעי לששת ימי המעשה דהינו מלאכה".

כך בכ"י אוקספורד, אע"פ שנוסח הברכה מנותק מהקשרו, מקפיד הסופר להעתיק "ו" החיבור. ואילו בכתבי היד האירופאים (ומשם בנוסח שבדפוס), הושמטה ה-וי"ו בהתאם לנוסח ההבדלה השגור בפיהם, ונהיה "בין יום השביעי".

וכן אנו רואים אותו תהליך בנוסח ברכת המילה. בכל נוסחאות סדור רס"ג ובסדור ר' שלמה בן נתן: "להכניס (בלי סיומת וי"ו הייחוס) בבריתו של אברהם אבינו". וכן העיד בעל העיטור: "בסורא בשתי ישיבות מדקדקים ואומרים להכניס בלא ויו" אך שם הוא קבע לומר "להכניסו" כפי שנהוג באירופה.  בכ"י אוקספורד של הרי"ף (שבת פרק יט, נה ע"ב), מופיע נוסח סורא, ואילו בעותקי הרי"ף האירופאים, כולל עותק ריבב"ן, וברא"ש, כבר הוחלף לנוסח השגור של הברכה- "להכניסו".

ובסוף ברכת "אשר קידש ידיד" התוספת "למען בריתו אשר שם בבשרנו" היתה מוכרת לגאונים והשיבו שלא לאמרו, ולכן איננה בסידורי רס"ג ור' שלמה בן נתן. ואילו בנוסח האירופאי של הרי"ף , התוספת נמצאת כבר בכ"י ריבב"ן, ואין צורך לומר, שנוספה גם בדפוסים. גם בעניין זה אנו עדים לאותו תהליך במשנה תורה לרמב"ם (הל' מילה ה). וברמב"ם כ"י הנבחר- אוקספורד Hunt. 80 (דף 164 כאן)המוגהה מספרו האישי של המחבר, וכן בכ"י פטרסבורג RNL Evr I 196 הקרוב לו חסר התוספת, וכן בדפוס ספרד (ר"מ בערך) אך נמצאת היא בדפוס רומא ר"מ, שונצין ר"ן ואילך.

 

רמב"ם משנה תורה דפוס ספרד

רמב"ם משנה תורה דפוס רומא

ויש לציין, שרק ברי"ף כ"י אוקספורד נשמר הנוסח הגאונים (רס"ג, רע"ג) של אמירת העומדים שם "כשם שהכנסתו למילה" במקום הנוסח המצויה "כשם שנכנס לברית".
התפועה קיימת גם לגבי תפילות אחרות, כגון ברכת בעל הבית שבברכת המזון. ההנהגה של רשב"י (ברכות מו ע"א): "ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית" מתקיימת כשפוטה בנוסח הגאונים (רס"ג עמ' לז) של ברכת בעל הבית המתברך בפי האורח בלשון נוכח "לא תבוש לא תכלם", "ותצליח מאד בכל נכסיך", "ואל יזדקק לפניך", "ואל ישלוט שטן במעשה ידך". כך ברי"ף כ"י אוקספוד, פירקוביץ' RNL Evr. II A294.6. בקמברידג' T-S F14.69- כך בשלשת האחרונים, כלומר בתוספת הברכה של רבי (הראשון בגוף שלישי- נסתר, כברמב"ם ברכות ב:ז- גם בכ"י).  בדורות הראשונים שלאחר הרי"ף, בפירוש הרא"ה (קטלוניה), ובכתב יד קרפנטרס (פרובנס) אנו מוצאים כבר את ההמרה מדורגת לנוסח האירופאי (מחזור ויטרי) הפונה לה' שיברך את בעל הבית, המוזכר בגוף נסתר "יבוש, יכלם, יצלח, נכסיו, ידינו". המהלך מגיע לשלמותו בדפוס ויניציא רפ"ב.

בדוגמא האחרונה לפרק זה, הדפוס הראשון עדיין משקף את הנוסח המקורי, אך הדפוס השני מיישר קו עם הרא"ש.

4.  ביצה פרק ד (דף טז ע"א): הנח לָהֶן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין.

וכך בכל כתבי היד וקטעי גניזה,  עד לדפוס הראשון, קושטא רס"ט ועד בכלל.

בעותק דפוס קושטא של הספרייה הלאומית המצולם כאן אנו עדים לתהליך בעיצומו. מוגהה בגליון, בכתיבה בסגנון איטלקית,  תוספת הקרוב לשון של הרא"ש (ביצה ד:ב),  המשנה את כל עמדתו של הרי"ף בשאלה- מתי מותר לפוסק לומר "מוטב שיהיו שוגגין". הוא מוסיף תנאי שבתוספות (שבת נה ע"א ד"ה ואע"ג) "והני מילי במילי דידעינן בודאי דלא מקבלי מינן אבל במידי דלא ידעינן מחוייב למחות בידם", זאת בניגוד למגמה שברי"ף, שבהמשך המאמר מאפשר לומר "מוטב שיהו שוגגין" אפילו באיסור דאורייתא (כברמב"ם, הלכות שביתת העשור א:ז). התנאי מוזכר בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מז בשם תוס' ולא בשם רי"ף.

ומהגליון, קצר הדרך פנימה לרי"ף עצמו. בדפוס השני, ויניציאה רפ"א, הוא כבר נמצא.

 ומשם לכל הדפוסים שבהמשך.

ביביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה הביא ר' עובדיה יוסף את התנאי גם בשם רי"ף, בדעה אחת עם הרא"ש, בהתאם לדפוסים ויניציאה ואילך, ועוד תמה במה מרן הבית יוסף לא ראה כן. אין כאן המקום להרחיב, אך מוכח שהדפוס ראשון, הוא הדפוס שעמד לפני הב"י.

gmb 033

איגרת לקהילת רמלה וקטע ספרא מלפני אלף שנים

תופעה: מקבצי נדבות המחלקים פליירים ופרוספקטים מעוצבים בטוב טעם, המביעים את זעקת מר-גורלם. התורם הפוטנציאלי נותר נבוך, מניין החסרי-כל מגייסים משאבים לגרפיקאי, פירסומאי וקופירייטר מקצועים ומוכשרים כל כך? מתברר שאינה תופעה חדשה.

בין עושר המקורות של התיעוד ההיסטורי החי שבקטעי הגניזה, מצאנו באוסף אנטונין, מס' B653, קטע שטרם פורסם, ובו נוסח של איגרת המופנית לקהלת רמלה ובה המלצה לתמיכה באדם אביון. נראה שמסמך זה אינו אגרת שנשלחה בדואר אלא טופס כללי לשימוש חוזר, שכן לא מוזכר שם העני כי אם "[פל' ב]ן פל' ממדינת פלונית (שורה 26) . להערכתנו הקטע כולל את השליש השמאלי של רוחב המסמך המקורי.

  הכתיבה מוכרת מקטעים רבים של ספרות חז"ל והגאונים, שנעתקו באותה יד. שנים מהם נושאים את חתימתו של אברהם בן יצחק אבן אלבקרה, והם סוף מסכת תענית ירושלים, ספריה הלאומית  4o 577.4.27, ופירוש מילות טהרות שבכ"י ניו יורק ביהמ"ל 19 RAB. שמלאו לו בשנה זו, תשע"ב, אלף שנה. רבים מהם הם רוטולוסים- היינו מגילות שנקראות לאורך. אחד התעודות בכתיבת הסופר הנ"ל, קמברידג' T-S J 27.12, מתוארך לראש חדש כסלו אלף שכ"א לשטרות, היינו שנת 1009.

NLI 4o 577.4.27

יתכן שגם הקטע המתפרסם כאן הוא רוטולוס. יעידו על כך סימני הקיפולים הרבים המורים שהקלף היתה פעם מגולגל.

כאופייני למסמכים אפמרליים, נמצא בצד ב', באותה כתיבה, שימוש אחר של הקלף שלכאורה, אינו קשור לצד א': טיוטת העתקה של שני פיסקאות בודדות מתוך תורת כהנים (כך נרשם בכותרת). אברמסון (במרכזים עמ' 104) ציין שמצא קטע תורת כהנים באותה כתיבה, אך ציין סיגנטורה לא נכונה ולכן טרם ראינו אותו.

יתכן שטופס האיגרת המיועד לקהילת רמלה נכתב לפני חורבנה בפרעות 1024, בידי גדודי בדואים בהנהגת האחים בני ג'ראח. (Mann, Jews of Egypt I 158-161; גיל, ארץ ישראל, ח"א עמ' 324).

פרופ' מ"ע פרידמן הפנה את תשומת לבי לנוסח של משנה סנהדרין ד:ה המצוטט כאן (שורה 24) "כל המקיים נפש אחת מיש[ראל]". לגבי עתיקות הנוסח "נפש אחת מישראל" ראה אורבך תרביץ מ (תשל"א), וקלנר תרביץ עה (תשס"א). שם מצא שהמקור הקדום ביותר שיש בו התיבה "מישראל" (היינו הנוסח שבפירוש ר"ח, סנהדרין לח ע"א), הוא כ"י פירנצה- (שנת ד' תקל"ו 1176) בבלי סנהדרין לז,א. אך איננו במשניות העתיקות. כעת מצאנו מקור קדום יותר, עוד לפני ר"ח. 

תודתי ליחיאל קארה שיעצני בקריאת כתב היד.

SP RNL ANT. B. 653  צד א

צד א

1. [..]ת ככוכבי מרומים. והגדל יקר ברון

2. [...] לזכות לחזות קיבוץ רחומים.

3. [...] כלול צ[..]ר אלים ואולמים. עת יהיו

4. [...] ש[.. ..]לומים. ישושג הספר

5. [..מ]ים. עת ילכו שחוח כל קמים. ועל

6. [הר]ימו נס על כל העמים . ותמחה

7. [..]מחז סתומים וחתומים. ועוד כל

8. [..חקו]קים ורשומים. בהידחות פשעי

9. [..נקיי]ם מכל אשמים. בהשמע רגש בכל

10. [...] כי נתרועעו ממלכות וכל האמים

11. [... נ]ושעו קדושים תשועת עולמים ככת'

12. [..של]ומכם אנחנו אנשי רמלה ולהזכירכם

13. [..]כם ובצאצאיכם ולזכותכם בוסת

14. [...] מקומות מושבותיכם הקדושים

15. [... בנ]י אל חי גזע צדיקים דורשי תעודה

16. [...] חפיצי זכיות טהורי לב ישרי דרך

17. [..]י צער נא(ו)מני רוח סומכי דלים

18. [..]עי לכת קדושי עליון רצויי מלך

19. [.. י]שמרם אלהינו ועזרם ויסמכם

20. [..בימ]יהם ובימי כל עמו בית יש' להנטע

21. [... א]דמתם וגו'. אתם יודעים אחינו

22. [..]ן יותר מזבחים וקרבנות שנ' כי חסד

23. [חפצתי ולא זבח ...] נשתבחו אלא בצדקה וכל מי שעושה

24. [...] נפשו וכל המקיים נפש אחת מיש'[ראל]

25. [מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא .. פרו]טה זוכה ומקביל פני שכינה שנ' אני

26. [בצדק אחזה פניך ... ב]ן פל' ממדינת פלונית הכירוהו(?) הנה

27. [..]ו מבני חשובם(?) ובעלי בתים ואירעו זה

28. [..]ה קשה ומחץ המזור וייסור המכאוב

29. [..]כו ותבע מנו לכתוב אל כבודכם להודיעם

30. [...] ותתמכו מיטותו ותרחמו עליו ותראו

31. [..]ל אירועו ושבירת לבו וקושי כאיבו

32. [..ת]עילימו מנו עין והפיקו לו נפש וחוסו

33. [..]ם והרחיבו מתנת ידכם לו ותעלה

34. [... לפנ]י משגבנו לנמלא משאלותיכם

35. [... לשמר]כם ל[ס]עדכם לעודדכם קץ הימין

36. [...] לעד

SP RNL ANT. B. 653  צד ב

צד ב'
שני משפטים בודדים מתוך ספרא, הראשון שורות 1- 3 ספרא קדושים י:יג-יד, מקוצר.  השני, שורות 4- 5 שם אמור פרק ט סימן ה.

תורת כ[הנים]

ושמתי אני את פני וג' ובמש[פחתו... 'מה תלמוד לומר א"ר שמעון וכי מה]

חטאת משפחתו אלא ללמדך [שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה]

מוכסים ליסטים שכ[ולם] ליסט[ים מפני שמחפים עליו. והכרתי]

אותו אותו בהכרת [ואין] מש[פחתו בהכרת...]

מסור את עצמך וקדש את ש[מי]

עוד על ארכיון אלבקרה.

תחילת איסוף החומרים ששרדו בגניזה, בכתיבה המיוחסת לאברהם אלבקרה, היתה בידי ר"ש אברמסון, תרביץ לא עמ' 213; במרכזים ובתפוצות (תשכ"ה) עמ' 67, ושם עמ' 203-204.(תיקונים: מ"ע פרידמן, תרביץ מג עמ' 163 הע' 3); המשיך נ' דנציג, קטלוג של שרידי הלכה ומדרש מגניזת קאהיר באוסף אדלר, תשנ"ז, עמ' נא.

ויש להוסיף עליהם מהחומר התלמודי והגאוני

Cambridge UL T-S F14, 73; Arab. 48, 72; NS 179.37; NS 181.42; NS 308, 121, NS 312.90; NS 329, 257; NS 329, 832, 873-877; AS 75.172; AS 75.176; AS 95, 61; Misc. 25, 128; CUL Or. 2116.17.4; Guenzburg 920\18-20, Paris Mosseri VI 226, Vienna Rainer H137; New York JTS ENA 2858, 32, Oxford Bodleian Heb. d.74 fol. 14 (image); Heb. e.52; Manchester Rylands A 1108 (image), B2404, B 5049 (image). Budapest DKG 307; Jerusalem NLI 4o 577.4.27

ובחומר לא תלמודי (תרגום שמואל):

Oxford Heb. d.44 fols.58-59 הדמות כאן.

עוד כמה קטעי רוטולוס הדומים לכתיבה, אך לא זהים לגמרי, לפחות שונים מספיק כדי להטיל ספק:

פירוש ר' נסים לעירובין קמברידג' T-S AS 95.176 ושם AS 80.160

אגרת ר' שרירא גאון שם NS 313.42

חשוב לציין שלדעת מרדכי גלצר (העיטור, עבודת דוקטור , תשמ"ד ח"ג עמ' 12-13; תשמ"ו ח"ב עמ' 50) סובר שאלבקרה אינו הסופר אלא הבעלים של אותם מסמכים שחתום עליהם.

gmb 0032



השלמות למפתח פירושי ר' האי גאון- לזכר פרופ' צבי גרונר ז"ל

לזכר מורי, ידידי, ומחותני פרופ' צבי גרונר. שהלך לעולמו בלילה בין כ-כא אדר .

נדמה שבין הפרסומים החשובים שחיבר, היצירה החשובה ביותר, הן לעולם הרבני והן לעולם האקדמי, הוא המפתח לתשובות ר' האי גאון, שפירסם בהוצאה מיוחדת של עלי ספר (יג), תשמ"ו. גם היום, בעידן של חיפושים מילוליים ובקיאות מלאכותית, ניתן רק להתפעל מהיקף הידיעות העומדות מאחורי המפתח.

עם הזמן נרשמו בעותק של המכון כמה השלמות שמצאנו בקטעי גניזה ואגב מחקרים שונים.

נרשום כאן כמה מהם,  לפי סדר התלמוד, היינו החלק השני של המפתח. המפסר מצין את מספר הרשומה במפתח או הרשומה הסמוך לפני ההוספה.

769 ברכות מג ע"א - בקטע גניזה אוסף ריילנדס B5069 דף מתוך פירוש לברכות. בצד ב' נמצא רשימת מיני בשמים וברכותם, הזהה (עם שינויי סדר) לרשימה המובאת באשכול (אלבק תרצ"ה ח"א עמ' 118).בשם רה"ג. ויש להשוות את קטע ריילנדס מול יתר העותקים ששרדו בגניזה המיוחסים לפירוש רה"ג לברכות.

771 שם נד ע"ב- ארבעה צריכין להודות. אוצר הגאונים סי' שנג ועוד מובאות בראשונים. הנוסח השלם פורסם ע"י פלדמן, סיני עו (תשל"ה) עמ' קצח-קצט, מכתב יד מונטיפיורי 62 דף 18א (ולא כ"י 73.3 כפי שצויין שם). כתב היד נמכר בחשון תשס"ה ונמצא כעת בניו יורק אוסף פיינברג.

790 שבת קג ע"א דחק קפיזא בקפא- בחידושי הרשב"א והר"ן בשם רה"ג: פי' כגון שעשה סימן לידע היכא דוכתא דקפיזא כמו שנתות היו בהין. דומה לפירוש ר"ח (שם: "בקבא"): כגון שחקק חרץ בקב מקום שהוא מדת קפיז.

שבת קג ע"ב. קטע גניזה קמברידג' T-S NS 170. 6. השווה במקביל פירוש ר"ח.

וכי תימא, אל"ף אל"ף דאאזרך (ישעיהו מה) איכא בינייהו- קא פריש רב האיי ז"ל וכי תימא שתי אותיות [משם א]חד איכא ביניהו כגון תת רר חח וכיוצא בהן דתנא קמא לא [..חיי]ב אלא [...] שתי אות[ות] משני שמות כגון שט גד כד קתני בהדיא ואתא ר' שמ[עון] למימר אפילו שתי אותיות משם אחד מלאכה מתקי[ימת] היא, כלומר כתיבה מעליתא היא [ע]ליה. אי הכי הינו ר' יהודה ש[..ם] רבו דהוא נמי תנא קמא דיליה והאי דאמרי' בגמ' ר' שמעון הינו תנא קמא אתנא קמא אר' יהודה דהו אנמי תנא קמא דר' שמעון אמרי' וכי תימא אלף אלף דאאזרך איכא ביניהו דר' יהודה סבר שתי אותיות משם אחד כגון תת רר חח וכיוצא בהן שהן מלה ידועה היא שחייב בהוא אבל א'א שאינן מל[ה ידוע]ה ואע"פ שהן שתי אותות משם אחד אין חייבין עליו ואתא ר' שמעון למימר דאפילו א'א דאאזרך חייב עליה דהא איתנהי בגלטורי דעלמא פי' גלטורי קמיעות שכתב בהן א'א וכיוצא באלו. ואקשינן למימרא דר' שמעון לחומרא אמ' אין חייבין על מלאכה שכיוצא בה מתקיים דהא אפילו בא'א דאאזרך דליתנהי מלה ידועה מחייב והתניא הקודח כל שהוא המגרד כל שהוא חייב תלמוד בבלי ר' שמעון אומר עד [שיקדח את כולו]...

794 שבת קלו ע"ב- ר' יהודה מתיר באנדרוגינוס, רבי אליעזר דמילה אמר רב שיזבי אמר רב חסדא: לא לכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא. פי' ר"ח : ואין הלכה כר' יהוד'. ומדחזינן רב חסדא דרי[ש] לטעמ' דר' יהוד' שמע מינה הילכת' כוותיה. והוסיף הרי"ף: וגאון דקאמר לית הילכתא כותיה. בפירוש ר' פרחיה שם זיהה שהגאון הוא רה"ג. וכן נקבע להלכה בסדור ר' שלמה בן נתן.

815 פסחים לו ע"ב- חלוט ועשישה תחילת הפירוש המובא באוצר הגאונים פסחים צג, מצוטט במלואו בשם רה"ג בפירוש עתיק לפסחים, ממנו שרדו 6 דפים בגניזה, אוסף אנטונין B 710. הפירוש בדף 4ב.

886 מועד קטן יח ע"ב- סעודת אירוסין בספר המנהיג עמ' תקל"ה: ספר המנהיג הלכות אירוסין ונישואין עמוד תקלה:

סעודת האירוסי' האסורה במועד היא אותה סעודה שעושה אבי הארוסה לארוס דמיקרייא סעודת אירוסין וכדתנן [פסחים מ"ט ע"א] לאכול סעוד' אירוסין בבית חמיו, ותנייא סעוד' אירוסין רשות דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומ' מצווה, ומקרייא נמי סעודת חתן, וכדתנן [ב"ב קמ"ו ע"א] השולח סבלונות לבית חמיו ושלח שם במאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפי' בדיניר וכו', אבל סעודה שעושה הארוס לאבי הארוסה לא מיקרייא סעודת חתן.

בתלמוד כ"י קולומביה X 893 T 141 דף 37א הפירוש הנ"ל משולב לתוך הגמרא (שם ח ע"א) אחר הקידומת " רבותינו האיי ז"ל": היא סעודה שעושה אבי הארוסה לארוס כדתנן לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו. ומיקרא נמי סעודת חתן כדתנן  השולח סבלונות...

957 בבא קמא נג ע"ב-נד ע"א. קטע ספריית ריילנדס B 3246. נראה שהוא פרוש קדום, אולי של ר’ האי גאון. שוטף עם לשון הגמרא. מוסיף נרטיבה בלשון "והקשינו", כמצוי אצל רה"ג (ראה גרונר, אסופות ב’ תשמ"ח, עמ’ עה).

 

958 בבא קמא ס ע"א. מוצרי 245 ,VI פורסם בידי אלעזר הורביץ, מוריה יג כרך ד-ה. אפשר שהוא שריד מאותו כ"י מהקודם.

979 בבא מציעא קד ע"ב-קה ע"א- אמר רבא חדא עיסקא ותרי שטרי וכו'. הפירוש שברי"ף (שם סב ע"ב באלפס, ודומה לו פי' ר"ח שבקמברידג' T-S G2.1 וכפי שמובא בס' הנר לר"ז אגמעתי על אתר בגליון התחתון) מבוסס על פירוש רה"ג. כך העיר הפרשן האלמוני, אשר מפירושו שרד זוג דפים בקמברידג' T-S F9.41 וזה לשונו:

פרש לה הרב ז"ל בהלכות כגון דיהב ליה מלוה ללוה מאה יריען כול' ועיקר האי פירושא גמר ליה מפירושיה דרבי' האיי ז"ל דגמר ליה מש[.. ..]ניס וזה [נ]וסח[ד]ברי רב' האיי ז"ל מכרך אמר נהרדעיי שנית' הדין ממרא דרבא סתמא הוא ולא פריש היכי הוי פסידא על מלוה כד מיכתיב בחד עיסקא תרי שטרי ולא היכי הוי פסידא על לוה כד מיכתב חד שטרא בתרי עיסקי. ולא גמרינן אלא דהכין חזי למיכתבה למיתא על בוריה או חד עיסקא הוא [...] חד שטרא וא[..] תרי עיסקי אינון מי כתיב [...] הכי דלא ליהוי פסידא לא [...] ולא ליהוי [...] מריה מאי הוה אנפא דפסידא [..]עיינו רבנן בתר[..] היכן סליק אדעתיהון דשיכא [...] עיליש והרי סליק להון דכי יהיב לחבריה אלפא זוזא בחד ע[יס]קא ו[י]היב מלוה תרי שטרי כל חד בת"ק ורווחי בת"ק חיט[.. ...] חס[רו] ר' האוי פסידא דמלוה אילו חד שטרא הוה [...] קאי במקום זיאנ[א ה]שתא אמ' ליה הא [... ..]סקי[.. ...] חד מינהון אית לך ברוחתיה פלגא [..]לך [...] ואשתכח מלוה דשקיל נ' מרואחא דחיטי ו[..] ק"[..] מזיאנא דשערי. תרי עיסקי וחד שטרא פסי[דת] מלוה [..]ת לוה ת"ק וכתב בכולהו חד שטרא רווח [..]חד [...] בהא פסידא דלוה דאמ' ליה מלוה חד עיסקא [...] אתי רווחי וקאי במקום זיאנא ואי לי פלגות רווחא. ואמ' בתר הכי דאנחנא עדיין לא א[שכחן] בהדא שמעתא לבר מן הדין [..]אדאמר משמא דראשונים והוא מאי דכתי' בפסוקות דר[..] [...] דאית ליה גבי חבריה תרי [עיסקי] והוה רווחא [...] בחד לא יכול מלוה למימר [ללוה] יצא שכרך בהפסידך אלא שק[ל.. ...] מן רווחא [...] מן חוסרנא הא כדאיתיה והא כדאיתיה [...] לחוסרא ולא אודעיה למלוה לית ליה למיהדר [ביה ...] למלוה דדי מהאיך פסידא דאמ' רבא האי מאן דמקביל עי[סקא]..

תודה לר' ברוך סולובייצ'יק על הידיעה.

 

ועוד, ביחס לפירוש רה"ג לאיוב (מפתח עמ' 93). הפירוש מוזכר בשמו בפירוש אלמוני ששרד ממנו קטע באוסף ספריית ריילנדס B 2798. על איוב מ:ל-לא: יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים. הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים ראשׁוֹ: ורב האי גאון ז"ל כתב הדגים ניצודים בלחישאה ויהיה 'חברים' לפי זה תואר מן וחבר חבר (דברים יח:יא). כפלס גנבים. ואל תתמה שהרי נאמר אשר לא ישמע לקול מלחשים (תהלים נח:ו) מכלל שיש מי[.. ..מ]ע.

יש לציין שריד נוסף מאותו הדף- ריילנדס B3003. ועוד מאותו כ"י: שם 2371-B2369 ארבעה דפים מפרק ג; שםB2000 שלשה קטעים מפרקים ג-ד; אוסף מוצרי 138,136,162 ;III 3 קטעים מפרק ה; וריילנדס 2955-B2958; קטע מפרק מ’;

פורסם זה עתה, תשובות מתוך קובץ תשובות שבאוסף הגניזה אוקספורד Heb. A3 ap, נרשם לראשונה כאן. נכתב על גבי רוטלוס מימיו של רה"ג. רוב התשובות מוכרות מכ"י פרמה ונדפסו, אך צד אחד של הרוטלוס מגלה תשובה ארוכה מאוד המוזכרת ברי"ף.  תשובות הגאונים בתכריך גניזה, גנזי קדם יב (תשע"ו) עמ' 155- 176.

נשמח לקלוט ולפרסם השלמות נוספות מהקוראים שלנו.

gmb 031