קטע גניזה ט"ש K5.32 - קישור
– תיאורנו במאגר
:
זוג דפי נייר כמעט שלמים. הדף מהמכתיבה המקורית, דף מצחף
תורה, ויקרא ד. טרם נמצא שריד נוסף מכ"י זה.הוא האחרון מקונטרס א', מחובר לדף אחר, אולי דף השער, הראשון של הקונטרס, שנותר ריק, עד לשימוש המשני בכתיבה
לא- מקצועית , אולי אפילו ילדותית.
אבל מה הוא? במבט נראה סוג של צופן של פסוקי תורה:
תעתיק:
משם נסעו ד' דבר מ'
מראשית מ' מכה ת'
תביאמו ך' כי תשמע ר'
רק את <ד>מו לא ת מ' מפני [שיב]ה י'י
י'י ימלך ועד' דבר אל [א]הרן מ'
מאקוב (=מה אקוב) לא י'י י'י ילחם [נ]
נאם שמיע מ' מטבו אהלך ל'
לא איש אל ה' הרנינו גוים ו'
ואלה המשפטים מ' ממשבתיכם [יי']
י'י בדד ינחנו ר' רק בכל
חזק רא[ו] [ע]תה ל' לא הביט ו'
ויאמר משה עמדו מ'
מי כה מכה נ()[א]דר א'
סמכתי על תחושתיהם של ממייני קמברידג' מלפני מאה שנה, שמיינו אותו לקובץ
K5, היינו קובץ עזרי לימוד, כנראה בגלל אופי
הכתיבה של הכתב המשני. אבל כדי לפצח את הצופן מטרת התרגיל, ראיתי לנכון לשאול
מומחה למסורה. ולכן העברתי לשכני וידידי, פרופ' יוסף עופר. התברר שאכן מסרן יבין
את אופי התרגיל, שהוא בעצם סוג של משחק אסוסיאציה.
אמנם יש רק תלמיד אחד שכותב את התרגיל, אבל מטבע הדברים, יותר סביר
שמדובר במשחק של כתה, בו כמה משתתפים, אולי כל אחד בכתה לפי הסדר, משמיע פסוק המסתיים
באות האחרונה של הפסוק שדקלם (או כתב) התלמיד שלפניו.
הנה הסברו של יוסף עופר:
לפנינו 'משחק שרשרת' של פסוקים, הקשור כנראה לכמה
משתתפים. הראשון קורא פסוק מן התורה, ועל
השני למצוא פסוק אחר מן התורה הפותח באותה אות שבה הסתיים הפסוק הקודם, וחוזר
חלילה.
מעניין לציין את היחס המיוחד לשם ה'. אין מתייחסים פה לאותיות השם, אלא
שם ה' נחשב לסימן כתוב (גראפם) אחד. ולכן, אם הפסוק הקודם הסתיים בשם ה', הפסוק
הבא בשרשרת צריך לפתוח בשם ה’.
רוב הפסוקים שנבחרו משקפים כנראה פרקים שילדים למדו ושיננו: שירת הים,
ברכות בלעם, שירת האזינו.
הכתיב עממי, ויש בו חיבור מילים והפרדת מילים לפי תודעת השומע, כגון:
מאקוב (=מה אקוב), מטבו (=מה טבו), מי כה מכה (=מי כמכה).
הניקוד די מדויק, אך יש שניים או שלושה חילופי סגול בפתח הרומזים למבטא
בבלי או תימני: מַאַקֹוב (מָה אֶקֹּב),
נַאְדר (נֶאְדר), ואולי גם: חַזֶק (חֲזַק).
מִשָם נָסָעוּ ד' דַבֵר מ'
מִשָּׁ֖ם נָסָ֑עוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּנַ֥חַל זָֽרֶד (במ' כא 12)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
יַקְרִיב מִכֶּם קׇרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן
תַּקְרִיבוּ אֶת קׇרְבַּנְכֶם (ויקרא א 2)
מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַיי' תְּרוּמָה
לְדֹרֹתֵיכֶם (במ' טו 21)
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת (שמ' כא 12)
תַבִיאֵמוֹ ך' כִי
תִשְמַע ר'
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָֽתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יי' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמ' טו 17)
כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יי' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר (דב' יג 13)
רַקְאֶת<ד>מו לֹא תִ[1]
מ' מִפְנֵי [שיב]ה יָ'י
רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל
עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם (דב' טו
23)
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ
פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יי' (וי'
יט 32)
יָ'י יִמְלֹך ועד' דַבֵר אֶל [א]הְרֹן מ'
יי' יִמְלֹךְ לְעֹלָם
וָעֶד (שמות
טו 18)
דַּבר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במ' ו 23)
מַאַקֹוב לא יָ'י י'י
יִלָחֵם [נ]
מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה
אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יי' (במ' כג 8)
יי' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן (שמ' יד 14)
נֻאם שֹמִיַע מ'
מַטֹבוּ אֹהָלֶך ל'
נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה
נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם (במ' כד 4 [או 16])
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב
מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל (במ' כד 5)
לֹא אִיש אֵל ה' הַרְנִינו
גֹויִם ו'
לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר
וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה (במ'
כג 19)
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ
כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דב' לב 43)
וְאֵלֶּה הַמִשְפָטִים מ' מִמְשבתֵיכם
[יי']
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר
תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמ' כא 1)
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם
תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה
בִּכּוּרִים לַיי' (וי' כג 17)
יַי' בָדָד יַנחַנו ר' רק
בכל חַזֶק
יי' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין
עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דב' לב 12)
(נמחק: רַק בְּכׇל אַוַּת
נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר
כְּבִרְכַּת יי' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל (דב' יב 15))
רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא
הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר
(דב' יב 23)
רְא[ו] [עַ]תה ל' לֹא
הִבִיט ו'
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא
וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא
וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל (דב' לב 39)
לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל
בְּיִשְׂרָאֵל יי' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ
(במ' כג 21)
וְיאמֶר מֹשֶה עִמְדו מ'
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה
מַה יְצַוֶּה יי' לָכֶם (במ' ט 8)
מִי כָה מֹכָה נַ(מ)[אְ]דָר א'
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא (שמ' טו 11)
[1] החיריק, כנראה טעות בהשפעת הפועל תִּשְׁפְּכֶנּוּ
בהמשך הפסוק.
gmb 0080
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה