קטע קמברידג' T-S 8K15.7 כולל זוג דפי טיוטה של יצירה שמעט דומים לה בספרות הרבנית. מקאמה, כדוגמת
תחכמוני של אלחריזי, המתאר חשק לתורה ולחכמה בדמות חשק לעלמה 'תמימה'. לפי כל הסימנים, הכתיבה של הדפים היא אוטוגרף
של המחבר, טיוטה בה הוא מחליף ומוסיף משפטים שלמים ומותיר רווחים לא סדירים בין
מקטעים, המורים שהחיבור שלפנינו עדיין בשלב הגולמי, עוד טרם שלב עיבוד התמליל.
תחת הכותרת בערבית יהודית " מהג'ה
אלקלוב באתצאל אלחביב באלמחבוב" (טהרת הלבבות בחיבור האוהב לאהוב[1]), זוג חרוזים, שמהצלע הראשונה
נלקח שם החיבור "תמימה היא יצירה מאדמה", ולאחריו "נאום צעיר עבדי
האל אברהם הלוי בר שמואל זצ"ל". המחבר שוב מזדהה באקרוסטיכון של השיר
שבראש הדף השני.
הטיוטה פורסמה על ידי י' דוידזון (ספר
הזכרון ליובל השבעים לא"ז רבינוביץ',
תרפ"ד עמ' 86- 90), יחד עם זוג נוסף מאותה טיוטה, שמצא בקרבת מקום T-S 8K14.9.
בזוג השני פחות מאפיינים של טיוטה, רק שתי מילים מתחלפות, והשיר מוצג בצורה שירית.
דוידזון פירסם שם שני זוגות דפים אחרים של יצירה מקבילה, הפעם עותק של סופר.
דוידזון הכתיר את הטיוטה "מחברת תמימה" על שם גיבורת היצירה, נשואת
החשק. לאחר ששמה הוחלפה בעותק ל'ימימה' הכתיר את היצירה המקבילה "מחברת
ימימה"[2].
דוידזון היה מסופק לגבי זהות המחבר
"ולו היו כמה אברהם בן שמואל בשוקא דמשוררים" (מליצה על פי בבלי פסחים
סח ע"ב), אך נאלץ להסיק "אולם עכשיו שאין אנו יודעים משום משורר אחר בשם
כזה הלא יש לנו הרשות להחליט כי זה אברהם ... אברהם בן שמואל הלוי בן חסדאי
הידוע" (קטלוניה מאה י"ג) . אך למען ההגינות והיושר, הותיר את הזיהוי
בכותרת המאמר בסימן שאלה, וכן השכיל לעשות
באוצר השירה שלו (ת 333).
ח' שירמן (השירה
העברית בספרד ובפרובנס, תשט"ז, ח"ב עמ' 238) קיבל
השערת דוידזון ללא ערעור, ומתוך הנחה ש"מותר לייחסן בלי פקפוקים לאבן
חסדאי", אף למד ממנו על מאפייניו של אבן חסדאי כיוצר, וגילה "עניין
מיוחד לשרידי המקאמות המקוריות שלו שנמצאו בזמן החדש" על רקע תרגומו של
המקאמה הערבית על בן המלך והנזיר (כ-30 עותקים בכתב יד). לכן פירסם שירמן את תחילת
המקאם (שם 267- 270) בין יצירותיו של אבן חסדאי. וכנראה ראה בסגנונו נציג ודוגמא של שירה של רבני ספרד האירופאית.
אף ב'תולדות
השירה העברית בספרד הנוצרית ודרום צרפת'
(תשנ"ז עמ' 256- 259) המשיך שירמן להעזר ב'מחברת תמימה' כדי לבנות 'קווים
לדמותו ולפועלו' של אבן חסדאי, ולומד ממנו דמיון ל'ספר המשלים' של ר' יעקב בן
אלעזר (קסטיליה מאה י"ב-יג). זאת, מתוך ההנחה שהסגנון, התוכן והרוח שייכים
לספרד הנוצרי של מאה הי"ג. אמנם, על
פי ממצאים מהגניזה, שירמן זיהה את התאום "מחברת ימימה" על פי ממצאי
גניזה אחרים, למקאמה של תלמיד הרמב"ם יוסף בן יהודה אבן שמעון. אך לא נמנע מלפרסם את "ימימה" כנספח
ל"תמימה" (שם 273- 278) ונאלץ לקבוע שאף היא "ספרדית טהורה מצד
אופייה" ומורה על חיקוי שירת ספרד בארצות האיסלאם שבמזרח, כבר בדורות שלפני
אלחריזי (המזכיר אותו יוסף בן יהודה בהערצה ב'תחכמוני'). כנראה הבין
ש"ימימה" אינו אלא חיקוי של "תמימה" למרות שקידם אותו בכמה
דורות.
בהערותיו למאמר הנ"ל (עמ' 257 הע'
5) תוהה פליישר ז"ל "פלא הוא איך הגיעו אוטוגרפים שלמחבר קטלוני מן המאה
הי"ג לגניזת קהיר".
ואכן כל הטורח לפתוח את שרידי המחברת
עשוי לתהות עוד יותר איך יוצר קטלוני מן המאה הי"ג כותב את האוטוגרף טיוטה
בסגנון כתיבה מזרחית! .
אין מנוס מלחזק את חששותיו המקוריים של
דוידזון שמדובר באברהם בן שמואל הלוי אחר, בן תרבות הרבנית המזרחית.
ולכן יש לחשוב מחדש על סגנון כתיבתו של
"תמימה" שאינו משקף ספרות
"ספרדית". ויותר נכון לומר להפך, שמשוררי ספרד הם שהעתיקו את סגנון
קדמוניהם מארצות האיסלאם, כפי שאלחריזי, שהעריץ את מקאמות של יוסף בן יהודה, העתיק
את סגנון המקאם ממנו[3].
איני מתיימר להיות בקי, כאותם גדולים
לפני, בקביעת סגנון ספרותי רבני, אירופאית או מזרחית. יתכן שיש יותר מטען בעניין זה שגרם לחכמים אלו לחתור למסקנות
שהגיעו. כמו כן, במבט שטחי, לכאורה ספרות חשק אלגורית (פרה-אירוטית) כמו "תמימה" עשויה
להיות פחות שייכת לרקע הספרותי של ארצות הנצרות - שם האינטלגנציה התרבותית מתיימרת
להיות נטולת חשק[4].
מה שכן ניתן לומר בוודאות, שהמבט שלנו כיום מושפע במונחי יסוד בתחום הפליאוגרפיה שלא היו ידועים לחכמי העבר. הדבר הוא אות
כבוד למפעל הפליאוגרפיה שבראשות מלאכי בית-אריה. ממבט שלנו, לאחר שממצאי המפעל
נהיו נכסי יסוד של המחקר, קשה לנו לתפוס כיצד גדולי חכמי הספרות לפני דורות מעטים,
כלל לא הבחינו בין כתיבה ספרדית לכתיבה מזרחית!.
ועוד זכה דורנו, שהגניזה שנראתה לחכמי
העבר כ'ים שאין לו סוף', היא כיום, לפחות באופן יחסי, בשליטה.
בעוד כל הממצאים שפורסמו עד כאן במחברות
"תמימה ו"ימימה",נמצאו באותה שכונה באוסף קמברידג', ממצאים נוספים נתגלו באותה כתיבה של הטיוטה
אוטוגרף של "תמימה", על דפים בעלי אותן מידות, בקמברידג' T-S K1.22, וכן
שם T-S NS 96.34.
הראשון מציג תפילת שבח בזוג דפים, חסר
ביניהם. בדף השני, בכתיבה מעט שונה, חוזר על אותם מוטיבים שבדף הראשון. גם זה
אופייני לטיוטה של יצירה בשלבי כתיבתה. יש כאן פניה בגוף ראשון אל הבורא, תוך
התפעלות ויראה ממצוותיו. בקטע שלפנינו תאור
גדולת ששת ימי בראשית, תוך התייחסות לגלגלי
הכוכבים ומזלות (דומה לכתר מלכות לרשב"ג יג-טז), אלה מסתכמים "וציוית
בשש מצוות, וביום השביעי נחצת ותשבת מכל מלאכה
כי שם ציוה י'י את הברכה". וממשיך
על סדר המקרא ומצוותיה "אתה הוא אשר יצרת נוח... מצווה שמינית אבר מן החי",
אבות, "ותצוהו המצוה שמינית" ברית מילה. בזוג הדפים אין חלופות ופורמאט
המעיד על היותו טיוטה, אך ישנם כמה משפטים שנוספו בגליון. ויתכן שהכפלת המוטיבים
בין שני הדפים מורים שיש כאן יצירה בשלב התפתחותי.
השני, T-S NS 96.34,
הוא דף בודד, נראת לכאורה כהמשך "תמימה" בלשון מליצי וספרותי על
"זאת העלמה". הוא נעתק ופורסם בידי נחמיה אלוני ויוסף טובי 'שירים
גנוזים', תשס"א, סבי' עה, עמ' קנח-קנט. גם אלה לא עשו את הקשר
ל"תמימה" ופרסמו תחת הכותרת "סיפור אהבה אלגורי(?), קטע ממקאמה".
[1] תודה לידידי נסים סבתו על התרגום
המדויק. השווה לשון רס"ג בפירושו לבראשית ד:ד (צוקר, תשמ"ד עמ' 85, אלא שם, 307, תרגם צוקר "בלבב שלם"), וראה עוד
לשון רס"ג אמונות ודעות מאמר י' תחילת פרק ו של ספר הפרישות, ותרגום
מהר"י קאפח, תש"ל שם עמ' שה.
[2] עוד על 'ימימה', ומקומו ב'מקאמת נאום
טוביה' , י' יהלום, 'נאום טוביה בן צדקיה' :
המחברת של יוסף בן שמעון לכבוד הרמב"ם.
תרביץ סו (תשנ"ז, עמ' 543- 577).
[3] כדעת יהלום שם, שהתייחס על השפעתה של מקאמת 'נאום טוביה' על
שירת ספרד, ביצירות יעקב בן אלעזר (עמ' 554). וכן העיר שם ש"תמימה"
לאברהם בן שמואל הלוי הוא נסיון לעבד את את מחברת טוביה (הערה 5). עוד אל 'נאום
טוביה' בהשוואה למקבילו הערבי, מ' הוס, חדית' ביאצ' וריאצ': מקורו הערבית של נאום
טוביה בן צדקיה ליוסף בן שמעון, שירת דבורה, מתנת
ידידות והוקרה לפרופ' דבורה ברגמן, תשע"ט, עמ' 89-
132. .
[4] ראה יהלום שם 556, על הסתייגותו
של יעקב בן אלעזר מאופי 'נאום טוביה', כדי להתאימו לתרבות אירופה הנוצרית.
gmb 078
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה