השלמת תשובות ר' האי גאון מגליון הרי"ף Two Responsa of R. Hai Gaon in Alfasi Marginalia

 

זכינו להשלים שתי תשובות ר' האי גאון, ועוד מקורות, שנרשמו בגליון של כתב יד רי"ף.

רי"ף כ"י פירוקוביץ' RNL Evr. I 295.1  כ"י קלף בכתיבה ספרדית מרובעת. שרדו מכה"י 58 דפים ממקומות שונים במסכתות ברכות ושבת. מקורו מהגניזה הקהירית, שכן שרד ממנו חלק מדף נוסף, שבת פרקים כא-כב המורכב מקטעים קמברידג'T-S AS 95.250+244 .

 נוספו לו הגהות רבות בגליונות כתב היד,  רובן השלמות מילים או משפטים שהושמטו מנוסח הרי"ף. אך בלפחות שלשה מקומות נמצאות גליונות מורחבות בכתיבה מרובעת נאה, אך קטנה.  המצאותם בקצה הדף לא הטיב עמם במשך שנות בילוי כתב היד. הגהות אלו הן תוספות מספרות הגאונים והר"ח.

אוסף פירקוביץ' שבסט. פטרבורג רוסיה, צולם במיומנות על ידי צלם הספרייה הלאומית הישראלית ישראל וייזר ז"ל, תוך רגישות לחשיבות גילוי כל מילה. כך זכה לאפשר לנו לדובב שפתי חכמים גם בכתבי יד פגומים וקשיי קריאה. כעת דרוש צילום מחדש של גליונות אלה בטכנולוגיה שהתפתח מאז, כדי לגלות כל מילה של אוצר זה.

 

דף 2ב בגליון רי"ף פרק א'^[1]  ליד המשנה (א:ד) בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה.

יש קרע ברוחב של כארבע מילים באמצע כל שורה.

בעל ההגהה  מעתיק מהירושלמי בלשון "כתב[2] בתלמוד ארץ ישראל". המאמר מהירושלמי (ברכות א:ה) מוזכר בסדור ר' עמרם גאון[3] (וכן במאמר הבא, 4ב, ירושלמי המובא שם). השלמנו על פי המאמר בסדרע"ג. בסופו שריד ממאמר אחר שהביא מהירושלמי כאן, כמובא בפירוש ר' נסים גאון, ומוכר הטיב לראשונים.

2ב  

בשחר מברך וכו' כתב בתלמוד ארץ ישראל למ..     לאחריה בשחר ובערבית ש[תים לפניה] ושתים לאחריה ר' סימון בשם ר' ש[מואל בר נחמן על שם והגית בו יומם ולילה[4] ותהי' הגיית] היום והלילה ש[וין][5] ר' אבינא בשם ר' יהושע בן לוי על ש[ם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך[6]. ר' נחמן בשם ר' מונא] כל ה[מקיים שבע ביום] הללתיך כאלו מקיים[7] והגי"ת ב"ו יומ"ם [וליל"ה.]

[8]אינו רשאי לחתום כגון ברכת[9] ..... מטבע קצור פותח בב[רוך][10]

 

 

 

דף 4ב בגליון רי"ף פרק ב סמוך למאמר אמ' עולא כל הקורא קרית שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ר׳ חייה בר אבא אמ׳ ר׳ יוחנן כאילו הקריב תודה בלא מנחה זבח בלא נסכים^[11].

 

התשובה נעתקה באופן חלקי בפירוש רה"ג לברכות שבתשובות הגאונים החדשות (עמנואל- אופק, תשנ"ה) סי' קנח מכ"י מוסקבה גינצבורג RSL 566 ח"ב סי' עג  דף 196ב. וכן קיצור מהמאמר מופיע בפירוש המיוחס לרה"ג לברכות מבדף גניזה אוקספורד Heb. d.34 דף 69ב[12].  

מפרשי רבנן כינוי הוא זה והכי קאמ' כאילו מעיד שאין התורה אמת שהרי הוא אומ' כי חייב הוא ואינו עושה.

וכן מובא באבודרהם ברכות קריאת שמע בשם "יש מפרשים".

 

 

4ב

 אמ' עולא כל הקורא קרית שמע בלא תפילין וכו' אמ' ר' האי גאון זצ"ל מפרשי רבנן כינוי הוא[13] והכי קאמ' כאילו מעיד עדות שקר בעצמו מעיד שאין התורה מן השמים ואינה אמת שהרי אומ' כי החייב הוא ואינו עושה כאילו העיד עדות שקר בעצמו דוקא דכת' והי"ו לאו"ת ע"ל יד"ך ואין על ידו כלום אבל תודה בלא מנחה[14] כלו' עשה חציה והניח חציה שנ' ודבר"ת ב"ם וקשרת"ם לאו"ת קיים ודבר"ת ולא קיים וקשרת"ם.

ארח"ץ בנקיו"ן כפ"י[15] פ"ר חננאל ז"ל[16]  ...[גבה רא] .. וכבבמצות תפילין הקרבתי את מזבחך[17].

מתני'[18] ...     כת' שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה ר' יוסי[19] ... [תיב]ה לתיבה  ו[בי]ן.. ... ל[ש]..ם

 

 

 

דף 18א. גליון ליד  רי"ף פרק ו[20], רב הונא אכל מפת הבאה בכיסנין תריסר ריפתי בני תלתה תלתה לקבא ולא בריך.

בפירושו, רה"ג מגלה מהו מתכון המדויק של פת הבא בכיסנין, וכן מגלה שמה שפוטר אותו מברכת המזון אינו (רק) התוכן, אלא המעמד בו הוא נאכל, כמעדן מיוחד הנאכל אחרי ברכת המזון. ולכן ברכתו הראשונה 'מזונות'. יתכן שפירוש זה השפיע על הרי"ף, שלדבריו הגורם המכריע בין חיוב ופטור הוא הקביעות' וזה לשונו: ומסקאנא היכא דאכיל לה בתורת כיסנין .. והיכא דאכיל לה בתורת קביעותא מברך עלה המוציא ושלש ברכות. 

המתכון שונה לגמרי ממה שמובא בערוך[21] בשם ר' האיי גאון, שם טעם הפטור מהמוציא\ברה"מ פחות במעמד בו נאכל, אלא בכמות הקטנה ושלא למטרה לשבוע רעבון.  וזה לשונו:  

פיר' רב האיי גאון הם כעכי והיא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושין אותה כעכין יבשין וכוססין אותה בבית המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בני אדם שאוכלין ממנו קמעה. וכש-אכל רב הונא הרבה אמ' רב נחמן 'עדי כפין' זה רעב ולרעבונו אכל לשבוע ממנה ולא בתורת כיסנין וצריך לברך עליה.

המתכון שבפירוש כאן דומה יותר לזה המובא בערוך שם בשם ר' חננאל, תלמידו של רה"ג. אך גם שם הגורם המכריע לפוטרו אינו המעמד כי אם התוכן:

ור' חננא[ל] פירש זו הפת עשויה כמין כיסין מלאין סוכר ושקדים ואגוזים כמין כעכין ולועסין אותו בבתי המשתאות[22].

 ר"ש  אסף, תשובות הגאונים תרפ"ט הקדמה לפרק כח (עמ' 180), הזכיר את כ"י פריקוביץ' שלנו, ושם (עמ' 181) הביא קיצור התשובה מעותק אחר,   אוקספורד Heb. c.27 דף 77א[23]. 

רוב התשובה מופיעה גם בראש הדף של קטע גניזה בודפשט DKG 271 עמ' a. אך גם  שם חסר ההתחלה. השוונו בהערות לשתי המקורות.

 

 

18א

 

פי' רבינו האיי גאון זצ"ל וששאלתם פת הבאה בכיסנין מביאין [24]סלת יפה[25] ונקייה ונותני[ן] בה שמן ודבש ואיגוזים[26] ושמשמים ול[ש][27] בכרכום אופין אותן [28]בתנור ועושין מהן כמה מינין דמות ציפור[29] ודמות אילנות וכמ[ה] מנין ולאחר שגומרין סעודה ומברכין בר[כת] המזון[30] מביאין אותן ומברכין[31] עליהן בו[רא] מיני מזונות.

 

gmb 089

---

[1] ברי"ף במקביל בדפוס  ה ע"א.

^[2] זהו סגנון יחודי להצגת דברי התלמוד, במיוחד בימי הגאונים בו התלמוד 'נאמר' בפה. השוה לו לשון הרי"ף שו"ת רסב: "על פי מה שכתוב בתלמוד ארץ ישראל". וכן במאמר הבא (4ב) ראה לשון שהבאנו מסדור ר' עמרם גאון: "ובגמרא דארץ ישראל כתוב". מצטייר אפשרות שבעוד התלמוד הבבלי נמסר בעל פה, לכל הפחות הרמה המוצהרת, הירושלמי נמסר מהכתב.

^[3] כ"י BL 613 דף 22א.

ומיד צריך לעמוד בתפלה כדי שיהא מתפלל מתוך דברי תורה דתנן בשחר מבר[ך] שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה וקא מתני עלה בתלמוד ירושלמי ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן אומ[ר] על שם והגית בו יומם ולילה ותהי הגיית היום והליל[ה] שוין. רבי יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי אומ[ר] על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. ר' נחמן בשם ר' מונא אומ[ר] כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו מקיים והגית בו יומם ולילה.

וכן נעתק (כנראה משם) בספר המנהיג, דיני תפילה (כ"י אוקספורד Can. Or. 13 דף 18ב. בכ"י JTS Rab. 527 דף 12ב חסר), נעתיק רק את השונה מסדרע"ג הנ"ל: "ותכף לגאל ישראל לעמוד בתפי[לה] מתוך דברי תורה. דתנן בשחר... לאחריה. ירושל' סימון ב"ר שמואל בר נחמני על שם והגית בו יומם ולילה. ר' יוסי בר' בון בשם ר' יהושע בן לוי שנ' שבע ... ר' נחמן בשם ר' מונא כל המקיים...ולילה.". העדר תיבות "אומר" בהמנהיג כבירושלמי כ"י ליידן.

[4] יהושע א:ח.

[5] ותהי' ... שוין- השלמנו ע"פ סדור ר' עמרם גאון (ראה הערה הקודמת), ואינו בהעתקה שבמנהיג (שם). בירושלמי כ"י ליידן: שתהא הגיית היום והלילה שוין.

[6] תהלים קיט:קסד.

[7] מקיים- כב ר' עמרם והמנהיג. ירושלמי כ"י ליידן: קיים.

[8] מפרש את הסיפא של אותה המשנה: לחתום אינו רשאי שלא לחתום ושלא לחתום אינו רשאי לחתום:

[9] אולי צריך להשלים "כגון ברכת [הפירות ומצות]" כבפירוש רש"י כאן.  

[10] מטבע קצור פותח בברוך- ירושלמי כאן (א:ה), כמובא בפירוש ר' נסים גאון: "בגמ׳ דבני מערבא גרסי ר׳ יודן מטבע קצר פותח בברוך ואינו חותם בברוך מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך". וכן מובא ברשב"א כאן, תוספות רא"ש לקמן פרק ז (מו ע"ב סוף ד"ה ויש מהן חותם), תוספות פסחים קד ע"ב סד"ה חוץ מברכה הסמוכה, ועוד ראשונים. נוסח 'קצור' כבירושלמי כ"י ליידן.

[11] תלמוד בבלי ברכות יד ע"ב, ברי"ף ברכות פרק ב (ח ע"א) .

[12] באוצר הגאונים ברכות הפירושים סוף עמ' 15, תעתיק כאן.

[13] כינוי הוא- בפירוש רה"ג שבדף גניזה אוספורד משובש: כינו הא זה.

[14] נוסח התלמוד בכתבי היד ובדפוסים: הקריב עולה בלא מנחה. וכן נוסח הגאונים- בה"ג (כ"י וטיקן 142 דף 13א); גנזי שכטר ב (תרפ"ט) עמוד 147 (מיוחס לפירקוי בן באבוי) מקמברידג' T-S Misc.36.109 תעתיק כאן. תשובות הגאונים החדשות (עמנואל – אופק, תשנ"ה) סי' קסא מכ"י מוסקבה גינצבורג RSL 566 ח"ב סי' עו דף 197א-ב. תעתיק כאן. וכך ניתן לקרוא בפירוש רה"ג בדף גניזה אוקספורד שם (סוף שורה 10). הנוסח כאן 'תודה' כברי"ף, כאן ובמאמר המקביל ברי"ף הלכות קטנות, סוף תפילין (י ע"א) (בהגהה בתלמוד כ"י פירנצה בשם נ"א). ומהרי"ף לתלמידיו- האשכול, ומפרשיו, ר' יונה, נמוקי יוסף להלכות קטנות שם, וספר הנר לר"ז אגמעתי לברכות. וכן באבודרהם תחילת דיני קריאת שמע (כ"י אוקספורד 905 דף 61א). מה שמפרש כאן "עשה חציה והניח חציה" יותר שייך בתודה בה בלחמים הם חלק מהקרבן, מה שאין כן בעולה, הדומה ל"זבח בלא נסכים" .

[15] בהמשך שם בתלמוד (טו ע"א) וברי"ף בסמוך: וכל הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנא׳ ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך יי׳ (תהלים כו:ו).

[16] אין בידינו פירוש ר"ח למסכת ברכות, פרט לכמה קטעי גניזה החשודים לו ומה שנלקט באוצר הגאונים בשמו בראשונים. מאמר זה טרם נמצא.

[17] את מזבחך- כלשון תהלים שם: ואסבבה את מזבחך ה'.

[18] מפרש את המשנה הסמוכה ברי"ף שם: קרא ולא דקדק באותותיה ר׳ יוסי אומר יצא ר׳ יהודה אומר לא יצא.

[19] השוה סדור ר' עמרם גאון  כ"י BL 613 דף 19א)  בשם ירושלמי (פסחים ד:ט, וכבתוספתא שם ג:יט):" ובגמרא דארץ ישראל כתוב בפרוש שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה ר' יוסי ור' זעירא ורבי אילא, שלא היו מפסיקין בין שמע לברוך, מכל מקום קא שמעי[נן] לאפסוקי בין תיבה לתיבה ובין אחד לברוך".  רש"י מנחות  עא ע"א -וכורכין את שמע - מפרש בפסחים במקום שנהגו שהיו אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין ליתן ריוח בין תיבה לתיבה.

[20] כט ע"א, מתלמוד בבלי מא ע"ב.

[21] ערך כסן א. כ"י לונדון BL Add. 26881 דף 186א.

[22] על היחס למשתאות בשני הפירושים שבערוך, נראה שמופשע מהגמרא בכתובות יז: 'אמרלתא לית לה כיסנין' כמובא בערוך שם בהמשך (כסן ב').

[23] תעתיק כאן.

[24] כאן מתחיל קטע אוקספורד (א).

[25] א משובש: ופת.

[26] כתיב מלא גם ב-א. י' צרה. כפי שנמצא בתוספתא וספרות בבל העתיקה, כגון הלכות פסוקות כ"י ששון.

[27] א" ולשין אותן.

[28] כאן מתחיל דף גניזה בודפשט DKG 271 (ב).

[29] א,ב: ציפרים.

[30] ב: מזון.

[31] א,ב: עים כיסנין ומברך

ברכות בבית הקברות Blessings in the Cemetery

 

תלמוד בבלי ברכות נח, ב (נוסח כתבי היד)

תנו רבנן: הרואה קברי מתי ישראל אומר: ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין[1], ואסף[2] אתכם בדין, ועתיד להקימכם[3] בדין.

מר בריה דרבנא[4] מסיים בה משמיה דרב נחמן בר יצחק[5]: ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להקימכם[6], ברוך מחיה המתים.

לפנינו ברייתא סתמית. שהושלם בין אמוראי בבל, כולל השלמת הברכה בסופה כיאה לברכה ארוכה.  

מכל מקום, ברור, על פי ההקשר וההקדמה, שמדובר בברכת ראיה.

 

אך במקביל בתלמוד ירושלמי אינו כן (כ"י ליידן)

 העובר בין הקברות[7] מהו אומר בא"י מחיה המתים.

ברכה קצרה העומדת בפני עצמה. ללא ייחוס. אינה מוגדרת ברכת ראיה, אלא, תפילה כללית על שוכני הקברות. אחריו שכלולים מראשוני האמוראים:

רבי חייא בשם רבי יוחנן ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים.

אחריו שכללו עוד יותר, אותם אמוראים:

רבי חייא בשם רבי יוחנן היודע מספרכם[8] הוא יעורר אתכם הוא יגלה את העפר מעל עיניכם בא"י מחיה המתים.

ומה שהוצג בבבלי כברייתא סתמית, כאן יוחס לאמורא בשמו, ומשולב עם הקודם:  

רבי אליעזר בשם רבי חנינא אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין וסילק אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין היודע מספרכם[9] הוא יגלה עפר מעיניכם ברוך מחיה המתים.

 

לפי המסורת הארץ ישראלית, אין מדובר בברכת ראיה[10] מנוסחת, אלא בתפילה כללית לטובת שוכני הקברות, שיזכו לתחייה. זאת ועוד,  השילוב דברי האמוראים בהרכבת הברכה, מאפשרים פתיחות ליצירה נוספת.

כך נמצא בדף קלף הנמצא בגניזה בכתיבה עתיקה במיוחד[11].

קמברידג' T-S K25.117

צד א' (בשר)  שורה 1 סיום תפילה אחרת "אמן חזק". אחריו כותרת "לפתיחת לב". היינו מרשם בארמית לסגולה, שמטרתה פתיחת לב לתורה, שכן הכנתה בימים לפני עצרת, כתיבת הרכבים שונים של המילים "וזאת התורה אשר שם משה", לשיקוי שנשתה לאחר סיום התפילה של ליל שבועות. אני נזכר בדברי ידידי פרופ' גדעון בוהק, מומחה לכתבי סגולות וכישוף מהגניזה, העיסוק בסגולות מגלה מה הערכים החשובים ביותר, שכן למטרה הנחשקת לא די בהשתדלות טבעית.

צד העור של הדף הוא צד ב' שכן בסופו שומר דף.

לפנינו רצף של ברכות ותפילות תחת הכותרת "ברכת בבית הקברות", כולל, החל משורה 4, ברכות לבאים לנחם את האבלים. בשורות 7- 8 "ב[רוך] נותן שכר טוב לגומלי החסד" היא ברכה המוכרת בספרות חז"ל. היא מוזכרת בפרקי ר' אליעזר  סוף פרק יז[12], לאחר שבמקדש היו האבלים נכנסים בשער אחרת כדי לקבל ניחומים מהקהל,

 ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומ' ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים.

הרמב"ן[13] אף מזהה ברכת "נותן שכר טוב לגומלי חסדים"  כ'ברכת הרחבה' המוזכרת בתלמוד[14]. פלא הוא, שברכה המוזכרת במקורות רבים, וכמעט ולא ראינו נוסח תוכן הברכה[15]. ה'רחבה' היינו שדה קרובה לבית הקברות שם מספידים, וחוזרים ויושבים שם לאחר הקבורה[16]. ולכן אף היא שייכת לכותרת "ברכת בבית הקברות". ועוד, אפשר שברכת 'נותן שכר טוב לגומלי חסדים' היא מהברכות האחרונות שבסוף ברכת המזון לאבלים כמוזכר בירושלמי[17]:

תני עשרה כוסות שותין בבית האבל שנים לפני המזון וחמשה בתוך המזון וג' לאחר המזון אילו שלשה של אחר המזון אחד לברכת המזון ואחד לגמילות חסדים ואחד לתנחומי האבלים.

בסוף העמוד,שורות 8- 10,  תחילת בקשה לנחמה לאומית, היינו ה'אבלות הישנה' בפי הרמב"ן (סוף תורת האדם).

 

 

ברכת[18] בבית הקברות

ב, מבין כל יצורם חוקר פעלם להביאם

לחלד ולהשיבם לעפר כ'כ' י'י' ממית

ומחיה ומוריד שאול ויעל[19] ב, מחיה[20]

        אל נותן חסד לגומלי חסדים

ומחזיק בכפלים שכר פעולתם כ'כ'

ואתם חזקו ואל [ת]רפו ידיכם כי יש שכר

לפעולתכם[21] ב, נותן שכר טוב לגומלי

החסד:       על עמך רחם ולב אבלים

תנחם ועירך מעפר תנער כ'כ' נחמו

נחמו עמי יאמר אלהיכם[22] כאיש

                                    אשר[23]

 

 

 

 

 gmb 088

---

^[1] הכפילות "וזן אתכם\ וכלכל אתכם" נראים כלשינא אחרינא, כלומר שני נוסחאות שהשתלבו. ואכן בה"ג ברי"ף וברא"ש ישנם נוסחאות המכילות רק "וזן אתכם בדין", ובתלמוד כ"י מינכן ודפוס ודי אלחגארה רק "וכלכל אתכם בדין".

[2] ואסף- בה"ג, רי"ף ורמב"ם (ברכות י:י): "והמית", וכן באשכול (אלבק, לב ע"א). כבספיקתא רבתי (זכור).

[3] להקימכם- כבתוספתא (ו:ו). רי"ף, ובעקבותיו רמב"ם, אשכול: 'להקימכם לחיי העולם הבא'.

[4] כ"י פריס 671: מר בריה דרב ינאי.

[5] משמיה דרב נחמן בר יצחק- בכ"י אוקספורד 366 ובכ"י פריס 671 חסר. בדפוסים רק: משמיה דרב נחמן.

[6] להקימכם- כך בתלמוד כתבי היד. בפסיקתא שם 'להעמיד'. בדפוסים: 'להחיותכם ולקיים אתכם'. שמא כדי למנוע כפילות מלשון הברייתא הסמוכה לפניו.

[7] וכן בפסיקתא רבתי, (לשבת זכור), וכן בסדור ר' עמרם גאון: 'העובר על קברי ישראל', אלא נוסח הברכה שם כבבבלי. השווה בתוספתא (ו:ו) 'היה מהלך בדרך בין הקברות'.

[8] יודע מספרכם- כבתוספתא שם. בפסיקתא שם: מעשה בר' חייא ור' נתן(!) שהיו מהלכים בבית הקברות ובירך אחד מהם ברוך היודע מספר כולכם.

[9] היודע מספרכם - בכ"י ליידן חסר במקור, ונוסף בהגהה, השתלבות מהאימרה הקודמת.

[10] ראוי לציין, שבמשנה תורה שם, עותק המוסמך (אוקספורד Hunt. 80 דף 154א), שלא כבשמונת ההלכות לפניו ואחריו הפותחות "הרואה", בברכה זו תיבת "הרואה" חסרה, ונוסף בהגהה. ושמא מעיקרא סבר שאינה בהכרח ברכת ראיה.

[11] יש לציין, בספרות הפיוט וההלכה שבכתבי יד אנו מכירים את האות ב' מאורך עם עוקץ בקצה, כהסימן הנפוץ ל"ברוך אתה ה'" והמשך המטבעות הקבועות באריכתן השונות. כך גם במחזור ארץ-ישראל מהגניזה (יהלום תשמ"ז עמ' 32, 39, 41,) המתוארך לקראת סוף המאה התשיעית. בדף שלנו טרם התפתח הנוהג, אלא הסימן הוא ב' עם קו אלכסוני נוסף בפינה התחתית: סימן דומה גם מציין "ככתוב "  :ראה בתמונה זו גם שיטת איזוכרי השם: גרשים מעל זוג יודים.

 

[12] המדרש נעתק באשכול (אלבק) סוף הלכות אבל, תורת האדם להרמב"ן שער האבל, רא"ש מו"ק ג:מו, וחידושי הר"ן שם (כג ע"א), ראבי"ה אבל סי' תתמא, טור יו"ד שצג.

[13] רמב"ן תורת האדם שער האבל . שם העיר: 'והיא ברכה שלישית שברחבה שחותמים בה 'משלם הגמול' כמו שהזכרנו למעלה מפרק בתולה נשאת'. דהיינו מה שהזכיר ב'ענין ההתחלה' על פי מגילה כג ע"ב.

[14] בבלי מגילה כג ע"ב: 'אין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים בפחות מעשרה, מאי ברכת אבלים ברכת רחבה'. וכן כתובות ח ע"א.

[15] ראה תשובות הגאונים שערי צדק חלק ג' שער ד סי' ד (ועוד תשובה אחרת בהערה הבאה) אין נוסח תוכן הברכה. תחת הכותרת "ברכת אבלים" בדף גניזה אוקספורד Heb. C.20 סוף דף 16א מקומו שם אחרי 'צידוק הדין שאומרין לפני המת', וקדיש, כלומר בבית הקברות, ולא בבית האבל. כלומר- ברכת הרחבה ('ברכת המזון באבל' מופיעה בהמשכו בצד ב'). וזה נוסחאו: בר' א' יי'י אל[ה]ינו מ"ה דיין הרחמים שופט אמונים שדננו בדיני אמיתו ככ' 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו [משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא] : בר[וך] א[תה]י'י מנחם אבלים. השלמנו את הפסוק כבברכת האבלים שבסדור ר' עמרם גאון (מהד' גולדשמידט ח"ב סי' קנח). 

 שנים מראשוני איטליה מזהים ברכת  'דיין הרחמים' כברכת רחבה שבתלמוד: א. מדרש שכל טוב (בובר, ברלין תר"ס) ויחי:  ב. כלבו  סי' קטו ברכה זו מופיעה תחת הכותרת 'ברכת רחבה'.

ברכת "דיין הרחמים" מוזכר בתשובה לר' נטרונאי גאון בכ"י ארפורט 15, דף 10ב, משם נדפס בתשובות גאונים קדמונים ברלין תר"ח סי' לה. אלא שם ככל הנראה מדובר בבית האבל ולא ברחבת בית הקברות. וזה לשונו: ושכתוב במקומינו כשחוזרין עם אבל מן הקבר מברכין על הכוס (מלך) ב' אתה ייי מלך דיין הרחמים [שופט אמונות שדננו דין אמת ככתוב הצור תמים פעלו ומסיים ברוך מנחם לב אבלים], ושותין האבלים וזה הוא כניסתן באבילות. (השלמנו על פי העתקת התשובה בהלכות ריצ"ג, אבל' עמ' רמח כ"י פריס BNF 310  דף 126ב). 

[16] תשובות הגאונים בהוצאת אופק בעריכת ש' עמנואל תשנ"ה סי' תשצ,  בכ"י גינזבורג RSL 566 דף 156ב על פי מועד קטן כז ע"א: 'אין מניחין את המטה ברחוב מפני שמרגלת את ההספד' .

[17] ירושלמי ברכות ג:א. וכן במס' שמחות סוף פרק יד. שכל טוב שם, מזהה את הברכה בבית האבל על כוס תנחומין, עם ברכת רחבה.

[18] האות ת' שבסוף התיבה אינו ה-ת' הטבעי של הסופר.נראה שבתחילה כתב "ברכה" ולאחר שהוצגו כאן ברכות רבות, הוגהה. ולכן הניסוח העקום שיצא ממחשבה השנייה.

[19] שמואל א' ב:ו.

[20] נראה שנחסר מחמת סוף השורה, וצ"ל "מחייה המתים", כסיומת ברכת בית הקברות שבתלמודים. לכן, למרות שכאן סוף מקטע, הסופר לא סימן כאן סוף בנקודותיים, כפי שסימן בסוף המקטע הבא.  ואפשר שהסיומת הקצר "מחייה" עונה על הפסוק המובא בסמוך לפניו.

[21] דברי הימים ב' טו:ז.

[22] ישעיה מ:א.

[23]  שם סו:יג: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ: