יצחק ווגנר – כתבי יד נביאים עם מסורת בן אשר

בס"ד

א.       ב'חצי גבורים' ט' (ניסן תשע"ו) פרסמתי מאמר אודות כת''י של נביאים וכתובים, מאוספי פירקוביץ', בספרייה הלאומית של רוסיה (להלן כת''י ל^א). פרופ' ישראל ייבין, בספרו 'המסורה למקרא', הזכיר כת''י זה ברשימת כת''י מאוספי פירקוביץ' שעדיין לא נחקרו. הוא הגדיר אותו ממאה הי''א, וכתב כי הוא קרוב מאוד לכתר.

שני כת''י אחרים נמצאו קרובים מאוד לכתר, כת''י ל¹¹ וכת''י ק¹. שני כת''י אלה תוארו בהרחבה על ידי פרופ' ייבין במאמרים מיוחדים. משום מה, כת''י ל^א לא זכה להתפרסם על ידו במאמר מיוחד, ויחודו לא נודע לחוקרים. אולם, דוקא כת''י ל^א עולה בחשיבותו על שני כת''י האחרים, שהרי הוא מכיל חלקים החסרים מהכתר.

מתוך בדיקה קפדנית, מצאתי כי הוא הוגה במלאות וחסרות, ואחרי ההגהה, כמעט ואין בו סטייה מהמסורת. מכל מקום, קיים בו תופעה מוזרה של טעויות שאינן תלויות במלאות וחסרות, וטעויות בתיבות שיש בהן קרי וכתיב. על אף הקושי הכרוך בדבר, נצטרך לומר כי המגיה לא חש להגיה כי אם המלאות והחסרות.

ב.       נעבור להערות המסורת. מתוך השוואה בין הערות המסורת בכת''י ל^א בנביאים, ובין הערות המסורת בכתר, מצאתי עובדה מעניינת. מצד אחד, מעל 95% מהערות מסורה קטנה (מ''ק) בכתר, נמצאות באותה מקום בכת''י ל^א, וכמעט תמיד מלה במלה. מצד שני, יש בכתר הערות מסורה גדולה (מ''ג) רבות, שאינן נמצאות באותה מקום בכת''י ל^א, וכן להיפך. מעניין, כי כאשר יש הערות מ''ג משותפות, נוסח ההערה זהה, או כמעט זהה, בשני כתבי היד.

עובדה זו ניתנת להסברה אם נאמר כי שני כתבי היד נמסרו בידי מסרן אחד, אהרן בן אשר. כך יתכן קירבה כה גדולה במ''ק ובנוסחאות מ''ג, אף על פי שכת''י ל^א לא הועתק מהכתר. אך אם נאמר כי כת''י ל^א נמסר בידי מסרן מאוחר על פי הכתר, למה לא העתיק כל הערות מ''ג על הסדר, ועל פי מה הוסיף הערות מ''ק ומ''ג שאינן נמצאות בכתר. מסקנא זו כי שני כתבי היד נמסרו בידי מסרן אחד, אושרה גם בבדיקת פליאוגרפיה על ידי פרופ' מלאכי בית-אריה.

פרופ' יוסף עופר העירני כי בכתובים יש הערות מ''ג מְצַרֶפֶת רבות, לעומת מיעוט בנביאים. גם הכתב של ההערות בכתובים שונה מהכתב בנביאים, ולדעתו, מסרן הכתובים אינו מסרן הנביאים. ראיה נוספת לדבריו מצאתי בדרך כתיבת שם ה'. בהערות המסורת בנביאים הובא שם ה' כמו שכתוב בפסוק ובלא כינוי, וכמו שהובא בהערות המסורת בכתר, ואילו בכתובים הובא בכינוי ייי וקו מעליו. גם הקישוט בהערות של חצי הספר בנביאים זהה לקישוט בכתר, ואילו בכתובים הקישוט שונה.

אף על פי שמסרן הנביאים אינו מסרן הכתובים, נראה כי מגיה הנביאים הוא זה שהגיה הכתובים. שהרי בשניהם הוגהו המלאות והחסרות בקפדנות, ובשניהם קיים תופעה מוזרה של טעויות שביארנו. מאחר שידענו כי כת''י ל^א היה לפני בן אשר, מסתבר מאוד כי הוא זה שהצליח להגיה אותו בלא סטייה מהמסורת.

Evr. II B 55 fol. 78b

 

קהיר גוטייל 22    ק1

ג.        כל מה שכתבתי עד כאן, הינו תוכן המאמר שפרסמתי ב'חצי גבורים', ומכאן, דברים שמצאתי אחר כך.

כבר כתבתי, כי מלבד כת''י ל^א, קיים עוד שני כת''י הקרובים מאוד לכתר, כת''י ל¹¹ וכת''י ק¹. פרופ' ייבין במאמרו על כת''י ק¹, שם לב כי שני כתבי היד דומים מאוד, גודל אחיד ומספר השורות בשניהם שווים. מכל מקום, מדובר בשני כת''י, שהרי חלקים משמואל ומלכים מצוי בשניהם.

לאור כת''י ל^א, אנו מגלים דבר מפתיע. הנביאים הראשונים שבכת''י ל^א ושבכת''י ק¹ הם מאותו כת''י[1]. שהרי, כת''י ל^א שרד מאמצע יהושע עד שמואל ב:א:טז בתיבות 'דמיך על', ומשם הוא חסר עד מלכים א:ח:סא[2]. מאידך, כת''י ק¹ שרד מהתיבה שלאחריה 'ראשך' עד מלכים א:ח:כז. כלומר, כת''י ק¹ הוא המשך ישיר של כת''י ל^א!

מצירוף זה, ברור כי מדובר בכת''י אחד של נביאים ראשונים, אשר חלקו הראשון (עד שמואל ב:א:טז) מצוי בכת''י ל^א, וחלקו השני (משמואל ב:א:טז עד מלכים א:ח:כז) מצוי בכת''י ק¹, וחלקו השלישי (ממלכים א:ח:סא) מצוי שוב בכת''י ל^א. שני דפים (ממלכים א:ח:כז עד מלכים א:ח:סא) חסרים.

ד.         אף על פי שמדובר בכת''י אחד של נביאים ראשונים, בנביאים אחרונים מדובר בשני כת''י, שהרי חלקים מירמיהו ויחזקאל ותרי עשר מצוי בשניהם. בהכרח, או כת''י ל^א או כת''י ק¹, מורכב משני כת''י.

במאמרו של פרופ' ייבין, אנו מוצאים כי החלק הראשון של כת''י ק¹ שונה מהחלק השני. ולמשל, בחלק השני נמצא 25 סימוני תיקון, כמו שלוש נקודות, שבהם השתמש המגיה במהלך עבודתו, ואילו בחלק הראשון אין סימוני תיקון. פרופ' ייבין התקשה בבעיה זו, ונאלץ למצוא פתרונות דחוקים. אך אם נומר כי כת''י ק¹ מורכב משני כת''י, העניין מתיישב באופן מפתיע.

בדעתי להציע, כי החלק השני של כת''י ק¹, הכולל חלקים מירמיהו ויחזקאל ותרי עשר, הוא המשך של כת''י ל¹¹. כת''י ל¹¹ כולל כמעט כל הנביאים הראשונים וישעיהו, ומבחינה זו, שני כתבי היד משלימים אחד את השני. ואף שלא מצאתי ראיה מספקת, מסתבר מאוד כי מדובר בכת''י אחד של נביאים.

לסיכום: כיום אנו מכירים בשלושה כת''י הקרובים מאוד לכתר. כת''י ל^א וכת''י ל¹¹ נמצאים ברוסיה, והם שני כת''י שונים. כת''י ק¹ נמצא בקהיר, והוא מורכב משני כתבי היד. חלקו הראשון שייך לכת''י ל^א, וחלקו השני שייך כנראה לכת''י ל¹¹. מהדמיון ביניהם נראה כי כולם נכתבו בידי סופר אחד, וזה גרם שבקהיר החשיבום לכת''י אחד.

gmb 0065

---

 אני מודה לר' מרדכי וינטרויב על עזרתו.

[1] בדף הנלוה לצילום של כ"י קהיר 22 (ק¹) רשום שמידות הדף 47X39.5 ס"מ. בדף הלווה של צילום כ"י Evr. II B 55 (ל^א) רשום שמידותיו 32X29.7 ס"מ, אלא יתכן שאלו מידות השטח הכתוב (ע"ש).

[2] יש לציין שבין הדפים שבכ"י ל^א עליהם רשומים ההקדשה\ אזהרה "קודש לה'; ולא ימכר", הוא דף 79א, היינו הדף הראשון לאחר החיסור (מ"א ח:סא). מעלה האפשרות שאלה נרשמו לאחר שהתפלגה כתב היד, או שמא נהיה נקודת ציון עליה נתפלג. אל התופעה, ראה ב' ריצ'לר, כתבי יד עבריים שנתפצלו, אסופות א (תשמ"ז). (ע"ש).  

Evr. II B 55 fol. 79a

יהודה זייבלד: דרכי שחזור צרור המור על ידי מחברו

המקובל רבי אברהם סבע וספריו "צרור המור" ו"אשכול הכופר" מייצגים את סבל העם היהודי ונדודיו. רבי אברהם נולד בסמורה שבצפון קסטיליה למשפחת סבע, מהמיוחסות שבמשפחות יהודי ספרד. בצעירותו החל בכתיבת "צרור הכסף", העוסק בביאור ענייני הלכה על פי הסוד, וחיבור זה אבד לבלי שוב. בגירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492) נדד לפורטוגל השכנה. בפורטוגל עמדה לרשותו ספרייה גדולה, שכללה גם מדרשים רבים שלא שרדו.

בישיבתו בפורטוגל בשלווה יחסית השלים את פירושו לחמשה חומשי תורה, "צרור המור", כמו גם "צרור החיים" על מסכת אבות, ו"אשכול הכופר" על חמש מגילות. עוד עתיד היה להתרפק בגעגועים על תקופת ישיבתו בה, לאמר:

ואני בתוך הגולה נשארתי בפורטוגאל בעיר גימאראיש, ושם נתישבתי וסיימתי פירוש התורה שהתחלתי בקאשטיליא, ובניתיהו בכל מיני יופי וכן, להיות לכל שואל מוכן, ועטרתיהו במרגליות הזהר בכל פרשה ופרשה, ותקנתיהו בכל מיני מדרשות ואגדות, וצירתיהו בכל מיני טלוא ונקוד מירושלמי ומכילתא וילקוט, לפי שהיה אור עיני אתי, והיו בידי כלי אומנותי, ספרים עד אין מספר, לא יאמינו כי יסופר, מה שהיה לי מספרי הזהר והמאורות, כפול ומכופל בכל מיני מהדורות, ולא ידעתי ספורות, בספרים מחודשים ממדרשות וספירות, מי ימלל גדולות וגבורות, ומכל אלו הספרים בניתיהו וסימתיהו, ומעקרי ההרים וספרי הזהר יסדתיהו. וחברתי עמו פרוש חמש מגלות, כלול ומוכתר מגלות תחתיות ועליות גלות, ומספרי יונתן בן עזיאל עליו השלום העליתים במעלות. וכן חברתי שם פרוש מסכת אבות, אשר עליו עיני ולבי דוות, מכתר בכל מיני עדי וקשורים, ושם דרשתי סמוכים בכל ששה טורים, טורי אבן ופרקים, בשמות הסגנים והחורים, קשור בבתי הנפש והלחשים, כתוב בתמים ואורים.

(צרור המור, הקדמת קונטרס תפארת בנים שבפרשת ויצא)

אלא שלא ארכו הימים ומנואל הראשון עלה על כס המלוכה בפורטוגל, ובהיותו חתנם של פרננדו ואיזבלה מלכי ספרד, המשיך במפעלם לניצור היהודים. בשנת רנ"ו (1496) פתח בסדרת גזירות שנועדה להמיר את דתם של היהודים לנצרות. בין הגזירות, נקבע עונש מוות על מי שישאיר ברשותו ספרי קודש ולא יעבירם לבית הכנסת הגדול בליסבון. כשראה שיהודי שנתפס וספר ברשותו הולקה במלקות, חשש לעורו –

והלכתי בפחז ובהלה עם יהודי אחד, וחפרתי בתוך זית גדול שהיה לו שרש גדול בארץ, וטמנתי שם אלו השלשה ספרים שחברתי, פרוש התורה, וחמש מגלות, ומסכת אבות. וגם צרור הכסף שחברתי בימי נעורי.

על זאת אספדה ואילילה, ואבכה יומם ולילה, כי אש אלהים אכלה ארמנותי וספרי אהל, אויבי איננו אכל, ואשר טפחתי ורביתי אויבי כלם, עיני נגרה ולא תדמה, כי כתבתי עלי מרורות, מר כלענה ורוש היו לי עלי זית לברות, והנה עלה זית טרף בפי, זית רענן יפה פרי תאר ודפי, קראתי שמו לקול המולה גדולה שמתי ידי למו פי, ואני מצדיק דין שמים בצפצופי, ותמתק לפי מדבש ונפת צופי.

(שם).

בעקבות מאורעות אלו נדד רא"ס לארזיליא השוכנת על החוף האטלנטי הצפוני של מרוקו. משם עבר לאלקצר-אלכביר הדרומית לה, ובה שחזר את "צרור המור" על בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר, כשלרשותו עומדים חמשה-חומשי-תורה בלבד, כוח רצון כביר, כוח זכרון מופלא וארבעה-עשר חדשים בלבד. את חומש דברים השלים מעט אחר כך, בפאס.

ניכר שהכתיבה החפוזה היתה כתיבה מתוך הזכרון, ולא לימוד מחדש של הדברים במקורם. במקומות רבים, אך לא רבים מדי, מוזכרים שמות התנאים והאמוראים כ"רבי פלוני".

ידיעות ביוגרפיות אלו נחוצות לצורך הבירור הביבליוגרפי הבא:

צרור המור נשמר בארבעה כתבי יד כמעט שלמים, ועוד קטעים רבים של דפים בודדים. כתב היד השלם החשוב ביותר הוא כתב יד אוקספורד בודלי, קטלוג נויבאואר 254 (ס'16723). כתב יד חשוב אחר הוא כתב יד פרמה - פלטינה 3075-3076 (ס' 13828-13829), כתיבתו נשלמה בשנת ה'רעד, חמש שנים בלבד אחרי פטירתו של רא"ס. השניים האחרים הם כתב ידניו יורק - בהמ"ל לוצקי 918 (ס' 24139) וכתב יד ניו יורק - בהמ"ל לוצקי919 (ס' 24140).

בכתב יד אוקספורד מופיעות במקומות רבים מאוד סגולתות – סגול הפוכה כזו ֒ בשולי הדף. אלו מצויות מדי מספר דפים, ולפעמים אף מדי שני עמודים.

בדרך כלל מציינת סגולתא הפוכה סימן מחיקה, אך בכל המקומות הללו אין טעם למחיקה, ומה גם שאין הסגולתא נמצאת בין תיבות אלא בשוליים. מה פשרן של אלו?

הנה לדוגמה, בדף 18ב

נראה שפתרון החידה עולה דווקא מכתב יד פרמה.

בפרשת כי תצא (כה ה-י) מתחיל בכל כתבי היד משפט הנקטע אחרי שתי מילים: "ולכן אמרו". בכ"י פרמה יש במקום זה סגול הפוך (בתוך השורה), כפי שניתן לראות בתמונה:

ואילו במקום זה, בכתב יד אוקספורד יש שורה וחצי ריקות, כפי שניתן לראות כאן:

מכך עולה ההשערה, שהסגול ההפוך מציין שורות ריקות. ומעתיקי כתב היד, לעתים השאירו שורות ריקות ולעתים ציינו סגול הפוך.

כשמצרפים זאת עם המשפט המתחיל ולא נשלם, אפשר לשער, שרא"ס השאיר מקום חלק בדף במקומות רבים שבהם זכר שבמהדורה הראשונה כתב דברים נוספים, ובעת הכתיבה לא זכרם, וקיוה שאחר זמן ייזכר בהם וישלימם. במקרה המסוים שבפרשת כי תצא אף התחיל את המשפט, אך לא זכר כיצד להשלימו, ולכן השאיר מקום פנוי. מעתיקי כתבי היד, מהם השאירו את השורות הריקות, ומהם ציינו במקום זה סגול הפוך כסימן למקום החלק.

נותר אם כן לבדוק את המקומות האחרים בהם יש שורות ריקות בכ"י אוקספורד, ואת אופן סימונם בכ"י פרמה. ואכן בפרשת ויצא בכי"א דף 89 יש חסרון שתים וחצי שורות, ובדפו"ר כתבו חסר כאן. בכי"פ יש במקום ההוא בגליון 5 נקודות. וכן בפרשת שופטים כי"א דף 356ב יש שלוש וחצי שורות ריקות, ובכי"פ 195א יש סימון.

הרי שיש רגלים לתיאוריה.

אגב כך נראה, שבפרשת וישלח (לב יא) חתם ביאור עניין הקבלת תפילות יעקב, משה ושמונה עשרה, בתיבות 'ואם הוא מקום להאריך'. תיבות אלו ישנן רק בכי"א, וליתא בכי"פ וכ"י נ"י. ובכי"פ נסמן בצדו 'צ"פ', ואפשר שהן ראשי תיבות 'צורת פתוחה', שהיה לפני המעתיק בכ"י ומורה על חסרון במהדו"ב שהאריך בו במהדו"ק שנטמנה ואבדה.

בשולי הדברים הערה ביבליוגרפית נוספת הקשורה לצרור המור ומהדורותיו.

בספר נר המערב מספר הרב יעקב משה טולידנו בשמחה רבה על איתור כתב יד המהדורה הראשונה של צרור המור, שנמצא ברשותו.

נראה שכתב היד המדובר הוא כ"י לוצקי 918, שאכן אין בו את סיפורי הנדודים. אולם לצערנו הרב נראה שהרב טולידנו שגה. השערתו התבססה על כך שלא מצא בהעתקתו את ענייני נדודי הגירושים, ומתוך כך סבר בטעות שמדובר בכתב היד של המהדורה הראשונה, שנטמן בעץ הזית ליד ליסבון, וחזר ונתגלה. אך אין כן פני הדברים, שהרי המהדורה הראשונה ארוכה בהרבה מהאחרונה כמבואר בדברי רבינו בכל המקומות, ואילו כתב יד זה קצר בהרבה מהמהדורה האחרונה. גם השמטת ענייני הנדודים נובעת מהסיבה העגומה, שהמעתיק לא מצא בהם חשיבות...

ואולי עוד יימצא ביום מן הימים אילן הזית העתיק בסביבת ליסבון, ובין שרשיו החיבורים הגנוזים.

gmb 0064

Eli Genauer: “A Straight Diagram Which is Made Bent” Kilayim 7:1 – Peirush HaMishnayot L’Rambam

Mishnayot Kilayim features many instances where the proximity of one species to another in a field is crucial to establishing the Halacha . Diagrams are most helpful in understanding these spatial relationships. In fact, The Rambam in his Perush HaMishnayot on Kilayim includes over 25 diagrams, 11 in the 3^rd Perek alone. I would like to focus on one of the Rambam’s diagrams and show how it changed  from the time it was penned by the Rambam himself until the diagram we have today in our printed editions. It can be argued that our present diagram might be more “correct” than what the Rambam himself drew, but it begs the question of how much leeway there is in trying to change what the Rambam created. Certainly the same liberties would not be taken with his words.

The first Mishneh in Perek 7 of Kilayim states as follows;

מסכת כלאיים פרק ז

ז,א  המבריך את הגפן בארץ--אם אין עפר על גבה שלושה טפחים--לא יביא זרע עליה, אפילו הבריכה בדלעת או בסילון.  הבריכה בסלע--אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלוש אצבעות, מותר להביא זרע עליה.  הארכובה שבגפן, אין מודדין אלא מעיקר השני.

The Mishneh deals with an old vineyard farming technique called “הברכה”.  Basically one takes a branch of a vine, bends it into the ground and then takes the other head of the vine out of the ground in another place from where it will grow a new vine. This affects what seeds which you are allowed to plant near the “new” vine. The final part of the Mishneh deals with a vine which is bent down to form a knee-like point which is called an ארכובה. The Mishneh tells us that in the case involving an ארכובה we measure ( how much space needed to work around it) only from the second root, i.e.,the root of the new vine. As a point of reference, Jastrow explains an ארכובה as “that part of the vine which is bent down and laid in the ground to rise at another place.”

Rambam first explains what is an    שבגפן ארכובה.

והארכובה של גפן צורתה כך 

The Rambam continues as follows

“וימדוד עבודתה שהיא ו׳ טפחים מעיקר השני שנראת הגפן יוצאת משם..... “

You should measure the work area as it regards Kilayim around the second root (עיקר השני) and not the original root (עיקר הראשון) (unless the first root is uncovered.)

You will notice that the Rambam does not use any words to describe what an ארכובה looks like, only the words צורתה כך and a diagram.

Here is the diagram included in the Ktav Yad of the Rambam himself. Oxford, Bodleian Hunt. 117

The bibliographic record includes this statement

‫ בראש כה"י רשימה מאת "שלמה בן דוד בן אברהם בן הגאון רבנו", בה הוא מעיד שכה"י נכתב בידי הרמב"ם.

On the left side of the diagram it says “עיקר ראשון”, meaning the roots of the mother vine. The bend is known as the ארכובה , which leads into the "עיקר שני" and rises up to the new  גפן . It seems from this diagram that the bend takes place underground as it is on the same level as the roots of the new vine. You do not get the feeling that the branch which comes from the first vine is bent downwards in any way before forming the second vine. Also, you do not get a picture of the first vine ever rising from the ground as the second.

We have a similar diagram in a very early manuscript of the Peirush Mishnayot written in 1221-1222 by  Shlomo Halevi, son of Shmuel Hadayan ben Saadyah. It was most likely copied from the original.

Courtesy of Polonsky Digitization Project

Shelfmark: MS. Pococke 260 – 1221- 1222

http://digital.bodleian.ox.ac.uk/inquire/p/0be1b500-376b-40b8-a9ab-3e2a16108529

A close up looks like this

Other manuscripts depict the diagram in a similar manner with the bend still being on the level of the  "עיקר שני". This manuscript is a Hebrew translation of the Rambam’s words.

Vatican ebr. 465 – 14^th century

http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=direct&doc_number=000174522&local_base=NNLMSS

and

 http://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.465

Here is Yemen 13th-14th Century – London Bl. Or. 2217

http://www.bl.uk/manuscripts/FullDisplay.aspx?ref=Or_2217

The Polonsky Foundation Catalogue of Digitised Hebrew Manuscripts

Here is London Bl. Or 2226 -  14^th- 15^th century

http://www.bl.uk/manuscripts/FullDisplay.aspx?ref=Or_2226

We find a significant change in the following manuscript as the bend is not on the same level as the second root. It seems as if the branch of the first vine is out of the ground, then bent downwards underground where the second root then develops and grows. This is also a Hebrew translation of the Rambam’s words.

Hamburg Codex Hebrew 18   - 1416
&

This may have been the manuscript used for the first printed edition of the Rambam’s Peirush HaMishnayot in Napoli 1492

Courtesy of hebrewbooks.org

                                                       עיקר    ‘ ארכוב   עיקר שני    גפן

For approximately 200 years of printed editions starting from Bomberg in 1521 ( shown below), this and other diagrams went missing. As you can see on the bottom left, there is a space left for a diagram, but no diagram.

Rav Kapach in his introduction to the Mosad haRav Kook edition of the Rambam’s Peirush HaMishnayot Zeraim ( Jerusalem 1963, p. 20) writes about diagrams as follows

"כל הציורים שבמסכת כלאים ובכל המשנה השתדלתי להעתיק בדיוק כפי שהם בכתב יד רבינו"

Included in this edition on this Mishneh is a diagram that shows the beginning of the bend as a straight line going from the עיקר ראשון to the עיקר שני , indicating that the new branch which originated from first vine was never out of the ground. In footnote 5 he attributes the source to Ktiv Yad Oxford. Yet in this same footnote he includes a diagram from his grandfather יחיא בן סלימאן קאפח written in 1925, which shows the branch from the first vine rising out of the ground and then bending downwards back into the ground where the עיקר שני takes root. Even though he had the Ktav Yad of the Rambam himself, he writes that he still prefers the diagram of his grandfather showing the bend angling downwards.

The first time after Napoli 1492 that a diagram was included in a printed edition was in Frankfurt a/m 1722 and looked like this. As you can see we now have a picture of the two vines and also that the branch from the first vine is bent downwards before it goes back into the earth. In this diagram the first vine is now on the right.

In the Vilna Shas and most modern print editions it looks like this with the right side being the original vine. This illustration even tries to show grapes growing on the vines.

Finally, I have a copy of Mishnayot Zeraim printed in Amsterdam by Emanuel Benveniste in 1645. As expected, the printer left blank spaces where diagrams were to be placed. In this case, the owner of the book Rav Avraham Reggio (1755-1846) drew in many of the diagrams himself. Here is what he drew on our Mishneh. It is quite clear that the branch which started the second vine was first out of the ground and then bent downwards into the ground.

gmb 0063

ספר הפטרות שלם לפי המנהג התלת-שנתי

למן שלהי המאה התשע עשרה פורסמו קטעי גניזה שונים המתעדים את ההפטרות לפי מנהג ארץ-ישראל הקדמון לפיו קוראים את התורה במחזור בן כשלוש שנים. בדורנו עוסק פרופ' יוסף עופר כשלושים שנה באיסוף שיטתי של העדויות מן הגניזה להפטרות אלו. לפני מספר חדשים התבשרנו על מציאת עדות על ההפטרות האחרונות שעד אז עדיין לא נתגלה זכרן בגניזה. את תוצאות עמלו העלה עופר באתר המרשתת שלו והם זמינים לכל לומד וחוקר.

אמנם קיימת בידינו מערכת עדויות על כל סדרי התורה, אבל מדובר בפסיפס עדויות ממקורות שונים אשר אינם מתעדים בהכרח מנהג זהה. שינויים רבים בין המקורות עולים בנקודת סיום ההפטרה – יש המאריכים בהפטרה ויש המקצרים בה מאוד. שינויים נוספים הם בקביעת ההפטרה עצמה מהי. שינויים נדירים ביותר הם מקרים בהם לפי קטע אחד יש סדר (=פרשה ארץ-ישראלית) ולפי אחרים אין במקום זה תחילת סדר.

בימים האחרונים מצאנו בכתב יד פטרבורג הספריה הלאומית הרוסית Evr. II  B 42 המכיל את סיומו של ספר דברים ובהמשכו מופיעה העתקה מלאה של כל ההפטרות התלת-שנתיות ולאחריהן מופיעות ההפטרות למועדים ולשבתות מיוחדות. ההפטרות נעתקו בניקוד וטעמים, מסורה קטנה וגדולה. בסיום התורה מופיעה כתובת הקדשה במסגרת מקושטת: "קדש לי’י אלהי ישראל לירושלים עיר הקודש לשער הכהן [ישרא?]ל להקדיש אותו מ[חס]ן הלוי בר יצחק נ"נ על ידי שלשת האחים מרי נתן ומשולם ויצחק בני ישועה הזקן נעמו הנודעים בני שמחון להיות רשותם עליו לשמרו, וזה מה שהקדישה מחסן הלוי נ"נ בן יצחק נ"נ הניכר חדיד רי"ת, ארור גונבה וארור מוכרה אמן".

שנים מהאחים למשפחת "בני ישועה" שהקדישו את החומש, משולם  ויצחק, הם הנמענים של אגרת הנמצא בגניזה הקהירית (מוצירי II, 105.2). כותב האגרת מראשי הקהילה הארץ-ישראלית בפסטאט, סגנון הכתיבה של האגרת מזכיר לנו את זה של יחזקאל בן עלי הכהן, מזכיר הקהילה שתעודותיו  שנתפזרו בגניזה  מתוארכים מאמצע המאה י"א. לא ברור מהו "שער הכהן" אך ידוע אל מקום תפילה בשערי הר הבית[1].

חשיבותו של מקור זה בכך שלראשונה יש בידינו מקור אחיד של כל ההפטרות התלת-שנתיות לפי מנהג אחד. בנוסף לכך מספק לנו כתב היד עדות לכך שעוד במאה האחת עשרה נהג בירושלים מנהג הקריאה התלת-שנתי. זאת בניגוד לדעתו של פרופ' עזרא פליישר הטוען שבתקופה זו בארץ ישראל כבר השתלט המנהג החד-שנתי לחלוטין.[2]

בהשוואה למה שנרשם עד עתה, אנו רואים הפטרות שהן בדרך כלל קצרות יותר. לעתים קרובות רק שלשה או ארבעה פסוקים. מתוך 157 קריאות שבועיות, שמונה הפטרות שונות לגמרי ממה שנרשם עד עתה. וכן סדר אחד במחזור קריאת התורה שונה מהידוע עד עתה – הסדר ה-69 "ויתן" מתחיל בשמות לא:יח. חשבון סך הסדרים נשמר, כאשר פרשה 79- "ביום השמיני" (ויקרא ט:א) הרשום בקטע גניזה קמבריג 17.38 T-S B, נשמט כאן.

הפטרות המועדים והשבתות המיוחדות מספקות לנו גם עדויות חשובות; כך הפטרת יום כיפור (תחת הכותרת: "צומה" בכתב היד) לפי מנהג ארץ ישראל לא זוהתה עד עכשיו בקטעי גניזה והידיעות עליה נודעו מפסיקתא דרב כהנא ומפיוטים ארץ ישראלים בלבד. אף בהפטרת ראש השנה שבכתב היד יש עניין רב, שכן בכתב היד מתועדת הפטרה גם ליום השני של ראש השנה. הדבר מלמד שבארץ ישראל בתקופה בה נעתק כתב היד חגגו את ראש השנה שני ימים. כן ראוי לציין, שכשם שאין שמחת תורה, גם חג השבועות לא ניכר במאפיין של "יום מתן תורה" , ולכן ההפטרה אינה מעשה המרכבה ליחזקאל, אלא "תפלה לחבקוק", כנהוג בחו"ל ביום שני של שבועות.

בנוסף לטבלה הנ"ל של יוסף עופר, במשך השנים צוות המכון לתצלומי כתבי יד רשם טבלה משלנו. בטבלה רשימת ההפטרות של המעגל השנתי ("הבבלי") הנהוג כיום, בהתאם למנהגים ומקורות השונים שנתגלו עם השנים בכתבי יד. טבלה זו על בסיס הרשימה שבאנצקלופדיה התלמודית ערך "הפטרה". בלשונית השנייה טבלת הפטרות בסדר התלת-שנתית, על בסיס פרסומו המקורית של יוסף עופר. טבלות הבסיס הוקלדו לטבלת אקסל בידי גב' רות בנימין ז"ל. נוספו בינתיים עדויות מעשרות כתבי יד, לשתי הטבלאות. כמובן שטבלה זו גם תמשיך להפתח במקורות שיתגלו לעתיד. הממצאים של כתב יד II B 42 רשומים בטור K, ובכך ניתן להשוותו עם המידע שהצטברה עד עתה.

תודה להר' מרדכי דב  וינטרויב על השתתפותו בפוסט הזה.

ורד רזיאל קרצ'מר מוסיפה:

'שער הכהן' מוזכר במספר מקורות מן הגניזה, הן במסמכים של גאוני א"י והן בסידורים המתעדים את תפילת השערים של עולי הרגל.

 עזרא פליישר ז"ל דן בתפילת השערים במאמרו 'לעניין תפילתם של עולי רגל על שערי ירושלים', ושם יש הפניות לפרסום הראשוני של קטעי הגניזה המזכירים את שער הכהן.

אוקספורד  heb.f.100.35-36

קיימברידג' T-S K27.2a

 תפילת השערים מתחילה מחוץ לירושלים ועוברת דרך שער העיר, אך עיקר המסלול הוא סביב הר הבית.

 שאלת מיקומו המדויק של שער הכהן נדונה רבות במחקר, ועיקר המחלוקת האם היה קבוע בצד המזרחי או הדרומי של החומה. אני מצרפת מספר מאמרים העוסקים בנושא: 

אלחנן ריינר, לשאלת שער הכהן ומקומו תרביץ נו (ב) תשמ"ז.

פראוור, גלגולי השכונה היהודית בירושלים, ציון יב (תש"ז) עמ' 139 ואילך

הירשמן, שער הכהן ועלייתו לרגל של אליהו בן מנחם, תרביץ נה (ב) (תשמ"ו) 217- 227  בעיקר בנספח (ושם הפניה למשה גיל הסובר ששער הכהן היה במערב)

בהט, שערי ירושלים, דן בעיקר בשאלת השערים של העיר עצמה במאות 10-11, קתדרה קי (תשס"ד בעמ' 70-71 התייחסות לתפילת השערים ולשער הכהן, ועוד הנ"ל לזיהוי שערי הר הבית בתקופה המוסלמית הקדומה, קתדרה קו (תשס"ג) עמ' 61- 86.

 חלקם דנים גם בשאלת מקומה של השכונה היהודית הסמוכה לשער הכהן, שבה עשוי היה להיות בית מדרש צמוד לשער.

מעתה נודע לנו על מוסד רבני יהודי בשערי הר הבית, המחזיק ספרייה. ושמא שער הכהן הוא על שם הישיבה הירושלמי, 'גאון יעקב', שראשותיו כולם כהנים, המיוחסים לר' אלעזר בן עזריה.

gmb 062

---

[1] מ' זולאי, ארץ ישראל ופיוטיה, תשנ"ו עמ' 560- 567; מ' גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, תשמ"ג, ח"א עמ' 512–514

[2] הדברים חוזרים בכמה וכמה מפרסומיו של פליישר. ראה לדוגמא: ע' פליישר, עיונים במנהגי-הקריאה של בני ארץ-ישראל בתורה ובנביאים, ספונות, א (תש"ם), עמ' 25 ואילך.