משחק פסוקי מקרא של תלמידי בית ספר מהגניזה A Bible Association Game for Genizah School Students

 

 

קטע גניזה  ט"ש K5.32 - קישור – תיארתי במאגר  :

זוג דפי נייר כמעט שלמים. הדף מהמכתיבה המקורית,  דף מצחף  תורה, ויקרא ד. טרם נמצא שריד נוסף מכ"י זה.הוא האחרון מקונטרס א', הדף השני, אולי דף השער, הראשון של הקונטירס, נותר ריק, עד לשימוש המשני בכתיבה לא- מקצועית , אולי אפילו ילדותית.  

אבל מה הוא? במבט נראה סוג של צופן של פסוקי תורה:

תעתיק:

משם נסעו ד' דבר מ'

מראשית מ' מכה ת'

תביאמו ך' כי תשמע ר'

רק את <ד>מו לא ת מ' מפני [שיב]ה י'י

י'י ימלך ועד' דבר אל [א]הרן מ'

מאקוב (=מה אקוב) לא י'י י'י ילחם [נ]

נאם שמיע מ' מטבו אהלך ל'

לא איש אל ה' הרנינו גוים ו'

ואלה המשפטים מ' ממשבתיכם [יי']

י'י בדד ינחנו ר' רק בכל

חזק רא[ו] [ע]תה ל' לא הביט ו'

ויאמר משה עמדו מ'

מי כה מכה נ()[א]דר א' משם נסעו ד'                     דבר מ'

 

סמכתי על תחושתיהם של ממייני קמברידג' מלפני מאה שנה, שמיינו אותו לקובץ K5, היינו קובץ עזרי לימוד, כנראה בגלל אופי הכתיבה של הכתב המשני. אבל כדי לפצח את הצופן מטרת התרגיל, ראיתי לנכון לשאול מומחה למסורה. ולכן העברתי לשכני וידידי, פרופ' יוסף עופר. התברר שאכן מסרן יבין את אופי התרגיל, שהוא בעצם סוג של משחק אסוסיאציה.

אמנם יש רק תלמיד אחד שכותב את התרגיל, אבל מטבע הדברים, יותר סביר שמדובר במשחק של כתה, בו כמה משתתפים, אולי כל אחד בכתה לפי הסדר, משמיע פסוק המסתיים באות האחרונה של הפסוק שדקלם (או כתב) התלמיד שלפניו.

 

הנה הסברו של יוסף עופר:

הטקסט קשור לילדים הלומדים את התורה. הראשון קורא פסוק מן התורה, ועל השני למצוא פסוק אחר מן התורה הפותח באותה אות שבה הסתיים הפסוק הקודם, וחוזר חלילה.

מעניין לציין את היחס המיוחד לשם ה'. אין מתייחסים פה לאותיות השם, אלא שם ה' נחשב לסימן כתוב (גראפם) אחד. ולכן, אם הפסוק הקודם הסתיים בשם ה', הפסוק הבא בשרשרת צריך לפתוח בשם ה’.

רוב הפסוקים שנבחרו משקפים כנראה פרקים שילדים למדו ושיננו: שירת הים, ברכות בלעם, שירת האזינו.

הכתיב עממי, ויש בו חיבור מילים והפרדת מילים לפי תודעת השומע, כגון: מאקוב (=מה אקוב), מטבו (=מה טבו), מי כה מכה (=מי כמכה).

הניקוד די מדויק, אך יש שניים או שלושה חילופי סגול בפתח הרומזים למבטא בבלי או תימני: מַאַקֹוב (מָה אֶקֹּב),  נַאְדר (נֶאְדר), ואולי גם: חַזֶק (חֲזַק).

 

 

מִשָּׁ֖ם נָסָ֑עוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּנַ֥חַל זָֽרֶד (במ' כא 12)

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קׇרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קׇרְבַּנְכֶם (ויקרא א 2)

מראשית מ'                    מכה ת'

מֵרֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵיכֶ֔ם תִּתְּנ֥וּ לַיהֹוָ֖ה תְּרוּמָ֑ה לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם׃ (במ' טו 21)

מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (שמ' כא 12)

תביאמו ך'                      כי תשמע ר'

תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃ (שמ' טו 17)

כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר  (דב' יג 13)

רק את <ד>מו לא ת מ'    מפני [שיב]ה י'י

רַ֥ק אֶת־דָּמ֖וֹ לֹ֣א תֹאכֵ֑ל עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם (דברים טו 23)

מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יי' (וי' יט 32)

י'י ימלך ועד'                    דבר אל [א]הרן מ'

יי' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (שמות טו 18)

דַּבר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במ' ו 23)

מאקוב לא י'י       י'י ילחם  [נ]

מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יי' (במ' כג 8)

יי' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן (שמ' יד 14)

נאם שמיע          מ'         מטבו אהלך ל'

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם (במ' כד 4 [או 16])

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל (במ' כד 5)

לא איש אל ה'                 הרנינו גוים ו'

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה (במ' כג 19)

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דב' לב 43)

ואלה המשפטים מ'                      ממשבתיכם [יי']

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמ' כא 1)

מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיי' (וי' כג 17)

י'י בדד ינחנו ר'                רק בכל חזק

יי' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דב' לב 12)

(נמחק: רַק בְּכׇל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יי' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל (דב' יב 15))

רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר (דב' יב 23)

רא[ו] [ע]תה ל'                לא הביט ו'

רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל (דב' לב 39)

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יי' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ (במ' כג 21)

ויאמר משה עמדו מ'

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יי' לָכֶם (במ' ט 8)

מי כה מכה נ(מ)[א]דר א'

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא (שמ' טו 11)

 

 gmb 083

ספר הפטרות שלם לפי המנהג התלת-שנתי

למן שלהי המאה התשע עשרה פורסמו קטעי גניזה שונים המתעדים את ההפטרות לפי מנהג ארץ-ישראל הקדמון לפיו קוראים את התורה במחזור בן כשלוש שנים. בדורנו עוסק פרופ' יוסף עופר כשלושים שנה באיסוף שיטתי של העדויות מן הגניזה להפטרות אלו. לפני מספר חדשים התבשרנו על מציאת עדות על ההפטרות האחרונות שעד אז עדיין לא נתגלה זכרן בגניזה. את תוצאות עמלו העלה עופר באתר המרשתת שלו והם זמינים לכל לומד וחוקר.

אמנם קיימת בידינו מערכת עדויות על כל סדרי התורה, אבל מדובר בפסיפס עדויות ממקורות שונים אשר אינם מתעדים בהכרח מנהג זהה. שינויים רבים בין המקורות עולים בנקודת סיום ההפטרה – יש המאריכים בהפטרה ויש המקצרים בה מאוד. שינויים נוספים הם בקביעת ההפטרה עצמה מהי. שינויים נדירים ביותר הם מקרים בהם לפי קטע אחד יש סדר (=פרשה ארץ-ישראלית) ולפי אחרים אין במקום זה תחילת סדר.

בימים האחרונים מצאנו בכתב יד פטרבורג הספריה הלאומית הרוסית Evr. II  B 42 המכיל את סיומו של ספר דברים ובהמשכו מופיעה העתקה מלאה של כל ההפטרות התלת-שנתיות ולאחריהן מופיעות ההפטרות למועדים ולשבתות מיוחדות. ההפטרות נעתקו בניקוד וטעמים, מסורה קטנה וגדולה. בסיום התורה מופיעה כתובת הקדשה במסגרת מקושטת: "קדש לי’י אלהי ישראל לירושלים עיר הקודש לשער הכהן [ישרא?]ל להקדיש אותו מ[חס]ן הלוי בר יצחק נ"נ על ידי שלשת האחים מרי נתן ומשולם ויצחק בני ישועה הזקן נעמו הנודעים בני שמחון להיות רשותם עליו לשמרו, וזה מה שהקדישה מחסן הלוי נ"נ בן יצחק נ"נ הניכר חדיד רי"ת, ארור גונבה וארור מוכרה אמן".

שנים מהאחים למשפחת "בני ישועה" שהקדישו את החומש, משולם  ויצחק, הם הנמענים של אגרת הנמצא בגניזה הקהירית (מוצירי II, 105.2). כותב האגרת מראשי הקהילה הארץ-ישראלית בפסטאט, סגנון הכתיבה של האגרת מזכיר לנו את זה של יחזקאל בן עלי הכהן, מזכיר הקהילה שתעודותיו  שנתפזרו בגניזה  מתוארכים מאמצע המאה י"א. לא ברור מהו "שער הכהן" אך ידוע אל מקום תפילה בשערי הר הבית[1].

חשיבותו של מקור זה בכך שלראשונה יש בידינו מקור אחיד של כל ההפטרות התלת-שנתיות לפי מנהג אחד. בנוסף לכך מספק לנו כתב היד עדות לכך שעוד במאה האחת עשרה נהג בירושלים מנהג הקריאה התלת-שנתי. זאת בניגוד לדעתו של פרופ' עזרא פליישר הטוען שבתקופה זו בארץ ישראל כבר השתלט המנהג החד-שנתי לחלוטין.[2]

בהשוואה למה שנרשם עד עתה, אנו רואים הפטרות שהן בדרך כלל קצרות יותר. לעתים קרובות רק שלשה או ארבעה פסוקים. מתוך 157 קריאות שבועיות, שמונה הפטרות שונות לגמרי ממה שנרשם עד עתה. וכן סדר אחד במחזור קריאת התורה שונה מהידוע עד עתה – הסדר ה-69 "ויתן" מתחיל בשמות לא:יח. חשבון סך הסדרים נשמר, כאשר פרשה 79- "ביום השמיני" (ויקרא ט:א) הרשום בקטע גניזה קמבריג 17.38 T-S B, נשמט כאן.

הפטרות המועדים והשבתות המיוחדות מספקות לנו גם עדויות חשובות; כך הפטרת יום כיפור (תחת הכותרת: "צומה" בכתב היד) לפי מנהג ארץ ישראל לא זוהתה עד עכשיו בקטעי גניזה והידיעות עליה נודעו מפסיקתא דרב כהנא ומפיוטים ארץ ישראלים בלבד. אף בהפטרת ראש השנה שבכתב היד יש עניין רב, שכן בכתב היד מתועדת הפטרה גם ליום השני של ראש השנה. הדבר מלמד שבארץ ישראל בתקופה בה נעתק כתב היד חגגו את ראש השנה שני ימים. כן ראוי לציין, שכשם שאין שמחת תורה, גם חג השבועות לא ניכר במאפיין של "יום מתן תורה" , ולכן ההפטרה אינה מעשה המרכבה ליחזקאל, אלא "תפלה לחבקוק", כנהוג בחו"ל ביום שני של שבועות.

בנוסף לטבלה הנ"ל של יוסף עופר, במשך השנים צוות המכון לתצלומי כתבי יד רשם טבלה משלנו. בטבלה רשימת ההפטרות של המעגל השנתי ("הבבלי") הנהוג כיום, בהתאם למנהגים ומקורות השונים שנתגלו עם השנים בכתבי יד. טבלה זו על בסיס הרשימה שבאנצקלופדיה התלמודית ערך "הפטרה". בלשונית השנייה טבלת הפטרות בסדר התלת-שנתית, על בסיס פרסומו המקורית של יוסף עופר. טבלות הבסיס הוקלדו לטבלת אקסל בידי גב' רות בנימין ז"ל. נוספו בינתיים עדויות מעשרות כתבי יד, לשתי הטבלאות. כמובן שטבלה זו גם תמשיך להפתח במקורות שיתגלו לעתיד. הממצאים של כתב יד II B 42 רשומים בטור K, ובכך ניתן להשוותו עם המידע שהצטברה עד עתה.

תודה להר' מרדכי דב  וינטרויב על השתתפותו בפוסט הזה.

ורד רזיאל קרצ'מר מוסיפה:

'שער הכהן' מוזכר במספר מקורות מן הגניזה, הן במסמכים של גאוני א"י והן בסידורים המתעדים את תפילת השערים של עולי הרגל.

 עזרא פליישר ז"ל דן בתפילת השערים במאמרו 'לעניין תפילתם של עולי רגל על שערי ירושלים', ושם יש הפניות לפרסום הראשוני של קטעי הגניזה המזכירים את שער הכהן.

אוקספורד  heb.f.100.35-36

קיימברידג' T-S K27.2a

 תפילת השערים מתחילה מחוץ לירושלים ועוברת דרך שער העיר, אך עיקר המסלול הוא סביב הר הבית.

 שאלת מיקומו המדויק של שער הכהן נדונה רבות במחקר, ועיקר המחלוקת האם היה קבוע בצד המזרחי או הדרומי של החומה. אני מצרפת מספר מאמרים העוסקים בנושא: 

אלחנן ריינר, לשאלת שער הכהן ומקומו תרביץ נו (ב) תשמ"ז.

פראוור, גלגולי השכונה היהודית בירושלים, ציון יב (תש"ז) עמ' 139 ואילך

הירשמן, שער הכהן ועלייתו לרגל של אליהו בן מנחם, תרביץ נה (ב) (תשמ"ו) 217- 227  בעיקר בנספח (ושם הפניה למשה גיל הסובר ששער הכהן היה במערב)

בהט, שערי ירושלים, דן בעיקר בשאלת השערים של העיר עצמה במאות 10-11, קתדרה קי (תשס"ד בעמ' 70-71 התייחסות לתפילת השערים ולשער הכהן, ועוד הנ"ל לזיהוי שערי הר הבית בתקופה המוסלמית הקדומה, קתדרה קו (תשס"ג) עמ' 61- 86.

 חלקם דנים גם בשאלת מקומה של השכונה היהודית הסמוכה לשער הכהן, שבה עשוי היה להיות בית מדרש צמוד לשער.

מעתה נודע לנו על מוסד רבני יהודי בשערי הר הבית, המחזיק ספרייה. ושמא שער הכהן הוא על שם הישיבה הירושלמי, 'גאון יעקב', שראשותיו כולם כהנים, המיוחסים לר' אלעזר בן עזריה.

gmb 062

---

[1] מ' זולאי, ארץ ישראל ופיוטיה, תשנ"ו עמ' 560- 567; מ' גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, תשמ"ג, ח"א עמ' 512–514

[2] הדברים חוזרים בכמה וכמה מפרסומיו של פליישר. ראה לדוגמא: ע' פליישר, עיונים במנהגי-הקריאה של בני ארץ-ישראל בתורה ובנביאים, ספונות, א (תש"ם), עמ' 25 ואילך.

מרדכי וינטרויב: על מנהג סימון "ן" בגיליונות ספרי תורה

פרמא פלטינה 2007, דף 108. בפינה עליונה ן' בין הפרשיות והערת המסורה בגליון

מנהג נדיר מאד ששרד בספרי תורה מעטים, הוא המנהג לסמן במופעים מסוימים בספר התורה צורה הדומה לנו"ן סופית. מנהג זה לא שרד עד ימינו, כנראה עקב התנגדות הלכתית.

מבחינת המקורות לסימון נונים אלו, נראה שניתן לחלקם לשני קטגוריות:
1. סימון תחילת פרשת שבוע לפי החלוקה השנתית המקובלת,[1] או סימון תחילת 'סדר' לפי חלוקת הקריאה התלת שנתית שנהגה בארץ ישראל[2].
2. סימון מופעים בהם יש מחלוקת בקביעת הנוסח בתורה. רוב המקורות מתייחסים למחלוקות בנוגע לחלוקת הפרשיות הפתוחות והסתומות. במאמר זה נדון רק בקטגוריה השנייה ונסכם את הממצאים העיקריים שקיימים לתופעה זו.

המקור המפורסם ביותר המקיים מנהג זה הינו ספר תורה הנמצא בבולוניה (מספר קטלוגי – 2). ספר זה זוהה לפני כשנתיים בעתיקותו ובמנהגי כתיבה ייחודיים. בין השאר קיימים עשרות נונים בגיליונותיו. לתיאור תופעה זו בספר התורה מבולוניה הקדיש פרופ' יצחק ש' פנקובר את רוב הרצאתו בקונגרס העשרים וחמשה לחקר המסורה שהתקיים במסגרת הקונגרס העולמי הששה עשר למדעי היהדות [3] . בהרצאתו זו הוא הביא מקורות שונים לסימון נונים אלו. להלן נסכם מקורות אלו ונציין שני מקורות נוספים שפנקובר לא הביא בהרצאתו.

בולוניה - האוניברסיטה ספר תורה 2, דברים כב-כג, עם סימני ן בפרשיות

• המקור המפורסם ביותר מצוי בחיבורו של רבי מנחם המאירי – 'קרית ספר', איזמיר תרמ"א. שם, בתוך תיאור פרטים הנוגעים לכתיבת ספר תורה, הוא מפרט למעלה משמונים מופעים בהם יש לסמן נו"ן בגיליון.
• מקור נוסף מצוי בכתב יד ל3 (סנקט פטרבורג Evr.II B 10).[4] שם מפורטים למעלה מארבעים מופעים בתורה של מחלוקות אותם יש לסמן בנקודות מעל המופע וסימון נו"ן בגיליון וכלשון הרשימה: "אלין מלייא באורייתא דכתיבן לבר מן דפא ן' ומנקדין מירום מלתא או מירום אתא ואינון זיטימא ומחלוקת ופליגין עליהון".
• מקור שלישי הינו קטע הגניזה ניו יורק JTS L 715 – רשימה של פרשיות סתומות בתורה.[5] בסיום רשימה זו מופיעה רשימה נוספת של מקרים בהם חולקים 'נהרדעאי' (=פלג במסורה הבבלית) ובסיומה מופיע המשפט הבא: "כול סתומין ושרן להון ן בין פסתא לפסתא".[6]

אלו הן המקורות שצוינו ע"י פנקובר בהרצאתו. להלן אני מביא שלשה מקורות נוספים למנהג זה:

• סנקט פטרסבורג Evr.II C 156 – רשימה של הפרשיות הפתוחות והסתומות בתורה.[7] מקור הרשימה הוא בבלי ומפורטים בה מחלוקות בפרשיות בין 'נהרדעאי' לרשימה המרכזית (כפי הנראה 'סוראי'). בסיום הרשימה מופיעה פיסקה בשני גירסאות המפרטת פתרונות במקרים בהם יש מחלוקת בקביעת הפרשה: "כל פסקא דסיים ומשכחת ליה דסדור, עביד ליה סתו' ס'ס'ס'. וכל פסקא פת' דפתיח ומשכחת ליה דסיים, עביד ליה פתיח. וכד בעית פלוגתא למעבד, עביד הכין ןן. וכד בעית למינקוד, נקוד הכין וווו". הדברים מפורשים שבמקרה בו רוצים לתעד מחלוקת יש לרשום נון [בגליון].
• פרמה 2007 (דה רוסי 274) – חומש איטלקי עם ניקוד, טעמים ומעט מסורה. במקומות נבחרים מופיעים נונים בגיליונות כ"י זה. לרוב ניתן להוכיח שבמקום בו ישנו נון קיים מחלוקת. דוגמה ברורה לכך מופיע בדף 108א (צולם בראש המאמר, שמות ז, יד) – קיים סימן ן במרווח הפרשה ובגיליון מופיע: "האי פסקא פתוחה לגמרי לסוראי ומ[צ]ד [א]חד לנהרדעאי ומספקא לן עד דייתי עזרא ויימר".
• המבורג 152 – פירושים לפיוטים.[8] בעמ' 80א, בתוך פירוש המיוחס בכתב היד לר' אפרים מבונא לאזהרות לשבועות, מצויה הפיסקה הבאה:[9]

Hamburg - SUB Cod. hebr. 17 fol. 80a

... כולן ניתנו בסיני. שכך כתב בתחילת ספר התגין, ספר חמיש[?] דמסר אליהו כהנא לעזרא הסופר בגו עזרת[?]: "מתגין[!] וזיונין ואותיות הגלולות ואותיו' קטנות וקמוצות ותיבות מוקדמ' ומאוחרות וחילופי תיבות וחילופי אותיות ופרשיות פתוחות שורה לגמרי עד סוף שיטה השנייה ופתוחות מצד אחד וסתומות וסדורות וקמוצ' ונוטרייקון וי' נקודות. ועזרא עלה מבבל ומסרן לאנשי כנסת הגדולה. ואחר פטירת עזרא נעלמו מהם דברים, ואיפלגו חכמי סורא ונהרדעא ועשו סימניות במקום הפלוגתות עד דייתון אליהו ועזרא וישאלום. עד כאן. ושם כתובין הסמניות שעשו במקום הספיקות.

בנוסף למקור אשכנזי חשוב לסימניות במקומות בהם יש מחלוקת, אנו למדים גם שהדברים היו כלולים בתוך ספר תאגי. על קשר בין ספר תאגי לסימון נונים יש עמי דברים ועוד חזון למועד.

חידוש נוסף הוא הופעת המונח 'קמוצה' כסוג של פרשה. עמיתי אפרים בנימין כספי מצא מונח זה גם בחומש כתב יד פרמה 2007 הנזכר למעלה. המונח מופיע בגיליונות כתב היד בשני מקומות: בראשית יא, א: "קמוצה. ואית סיפרי דעבדי יתה פתוחה"; שמות ח, א (דף 109א): "קמוצה, ופליגין אי פסיק אי לא, ובספר אחר עביד יתה סתומה".

Parma 2007 fol. 109a

Gmb 053

---

[1] על מנהג זה ראה:J.S. Penkower, 'Fragments of six early Torah scrolls: open and closed sections, the layout of "Ha'azinu" and of the end of Deuteronomy', Manuscrits hébreux et arabes (2014) pp 39–61.

[2] על הסימון בתחילת סדר, אני מכין כעת מאמר יחד עם אפרים בנימין כספי בו אני סוקר מקורות קדומים למנהג זה.

[3]  28/7/2013 . כמו כן פרסם אפרים בנימין כספי סקירה על הנונים בספר תורה זה ב'גילוי מילתא בעלמא' gmb 025.

[4] רשימה זו מופיעה גם בקטע הגניזה אוקספורד בודלי Heb d.62,7. שני הרשימות פורסמו יחד עם ניתוח מפורט ע"י י' עופר, המסורה הבבלית לתורה עקרונותיה ודרכיה, ירושלים תשס"א, עמ' 240 ואילך.

[5] פורסם ע"י: C.D. Ginsburg, Introduction to the Massoretico-critical edition of the Hebrew Bible, London 1897, pp 977–982.

[6] כך בכה"י. גינצבורג מעתיק "בין פסחא לפסחא" ואין לדבר מובן. פנקובר הציע בהרצאתו לתקן "בין פסקא לפסקא", כשהכוונה היא שיש לרשום נון במרווח של הפרשה. נראה כי אין צורך בתיקון כלל, "פסתא" משמעו "דף", כפי שעולה מבבלי גיטין נח, א "אמר: כמה מרחיקנא מדוכתא פלן. אמר ליה: אינגד פוסתא ופלגא" (דף וחצי – רש"י). לפי זה הכוונה היא שיש לרשום את הנון בגיליון ספר התורה בין עמודה לעמודה וכפי שמופיע במקור הקודם "ן לבר מן דפה". תודתי נתונה לרב משולם וורמסר על שהפנה אותי למקור זה.

[7] כתב יד זה פורסם ע"י י' עופר, 'רשימה בבלית של פרשיות פתוחות וסתומות בתורה', משה בר אשר וחיים א' כהן (עורכים), משאת אהרן: מחקרים מוגשים לאהרן דותן, עמ' 392–434.

[8] כתב היד יצא במהדורת פקסימיליה, ירושלים תש"מ.

[9] אני מודה לידידי לוי יצחק חריטן על שהפנה אותי למקור זה.