10/14/2015

Eli Genauer: A Vineyard That Has a Tail






The Mishnah on Sotah 43a discusses the laws of those who do not have to go to war. This includes a man who has just planted a vineyard. The Mishnah clarifies this to mean not only one who has planted a vineyard, but anyone who has planted any five fruit trees , even of separate varieties.

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו׳ אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמישה אילני מאכל, ואפילו מחמשת (ה)מינין

Rashi  limits this to a situation where the fruit  trees are planted in a certain configuration, in a way that it could be considered in the category of a “Kerem” .
אילני מאכל׃ דבהכי הוי כרם, שתיים כנגד שתיים, ואחת יוצא זנב
Five Fruit Trees: For in this way, it is a “vineyard”, two opposite two, and one protruding out as a tail.
Rashi’s comments are a quote from a Mishnah in Kil'ayim 4:6 which defines one type of  Kerem as it relates to the laws of Kil'ayim
הנוטע שתיים כנגד שתיים, ואחת יוצא זנב--הרי זה כרם

Rashi then adds the word “כזה” and gives us this very helpful diagram, the only one included in the entire Bomberg first and second editions.



As you can see,” two opposite two” means two sets of trees facing each other, and the tail which is protruding, is between the two sets at a distance. This diagram is extremely helpful in understanding the words of Rashi. The lines “connecting” the five ‘trees” were most likely added due to the printing techniques of the day. Whether this diagram was included by Rashi himself we will never know, as we have no autograph copies of Rashi’s commentary on the Talmud. In this case, we do not even have a later manuscript of Rashi’s commentary on Sotah 43A.
As I mentioned, Rashi’s comment here is based on a Mishnah in Kil'ayim 4:6. The Meforshim there differ as to what constitutes the configuration of “two opposite two with a tail protruding”. Some of them used words alone to illustrate their opinions, and some used diagrams alone to do the same.

The two main alternatives are drawn as such:

This is the opinion of Rav Ovadiah MiBartenura and Rash (Rav Shimshon of Sens) based on their commentary to Kil'ayim 4:6.


This is the figure in Rambam on Mishnah Kilayim 4:6, the Taz in Yoreh Deah 296:37, and  the opinion of Rashi based on the diagram included in Sotah 43a.






It is relatively easy to understand the Shita of the R. Bertinoro and Rash as proven by the fact that neither of their commentaries contains a diagram on this Mishnah.
Here is what the R. Bertinoro writes




Here is what the Rash writes:

אחת יוצא זנב׃ כגון ג׳ גפנים בשורה אחת, ושתים בּשורה שנייה כנגד שתים הסמוכות מן השלש

They both understand שנים כנגד שנים ואחד יוצא זנב as three vines lined up from top to bottom, two vines lined up in another row facing the top two trees, with the third vine having nothing facing it. 

It is the alternative of the Rambam and Taz (and Rashi in Sotah ) that is hard to understand without a diagram. As a matter of fact, neither of these commentators uses words at all. We only have the comment of כזה or כצורה זו followed by a diagram. Thus you can see how crucial the diagram is in understanding what they hold. 



In this case, we can be certain that what is represented as the opinion of the Rambam in contemporary editions of the Mishnah is in fact what he held. That is because we have available an autograph manuscript of the Rambam on this Mishnah  (Oxford Bodliean Hunt. 117) and it does look a bit like an animal with a tail. ( top diagram)


The manuscript below, Oxford Bodl. Poc. 238, written in 1223, is almost as important as the Autograph Ktav Yad. It was written by Shlomo Halevi, son of Shmuel Hadayan ben Saadyah, and was most likely copied from the original. If you look carefully at this diagram, you will see it differs a bit from that of the Rambam in that the “tail” is higher up and closer in to the “body” of the Kerem. It seems that Shlomo HaLevi tried to make “the vineyard with a tail” look even more like an animal with a tail.





                       

It is possible that when copying over diagrams, the scribes may have used more of their own skill set in trying to depict how something looked, as opposed to when they were just copying over words which they copied exactly as they were written.

These diagrams have important Halachic implications. The first case of the Mishnah is considered a Kerem vis a vis Kilayim. That means in that configuration one cannot plant another species within four Amos of any of the vines. If it's not a Kerem, you can plant another species starting from six Tefachim away. The Meforshim explain that Rashi, the Rambam and Taz would consider the Rav's first case to be not a Kerem and therefore allow planting another species as close as six Tefachim from a vine. According to the R. Bertinoro, the Beit Din would be obligated to uproot such a plant. It works the same in the other way where the Rambam would require uprooting a plant in the second case of the Mishnah according to the R. Bertinoro's interpretation.

10.12.15 Rabbi Genauer has recently published an additional article on this subject, on the Seforim blog, here



4/27/2015

עדיאל ברויאר: שריד ממפתח לתשובות גאונים




קטע כתב יד קמברידג', ספריית האוניברסיטה, T-S AS 87.344, הינו שריד קטן מדף נייר, דהוי וקשה לקריאה. בין השאר כתוב בו[1]: "וששא{ל}ת כי מצאת שאמרנו... {חיי}א בר אבון רב מצלי שלש{בת}...". זוהי תשובת רב האיי שהובאה בספר העתים[2]: "ונשאל מר רב האיי מצינו שאמרת בהא דאמ' ר"ח בר אבין רב מצלי...". בגיליון, בצד המילה "וששא{ל}ת", נראה שכתוב: תקיא. זהו הסימן של תשובה זו בקובץ התשובות. שתי שורות מעל תחילת תשובה זו, המילה הראשונה בשורה היא: {וש}[שא]ל[ת]. בצדה ניכר שריד קטן של אות מחוקה, ומסתבר שזהו הציון: תקי. בתשובה זו מוזכר המשפט: "היה עומד בתפלה ונזכר..."[3], ויתכן שהיא תשובת רב האיי שנדפסה בשו"ת שערי תשובה[4]. שתי שורות מעל תחילת סימן תקי, מתחילה השורה במילה מחוקה כמעט לחלוטין[5], אך גם בצדה ניכרים שרידים של אותיות, ומסתבר שזהו הציון: תקט. בתשובה זו מוזכר המשפט: "בעלי קראין אסורין"[6]. בצד השורה האחרונה בשריד, היא השורה שתחת המילים "{חיי}א בר...", נכרות האותיות: יב. מסתבר שזהו הציון: תקיב. על אף שהשורה האחרונה חסרה כמעט לחלוטין, ניתן לזהות בתחילתה: -[ש]--[ל]-. דהיינו שריד מפתיחה לתשובה חדשה.
אם כן, לפנינו שתי שורות מטושטשות לחלוטין ובלתי ניתנות לשחזור מסימן תקח, שש שורות חסרות ודהויות בחלקן מסימנים תקט-תקיא (שתי שורות לכל סימן), ושורה חסרה לחלוטין, למעט קווים אחדים, מסי' תקיב. אורך התשובה של רב האיי המובאת בעתים, וכן התוכן הקצר של התשובות, מוכיחים למעלה מכל ספק כי לפנינו שריד של מפתח לקובץ תשובות גאונים. שלושת התשובות שניתן לזהות משרידיהן עוסקות כולן בדינים הקשורים בהלכות התפילה.
הצד השני של השריד ריק כמעט כולו. מופיעות בו רק הערת בעלות בכתב אחד, ומשפט נוסף בכתב אחר, המכיל פתגם מוסרי או טור מתוך פיוט (ולכן הוא מנוקד), המורכב מכ"ב האותיות וחמש הסופיות. משפט זה מופיע גם בקטע קמברידג' T-S H3.96[7], ואף שם הוא נכתב בכתיבה משנית בשטח שנותר ריק, ויתכן שבשני המקומות נכתב כתרגיל כתיבה. שאר העמוד ריק, ומסתבר שלפנינו הדף האחרון של כתב היד. אם המפתח היה כרוך יחד עם קובץ התשובות, מסתבר אפוא שהוא נעתק או נכרך בסופו.
בכתיבה קרובה לשריד שלפנינו יש שרידים ממפתח אחר לתשובות גאונים. חלקים מן המפתח האחר נדפסו[8], אך יש לפחות עוד שני שרידים השייכים ככל הנראה לאותו מפתח וככל הידוע לי טרם נדפסו[9]. ישנם גם מספר דפים של תשובות גאונים בכתיבה של השריד האחר[10]. קשה להכריע אם שתי הכתיבות הללו יצאו מיד אחת או שתיים שונות. מלבד הבדלי הכתיבה, ניתן להבדיל בקלות בין המפתחות גם ע"י צורת ציון הסימנים – בשריד שלפנינו הסימון הוא במספור בלבד, והמספור מסודר בסדר עולה. לעומת זאת, השרידים של המפתח האחר כוללים מפתוח שלא לפי סדר התשובות בקובץ, והממפתח הוסיף את הפתיחה "אל[תקט-תקי"ב]". לפני מספור התשובה.
ישנם בגניזה קטעים נוספים מתחומים אחרים שנכתבו כנראה ע"י אותו סופר, אך הם אינם מעניינו של מאמר זה.
להלן מוצג פיענוח כתב היד:

<צד א>
------???...
-------????...
{תקט}   {ושש}[א]{לת }רבנן ???[ ]???[ור]...
            -[תור]--בעלי קראין אסורי{ן}...
{תקי}     {וש}[שא]ל[ת] [הא] ???...
            היה עו{מד} בתפלה ונ{ז}כר ...
תקיא     וששאלת כי מצאת שאמרנו...
            {חיי}א בר אבון רב מצלי שלש{בת}...
{תק}יב   {ו}[ש]{שא}[ל]{ת}...
<צד ב>
...? ?ה שקנה
...----------?ש[ו]עה החזן ס"ט.


...[חזן]
הקץ עצל דיךְ מנום גּרש כזב
פֵּן תוֹסף חֵטא[11]

gmb 0054


[1] תודתנו לד"ר בן אותוויט ומנהלת ספריית קמברידג' שאישרו את פרסום הקטע. 
סימני הפענוח:
{}   השלמה מסברה או מקבילות.
[]   קריאה מסופקת.
?   אות או שריד של אות שלא הצלחתי לקרוא.
-   הכת"י חסר או מחוק לחלוטין בחלק זה.
...   קצה השריד (ההמשך נתלש).
[2] ספר העתים, קראקא תרס"ג, עמ' 38 סי'כז. משם (בקריאה חוזרת מהכת"י) באוצר הגאונים לברכות, חלק התשובות, עמ' 63 סי' קסט.
[3] שם כב ע"ב; שם כא ע"א.
[4] סימן נו. ועי' חידושי הרשב"א, ברכות כא ע"א ד"ה הא.
[5] יתכן שניכר שריד של האות אל"ף.
[6] בבלי ברכות כא ע"ב; שם כב ע"א-ע"ב, ועוד.
[7] פורסם משם ע"י ר"ש אסף, לתולדות החינוך בישראל ח"ד תש"ח עמ' טז סימן כא.  זולאי, ארץ ישראל ופיוטיה, 60.           שם חסרה האות ו"ו.
[8] ש' אברמסון, עניינות בספרות הגאונים, ירושלים תשל"ד, עמ' 196-204. הקטע שפורסם לראשונה בתשובות הגאונים, אסף, תש"ב, פורסם בעמ' 185-186, ולא כפי שציין אברמסון. כמו כן, הציון לקטע קמברידג' T-S NS 177.2 מוטעה, וצ"ל: T-S NS 177.81.
[9] 1. קמברידג' T-S NS 325.110. בין השאר מוזכרים בו תשובה של רב האיי אודות התקיעות וספר מגילת סתרים לר' נסים ז"ל. 2. לונדון, הספריה הבריטית, Or. 10578R.117. ניתן לזהות בו אזכור של תשובה לרב האיי.
[10] ניו יורק, בית המדרש לרבנים באמריקה, ENA 3174.11; ENA 3055.7-8; ENA 3050.1-4; ENA 3044.5-10; RAB. 1887. קטע נוסף באותה כתיבה, ואיני יודע אם שייך לקובץ התשובות או למפתחות או שמא לחיבור הלכתי או פרשני אחר: קמברידג' T-S AS 83.95. מכיוון שיש הבדל בין רוחב השטח הכתוב בקטעי התשובות והמפתחות ובין הקטע הזה, מסתבר שהאפשרות השלישית היא הנכונה.
[11] יתכן שיש חולם מעל האל"ף.

3/16/2015

מרדכי וינטרויב: על מנהג סימון "ן" בגיליונות ספרי תורה



פרמא פלטינה 2007, דף 108. בפינה עליונה ן' בין הפרשיות והערת המסורה בגליון


מנהג נדיר מאד ששרד בספרי תורה מעטים, הוא המנהג לסמן במופעים מסוימים בספר התורה צורה הדומה לנו"ן סופית. מנהג זה לא שרד עד ימינו, כנראה עקב התנגדות הלכתית.
מבחינת המקורות לסימון נונים אלו, נראה שניתן לחלקם לשני קטגוריות:
1. סימון תחילת פרשת שבוע לפי החלוקה השנתית המקובלת,[1] או סימון תחילת 'סדר' לפי חלוקת הקריאה התלת שנתית שנהגה בארץ ישראל[2].
2. סימון מופעים בהם יש מחלוקת בקביעת הנוסח בתורה. רוב המקורות מתייחסים למחלוקות בנוגע לחלוקת הפרשיות הפתוחות והסתומות. במאמר זה נדון רק בקטגוריה השנייה ונסכם את הממצאים העיקריים שקיימים לתופעה זו.
המקור המפורסם ביותר המקיים מנהג זה הינו ספר תורה הנמצא בבולוניה (מספר קטלוגי – 2). ספר זה זוהה לפני כשנתיים בעתיקותו ובמנהגי כתיבה ייחודיים. בין השאר קיימים עשרות נונים בגיליונותיו. לתיאור תופעה זו בספר התורה מבולוניה הקדיש פרופ' יצחק ש' פנקובר את רוב הרצאתו בקונגרס העשרים וחמשה לחקר המסורה שהתקיים במסגרת הקונגרס העולמי הששה עשר למדעי היהדות [3] . בהרצאתו זו הוא הביא מקורות שונים לסימון נונים אלו. להלן נסכם מקורות אלו ונציין שני מקורות נוספים שפנקובר לא הביא בהרצאתו.
בולוניה - האוניברסיטה ספר תורה 2, דברים כב-כג, עם סימני ן בפרשיות

  • המקור המפורסם ביותר מצוי בחיבורו של רבי מנחם המאירי – 'קרית ספר', איזמיר תרמ"א. שם, בתוך תיאור פרטים הנוגעים לכתיבת ספר תורה, הוא מפרט למעלה משמונים מופעים בהם יש לסמן נו"ן בגיליון.
  • מקור נוסף מצוי בכתב יד ל3 (סנקט פטרבורג Evr.II B 10).[4] שם מפורטים למעלה מארבעים מופעים בתורה של מחלוקות אותם יש לסמן בנקודות מעל המופע וסימון נו"ן בגיליון וכלשון הרשימה: "אלין מלייא באורייתא דכתיבן לבר מן דפא ן' ומנקדין מירום מלתא או מירום אתא ואינון זיטימא ומחלוקת ופליגין עליהון".
  • מקור שלישי הינו קטע הגניזה ניו יורק JTS L 715 – רשימה של פרשיות סתומות בתורה.[5] בסיום רשימה זו מופיעה רשימה נוספת של מקרים בהם חולקים 'נהרדעאי' (=פלג במסורה הבבלית) ובסיומה מופיע המשפט הבא: "כול סתומין ושרן להון ן בין פסתא לפסתא".[6]

אלו הן המקורות שצוינו ע"י פנקובר בהרצאתו. להלן אני מביא שלשה מקורות נוספים למנהג זה:
  • סנקט פטרסבורג Evr.II C 156 – רשימה של הפרשיות הפתוחות והסתומות בתורה.[7] מקור הרשימה הוא בבלי ומפורטים בה מחלוקות בפרשיות בין 'נהרדעאי' לרשימה המרכזית (כפי הנראה 'סוראי'). בסיום הרשימה מופיעה פיסקה בשני גירסאות המפרטת פתרונות במקרים בהם יש מחלוקת בקביעת הפרשה: "כל פסקא דסיים ומשכחת ליה דסדור, עביד ליה סתו' ס'ס'ס'. וכל פסקא פת' דפתיח ומשכחת ליה דסיים, עביד ליה פתיח. וכד בעית פלוגתא למעבד, עביד הכין ןן. וכד בעית למינקוד, נקוד הכין וווו". הדברים מפורשים שבמקרה בו רוצים לתעד מחלוקת יש לרשום נון [בגליון].
  • פרמה 2007 (דה רוסי 274) – חומש איטלקי עם ניקוד, טעמים ומעט מסורה. במקומות נבחרים מופיעים נונים בגיליונות כ"י זה. לרוב ניתן להוכיח שבמקום בו ישנו נון קיים מחלוקת. דוגמה ברורה לכך מופיע בדף 108א (צולם בראש המאמר, שמות ז, יד) – קיים סימן ן במרווח הפרשה ובגיליון מופיע: "האי פסקא פתוחה לגמרי לסוראי ומ[צ]ד [א]חד לנהרדעאי ומספקא לן עד דייתי עזרא ויימר".
  • המבורג 152 – פירושים לפיוטים.[8] בעמ' 80א, בתוך פירוש המיוחס בכתב היד לר' אפרים מבונא לאזהרות לשבועות, מצויה הפיסקה הבאה:[9]
Hamburg - SUB Cod. hebr. 17 fol. 80a

... כולן ניתנו בסיני. שכך כתב בתחילת ספר התגין, ספר חמיש[?] דמסר אליהו כהנא לעזרא הסופר בגו עזרת[?]: "מתגין[!] וזיונין ואותיות הגלולות ואותיו' קטנות וקמוצות ותיבות מוקדמ' ומאוחרות וחילופי תיבות וחילופי אותיות ופרשיות פתוחות שורה לגמרי עד סוף שיטה השנייה ופתוחות מצד אחד וסתומות וסדורות וקמוצ' ונוטרייקון וי' נקודות. ועזרא עלה מבבל ומסרן לאנשי כנסת הגדולה. ואחר פטירת עזרא נעלמו מהם דברים, ואיפלגו חכמי סורא ונהרדעא ועשו סימניות במקום הפלוגתות עד דייתון אליהו ועזרא וישאלום. עד כאן. ושם כתובין הסמניות שעשו במקום הספיקות.

בנוסף למקור אשכנזי חשוב לסימניות במקומות בהם יש מחלוקת, אנו למדים גם שהדברים היו כלולים בתוך ספר תאגי. על קשר בין ספר תאגי לסימון נונים יש עמי דברים ועוד חזון למועד.
חידוש נוסף הוא הופעת המונח 'קמוצה' כסוג של פרשה. עמיתי אפרים בנימין כספי מצא מונח זה גם בחומש כתב יד פרמה 2007 הנזכר למעלה. המונח מופיע בגיליונות כתב היד בשני מקומות: בראשית יא, א: "קמוצה. ואית סיפרי דעבדי יתה פתוחה"; שמות ח, א (דף 109א): "קמוצה, ופליגין אי פסיק אי לא, ובספר אחר עביד יתה סתומה".


Parma 2007 fol. 109a


Gmb 053



[1] על מנהג זה ראה:J.S. Penkower, 'Fragments of six early Torah scrolls: open and closed sections, the layout of "Ha'azinu" and of the end of Deuteronomy', Manuscrits hébreux et arabes (2014) pp 39–61.
[2] על הסימון בתחילת סדר, אני מכין כעת מאמר יחד עם אפרים בנימין כספי בו אני סוקר מקורות קדומים למנהג זה.
[3]  28/7/2013 . כמו כן פרסם אפרים בנימין כספי סקירה על הנונים בספר תורה זה ב'גילוי מילתא בעלמא' gmb 025.
[4] רשימה זו מופיעה גם בקטע הגניזה אוקספורד בודלי Heb d.62,7. שני הרשימות פורסמו יחד עם ניתוח מפורט ע"י י' עופר, המסורה הבבלית לתורה עקרונותיה ודרכיה, ירושלים תשס"א, עמ' 240 ואילך.
[5] פורסם ע"י: C.D. Ginsburg, Introduction to the Massoretico-critical edition of the Hebrew Bible, London 1897, pp 977–982.
[6] כך בכה"י. גינצבורג מעתיק "בין פסחא לפסחא" ואין לדבר מובן. פנקובר הציע בהרצאתו לתקן "בין פסקא לפסקא", כשהכוונה היא שיש לרשום נון במרווח של הפרשה. נראה כי אין צורך בתיקון כלל, "פסתא" משמעו "דף", כפי שעולה מבבלי גיטין נח, א "אמר: כמה מרחיקנא מדוכתא פלן. אמר ליה: אינגד פוסתא ופלגא" (דף וחצי – רש"י). לפי זה הכוונה היא שיש לרשום את הנון בגיליון ספר התורה בין עמודה לעמודה וכפי שמופיע במקור הקודם "ן לבר מן דפה". תודתי נתונה לרב משולם וורמסר על שהפנה אותי למקור זה.
[7] כתב יד זה פורסם ע"י י' עופר, 'רשימה בבלית של פרשיות פתוחות וסתומות בתורה', משה בר אשר וחיים א' כהן (עורכים), משאת אהרן: מחקרים מוגשים לאהרן דותן, עמ' 392–434.
[8] כתב היד יצא במהדורת פקסימיליה, ירושלים תש"מ.
[9] אני מודה לידידי לוי יצחק חריטן על שהפנה אותי למקור זה.

3/01/2015

אפרים כספי: מגילת אסתר עתיקה בכתיבה ספרדית



לאחרונה הגיע לידי הספריה הלאומית בירושלים , מגילת אסתר  בכתיבה ספרדית, ונרשם ע"י צוות מחלקת כתבי יד בשם  כ"י יבנה - יעקב מימרן 1. נתגלו בו מאפיינים ייחודים הראוי לתשומת ליבנו. למשל מצאנו בו את המתכונת הקדומה להפסקה בין הפרשיות, בה הושאר רווח בסוף השורה ובתחילת השורה שלאחריה, מתכונת שאיננה נהוגה בדורות האחרונים. אפרים כספי מסכם כאן את הממצאים. 










gmb 0052
 

2/24/2015

רי"מ דובאוויק: שרידים חדשים מפירוש רבנו חננאל לבבא קמא

לפנינו דוגמא טובה של שני כללים במחקר כתבי יד של הספרות התורנית. הראשון- יש משמעות בכל קטע, אפילו הקטן ביותר. השני- בשיתוף פעולה בין חוקרים כולם  מרוויחם, בעיקר המחברים הראשונים ששפתיהם דובבות. מדובר בקטע גניזה קטן מאוד שגילה וזיהה ר' עדיאל ברויאר, ומסר את הידיעה לחוקר הר"ח, ר' יוסף מרדכי דובאוויק. והנה  מה שמצא- 








שרידים חדשים מפירוש רבנו חננאל לבבא קמא

לאחרונה, הרב עדיאל ברויאר הסיב את תשומת לבי לקטע קטן (T-S AS 84.minute fragments 3) שהוא זהה כחלק מכתב יד גדול שהכיל פירושו של רבנו חננאל למסכתות קידושין ובבא קמא (ראו להלן). מדובר בקטע זעיר מאד, שריד ממש, ואין בו אלא מילים ספורות. עקב העיון בשריד זה, עברתי על שאר הקטעים במספר מדף זה, והצלחתי לזהות קטע נוסף. החיפוש בפירוש שנדפס (פירוש רבנו חננאל לבבא קמא, מהד' י"מ דובאוויק, ירושלים תשע"א) העלה שככל הנראה מדובר בשרידים מאותו דף בכתב היד, והם שייכים לחלק הפירוש על דף טו, ב - טז, ב. יש בשרידי קטעים אלה חשיבות בשחזור היקף הפירוש בעותק זה.
פירוש רבנו חננאל לב"ק לא הגיע לידינו בשלמות. כתב היד האיטלקי מן המאה הט"ו (הספרייה הבריטית Add. 27194) ממנו נדפס הפירוש בש"ס ווילנא בשנת תרמ"ד קטוע ואינו מגיע אלא עד דף לז, ב. מתוך ממצאי קטעי הגניזה הקהירית, יש כמות גדולה של קטעים מכתב יד "ספרדי" אחד, שבמקורו היה קובץ גדול שכלל בו פירוש רבנו חננאל לקידושין ובבא קמא  לידינו הגיעו דפים שלמים של הפירוש לפרקים ז-ט (ראו רשימת הקטעים במהדורה הנ"ל, עמ' 15-14) ושרידים מפרקים אחרים. דפים וקטעים אלה פורסמו במהדורה החדשה של הפירוש בשם "כתי"ג". אולם מכתב יד זה לא הגיע אלינו כמעט ולא כלום מן הפרק הראשון של המסכת, מלבד קטע אחד (T-S NS 310.37). כך, שגילוי שרידים אלה מצטרפים לקטע זה ומוכיחים שכתב היד הנ"ל במקור היה מקיף אף את הפרק הראשון.
בנוסף, דומה שקטע 3 יש בו כדי להעיר על נוסח שונה של הפירוש. לפי כתב יד הספרייה הבריטית הגרסה: "אוכל ויושב", אולם לפי הקטע שאנו מפרסמים כאן, יש לקורא: "[יוש]ב ואוכל". אין לשלול שמא סופר כתב היד העתיק בשונה מן המקור, אבל ייתכן גם אפשרות אחרת. ידוע שהגיע לידינו מהדורה אחרת של הפירוש לבבא מציעא (ראו פירוש רבנו חננאל לבבא מציעא, מהד'רי"ב סאלאווייציק, ירושלים תשע"ב, עמ' ג ועמ' שכד-שלב), אחת מתועדת בקטעים שנמצאו בגניזה הקהירית, והשנייה מתועדת בכתבי ידי ומקורות אירופיים. למסכת בבא קמא טרם הגיע לידינו כתבי יד מן הגניזה לפרק זה (מלבד הקטע הנ"ל והקטע שפרסמתי במהדורה הנ"ל, עמ' א-ב. ראו מאמרי 'שריד של טופס חדש של פירוש רבנו חננאל לבבא קמא', גילוי מילתא בעלמא (06/02/2012). כך שהשינוי הזעיר בשריד זה פותח לפנינו את האפשרות שמא אף למסכת זו הייתה כאן שתי מהדורות, ומעלה את הצורך לבדוק את הפירוש הנדפס מכתב היד האיטלקי הנ"ל, מול מקורות מארצות הגניזה.
אני מפרסם כאן את שני הקטעים שהצלחתי לקרוא:

קטע 1:
צד א: דף טו, ב
הכלל?

צד ב: דף טז, ב:
[הזא]ב לט[רוף]
[ט]ורף בד[י]
[שא]ר הפ[סוק]

קטע 3: (מקומו בצירוף הוא מתחת קטע 1)
צד א: טו, ב
[מ]מה שהז[יק]
[מ]ועד משלם [נ]זק
[לו] לתנא ל[שנות]

צד ב: טז, ב
[יוש]ב ואוכל
[הזאב לט]רוף דתניא רו[עה]
[ו]פרי[ק]

gnb 0051