10/11/2012

מרדכי וינטרויב: סדר קריאת התורה לקדמון לא נודע

לפני קרוב לששים שנה, פרסם פרופ' אברהם נפתלי רות קטע מן הגניזה (בודפשט, אוסף קאופמן, גניזה 430.) העוסק בחלוקת הקריאה בבית הכנסת בשני וחמישי ובשבת במנחה. בכותרת 'סדר קריאת התורה מקדמון לא נודע' (א.נ.צ. רות, 'מבית מדרשם של הגאונים ב"גנזי קויפמן"', סורא ב (תשט"ו – תשט"ז), עמ' 284 – 288).


בשנת תשס"א פרסם פרופ' יוסף עופר קטעים נוספים (אוקספורד E45. דפים 5-6) השייכים לאותו כתב יד, ובכך הרחיב את החיבור שבידינו. (י. עופר, 'המסורה הבבלית לתורה עקרונותיה ודרכיה', ירושלים תשס"א, עמ' 200 – 203. דיונים נוספים בחיבור זה: מ.מ. הוניג, 'הערות לגליונות כ-כא', אור ישראל, כב (תשס"א), עמ' רל; הנ"ל, 'הערות ועדכונים', שם, כט (תשס"ג), עמ' רלב.
מ.מ. הוניג (שם) טוען כי בעל החיבור החזיק בדעה שגם בשני וחמישי ושבת במנחה יש לקרוא את פרשת האזינו כולה ולחלק אותה לשבעה קרואים. ניתן לדחות זאת, כי לפנינו תחילת הקריאה של האזינו קטועה, וא"כ ניתן לשער כי בתחילה הופיעה הקריאה הרגילה של שלשה קרואים, ורק לאחר מכן פורטה הקריאה של שבת בשחרית, וזאת משום החשיבות בקריאה זו המחולקת לקריאות קבועות כבר בזמן קדום, אשר הסימן להם הוא הזי"ו ל"ך, ראה ע"כ בשו"ע או"ח תכח ה.)

לאחר זיהויו של יוסף עופר יש לנו את החיבור מפרשת וישב ועד פרשת בחוקתי, ומאמצע הקריאה של האזינו ועד סוף התורה. לאחר מכן מופיע סדר הקריאה במועדים הנקטע לקראת סופו.

מחיבור זה שרדו לנו מספר מנהגי קריאה נשכחים ובלתי ידועים. לדוגמה, פרשת בא אינה מתחילה במכת ארבה, אלא עשרים ושלושה פסוקים קודם לכן, במכת ברד, במילים (שמות ט, יג) "ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר". בהתאמה לכך נקראת הפרשה בחיבור הנ"ל 'פרשת השכם'. מנהג זה ידוע לנו ממקורות אחרים. (ראה י. עופר (לעיל הערה 4), עמ' 187 – 200. בעמ' 199 – 200 מופיעה רשימה ביבליוגרפית של הדיונים בפרשת השכם. יש להוסיף לרשימה הנ"ל: ט. בארי, 'החזן הגדול אשר בבגדאד' (פיוטי יוסף בן חיים אלברדאני), ירושלים תשס"ג, עמ' 185 ועמ' 214; י. עופר, 'מניין פסוקי המקרא של בן נפתלי', בתוך 'אוסף הגניזה הקהירית בז'נבה', ד. רוזנטל (עורך) בהשתתפות ש. אליצור ואחרים, ירושלים תש"ע, עמ' 215.)

מנהג נוסף, הקשור לחלוקת הפסוקים, קיים בקריאה של פרשת האזינו, שם מופיעה הפיסקה הבאה:

ואל תהו קורין כשם שקורין באפריקיה שמסיימין שני פסוקין בפיסוק אחד – לי נקם פיסוק אחד בפני עצמו וכי קרוב יום אידם פיסוק אחד הוא בפני עצמו.

מנהג 'אפריקיה' הוא מנהגנו, ובעל החיבור חולק עליו.

לאחרונה זיהיתי שריד נוסף של החיבור, ואני מפרסמו בפרסום ראשוני מעל במה זו.

מדובר בקטע הנמצא בספריית קמברידג' וסימנו שם T-S AS 139.141. הקטע מסתיים בפרשת 'וישלח', ובכך הדף הבא המתחיל בפרשת 'וישב', מהווה המשך ישיר לו.



לפי השחזור המוצע כאן – מכיל הדף שלש עשרה שורות ובכל שורה כ-45 תוים (אין אפשרות להסתייע בשחזור מספר השורות בקטעים האחרים, משום שאינם אחידים – הדף הראשון אצל רות מכיל 18 שורות, ואילו הדף השני מכיל 15 שורות (הקטעים אצל עופר אינם זמינים באתר הגניזה של פרידברג). השיחזור בשורות 1¬-5 של ע"ב, הינו השערה בעלמא שנועדה להוכיח כי הדף הכיל שלש עשרה פסוקים. אין שום כוונה לטעון כי כך אכן היו שורות אלו במקור.

חשיבות מיוחדת יש לפיסקה המופיעה בתחילת ע"א של הקטע: 'וכך מינהג בשתי יש[יבות]', המלמד כי מקור החיבור הוא בבבל בתקופת הגאונים.

אני מודה ומכיר טובה למפעל האדיר והנפלא 'פרויקט פרידברג לחקר הגניזה', שסרק וממשיך לסרוק את כל אוספי הגניזה בעולם ומעלה אותם לרשת לשירות הציבור תאב הדעת. הקטע הבא זוהה במאגרים של מפעל זה.

שילבתי מספר תיקונים והערות ששלח לי בטובו פרופ' יוסף עופר ואני מודה לו על כך מאד.

העתקת תוכן הקטע כאן.



נספח: 14.10.12 כח תשרי תשע"ג:

אני מתכבד לפרסם מעל במה זו שני דפים נוספים מן החיבור 'סדר קריאת התורה לקדמון לא נודע'.


את הדפים מצאתי באוסף אוקספורד, ספריית הבודליאנה, תחת הסינגטורה Ms. Heb. D.33 דפים  12- 13 (קטלוג קוולי 2755.5).
תעתיק של דפי הקטע כאן.

הדפים הינם רציפים ומכילים את פירוט הקריאה לפרשיות במדבר – האזינו ובכך משלימות את הפער שהיה קיים עד היום, כך שהחיבור כולו – למעט קטע קטן בתחילתו וחלק מנספח הקריאות של המועדים בסופו – מונח לפנינו.

בקרוב אני מתעתד לההדיר את החיבור מחדש במהדורה מדעית ומוערת. כעת אני מפרסם את הדפים החדשים בפרסום ראשוני.

חשיבות מיוחדת יש לסיום הדף השני המתאר את קריאת האזינו – בתחילה מתוארת הקריאה הרגילה לימי שני וחמישי ושבת במנחה ולאחר מכן בא תיאור הקריאה בשבת שחרית וכלשון החיבור:

... זה במנחה ובשיני ובח' ובחמישי: אבל שבת שחל להיות בין ראש השנה ליום הכיפורים, סימן ה'ז'י'ו' ל'ך', כ'הן ק'רי מ'ן...

בכך נדחית השערתו של הוניג (מ.מ הוניג, 'הערות ועדכונים', אור ישראל, שנה ח גליון א (תשס"ג), עמ' רלב), שלדעת החיבור יש לקרוא אף בימות החול ובשבת במנחה שבעה קרואים.

חש אני צורך להודות לספריית הבודליאנה שהעלתה את אוצרותיה למרשתת ובכך מאפשרת להגדיל תורה ולהאדירה.

תודה מיוחדת למערכת 'גילוי מילתא בעלמא' – שבזכות קישור לאוסף הגניזה הסרוקה של אוקספורד – ששם במאמר הקודם, זיהיתי דפים אלו.




10/03/2012

יוסף עופר: התגלתה מגילה של ספר משלי הכתובה על פי כתר ארם צובה



מגילת קלף של ספר משלי שנכתבה לפני למעלה ממאה שנה על פי כתר ארם צובה התגלתה בירושלים.



המגילה נכתבה על פי התנ"ך של ר' שלום שכנא יֶלין, שהיה סופר סת"ם שעסק במסורה למקרא והיה בקיא בה. רש"ש ילין עלה מליטא לירושלים בשנות החמישים של המאה התשע עשרה. הוא שלח את חתנו, ר' משה יהושע קמחי, לעיר חַלַבּ (=ארם צובה) שבסוריה, כדי שיבדוק את כתב היד הידוע של התנ"ך, כתר ארם צובה, שניקד ומסר אותו חכם המסורה אהרן בן אשר במאה העשירית. ילין נתן לשליח ספר תנ"ך מודפס שהיה ברשותו, ועליו הערות רבות בכתב-ידו. השליח בדק את כתר ארם צובה ורשם בשולי התנ"ך מאות ואלפי נתונים על הכתיב (המלא והחסר) של הכתר ועל מסורת הפרשיות, השירות והרווחים בספרי הנביאים ובספרי הכתובים. התנ"ך הזה התגלה על ידי בשנת תשמ"ז (1987), והוא שמור היום בהיכל הספר בירושלים.


במהלך השנים נתגלו בבתי כנסת רבים (בעיקר בירושלים) מגילות של נביאים ו'חמש מגילות' (פרט למגילת אסתר), שנכתבו לפי התנ"ך של ילין. מגילות הנביאים שימשו לקריאת ההפטרה, בקהילות שנהגו בדרכו של הגאון מווילנה (הגר"א) שהורה להקפיד לקרוא בציבור את ההפטרות ואת כל חמש המגילות ממגילות הכתובות כהלכתן על קלף, ככתיבת ספר תורה, ולא מתוך חומשים וספרי דפוס. עד היום נמצאו למעלה משבעים מגילות כאלה, רובן זוהו בידי הרב דוד יצחקי מבני ברק. מעתיקי המגילות האלה נעזרו בתנ"ך של ילין, או שהעתיקו את המגילות שלהם ממגילות אחרות שנכתבו על פיו.


אולם המעתיקים הסתפקו בדרך כלל בהעתקת הספרים הנקראים בציבור בבית הכנסת: ספרי הנביאים המשמשים לקריאת ההפטרה וחמש המגילות הנקראות במועדים. שאר ספרי הכתובים לא הועתקו בדרך כלל, שהרי ספרים אלה אינם נקראים לעולם בציבור בבית הכנסת. העדות היחידה הידועה לנו על כתיבת ספרי הכתובים במגילות קלף היא עדותו של שמואל שלמה בויארסקי בספרו 'עמודי שש' שיצא לאור בירושלים בשנת תרנ"ב (1892). בויארסקי מספר כי כתב עותק של ספרי הכתובים – והעמיד אותו בבית הכנסת חורבת יהודה החסיד בירושלים. הוא מדגיש מאוד את ראשוניותו וייחודיותו של המעשה שעשה "שעלה במחשבתי לעשות דבר חדש בעולם אשר לא קדמני שום אדם מעת שיצא מכבש הדפוס בעולם ונתבטל כתיבת התנ"ך על הקלף כדת".

לדעתו, במעשהו זה הוא מסיר חרפה מעל עם ישראל, שהרי "כאשר יקומו בתחיית המתים משה רבנו עליו השלום שכתב איוב, ודוד המלך עליו השלום ושלמה המלך עליו השלום שכתבו תהלים משלי, ועזרא ואנשי כנסת הגדולה שטרחו וכתבו כתובים בכתב כהלכתן [...] ולא לעצמם כתבו רק להניח לדורות - וידרשו אחריהם ולא יחפוצו בהנדפסים, ולא יהיה נמצא בכל ישראל אף אחד! ואיך לא נבוש ונכלם?!" (שם ג ע"א)  בויארסקי מספר על השליח ששלח רש"ש ילין לחַלַב, ועל התנ"ך שהופקד בידי השליח וחזר לירושלים ובשוליו מידע רב על הכתר. את המגילות כתב, לדבריו, על פי התנ"ך הזה. יש להניח שאין כוונתו של בויארסקי לומר שכתב מגילה ענקית אחת הכוללת את כל ספרי הכתובים, אלא שכתב כל ספר מספרי הכתובים במגילה לעצמו: שלושת הספרים הנכתבים בצורת שירה - תהילים, משלי, איוב – ושלושת הספרים הנוספים: דברי הימים, עזרא (כולל נחמיה) ודניאל.


בדקתי את המגילה שנתגלתה בירושלים ומצאתי שהיא מתאימה בדיוק לרישומים שבתנ"ך ילין. בבדיקה מדוקדקת ניתן להוכיח בוודאות גמורה שהמגילה נכתבה על פי תנ"ך ילין, ולא הועתקה ישירות מכתר ארם צובה. הסופר היה אמן במלאכתו, והצליח ליישם בצורה יפה מאוד את הנתונים שנרשמו בתנ"ך ילין. סביר מאוד להניח שלפנינו מגילה השייכת לסדרת המגילות שכתב רש"ש בויארסקי עצמו, שהרי כתיבה של ספר משלי היא אירוע נדיר ביותר, אולי יחידאי בתקופתו. לדברי בויארסקי, מגילות הכתובים שלו נשמרו בבית הכנסת 'החורבה' בירושלים. ככל הנראה, עם נפילת הרובע היהודי בתש"ח נלקחו המגילות ממקומן, ובדרך כלשהי הגיעה אחת מהן, זו המחזיקה את ספר משלי, אל הספרייה הלאומית בירושלים.


לפי המספר האינבנטורי שניתן למגילה,  Heb. 4° 648, קבעו אנשי הספרייה הלאומית כי המגילה הגיעה לאוסף כתבי היד של הספרייה הלאומית לפני יותר מ-60 שנה. המגילה נרשמה בספר האינבנטר של הספרייה, אך לא זכתה לקטלוג. בתקופה האחרונה מבצעת הספרייה תיאום דיגיטלי של ממצאי מחסן הספרים הנדירים, ובמהלכו מצאה הגב' עפרה ליברמן, מנהלת המחסן, את המגילה בתחילת שנת תשע"ג. אני מודה לד"ר עזרא שבט מן הספרייה הלאומית שאפשר לי לעיין במגילה ולעמוד על טיבה.

 
לסיום יש לומר כי המגילה איננה מגלה שום דבר חדש על כתר ארם צובה ועל החלקים החסרים בו, שהרי ספר משלי מצוי בשלמותו בחלק הכתר ששרד. אבל מאחוריה מסתתר סיפור היסטורי מרתק הקשור למאמץ של דורות להגיע לנוסח מדויק של המקרא כולו ולהעמידו בבתי הכנסת.


ביבליוגרפיה: יוסף עופר, 'כתר ארם צובה והתנ"ך של ר' שלום שכנא ילין', ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ"ב, עמ' 295- 353; נחמיה אלוני, 'העתקי כתר ארם צובה בירושלים ובגולה', בית מקרא 24 ב (תשל"ט), עמ' 193 -204.

פרופ' יוסף עופר, המחלקה לתנ"ך, אוניברסיטת בר-אילן


gmb 0039