קטע גניזה ט"ש K5.32 - קישור
– תיארתי במאגר
:
זוג דפי נייר כמעט שלמים. הדף מהמכתיבה המקורית, דף מצחף
תורה, ויקרא ד. טרם נמצא שריד נוסף מכ"י זה.הוא האחרון מקונטרס א',
הדף השני, אולי דף השער, הראשון של הקונטירס, נותר ריק, עד לשימוש המשני בכתיבה
לא- מקצועית , אולי אפילו ילדותית.
אבל מה הוא? במבט נראה סוג של צופן של פסוקי תורה:
משם נסעו ד' דבר מ'
מראשית מ' מכה ת'
תביאמו ך' כי תשמע ר'
רק את <ד>מו לא ת מ' מפני [שיב]ה י'י
י'י ימלך ועד' דבר אל [א]הרן מ'
מאקוב (=מה אקוב) לא י'י י'י ילחם [נ]
נאם שמיע מ' מטבו אהלך ל'
לא איש אל ה' הרנינו גוים ו'
ואלה המשפטים מ' ממשבתיכם [יי']
י'י בדד ינחנו ר' רק בכל
חזק רא[ו] [ע]תה ל' לא הביט ו'
ויאמר משה עמדו מ'
מי כה מכה נ()[א]דר א' משם נסעו ד' דבר מ'
סמכתי על תחושתיהם של ממייני קמברידג' מלפני מאה שנה, שמיינו אותו לקובץ
K5, היינו קובץ עזרי לימוד, כנראה בגלל אופי
הכתיבה של הכתב המשני. אבל כדי לפצח את הצופן מטרת התרגיל, ראיתי לנכון לשאול
מומחה למסורה. ולכן העברתי לשכני וידידי, פרופ' יוסף עופר. התברר שאכן מסרן יבין
את אופי התרגיל, שהוא בעצם סוג של משחק אסוסיאציה.
אמנם יש רק תלמיד אחד שכותב את התרגיל, אבל מטבע הדברים, יותר סביר
שמדובר במשחק של כתה, בו כמה משתתפים, אולי כל אחד בכתה לפי הסדר, משמיע פסוק המסתיים
באות האחרונה של הפסוק שדקלם (או כתב) התלמיד שלפניו.
הנה הסברו של יוסף עופר:
הטקסט קשור לילדים הלומדים את התורה. הראשון קורא פסוק מן התורה, ועל
השני למצוא פסוק אחר מן התורה הפותח באותה אות שבה הסתיים הפסוק הקודם, וחוזר
חלילה.
מעניין לציין את היחס המיוחד לשם ה'. אין מתייחסים פה לאותיות השם, אלא
שם ה' נחשב לסימן כתוב (גראפם) אחד. ולכן, אם הפסוק הקודם הסתיים בשם ה', הפסוק
הבא בשרשרת צריך לפתוח בשם ה’.
רוב הפסוקים שנבחרו משקפים כנראה פרקים שילדים למדו ושיננו: שירת הים,
ברכות בלעם, שירת האזינו.
הכתיב עממי, ויש בו חיבור מילים והפרדת מילים לפי תודעת השומע, כגון:
מאקוב (=מה אקוב), מטבו (=מה טבו), מי כה מכה (=מי כמכה).
הניקוד די מדויק, אך יש שניים או שלושה חילופי סגול בפתח הרומזים למבטא
בבלי או תימני: מַאַקֹוב (מָה אֶקֹּב),
נַאְדר (נֶאְדר), ואולי גם: חַזֶק (חֲזַק).
מִשָּׁ֖ם נָסָ֑עוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּנַ֥חַל זָֽרֶד (במ' כא 12)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
יַקְרִיב מִכֶּם קׇרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן
תַּקְרִיבוּ אֶת קׇרְבַּנְכֶם (ויקרא א 2)
מראשית מ' מכה
ת'
מֵרֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵיכֶ֔ם תִּתְּנ֥וּ לַיהֹוָ֖ה תְּרוּמָ֑ה
לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם׃ (במ' טו 21)
מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (שמ' כא
12)
תביאמו ך' כי
תשמע ר'
תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃
(שמ' טו 17)
כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ
לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר (דב' יג 13)
רק את <ד>מו לא ת מ' מפני
[שיב]ה י'י
רַ֥ק אֶת־דָּמ֖וֹ לֹ֣א תֹאכֵ֑ל עַל הָאָרֶץ
תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם (דברים טו 23)
מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ
מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יי' (וי' יט 32)
י'י ימלך ועד' דבר אל [א]הרן מ'
יי' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (שמות טו 18)
דַּבר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במ' ו 23)
מאקוב לא י'י י'י
ילחם [נ]
מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יי'
(במ' כג 8)
יי' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן (שמ' יד 14)
נאם שמיע מ' מטבו אהלך ל'
נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל
וּגְלוּי עֵינָיִם (במ' כד 4 [או 16])
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ
יִשְׂרָאֵל (במ' כד 5)
לא איש אל ה' הרנינו
גוים ו'
לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא
יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה (במ' כג 19)
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם
יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דב' לב 43)
ואלה המשפטים מ' ממשבתיכם
[יי']
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמ' כא 1)
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה
שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיי'
(וי' כג 17)
י'י בדד ינחנו ר' רק
בכל חזק
יי' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דב' לב 12)
(נמחק: רַק בְּכׇל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ
בָשָׂר כְּבִרְכַּת יי' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל (דב' יב 15))
רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ
וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר (דב' יב 23)
רא[ו] [ע]תה ל' לא
הביט ו'
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל
(דב' לב 39)
לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יי'
אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ (במ' כג 21)
ויאמר משה עמדו מ'
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה
יְצַוֶּה יי' לָכֶם (במ' ט 8)
מי כה מכה נ(מ)[א]דר א'
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא
תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא (שמ' טו 11)
