Eli Genauer: Diagrams of the Yesod Hamizbeach (Zvahim 53b)

An example of  the inability of the  printed Talmuds to portray the diagrams of Rambam and Rashi, as found in the manuscripts. 

I would like to focus on the Yesod  of the Mizbeach, whose dimensions are discussed at the beginning of the Mishnah  Middot 3:1 and again at the very end. The beginning of the Mishnah) states as follows:
 המזבח היה שלושים ושתיים, על שלושים ושתיים.  עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד
This describes the Yesod being thirty two Amot square by one Amah high.
However the end of the Mishnah adds the following qualification
היסוד היה מהלך על פני כל הצפון, ועל פני כל המערב; ואוכל בדרום אמה אחת, ובמזרח אמה אחת
This states that the Yesod did not encompass the entire base of the Mizbeach, rather it only ran along the northern and western sides of the Mizbeach . It then “ate” one Amah of the southern and eastern sides.  What that means, and how it looked is the subject of this article. We will also delve into how the rendering of the illustrative diagrams changed through the ages.
The Gemara in Zevachim 53B discusses the 4th Mishnah of the Perek”. It begins as follows
העולה קדשי קדשים שחיטתה בצפון וקיבול דמה בכלי שרת בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע  
“The Olah is ‘Kodesh Kodashim’….and its blood requires two applications which are (like) four”.
During the ensuing discussion, it emerges that the blood is applied in two corners which are diagonal to each other, and they are the northeastern and southwestern corners. The reason it could only be these two corners is because the southeastern side did not have the Yesod. The Gemara then states:
עולה טעונה יסוד וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד מ"ט אמר ר' אלעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה
The Olah requires a Yesod, and the southeastern corner did not have a Yesod…why is this? Rav Elazar says because it was not in the portion of Toref ( Binyamin), as Rav Shmuel Bar Rav Yiztchak stated ‘The Mizbeach “ate” one Amah in the portion of Yehudah’

We again have this concept of an Amah being “eaten” on a side of the Mizbeach, and we will now study the three main opinions as to what that means,

 The best summary of these opinions and their sources can be found on the website of Shimon Wolf.   (www.swdaf.com , and are being used with permission.)

The Rambam’s opinion is that the Yesod encompassed almost all four sides of the Mizbeach except for one Amah on each side of the southeastern corner. The Rambam states his opinion in Midot 3:2. Curiously he does not state it in Midot 3:1 which most fully describes the Mizbeach and where the concept of two sides 'eating' into the southern and eastern side is mentioned. What I also find most interesting is that the Rambam does not use a lot of words to explain his opinion but rather relies very heavily on the diagram that is part of his commentary.
Here's Rambam's sketch, drawn in his own hands (Oxford Bodleian Library MS Poc. 295)

This is from the first printed Peirush Mishnayot HaRambam printed in Napoli in 1492 which was  transcribed from an unknown manuscript which contained a diagram.

The Rambam states as follows “After they built the Yesod  around all four sides of the Mizbeach )(or after we have explained that the Yesod  encompassed all four sides of the Mizbeach )as we have explained, they cut two sides until the Yesod encompassed the Mizbeach like this diagram…and from this diagram you can see what is mentioned here.” Nowhere does the Rambam state that only one Amah was left without a Yesod on either side of the southeastern corner.  He only points us to the diagram to understand what he is saying. The diagram seems to indicate that there was an Amah on the south and eastern side, but it wasn’t the part that was missing the Yesod.
The Mantova edition of Kodshim printed in 5422 (1562) does a much better job of illustrating the Amah that was missing from the Yesod on the south and eastern sides.

I think this proves again how important it is for a diagram to be accurate because understanding the Rambam’s opinion relies mostly on the diagram.

The opinion of the Tiferet Yisrael is stated and illustrated as a preface to his explanation of the third Perek of Midot. He states that after first constructing the Yesod all around the Mizbeach, you take away all of the southern and eastern side and it ends up looking like this:

You can see that his opinion is that the one Amah addition to the southern and eastern sides did not wrap around those sides but rather was a one Amah extension of the northern and western sides.

We now get to Rashi’s opinion which is explained and illustrated in Zevachim 53b.
What is clear from the words of Rashi, and especially from the diagram, is that the Yesod was complete only on the northern and western sections of the Mizbeach. It then “wrapped around” the eastern and southern sides for one Amah. In this way, three corners of the Mizbeach had the Yesod underneath them. The text of the Rashi is as follows.

דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה - אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן /זבחים/ (דף נד) היסוד מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג' קרנות כזה

In the standard edition of the Vilna Shas, the Rashi is accompanied by this diagram which Rashi refers to as “כזה”

Let us know trace the history of this diagram through time. There are only two manuscripts extant which have Rashi’s commentary to Zevachim 53B. One is in the National Library of Israel and one in the Paris-Bibliotheque National. According to the bibliographic data on the National Library of Israel website, both manuscripts date from the 1400’s.
Here is the diagram in the Rashi manuscript National Library of Israel Heb 4*13.

The diagram in this manuscript is incorrect in portraying Rashi’s Shita.  Rashi clearly states that the western and northern segments of the  Yesod wrap around the southern and eastern side one Amah in length. In this diagram, the northern and western sides of the Yesod extend in a straight line one Amah and do not wrap around the southern and eastern side. (This is actually the Shita of the Tiferes Yisroel )
Here is the diagram in the manuscript from the Paris- Bibliotheque Nationale Heb.  325

This is correct as it shows the Yesod wrapping around the southern and eastern sides. Neither diagram is drawn to scale, but at least in both diagrams, we get the schematic picture.

The Soncino family did not print an edition of Zevachim, so the first printed edition of Zevachim was printed In Venice by Daniel Bomberg in 1522. This is what Daf 53B and 54A look like.

You can see that the Bomberg editors left room for the diagram at the top of 54A but did not include the diagram. This was consistent with all their editions which did not include actual diagrams, though they often left room for them and said “כזה”[ There is one exception and that is the diagram in Rashi’s commentary to Sotah 43B (2)]

Although the Berman Frankfurt on Oder Shas of circa 1698 was the first printed edition to include most diagrams, it did not include one for Zevachim 53B.
The first printed diagram I could find was from Frankfurt Am Main from 1720. It looks like this

From then on the diagram did not change in subsequent editions of the Talmud and is basically the same in the classic Vilna Shas.

gmb 050


אוצרות חדשים שנגלו באוסף הגניזה שבאוקספורד

מתברר שלא צריכים להרחיק לאפגניסטן או לדמשק למצוא מרגליות מאוצרותינו העתיקים. באוסף קטעי הגניזה שבספריית הבודלי שבאוקספורד, שקוטלגו כבר לפני 108 שנה, ממצאים חשובים שטרם זוהו עד עתה.

קובץ קטעי גניזה אוקספורד בודלי Heb. A3  כולל ברובו מסמכים עתיקים וגדולים במיוחד, ובתוכם כמה תכריכים (rotuli) [תכריך הוא מגילה הכתוב לאורכה, המורכב מדפי קלף תפורים או ניירות  הנדבקות תחתית-לראש. בלשון חז"ל (ב"מ כ ע"ב):  'תכריך, כל חד וחד בראשה דחבריה', ראה בהרחבה, מ' בית-אריה, קודיקולוגיה עברית, (קדם-פרסום גרסת אינטרנט 0.3 תשע"ד) עמ' 41- 43. היינו מדיה של כתיבה שיצא משימוש במאה י"א עם המעבר לקודקסים].  לפי קטלוג  Neubauer & Cowely , 1906 הקובץ (שם מס' 2873) נרכש בשנת 1896, לכאורה כחבילה אחת. מסמך מספר 37 שבקובץ, אגרת משפטית מחורזת מקהילת צור, פורסם על ידי רש"א ורטהיימר, גנזי ירושלים ג' (1902), כנראה מהעתקה שהעתיק לפני שמכר אותו לאוקספורד, כפי שנהג לעשות. לכך, לא מן הנמנע שהקובץ כולו יצא מתחת ידו.

אוקספורד בודלי 14 2873 
תשובות הגאונים

קטע מתכריך תשובות הגאונים. הכתיבה צפופה ופשוטה, המוכרת ככתב ידו של אברהם בן יצחק אבן אלבקרה, מפסטאט בתחילת המאה הי"א. תכריכיו הרבים שנמצאו בגניזה הקהירית, מכילים את מכלול הספרות הרבנית והתלמודית של ימיו, טרם התגבשות ראשית הספרות הפרשנית מחוץ לישיבות בבל.
 בצד א' 76 שורות מתוך תשובה ארוכה שטרם פורסמה, בעניין תשלום נכסי צאן ברזל שבנדוניה. דברי הגאון כאן מוזכרים, שלא בלשונם המקורי, במאמר ר' חננאל [נעתק בשמו באור זרוע סי' תרנ"ד. שם מסיים "עכ"ל"], ומשם נעתק בהלכות הרי"ף יבמות תחילת פרק ז. הגאון מדייק מלשון המשנה יבמות ז:א שהבעל חייב להחזיר את השומה הראשונה והמלאה, רק במקרה של אובדן מוחלט, דוגמת  מות עבדים שבמשנה. אך בפחיתת ערך הנכס, דוגמת הזדקנות העבדים, פטור. הגאון מודע להתנגדות של תלמידי חכמים, כפי שאכן עלתה, לא רק בין תלמידיו בבבל, אלא גם ברי"ף שם. אך חוזר הגאון ומדגיש שחיוב תשלום על הפחתת ערך  אינו מעשי לביצוע, כיון שלא יהיה ניתן להעריך את ירידת ערך של כל פרטי הנדוניה, במיוחד במקומות שרישום הנדוניה בכתובה אינו מפורט אלא "שום הנדוניא כולו מקובץ כלל אחד מבלי פרט". הגאון ממליץ להלכה ולמעשה על מנהג בבל, שם נהגו לפרט את מרכיבי הנדוניה.
 בצד ב' שלוש תשובות המופיעות באותו הסדר  בכ"י פרמה 3525 (דף ט ע"ב-יא ע"א בכה"י סימנים ז-ט). מקומן  בתוך קובץ של ט"ז תשובות הראשונות שם. בסוף הקובץ צויין "עד כאן נשאלו מלפני ר' שרירא גאון ז"ל...", וחשוב להעתיקו מחדש ולו רק מפני שנעתק על ידי בן זמנו של הגאון, כמעט 300 שנה לפני כ"י פרמה. התשובה הראשונה והשנייה פורסמו בידי ר"ש אסף, תרפ"ז סימנים ד-ה, ובתשובות הגאונים אסף תרפ"ט עמ' 211-212. אחריהם תחילתה של תשובה רביעית, שטרם פורסמה. הנושא הוא תוספת התפילה, "מעין המאורע"  למעמדות, ע"פ שבת כד ע"א.
בע"ה התשובות יופיעו בגליון הבא של כתב העת  'גנזי קדם'.

 אוקספורד בודלי  43 2873. 
העתקות תלמוד עבור ר' יוסף  בן שמואל הנגיד
בצד א' כתובה לנישואים שנערכו בחשון א’שע"א לשטרות (1059). אחרון החותמים עלי החבר בן עמרם.
בצד ב' כתיבה משנית, עותק של איגרת ארוכה, אל ר’ יהוסף נגיד הגולה (בנו של שמואל הנגיד) שכיהן כנגיד 1056-1066. האיגרת כתובה בשני עמודים, שורות צפופות בכיוונים הפוכים. המשכו בצד א' ברווחים שבין השורות. סה"כ 72 שורות.  רוב העמוד הראשון הוא דברי שבח מופרזים על הנמען, רובו בחרוזים. הכותב מבקש חמשה זהובים "לנפש הריקה בעיר הנצורה" (ירושלים?). הוא מבטיח להתפלל בזכותו ובזכות ר’ דניאל הנשיא (בן עזריה, כיהן 1051- 1062) עם העם "העונים אמן בכל רם". עד כאן הדברים ידועים.
בסוף הדף הראשון מעתיק לכבוד הנמען "מעוט מדברי רבותי" (צילום למעלה) . ומשם 35 שורות של קטעים מתלמוד בבלי, בעיקר אגדה: חגיגה ג ע"א, יב ע"א-ע"ב. ומפרש; מועד קטן ט ע"א-ע"ב;  יבמות לג ע"ב (משנה סוף פרק ג ומשפט מהגמרא שם), ועוד, בהמשך האיגרת בין השורות של הכתובה שבצד א',  (שורות 8- 13) ממשיך להעתיק תשובת שאלה בערבית יהודית, סביב משנה בבא בתרא ח:ו, והגמרא שם (קלה ע"א) עם באור בערבית. מתחיל "מסלה קול אלמשנה ... קאל אלתלמוד ...".
אנו רואים כאן דוגמא חיה של ההעתקות הראשונות של התלמוד בכתיבה, מתוך התכתבות שבין התפוצות עם ישיבות הגאונים. כאשר נזקקים לתלמוד במקומות הרחוקים ממוקדי מסירתו בעל פה, נוצר לראשונה צורך בתלמוד כתוב ובפרשנות [כגון תשובות ר ’ שרירא גאון לר’ שמריה בן נתן, אברמסון,  סיני קטו, עמ’ קכט-קלז, או אגרתו לאנדלוזיה, גיל, במלכות ישמעאל, ב-66-63, מס’ 19]. על ראשית הלימוד מתוך תלמוד שנכתב מידי הגאונים "מפיו שלא מן הכתב", עבור אנשי אנדלוזיה, העיד ר' שמואל הנגיד [בשמו בספר העיתים עמ' 267]. הנמענים בתפוצות מקבלים קטעי תלמוד מהישיבות. לעתים העתקות אלו הם חלק מתשובה. בדוגמא שלפנינו הם חלק מתשורה שבני הישיבה שולחים למנהיגי התפוצות המפרנסים אותם.

מדרש "שנות השבטים"

כתב יד עתיק ששרדו ממנו  5 דפים. בדף הראשון (מספר 75 לפי ספרור קובץ קטעים  e.74 שם) סיום פירוש בערבית יהודית לשירת דבורה. לאחריו, המדרש המתפרסם כאן, באמצע  צד ב' של הדף השני (76), חיבור של ר' סעדיה גאון המפרש שבעים מילים מיוחדות במקרא ובמשנה.
אנו סבורים שהמאמרים שבדפים 75ב-76ב הם עותק של מדרש חז"ל בנושא השבטים, או לפחות חלק ממנו. שני החיבורים האחרים שבקונטרס הם בערבית יהודית. אם הייתה יצירה של  הגאונים, כמו כל יתר מרכיבי כתב היד, קרוב לוודאי שהיו נכתבים בערבית-יהודית כמו השאר. עדות נוספת לכך היא התוכן. המדרש עוסק בדברים שחז"ל התייחסו אליהם במפורש בתלמוד בבלי ובסדר עולם רבה, והמאמר כאן מוסר נתונים והסברים שונים ממקורות אלו. מוחזק לנו שרבותינו, מהגאונים ואילך, לא המציאו מעצמם חלופות לספרות חז"ל. לכך יש לקבל כפשוטו את המאמר הפותח "שנו רבותינו" ואת האמרה שבאמצע המדרש המובא בשם ר' אלעזר בן פדת.
 המדרש פותח בסדר לידת השבטים, וממשיך ברשימת תאריכי לידתם ומנין שנות חייהם של השבטים. תחת הכותרת "שנות השבטים". בעקבות רישום סדר השבטים באבני השוהם, המדרש מתגלגל לעניין אבני החושן וסדר הקריאה באורים ותומים.
כמו במקבילה במדרש תדשא (בנוסח שלפנינו) לידת דן מופיעה לפני לידת יהודה, ומשתמע שקנאת רחל ונתינת בלהה אירעו אחרי לידת לוי כתוצאה מ"הפעם ילוה אישי אלי", ולא אחר לידת יהודה כסדר המקרא (ובמדרש תדשא שנעתק בפירוש ר' בחיי שמות א:ו, שהותאם לסדר המקרא). וכן הריונה של לאה עם יהודה, שבלידתו הודתה "ותעמוד מלדת", אירעה סמוך אחר לידת דן. משמע שקנאת רחל עיכבה את רצף לידות לאה, שהרי לא החל הריון יהודה עד שנתפייסה רחל ואמרה "דנני אלהים וגם שמע בקולי". הסטייה מסדר המקרא מאפשרת צמצום בזמן, הדוחסת את לידת כל הבנים עד זבולון לתשע שנים, כפי שמסוכם בסוף המאמר (בניגוד לסדר עולם רבה). בספר יובלים כתוב שקנאה רחל "כי ילדה לאה ליעקב ארבעה בנים, ראובן שמאון לוי ויהודה". אך ליד כל לידה שם מופיע מניין השנים. לפי החשבון שם, לוי ודן נולדו באותה שנה, ויהודה בשנה שאחריו.
תעתיק המדרש עם הערות: כאן.
תודה מיוחדת לגב' רחל פרונדה בספרייה הבודלית שסיפקה לנו תמונות איכותיות. 

gmb 0048


עידן פרץ: החתימה בכתב ידו של מרן רבי יוסף קארו באוספי הספרייה הלאומית

מרן רבי יוסף קארו (ה'רמ"ח-ה'של"ה 1488-1575)

יש בספרייה הלאומית שלושה כתבי-יד עם חתימה בכתב ידו של מרן רבי יוסף קארו.

א)     כתב-יד ירושלים - הספרייה הלאומית 8°2001, שהוא קובץ גדול בן 4 כרכים (647 דפים) של שו"ת ופסקים מחכמי ארץ-ישראל והמזרח, תורכיה איטליה ועוד, מן המאות טז-יז. מכתב-יד זה הועתקו 277 תשובות לכתב-יד אחר הנודע בשם "זרע אנשים", שנמצא כיום בספריית הרבי מליובביץ' בניו יורק. מכתב-יד "זרע אנשים" הדפיס ר' דוד פרנקל 71 תשובות.
בכרך הראשון של הקובץ הנמצא בספרייה הלאומית, בדפים 3-4, תשובת ר"י קארו שנדפסה בשו"ת "אבקת רוכל" (סימן קיב), ובסופה חתימה בכתב ידו של מרן. אין ספק שכתב היד כולו הוא אוטוגרף של מרן הכתוב בכתב ספרדי רהוט.

ב)     באוסף שבדרון (Schwad 01 19 298) שמור בתיק האוטוגרפים כתב-יד בן חמישה דפים, ובו תשובה נוספת שנדפסה גם היא בקובץ שו"ת "אבקת רוכל" (סימן קנ"ח), ובסופה חתימה בכתב ידו של מרן. [תודה לארכיונאי מתן ברזלי שהודיע לי על קיומו]התשובה עצמה כתובה בכתב ידו של מישהו אחר, בכתב ספרדי בינוני, וכפי הנראה עפ"י סגנון הכתיבה השונה והחוזק של הדיו מרן רק חתם בסוף. בנוסף לכתב-היד נמצא באותה תיקייה ספר יוחסין למשפחת קרא, שכנראה זוהתה בטעות עם משפחת קארו, למרות שמדובר במשפחה אשכנזית לא קשורה לזו של מרן.

ג)     כתב-יד ירושלים - הספרייה הלאומית 8°2020, ספר מנחת יהודה לר' יהודה בן יעקב חייט, כולל חתימה בראשו "ליוסף קארו". חתימתו של מרן היא חתימת בעלות על כתב-היד שעבר עם הימים לבעלותה של הקהילה היהודית בטריאסטי. כיום נמצא בספרייה הלאומית והוא השלישי שנושא את חתימתו של מרן בכתב ידו.


Manuscript Findings in the Iraqi Jewish Archives

Hakham Yosef Hayim (1834-1909)

The US National Archives and Records Administration has recently published online much of the 2,700 books and tens of thousands of documents that were discovered in the flooded basement of the Iraqi intelligence headquarters, as part of an exhibition being held in Washington. 
As expected, the central value of this collection is the memory of this once vibrant, multi-millennia old community, which certainly justifies the great effort invested in its preservation. When compared to the collection of Jewish books and manuscripts held by the Iraqi National Library (838 items here and here), it appears that the INL collection was taken from a Yeshiva or clerical library, while the NARA collection tends to contain more laymen's books, featuring  an abundance of  siddurim and humashim.
Nevertheless, we have been following the publications about the IJA since its discovery ten years ago, and have been in contact with the preservation staff, with the hope that there may be important findings among the manuscripts. Here are some of the more outstanding ones. The items identified as autographs of Hakham Yosef Hayim (1834-1909) are based on comparison to the autograph drafts in the Benayahu collection.
IJA 37: found in a Miqraot Gedolot volume of Shemot, on page 243 (parshat Terumah), a group of handwritten folia related to R. Yosef Hayim's Ben Ish Hai (BIH) on the latter part of Shemot.
37/1 a draft of a letter in Judeo-Arabic  to R. Yaakov, son of the BIH.
37/2 Autograph BIH. A baqashah prayer for the 7th of Adar, invoking the memory of Moshe. This is not among the prayers in BIH's Tiqun for this day, Livorno 1874. Transcript here.

37/3  a 13 folio manuscript version of Ben Ish Hai, Sermons for Sabbath portions Ki Tisa and Pequdey, as printed in Baghdad 1898, pp. 29-30; ibid, 33. From 11b  l. 6 onwards, the text diverges from the printed version, into a story (ma'aseh) brought to illustrate the point.

The story, that starts "מעשה באשה אחת צנועה וכשרה",  was published separately in the anthology NiflaimMaasekhah (Jerusalem, 1912 pp. 109-111). Apparently, the manuscript reflects the original sermon, attended by a vast audience that included simple people and children, so the folktale was an integral element. Only upon printing was it separated.
37/4 BIH,  the Halakhot vol. II Sabbath Pequday. 4 folios. 
37/5 Autograph draft of a sermon for Sabbath Terumah, published in 'Od Yosef Hai, Jerusalem 1910. 
37/6 BIH, the Halakhot vol. I Sabbath Terumah. Possibly an autograph, although more formal than the other autographs.

393 A single page in secondary usage as binding material. From a treatise on the introductory article of Zohar. Mostly erased, only a few legible words are extant.
981 bound in a copy of BIH's original prayers and poems  Lashon Hakhamim (Jerusalem vol. II 1910) owned by Avraham b. Nissim Eliahu. Manuscript folia of additional poems and prayers, unpublished in printed version. Some of these are autograph drafts, including one for invoking the memory of the Tanna R. Meir, possibly composed for his Hillulah (15th of Iyar).

988- a Collection of  Piyyutim, 128 folios,dated 1826. Arranged by Maqam, including list of contents. Folios 4-5 are a collection of signatures of Rabbinic figures in Baghdad (all in the same hand).  Includes R. Eliahu Sulaiman Manni, the Chief Rabbi of Hebron.

1404- found in a Humash (Livorno, 1831 vol. I).  Letters in Judeo Arabic by Mordechai b. Yosef Rahamim Mahleb.

2668- An autograph draft, at least 10 folios, of the BIH's sermon delivered on the date of passing (yahrzeit) of his father, 7 Heshwan  (15/10) 1907. The author later published this sermon in the rabbinic Journal Hameasef XIII  (Jerusalem, 1908) item 18.


פירוש רש"י לתלמוד בבית מדרשו של הר"י מיגאש

ידוע שפירושו של רש"י לתלמוד אינו מוזכר במפורש אפילו פעם אחת בספרות הרמב"ם. ואע"פ שנמצאות פרשנויות מוסכמות ביניהם במקומות רבים, לא היה לנו עדות מוכחת שהפירוש היה מוכר לרמב"ם או נמצא בבית מדרשו. [אולם בתשס"ט פירסם ש"י פרידמן על אפשרות של שימוש מובהק של הרמב"ם בפירוש רש"י, ולא רק הסכמה אקראית, אך עדיין אין אזכור שמי].
לאחרונה יצא לאור החלק הרביעי של "ספר הודו", סדרה של תעודות מהגניזה הקהירית על סוחרים יהודים מיוזמתו של ש"ד גויטיין ובעריכתו של מ"ע פרידמן, בסיוע אמיר אשור. מכיוון שלא צפוי שסדרה חשובה זו תגיע למדפי רוב בתי המדרש, ראינו לנכון לפרסם ידיעה חשובה המתגלית שם לענייננו- ממתי הופץ פירוש רש"י בין רבותינו הראשונים חכמי ארצות האסלאם.
חלק ד' מוקדש לארכיונו של הסוחר המשכיל חלפון הלוי (ראה סיכום כאן) המקורב לגדולי הדור המוכרים, ר' יהודה הלוי ועוד.  לפי המסמכים המתפרסמים בחלק ד', חלפון הלוי הוא תלמיד של הר"י מיגאש וחיבר שיר אליו, ולכבודו, הטיוטה שלו נמצאת בזוג דפי הגניזה קמברידג' T-S NS 216.37 (תודה לחברנו ד"ר  בן אותוויט מיחידת הגניזה של קמברידג' על הצילומים)

נתמקד בשורה שישית שם:

בקמברידג' T-S NS 226.166, דף טיוטה בכתיבת ידו המוכרת של חלפון הלוי, של שיעור על סוגיית 'המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו' בבבא מציעא יד ע"ב.

תעתיק והסבר של הקטע, ספר הודו ד (ב), עמ' 560-564: כאן

מכיון שחלפון, עד כמה שידוע לנו, אינו מגיד שיעור אלא תלמיד בלבד, ההנחה היא, שאלו דברים שלמד ורשם בבית מדרשו של רבו הר"י מיגאש. הטיוטה קרועה ומטושטשת ברובה, אך ניתן להבחין בשורות 15- 16(בצילום שבראש המאמר) פירוש רש"י שם (ד"ה לאכילת פירות) "...[פירות] גמורין..." המוזכר בשמו "[רבינו?] שלמה".

מכאן שפירוש רש"י היה מוכר לא רק לרמב"ם, אלא אפילו בבית המדרש בו למד אביו ר' מימון, בית מדרשו של הר"י מיגאש.

מעתה נותר לנו לחקור, אם כן, מדוע פירוש רש"י לא מוזכר בשמו בכל ספרות הר"י מיגאש. רק אחרי חורבן הישיבה האנדלוסית, ומעברו לטולידו הנוצרית, אנו מוצאים עיסוק רחב בפירוש רש"י בספר י"ד רמה, שירש את הישיבה מתלמידי הר"י מיגאש. 



אפרים כספי: - על ספרי התורה באוסף ארפורט וספר התורה העתיק מבולוניה

חלק א'
 "שאלי שרופה באש"

אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להן: גוילין נשרפין ואותיות פורחות בבלי ע"ז יח ע"א

א. ספרי התורה באוסף ארפורט

לאחרונה הועלו לאינטרנט ע"י ספרית ברלין, מרבית כתבי היד היהודיים השייכים לאוסף ארפורט. כתבי היד השייכים לאוסף זה, ולרבות ספרי התורה שבאוסף - היו בידי קהילת יהודי ארפורט, ונשדדו מהם בעת הפוגרום בהם בימי מגפת המות השחור באירופה בשנת ה' ק"ט 1349. מבין החומשים והתנ"כים שהועלו לאינטרנט נציין את תנ"ך כ"י ברלין 1213 ואת החומשים כ"י ברלין 1212, 1214. אמנם התנ"ך המפורסם בגודלו החריג, כ"י ברלין 1210- 1211, אשר שוחזר לאחרונה בעמל רב טרם הועלה לאינטרנט. בין היתר הועלו לאתר זה כ"י ברלין 1220 לתוספתא וכן גם כ"י ברלין 1219 למסורה הקטנה.
[הערת העורך: גם בכתב יד ברלין 160, קובץ ספרות הגאונים מהמאה הי"א הכולל תשובות גאונים קדמונים, המקח והממכר ועוד, רשום שמקורו מאותה כנסייה האבנגליסטית בארפורט, משם הגיעו שאר האוסף הנרשם כאן- ואם כן, ניתן מעכשיו לזהות את כתב היד XV ברשימת יירצ'בסקי (עמ' 117), של אוסף כתבי היד של ארפורט  ע"ש].

להלן נייחד את ענייננו לארבעת ספרי התורה השייכים לאוסף ארפורט - כ"י ברלין 1215, 1216, 1217, ו- 1218 אשר הועלו כולם לאינטרנט, ובמיוחד נעסוק באלו מתוכם אשר, לצערנו, אינם שלמים וכמפורט בהמשך.

נדגיש כי במכון לתצלומי כתבי יד בספריה הלאומית בירושלים לא מצויים סרטי מיקרופילם לספרי תורה אלו, אלא רק שקופיות בודדות. ולכן ההעלאה לאינטרנט מאפשרת לראשונה בדיקה מקיפה של ספרי תורה אלו.

קיימת חשיבות למחקר בספרי תורה אלו, מאחר ולכאורה מצב הגהתם ולרבות מבחינת פרשיות, חסרות ויתרות, צורת אותיות, תיוג מרובה ואותיות משונות, אותיות גדולות וקטנות ומנוקדות, וכן ההלכות הקשורות לתיקון שגיאות - הוקפא עם העברתם לידיים לא יהודיות בשנת 1349.

בית הכנסת העתיק- ארפורט

ספר התורה ברלין 1215 הינו שלם וכן גם ספר התורה ברלין 1216. ראה קטעי צלום מתוכם - בלקט קטעי תמונות מקומיים לנושאים שונים הנדונים במאמר במתכונת המורחבת. ראה גם זיווג כל אחד מספרי תורה אלו בנפרד לספר התורה העתיק מבולוניה על ידי  מופע תיוג משותף בלעדי- ראה חלק ב' להלן.

ספר התורה ברלין 1217 קטוע בתחילתו והיריעה הראשונה בו הינה בפרשת מקץ. היריעות מפרשת בהעלתך ועד לפרשת חקת שרופות חלקית לאורכן וחסר לגמרי עד לאמצע פרשת פנחס – ראה תמונה א' (צילום מס' 28 באתר) להעמדת היריעות בקטע השרוף, פרשות בהעלתך-חוקת, ולהעמדת היריעה שנשרפה כליל, כאשר בהמשכה יריעת פרשת פנחס, (מס' 29 שם, בתמונה שבראש המאמר), שם הקריאה לראש חדש.
נעתיק כאן את  התיאור הנורא להרס זה, המצוי בספרו של ירוצ'בסקי (ראה בנספח א' שבהמשך), "מאד מאד פגוע, בשוליים יש באופן ברור שרידים של לשונות אש בטרם כבר השתלטו עליהם ועקרו מתוך השתלטות הלהבות, באופן ברור יש גם שרידים של לכלוך הרחוב שבתוכו נדחסו".

ספר התורה ברלין 1218 קטוע והיריעה הראשונה בו הינה יריעת סוף פרשת שמיני ותחילת פרשת תזריע ונראה כי שתי היריעות הראשונות נמצאות במצב של השחתה חלקית, דבר המעיד על כך כי הספר היה מגולל למקום זה – ראה תמונה ב' לשתי יריעות אלו.
ראה גם תמונה ג', לחיבור שגוי בין יריעות (צילומים מס' 21 ו-22).

ב. קישור בין מצבם הפיזי של ספרי התורה למועד הגירוש

קיימת דעה רווחת למועד חורבן קהילת ארפורט, הקובעת לגביו את התאריך 21/3/1349 . וכן אברמסון, 'בירורים', סיני נח, עמ' קפא-קצב, אודות ר' אלכסנדרי הכהן זוסלין, בעל ספר האגודה, שנזכר ברשימת קדושי ארפורט. וכן אבנרי 'מנהגי ארפורט' סיני מו, עמ' רסד-רסח. וכן, הנ"ל Germania Judaica, Band II, Halbband I, p. 220.

עיון בלוח היוליאני המקדים את הלוח הגרגוריאני באותה תקופה ב-8 ימים, מעלה כי התאריך העברי המתאים לתאריך 21/3/1349 הינו יום שבת קדש א' בניסן ה' ק"ט. ולפי קביעות השנה בש"ז זוהי שבת ראש חדש פרשת החדש ומוציאים בה שלושה ספרים לקריאה – ספר ראשון בפרשת השבוע שהינה פרשת תזריע, ספר שני בפרשת פנחס לקריאת פרשיות מוספי שבת וראש חדש, וספר שלישי בפרשת בא לקריאת פרשית החדש הזה לכם.

הנה כי כן ניתן לשער כי אופן גלילת הספרים שנשרפו והושחתו תואמת את אופן הקריאה באותה שבת – ספר התורה ברלין 1217 הינו הספר השני שהועד לקריאה בפרשת פנחס, ואילו ספר התורה ברלין 1218, הינו הספר הראשון שהועד לקריאה בפרשת השבוע פרשת תזריע.

עומד לנגד עינינו המחזה הנורא של שבת חגיגית מיוחדת במינה בה מוצאים לקריאה שלושה ספרים גם יחד ובודאי נתכנסו עקב כך יחד כל בני משפחות הקהילה על נשיהם וילדיהם נרגשים לבית הכנסת לבושים בגדי שבת והנה ההמון הזועם מוכה המגפה עינו צרה בהם והוא מתנפל עליהם הורג בהם כ 3000- נפשות ושודד מהם את ספרי התורה משוש תפארתם ומכלה גם בם את זעמו.

אפשר ויהיה בכתיבת שורות אלו משום מצבה לזכרה של קהילה מפוארת - יקיצו וירננו כל שוכני עפר

[הוספת העורך: לאור התגלית המזעזעת של אפרים כספי, חשבנו לבדוק גם את המחזור של אותו אוסף, שכן 'אף הוא היה באותו' אירוע מצמרר של עלית קהילה שלמה על קדוש השם, תוך תפילת שחרית של שבת החודש-ראש חדש. והנה אכן מצאנו, כפי שתיאר צוקרמנדל כתמי דם בראש דף 6ב של כתב יד התוספתא,

כן ביוצר של שבת הגדול, בקצה החיצוני של הדף, כתם נוסף.

ספרני ברלין כתבו לנו שהקשו לקבוע אם מדובר בכתם דם או לא, אך ניתן לציין, שהכתם ממשיך ונדהה בשלשה הדפים שמתחתיו, ודף אחד מעליו. נראה שהספר נסגר בשהיית זמן מה אחר שהדף הוכתם.- ע"ש] 

נספח:רשימות קטלוג של ספרי התורה באוסף ארפורט

תיאורים כלליים של ספרי תורה אלו מצאנו בשלושה מקורות

א. רשימת ירצ'בסקי

Adolph Jaraezewsky - Geschichte der Juden in Erfurt ERFURT 1868

בסופו של ספר זה, שנושאו תולדות יהודי ארפורט, מובאת רשימת כתבי היד היהודיים באוסף ארפורט

אנו מצרפים כאן (נספח א') צילום קטע מרשימה זאת בהתייחס לארבעת ספרי התורה.

ב. רשימת שטיינשניידר

M Steinschneider Die Handschriften-Verzeichnisse der Koeniglichen Bibliothek zu Berlin

hebraeischen Handschriften Berlin 1897. II pp. 1-3.

ג. רשימת טים

Eva-Maria Thimme - Die "Erfurter Handschriften" in der Orienabteilung der Staatsbibliothek zu Berlin

מאמר זה הודפס בספר אסופת מאמרים: Erfurter Hebraische Handschriften, Jena 2010

 שם עמודים 48- 71, ספרי התורה באוסף מתוארים בעמודים 62- 64 . לתרגום מילולי לעברית של קטע זה של המאמר ראה נספח ג' במצורף.

* מאמר זה מהווה תמצית של מאמר במתכונת מורחבת בנושא אשר נתקבל לפרסום בשנתון "ירושתנו" התשע"ד בהוצאת מכון מורשת אשכנז, העומד להופיע בחודש אלול התשע"ג – ראה גם במצורף קובץ PDF למתכונת המורחבת למאמר ולהערות למאמר.

חלק ב'

מופעי תיוג יחידאים וסימוני נו"ן פשוטה בגליון בספר התורה העתיק מבולוניה

לפני מספר שבועות נחשפו לעיני כל צילומים של מספר יריעות בודדות מתוך ספר התורה העתיק שנתגלה לאחרונה בספרית אוניברסיטת בולוניה באיטליה.

קטעי הצלום הברורים הינם בפרשיות לך לך, מקץ, ויחי, בשלח, משפטים, האזינו וזאת הברכה והם ידועים ונפוצים וכדוגמת הקישור כאן:

להלן נסקור שני נושאים בהם מתבררת מתוך צילומים אלו - יחידאיות של ספר התורה מבולוניה .

א. מופעי תיוג מרובה ואותיות משונות

בקטעי הצילום הברורים ניתן להבחין בסך של 228 מופעי תיוג מרובה ואותיות משונות, מתוכם 189 הינם בהתאמה לרשימת התיוג המרובה והאותיות המשונות כמופיע בהעתקת כ"י של ספר תגי המלאה והקדומה ביותר אשר לפנינו והמצוייה בסוף מחזור ויטרי כ"י פרמא 2574 מאה י"ב-י"ג. סך מופעי ספר תגי בקטעי הצילום שנחשפו עומד על 305 ולכן ההתאמה הינה בשיעור של 62%.

לגבי 228-189=39 מופעי התיוג הנותרים המצויים בספר התורה שלפנינו ואשר לא קיימים בספר תגי - בהשוואה שערכנו עם מספר רב של מקורות תיוג אחרים (כ-100 מקורות כולל מקורות חלקיים), עולה כי 6 מתוך מופעים אלו הינם יחידאים לספר התורה מבולוניה ועד כה לא מצאנו מקור אחר המציין אותם כמתוייגים . בנוסף קיימים עוד 5 מופעי תיוג בהם התיוג משותף לספר התורה מבולוניה ולמקור אחר אחד בלבד , מענין לציין כי שנים ממקורות אחרים אלו הינם ספרי תורה מאוסף ארפורט אשר הועלה לאחרונה לאינטרנט וראה סקירתנו על ספרי תורה אלה בחלק א' לעיל. תמצא כאן טבלאות על מופעים יחידאיים אלו.

ב. סימון נו"ן פשוטה בגליון

בקטעי הצילום מתוך ספר התורה מבולוניה ניתן להבחין ב-5 ציונים בצורת נון סופית בגליון מצד ימין. להלן נציין סימנים אלו בבטוי "נון פשוטה" (להבדיל מסימן נון כפופה הנמצא בתורה לפני ולאחרי פרשית ויהי בנסע) ואלו הם מופעי נון פשוטה שזיהינו בקטעי הצלום אשר לפנינו:

פרשת ויחי - מול מרווח פרשית "גד גדוד יגודנו"

פרשת בשלח - שירת הים שורה לפני אחרונה

פרשת בשלח - שירת הים שורה אחרונה

פרשת בשלח - מול תחילת פרשית "ותקח מרים" בשורה לאחר המרווח

פרשת וזאת הברכה - מול מרווח פרשית "וללוי אמר"

על רשימת מופעי נון פשוטה - ראה י.עופר "המסורה הבבלית לתורה" פרק 12 עמ' 240 ואילך, מופעי נון פשוטה אשר בספר התורה מבולוניה שצוינו לעיל אינם מופיעים ברשימה זאת.

ניתן לערוך רשימה אחרת של מופעי נון פשוטה בגליון מתוך ציוני קרית ספר לר' מנחם בר' שלמה המאירי חלק ב' (חלק זה של החבור מונח לפנינו בהעתקות כ"י מתקופות שונות, הודפס באזמיר תרמ"א ומהדורה חדשה ע"פ כתבי יד שונים נמצאת בשלבי עריכה). שם בפירוט לפי פרשות השבוע של נושאים שונים כגון פרשיות, חסרות ויתרות, מופעי תיוג מרובה ומשונה, מניות פסוקים ומלים ואותיות וכיו"ב, מופיעים גם אזכורים של "וכנגדו בגליון נון כפולה" סך הכל בתורה כולה 81 אזכורים מעין אלה (ב-2 מתוכם הבטוי הוא "נון סתומה בגליון"). מופעי קרית ספר אלה אינם כוללים את מופעי הנון הכפופה בפרשית ויהי בנסע.

שלושה מתוך חמשת מופעי נון פשוטה בגליון אשר בספר התורה מבולוניה, מצויים ברשימת קרית ספר (אמנם לגבי המופע בפרשת ויחי - הציון בקרית ספר הוא "לישועתך קויתי ה'" בשורה שלפני כן).

לגבי שני מופעי נון פשוטה בגליון בשתי השורות האחרונות של שירת הים שאינם מופיעים בקרית ספר – נראה לנו כי הם קשורים לנושא הספק בקיום פרשיות סתומות בשורות אלו (ראה רשימת פרשיות סתומות כ"י JTS לוצקי 715L סימון "מס 51" הכוללת פרשיות "וישב יי' , ובני ישראל") ויתכן כי אי ציונם בקרית ספר נובע מכך שהמאירי מפרט את מבנה שירת הים בחלק הראשון של קרית ספר ולא בפירוט לפי פרשיות בחלק השני של ספרו.

אמנם נראה לכאורה מאידך גיסא – כי מופע נוסף המצוי ברשימת קרית ספר איננו מופיע בספר התורה שלפנינו והוא בסוף פרשת נח, בפרשית "ויהי כל הארץ שפה אחת". אבל לא ניתן לקבוע זאת בבירור בגלל ההצללה של הצילום בקטע זה.

ראוי לציון כי בעוד שרשימות מופעי הנון הפשוטה/הכפולה בגליון מתייחסות לאופן כתיבת ספר תורה, הרי שבפועל ניתן למצוא מופעים אלה וגם זאת באופן נדיר בכתבי יד של חומשים בלבד, ולא בספרי תורה, ולפי עניות דעתנו זהו ספר התורה הראשון אשר נמצא בו נון פשוטה בגליון (אמנם מונח לפנינו ספר תורה, ובמקביל גם רשימת נונין תואמת לו, בו קיימים סימני נון סופית בתוך חלק ממרווחי הפרשיות כלומר בתוך השורות עצמן ולא בצידיהן, אבל אין אלה הסימנים המצויים בספר התורה העתיק מבולוניה אשר מצויים בגליון מצד ימין).

ברור כי כאשר תחשפנה כל יריעות ספר התורה באופן מלא - ניתן יהיה לערוך השוואה מלאה ומקיפה בשני הנושאים שנדונו לעיל.


יהושע רוזנברג:

לכבוד הכותב הנכבד,

את מאמרך המעניין והמרגש קראתי, והנני להעיר לך שתי הערות:

א - בצדק עשית השוואה בין הספר תורה מבולוניה לספר קרית ספר של המאירי; הנוני"ן שנמצאו בגיליון הם המקור היחיד שיש לנו בינתים בספרי תורה עתיקים - דבר שהיה נראה זר מאוד עד עכשיו, למי שמצא אזכורם בספרו של המאירי, כעת שיש לנו עדות נוספת על ענין זה.

ובכך יש לי להוסיף קישור נוסף בין ספרו של המאירי לספר תורה זה: אחד הצילומים שפורסמו, כולל חלק של ברכת יעקב בסדר ויחי, ובמיוחד הפרשיות "יהודה" ו"זבולן", ורואים אנו שהסופר לא הקפיד לכתוב פרשת "יהודה" בראש עמוד כאותיות "בי-ה שמו". אבל עוד יותר מעניין הוא מה שרואים שפרשת זבולן מסתיימת בסוף העמוד, אשר מורה שפרשת "יששכר" נכתבה בראש עמוד, ודיעה זו מצינו מוזכרת בספרו של המאירי - הן בחלק ההלכות, בחלק ראשון של מאמר השני, והן בחלק התקון סופרים אצל פרשת יהודה, שכתב שבקצת תיקונין עושים יששכר בראש עמוד. ואף אין להתעקש שבמקרה יצא להסופר לכתוב פרשת יששכר בראש עמוד, כי נראה בעליל שהוצרך הסופר להרחיב אותיות של פרשת זבולן, ולהוסיף במרווח בין התיבות, כדי לגומרו בסוף עמוד דוקא, ולא להתחיל פרשת יששכר עד לעמוד הבא.

ב - תוך עיון בצילומים שסופקו על הספר תורה מבולוניה, נראה שהסופר עשה פרשיותיו בהתאמה לרשימתו של הרמב"ם וההולכים בשיטתו. אך בעמוד אחד מצאנוהו סוטה מדרך הרמב"ם - פעמיים! והוא בסוף סדר בא, בפרשת "והיה כי יבאך", שלדעת הרמב"ם הינה פתוחה, והסופר עשאה סתומה. ועוד מצאנוהו עושה פרשה בפסוק "והיה כי יביאך" הראשון - יג ד, שעשאה גם-כן פרשה סתומה. ואם כי פרשיה זו נמצאת בספרי תורה מאשכנז, ומוזכרת גם בספרי ההלכה של רבותינו מאשכנז, מכל-מקום לדעת הרמב"ם וסייעתו אינה פרשה כלל.

תודה רבה, ותודה על האכסניא המופלא,

יהושע רוזנברג


gmb 0045