המילה האחרונה של הרמב"ם ס' אישות חלק ב'

In a previous post we found in ms Oxford Bodl. Hunt. 211 what we can qualify as the author's final edition of Mishneh Torah Sefer Nashim. Thus we were able to discern the author's self-corrections which were unknown to the European Rishonim and subsequent printers, as the copies they employed were based on editions that were circulating there before the final emendations were made. We brought several examples from Hilkhot Ishut. It’s a safe presumption that this continues through the rest of Sefer Nashim. So here are a few more samples of Rambam's bottom line, as recorded in the manuscript.

הלכות גירושין ג:ז.

בכתב היד רואים בבירור שתי שכבות כתיבה; המקורית, וכתיבת המגיה שכתובה על גבי מחיקת הראשון ומיישרת קו עם הנוסח הנפוץ. אם נמשיך ממה שלמדנו על נוסח כתב יד אוקספורד 594 (Hunt. 211,  מכאן: "כי"א") נוכל להניח שגם כאן, הכתיבה המקורית משקפת את דעתו האחרונה של מורנו המחבר.

הנוסח הנפוץ:

מפני תקנת סופר התירו חכמים לסופר שיכתוב טופסי גיטין ויניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם כדי שיכתבם לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת וכן יחתמו העדים לשמו ולשמה.

וכן בהמשך הפרק, הלכה י"ח, הוא חוזר ומפנה למה שכתב: שלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה לכתחלה אלא מפני תקנת סופר כמו שביארנו.

בשכבה המקורית של כי"א, לפני הגהה, רואים כיצד הרמב"ם פסק מסקנה הפוכה, תוך שינויים מינימליים בגוף הטקסט (כמה מחיקות ותוספת 3 תיבות בסופו):

סופר שכתב טופסי גטין והניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם עד שיכתבם לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת. וכן יחתמו העדים לשמה ולשמו הרי זה פסול.

נוסח זה נשמר בחלק מהענף הספרדי-פרובנסלי בכ"י אנגליקה 63\פריס 337 (לפני הגהה). וכן נראה שהיה הנוסח לפני ר' ירוחם (אדם וחוה, נתיב כד חלק ב), וזה לשונו: "אבל הרמב"ם כתב שפסול לכתוב אפילו טופס ואפילו ישראל עומד על גביו וכן נראה מרי"ף". ושמא בנוסח שלפניו, תיקן גם את ג:יח.

שינוי בדעתו של הרמב"ם נראה גם בכתב יד האוטוגרף של פירוש המשנה, הפסק כר' אלעזר (משנה גיטין ג:ב), הפוסל טפסים הכתובים מראש בגטי נשים, כתוב על גבי המחק.

מתחת למילים "והלכה כר' אלעזר" (אמצע השורה השלישי מלמטה) ניתן עוד להבחין ברוב האותיות של "וא[י]ן [ה]לכ[ה] כ[תנא] קמ[א]". לפני מילים אלו יש סימן הפנייה לגיליון, ושם תוספת המסבירה את "תקון הסופרים" שבשיטת תנא קמא. כך שאפשר שבצעירותו פסק שאין הלכה כת"ק, בשלב שני, כשחיבר את משנה תורה החליף את "ואין הלכה" ל-"והלכה" והוסיף הסבר בגיליון. בשלב שלישי, כשתיקן את משנה תורה לטובת שיטת ר' אלעזר, תיקן גם את פירוש המשנה.

בדפוס הראשון (ר"מ) של משנה תורה שריד מהנוסח החלופי: בסוף צויין "ס"א" (=ספרים אחרים) אך לא העתיק את התוכן.

שם ה:יז

בתלמוד בבלי גיטין עח,א דברי רבא "נתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו הרי זה גט". לאחר קושיית התלמוד, מופיעה המסקנה הסתמאית: "והלכתא בכפות". בנוסח משנה תורה (גירושין ה:יז) הנפוץ לשון הסיכום הסתמאי ניצב כחלופה לדברי רבא ולפיה: ישן ומשמרתו פסול, כפות כשר.

וכך לשונו הראשון:

נתן הגט ביד עבדה. והוא נעור. והיא משמרתו אם היה כפות הרי זה גט. וכאילו הגיע לחצירה שהיא עומדת בצדה. ואם אינו כפות אינו גט. נתנו ביד העבד. והוא ישן. והיא משמרתו. הרי זה פסול. ואם היה כפות. הרי זו מגורשת.

אולם לפי הלשון האחרון של הרמב"ם יש חילוק בין עבד נעור כפות (פסול) לבין עבד ישן כפות (כשר). כדי להכשיר את הגט בעינן תרתי, כפות וישן. כנראה הבין "והלכתא בכפות" כתנאי נוסף של התלמוד הסתמאי על התנאי שהציב רבא. בכך הוא מיישר קו עם פירוש רש"י כאן, שפירש: "בההוא קאמר רבא דהוי גט". לא חלופה אלא אוקימתא. וכך הוא הלשון האחרון:

נתן הגט ביד עבדה. והוא נעור. והיא משמרתו. אפילו כפות אינו גט נתנו ביד העבד. והוא ישן. והיא משמרתו. הרי זה פסול. ואם היה כפות. הרי זו מגורשת.

גם כאן המחבר לא ניסח את ההלכה מחדש אלא תיקן את הישן, בעיקר על ידי מחיקה. ניתן לקבוע מבחינה תחבירית, שזהו הנוסח האחרון, הבנוי כתלאי על בסיס הנוסח הראשון. שכן אם היה מנסח את ההלכה לכתחילה כן, קרוב לודאי שהיה שם את הסעיף הקשה אחרי הסעיף הפשוט – ישן וכפות כשר, נעור אפילו כפות פסול. נקודה זו חשובה לאור הערת הכסף משנה, שראה דווקא בנוסח הנפוץ תלאי תחבירי לקוי כתוצאה משינוי דעתו של המחבר.

וז"ל: "אלא שלגירסא זו (הנפוץ) יש לדקדק למה חזר לכתוב ואם היה כפות ה"ז מגורשת אנתן ביד העבד והוא ישן דהא אפי' בהיה נעור הכשיר ברישא וצ"ע".

הן בכי"א והן בכתב יד נ"י ביהמ"ל RAB 457 (תימן), המגיה 'תיקן' לטובת הנוסח הנפוץ. אך הנוסח המשקף את דעתו האחרונה של המחבר, זו שבכי"א לפני ההגהה, הספיק להגיע לאירופה, בשני כתבי יד ספרדיים: אוקספורד 572 ורומא אנג'ליקה 63, ונרשם בטור (אה"ע קלט), ובפרובנס בבית הבחירה למאירי בשם "גדולי המחברים".

אך בניגוד לטור, כתב יד פריס 337, אף הוא כתוב בסגנון ספרדי, כנוסח הנפוץ, וגם הר"ן אינו מודע לדעתו האחרונה של רבינו. מרן בכס"מ (=ובב"י אה"ע קלט:טז) יודע עליה רק דרך הטור, ומציג את הנוסח הנפוץ כ"ספרים דידן" ואף מסכים לו: "וגירסא זו בדבריו נראה עיקר..".

יבום וחליצה ד:א

נסוח הנפוץ:

כיצד מצות חליצה. היבמה הולכת אחר יבמה למקום שהוא שם. ובאה לדיינין. והן קוראין לו ונותנין לו עצה ההוגנת לו ולה.

בנוסח הנפוץ, המשפט הראשון של ההלכה מסכם את דין הגמרא (סנהדרין לא,ב) "והיבמה הולכת אחר היבם להתירה". המשפט השני עוסק בעניין אחר, הפרוצדורה של הליך החליצה בבית הדין, ומתחיל "והן קוראין לו ונותנין...". כאן מתחיל נושא חדש - היבם, כבהמשך: "נותנין לו עצה". כדי לקיים את המקרא "וקראו לו זקני עירו". כך בכל כתבי היד, סמ"ג (עשין נב), דפוסים.

לפי כי"א:  והן קוראין לה. המשפט ממשיך ברצף את הנושא של המשפט הקודם- היבמה. ושמא קריאה זו משתמעת בנוסח גט החליצה, המובא ברי"ף ובמשנה תורה בהמשך הפרק: קודם- "וסליקת לקדמנא פלונית בת פלוני ארמלת פלוני" ורק אחר כך- "ואקריבת לקדמנא גברא חד שמיה פלוני בן פלוני".

תיקוני לשון

גירושין ט:טו

הרי זה גיטיך לכשתצא חמה מנרתיקה ומת בלילה. בכי"א הושמט "מנרתיקה"

יבום ב:ד

אבל אם נפל מן הגג ונתקע בה. בכי"א הושמט "מן הגג".

בשניהם מצאנו כגירסת כי"א רק בבכ"י תימני קדום, נ"י ביהמ"ל Rab. 457, ובאשכנז, כתב יד  קמברידג' Dd 13.1.

מעתה שקבענו שכי"א משקף את הנוסח האחרון, מתגלה מגמתו של המחבר לשנות מלשון התלמוד, לצורך הקיצור, או כתהליך העריכה המוחק את הנסיבתיות של התלמוד לטובת ניסוח הלכה מחדש, בלשון כללי יותר, מנופה מנסיבתיות. (אין עד נוסח של התלמוד שמילות האלה חסרות בהם).

כבר הדגמנו בהלכות אישות שלעיתים רבינו המחבר מותיר משפט ללא נושא ברור, ועורכים מאוחרים יותר באו והשלימו. וכן ראינו מגמה זו בהמשך הספר. והנה דוגמא:

יבום וחליצה ז:יז

שני אחים. אחד פקח ואחד חרש. נשואין לשתי אחיות פקחות. או אחת חרשת ואחת פקחת. והרי (דפוסים: הפקחת) היא אשת הפקח. מת החרש. תצא אשתו משום אחות אשה. מת הפקח. הואיל ונשואי הפקח שמת נישואין גמורין. וזיקת זה החרש גמורה. ונשואי החרש אינן נישואין גמורין. הרי זה (דפוסים: החרש) מוציא את אשתו בגט. מפני שאחותה זקוקה לו ואשת אחיו הפקח אסורה לעולם.

ויש לציין שמדובר בתהליך. ההשלמה הראשונה, "הפקחת", נמצאת כבר בכ"י פריס 337\ אוקספורד 572 (ספרדים). וכמו כי"א, חסר בתימניים (סוטרו ונ"י) ובאנגליקה 63 (ספרד). ואילו ההשלמה השנייה, "החרש", חסר בכל כתבי היד ומופיע לראשונה בדפוס הראשון (שנת ר"מ בערך).

לאור מגמה זו, יש להעיר על הלכות יבום וחליצה ו:טז

וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו הואיל ואין לו עליה זיקה שנ' כי ישבו אחים יחדו עד שישבו שניהן בעולם ואם לא היה ביניהן ישיבה בעולם הרי זו ערוה עליו לעולם משום אשת אח ופוטרת צרתה.

לאחר שבכל כתבי היד וגם כמה דפוסים הושמט "ואם ... בעולם", העירו עורכי רמב"ם מהדורת פרנקל שכנראה אירע דילוג מחמת הדומות.

ואין הדבר כן. אלא המשפט "והרי.. " ממשיך ברצף את המשפט "וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו". הדרשה "שנ'... בעולם" שנוספה ביניהם טבעית היא לסגנון מבנה המשפט המצוי ברמב"ם. אלא שהיא מפריעה לרצף הקריאה, ומותירה רושם שעלול להטעות את הקורא הבלתי מנוסה, שיחשוב כי רצף הקריאה: "שישבו שניהן בעולם הרי זו ערוה". ולכן עורכי הדפוס הוסיפו משפט הבהרה.

gmb 0043

Lloyd D. Graham: Margin of Error

Margin of error: A search for words lost before 1784 CE by excessive trimming of folio 37 in the Kabbalah manuscript

Moscow-Günzburg 775 (14-15th century CE)

Summary

Manuscript Günzburg 775 (Russian State Library, Moscow) is best known for containing the only complete copy of Ozar Hayyim, an important Kabbalah work by Rabbi Isaac of Acre (13th-14th century CE). However, the initial pages of  this manuscript are independent of this work. A point of connection is that some of the contents of the initial codex are given in the name of Rabbi Isaac, including the earliest known description in Judaism of the “seven Kabbalistic signs” or “seven Seals,” a set of symbols which even today enjoys widespread popularity in amulets from the Middle East and beyond.

Folio 37b of Moscow-Günzburg 775 gives the earliest known exegesis of the Divine Names associated with the seven Seals, but at some point the page was damaged by excessive trimming; this resulted in the loss of significant words and phrases from the lower right-hand edge (Fig. 1, below). In 1784 CE, Rabbi Abraham Alnaqar appears to have used a copy of this already-damaged page as a source for his expanded edition of Rabbi Moses Zacuto’s encyclopedic Shorshei ha-Shemot. Since the over-trimming of f.37b must therefore have occurred in or before the 18th century CE, the event substantially predates the manuscript’s inclusion in the Günzburg library.

Towards the end of the 20th century CE, Rabbi Aryeh Kaplan included in some of his English-language Kabbalah books a list of primary sources for the Seals, including the relevant pages of Moscow-Günzburg 775, but none contain the information missing from f.37b of that manuscript. However, the recent online digitization of an early manuscript copy of Rabbi Joseph Tirshom’s 15th-16th century work, Shoshan Yesod ha-Olam (Bibliothèque de Genève, Comites Latentes 145), has revealed that page 141 in this manuscript (Fig. 2, below) presents essentially the same information as Moscow-Günzburg 775 f.37b, and does so without any omissions.

Use of the Shoshan text to repair the omissions in f.37b (Fig. 3) means that, while the earliest explanations of the Seal Names remain mysterious and cryptic, they are at least – and at last – complete.

Link to full article as PDF.



Gmb 042

המילה האחרונה של רמב"ם, ספר נשים

On the final version of Mishne Torah Book of Nashim. A correction of the author at the beginning of the book (Ishut I:2) is mentioned in Abraham Maimonides' response, but his father's European critics, were unaware of it, as their copies were stemmed from an earlier edition. The amendation didn't make it to the printed editions either. But it is found in a Genizah fragment and in ms Oxford Bodl. Hunt. 211 (Cat NB 594) . Once this ms has been qualified as the final edition of Nashim, we can discover other self-corrections which were unknown to the European Rishonim and printers. Including another, as the above, in which Maimonides concedes to his critic- Rabad of Posquieres.

במשנה תורה להרמב"ם, תחילת הלכות אישות (א:ב) בנוסח המצוי :

ובאחד משלשה דברים האשה נקנית, בכסף או בשטר או בביאה, בביאה ובשטר מן התורה ובכסף מדברי סופרים.

ואילו בכתב יד אוקספורד בודלי  594 כתוב:

ובאחד משלשה דברים האשה נקנת. בכסף או בשטר או בביאה. ושלשתן דין תורה.

זאת בהתאם לעדות של בנו ר' אברהם בתשובה המופיעה בברכת אברהם סימן מד (מובא בכסף משנה שם) שזהו נוסח "דבריו המתוקנים בכתב ידו" אשר "הגיה בספרו".

הנוסח המתוקן נמצא גם בקטע גניזה T-S F8.117. (בפינה התחתית-שמאלית של התמונה, תודה לד"ר בנימין אותווייט שסיפק את הצילום)

מסגנון הכתיבה, יתכן שהמעתיק של הקטע הוא שלמה הלוי, בנו של חברו של הרמב"ם, "הדיין המשכיל" ר' שמואל בן סעדיה. מעתיק זה הותיר קטעים רבים בגניזה, בעיקר מתוך עותקיו של הרי"ף ומשנה תורה. הוא חתום על ספר משפטים כ"י אשקוריאל, והעתיק סדרת כרכי פירוש המשנה שבאוקספורד 399-394, המוגהים כנגד האוטוגרף. כדוגמא של קרבתו של שלמה הלוי לאוטוגרף הרמב"ם, די לראות את הערת הרמב"ם שהוסיף להקדמה לפרק 'חלק', בסוף אל-קאעדה אלראבעיה. כאן באוטוגרף-

 וכאן, בעותקו של ר' שלמה הלוי, ההוספה המאוחרת של המחבר, המפנה למורה נבוכים, מופיעה בגליון, כפי שהוא במקור. 

הנוסח המצוי, שקדושי כסף הם מדברי סופרים, כבר התקבל בין הראשונים. הרמב"ן [השגות לספר המצוות שורש ב] העיר שדעת הרמב"ם תואמת את שיטתו במניין המצוות. אלא שעתה מתברר שבסוף ימיו יישר קו עם הראב"ד, שהשיג עליו: "ובכסף מדברי סופרים. א"א זה שבוש ופרוש משובש הטעהו".

הגהה עצמית זו מופיעה רק בכתב יד אוקספורד 594 (מעתה "כי"א") ובקטע הגניזה הנזכר. כנראה שהמחבר תיקן לאחר שהעותקים שעליהם התבססו כל יתר עדי הנוסח כבר הופצו באירופה, בבחינת "כתב אשר נכתב בשם המלך .. אין להשיב". אם כן כתב יד זה משקף את ה"מילה האחרונה" של החיבור, וראוי לבדוק אותו לשינויים אחרים שהרמב"ם הגיה בערוב ימיו. כמו כן, נוכל לברר אלו שינויים נכנסו בנוסחאות המצויות, שאינם הגהות מידי הרמב"ם, אלא פרי עבודתם של עורכים מאוחרים יותר.

אישות ג:כ

הגהה נוספת באותו עניין,  השוואה בין קדושי ביאה ושטר, לקדושי כסף. בנוסח המצוי לפנינו בדפוסים, כתבי יד ולפני הראשונים:

 ... כך גומר ומכניס, אבל הכסף מדברי סופרים.

בכי"א: ...כך גומר ומכניס. וכן הכסף דין תורה ופירושו מדברי סופרים.

גם כאן נוסח ההגהה מוכר למרן בכסף משנה שם (ומשם נכנס לדפוסים האחרונים בסוגריים), ומצוי גם אצל אחרים בסביבתו. כך נרשם בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' יח.

ושמא הגיע לפני מרן עותק מיוחס של ספר אישות.  ידוע  [הבלין, הקדמה למשנה תורה הספר המוגה, מכן אופק תשנ"ז עמ' 23- 25] שהגיעו לסביבתו עותקים כאלו, כפי שנמצא שבקולופון של משנה תורה ספר עבודה וזרעים שבאוקספורד 598 (דף 256) נכתב שהוא הוגה מכתב יד שהוגה מהטופס המקורי בצפת שנת צ"ז. ועוד, כפי שמעיד בעל ה'מלאכת שלמה' שמצא כתב יד של ספר טהרה שהיה מוגה בארם צובא מעותק בחתימת יד הרמב"ם. ר' שם טוב בן אברהם, בעל המגדל עוז, מצא עותק כזה לספר אישות כשבא לארץ הקדושה (לשונו שם אישות ז:יז).

אישות יא:ו

נוסח המצוי: ואין משיאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודע שהביא סימנין.

בכי"א המילה "הקטן" נמחקה (עדיין ניתן לזהות את צילה של האות ק'), ועליה נכתב "הנער". כנראה אחרי שנגלו לו סימנים לא ניתן כבר להגדירו "קטן". הנוסח המוגה מופיע בשו"ת ר’ בצלאל אשכנזי סימן ג’.

אישות יא:ח

סמוך אחריו,  הנוסח המצוי:

כל בתולה שכתובתה מאתים יש לה טענת בתולים. וכל שכתובתה מנה או שלא תיקנו לה חכמים כתובה. אין לה טענת בתולים. והמתיחד עם ארוסתו קודם נשואין. אין לה טענת בתולים.

בשני הסעיפים הראשונים הנושא היא האשה, ולכן ההלכה: "יש לה טענת בתולים". וכך, באשגרא דלישנא, גם בסעיף השלישי. אלא שם הנושא: "המתיחד..." נתחלף לבעל. ולכן בכי"א הוחלף לשון ההלכה: "אין לו טענת בתולים".

אלא במקרה זה, בעוד הנוסח הקדום כבר מופיע בראשונים וכתבי יד אירופאים, גם הנוסח המתוקן זכה להפצה בכתבי יד אחרים מהענף התימני הקדום: כ"י ניו יורק ביהמ"ל Rab. 457, וסאן פרנציסקו אוסף סוטרו 122. [כתב היד השני קרוב מאוד לכי"א. הדמיון בולט בחלוקת ההלכות המשותפת לשניהם, השונה מאוד מהחלוקה שבדפוסים. וכן יש בין שלשתם טעות העתקה משותפת: באישות כא:א,  בניגוד לתוספתא מפורשת (והגיון ההלכה) שלשתם השמיטו התיבה "לא" במשפט "ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו". כך שברור השפעתו של הנוסח שבכי"א על שני כתבי יד אלה, בני הענף התימני הקדום].

במקומות של נוסח ייחודי המשותף בין כי"א ובני הענף התימני הקדום, ניתן לומר שתיקונים אלו משקפים מצב ביניים. הרמב"ם הכניס הגהות אלה אחרי ההפצה של העותקים האירופאים, (שהגיעו בסופו של דבר לדפוס), אך לפני התיקונים האחרונים (שנשמרו רק בכי"א וגניזה).

בשלב הלא- סופי הזה, נכנס גם התיקון הבא: 

אישות יח:יד.

הנוסח המצוי לפני הראשונים ובדפוסים: הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונות בשוה, שאין דין קדימה במטלטלין.

הנוסח הקדמון של הרמב"ם, שעמד לפני הראשונים [ראב"ד, ר' ירוחם מישרים כג:י, מגדל עוז, מאירי, רע"ב] ומצוי בכתבי היד הספרדים [פריס ספ"ל 337 ורומה אנג'ליקה 63] תואם את דבריו בפירוש המשנה (כתובות י:ג).

על דברים אלו השיג הראב"ד, וטען שהשוויון בחלוקה אינו מדין מטלטלין, אלא מדין מאפייני מזונות: "א"א ואפילו ניזונות מן הקרקע לפי שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו וכבר הגיע שעת החיוב לכולן בבת אחת והוה ליה כלוה ולוה וחזר וקנה שכולן שוים בו".

אולי מתוך הסכמה להשגת הראב"ד שינה הרמב"ם את התיבה האחרונה ל"במזונות". תיקון זה הספיק להגיע גם לכתבי יד סוטרו וביהמ"ל. במקרה זה, הנוסח המתוקן הגיע גם לאשכנז, בהעתקת דברי הרמב"ם שבאור זרוע (ב"מ סי' מח), ונמצא בכתב יד ספרדי אוקספורד 572.

אחרי המילה האחרונה-

מעתה, אם קבענו מהו הנוסח האחרון שיצא מאת המחבר, ניתן לראות שכבה של שינויים שנכנסו מאוחר יותר בידי עורכים או סופרים. פעילות זו היא בעיקר בתחום ליטוש הלשון לצרכי הבהרת הקריאה.

אישות יז:יג.

נוסח כי"י אוקספורד וסוטרו:

אבל המוכרת שלא בבית דין אינה צריכה הכרזה. ואע'פ שהן שלשה. נאמנים ויודעים השומא.

לאחר שנקבע כאן עיקר החידוש של התלמוד (כתובות צח ע"א), שאין צורך בהכרזה, מוצג כאן בדרך אגב, שאינה בהירה דיה, החיוב למכור בב"ד של נאמנים. לכן שוכלל הניסוח בכ"י ביהמ"ל (מזרח\ תימן), וכ"י אוקס 572 (ספרד):

אינה צריכה הכרזה אלא שלשה נאמנים...

והנוסח האירופאי שבסמ"ג (עשין מח) המצוי בדפוסים:

אבל המוכרת שלא בבית דין אינה צריכה הכרזה ואע"פ כן צריך שלשה שהם נאמנים...

נדגים עתה הלכה שעברה תהליך של הוספות שמטרתן השלמה וליטוש לשוני לצרכי בהירות. מאחר שראינו שהמילה האחרונה של הרמב"ם מוצגת בכתב יד אוקספורד 594, ניתן מעתה לומר שהשלמות אילו, שאינן שם, בודאי לא יצאו מידי המחבר.

אישות יב:יח

כאן הערה אישית של המחבר. נוסח הבסיס נמצא בכי"א. בסוגריים סימן [ת]  מובא הנוסח של שני כה"י התימניים הקדמונים (סוטרו וניו יורק), וכה"י הספרדים [ס] (פריס ואוקספורד 572). בכתבי היד האלו מתגלות שתי שכבות של ליטוש לשוני והשלמות לשון, ובדפוס [ד] השלמה נוספת:

ויש מי שהורה שפוסקין לה [ד+ מזונות] בחזקת שלא נטלה ולא מחלה. ואין מצריכין לה [תסד: אותה] להביא כתובה. ולזה דעתי נוטה [סד: ודעתי נוטה לזה] במי שהלך בעלה. הואיל ויש לה מזונות מן התורה. אבל אם מת בעלה [תסד+ אין לה מזונות] עד שתביא כתובה.

נותר לשאול על משמעות ההלכתית של קביעת דעתו האחרון של הרמב"ם.

האם קובעים "הלכתא כבתראי" בדעות שונות של איש אחד?

gmb 0041

מרדכי וינטרויב: סדר קריאת התורה לקדמון לא נודע

לפני קרוב לששים שנה, פרסם פרופ' אברהם נפתלי רות קטע מן הגניזה (בודפשט, אוסף קאופמן, גניזה 430.) העוסק בחלוקת הקריאה בבית הכנסת בשני וחמישי ובשבת במנחה. בכותרת 'סדר קריאת התורה מקדמון לא נודע' (א.נ.צ. רות, 'מבית מדרשם של הגאונים ב"גנזי קויפמן"', סורא ב (תשט"ו – תשט"ז), עמ' 284 – 288).

בשנת תשס"א פרסם פרופ' יוסף עופר קטעים נוספים (אוקספורד E45. דפים 5-6) השייכים לאותו כתב יד, ובכך הרחיב את החיבור שבידינו. (י. עופר, 'המסורה הבבלית לתורה עקרונותיה ודרכיה', ירושלים תשס"א, עמ' 200 – 203. דיונים נוספים בחיבור זה: מ.מ. הוניג, 'הערות לגליונות כ-כא', אור ישראל, כב (תשס"א), עמ' רל; הנ"ל, 'הערות ועדכונים', שם, כט (תשס"ג), עמ' רלב.

מ.מ. הוניג (שם) טוען כי בעל החיבור החזיק בדעה שגם בשני וחמישי ושבת במנחה יש לקרוא את פרשת האזינו כולה ולחלק אותה לשבעה קרואים. ניתן לדחות זאת, כי לפנינו תחילת הקריאה של האזינו קטועה, וא"כ ניתן לשער כי בתחילה הופיעה הקריאה הרגילה של שלשה קרואים, ורק לאחר מכן פורטה הקריאה של שבת בשחרית, וזאת משום החשיבות בקריאה זו המחולקת לקריאות קבועות כבר בזמן קדום, אשר הסימן להם הוא הזי"ו ל"ך, ראה ע"כ בשו"ע או"ח תכח ה.)

לאחר זיהויו של יוסף עופר יש לנו את החיבור מפרשת וישב ועד פרשת בחוקתי, ומאמצע הקריאה של האזינו ועד סוף התורה. לאחר מכן מופיע סדר הקריאה במועדים הנקטע לקראת סופו.

מחיבור זה שרדו לנו מספר מנהגי קריאה נשכחים ובלתי ידועים. לדוגמה, פרשת בא אינה מתחילה במכת ארבה, אלא עשרים ושלושה פסוקים קודם לכן, במכת ברד, במילים (שמות ט, יג) "ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר". בהתאמה לכך נקראת הפרשה בחיבור הנ"ל 'פרשת השכם'. מנהג זה ידוע לנו ממקורות אחרים. (ראה י. עופר (לעיל הערה 4), עמ' 187 – 200. בעמ' 199 – 200 מופיעה רשימה ביבליוגרפית של הדיונים בפרשת השכם. יש להוסיף לרשימה הנ"ל: ט. בארי, 'החזן הגדול אשר בבגדאד' (פיוטי יוסף בן חיים אלברדאני), ירושלים תשס"ג, עמ' 185 ועמ' 214; י. עופר, 'מניין פסוקי המקרא של בן נפתלי', בתוך 'אוסף הגניזה הקהירית בז'נבה', ד. רוזנטל (עורך) בהשתתפות ש. אליצור ואחרים, ירושלים תש"ע, עמ' 215.)

מנהג נוסף, הקשור לחלוקת הפסוקים, קיים בקריאה של פרשת האזינו, שם מופיעה הפיסקה הבאה:

ואל תהו קורין כשם שקורין באפריקיה שמסיימין שני פסוקין בפיסוק אחד – לי נקם פיסוק אחד בפני עצמו וכי קרוב יום אידם פיסוק אחד הוא בפני עצמו.

מנהג 'אפריקיה' הוא מנהגנו, ובעל החיבור חולק עליו.

לאחרונה זיהיתי שריד נוסף של החיבור, ואני מפרסמו בפרסום ראשוני מעל במה זו.

מדובר בקטע הנמצא בספריית קמברידג' וסימנו שם T-S AS 139.141. הקטע מסתיים בפרשת 'וישלח', ובכך הדף הבא המתחיל בפרשת 'וישב', מהווה המשך ישיר לו.

לפי השחזור המוצע כאן – מכיל הדף שלש עשרה שורות ובכל שורה כ-45 תוים (אין אפשרות להסתייע בשחזור מספר השורות בקטעים האחרים, משום שאינם אחידים – הדף הראשון אצל רות מכיל 18 שורות, ואילו הדף השני מכיל 15 שורות (הקטעים אצל עופר אינם זמינים באתר הגניזה של פרידברג). השיחזור בשורות 1¬-5 של ע"ב, הינו השערה בעלמא שנועדה להוכיח כי הדף הכיל שלש עשרה פסוקים. אין שום כוונה לטעון כי כך אכן היו שורות אלו במקור.

חשיבות מיוחדת יש לפיסקה המופיעה בתחילת ע"א של הקטע: 'וכך מינהג בשתי יש[יבות]', המלמד כי מקור החיבור הוא בבבל בתקופת הגאונים.

אני מודה ומכיר טובה למפעל האדיר והנפלא 'פרויקט פרידברג לחקר הגניזה', שסרק וממשיך לסרוק את כל אוספי הגניזה בעולם ומעלה אותם לרשת לשירות הציבור תאב הדעת. הקטע הבא זוהה במאגרים של מפעל זה.

שילבתי מספר תיקונים והערות ששלח לי בטובו פרופ' יוסף עופר ואני מודה לו על כך מאד.

העתקת תוכן הקטע כאן.



נספח: 14.10.12 כח תשרי תשע"ג:

אני מתכבד לפרסם מעל במה זו שני דפים נוספים מן החיבור 'סדר קריאת התורה לקדמון לא נודע'.


את הדפים מצאתי באוסף אוקספורד, ספריית הבודליאנה, תחת הסינגטורה Ms. Heb. D.33 דפים  12- 13 (קטלוג קוולי 2755.5).
תעתיק של דפי הקטע כאן.

הדפים הינם רציפים ומכילים את פירוט הקריאה לפרשיות במדבר – האזינו ובכך משלימות את הפער שהיה קיים עד היום, כך שהחיבור כולו – למעט קטע קטן בתחילתו וחלק מנספח הקריאות של המועדים בסופו – מונח לפנינו.

בקרוב אני מתעתד לההדיר את החיבור מחדש במהדורה מדעית ומוערת. כעת אני מפרסם את הדפים החדשים בפרסום ראשוני.

חשיבות מיוחדת יש לסיום הדף השני המתאר את קריאת האזינו – בתחילה מתוארת הקריאה הרגילה לימי שני וחמישי ושבת במנחה ולאחר מכן בא תיאור הקריאה בשבת שחרית וכלשון החיבור:

... זה במנחה ובשיני ובח' ובחמישי: אבל שבת שחל להיות בין ראש השנה ליום הכיפורים, סימן ה'ז'י'ו' ל'ך', כ'הן ק'רי מ'ן...

בכך נדחית השערתו של הוניג (מ.מ הוניג, 'הערות ועדכונים', אור ישראל, שנה ח גליון א (תשס"ג), עמ' רלב), שלדעת החיבור יש לקרוא אף בימות החול ובשבת במנחה שבעה קרואים.

חש אני צורך להודות לספריית הבודליאנה שהעלתה את אוצרותיה למרשתת ובכך מאפשרת להגדיל תורה ולהאדירה.

תודה מיוחדת למערכת 'גילוי מילתא בעלמא' – שבזכות קישור לאוסף הגניזה הסרוקה של אוקספורד – ששם במאמר הקודם, זיהיתי דפים אלו.

יוסף עופר: התגלתה מגילה של ספר משלי הכתובה על פי כתר ארם צובה

מגילת קלף של ספר משלי שנכתבה לפני למעלה ממאה שנה על פי כתר ארם צובה התגלתה בירושלים.

המגילה נכתבה על פי התנ"ך של ר' שלום שכנא יֶלין, שהיה סופר סת"ם שעסק במסורה למקרא והיה בקיא בה. רש"ש ילין עלה מליטא לירושלים בשנות החמישים של המאה התשע עשרה. הוא שלח את חתנו, ר' משה יהושע קמחי, לעיר חַלַבּ (=ארם צובה) שבסוריה, כדי שיבדוק את כתב היד הידוע של התנ"ך, כתר ארם צובה, שניקד ומסר אותו חכם המסורה אהרן בן אשר במאה העשירית. ילין נתן לשליח ספר תנ"ך מודפס שהיה ברשותו, ועליו הערות רבות בכתב-ידו. השליח בדק את כתר ארם צובה ורשם בשולי התנ"ך מאות ואלפי נתונים על הכתיב (המלא והחסר) של הכתר ועל מסורת הפרשיות, השירות והרווחים בספרי הנביאים ובספרי הכתובים. התנ"ך הזה התגלה על ידי בשנת תשמ"ז (1987), והוא שמור היום בהיכל הספר בירושלים.

במהלך השנים נתגלו בבתי כנסת רבים (בעיקר בירושלים) מגילות של נביאים ו'חמש מגילות' (פרט למגילת אסתר), שנכתבו לפי התנ"ך של ילין. מגילות הנביאים שימשו לקריאת ההפטרה, בקהילות שנהגו בדרכו של הגאון מווילנה (הגר"א) שהורה להקפיד לקרוא בציבור את ההפטרות ואת כל חמש המגילות ממגילות הכתובות כהלכתן על קלף, ככתיבת ספר תורה, ולא מתוך חומשים וספרי דפוס. עד היום נמצאו למעלה משבעים מגילות כאלה, רובן זוהו בידי הרב דוד יצחקי מבני ברק. מעתיקי המגילות האלה נעזרו בתנ"ך של ילין, או שהעתיקו את המגילות שלהם ממגילות אחרות שנכתבו על פיו.

אולם המעתיקים הסתפקו בדרך כלל בהעתקת הספרים הנקראים בציבור בבית הכנסת: ספרי הנביאים המשמשים לקריאת ההפטרה וחמש המגילות הנקראות במועדים. שאר ספרי הכתובים לא הועתקו בדרך כלל, שהרי ספרים אלה אינם נקראים לעולם בציבור בבית הכנסת. העדות היחידה הידועה לנו על כתיבת ספרי הכתובים במגילות קלף היא עדותו של שמואל שלמה בויארסקי בספרו 'עמודי שש' שיצא לאור בירושלים בשנת תרנ"ב (1892). בויארסקי מספר כי כתב עותק של ספרי הכתובים – והעמיד אותו בבית הכנסת חורבת יהודה החסיד בירושלים. הוא מדגיש מאוד את ראשוניותו וייחודיותו של המעשה שעשה "שעלה במחשבתי לעשות דבר חדש בעולם אשר לא קדמני שום אדם מעת שיצא מכבש הדפוס בעולם ונתבטל כתיבת התנ"ך על הקלף כדת". לדעתו, במעשהו זה הוא מסיר חרפה מעל עם ישראל, שהרי "כאשר יקומו בתחיית המתים משה רבנו עליו השלום שכתב איוב, ודוד המלך עליו השלום ושלמה המלך עליו השלום שכתבו תהלים משלי, ועזרא ואנשי כנסת הגדולה שטרחו וכתבו כתובים בכתב כהלכתן [...] ולא לעצמם כתבו רק להניח לדורות - וידרשו אחריהם ולא יחפוצו בהנדפסים, ולא יהיה נמצא בכל ישראל אף אחד! ואיך לא נבוש ונכלם?!" בויארסקי מספר על השליח ששלח רש"ש ילין לחַלַב, ועל התנ"ך שהופקד בידי השליח וחזר לירושלים ובשוליו מידע רב על הכתר. את המגילות כתב, לדבריו, על פי התנ"ך הזה. יש להניח שאין כוונתו של בויארסקי לומר שכתב מגילה ענקית אחת הכוללת את כל ספרי הכתובים, אלא שכתב כל ספר מספרי הכתובים במגילה לעצמו: שלושת הספרים הנכתבים בצורת שירה - תהילים, משלי, איוב – ושלושת הספרים הנוספים: דברי הימים, עזרא (כולל נחמיה) ודניאל.

בדקתי את המגילה שנתגלתה בירושלים ומצאתי שהיא מתאימה בדיוק לרישומים שבתנ"ך ילין. בבדיקה מדוקדקת ניתן להוכיח בוודאות גמורה שהמגילה נכתבה על פי תנ"ך ילין, ולא הועתקה ישירות מכתר ארם צובה. הסופר היה אמן במלאכתו, והצליח ליישם בצורה יפה מאוד את הנתונים שנרשמו בתנ"ך ילין. סביר מאוד להניח שלפנינו מגילה השייכת לסדרת המגילות שכתב רש"ש בויארסקי עצמו, שהרי כתיבה של ספר משלי היא אירוע נדיר ביותר, אולי יחידאי בתקופתו. לדברי בויארסקי, מגילות הכתובים שלו נשמרו בבית הכנסת 'החורבה' בירושלים. ככל הנראה, עם נפילת הרובע היהודי בתש"ח נלקחו המגילות ממקומן, ובדרך כלשהי הגיעה אחת מהן, זו המחזיקה את ספר משלי, אל הספרייה הלאומית בירושלים.

לפי המספר האינבנטורי שניתן למגילה,  Heb. 4° 648, קבעו אנשי הספרייה הלאומית כי המגילה הגיעה לאוסף כתבי היד של הספרייה הלאומית לפני יותר מ-60 שנה. המגילה נרשמה בספר האינבנטר של הספרייה, אך לא זכתה לקטלוג. בתקופה האחרונה מבצעת הספרייה תיאום דיגיטלי של ממצאי מחסן הספרים הנדירים, ובמהלכו מצאה הגב' עפרה ליברמן, מנהלת המחסן, את המגילה בתחילת שנת תשע"ג. אני מודה לד"ר עזרא שבט מן הספרייה הלאומית שאפשר לי לעיין במגילה ולעמוד על טיבה.

 

לסיום יש לומר כי המגילה איננה מגלה שום דבר חדש על כתר ארם צובה ועל החלקים החסרים בו, שהרי ספר משלי מצוי בשלמותו בחלק הכתר ששרד. אבל מאחוריה מסתתר סיפור היסטורי מרתק הקשור למאמץ של דורות להגיע לנוסח מדויק של המקרא כולו ולהעמידו בבתי הכנסת.

ביבליוגרפיה: יוסף עופר, 'כתר ארם צובה והתנ"ך של ר' שלום שכנא ילין', ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ"ב, עמ' 295- 353; נחמיה אלוני, 'העתקי כתר ארם צובה בירושלים ובגולה', בית מקרא 24 ב (תשל"ט), עמ' 193 -204.

פרופ' יוסף עופר, המחלקה לתנ"ך, אוניברסיטת בר-אילן


gmb 0039



ליאור יעקובי: קטעים מחידושי הרא"ה למס' פסחים מארכיון גירונה

Leor Jacobi:


Fragments of the missing commentary of Rabbenu Aharon HaLevi of Barcelona to Tractate Pesahim

(המאמר בעברית בהמשך)

Manuscript fragments in poor condition salvaged from a notary bookbinding in Girona of Catalonia contain sections of a Rabbinic commentary on Tractate Pesahim. One leaf, whose ink had all transferred to the opposite page upon expert separation of the pages, reveals legible Hebrew text upon reversing the image electronically. The text enables positive identification of the author of the commentary as Rabbenu Aharon HaLevi of Barcelona. The author refers to Rabbi Zerachya HaLevi, the great-great-grandfather of Rabbenu Aharon, in exactly the same elaborate way that Rabbenu Aharon refers to him in his other extant works. He also refers to Ramban, Nachmanides, directly as just “Rabbenu,” just as R. Aaron HaLevi does. It appears that the standard appellation is added which indicates to us that the commentary was among those written during the lifetime of the Ramban.

The commentary itself to Tractate Pesahim was known to subsequent prominent Catalonian sages who cite it, and a copy of it was even reportedly in existence 150 years ago, but it too has apparently been lost. Other than one small section of the commentary which was first published as part of the commentary of a Provencal sage, these fragments represent our only remnants of the commentary.

An annotated Hebrew transcription is provided  here, of the section in which the identification is made. Extensive reconstruction of missing or illegible text was required, mostly according to the sources clearly cited by the author. It is argued that the Ramban's criticism of the author's paternal ancestor, R. Zerachya HaLevy, is accepted in a much more tempered form. R. Zerachya does not actually hold the radically lenient position suggested by his brief ambiguous statement and attacked by Ramban and others, which would permit the inspection of the house for leavened items by daylight. Rabbenu Aharon HaLevy's interpretation of R. Zerachya's opinion agrees with the one which would eventually be taken by R. Yoel Sirkis (Bach), as opposed to the understanding of Rabbenu Nissim of Gerona (Ran), and Maran, R. Yosef Karo, in his Beit Yosef.

מתוך הכריכה של ספר נוטריון עתיק בגירונה (הדפים נמצאים בארכיון ההיסטורי של ג'ירונה, בתיק המסומן: 11, 14,  תודות להוסטא רביס מונטסראת ואספיראנסה ואילס פוג'ול, מהארכיון, עזרא שבט ועידן פרץ מהספרייה הלאומית, ירושלים) הוצאו קטעי דפים פגומים מאוד. אבל יש חלקים שעדיין אפשר לקרוא בלי טיפול. זיהיתי שיש כאן פירוש לא מוכר על פרק ראשון של מס' פסחים של אחד מן הראשונים מבית מדרשו של הרמב"ן. לא הצלחתי לזהות את המחבר עד שהגעתי לדף אחד שכנראה יצא מן המעבדה הפוך. כל הדיו עבר לדף המקביל בהפרדת הדפים על ידי מומחים בגירונה.

.

הדפים היו מודבקים בתוך הכריכה למעלה משש מאות שנה. הפכתי את התמונה, ואז קבלתי תמונה זו:

בשורה 7, על יד הקטע האדום , פענחתי את המשפט הבא:

"כתב אדני זקני ר' זרחיה הלוי ז"ל הא דתנו אין בודקין לאור החמה..."

וכלשון זו בדיוק מייחס רבנו אהרן בן יוסף הלוי מברצלונה (הרא"ה, התחלת האלף השישי, סוף המאה השלש עשרה למניינם) לסבו בעל המאור בציטוטים בשמו בשיטה מקובצת! ובהקדמתו לפירושיו על הרי"ף הוא כותב:

"… על כן היתה עלי אחי ר' יהושע הלוי בן אדני אחי ורבי פנחס הלוי זצ"ל(לדעת י' תא-שמע ר' פנחס הוא מחבר ספר החינוך, אבל י' שפיגל לא קיבל את דעת תא-שמע בעניין, ואכ"מ.) , בקש למצוא דברי חפץ והפיל תחתנו לפני לפרש לו הלכות רבנו יצחק אלפסי זצ"ל שהם כמו תלמוד קטן, וחכמי הדורות אשר לפנינו ישאלו בהם כאשר ישאל איש בדבר האלהים, לגודל מעלת הרב הגדול אשר חברם, עד שאדני זקני הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל חבר עליהם ספר נכבד הנקרא ספר המאור, דקדק אחריהם והשיב עליהם, ומורי הרב ר' משה זצ"ל [=הרמב"ן] בא אחריהם להעמיד דברי רבינו יצחק אלפסי זצ"ל שהיה עמוד הימני פטיש החזק".

בהמשך, בהבאת ההשגות על הרז"ה שבספר מלחמות ה', הוא מתייחס למחברו, הרמב"ן, כ'רבנו נ"ר' כנראה, עוד סימן מובהק של רבנו אהרן הלוי. לכן יש לקבוע בלי שום ספק שקטעים אלו הם מפירוש הרא"ה. האי גברא רבא היה נצר ממשפחה מיוחסת מגירונה. הוא היה לפי דבריו תלמיד מובהק של הרמב"ן (יש לציין שבתוך הדפים שהותאו מאותו כרך, זהיתי דף אחד שהוא פירוש הרמב"ן למס' נדה. הרי שהקטעים מתאימים לאותו בית מדרש. במקביל במאמר הבא שלי כתב יד שזהיתי כחיבור על חלכות ברכות של תלמיד הרשב"א, הדפים היו משולבים עם דפים רבים שלכתב יד של תורת הבית של הרשב"א. הרי, אותו בית המדרש.) הריטב"א מתייחס אליו בתדירות כרבו המובהק. הוא היה בר פלוגתא של הרשב"א.

למרות המצב הגרוע של הנייר, נראה שיש כאן עבודת העתקה של סופר מקצועי, ולא 'אוטוגרף'. אכן, מתוך מקום אחר בקטעים אלו מוכח שזה עבודת סופר מעתיק, מפני שקטע אחד הכפיל הסופר מחמת הדומות ואחר כך מחק. ברור שזה מתאים לחיבורי הרא"ה מפני שידועים שהם זכו להעתקה ופרסום, לפחות בקטלוניה (ראה במבוא של חידושי הרא"ה מס' ברכות, מה' אהבת שלום, עמ' 15).


תמצא כאן העתקה חלקית של הפירוש הרא"ה לפסחים, הנמצא בקטע ג'ירונה

על פירושי הרא"ה למס' פסחים שנאבדו

חידושי הרא"ה על מס' פסחים עמדו לפני הריטב"א, תלמיד הרשב"א , הר"ן, הנמוקי יוסף והרשב"ץ כנראה.

לפני כ-150 שנה יש עדיין עדות על כתב יד שלם של החיבור. ראה במבוא לפירושי הרא"ה למס' ברכות (מהד' אהבת שלום, תש"ס, הע' 36. שם מסומן שבפירושו לברכות הרא"ה עצמו מתייחס לחיבור זה, וכנראה גם לחיבור על הרי"ף למס' פסחים. על רגל אחת נראה שכאן לפנינו החידושים, ולא פירוש לרי"ף).

"שבהסכמת הגרי"ש נטאנזאהן (בעל שו"ת שואל ומשיב) לספר ברכה משולשת, ווארשא תרכ"ג, שמנה שם מבחר כתבי יד שרכש הגביר ר' אברהם יעבץ ושברצונו להוציאם לאור, וביניהם מנה את חידושי הרא"ה על מס' פסחים וגיטין, אולם לא יצאה מחשבתו לפועל, ואבד מאיתנו חיבור חשוב זה במלחמה העולמית, וחבל על דאבדין".

לדעתו של המו"ל ר' משה בלוי, הפיסקה המודפסת בסוף ספר המכתם על מס' פסחים (מה' בלוי, ניו יורק תשכ"ב, אמ' קה-קח, ובסוף הערה 212 שם) בשם 'תלמיד הרמב"ן', גם היא מן חידושי הרא"ה (וכן דעת בלוי מובאת בהקדמת ר"א ליכטנשטיין ז"ל לחידושי הר"ן על מס' פסחים, מה' מוסד הרב קוק, עמ' 9) .אכן, ברור שקטעים אלו הם מן הרא"ה, ולא ברור אם הם מחידושיו או מפירושיו להלכות הרי"ף. ומוטל עלינו לחקור את היחס ביניהם לקטעים האלו החדשים. בינתיים לא מצאתי שהקטעים השרידים דנים באותן סוגיות.

ישנם הרבה חיבורים של הרא"ה הידועים לנו שנאבדו. (ראה את הרשימה במבואות לחידושי הרא"ה לברכות, מהדורות אהבת שלום, תש"ס.)  נראה לי שכמות החיבורים שנאבדו עולה על כמות החיבורים ששרדו בידינו. לכן, בכל ספרות התלמודית הנגלית מעתה בקטעי ג'ירונה, יש לקחת בחשבון האפשרות שלפנינו מהחיבורים האבודים של הרא"ה.

בעזרת השם, נזכה על ידי חקירת כתבי יד גירונה לעוד גילויים משמחים, והחזרת עטרת רבנו הרא"ה לראשו, וגם שאר גדולי התורה, ראשוני חכמי קטלוניה, הן הידועים לנו והן שנשכחו מאתנו. יהי רצון שיחיו שוב דבריהם, בכותלי בית מדרשינו.

.

gmb 0038

Digitized Hebrew Manuscripts Catalogue

Our Staff member , Yisrael Dubitsky has added a new dimension to our web-catalog database, which allows it to facilitate researchers in an exciting  new way. The following is an announcement that we have been circulating:


We are delighted to announce that the National Library of Israel's online catalogue now includes more than 4000 linked records to freely available digitized Hebrew manuscripts online (post-dating the Dead Sea Scrolls) from institutions around the world, including 1000 on the NLI website itself. These represent many more Judaica records than are currently available through either the Digital Scriptorium or the Catalogue of Digitized Medieval Manuscripts or similar digitized manuscript aggregators. As we continue to add links, we aim to serve as the global access portal for Hebrew digitized manuscripts.



Most of the scans are full color; only a minority are in black and white - namely, digitizations of microfilms rather than scans from the original manuscript. Usually, these represent full codices, but sometimes single pages serve as samples of a larger work, or alternatively represent the complete extant fragment.



We do not link items accessed for a fee or via subscription (thus, Cairo Genizah items available via The Friedberg Genizah Project or similar projects are not included). Also, as we have not yet linked to individual Genizah fragments, digitized items available at either Princeton University Genizah Project or Cairo Genizah Collection of the Bodleian Libraries or Penn/Cambridge Genizah Fragment Project or The Rylands Cairo Genizah Collection although they are, for the most part  included in our database. We are aware of, and are working to include, the digitized microfilms of JTS and HUC mss and the Chaim Reich collection facsimiles, uploaded at Hebrew Books.org and its affiliate Hebrew Manuscripts.org. Finally, we realize that many online items are not yet included in our collection of microfilmed manuscripts and thus do not appear in our catalogue. Please be patient as we work to rectify the situation.




For items that may be in error, or incomplete, or refer to unstable links, or were completely missed, we encourage you to inform us so we may correct and add to our growing collection. Institutions that upload Judaica manuscripts are urged to let us know so we may add links from/to our catalog records as soon as possible.



1. Search for Digitized Hebrew Manuscripts

From The National Library of Israel homepage, click on the Library's "Online Catalogue," and then to "Manuscripts" in the drop down menu of "libraries." (Or go directly to IMHM Online Catalogue)



To locate all records with links to digitized manuscripts online, search in our online catalogue "Basic search [חיפוש בסיסי]” under “subject[נושאים] " field, type “digitized manuscripts[כתב יד. סריקה] ". To limit the search to a specific subject, search under “Advanced search [חיפוש מתקדם]” with items "digitized [סריקה]" and the relevant subject (e.g. מקרא for all biblical related mss). To sort the results by location, click on "source/title [מקור]" in the upper section of the screen. Results may appear in either “brief” or “table” formats.



2. Browse Digitized Hebrew Manuscripts

To simply browse through all digitized manuscripts on the NLI digital website itself (at this point, about 1000 items, including but not limited to 250 from the Rosenthaliana collection in Amsterdam; 100 from Columbia University in NY; 50 from the Braginsky collection in Zurich; as well as nearly 400 of NLI's own collection), click Digital Collections at The National Library of Israel.



3. Rabbinics Mss Online

The old Talmud Mss Online website is in the process of being dismantled. In its place, we are happy to refer readers to the new and more comprehensive Rabbinics Manuscripts Online (still in beta mode but to be updated significantly on a consistent basis).



We must clarify a legal point: just because we link to, or feature on our website, fully digitized manuscripts, either owned by The National Library or other institutions, this does not represent permission for use from either The National Library or those other institutions, for any use exceeding the Fair Use provisions defined by law, which include private research. Only explicit permission in writing from the institutional owners of the manuscripts themselves and the copyright holders may grant authorization for additional use.