5/29/2018

שריד מסדר תעניות כמנהג המשנה




משנה תענית פרק ב:

סדר תעניות כיצד ...ואומר לפניהם עשרים וארבעה ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש:...   

על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל.
 על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.
 על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה.
על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה
 על החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה.
 על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה
 על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ:

נוסף שם מעשה  בימי ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון, שהוסיפו תקיעות לפני כל   "מי שענה" , לאחר ההכרזה "תקעו כהנים תקעו". אלא כשבא דבר אצל חכמים אמרו, לא היינו נוהגין כן אלא בשער מזרח ובהר הבית:

בהמשך הדורות נעלם הנוהג, ובסדור רס"ג (תשכ"ג עמ' שלח-שלט) אין שם אלא סדרה של פיוטי סליחות בעלי טורים קצרים בסדר א-ת\ ת-א. הראשונים שבהם "אנשי אמנה אבדו, באים בכח מעשיהם" ו"תמהנו מרעות", נהוגים עוד כיום, ומוכרים בסליחות של כל הקהילות. אך אין זכר לסדר תעניות שבמשנה.
הרי"ף מעתיק את המשנה, אך אין זה אומר שהורה להנהיגה הלכה למעשה, שהרי ידוע שבהעתקת המשנה הרי"ף נהג להעתיק גם מה שלא נהוג הלכה למעשה בכל מקום ובכל זמן (וגם על כך יש הבדלים בין כתבי היד). אולם האשכול בהלכות תענית גם מעתיק את הסדר החזל"י, אך אין די בכך להורות שכן יש לנהוג להלכה.
אלא שם (בכ"י דף 50 בדפוס הוצאת אלבק דף נא) העתיק תשובה לר' שרירא ור' האי:
הכין חזינן בתקיעות לחודיהו הוא דאמרו חכמים אין נוהגות אלא בשערי מזרח בלבד, אבל ברכות כבר הן אמורות במשנה שלפניה בסתם ואומר לפניהם כ"ד ברכות וכו'  מפרשן חדא חדא. ומנהג דמקדש כבר איתמר בגמרא, אבל מנהגא דילנא ..., מיתמרן קדמנא שבע ברכות בסדורא דמתני', ותוקעין בסוף כל חדא וחדא.


במהדורת אלבק נוספה מילה:  "תוקעין כהנים בסוף כל חדא וחדא" אך זו אינה מופיעה בכתב היד. וכן יש מקום לקרוא "כסדורא דמתני'", ולא "בסדורא" כפי שהעתיק אלבק.
בתשובת גאונים אחרת, בעניין החלפת שליח ציבור באמצע התפילה, מעיד הגאון שאכן נשמר הסדר כבמשנה, כולל תקיעת הכהנים!:  תשובות הגאונים החדשות - עמנואל (אופק) סימן סד :

שמגיע שליח צבור לברכה עומד אחד ואומר תקעו הכהנים תקעו, הריעו בני אהרן הריעו, ותוקעין ומריעין, ואחר כך אומ' שליח צבור מעין המאורע כלה דבר או ארבה... או מה שצריך להם, ואומ' מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אותנו וישמע צעקתינו ביום הזה ברוך אתה יי' גואל ישראל. ועומד אחר זולתי שליח ציבור ואומ' פסוקי דרחמי ומעין המורע, כגון רעב כי יהיה בארץ, או אשר היה דבר יי' אל ירמיהו על דברי הבצרות, כפי מה שרואין, ותיקע בשופר דרך עידוד לקהל, ומתחיל שליח צבור ברכה שנייה וכן כסדר הזה עד שמסיימין את התפלה.
במשנה תורה, הרמב"ם אמור להציג את ההלכה הנהוגה בכל הזמנים, כולל מזמן המשנה והתלמוד, אך מעדכן אחר כך מה שנהוג בפועל, כפי שעשה בסדר פסח. ולכן גם בענייננו (תעניות פרק ד)

ואומר דברי תחנונים כפי כחו, ואומר ראה בעניינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו, ומתחנן ואומר בסוף תחנוניו מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה, ברוך אתה ה' גואל ישראל... ומתחיל להוסיף שש ברכות שהוא מוסיף זו אחר זו, ומתחנן בכל אחת מהן בדברי תחנונים ופסוקים מדברי קבלה ומכתבי הקדש כפי שהוא רגיל וחותם בכל אחת מהן בחתימות אלו.
ואילו את התקיעות של הכהנים, פסק כחכמים שיש להוסיפם לכל ברכה רק בהר הבית (ושם דווקא לאחר "מי שענה", לא לפני).  וכשלא בהר הבית, הועברה תקיעת חצוצרות לאחרי סיום התפילה.
עוד שינוי מהסדר שבמשנה, שם מוזכרות תפילות מיוחדות,  המיועדות לפני כל "מי שענה":

אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני אשא עיני אל ההרים וגו' ממעמקים קראתיך ה' תפלה לעני כי יעטוף ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה בארץ אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר חותמיהן:
ואילו לדורות, הרמב"ם מסתפק בהגדרה הכוללת של "תחנונים" ללא ציון תוכן ספציפי.

אנו עדים כאן על העלמותה של הנוהג התלמודי, פרט לשתי תשובות גאוני פומבדיתא, והביטוי "אלסבעה אלסואדג'" שבסדור רס"ג המורה על זכר למבנה הקדום. שולמית אליצור (תרביץ עה עמ' 184 ), מחזקת את חששותי כאן, וזה לשונה:
ואכן על פי פיוטי הגניזה נראה שהוספת שש הברכות לעמידת התענית לא הייתה שכיחה: כמעט כל הקרובות התענית שבידינו, כולל קרובות לתענית עצירת גשמים הן קרובות י"ח רגילות ואין בהן זכר לברכות הנוספות. רק במקור אחד נמצא רמז לעמידה מפויטת הכוללת את ברכות התענית. 

בהערה 31 שם היא מפנה לקטע גניזה בודד באוסף כי"ח IV C 265, ובו שריד של כמה שורות המשקפות את הנוהג הקדום. לאחרונה מצאנו בגניזה הקהירית דף נוסף מהשריד, שם IV A 172, והוא הדף הסמוך לפני הדף שהזכירה פרופ' אליצור. בדפים אלו אנו רואים רובו (ברכות ג-ז) של סדר תפילות תענית המשלב את הסדר שבמשנה עם תחנונים בדיוק באותו הסגנון שבסדור רס"ג. אלא מפני שלסדרי התחנונים סיומת "מי שענה" לאחד מגיבורי המקרא, ואירוע בו נענתה תפילתו, התחנונים של כל ברכה מרמזים לאותה אירוע. ועוד, משולבות גם תקיעות שופר לאחר כל ברכה נוספת, בניגוד לדעת חכמים במשנה שהגבילו תקיעות להר הבית. ועוד, לפני התקיעות ההכרזה: "תקעו כהנים תקעו" כמעשה ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון, בה ממשיכים נהלי המקדש לתענית ציבור, גם לאחר החורבן, כמנהג המוזכר בתשובות הגאונים.
Paris AIU IV A 172a


הקטע כתוב על קלף, ובסגנון הכתיבה העתיקה, כך שאפשר שכתיבתו סמוכה לימי רס"ג, אך אין בידינו לשער אם לפניו או מעט אחריו.
מה שברור לענייננו, היא עדות על מצב ביניים, בין תחינות בסגנון רס"ג ולבין הסדר התלמודי. ואם סדר זה היה קיים לפני רס"ג, ניתן לראות כיצד אימץ אותו. אלא שלאחר שהושמטו התקיעות וסדר "מי שענה",  התחינות איבדו את התוכן המיוחד המרמז לגיבור המקראי ולאירוע המענה לתפילתו. סדר התחינות קבלו מבנה רגיל של סליחות (בין י"ג מידות), "מי שענה"  עבר למקום אחר בסוף הסליחות, וברכות החתימה והתקיעות נעלמו. בסידורי הגאונים גם "מי שענה"  נעלם,  ונרשם רק ברמב"ם מחמת חובתו לרשום את הסדר התלמודי.


וכן ניתן להסביר את הכותרת לתחנונים אלה ברס"ג: "ואלסבעה אלסואדג'" (שבעת הפשוטים) שהמחבר עומד על כך שיהיו שבעה פיוטים פשוטים למעמד זה, שהרי הוא שריד לשבע הברכות "מי שענה" בסדר התלמודי.
 בקטע זה הפיוטים לברכות ג-ה (יהושע- אליהו). ההערת גליון בטור כ' הראשון, המציין נוסח חלופי, מורה שהפיוט שלפנינו זכה בהפצה דיו כדי לזכות בחלופות.


פריס כי"ח IV A 172 (הניקוד מהמקור):

.... רודפים ב[מלבישים?]
... ..]בתם וגם הושַעתם
... . תטה [...] ושמע
... ש[..] בחרון אפך
... בגודל טובך


[תק]עו הכהנים [חזן?] וגו'


מי שענה את יהושע בגלגל הו[א יענה וכו']
ב<רוך...> שומע תרועה.  ותוק' תשר[ת]


תמהנו[1] אם הֻקְרָא. שילום עון [...]
רפו וּמָטו ידינו[2]. קמנו וכאילו לא נחשבנו:
צמאה נַפְשֵנו לשחרך. פצו בע[ד ...].
ע[..] וביד זרים [...]. ס[...] עריצים:
נ[..] פני א[ויְבֵ]ינו. מחרבם ברחמיך נמלטנו.
ל[..]לי הייתה לנו.  כמעט כילונו ב[..]:
   נ[וסח] א[חר] כשֱׂה אוֹבֵד היינו[3]:
ידיד מבטן[4] הוא לפניך. טבח פ[..] בחוב.
חציך ניחתו במו. זכות זכים זכרתה:
ויחר אפך בְשֹׂנְאֵהם. הממתה כל מערכותם[5].
דמם שופך כמים. גבולם חללים מילאתה:
בשמך ננגח צרינו[6]. א[..] אל[.. ..]חנן.

אמיץ כח אל תעזבנו. אבינו מלכינו אין
לנו מלך אלא אתה: תקעו הכהנים תק' וגו'

מי שענה את שמואל במצפה וגו'
ב<רוך...> שומע צעקה
ותוקעין תשר"ת



אִוֵלְתֵּינו גרמה לנו. בושה וכלמה ו[..].
גערה [ב.. ...]. ד[.. ...]:
הנה חדל ג[..]נו. ו[..] שה ...].
ז[..]ה משלום נפשי. ח[..] טובה [...]:
טללים נמנעו[7] ממנו. יבשו כל פירותינו.
כלו צמחי שדותינו. לא נשאר בהם מ[..]:
משיב חרון וזעם. נביא כי הוא עבדך[8].
סבב מזבח[9] לפניך. עולה העלה עליו[10]:
פרוצים גם הסעפו[11]. צעקו[12] [...].
ק[..]ב נביא [...]. רצונך ע[.. ...]:
שמעתה קול תפלתו. ת[א]בתה להאזין לו.
תח[.. ...]. תרופת עשבי שדה עם[:]


לשבט [תקעו הכהנים] תקעו. וגו' [מי שענה]
את אליהו בהר ה[כרמל] ו[גו'] ב<רוך...> ש[ומע תפלה]
ותוקעין תשר"ת


תשש למאד כחינו. שתנו דומיה לנפשינו[13].
רבת [..]ונו מנעורינו. קלים היו רודפינו[14] [:]
צעקנו [...] באתנו. פרנסה אבדה ואיננה.
עד [... ...]. סאנו ברוב צעקתינו:
נגפו [.. ...]. מאסו יושביה ביראתיך.
לעשות חוקי רצונ[ך][15]. כ[..] שריה זדו כאחד:
י[.. ...]. טרם יאמר נהפכת[16].
ח[.. ...]. זמם לברוח תרשישה[17]:
ו[.. ...]. ה[טיל] רוח גדולה[18].
ד[.. ..]ם לתוך ים. ג[..] דג גדול בְלָעו[19]:
ב[.. שמ]חה גדולה[20]. אז אל[.. ...].
[...] אומ[..]חת והעל[..]
[...] אזנים הטית לו. אתה מיד עניתו
אנו כמותו נרדפנו. אנא בחסדך עננו. אבינו
פנה נא לרחמנו. אל תאחר לשלם לשונאינו.


תקעו


גליון (לא ברור לאיפה שייך) :
תענה לנו גשמי ברכה. תציל כל פירותינו מכל מיני פרע[ניות...].

תקעו.

(הערה בערבית יהודית)
וגדת אלזכרה(?) מנסכאת בגדאד...





פריס כי"ח IV C 265 
בערך 10 שורות הראשונות דהויות, וגם מכוסות בהדפס דיו של דף אחר
...
כפר ואל תעש  כל. [...]. למען נבו[א]ת :
מ[..] שונאים בידו. נ[תקב]ל [...].
ס[.. ...]. ע[.. ...]:
פ[.. ... ..]עו. צרה בימנו לא ראינוה.
ק[ר]א לשלום ובא. רחם [...] פחד:
שלומך תרבה עלינו. תפרוש [...] מ[..]ך.
תנתק מוסרות עולינו[21]. תשמחנו בבית [...].


תקעו הכ<הנים>; תק<עו> וג'. מי שע<נה> א[ת דוד]
ובנו בירושלם וג' ב<רוך...> המרחם  [על הארץ]
                סליקו שבע ברכות



גליון (לא ברור לאיפה שייך) :
תענגנו ב[..]ע[.. ..]שמֵן. תכניה קרן ק[..].
תמלוך את[ה] ל[בד]ך. תכונן עירך וע[..].






נותר להתייחס להערה בערבית שנוסף בגליון. ולהערת "נ"א" בגליון צד א'.




[1] השווה רס"ג "תמהנו מרעות".
[2] בהקשר למלחמת עמלק, בה השתתף שמואל, מכילתא בשלח מסכתא דמעלק על השם "רפידים".
[3] בגליון הוצעה חלופה לטור כ' ע"פ תהלים קיט:קעו.
[4] רמז לאברהם או יצחק, או הנימולים, על פי לשון ברכת המילה (תלמוד, שבת קלז ע"ב)
[5] רמז לשמואל- ש"א כג:ג.
[6] ע"פ תהלים מד:ו.
[7] רמז לאליהו מ"א יז:א.
[8] שם יח:לו.
[9] שם יח:לב.
[10] שם יח:לב-לד
[11] הקריאה לא ודאית, האותיות מטושטשות הן במקור והן בהדפס הדיו. ראה מ"א יח:כא.
[12] שם יח:כח.
[13] תהלים סב:ב
[14] איכה ד:יט.
[15] מטבע לשון הנמצא בתלמוד, תפילת ר' אלכסנדרי ברכות יז ע"א; הבדלה שם לג ע"ב.
[16] רמז ליונה- שם ג:ד.
[17] שם א:ג.
[18] שם א:ד.
[19] שם ב:א.
[20] שם ד:ו.
[21] ירמיהו ה:ה. 
gmb 0067

3/20/2018

תפילת טל חלופי

                      צילום: אלישיב לויתן

תפילת טל חלופית הנמצאת במחזורים כתובי יד מאזור קטלוניה ואלג'ריה, ובכמה עותקים מהגניזה הקהירית.
1.     כ"י סינסינטי HUC  2000 דפים 89א-90ב בגליון העליון והתחתון. זהו מחזור במנהג קטלוניה ופרובנס, עם סגנון קליגרפי וקישוטי פיליגרי המוכרים ממחזורים בני המקום. אולם המחזור מצא את דרכו לתימן, שם נוספו דפים המשקפים את נוסח המקום.  

2.       כ"י מוסקבה אוסף גינזבורג 198 שנכתב בברצלונה שנת כה (1264) דף 49ב..
3.       כ"י ששון 664 אוסף קרובות מנהג אלגריה עמ' 146.   תחת הכותרת "פזמון".


בשלשתם מקומו מיד אחרי "סדר טל" 'בטל אצור לברר' שהוא חלק מהטל לר"ש אבן גבירול הנפוץ עד היום בכל קהילות ספרד "שזופת שמש".  כלומר אינו תחליף לטל אלא שימש פזמון נוסף אחריו. מנהג זו נשמר אך בדפוס בסדור מנהג ארגיל (אלגריה) 'חכמת מסכן' (ליוורנו תקל"ב 1772) עמ' נב, ומשם נעלמו עקבותיו.

מהגניזה הקהירית 4 מקורות – כולם באוסף טילור שכטר בקמברידג'.  
א. קמברידג' T-S H2.57.   מיד אחרי הפיוט שם חתימה בערבית יהודית, המעיד שנכתב בפאס בשנת [ד] אלפים שמונה מאות שמונה ו... ליצירה  (1048- 1138).
Thanks to Dr Benjamin Outhwaite, Head of Cambridge UL GRU, and the syndics of CUL

ב. ושם T-S NS 96.12 ששת הטורים האחרונים. מנוקד. אחריו פיוט המיוחס בכותרת "ולה איצ'א ז"ל" כלומר, לאותו מחבר, מתחיל "יה מראשיתך ייטיב אחריתך".
ג. שם T-S NS 325.179.
ד. שם T-S NS 273.27 תחילת הפיוט עד לטור השמיני. מנוקד.

הפיוט בנוי מטורים קצרים בעלי חרוז אחיד: --תֶי. מחולק על ידי פזמון כל 6 טורים.
האקרוסטיכון בראש כל קבוצת טורים "יצחק". התאריך על קטע הגניזה  א, וכן ההפצה במזרח, קהילת הגניזה הקהירית וקהילת דוברי ערבית בצפון אפריקה, מחייב את יחוס הפיוט לר' יצחק אבן גיאת. ואכן בקטע גניזה T-S NS 325.179 הפיוט מופיע אחרי שיר המיוחס במפורש לריצ"ג, ומתחת לכותרת המיחסת גם שיר זה לאותו פייטן "גירה לה". גם במחזור כ"י HUC  , למרות שהוא אירופאי,  הפיוטים הם מפייטני אנדלוסיה:  לוי בן יעקב אלתבאן, יהודה הלוי, אבן גבירול, ואף ריצ"ג פיוט "גאולה" לפסח '"ימים רבואות וחדשים מאות'.
בכל זאת, הפיוט  מצא את מקומו במנהג קטלוניה והמשך הקהילה באלגריה. יש סיבה ליחס אותו לר' יצחק הלוי מגרונה (בן זרחיה גירונדי בעל 'המאור'), שהרי רמז כן בחתימה "דוכן בית קהתי" אם הפייטן הוא יצחק הלוי כאן חתימת בית הלוי. ואכן  משפחת זרחיה הלוי מיוחסים לבית יצהר בן קהת, כפי שכותב בשיר הקדמה להשגותיו לבעלי הנפש להראב"ד. גם בשיר הקדמה זה- 'הנה מגלתי אביא תשורתי', טורים בעלי אותו חרוז אחיד כמו השיר שלפנינו.

הניקוד על פי כ"י גינזבורג. השלמות בסוגריים היכן שכ"י זו מתושתש, על פי מקורות הגניזה.
תודתי לשרה כהן מהמפעל לחקר השירה והפיוט ע"ש עזרא פליישר ז"ל, על כל עזרתה.


יוֹם הַפִּילִי תְחִינָּתִי
בְּעַד טַל[1] פְּנֵי צוּר תֶּהִלָתִי[2]
לְהוֹאֵל וּבָרֵך תְּבוּאָתִי
וּפְרִי עֵצִי וְאַדְמָתִי
   תּהִי נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי[3]
יוֹם בְּעַד טַרְפִּי וּמִחְיָתִי
לְכוֹנֵן וְחֹק לֶחֶם בֵּיתִי
כְּשַי הַקְרִיבִי נִשְמָתִי
וּמִבְחַר אֲמָרִים תְשוּרָתִי
יַד תוֹשִיט בַעֲמִידָתִי
לָקַחַת אֶת מִנְחָתִי[4]
   תּהִי [נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי]
צִמחֵי עָרוּגוֹת תְנוּבָתִי
בְּטַלְךָ[5] לְנוֹבֵב שֵאֱלָתִי
וְעַד לֵאמֹּר[6] דַּי בִּשְפָתִי[7]
יוֹם יוֹם תָרִיק בִּרְכָתִי[8]
וּתְנוּ רְפוּאוֹת כָּל שְנִָתִי
וְשִקוּי לְעַצְמִי[9] וְגוּפָתִי
   תּהִי [נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי]
חֻקֵּי שְבוּעָוֹת קְצִירָתִי[10]
תִּשְמוֹר וְעִתֵּי חֲרִישָתִי
וְתַשְלִים יְמוֹתֵי[11] תִקוָתִי
וּמִיוֹמִי טוֹב מָחֳרָתִי[12]
וְכוֹנֵן[13] בְּיוֹם קוֹר[14] קָרָתִי
וּבְּיוֹם הַחוֹם חַמָּתִי
   תּהִי [נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי]
קִצִּי[15] תְגַלֶה[16] וְשִבְיָתִי[17]
תְשוֹבֵב וְכַנֵּס גּוֹלָתִי[18]
וְיַסֵּד אַבְנֵי פִנָּתִי
וְהָשֵב כֹּהֲנֵי עֲבוֹדָתִי
וּלְשִיר[19] דוּכַן בֵּית קְהָתִי[20]
וּלְכֵּס מְלוּכָה אֶפְרָתִי[21]
   תּהִי [נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי]

אלהנו ואלהי אבותינו
בטללי אורות תאדֵּר אדמה. בטללי ברכה תברך אדמה. בטללי גילה תגדל אדמה. בטללי דשאים לדשן אדמה. בטללי הֲמולָה תהדֵּר אדמה. בטללי ויעוד תוָעד אדמה. בטללי חיים תחונן אדמה. בטללי טובה[22] תטהר אדמה. בטללי ישע תישר אדמה.[23]
שאתה הוא אלהינו מוריד הטל
אנא י'י אלהינו הורידהו לטובה ולברכה לחיים ולשובע[24]
מכלכל חיים בחסד וגו'





[1] תחינתי בעד טל- כבשבעתות לטל לקליר המתחילים  'אאגרה בני איש' וגם 'אשנן גבורות', בשניהם בטור השני: לחנן בעד טל.
[2] תהלתי- גניזה ד: קהלתי.
[3] ותזל כטל אמרתי- דברים לב:ב.
[4] לקחת את מנחתי- ע"פ שופטים יג:כג
[5] בטלך- בגניזה: בטובך.
[6] לאמר- כ"י HUC: לומר.
[7] ועד לומר די בשפתי- ע"פ תלמוד שבת לב ע"ב: אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
[8] תריק ברכתי- ע"פ מלאכי ג:י, הנדרש בתלמוד שבת שם.
[9] רפואות... לעצמי- ע"פ משלי ג:ח- רפואות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. 
[10] שבועות קצירתי- רמז לספירת העומר המתחיל באותו לילה. גניזה ג: קציר שבועתי.
[11] תשלים ימותי- ראה שמות כג:כו-  את מספר ימיך אמלא, ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש (ראש השנה יא ע"א).
[12] ומיומי טוב מחרתי- ע"פ ספרא אמור פרק יב:א (מנחות סו ע"א) ממחרת השבת- ממחרת יום טוב. הלא הוא 'מחר' ליום תפילת הטל.
[13] וכונן- גניזה: יכונן.
[14] ביום קור- ע"פ נחום ג:יז החונים בגדרות  ביום קרה. או משלי  כה:כ מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר.
[15] קצי- משמעות כפולה: בהמשך לקודם- חום קיץ. בצמוד  לאחריו- קץ הימים.
[16] קצי תגלה- מטבע לשון חז"ל: פסחים נו ע"א: ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין. כתובות קיא ע" א:
שלא יגלו את הקץ.   סנהדרין דף צח ע"א: אין לך קץ מגולה מזה.
[17] ושביתי- גניזה: ושבותי.
[18] גולתי- גניזה א,ב: גלותי. (גניזה ג לא קריא).
[19] ולשיר- גניזה ג, כ"י HUC: ולשירי.
[20] דוכן בית קהתי- הלויים לדוכנם (יומא כ ע"ב, ועוד). מדרש פתרון תורה (תחילת קרח):  אבל בדוכן לויים בן קהת בן לוי בן ישראל. והשב כהני עבודתי ולשירי דוכן בית קהתי- כמטבע מוסף של חג הסמוך אחרי תפילת הטל: והשב כהנים  לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם.
[21] אפרתי- שמ"א יז:יב  ודוד בן איש אפרתי.
[22] טובה- כ"י HUC: טובות.
[23] בטללי אורות... תישר אדמה- כמטבע המצוי במחזורי ספרד לאחר סיום תפילת טל וגשם.  למען הקיצור הושמטו בכ"יHUC  אותיות ה-ח, ובכ"י גינזבורג הושמט רק ז. אורות תאדר אדמה   במחזורים מאוחרים יותר כך בסיומת של גשם, ובמקומו בטל: "בטללי אורה תאיר אדמה". וכן דשאים, תטהר- נוסח מאוחר יותר: דיצה, תטיב.
הסיומת לא נמצא בקטע הגניזה, ולא במנהג אלג'ריה (כ"י ששון ודפוס ליוורנו)  שכן נהוג בספרד בלבד.
[24] שאתה... ולשובע- רק בכ"י גינזבורג.

כ"י מוסקבה גינזבורג 198


 gmb 0066