3/16/2015

מרדכי וינטרויב: על מנהג סימון "ן" בגיליונות ספרי תורה



פרמא פלטינה 2007, דף 108. בפינה עליונה ן' בין הפרשיות והערת המסורה בגליון


מנהג נדיר מאד ששרד בספרי תורה מעטים, הוא המנהג לסמן במופעים מסוימים בספר התורה צורה הדומה לנו"ן סופית. מנהג זה לא שרד עד ימינו, כנראה עקב התנגדות הלכתית.
מבחינת המקורות לסימון נונים אלו, נראה שניתן לחלקם לשני קטגוריות:
1. סימון תחילת פרשת שבוע לפי החלוקה השנתית המקובלת,[1] או סימון תחילת 'סדר' לפי חלוקת הקריאה התלת שנתית שנהגה בארץ ישראל[2].
2. סימון מופעים בהם יש מחלוקת בקביעת הנוסח בתורה. רוב המקורות מתייחסים למחלוקות בנוגע לחלוקת הפרשיות הפתוחות והסתומות. במאמר זה נדון רק בקטגוריה השנייה ונסכם את הממצאים העיקריים שקיימים לתופעה זו.
המקור המפורסם ביותר המקיים מנהג זה הינו ספר תורה הנמצא בבולוניה (מספר קטלוגי – 2). ספר זה זוהה לפני כשנתיים בעתיקותו ובמנהגי כתיבה ייחודיים. בין השאר קיימים עשרות נונים בגיליונותיו. לתיאור תופעה זו בספר התורה מבולוניה הקדיש פרופ' יצחק ש' פנקובר את רוב הרצאתו בקונגרס העשרים וחמשה לחקר המסורה שהתקיים במסגרת הקונגרס העולמי הששה עשר למדעי היהדות [3] . בהרצאתו זו הוא הביא מקורות שונים לסימון נונים אלו. להלן נסכם מקורות אלו ונציין שני מקורות נוספים שפנקובר לא הביא בהרצאתו.
בולוניה - האוניברסיטה ספר תורה 2, דברים כב-כג, עם סימני ן בפרשיות

  • המקור המפורסם ביותר מצוי בחיבורו של רבי מנחם המאירי – 'קרית ספר', איזמיר תרמ"א. שם, בתוך תיאור פרטים הנוגעים לכתיבת ספר תורה, הוא מפרט למעלה משמונים מופעים בהם יש לסמן נו"ן בגיליון.
  • מקור נוסף מצוי בכתב יד ל3 (סנקט פטרבורג Evr.II B 10).[4] שם מפורטים למעלה מארבעים מופעים בתורה של מחלוקות אותם יש לסמן בנקודות מעל המופע וסימון נו"ן בגיליון וכלשון הרשימה: "אלין מלייא באורייתא דכתיבן לבר מן דפא ן' ומנקדין מירום מלתא או מירום אתא ואינון זיטימא ומחלוקת ופליגין עליהון".
  • מקור שלישי הינו קטע הגניזה ניו יורק JTS L 715 – רשימה של פרשיות סתומות בתורה.[5] בסיום רשימה זו מופיעה רשימה נוספת של מקרים בהם חולקים 'נהרדעאי' (=פלג במסורה הבבלית) ובסיומה מופיע המשפט הבא: "כול סתומין ושרן להון ן בין פסתא לפסתא".[6]

אלו הן המקורות שצוינו ע"י פנקובר בהרצאתו. להלן אני מביא שלשה מקורות נוספים למנהג זה:
  • סנקט פטרסבורג Evr.II C 156 – רשימה של הפרשיות הפתוחות והסתומות בתורה.[7] מקור הרשימה הוא בבלי ומפורטים בה מחלוקות בפרשיות בין 'נהרדעאי' לרשימה המרכזית (כפי הנראה 'סוראי'). בסיום הרשימה מופיעה פיסקה בשני גירסאות המפרטת פתרונות במקרים בהם יש מחלוקת בקביעת הפרשה: "כל פסקא דסיים ומשכחת ליה דסדור, עביד ליה סתו' ס'ס'ס'. וכל פסקא פת' דפתיח ומשכחת ליה דסיים, עביד ליה פתיח. וכד בעית פלוגתא למעבד, עביד הכין ןן. וכד בעית למינקוד, נקוד הכין וווו". הדברים מפורשים שבמקרה בו רוצים לתעד מחלוקת יש לרשום נון [בגליון].
  • פרמה 2007 (דה רוסי 274) – חומש איטלקי עם ניקוד, טעמים ומעט מסורה. במקומות נבחרים מופיעים נונים בגיליונות כ"י זה. לרוב ניתן להוכיח שבמקום בו ישנו נון קיים מחלוקת. דוגמה ברורה לכך מופיע בדף 108א (צולם בראש המאמר, שמות ז, יד) – קיים סימן ן במרווח הפרשה ובגיליון מופיע: "האי פסקא פתוחה לגמרי לסוראי ומ[צ]ד [א]חד לנהרדעאי ומספקא לן עד דייתי עזרא ויימר".
  • המבורג 152 – פירושים לפיוטים.[8] בעמ' 80א, בתוך פירוש המיוחס בכתב היד לר' אפרים מבונא לאזהרות לשבועות, מצויה הפיסקה הבאה:[9]
Hamburg - SUB Cod. hebr. 17 fol. 80a

... כולן ניתנו בסיני. שכך כתב בתחילת ספר התגין, ספר חמיש[?] דמסר אליהו כהנא לעזרא הסופר בגו עזרת[?]: "מתגין[!] וזיונין ואותיות הגלולות ואותיו' קטנות וקמוצות ותיבות מוקדמ' ומאוחרות וחילופי תיבות וחילופי אותיות ופרשיות פתוחות שורה לגמרי עד סוף שיטה השנייה ופתוחות מצד אחד וסתומות וסדורות וקמוצ' ונוטרייקון וי' נקודות. ועזרא עלה מבבל ומסרן לאנשי כנסת הגדולה. ואחר פטירת עזרא נעלמו מהם דברים, ואיפלגו חכמי סורא ונהרדעא ועשו סימניות במקום הפלוגתות עד דייתון אליהו ועזרא וישאלום. עד כאן. ושם כתובין הסמניות שעשו במקום הספיקות.

בנוסף למקור אשכנזי חשוב לסימניות במקומות בהם יש מחלוקת, אנו למדים גם שהדברים היו כלולים בתוך ספר תאגי. על קשר בין ספר תאגי לסימון נונים יש עמי דברים ועוד חזון למועד.
חידוש נוסף הוא הופעת המונח 'קמוצה' כסוג של פרשה. עמיתי אפרים בנימין כספי מצא מונח זה גם בחומש כתב יד פרמה 2007 הנזכר למעלה. המונח מופיע בגיליונות כתב היד בשני מקומות: בראשית יא, א: "קמוצה. ואית סיפרי דעבדי יתה פתוחה"; שמות ח, א (דף 109א): "קמוצה, ופליגין אי פסיק אי לא, ובספר אחר עביד יתה סתומה".


Parma 2007 fol. 109a


Gmb 053



[1] על מנהג זה ראה:J.S. Penkower, 'Fragments of six early Torah scrolls: open and closed sections, the layout of "Ha'azinu" and of the end of Deuteronomy', Manuscrits hébreux et arabes (2014) pp 39–61.
[2] על הסימון בתחילת סדר, אני מכין כעת מאמר יחד עם אפרים בנימין כספי בו אני סוקר מקורות קדומים למנהג זה.
[3]  28/7/2013 . כמו כן פרסם אפרים בנימין כספי סקירה על הנונים בספר תורה זה ב'גילוי מילתא בעלמא' gmb 025.
[4] רשימה זו מופיעה גם בקטע הגניזה אוקספורד בודלי Heb d.62,7. שני הרשימות פורסמו יחד עם ניתוח מפורט ע"י י' עופר, המסורה הבבלית לתורה עקרונותיה ודרכיה, ירושלים תשס"א, עמ' 240 ואילך.
[5] פורסם ע"י: C.D. Ginsburg, Introduction to the Massoretico-critical edition of the Hebrew Bible, London 1897, pp 977–982.
[6] כך בכה"י. גינצבורג מעתיק "בין פסחא לפסחא" ואין לדבר מובן. פנקובר הציע בהרצאתו לתקן "בין פסקא לפסקא", כשהכוונה היא שיש לרשום נון במרווח של הפרשה. נראה כי אין צורך בתיקון כלל, "פסתא" משמעו "דף", כפי שעולה מבבלי גיטין נח, א "אמר: כמה מרחיקנא מדוכתא פלן. אמר ליה: אינגד פוסתא ופלגא" (דף וחצי – רש"י). לפי זה הכוונה היא שיש לרשום את הנון בגיליון ספר התורה בין עמודה לעמודה וכפי שמופיע במקור הקודם "ן לבר מן דפה". תודתי נתונה לרב משולם וורמסר על שהפנה אותי למקור זה.
[7] כתב יד זה פורסם ע"י י' עופר, 'רשימה בבלית של פרשיות פתוחות וסתומות בתורה', משה בר אשר וחיים א' כהן (עורכים), משאת אהרן: מחקרים מוגשים לאהרן דותן, עמ' 392–434.
[8] כתב היד יצא במהדורת פקסימיליה, ירושלים תש"מ.
[9] אני מודה לידידי לוי יצחק חריטן על שהפנה אותי למקור זה.

3/01/2015

אפרים כספי: מגילת אסתר עתיקה בכתיבה ספרדית



לאחרונה הגיע לידי הספריה הלאומית בירושלים , מגילת אסתר  בכתיבה ספרדית, ונרשם ע"י צוות מחלקת כתבי יד בשם  כ"י יבנה - יעקב מימרן 1. נתגלו בו מאפיינים ייחודים הראוי לתשומת ליבנו. למשל מצאנו בו את המתכונת הקדומה להפסקה בין הפרשיות, בה הושאר רווח בסוף השורה ובתחילת השורה שלאחריה, מתכונת שאיננה נהוגה בדורות האחרונים. אפרים כספי מסכם כאן את הממצאים. 










gmb 0052
 

2/24/2015

רי"מ דובאוויק: שרידים חדשים מפירוש רבנו חננאל לבבא קמא

לפנינו דוגמא טובה של שני כללים במחקר כתבי יד של הספרות התורנית. הראשון- יש משמעות בכל קטע, אפילו הקטן ביותר. השני- בשיתוף פעולה בין חוקרים כולם  מרוויחם, בעיקר המחברים הראשונים ששפתיהם דובבות. מדובר בקטע גניזה קטן מאוד שגילה וזיהה ר' עדיאל ברויאר, ומסר את הידיעה לחוקר הר"ח, ר' יוסף מרדכי דובאוויק. והנה  מה שמצא- 








שרידים חדשים מפירוש רבנו חננאל לבבא קמא

לאחרונה, הרב עדיאל ברויאר הסיב את תשומת לבי לקטע קטן (T-S AS 84.minute fragments 3) שהוא זהה כחלק מכתב יד גדול שהכיל פירושו של רבנו חננאל למסכתות קידושין ובבא קמא (ראו להלן). מדובר בקטע זעיר מאד, שריד ממש, ואין בו אלא מילים ספורות. עקב העיון בשריד זה, עברתי על שאר הקטעים במספר מדף זה, והצלחתי לזהות קטע נוסף. החיפוש בפירוש שנדפס (פירוש רבנו חננאל לבבא קמא, מהד' י"מ דובאוויק, ירושלים תשע"א) העלה שככל הנראה מדובר בשרידים מאותו דף בכתב היד, והם שייכים לחלק הפירוש על דף טו, ב - טז, ב. יש בשרידי קטעים אלה חשיבות בשחזור היקף הפירוש בעותק זה.
פירוש רבנו חננאל לב"ק לא הגיע לידינו בשלמות. כתב היד האיטלקי מן המאה הט"ו (הספרייה הבריטית Add. 27194) ממנו נדפס הפירוש בש"ס ווילנא בשנת תרמ"ד קטוע ואינו מגיע אלא עד דף לז, ב. מתוך ממצאי קטעי הגניזה הקהירית, יש כמות גדולה של קטעים מכתב יד "ספרדי" אחד, שבמקורו היה קובץ גדול שכלל בו פירוש רבנו חננאל לקידושין ובבא קמא  לידינו הגיעו דפים שלמים של הפירוש לפרקים ז-ט (ראו רשימת הקטעים במהדורה הנ"ל, עמ' 15-14) ושרידים מפרקים אחרים. דפים וקטעים אלה פורסמו במהדורה החדשה של הפירוש בשם "כתי"ג". אולם מכתב יד זה לא הגיע אלינו כמעט ולא כלום מן הפרק הראשון של המסכת, מלבד קטע אחד (T-S NS 310.37). כך, שגילוי שרידים אלה מצטרפים לקטע זה ומוכיחים שכתב היד הנ"ל במקור היה מקיף אף את הפרק הראשון.
בנוסף, דומה שקטע 3 יש בו כדי להעיר על נוסח שונה של הפירוש. לפי כתב יד הספרייה הבריטית הגרסה: "אוכל ויושב", אולם לפי הקטע שאנו מפרסמים כאן, יש לקורא: "[יוש]ב ואוכל". אין לשלול שמא סופר כתב היד העתיק בשונה מן המקור, אבל ייתכן גם אפשרות אחרת. ידוע שהגיע לידינו מהדורה אחרת של הפירוש לבבא מציעא (ראו פירוש רבנו חננאל לבבא מציעא, מהד'רי"ב סאלאווייציק, ירושלים תשע"ב, עמ' ג ועמ' שכד-שלב), אחת מתועדת בקטעים שנמצאו בגניזה הקהירית, והשנייה מתועדת בכתבי ידי ומקורות אירופיים. למסכת בבא קמא טרם הגיע לידינו כתבי יד מן הגניזה לפרק זה (מלבד הקטע הנ"ל והקטע שפרסמתי במהדורה הנ"ל, עמ' א-ב. ראו מאמרי 'שריד של טופס חדש של פירוש רבנו חננאל לבבא קמא', גילוי מילתא בעלמא (06/02/2012). כך שהשינוי הזעיר בשריד זה פותח לפנינו את האפשרות שמא אף למסכת זו הייתה כאן שתי מהדורות, ומעלה את הצורך לבדוק את הפירוש הנדפס מכתב היד האיטלקי הנ"ל, מול מקורות מארצות הגניזה.
אני מפרסם כאן את שני הקטעים שהצלחתי לקרוא:

קטע 1:
צד א: דף טו, ב
הכלל?

צד ב: דף טז, ב:
[הזא]ב לט[רוף]
[ט]ורף בד[י]
[שא]ר הפ[סוק]

קטע 3: (מקומו בצירוף הוא מתחת קטע 1)
צד א: טו, ב
[מ]מה שהז[יק]
[מ]ועד משלם [נ]זק
[לו] לתנא ל[שנות]

צד ב: טז, ב
[יוש]ב ואוכל
[הזאב לט]רוף דתניא רו[עה]
[ו]פרי[ק]

gnb 0051

1/27/2015

Eli Genauer: Diagrams of the Yesod Hamizbeach- Zvahim 53b






An example of  the inability of the  printed Talmuds to portray the diagrams of Rambam and Rashi, as found in the manuscripts. 


I would like to focus on the Yesod  of the Mizbeach, whose dimensions are discussed at the beginning of the Mishnah  Middot 3:1 and again at the very end. The beginning of the Mishnah) states as follows:
 המזבח היה שלושים ושתיים, על שלושים ושתיים.  עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד
This describes the Yesod being thirty two Amot square by one Amah high.
However the end of the Mishnah adds the following qualification
היסוד היה מהלך על פני כל הצפון, ועל פני כל המערב; ואוכל בדרום אמה אחת, ובמזרח אמה אחת
This states that the Yesod did not encompass the entire base of the Mizbeach, rather it only ran along the northern and western sides of the Mizbeach . It then “ate” one Amah of the southern and eastern sides.  What that means, and how it looked is the subject of this article. We will also delve into how the rendering of the illustrative diagrams changed through the ages.
The Gemara in Zevachim 53B discusses the 4th Mishnah of the Perek”. It begins as follows
העולה קדשי קדשים שחיטתה בצפון וקיבול דמה בכלי שרת בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע  
“The Olah is ‘Kodesh Kodashim’….and its blood requires two applications which are (like) four”.
During the ensuing discussion, it emerges that the blood is applied in two corners which are diagonal to each other, and they are the northeastern and southwestern corners. The reason it could only be these two corners is because the southeastern side did not have the Yesod. The Gemara then states:
עולה טעונה יסוד וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד מ"ט אמר ר' אלעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה
The Olah requires a Yesod, and the southeastern corner did not have a Yesod…why is this? Rav Elazar says because it was not in the portion of Toref ( Binyamin), as Rav Shmuel Bar Rav Yiztchak stated ‘The Mizbeach “ate” one Amah in the portion of Yehudah’

We again have this concept of an Amah being “eaten” on a side of the Mizbeach, and we will now study the three main opinions as to what that means,

 The best summary of these opinions and their sources can be found on the website of Shimon Wolf.   (www.swdaf.com , and are being used with permission.)


The Rambam’s opinion is that the Yesod encompassed almost all four sides of the Mizbeach except for one Amah on each side of the southeastern corner. The Rambam states his opinion in Midot 3:2. Curiously he does not state it in Midot 3:1 which most fully describes the Mizbeach and where the concept of two sides 'eating' into the southern and eastern side is mentioned. What I also find most interesting is that the Rambam does not use a lot of words to explain his opinion but rather relies very heavily on the diagram that is part of his commentary.
Here's Rambam's sketch, drawn in his own hands (Oxford Bodleian Library MS Poc. 295)


This is from the first printed Peirush Mishnayot HaRambam printed in Napoli in 1492 which was  transcribed from an unknown manuscript which contained a diagram.

The Rambam states as follows “After they built the Yesod  around all four sides of the Mizbeach )(or after we have explained that the Yesod  encompassed all four sides of the Mizbeach )as we have explained, they cut two sides until the Yesod encompassed the Mizbeach like this diagram…and from this diagram you can see what is mentioned here.” Nowhere does the Rambam state that only one Amah was left without a Yesod on either side of the southeastern corner.  He only points us to the diagram to understand what he is saying. The diagram seems to indicate that there was an Amah on the south and eastern side, but it wasn’t the part that was missing the Yesod.
The Mantova edition of Kodshim printed in 5422 (1562) does a much better job of illustrating the Amah that was missing from the Yesod on the south and eastern sides.


  
I think this proves again how important it is for a diagram to be accurate because understanding the Rambam’s opinion relies mostly on the diagram.

The opinion of the Tiferet Yisrael is stated and illustrated as a preface to his explanation of the third Perek of Midot. He states that after first constructing the Yesod all around the Mizbeach, you take away all of the southern and eastern side and it ends up looking like this:




You can see that his opinion is that the one Amah addition to the southern and eastern sides did not wrap around those sides but rather was a one Amah extension of the northern and western sides.

We now get to Rashi’s opinion which is explained and illustrated in Zevachim 53b.
What is clear from the words of Rashi, and especially from the diagram, is that the Yesod was complete only on the northern and western sections of the Mizbeach. It then “wrapped around” the eastern and southern sides for one Amah. In this way, three corners of the Mizbeach had the Yesod underneath them. The text of the Rashi is as follows.


דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה - אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן /זבחים/ (דף נד) היסוד מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג' קרנות כזה

In the standard edition of the Vilna Shas, the Rashi is accompanied by this diagram which Rashi refers to as “כזה”



Let us know trace the history of this diagram through time. There are only two manuscripts extant which have Rashi’s commentary to Zevachim 53B. One is in the National Library of Israel and one in the Paris-Bibliotheque National. According to the bibliographic data on the National Library of Israel website, both manuscripts date from the 1400’s.
Here is the diagram in the Rashi manuscript National Library of Israel Heb 4*13.

The diagram in this manuscript is incorrect in portraying Rashi’s Shita.  Rashi clearly states that the western and northern segments of the  Yesod wrap around the southern and eastern side one Amah in length. In this diagram, the northern and western sides of the Yesod extend in a straight line one Amah and do not wrap around the southern and eastern side. (This is actually the Shita of the Tiferes Yisroel )
Here is the diagram in the manuscript from the Paris- Bibliotheque Nationale Heb.  325


This is correct as it shows the Yesod wrapping around the southern and eastern sides. Neither diagram is drawn to scale, but at least in both diagrams, we get the schematic picture.

The Soncino family did not print an edition of Zevachim, so the first printed edition of Zevachim was printed In Venice by Daniel Bomberg in 1522. This is what Daf 53B and 54A look like.



You can see that the Bomberg editors left room for the diagram at the top of 54A but did not include the diagram. This was consistent with all their editions which did not include actual diagrams, though they often left room for them and said “כזה”[ There is one exception and that is the diagram in Rashi’s commentary to Sotah 43B (2)]

Although the Berman Frankfurt on Oder Shas of circa 1698 was the first printed edition to include most diagrams, it did not include one for Zevachim 53B.
The first printed diagram I could find was from Frankfurt Am Main from 1720. It looks like this


From then on the diagram did not change in subsequent editions of the Talmud and is basically the same in the classic Vilna Shas.

gmb 050



















6/25/2014

אוצרות חדשים שנגלו באוסף הגניזה שבאוקספורד



מתברר שלא צריכים להרחיק לאפגניסטן או לדמשק למצוא מרגליות מאוצרותינו העתיקים. באוסף קטעי הגניזה שבספריית הבודלי שבאוקספורד, שקוטלגו כבר לפני 108 שנה, ממצאים חשובים שטרם זוהו עד עתה.


קובץ קטעי גניזה אוקספורד בודלי Heb. A3  כולל ברובו מסמכים עתיקים וגדולים במיוחד, ובתוכם כמה תכריכים (rotuli) [תכריך הוא מגילה הכתוב לאורכה, המורכב מדפי קלף תפורים או ניירות  הנדבקות תחתית-לראש. בלשון חז"ל (ב"מ כ ע"ב):  'תכריך, כל חד וחד בראשה דחבריה', ראה בהרחבה, מ' בית-אריה, קודיקולוגיה עברית, (קדם-פרסום גרסת אינטרנט 0.3 תשע"ד) עמ' 41- 43. היינו מדיה של כתיבה שיצא משימוש במאה י"א עם המעבר לקודקסים].  לפי קטלוג  Neubauer & Cowely , 1906 הקובץ (שם מס' 2873) נרכש בשנת 1896, לכאורה כחבילה אחת. מסמך מספר 37 שבקובץ, אגרת משפטית מחורזת מקהילת צור, פורסם על ידי רש"א ורטהיימר, גנזי ירושלים ג' (1902), כנראה מהעתקה שהעתיק לפני שמכר אותו לאוקספורד, כפי שנהג לעשות. לכך, לא מן הנמנע שהקובץ כולו יצא מתחת ידו.

אוקספורד בודלי 14 2873 
תשובות הגאונים

קטע מתכריך תשובות הגאונים. הכתיבה צפופה ופשוטה, המוכרת ככתב ידו של אברהם בן יצחק אבן אלבקרה, מפסטאט בתחילת המאה הי"א. תכריכיו הרבים שנמצאו בגניזה הקהירית, מכילים את מכלול הספרות הרבנית והתלמודית של ימיו, טרם התגבשות ראשית הספרות הפרשנית מחוץ לישיבות בבל.
 בצד א' 76 שורות מתוך תשובה ארוכה שטרם פורסמה, בעניין תשלום נכסי צאן ברזל שבנדוניה. דברי הגאון כאן מוזכרים, שלא בלשונם המקורי, במאמר ר' חננאל [נעתק בשמו באור זרוע סי' תרנ"ד. שם מסיים "עכ"ל"], ומשם נעתק בהלכות הרי"ף יבמות תחילת פרק ז. הגאון מדייק מלשון המשנה יבמות ז:א שהבעל חייב להחזיר את השומה הראשונה והמלאה, רק במקרה של אובדן מוחלט, דוגמת  מות עבדים שבמשנה. אך בפחיתת ערך הנכס, דוגמת הזדקנות העבדים, פטור. הגאון מודע להתנגדות של תלמידי חכמים, כפי שאכן עלתה, לא רק בין תלמידיו בבבל, אלא גם ברי"ף שם. אך חוזר הגאון ומדגיש שחיוב תשלום על הפחתת ערך  אינו מעשי לביצוע, כיון שלא יהיה ניתן להעריך את ירידת ערך של כל פרטי הנדוניה, במיוחד במקומות שרישום הנדוניה בכתובה אינו מפורט אלא "שום הנדוניא כולו מקובץ כלל אחד מבלי פרט". הגאון ממליץ להלכה ולמעשה על מנהג בבל, שם נהגו לפרט את מרכיבי הנדוניה.
 בצד ב' שלוש תשובות המופיעות באותו הסדר  בכ"י פרמה 3525 (דף ט ע"ב-יא ע"א בכה"י סימנים ז-ט). מקומן  בתוך קובץ של ט"ז תשובות הראשונות שם. בסוף הקובץ צויין "עד כאן נשאלו מלפני ר' שרירא גאון ז"ל...", וחשוב להעתיקו מחדש ולו רק מפני שנעתק על ידי בן זמנו של הגאון, כמעט 300 שנה לפני כ"י פרמה. התשובה הראשונה והשנייה פורסמו בידי ר"ש אסף, תרפ"ז סימנים ד-ה, ובתשובות הגאונים אסף תרפ"ט עמ' 211-212. אחריהם תחילתה של תשובה רביעית, שטרם פורסמה. הנושא הוא תוספת התפילה, "מעין המאורע"  למעמדות, ע"פ שבת כד ע"א.
בע"ה התשובות יופיעו בגליון הבא של כתב העת  'גנזי קדם'.

 אוקספורד בודלי  43 2873. 
העתקות תלמוד עבור ר' יוסף  בן שמואל הנגיד
בצד א' כתובה לנישואים שנערכו בחשון א’שע"א לשטרות (1059). אחרון החותמים עלי החבר בן עמרם.
בצד ב' כתיבה משנית, עותק של איגרת ארוכה, אל ר’ יהוסף נגיד הגולה (בנו של שמואל הנגיד) שכיהן כנגיד 1056-1066. האיגרת כתובה בשני עמודים, שורות צפופות בכיוונים הפוכים. המשכו בצד א' ברווחים שבין השורות. סה"כ 72 שורות.  רוב העמוד הראשון הוא דברי שבח מופרזים על הנמען, רובו בחרוזים. הכותב מבקש חמשה זהובים "לנפש הריקה בעיר הנצורה" (ירושלים?). הוא מבטיח להתפלל בזכותו ובזכות ר’ דניאל הנשיא (בן עזריה, כיהן 1051- 1062) עם העם "העונים אמן בכל רם". עד כאן הדברים ידועים.
בסוף הדף הראשון מעתיק לכבוד הנמען "מעוט מדברי רבותי" (צילום למעלה) . ומשם 35 שורות של קטעים מתלמוד בבלי, בעיקר אגדה: חגיגה ג ע"א, יב ע"א-ע"ב. ומפרש; מועד קטן ט ע"א-ע"ב;  יבמות לג ע"ב (משנה סוף פרק ג ומשפט מהגמרא שם), ועוד, בהמשך האיגרת בין השורות של הכתובה שבצד א',  (שורות 8- 13) ממשיך להעתיק תשובת שאלה בערבית יהודית, סביב משנה בבא בתרא ח:ו, והגמרא שם (קלה ע"א) עם באור בערבית. מתחיל "מסלה קול אלמשנה ... קאל אלתלמוד ...".
אנו רואים כאן דוגמא חיה של ההעתקות הראשונות של התלמוד בכתיבה, מתוך התכתבות שבין התפוצות עם ישיבות הגאונים. כאשר נזקקים לתלמוד במקומות הרחוקים ממוקדי מסירתו בעל פה, נוצר לראשונה צורך בתלמוד כתוב ובפרשנות [כגון תשובות ר ’ שרירא גאון לר’ שמריה בן נתן, אברמסון,  סיני קטו, עמ’ קכט-קלז, או אגרתו לאנדלוזיה, גיל, במלכות ישמעאל, ב-66-63, מס’ 19]. על ראשית הלימוד מתוך תלמוד שנכתב מידי הגאונים "מפיו שלא מן הכתב", עבור אנשי אנדלוזיה, העיד ר' שמואל הנגיד [בשמו בספר העיתים עמ' 267]. הנמענים בתפוצות מקבלים קטעי תלמוד מהישיבות. לעתים העתקות אלו הם חלק מתשובה. בדוגמא שלפנינו הם חלק מתשורה שבני הישיבה שולחים למנהיגי התפוצות המפרנסים אותם.

מדרש "שנות השבטים"

כתב יד עתיק ששרדו ממנו  5 דפים. בדף הראשון (מספר 75 לפי ספרור קובץ קטעים  e.74 שם) סיום פירוש בערבית יהודית לשירת דבורה. לאחריו, המדרש המתפרסם כאן, באמצע  צד ב' של הדף השני (76), חיבור של ר' סעדיה גאון המפרש שבעים מילים מיוחדות במקרא ובמשנה.
אנו סבורים שהמאמרים שבדפים 75ב-76ב הם עותק של מדרש חז"ל בנושא השבטים, או לפחות חלק ממנו. שני החיבורים האחרים שבקונטרס הם בערבית יהודית. אם הייתה יצירה של  הגאונים, כמו כל יתר מרכיבי כתב היד, קרוב לוודאי שהיו נכתבים בערבית-יהודית כמו השאר. עדות נוספת לכך היא התוכן. המדרש עוסק בדברים שחז"ל התייחסו אליהם במפורש בתלמוד בבלי ובסדר עולם רבה, והמאמר כאן מוסר נתונים והסברים שונים ממקורות אלו. מוחזק לנו שרבותינו, מהגאונים ואילך, לא המציאו מעצמם חלופות לספרות חז"ל. לכך יש לקבל כפשוטו את המאמר הפותח "שנו רבותינו" ואת האמרה שבאמצע המדרש המובא בשם ר' אלעזר בן פדת.
 המדרש פותח בסדר לידת השבטים, וממשיך ברשימת תאריכי לידתם ומנין שנות חייהם של השבטים. תחת הכותרת "שנות השבטים". בעקבות רישום סדר השבטים באבני השוהם, המדרש מתגלגל לעניין אבני החושן וסדר הקריאה באורים ותומים.
כמו במקבילה במדרש תדשא (בנוסח שלפנינו) לידת דן מופיעה לפני לידת יהודה, ומשתמע שקנאת רחל ונתינת בלהה אירעו אחרי לידת לוי כתוצאה מ"הפעם ילוה אישי אלי", ולא אחר לידת יהודה כסדר המקרא (ובמדרש תדשא שנעתק בפירוש ר' בחיי שמות א:ו, שהותאם לסדר המקרא). וכן הריונה של לאה עם יהודה, שבלידתו הודתה "ותעמוד מלדת", אירעה סמוך אחר לידת דן. משמע שקנאת רחל עיכבה את רצף לידות לאה, שהרי לא החל הריון יהודה עד שנתפייסה רחל ואמרה "דנני אלהים וגם שמע בקולי". הסטייה מסדר המקרא מאפשרת צמצום בזמן, הדוחסת את לידת כל הבנים עד זבולון לתשע שנים, כפי שמסוכם בסוף המאמר (בניגוד לסדר עולם רבה). בספר יובלים כתוב שקנאה רחל "כי ילדה לאה ליעקב ארבעה בנים, ראובן שמאון לוי ויהודה". אך ליד כל לידה שם מופיע מניין השנים. לפי החשבון שם, לוי ודן נולדו באותה שנה, ויהודה בשנה שאחריו.
תעתיק המדרש עם הערות: כאן.
תודה מיוחדת לגב' רחל פרונדה בספרייה הבודלית שסיפקה לנו תמונות איכותיות. 

gmb 0048

6/05/2014

עידן פרץ: החתימה בכתב ידו של מרן רבי יוסף קארו באוספי הספרייה הלאומית



מרן רבי יוסף קארו (ה'רמ"ח-ה'של"ה 1488-1575)

יש בספרייה הלאומית שלושה כתבי-יד עם חתימה בכתב ידו של מרן רבי יוסף קארו.

א)     כתב-יד ירושלים - הספרייה הלאומית 8°2001, שהוא קובץ גדול בן 4 כרכים (647 דפים) של שו"ת ופסקים מחכמי ארץ-ישראל והמזרח, תורכיה איטליה ועוד, מן המאות טז-יז. מכתב-יד זה הועתקו 277 תשובות לכתב-יד אחר הנודע בשם "זרע אנשים", שנמצא כיום בספריית הרבי מליובביץ' בניו יורק. מכתב-יד "זרע אנשים" הדפיס ר' דוד פרנקל 71 תשובות.
בכרך הראשון של הקובץ הנמצא בספרייה הלאומית, בדפים 3-4, תשובת ר"י קארו שנדפסה בשו"ת "אבקת רוכל" (סימן קיב), ובסופה חתימה בכתב ידו של מרן. אין ספק שכתב היד כולו הוא אוטוגרף של מרן הכתוב בכתב ספרדי רהוט.



ב)     באוסף שבדרון (Schwad 01 19 298) שמור בתיק האוטוגרפים כתב-יד בן חמישה דפים, ובו תשובה נוספת שנדפסה גם היא בקובץ שו"ת "אבקת רוכל" (סימן קנ"ח), ובסופה חתימה בכתב ידו של מרן. [תודה לארכיונאי מתן ברזלי שהודיע לי על קיומו]התשובה עצמה כתובה בכתב ידו של מישהו אחר, בכתב ספרדי בינוני, וכפי הנראה עפ"י סגנון הכתיבה השונה והחוזק של הדיו מרן רק חתם בסוף. בנוסף לכתב-היד נמצא באותה תיקייה ספר יוחסין למשפחת קרא, שכנראה זוהתה בטעות עם משפחת קארו, למרות שמדובר במשפחה אשכנזית לא קשורה לזו של מרן.



ג)     כתב-יד ירושלים - הספרייה הלאומית 8°2020, ספר מנחת יהודה לר' יהודה בן יעקב חייט, כולל חתימה בראשו "ליוסף קארו". חתימתו של מרן היא חתימת בעלות על כתב-היד שעבר עם הימים לבעלותה של הקהילה היהודית בטריאסטי. כיום נמצא בספרייה הלאומית והוא השלישי שנושא את חתימתו של מרן בכתב ידו.