אפרים כספי: גווילים חיים בירושלים

 

ספר תורה הלל 1 - תאומו של ספר התורה ארפורט 6 (ברלין 1215)[2]

מבוא

לפני כעשר שנים העלתה ספרית ברלין למרשתת את מרביתו של אוסף  כתבי היד שנשדדו מקהילת יהודי ארפורט בפרעות שנת  ה' ק"ט (1349) , בין כתבי יד אלו נכללו ארבעה ספרי תורה

 

–        ארפורט 6 (ברלין 1215)       ארפורט 7 (ברלין 1216)       ארפורט 8 (ברלין 1217)      ארפורט 9 (ברלין 1218)

 

כל ארבעת ספרי תורה אלו כוללים מערכות תיוג מרובה ואותיות משונות כמקובל בספרי אשכנז הקדמונים ומערכות אלו נכללו במערכת השוואת המקורות הקדמונים לתיוג מרובה ואותיות משונות שפיתחנו במשך שנות מחקרנו בנושא.

 

בעקבות חשיפה זו של ספרי התורה מאוסף ארפורט – נכתבה על ידינו סקירה מפורטת המתעדת אותם[3] , כולל השוואת מצאי היריעות המונחות כיום בספרית ברלין מול התיעודים השונים שנעשו לאוסף זה במרוצת השנים מאז התיעוד הראשוני שלהם בשנת 1868 עוד בהיותם במנזר ארפורט ולפני העברתם לספרית ברלין. ייחודם של ארבעת ספרי התורה באוסף ארפורט הוא בכך שלא נגעה בהן יד הגהה מאז נפילתם בשבי הגויים וראה דברינו על כך במאמרנו "גווילים נשרפים" :

 

"קיימת חשיבות למחקר ספרי תורה אלו, מאחר ולכאורה מצב הגהתם (לרבות מבחינת פרשיות, חסרות ויתרות, צורת אותיות, תיוג מרובה ואותיות משונות, אותיות גדולות וקטנות ומנוקדות וכן ההלכות הקשורות לתיקון שגיאות) הוקפא עם העברתם לידיים לא יהודיות בשנת 1349."

 

על אף שמקור ספרי ארפורט כולם הינו בקהילת ארפורט הרי שהם שונים זה מזה בנושאי השוואה מרובים וכפי שיפורט בטבלת ההשוואה לנושאים אלו בהמשך . מבין ספרי ארפורט ראוי לציון  ספר התורה ארפורט 6 (ברלין 1215) אשר הוא השלם ביריעותיו מיתר הספרים , גם צורת הכתיבה מסודרת וההגהות רובן ככולן הן מקוריות בכתב ידו של הסופר, גם הסטיות בנושאי המסורה השונים הינן מזעריות יחסית ליתר הספרים .

 

בענין תיארוך מועד הכתיבה של  ס"ת ארפורט 6 חלוקות הדיעות – בקטלוג ספרית ברלין נרשם 12XX כלומר מאה י"ג אולם בגווילים נשרפים הבאנו השערתנו לתחילת המאה הי"ד ובמרוצת השנים מאז כתיבת מאמר זה קיבלנו חיזוק להשערתנו זאת ממקורות שונים

 

בחסדי ה' , זכינו,  והובא לפנינו לאחרונה ספר תורה אשר בעיון מפורט בו עולה כי נכתב ע"י סופרו של ספר התורה ארפורט 6 ולהלן יפורטו בהרחבה פרטי ההשוואה אשר הביאו אותנו למסקנתנו זאת . להלן יצויין ספר תורה זה בסימון "סת הלל 1".

 

אמנם יש לציין שוני מהותי בעימוד בין שני ספרי התורה – ארפורט 6 נכתב ללא עימוד ווי העמודים (בניגוד ליתר שלשת ספרי ארפורט האחרים) ואילו  ס"ת הלל 1 נכתב בעימוד ווי  עמודים (אמנם רק כ- 40% מתחילות העמודים נופלות בראש פסוק ויתרתם שלא בראש פסוק) ולצורך עמידה בעימוד זה נאלץ הסופר לרווח אותיות שורות סופי העמודים . יתכן כי שוני זה הוא שהביא את הסופר לחזור על כתיבתו ולכתוב ספר שני הנבדל מקודמו רק בצורת העימוד אם כי אין לנו השערה איזה מן הספרים נכתב תחילה

כאן המקום גם לציין את השערתנו, ע"פ פרטי ההשוואה בין הספרים,  כי הספרים לא נכתבו בהעתקה אחד מרעהו, אלא כל אחד משני הספרים נכתב בפני עצמו ע"פ תיקון סופרים/ספר תורה קדמון מסויים שהיה לנגד עיני הכותב בכל אחת משתי כתיבותיו

 

שוני נוסף בין הספרים –  ס"ת הלל 1, בהיותו במרוצת השנים בידיים טהורות,  כולל תיקוני הגהה מרובים הן להתאמה למסורות המאוחרות בנושאים השונים והן להתאמת צורת האותיות לשנויי הפסיקה. בחלק מתיקוני ההגהה ניתן להבחין בעין פשוטה , וזהוי יתרת התיקונים נעשה בעזרת הצילומים האיכותיים שבוצעו לספר התורה הלל 1 בספריה הלאומית בירושלים [4]

תיקוני ההגהה בסת הלל 1 איפשרו, למעשה, אבחנה בסטיות מהמסורה ובטעויות סופר בסת ארפורט 6 אשר לא נחשפו בהגהתנו הראשונית לסת ארפורט 6

 

סיכום הממצאים

לאורך פרקי סקירה זאת פרסנו בהרחבה את משנתנו על כך שספר התורה בכתיבה האשכנזית ארפורט 6 (ברלין 1215) המתועד לא יאוחר מתחילת המאה הי"ד ואשר נפל בשבי הגויים בשנת ה' ק"ט (1349) וספר התורה המונח לפנינו  הלל 1 – שניהם נכתבו ביד אחת , אמנם לא בהעתקה זה מזה אלא ע"פ תיקון או ספר תורה קדמון מסויים אשר היה לנגד עיני הכותב בעת כתיבת כל אחד משני ספרי תורה אלו . 

מתוך השלל הרב של ממצאי ההשוואה בין שני ספרי תורה אלו וכמפורט לעיל ואשר הביאו אותנו למסקנה זאת , נחזור ונציין את העיקריים שבהם , ולאו דווקא לפי סדר העניינים אשר בסקירה

מערכות האותיות בתיוג מרובה והאותיות המשונות והמהווה מרכיב דומיננטי בכתיבת ספרי אשכנז קדמונים זהה כמעט לחלוטין

–        2421 מופעים משותפים לשני ספרי תורה אלו ורוב רובם שווים גם בצורת המופע (סך התיוג המרובה ומיקומו באות , או צורת האות המשונה)

–        כמעט כל מופעי התיוג המרובה והאותיות המשונות בל אחד מספרי תורה אלו נכללים במערכת המשותפת (מעל ל-95%) מחד גיסא, ומאידך גיסא – סך יתרת המופעים שאינם משותפים (98 מופעים בסת ברלין 1215 ואינם בסת הלל 1 וכן 61  מופעים בסת הלל 1 ואינם בסת ברלין 1215) מלמד בבירור כי העתקת הכתיבה לא נעשתה מספר תורה אחד למשנהו אלא כל אחד הועתק בנפרד ממקור מסויים  אחיד ומטבע הדברים  - ההשמטות  בכל אחת מהכתיבות אינן אחידות)

–        למערכת המשותפת קיים גרעין קשיח של מופעי תיוג מרובה ואותיות משונות הנפוצים בעת הקדומה , והעדות הפשוטה לכל הינו הערך של 82% התאמה לספר תאגי (ערך גבוה במיוחד בהתייחס לספרי אשכנז קדומים) ומאידך גיסא  - 35 מופעי תיוג מרובה ואותיות משונות המיוחדים לשני ספרי אלו בלבד ולא נמצאים באף מקור אחר זולתם במערכת השוואת המקורות שפיתחנו במרוצת השנים , ראה דוגמא בצילום השוואת בראש סקירה זאת (זנב באות כ של "כי נורא הוא" , שמ' ל"ד י')

צורת הכתיבה , העימוד , ושיטת הארכת האותיות לקבלת קו אנכי שמאל אחיד , נציין כאן כמה מאפיינים משותפים בנושאים אלו

-          צורת האותיות כמו גם המרווחים בין הפסוקים הינם זהים בשני ספרי התורה כפי שניתן להיווכח מגזירי צילומי שני הספרים הפזורים לרוב בסקירה זאת , אולם אין בהם משום ייחודיות לעומת ספרי אשכנז קדומים אחרים ולכן לא הצגנו נושאים אלו בנפרד בסקירה והם מהווים עדות נלווית בלבד לשאר הנושאים בהם מצאנו יחודיות בין הספרים,

-          ככלל, קיים דמיון רב בין העימוד בסת ברלין 1215 לבין העימוד בסת הלל 1 , שניהם נכתבו ב-48 שורות לעמוד, אמנם נפוץ למדי אבל  והסך הכולל של העמודים הינו כמעט זהה (255 עמ' , 251 עמ' בהתאמה) ומכאן עולה סך אותיות לשורה דומה ואכן ניתן להבחין בשורות רבות זהות בשני הספרים

-          לכך יש להוסיף כי בשני הספרים גם יחד ננקטה שיטת הארכת אותיות שונות כדי להגיע לקו אנכי שמאל אחיד לכל שורות עמוד , בהקשר לכך יש לציין את השימוש הנרחב בהארכת האות ך סופית (כולל בתיבת "אלקיך") ואשר כנגד כך יצאו חוצץ הפוסקים בדורות המאוחרים יחסית

-          יחד עם זאת יש לציין שוני מהותי בין עימוד שני הספרים – בעת כתיבת  ס"ת ברלין 1215 לא הקפיד הכותב על ווי העמודים ולעומת זאת בעת כתיבת  ס"ת הלל 1 הקפיד הכותב , בעת הגיעו בכתיבה לתחתית העמוד, לרווח את אותיות התיבות בשורות תחתית העמוד כדי להגיע בראש העמוד הבא לתיבה המתחילה באות וא"ו.  מכאן עדות נוספת להשערתנו כי הספרים לא נכתבו זה מזה אלא ממקור מקראי קדמון אשר כנראה  העימוד בו לו היה בהקפדה על ווי העמודים . שוני זה בין העימודים יש בו להסביר את הכתיבה החוזרת אולם אין בו בכדי לסדר את הכתיבה מבחינה כרונולוגית – יתכן ולאחר כתיבת  ס"ת ברלין 1215 בהעתקת העימוד ללא ווים מהמקור הקדום ביקש הסופר לנסות ידו בכתיבה חוזרת בהתאמה לווי העמודים בכתיבת  ס"ת הלל 1. ויתכן גם להיפך – בהעתקת  ס"ת הלל 1 שנעשתה בתחילה ניסה הכותב להתאים הכתיבה לווי העמודים (אולי כדי להשוות ליתר ספרי ארפורט) אולם לאחר שהתאמה זאת גררה הרווחות אותיות במידה מרובה בתחתיות העמודים , החליט לחזור  ולכתוב שנית והפעם ללא סטיה מהעימוד המקורי

נוסח התורה – חסרות ויתרות , הפרדה ואיחוד תיבות , נקודות

-          ככלל , נוסח התורה בשני ספרי התורה גם יחד, הינו כנפוץ בספרי אשכנז הקדומים  הן במופעים המשותפים לנוסח התימני והן במופעים המיוחדים לספרי אשכנז בלבד , ואין בכך בכדי להעיד על הייחודיות של שני הספרים זה לזה (אולי על דרך העדר השלילה בלבד)

-          יחד עם זאת , מצאנו ייחודיות בלעדית בנוסח בשני ספרי התורה במופע חסרות ויתרות נדיר ביותר ולא מצאנו אותו במקור אחר כלל, (ונובע כנראה בהשמטת אות במקור שהיה לנגד עיני כותב שני הספרים)  והוא העדר האות ה"א של "שבע שני הרעב" (בר' מ"א נ"ד). בסת ברלין 1215 היא נעדרת לגמרי וללא כל תיקון ובסת הלל 1 נכתב ללא ה"א במקור ובשלב הגהה מוקדם נוספה ה"א מעל לאות רי"ש ובשלב הגהה שני מאוחר נמחקה תיבת "רעב" כולל הה"א שנוספה מעליה ונכתב מחדש "הרעב", וראה צלומי הגזירים משני הספרים בכטתרת סקירה זאת

-          מופע ייחודי נוסף בלעדי לשני הספרים עדיין הוא בצריך עיון ומחייב בדיקה בשיטות צילום מתקדמות והוא מופע הניקוד של "ועשרון דחג" (במד' כ"ט ט"ו) . ראה פסיקת מנחת שי על כך שיש לנקוט בגרסא בה נקוד וא"ו בתרא בלבד , אולם קיימים מקורות קדומים הנוקטים ניקוד שונה מכך בתיבת "ועשרון" וכדוגמת קרית ספר להמאירי חלק ב (תקון סופרים) "ועשרון מלא וכלו נקוד" [5] . בסת ברלין 1215 קיים מופע ייחודי שלא מצאנו אותו כלל במקורות אחרים והוא ניקוד על האותיות ש-ר-ו-ן בלבד והעדר תיוג שעטנ"ז על האותיות ש-ן. בסת הלל 1 ניכרות מחיקות מעל לאותיות תיבת "ועשרון" במקביל לכתיבה מחדש של תגי שעטנז  וניקוד וא"ו בתרא , אולם אין לנו וודאות בשלב זה אם אכן במקור היה הנוסח זהה לנוסח  ס"ת ברלין 1215

סטיות מרשימת הרמב"ם לפרשיות פתוחות וסתומות

-          בנושא זה מצאנו כי בשני ספרי התורה מצויות עשר סטיות מרשימת הרמב"ם , אמנם מרבית הסטיות הינן נפוצות בספרי אשכנז הקדומים , אולם נציין את ההתאמה החד חד ערכית בין הספרים בנושא זה – כלומר אין סטיה באחד הספרים שאיננה בספר השני בעוד שבנושאים אחרים ההתאמות הינן משמעותיות ביותר אבל לא עד כדי הגדרת חד חד ערכיות

-          אמנם קיימות בין עשר הסטיות כמה סטיות נדירות המעצימות את הקשר בין שני הספרים מעל לעצימות חד חד הערכיות ומביניהן נציין אחת והיא בלעדית לסת ברלין 1215 ולסת הלל 1  – בר' ו' י"ג "ויאמר אלקים קץ כל בשר" , ברשימת הרמב"ם פרשיה סתומה והיא נעדרת לגמרי בספרי התורה שלפנינו

לדעתנו , כל האמור בפרק סיכום זה לעיל וביתר פרקי הסקירה די בו בכדי לאשש את השערתנו על ייחוסו של  ס"ת הלל 1 לכותב  ס"ת ברלין 1215 ,

אולם ניתן להרחיב את מסכת הבדיקות בנושאי בדיקה נוספים וכדלהלן

-          בדיקת פחמן 14 לסת הלל 1 במקביל לסת ברלין 1215 (לא ידוע לנו אם נעשתה ומה תוצאותיה)

-          בדיקת דיו בשיטות מחקר מתקדמות לשני ספרי התורה ,למיטב ידיעתנו טרם נעשתה בדיקת דיו מתקדמת בסת ברלין 1215

-          צילומי בדיקה בשיטות מתקדמות למיקומים שונים בסת הלל 1 וביחוד במיקום "ועשרון דחג" ונשמח להצביע על מיקומים נוספים ראויים לבדיקה כאשר יתאפשר הענין (וכן גם במיקומים שונים בסת ברלין 1215 עליהם הצבענו כי תוקנו בהגהה מוקדמת)

 

אפרים בנימין כספי

ירושלים , בין החומות

נחקר ונכתב בחודשי אייר – מנחם אב תשפ"ג  , יזכנו החותך חיים לכל חי עוד חי - חי

הושלמה גרסת הגהה ראשונה בערב שבת קדש פרשת "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" תשפ"ג

 

גישה למאמר השלם כאן.

 

 

 

 

סדר פרקי הסקירה                                                                                                                           עמודים

 

מבוא                                                                                                                              2

 

פרקים א-ד נושאים ברי השוואה בין ספר תורה ת ארפורט 6 לסת הלל 1 [6]

 

פרק א – פירוט והשוואת עימודים  ס"ת ברלין 1215 מול  ס"ת הלל 1

-     טבלה א (מחולקת ל-4 טבלות משנה)  עימוד  ס"ת הלל 1 והשוואה מול  ס"ת ברלין 1215 , עמודות A-T         3-6

-          הצגת טבלה א - פירוט 256 עמודי  ס"ת ארפורט 6 מול 251 עמודי  ס"ת הלל 1                                           7-8

 

פרק ב – פירוט והשוואה בין ארבעת ספרי ארפורט מול  ס"ת הלל 1

-     טבלה ב   סיכום השוואה בין ארבעת ספרי ארפורט לבין  ס"ת הלל 1  , שורות 1-69                                  9

-          הצגת טבלה ב - סיכום השוואה בין 4 ספרי ארפורט לבין  ס"ת הלל 1 -  נושאים כלליים                              10

-          הצגת טבלה ב - סיכום השוואה בין 4 ספרי ארפורט לבין  ס"ת הלל 1 -  פרשיות פתוחות וסתומות                11

-          הצגת טבלה ב - סיכום השוואה בין 4 ספרי ארפורט לבין  ס"ת הלל 1 -  חסרות ויתרות                               12

-          הצגת טבלה ב - סיכום השוואה בין 4 ספרי ארפורט לבין  ס"ת הלל 1 -  תיוג מרובה ואותיות המשונות          13-15

 

פרק ג – הצגת צילומי השוואה בין  ס"ת ברלין 1215 ובין  ס"ת הלל 1 - פרשיות, חסרות ויתרות ותיוג מרובה ואותיות משונות

-          הצגת צילומי פרטי ההשוואה בנושא פרשיות פתוחות וסתומות                                                             16-20

-          הצגת צילומי פרטי ההשוואה בנושא חסרות ויתרות                                                                           21-31

-          הצגת צילומי פרטי ההשוואה בנושא מערכות תיוג מרובה ואותיות משונות                                             32-36

 

פרק ד - הצגת צילומי השוואה בין  ס"ת ברלין 1215 לבין  ס"ת הלל 1 בנושאים נוספים

-          הצגת צילומי השוואה בנושא הרווחות תחתית עמודים לפני סימני בי"ה שמ"ו                                         37

-          הדגמות הגהות מאוחרות בסת הלל 1 לבטול הארכת האות ך בהשוואה לסת ברלין 1215                          38-44

-          איתור תיקוני השמסות בסת הלל 1 ע"י השוואת עימוד לסת ברלין 1215                                              45

-          השוואת שיטת תפירת היריעות זו לזו , ברלין 1215 מול  ס"ת הלל 1                                                     46

 

פרק ה - נושאים המיוחדים לסת הלל 1 בלבד

 

-          הצגת אילוצי עימוד ווי העמודים בסת הלל 1                                                                                   47

-          הצגת מערכת ניקובי סימון היריעות בסת הלל 1 לפני העברתן לעיבוד ע"י גויים                                     48

 

סיכום                                                                                                                                                49-50

 gmb 087

---

[[2] בחרנו כותרת זאת כמשקל נגדי לכותרת מאמרנו "גווילים נשרפים בשבת ראש חדש פרשת החדש: על ספרי התורה באוסף ארפורט" , ירושתנו ספר שביעי התשע"ד עמ' רלא-רמט תודתנו לר' יוסף הלל הי"ו על שהציג בפנינו ספר תורה זה . על גילוי ראשוני של ספרי תורה באוסף ארפורט ראה http://imhm.blogspot.com/2013/07/blog-post.html

,

[3] ראה הערה נלווית לכותרת סקירה זאת ולהלן נתייחס למאמרנו זה בסימן "גווילים נשרפים"

[4] תודתנו למכון לתצלומי כתבי יד ולמחלקת הדיגיטציה בספריה הלאומית בירושלים על מערכת הצילומים האיכותית של ספר תורה זה , וכן תודתנו למחלקת שימור כתבי יד בספריה הלאומית בירושלים על ביצוע מדגמי צילום (במיקומים שהוצעו על ידינו) בשיטת Dino lite לאבחנה בפרטי תיקוני ההגהה שנעשו במרוצת הדורות

מערכת צילומי ספר תורה זה מיועדת להכללה ותיעוד בקטלוג הספריה הלאומית בירושלים מס' מערכת .............., כולל הפניה לסקירתנו זאת

[5] אמנם ציין שם גם את האפשרות של ניקוד ו שניה בלבד וכך גם כתב בחלק א של קרית ספר

[6] פרקי הדיון א-ה  אינם מוצגים במתכונת תמציתית הנוכחית

אפרים כספי: צורת האות וא"ו של "בריתי שלום (במדבר כה:יב) בספרי תורה ספרדיים קדומים

המלומד אפרים כספי שיתף אותנו במחקרו המקיף על צורת "בריתי שלום" שפירסם לפני שנה בהרצאה עם השתתפות מוגבלת. 

במאמר עשרות טבלאות וצילומים שאסף משדה רחב של ספרי תורה עתיקים. 

לקט מקורות בנושא

 

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ס"ו עמ' ב

אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן וי"ו דשלום קטיעה

 

מלאכת הסופר לרבנו משה זאבארו , סוף סימן צ"ג

ואם לא עשה אותה קטועה אינו פוסל

 

אור תורה, תחילת פרשת פינחס

(יב) אמר מנחם. המדפיס הדפיס ואו דאת בריתי שלום זעירא. גם מסר עליו ואו זוטא. והיא חד מאלפא ביתא דאותיות קטנות. וגם בריש מסרה רבתא כתב כן. וטעות הוא בידו. כי לא נמצא כן בספרים כתיבת יד ואף לא במסרותיהם. ואף על פי שגם בספרים כתיבת יד טעו שעשו זאת הואו כשאר הווים שבתורה. והיה צריך לעשותה קטיעא כדבעינן למימר לקמן. מכל מקום דכולי עלמא מיהת איננה זעירא. ובאחד מחשובי ס"ס המוגהים מצאתי ואו זו קטיעא. וכן צריך. דגרסינן בשלישי מקדושין דף ס"ו ומייתי לה בעין יעקב ובילקוט בעל מום דעבודתו פסולה מנלן אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן ואו דשלום קטיעא היא עד כאן. וראיתי לרבינו בחיי ז"ל שאחר שכתב שעל דרך המדרש ואו דשלום קטיעא כמ"ש רז"ל בקדושין. אמר וכן מצינו במסורת ואו דשלום זעירא. ותמהני עליו שהרי לא נמצא בספרים ובמסרות ואו זו זעירא. ואם הוא מצא כן בנוסחא משובשת שנזדמנה לו כמו שנזדמנה למדפיס איך אמר על זה וכן כאילו הוא דבר אחד עם מ"ש רז"ל בקדושין. והלא אינם אלא ב' ענינים משונים זה מזה. כי ואו זעירא אינה משונה בצורתה אלא בשיעור גודלה. אך ואו קטיעא הפך זה כי אין השנוי בשיעור גודלה אלא בצורתה. ותואר הואו קטיעא כתב הרמ"ה כמאן דקטעוה בפלגיה. אבל צריך אני לפרש לך. לפי שעם פירושו זה עדיין יש לרואה להסתפק הרבה. כי חתכוהו בחציו אפשר שיובן באחד משני פנים. או חתכוהו בחציו ולא נשאר שם אלא החצי. או חתכוהו בחציו ועדיין שני החצאים שם. ואם תאמר שהפירוש הוא חתכוהו בחציו ולא נשאר שם אלא החצי. עדיין יש לשאול העליון חסר או התחתון. אם תאמר העליון חסר והלא החצי התחתון שריטה בעלמא הוא. ואין לקראו בשם אות כלל. ועוד כי החצי התחתון של הואו אי אפשר לומר עליו שהוא חלק מהואו. לפי שאין הבדל בינו ובין החצי התחתון של הדלת וההא והזין והחית והריש והתיו. ואם באת לקרותו ואו קטיעא אני אומר אינו אלא זין קטיעא או דלת קטיעא. ואם תאמר התחתון חסר. עדיין יש לשאול איך חתכו ואו זו. אם תאמר שחתכוה באלכסון עד שנשאר סופה דק. א"כ יוד ממש היא זו ואין עליה שם ואו. ואם תאמר שחתכוה ביושר וכגון שמעיקרא לא כתב אלא חצי ואו. דלאו בשופטני עסקינן שיכתוב ואו שלימה ואינו צריך אלא לחציה וחוזר וגורד חציה. עדיין יקשה שהיה לרז"ל לקרותה חצי ואו. לא ואו קטיעא. דומה לאותה ששנינו בחגיגה אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחלה ונתעוות. ככה אין קורין חתוכה אלא למי שהיתה שלמה ונחתכה. אלא ודאי ואו קטיעא היא ששני החצאים שם. וכיצד עושה. כותב ראש הואו כדרכו ומושך הקולמוס מעט למטה באלכסון לשמאלו ופוסק. וזהו החלק העליון והוא כעין יוד ממש. ואח"כ (משלום) [משלים] עליה אורך הואו ולא יגע בחלק העליון. ונמצא כשתסתכל בשני החלקים יחד היא ואו ממש אלא שחתוכה באמצעה. והיינו שהקשו בגמרא והא שלום כתיב. וכשתביט לחלק העליון לבד היא יוד ממש כזה    ן    ולא מלבי אני בודה תמונה זו. אך ככה ראיתי תמונה לנגד עיני בספר המוגה הנזכר. ובזה יתישב מה שתמצא בפירוש התורה המיוחס לרבינו שמשון ז"ל. ואני אומר שלא חברו אלא בנו. כי כתוב בו בפרשת בלק פסוק לכה איעצך   מפי אבא מרי רבינו שמשון ע"ה פירש לשון רמז כמו איעצה עליך עיני כלומר אגיד לך ברמז העתידות וכו'. ואיך שיהיה כתוב שם בפסוק לכן אמור וגו' שלים כתיבי קרי ביה שלם י'. כלומר שלם לו הב"ה שכרו והראהו י' נסים בו ביום וכו'. ולכאורה קשה מאד כי זה לא נראה ולא נשמע שיהיה שלום כתוב ביוד. אבל הענין כמו שכתבתי שצריך לחתוך ואו זו באלכסון עד שיהיה חציה העליון יוד ממש. ומי שיעלים עיניו מחציה התחתון יהיה לנגד עיניו שלים ביוד. ובזה נרמז היטב שעבודת בעל מום פסולה. כי הפך בעל מום הוא תמים כתרגומו שלים. וכאילו אמר הש"י הנני נותן לו את בריתי תמים. פירוש כשהוא תמים. ונראה שזהו בעצמו מדרש הגמרא. ואם תרצה לומר שזה מדרש אחר שניהם כאחד טובים. ומיהו קשיא לי על מ"ש רבינו שמשון והראהו י' נסים בו ביום. כי רז"ל במדרשיהם אמרו י"ב נסים נעשו לו בו ביום. ויותר טוב היה לו לומר כי הואו חלוקה לשנים רמז לי"ב נסים שנעשו לו בו ביום. כי ב' פעמים ו' הם י"ב. אלא שעכ"ז אינני רואה ברמז הזה לא טעם ולא ריח. כי הנסים ההם כבר נעשו בקנאו. ומה טעם שיאמר לו הש"י עתה אחרי כן אני עשיתי לו נסים. ומאי דהוה הוה. או איך יאמר הנני נותן על אשר כבר עשהו. ואחתום הדברים בדברים דומים לעניננו ואומר שגם הריטב"א ז"ל כתב על ההיא דקדושין וז"ל ואו דשלום קטיעא היא. נראה פירושו שכרותה בנתים. דאי לא היל"ל זעירתא היא. ונפקא מינה לס"ת ויש להגיה כל הספרים שכתוב כדרכו עכ"ל.

למאמר השלם:

https://drive.google.com/file/d/1Ae9CjHKk5FiWwJ0Iig5ONH46_9rM3zej/view?usp=sharing

gmb 086

הנוסח השלם של 'פתח אליהו'

 

 

 

 

המאמר "פתח אליהו" המצוי בהקדמה לתיקוני הזהר (יז ע"א-ב), עשוי להיות המאמר המפורסם ביותר בספרות הזוהר. משם נעתק לסידורי התפילה[1], ושגור בפיהם של יהודי עדות המזרח. יתכן שהנוסח המצוי אינו אלא קיצור של מאמר רחב יותר. לאחרונה מצאנו נוסח מורחב בשני כתבי יד.

תאור כתבי היד-

קטע גניזה קמברידג' T-S K12.101 (ק'). זוג דפי נייר שלמים, חסר ביניהם. כתיבה ספרדית בינונית מפוארת, האופיינית לסוף המאה הט"ו או תחילת הט"ז. נותרו גליונות גדולים מהרגיל, אולי כדי לאפשר טורים של פרשנות, אך אילו נותרו ריקים עד לשימוש משני, כטיוטאות בכתיבה אחרת, נסיונות קולמוס ואימוני חתימה "אמרתי אחכמה...עמדה לי אני הצעיר יהודה חאמי". חמש שורות של (אימון או טיוטה) תעודת עדות על התחייבות של סעדיה מצראתי, פריעת שכירות חדשי למנחם ממלוט, יום ו' ה' טבת השכ"ח (5.12.1567) פה מצרים" אותו חותם יהודה ברבי יוסף חאמי"; שטר עדות פירוק שותפות של מרדכי, ישועה ורואבן. יום ד' ז' אלול לאותה שנה (31.8.1567), עם אותה חתימה; סדר כפרות; נוסח מסר לר' יצחק קריספין "למוביל עשרה כדות יין יטב".

הדף הראשון מכיל את הנוסח המורחב של "פתח אליהו" שאנו מציגים כאן. הדף השני מתיקנוא שתיתא.

כ"י גינצבורגRSL 130   (ג') [2]היינו עותק של תקוני זהר המתוארך בקלופון לשנת רצ"ו (1535). נספחו לתחילת כתב היד זוג דפים, 1א- 3א המכילים את השלמת פתח אליהו כבדף מהגניזה, ואין לדעת תאריכו. סיום הנספח שם, המקביל לצד ב שורה 6 בגניזה, ממשיך להפנות לגוף כה"י בלשון זה: קם רעיא מהימנא על רגלוהי ואמ' רעיאן קדישין וכו' כמו שתמצא כתו[ב] לפניך בראש הקונדריס וכו' בסי' א". לכך ככל הנראה, סופר הנספח מודע להיכן בכתב יד הנספח אמור להשלים, ולכן ניתן לומר שהוא מאחר לו.

'פתח אליהו' זכה למקום מרכזי בפרדס רמונים לר' משה קורדיבירו (רפ"ב-ש"ל 1522- 1570), שהניח עליו את יסוד ההבחנה  בין עצמותו של הבורא ית', אור אין סוף ועילת העילות, לבין הספירות שהם כליו ומלבושיו. למרות שיתכן שהנוסח המורחב שלפנינו קדום לרמ"ק, שם העתיק את הנוסח הקצר המצוי בעותקי תקוני זהר בכתב יד ובדפוס. אולם, קטע מהנוסח המורחב עמד לפניו במקום אחר, התקונים מזוהר חדש, ושם פירש אותו ב"אור יקר"[3].

לשון הנוסח המורחב דומה ללשונו של תקוני זהר, ובכמה מקומות ציינו מטבע לשון הבלעדי לתקוני זוהר. יש בכל זאת מלים בודדות שאינם תואמות את אוצר המילים של תקו"ז.

האפשרות הקיימת שלפנינו היא הרחבה של הנוסח המקורי הקצר, אך סביר יותר לומר שלפנינו הנוסח המקורי שעבר קיצור. הרי אם המאמר נועד להיות שגור בפיהם של רבים, סיבה טובה שיתקצר. דוגמא למלאכת הקיצור בנוסח המצוי, המקטע "ואנת חכם ולאו בחכמה ידיעא, אנת מבין ולאו בבבינה ידיעא" מסתפק בשתי ספירות, חכמה ובינה, ויתכן שהשאר מובן. בנוסח המורחב ממשיך הוא לכל שאר הספירות עד מלכות. לאחר ששלל את הזהות של עילת העילות עם הכינויים\ספירות, ממשיך לחזור ולזהות את שם הוי"ה עם שמות הספירות אחת אחת.

עד תחילת קטע הגניזה, נעתיק כאן כ"י ג. הוספנו השלמת קיצורים וראשי תיבות בסוגריים מרובעים, ומעט פסיקים לרצף הקריאה. הנקודה שבסוף משפט כבמקור בכתב היד. השוונו לנוסח המצוי. לא הערנו על שינויים בכתיב מלא או חסר.

 

פתח אליהו ואמר, רבון עלמ[ין] דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עילאה על כל עילאין, סתימא דכל[4] סתימין, לית מחשבה תפיסה בך כלל. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, דקרינן עשר ספירות[5]. לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליאן, ועלמין דאתגליאן. ובהון אתכסיאת[6] מבני נשא. ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון. ובגין דאנת מלגו, כל מאן דאפריש חד מחבריה מאלין עשר. אתחשיב ליה כאלו אפריש בך:  ואלין עשר ספירן [7] אזלין כסדרן, חד אריך וחד קצר וחד בינוני, ואנת הוא דאנהיג לון. ולית מאן דאנהיג לך. לא לעילא ולא לתתא[8]. וכמה לבושין אתקינת לון[9]. דמנייהו פרחין נשמתין לבני[10] נשא. וכמה גופין אתקינת[11] לון. דאתקריאו גופא לגבי לבושא דמכסיא עלייהו[12], ואתקריאו בתיקונא דא. חס֞ד דרועא ימינא. גבור֞ה דרועא שמאלא. תפא֞רת גופא. נצ֞ח הו֞ד תרין שוקין. יס֞וד[13] סיומא דגופא אות ברית קדש. מלכו֞ת פה. תורה שבע֒פ קרינן לה. חכמ֞ה מוחא איהי[14] מחשבה מלגו. בינ֒ה ליבא[15]. ועל אלין תרין איתמ[ר][16] הנסתרות לי'י אלהינו. כת֞ר עליון איהו כתר מלכות, ועליה איתמ[ר] מגיד מראשית אחרית. ואיהו קרקפתא דתפלי[17]. ומה דאיהו מלגו איהו יו֒ד ה֒י[18] וא֒ו ה֒א דאיהו רוח[19] אצילות איהו שקיא[20] דאילנא.  [21]יו֞ד ה֞י וא֞ו ה֞י יכילנא למיעבד תמן דמיון כגוונא דאילנא ומבועא דאשקי לאילנא

1ב

אבל בע֞ילת על כל עילאן לית דמיונא[22] מכל האי. דאיהו מארי דאילנא ומארי דמבועא. ואיהו אשקי לאילנא. ולית ביה דמיון מכולא. ממה דלגו וממה דלבר. ולא עוד אלא דע֞ילת על כל עילאין ברא כמה חיו֞ון ושרפ֞ים ואופנ֞ים ו֒בדיוקנא דאד֞ם אר֞יה שו֞ר נש֞ר. וברא כמה מלאכיא וקרא לון בשמא דאילנין ודשאים ועשבין כל חד קרא על מה דממנא עליה. ושכינ֞תא דאיתמ[ר] בה ומלכותו בכל משלה[23] קרא לה בשם כולהו על שם דשלטא על כולהו וממנא על כולהו. ובגין דא זמנין אתקריאת נש֞ר. וזמנין יונ֞ה. וזמנין צפו֞ר. וזמנין חי֞ה[24]. וזמנין דמות אדם. וזמנין חמה. וזימנין סיהרא. וזמנין כוכב. וזמנין אילן דכתי' עץ חיים היא[25]. וזמנין שושנה דכתי' כשושנה בין החוחים וג'[26].   ובגין דאיתמ[ר] בה ומלכ֞ותו בכל משלה. הכי אתקריאת בשמה דכולהו. ובגינה איתמ[ר] לכלם בשם יקרא[27]. ודאי שכינ֞תא תתאה כל שמהן דעילאין ותתאין עד דלית סוף ולית תכלית איש לא נעדר[28] מינה. דכלהו כלילן בה עילאין ותתאין. איהי אתקריאת צד֞ק על שם צד֞יק. נבוא֞ה על שם תרי נביאי קשוט. אמונ֞ה על שם אמ֞ת. פח֞ד ע[ל] ש[ם] גבור֞ה. תבו֞נה ע[ל] ש[ם] בי֞נה. חכמ֞ה זעירא ע[ל] ש[ם] חכמ֞ה עילאה. עטר֞ה ע[ל]ש[ם] כת֞ר. מלכו֞ת ע[ל] ש[ם] י'י מלך. ואיהי ברכה דקב֒ה קדושה דיליה וייחודא דיליה לית לבר מינה. ואפי[לו] עיל֞ת על כל עילאין לית לבר מינה.  [29]ושכינ֞תא אע֒ג דאיהי כלילא מעשר ספירן ובה אתקריאו כלהו אחו֞רים. הכי כד מתייחדן בה ספירן דאינון פנימיים כל ספירן אתקריאו מסטרהא פנימיים.  ואית ספירן דאינון לפני לפנים[30] ופנימיים דפנימיים ואחוריין. כלהו אינון חד. ולאו אינון כגוונא דברנש גופיה מינא חדא ונשמתיה מינא אוחרא. אלא לעילא כולא חד. אלא כל נהורא וכל דרגא דאיהי קריבא יתיר לעי֞לת כל העילות אתקריאת לפני לפנים[31]. ואיהי תרעא לאעלא כולא. ועלה כתי' זה השער לי'י צדיקים יבואו בו[32]. ובגין דאיהי תרעא דכולא פתח בה אוריתא ב֔ראשית. בֺ ברכה כלילא מדינא ורחמי. מינה תליין ע' אנפין דאתקריאו ע' ענפין דאוריתא. ועלייהו איתמ[ר] סו֞ד י'י ליריאיו[33]. ואלין דלא דחלין לקב֒ה אסיר לאודעא לון. ומאן דגלי לון למאן דלא דחיל מקב֒ה עליה איתמ[ר] הולך רכיל מגלה סוד[34]. כאלו מגלה עריין באוריתא[35]. דנשמתין דחייבייא עריין איקרון. וכמא דאיהו אסור לגלאה לון לרשיעייא. הכי איהו מחוייב לגלאה לון לצדיקייא:

והכי בי֞ת איהי בית קיבול לקבלא כל נביעו[36]. [2א] וההוא נביעו כנשמת[א] לגופא. דאיהי חיים לגופא. וכנביעו דאשקי לאילנא.   אבל בעילת על כל עילאין לית דמיון מלגו ומלבר. ולאו דיוקנא דיכיל ברנש לציירא בעיניא. ואיהו אתלבש בספירה בתראה דאיהי כלילא מכל ספירן. וברא בה לתתא כור֞סי יקרא ומלא֡כי' וחיו֡ת ואופ֡נים ותרשי֡שים ואר֡אלים וחש֡מלים וכרו֡בים ואיש֡ים ואלהי֡ם ובני֡ אלהים. וברא שמיא וארעא וימא ושמשא וסיהרא וכוכבייא ומזלי בשמיא מכל מין ומין. ובארעא חיוון ובעירן ועופין ובני נשא ואילנין ועשבין ודשאין ואשתמודעא מנהון עילאין. ואיך מתנהגין חיוון תתאין כחיו֞ון עילאין. דכמא דברא לכורסייא ארבע חיו֞ון. הכי ברא לתתאה בדיוקנייהו ד' חיוון. מכל מין ומין דברא לעילא הכי ברא לתתא בדיוקנייהו.  וכגוונא דימא ונוני ימא[37]. הכי איהי אורית[א]. וכמה תלמידי חכמי[ם]דאינון רחשי בה כל חד למיניה. מנהון אשתדלי בה בחכ֞מה. מנהון בבינ֞ה. ומנהון בדע֞ת. דבהון אתמלי משכנא. הה֒֒ד ואמלא אותו רוח אלהים וג'[38].   ומאן דלא ידע באלין תלת עליה איתמ[ר] דלית דורשין ליה במרכבה כמה דאוקמוה מארי מתניתי' אין דורשין בעריות וכו' אלא א[ם] כ[ן] היה חכ֞ם ומב֞ין מדע֞תו[39]. ואית מנהון דרחשין בימא דאורית[א]. מנהון במקרא. מנהון במשנה. מנהון בתלמוד. כל חד למיניה. ואית אורית[א] דאיתקריאת דנביאים באורית[א]. דבה דמיון לשמשא ולסיהרא כוכביא ומזלי.  ומשה איתמ[ר] ביה פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה[40]. ושאר נביאיא דמיין לכוכבייא ולמזלי. וכמא דשימשא מקבלין מיניה סיהרא וכוכבייא. הכי הוו כל נביאיא לגבי משה. ועוד אורית[א] איהי כגנתא. תלת וחמשין סדרים אתכלילו בה כחושבן ג֞ן[41]. ועלה איתמ[ר] ג֞ן נעול אחותי כלה[42] סתימא איהי לכל חייבייא. ואיהי גל פתוחה וגלייא לצדיקייא. וכמה אילנין אתברכין בה בתלמידי חכמי' דאיתמ[ר] בהון עץ פרי עושה פרי למינו[43]. וכמה מינין אוחרנין דישראל דדמיין לאילנין ועשבין  כל חד למיניה. ובגין דא ברא תתאין בדיוקנא דעילא לאשתמודעא איך מתנהגין תתאין כגוונה דעילאין. ואיך אינון תתאין בדיוקנא דעילאין. וכגוונה דסטרין דדכיו ברא סטרין דמסתאבו. וי ליה למאן דמערב סטרין דדכיו בסטרין דמסאבו. [2ב] דהא גרים ערבוביא לעילא ותתא. ואיהו שני עובדא דבראשית. דהאי איהו אזהרה דאדם דאמ' ליה קב֒ה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו[44].   ועילת כל עילאין איהו ממלא כל עלמי' עילאין ותתאין. וכל בריין דאתבריאו בהון איהו אנהיג לון[45] בשמא דיהו֞ה דביה אתבריאו וביה אשתמודען ליה כל בריין דאיהו הו֞֞ה והי֞ה ויהי֞ה לעלם ולעלמי עלמין. וכל שמהן אינון כינויין להאי שמא. ואיהו מלגו דכולהו כנשמת[א] לגופא[46]. וכל שמא ושמא אחזי על אדנות ואלהות ושולטנות דעילת כל עילאין. אבל איהו לית ליה שמא ידיעה כד אסתלק מינייהו אלא בכלהו שמהן אתקרי.  וכולהו מעידין על הויתיה וייחודיה ואלהותיה וממשלתיה ואדנותיה ויקריה. וכל מאן דמזלזל

 

קמברידג' T-S K12.101 דף 1 צד א

1.     ... בחד שמא[47] מינייהו כאלו מזלזל[48] ביה. כיון דכלהו אתיין לאסהדה

2.     עליה כל שכן [אם] מחי שמא חדא[49] מינייהו בזדון. דיתמחי שמיה

3.     וזכריה מן עלמא.   פתח אליהו כמלקדמין[50] ואמר עילת על

4.     כל עילאין דאנת                   איהו אמון מופלא ומכוסה[51].

5.     ולאו במדה ידיעה. ואנת איהו חכם ולאו בחכמה ידיעה. ואנת איהו

6.     מבין ולאו בבינה ידיעא[52]. ואנת איהו חסיד ולאו בחסד ידיעא. אנת

7.     איהו גבור ולא בגבורה ידיעא. אנת איהו פאר על כולא[53] ולא בתפארת

8.     ידיעה. אנת איהו צח[54] על כולא ולא בנצח ידיעא. אנת איהו הוד על

9.     כל הודאות ולאו בהוד ידיעא. אנת איהו צדיק על כולא מכל צדיקים[55]

10. ולאו בצדיק ידיעא. אנת איהו מלכא על כולא ולאו במלכות[56] ידיעה:

11. דיה֒וה איהו [אמון] מופלא במדה ידיעא דאיהו כת֒ר. ואיהו חכם

12. בחכמה [במדה] ידיעה. ומבין בבינה [במידה] ידיעה. וחסיד [בחס֞ד] במדה

13. ידיעא. וגבור במדה ידיעא דאיהי גבורה[57] ופאר במדה גמ֞ו[58] ידיעא

14. דאיהו תפארת. וצח במדה ידיעה דאיהו נצח והוד במדה ידיעא

15. דאיהו הוד וצדיק במדה ידיעה דאיהו יסוד[59]. ומלך במדה ידיעא

16. [דאיהי][60] מלכות ובזימנא דאתפרש מיניה מלכות דאיהי שכינתא

17. בגלותא לא אתקרי מלך ובזמנא דייתייחיד בה כתיב

18. והיה י'י למלך[61] על כל הארץ וגו'. ובההוא זימנא יהא חד

19.                       ושמיה חד. דבזמנא דלאו איהו עמה כאלו לא הוא חד[62]. אבל עילת

20. על כל עילאין איהו מלך מיוחד בלא מדה כלל[63] וכל

21.                    אילין ספירן אפיק עילת כל עילאין

22. ואתלבש בהו[64] למיעבד עלמין. מנהון בזכו. מנהון בדינא. מנהון ברחמי[65]

צד ב'

1.     כפום עובדיהון דבני נשא הכי דן ל[ה]ון מנהון בצדק מנהון במשפט[66].

2.     דמסטרא דגבורה כולהו ספירן אתקריאו דינין[67] כד ייתי ממשלתיה

3.     למידן עלמא. וכמה דרגין תלויין מינייהו מארי דדינין דאינון ריבי

4.     ריבוון. ומסטרא דזכו כמה מארי דזכוון דאינון ריבי ריבבן דאינון

5.     מארי זכוון אילין אולפין זכו ואילין אולפין חובה. דֵין על חייביי֞א[68]

6.     ודין על זכאה. והכי תליין מכל ספירה[69] כמה ריבי ריבבן. 

7.     קום ר' שמעון ויתחדשון מילין על ידך דהא רשותא אתיהיב

8.                                  לך ולחברך לגלאה רזין טמירין דעתידין

9.     לאתגלייא בדרא דמלכא משיחא וכל מארי מתיבתאן עילאה ותתאה

10. אינון וכל משריין עילאין כלהון אינון בסייעתא דילך: קום ר'

11. שמעון דחביבין מיליך קמי קב"ה ביומא[70] דאתיהיבת

12. אורייתא על טורא דסיני[71] דבזימנא דצדיק פתח באורייתא בדחילו

13. ורחימו כמה ממנאן דמלאכין קדישין נטלין מילוי ופרחין להון לעילא

14. עד ההוא אתר דנשמתיה אתנטילת מתמן[72] דפומיה חשיבא קודם

15. קב"ה כסיני וקלא דיליה באורייתא כקלא דשכינתא.  [73]קום ר'

16. שמעון ויתחדשון מלין על ידך דהא רשותא אתיהב

17. לך[74] לגלאה רזין טמירין על ידך מה דלא אתיהיב רשו לבר נש[75]

18. קם רבי שמעון פתח ואמר לך ה' הגדולה והגבורה

19.                                                 והתפארת והנצח וההוד

20. כי כ֒ל בשמים ובארץ לך י'י הממ֒לכה והמתנשא לכל לראש:

21. עלאין שמעו ותתאי אציתו[76] דמיכי חברון[77] רעיא מהימנא

22.                              אתער משנתך[78]. הקיצו ורננו שוכני עפר

23. [יקומון[79]]

 

המשך הנוסח המצוי

 אלין אינון צדיקיא דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה אני ישנה ולבי ער, ולאו אינון מתים, ובגין דא אתמר בהון הקיצו ורננו וכו', רעיא מהימנא, אנת ואבהן הקיצו ורננו לאתערותא דשכינתא, דאיהי ישנה בגלותא, דעד כען צדיקיא כלהו דמיכין ושינתא בחוריהן:

מיד יהיבת שכינתא (נ"א אתערון) תלת קלין לגבי רעיא מהימנא, ויימא ליה קום רעיא מהימנא, דהא עלך אתמר קול דודי דופק לגבאי בארבע אתוון דיליה, ויימא בהון, פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, דהא תם עונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך:

שראשי נמלא טל, מאי נמלא טל, אלא אמר קודשא בריך הוא, אנת חשיבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא בביתא דילי, ועאלנא בישובא, לאו הכי, דלא אעלנא כל זמנא דאנת בגלותא, הרי לך סימנא שראשי נמלא טל, ה"א שכינתא בגלותא, שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל, ודא איהו יו"ד ה"א וא"ו, וה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל, אלא יו"ד ק"א וא"ו, דסליקו אתוון לחשבן ט"ל, דאיהו מליא לשכינתא מנביעו דכל מקורין עלאין, מיד קם רעיא מהימנא, ואבהן קדישין עמיה, עד כאן רזא דיחודא, מכאן ואילך פרשתא קדמאה דסתרי אורייתא:

הדף השני מתיקון ו', ואין כאן המקום לעמוד על השינויים.

גירסה פשוטה, טקסט בלבד, להורדה ולהדפסה- הקש כאן. 

gmb 085

---

[1] עד כמה שמצאנו, ההופעה הראשונה שמביאה אמירת פתח אליהו כחלק מסדר היום, היא בספר שערי ציון לרנ"נ הנובר, פראג תכ"ב (1662) דף יא ע"ב. תודתי לר' אייזיק בלאוי. יש שחשבו לזהות "בקשת אליהו" המוזכר בתשובת ר' אברהם אב"ד (תשובות הגאונים החדשות, ש' עמנואל הוצ' אופק תשע"ט  סי' לו; שבלי הלקט ענין תפילה סי' יח) עם 'פתח אלהו' (ש' אברמסון, עניינות בספרות הגאונים, תשל"ד עמ' 392- 393; רמ"י וינשטוק, סידור הגאונים והמקובלים כרך ד- שבת- עמ' נג). ואם כן למאמר 'פתח אלהו' חיים משלו, מחוץ למסגרת ההקדמה לתקו"ז. אך הזיהוי מסופק (ר"ש אלבק, מבוא לאשכול עמ' יט; עמנואל שם עמ' 38 הע' 51) , ואפשר  שכוונתו ל"שמונה עשרה דאליהו ז"ל" (אברמסון שם עמ' 153 ובמקורות שרשם שם הע' 7, 155), שהרי בתשובות ר"א אב"ד שם מדובר בתפלת בקשה ולא במאמר פתיחה. אולם, בשערי ציון שם, מובא פתח אליהו תחת לכותרת "זאת התפילה שהתפלל אליהו הנביא בעת שחיבר רשב"י ע"ה הזוהר". וכן בהוצאת ספר יצירה תע"ב (בעריכת מהר"ם חגיז) דף יז ע"ב מופיע תחת הכותרת "תפילת אליהו הנביא זיע"א".  

[2] תודתי לעמיאל ויק, שרשם פרטי כתב יד זה בהכנת עבודתו לקבלת תואר דוקטור A Textual History of Tiqqunei ha-Zohar, 2019

[3] תשל"ג כרך ב'  שער ד סי' ט, עמ' נח.

[4] דכל- בנוסח המצוי: על כל.

[5] דקרינו... ספירות- שם: וקרינן לון עשר ספירן. .

[6] אתכסיאת- נ"א אתכסייא.

[7] בנוסח המצוי נוסך כאן: אינון

[8] שם נוסף כאן: ולא מכל סטרא

[9] וכמה לבושין אתקנית לון- וכן בסמוף בהתפעל. שם: לבושין תקינת לון.

[10] לבני- נ"א דבני.

[11] אתקינת- שם: תקינת.

[12] לבושא דמכסיא עלייהו – שם בלשון רבים: לבושין דמכסיין עליהון.

[13] הוד, יסוד - שם: והוד, ויסוד.

[14] איהי- שם בלשון זכר: איהו.

[15] שם נוסף: ובה הלב מבין.

[16] איתמר- שם: כתיב.

[17]  קרקפתא דתפלי- נ"א קרקפתא דלא מנח תפלי.

[18] ה"י= שם: ה"א.

[19] רוח- שם: ארח.

[20] שקיא- שם בלשוןרבים: שקיו.

[21] מכאן ואילך חסר בנוסח המצוי. אלא שם רק: בדרועוי וענפוי (נ"א ואנפוי), כמיא  דאשקי לאילנא, ואתרבי בההוא שקיו:

[22] דמיונא- לשון יחודי, שבכל זהר ותקו"ז נמצא רק פעם אחת (זהר ב:מב ע"ב). ראה זהר חדש כי תצא צז ע"ב.

[23] תהלים קג:יט.

[24] זמנין אתקריאת נשר, יונה, צפור, חיה- כבתקו"ז תקון סט: ושכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובגין דא זמנין אתקריאת נשר זמנין חיה זמנין יונה זמנין צפור.  

[25] משלי ג:יח

[26] שה"ש ב:ב. השוה פתיחת ר' חזקיה בתחילת ההקדמה לזהר (ובזהר א:קלז; ג:לז-לח)

[27] ישעיה מ:כו. כבתקו"ז תקון מט: לכלם בשם יקרא דא שכינתא תתאה. ואלי כצ"ל כאן.

[28] ישעיה שם. השוה הקדמה לזהר (ב ע"ב): שתין רבוא אפילו חד בגין למהוי כלא דיוקנא חדא כמה דאיש לא נעדר לעילא אוף הכי לא נעדר לתתא:

[29] מכאן 83 מילים הבאים, מאמר בפני עצמו, נמצא בתיקונים מזהר חדש, כרך ב עא ע"א (תקו"ז ע"פ אור יקר לרמ"ק, תשל"ג כרך ב'  שער ד סי' ט, עמ' נח; תיקונים מזוהר חדש ע"פ הגר"א, וילנא תרכ"ז עמ' טו ע"א-ב). וראה גם בהמשך (סוף דף 1ב כאן).משם.

[30] לפני לפנים- במקביל בזהר חדש שם נוסף:  וכד אתכלילן בה כל ספירן אתקריאו לפני לפנים.  ואפשר שנחסר כאן בטעות על  פי הדומות.  

[31] לפני ולפנים- עד כאן בזהר חדש שם.

[32] תהלים קיח:כ.

[33] תהלים כה:יד.

[34] משלי יא:יג השוה פתיחת ר' שמעון להאדרא רבא (ג:קכח ע"א) .

[35] כאילו מגלה עריין באוריתא- זוהר חדש - תיקונים כרך ב נט ע"א: אבל מאן דמגלה רזין לרשיעייא כאלו מגלה עריין באורייתא.

[36] בית קיבול לקבל נביעו- השוה בזהר חדש, תיקונים, כרך ב עא ע"א: דעמודא דאמצעיתא אתקריאת בית קבול דלזמנין נחית לה נביעו.

[37] וההוא נביעו... נוני ימא- השוה במקביל בנוסח המצוי:   רבון העולמים, אנת הוא עלת העלות, סבת הסבות, דאשקי לאילנא בההוא נביעו, וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא, דאיהו חיים לגופא, ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר, ובראת שמיא וארעא, ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכביא ומזלי, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיוון ועופין ונונין ובני נשא, לאשתמודעא בהון עלאין, ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין, ואיך אשתמודעאן מעלאי מתתאי, ולית דידע בך כל.

ההבדלים העיקריים: בנוסח המצוי המאמר בא במסגרת פניה של אליהו ל'רבון עולמים' ולכן מנוסח בגוף שני. נוסף כאן דגש על שהספירות, ובמיוחד האחרונה (מלכות), הן לבוש לעילת העילות, אך הוא עצמו מעבר לדמיון ודמות. על כך חוזר שוב בהמשך המאמר. לרשימה של הדמויות הבאות "לאשתמודעא" נוסף כאן רצף של אחת עשרה דמויות מעולמות בריאה ויצירה, אך חסר "נונין" שהרי אין כדמותם בעולמות אלה כי אם חייוון. הים ודגי הים נדחו למשפט הבא, כדמות עולם התורה ומיני לומדיה. כמו כן חסר כאן 'גנתא דעדן' מהרשימה.

 

[38] שמות לא:ג. וכן בזהר ב:קיז ע"א; שם רכא ע"א.

[39] משנה חגיגה ב:א. וכן לעיל בהקדמה לתקו"ז (טו ע"א)

[40] ספרי במדבר קמ; בבלי בבא בתרא עה ע"א. וכן בתקו"ז תקון מד.

[41] תלת וחמשין סדרים כמניין ג"ן, מופיע בתקו"ז תיקון י"ג: רזא דמלה נקבה תסובב גבר נקבה נ' מן גן גבר ג' מן גן ג"ן הוא כליל תלת וחמשין סדרין דאורייתא דבכתב; ושוב בתקון י"ט: שכינתא תתאה דאתקריאת ג"ן כלילא מתלת וחמשין סדרים דאורייתא.

[42] שה"ש ד:יב. כבתקו"ז כ"ח: עליה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, גן איהו אורייתא דבכתב, דאיהו ג"ן סדרים דאורייתא.

[43] בראשית א:יא.

[44] בראשית ב:יז. ביחס לערבוביא אינו בזהר, אך בתקו"ז לפחות ארבע פעמים, כגון תיקון סו: איהו עץ פרי עושה פרי למינו, נטוע בגן בלא ערבוביא כלל, ובגין דא אמר למינו, אבל עץ הדעת טוב ורע לא אתמר ביה למינו, אבל מעורב מין דלא במיניה. וראה גם תיקון נג -נד (פז ע"ב); נט (צג ע"א); תיקון ע' (קכח ע"ב).

[45] השוה לעיל בנוסח המצוי: ואלין עשר ספירן ... אנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך.

[46] השוה לנוסח המצוי: ובר מנך לית [יחידא\יחודא] בעלאי ותתאי, ואנת אשתמודע אדון על כלא, וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע, ובהון אתקריאו מלאכיא, ואנת לית לך שם ידיע, דאנת הוא ממלא כל שמהן, ואנת הוא שלימו דכלהו, וכד אנת תסתלק מינהון, אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא:

[47] שמא- חסר במקביל ב-ג'.

[48] פועל 'מזלזל' מופיע רק 3 פעמים בכל הזהר, ואילו בתקו"ז 5. השוה תקו"ז י ע"א: "מצרי דמזלזל בשמיה ואמר מה שמו".

[49] חדא- חסר ב-ג'.

[50] כמלקדמין- הפנייה להמשכה מתחילת המאמר 'פתח אליהו ואמר רב"ע ...' לאחר ההפסקה הממושכת. כדלעיל בהקמדה (יב ע"ב) ועוד מקומות בזהר ובתקו"ז.

[51] אמון מופלא ומכוסה- בלשון תקו"ז ב-5 מקומות,  בתאור של כתר 'אמון מופלא ומכוסה'. וכן כאן בהמשך 'מופלא במדה ידיעא דאיהו כתר'. לא מצאנו כהאי לישנא בכל הזהר (פעם אחת ברע"מ). ומקורו בספר היצירה ג:ב. ובהקשר לעילת כל עילאין, כבלשון הסמוך כאן, זוהר חדש תיקונים כרך ב סז ע"א: וביה אשתמודע ההוא מופלא ומכוסה מסטרא דעילת כל עילאין.

[52] ואנת [איהו] חכם.. בבינה ידיעה-  עד כאן בנוסח המצוי. החילוף בין 'ידיעה' ו'ידיעא' כבכתב היד. משפט "אנת.. ולאו ב(מידה...) ידיעא", הוא מפתחי למאמר, ובא למנוע זיהוי בין עצמותו ית' והכלים\ספירות.  בהשוואה  לנוסח השלם, בולט כאן ההעדר של חג"ת נהי"ם. גם בנוסח המורחב של הרצף, בולט ההעדר של כתר ממשפט מפתחי זה, אך בהמשך הסמוך (11) רושם כתר בראש רשימת המידות שכן מזוהות עם כינויהן ("ידיעא"), להבדיל מרשימה זו. וכן בהשמך (21- 22) שוב חוזר ומבחין בין עילת העילות לבין "כל אילין ספירן" שהם מלבוש לו. מן הסתם כולל אף כתר.

[53] על כולא- חסר ב-ג', כפי שחסר עד כאן. אך בהמשך גם שם, ישנו בנצח ואילך.

[54] צח- משמע ששם הספירה 'נצח' נובע משורש 'צח' או 'צחצחות'. זוהר חדש - תיקונים כרך ב סה ע"א: ואית דאמרי ליה גת"ץ רט"ב ביה והיית כגן רטוב. ויתקיים בישראל 'והשביע בצחצחות נפשך' מסטרא דנצח דאיהו צח ועצמותיך יחליץ וגו'. וראה בביאור הגר"א שם. רעיא מהימנא שבזוהר פנחס רכג ע"ב:  למנצח תמן נצח נגון צח. ג': נצח.

[55] מכל צדיקים- חסר ב-ג'.

[56] בחסד (6), בהוד (9), בצדיק (10), במלכות- בכל ארבעתן בג': במידה.

[57] וגבור במדה ידיעא דאיהי גבורה- בג': וגבור בגבור֞ה במדה ידועה. אך מכאן ואילך במשפט זה,  ג' כמו ק' (פרט לחילוף סדר נצח\ תפארת).

[58] כנראה כתוב בטעות ומסומן למחיקה.

[59] יסוד- ג': צדיק. כדלעיל (10).

[60] דאיהי- כך ב-ג' וכן ק' בסמוך.  אך ב-ק' (כאן ולא בסמוך): דאיהו.

[61] לא אתקרי... ה' למלך- השוה רעיא מהימנא כי תצא סוף המאמר על מוציא שם רע (סי' כב), ובואר יקר לרמ"ק שם.

[62] לא הוא חד- בג' נזהר: לא היה כ"ביכול חד.

[63] כך נעזר רמ"ק במאמר פתח אליהו כדי להבחין בין עצמות וכלים\ספירות (פרדס רימונים שער ד פרק ה-ו). וראה שם סוף פרק ו פירוש למאמר זה, ד"ה אנת חכים. ומכאן משמע שלא רק מחכמה ולמטה הוא רק השם הידיעה של המדה ולא עצמותה, כפי שפירש שם רמ"ק, אלא אף כתר כן. ורק עילת כל העילות מזוהה עם אחדות העצמות.

[64] ראה רמ"ק שם פרק ה, הציב את הספירות כמלבוש לאין-סוף, וז"ל: כי האין סוף מושל בהן ומתנהג בהן בכלן, שכן אדון יחיד הוא ואין שני לו. ובזה הוא נתינת טעם אל האחדות בספירות, שכיון שאדון יחיד ואין שני לו א"כ הוכרח כי הלבוש שהוא מתלבש בו ומתגלה על ידו דהיינו עשר ספירות יהיו מיוחדות תכלית היחוד.

[65] ברחמי- נראה שבתחילה העתיק 'לרחמי' ותיקן ל'ברחמי'.

[66] המקביל בנוסח המצוי:

לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא, ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי, דאינון צדק ומשפט, כפום עובדיהון דבני נשא, דין איהו גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא קדישא, מאזני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק אות ברית, כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין, ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי, ולאו מכל אלין מדות כלל:

 

[67] דינין- ג': דין. המשפטי 'דמסטרא דגבורה כולהו ספירו אתקריאו דינין'- השווה נספח לתיקוני זוהר קמא ע"ב: ולגבי דינא גבורה איהי באמצעיתא וחסד ימינא ועמודא דאמצעיתא משמאלא וכל דינין מהאי אתר תליין וכל ספירן כלהו אתקריאו דינין ...'. ובתקו"ז תיקון מ"א: ובראש השנה מלכא איהו דין וכל ספירן אתקריאו דינין ומשפטין מסטריה.

[68] על שני היודין של המילה מסומן למחיקה. וכך שקול להמשך המשפטי: זכאה.

[69] ומסטרא דזכו כמה... ספירה- במקביל בכ"י ג'מקוצר: 'ומסטרא דזכו הכי והכי תליין מכל ספירה וספירה'. זהו סיום הנספח שם, ומשם ממשיך להפנות לגוף כה"י בלשון זה: קם רעיא מהימנא על רגלוהי ואמ' רעיאן קדישין וכו' כמו שתמצא כתו[ב] לפניך בראש הקונדריס וכו' בסי' א".

[70] ביומא- אולי צ"ל: כיומא.

[71] השוה לשון תקו"ז תקוןע, ביחס לר' כרוספדאי: וליליא דא ליל דשבועות הוה, והכי הוה חדי קודשא בריך הוא באלין מלין כיומא דאתייהיבת אורייתא בטורא דסיני

[72] כלשון תקו"ז תקון סד: עד דמטאת להאי אתר דאתנטילת מתמן.

[73] מכאן ואילך כבנוסח המצוי, עם מעט שינויים קלים. בכ"י ג"ב מקומו בהמשך ההקדמה דף 6ב.

[74] אתיהיב לך- יש נוסחאות: אית לך.

[75] בנוסח המצוי נוסף: עד כען.

[76] ותתאי אציתו- בנווסח המצוי: אינון.

[77] דמיכי חברון- שינוי לשון קל בנוסח המצוי¨ דמיכין דחברון.

[78] רעיה מהימנא איתער משנתך- בנוסח המצוי מוסב גםעל מיכי חברון: ורעיא מהימנא אתערו משנתכון.

[79] יקומון- נוסף בתחתית הדף כשומר דף. ואינו בנוסח המצוי.