11/06/2018

פרק עמי הארץ?




כמות המסכתות במשנה נקבעה בפי חז"ל כ-[1]60. עם זאת, מעולם לא נקבע שסכום המסכתות הקטנות, ברייתות שנערכו מימי התנאים ועד ימי הגאונים, מוגבל . הרי ידוע על מסכתות גרים עבדים, וכותים.   אז למה לא מסכת, או לפחות פרק המלקט אמרות חז"ל לענייני עמי הארץ?
מצאנו באוסף הגניזה של חברת כי"ח בפריז, קטע V B 19, זוג דפי נייר מרובעים קטנים[2], שנראים שריד מפרק אימרי חז"ל על עמי הארץ.
ככל הנראה אין זה לקט הלכות מכמה סיבות: א. סגנון קדום של הלכות, מחולקות בסימן הפיסוק נקודתיים וחץ : > ( א לחלופין רק נקודתיים). ב. הסיום "סליק פרקא".
המומחית גב' תמר לייטר משערת שסגנון הכתיבה מורה על המאה ה-יא.
קשה לקבוע אם זוג הדפים ששרדו לפנינו הם רצופים, או שמא חסר ביניהם, והם זוג חיצוני. ישנו חוט תפירה הנועד לכריכה עם זוגות אחרים להרכבת קונטרס, אך אין בכך להכריע אם זהו הזוג הפנימי או החיצוני. אין רצף טקסט הכרחי בין שני הדפים. מה שנגלה הוא שהעמוד האחרון ריק והטקסט מסתיים  באמצע דף 2א. ואילו דף 1 אינו תחילת הטקסט.

רוב ההלכות מבוססות על מאמרי חז"ל המוכרים שנמסרו באופנים שונים ממקורות שונים. המלקט אינו נרתע מלהכיל גם את ההלכות הפוגעניות ביותר. בהלכה ד, מובא מאמר הכולל בתואר גנאי "עם ארץ" גם צדיקים, חסידים וישרים, שכל פשעם שאינם מלומדים. זאת בניגוד מוחלט לדעתם של הראשונים סביב הסוגיות התלמודיות הנוגעות בעניין. בכל זאת נראה שמאמר זה נמסר לידי הראשונים ואף עמד, בצורה כל שהיא, לפני ר' מנחם בן שלמה, מלקט מדרש שכל טוב, שאסף מאמרי חז"ל  בנושא עם הארץ, במאמרו סביב בראשית כד. לא מן הנמנע שהתוכן הפוגעני גרם לדיכוי הפצת פרק זה בין ליקוטים המקבילים לו שזכרנו.


 
פריס כי"ח ה נ 19 דפים 1ב-2א, תודות לספריית AIU וFGP

החלוקה להלכות הוא במקור, אך המספור הוא תוספת העריכה שלנו. הניקוד וקו החוצה המסמן למחיקה, כבמקור. 
 [א. ששה דברים נאמרו בעם הארץ
אין מוסרים להן עדות[3]]
דף 1א
ואין מקבלים מהן עדות
ואין מגלים להן דברי סוד[4]
ואין מכריזין  על אבידתן[5]
ואין מלוים עמהם[6] בדרך
ואין ממנים אותם מהם
אפיטרופסים ליתומים: >
[ב] ואי זה הוא עם הארץ כל
שאינו לא במקרא ולא
במשנה ולא בדרך ארץ[7]
וכל כלי עם הארץ טמאים[8]
דף 1ב
חוץ מכלֵי צַיָר ומכלי גרים
ומכלי שמטבילים בהם את
המים[9] ואחר כך אוכלים
בהם .> [ג] עם הארץ שקץ
ובניו שקצים ועל בנותיהם
הוא אומר ארור שוכב עם
כל בהמה[10]:  [ד] עם הארץ
אפילו חסיד אפילו צדיק
אפילו ישר וטוב אפילו
תם ונאמן ארור הוא
לאלהי ישראל [11]
דף 2א
[ה] אבל כל העוסק בתורה
לשם שמים יזכה לדברים
הרבה[12] עליו הכתוב או'
שלום רב לאהבי תורתך
ואין למו מכשול[13]:>
[ו] ואומר לא ימוש ספ[ר] ה[ת]ורה
מפיך[14].
סליק פרקא.



[1] על המקורות ואיך מונים את הסכום ס', ראה : שבט, מספר המסכתות בש"ס, מוריה, שנה כב אלול תשנ"ח, עמ' צט-קו.

[2] מידותיו 82X101 מ"מ. 10 -11 שורות לעמוד. מידות השטח הכתוב 66X78 מ"מ.

[3] השלמנו על פי המקביל בברייתא שבבבלי (פסחים מט ע"ב). החמישי שם : ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה". בברייתא שלפנינו ברור שיש  לפחות ששה, שכן הראשון שבקטע ששרד מתחיל "ואין"- ו' מוסיף על הראשונים. בברייתא שבמס' כלה רבתי (ב:יד)  יש 5, והסדר שונה: "סוד" הוא האחרון. כבבבלי מובא במדרש המספרי "חופת אליהו"  (מהודרת ע' דשא, ילקוט מדרשים א' תשס"ג עמ' פא; תשס"ט עמ' קכט), וראה הערות העורך שם רשם שינויי נוסחאות. שם מקומו שם בין הברייתות של "ששה דברים", אלא ברוב נוסחאות שם חסר הראשון  "אין מוסרין להן עדות", ונוסף השלישי "אין מוסרין להם פקדון".
[4] בחלק מנוסחאות חופת אליהו:"סוד תורה".
[5] וכן נמנה במדרש חופת אליהו. בברייתא שבבבלי הוא השביעי, כיון שנמסר בשם "יש אומרים". בכלה רבתי חסר (ולכן מונים שם 5). ראה תשובות הגאונים הרכבי סי' ש"פ העיר ש "אין מכריזין" לא נתקבל להלכה. השאר שם כסדר שבבבלי.
[6] מלוין, כלשון חז"ל, כגון ספרי דברים פיסקא שמד; תוספתא שבת יד "שמלאכי שלום מלוין אותו"; שם יומא ג "יקרי ירושלים מלוין אותו". אך בהצמדה ל"עם.." לא מצאנו.  בברייתא שבבבלי: מתלוין.
[7] אין כאן סימן פיסוק, וצריך לקרואו ברציפות.
[8] על כלי עם הארץ ראה משנה טהרות פרק ח ותוספתא שם ט.
[9] על כלי להטבלת מים ראה משנה ביצה ב:ג; תוספתא שבת טז:יא, ושם מקוואות א:יג.
[10] דברים כז:כא. כבפסחים שם.
[11] לא מוכר לנו המקור הראשון לברייתא זו, אך דומה ללשון הנרשם בשכל טוב סוף בראשית כד.  ולכאורה נוגדת לברייתא ב' "ולא בדרך ארץ". ראה ריטב"א פסחים שם, רמב"ן חגיגה כב ע"א. .
[12] כל העוסק... הרבה- תחילת לשון משנה אבות ראש פרק ו בשם ר' מאיר. אלא שם "זוכה".
[13] תהלים קיט:קסה. באבות שם מפסוק אחר. בדרשות חז"ל מפסוק זה הדגישו את השלום כשכר לעוסקים בתורה (בבלי סוף מס' ברכות; סנהדרין צח ע"א; ספרי זוטא ו סוף כו; ב"ר צט, ועוד. כאן מודגש "רב".
[14] יהושע א:ח.

gmb 0068


תגובות:
____________________________________________________________
בעניין מספר קבע של מסכתות קטנות. מגיב יעקב מ. שורקין:


שבמספר מקומות מזכיר רמב"ן "שבע מסכתות קטנות" דווקא;
במלחמת ה' מסכת מועד קטן דף טז עמוד א: שנו בברייתא במס' ציצית משבע מסכתות הקטנות... וכן הוא בתורת האדם שער הסוף - ענין ההוצאה.
ובתורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה: ובמסכת סופרים משבע המסכתות הקטנות מצאתי... 
אף בחידושי הרמב"ן מסכת בבא מציעא דף עא עמוד ב: ועוד מצאתי בחיצונה במסכת כותיים מז' מסכיות קטנות דקתני...

מסתבר שמספר זה קבלה היא בידו, מפני שכבר מוזכר בתשובות ראב"י אב"ד עמוד ע"ט, [דבר שנעלם מעיני רבים]. ראב"י אב"ד, ה"ה בעל האשכול, מסתמך רבות תמיד על משנת רבותינו הגאונים, ויש לשער שגם מספר "שבע מסכיות קטנות", מקובל בידו מהם. 

רבינו החיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים אות מ [קס"א] מסכתות קטנות, ובספר מראית העין - מסכת גרים, מאריך בפרטי השבע מסכתות.

בכל אופן הדבר ברור, שאין העניין סותר כלל אפשרות של "פרק עמי הארץ", שכן סוף כל סוף, בידינו רבים יותר משבע פרקים ומסכתות כאלו, וכדברי החיד"א שם, בעוד מניין חשבון השבע מסכתות אינו ברור.    


ישנן "מסכתות" שאינן אלא פרק אחד, ולכך אינן נימנות עם שבעת המסכתות הקטנות, כגון פרק קניין תורה ופרק 'דרכן  של תלמידי חכמים'.

5/29/2018

שריד מסדר תעניות כמנהג המשנה




משנה תענית פרק ב:

סדר תעניות כיצד ...ואומר לפניהם עשרים וארבעה ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש:...   

על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל.
 על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.
 על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה.
על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה
 על החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה.
 על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה
 על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ:

נוסף שם מעשה  בימי ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון, שהוסיפו תקיעות לפני כל   "מי שענה" , לאחר ההכרזה "תקעו כהנים תקעו". אלא כשבא דבר אצל חכמים אמרו, לא היינו נוהגין כן אלא בשער מזרח ובהר הבית:

בהמשך הדורות נעלם הנוהג, ובסדור רס"ג (תשכ"ג עמ' שלח-שלט) אין שם אלא סדרה של פיוטי סליחות בעלי טורים קצרים בסדר א-ת\ ת-א. הראשונים שבהם "אנשי אמנה אבדו, באים בכח מעשיהם" ו"תמהנו מרעות", נהוגים עוד כיום, ומוכרים בסליחות של כל הקהילות. אך אין זכר לסדר תעניות שבמשנה.
הרי"ף מעתיק את המשנה, אך אין זה אומר שהורה להנהיגה הלכה למעשה, שהרי ידוע שבהעתקת המשנה הרי"ף נהג להעתיק גם מה שלא נהוג הלכה למעשה בכל מקום ובכל זמן (וגם על כך יש הבדלים בין כתבי היד). אולם האשכול בהלכות תענית גם מעתיק את הסדר החזל"י, אך אין די בכך להורות שכן יש לנהוג להלכה.
אלא שם (בכ"י דף 50 בדפוס הוצאת אלבק דף נא) העתיק תשובה לר' שרירא ור' האי:
הכין חזינן בתקיעות לחודיהו הוא דאמרו חכמים אין נוהגות אלא בשערי מזרח בלבד, אבל ברכות כבר הן אמורות במשנה שלפניה בסתם ואומר לפניהם כ"ד ברכות וכו'  מפרשן חדא חדא. ומנהג דמקדש כבר איתמר בגמרא, אבל מנהגא דילנא ..., מיתמרן קדמנא שבע ברכות בסדורא דמתני', ותוקעין בסוף כל חדא וחדא.


במהדורת אלבק נוספה מילה:  "תוקעין כהנים בסוף כל חדא וחדא" אך זו אינה מופיעה בכתב היד. וכן יש מקום לקרוא "כסדורא דמתני'", ולא "בסדורא" כפי שהעתיק אלבק.
בתשובת גאונים אחרת, בעניין החלפת שליח ציבור באמצע התפילה, מעיד הגאון שאכן נשמר הסדר כבמשנה, כולל תקיעת הכהנים!:  תשובות הגאונים החדשות - עמנואל (אופק) סימן סד :

שמגיע שליח צבור לברכה עומד אחד ואומר תקעו הכהנים תקעו, הריעו בני אהרן הריעו, ותוקעין ומריעין, ואחר כך אומ' שליח צבור מעין המאורע כלה דבר או ארבה... או מה שצריך להם, ואומ' מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אותנו וישמע צעקתינו ביום הזה ברוך אתה יי' גואל ישראל. ועומד אחר זולתי שליח ציבור ואומ' פסוקי דרחמי ומעין המורע, כגון רעב כי יהיה בארץ, או אשר היה דבר יי' אל ירמיהו על דברי הבצרות, כפי מה שרואין, ותיקע בשופר דרך עידוד לקהל, ומתחיל שליח צבור ברכה שנייה וכן כסדר הזה עד שמסיימין את התפלה.
במשנה תורה, הרמב"ם אמור להציג את ההלכה הנהוגה בכל הזמנים, כולל מזמן המשנה והתלמוד, אך מעדכן אחר כך מה שנהוג בפועל, כפי שעשה בסדר פסח. ולכן גם בענייננו (תעניות פרק ד)

ואומר דברי תחנונים כפי כחו, ואומר ראה בעניינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו, ומתחנן ואומר בסוף תחנוניו מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה, ברוך אתה ה' גואל ישראל... ומתחיל להוסיף שש ברכות שהוא מוסיף זו אחר זו, ומתחנן בכל אחת מהן בדברי תחנונים ופסוקים מדברי קבלה ומכתבי הקדש כפי שהוא רגיל וחותם בכל אחת מהן בחתימות אלו.
ואילו את התקיעות של הכהנים, פסק כחכמים שיש להוסיפם לכל ברכה רק בהר הבית (ושם דווקא לאחר "מי שענה", לא לפני).  וכשלא בהר הבית, הועברה תקיעת חצוצרות לאחרי סיום התפילה.
עוד שינוי מהסדר שבמשנה, שם מוזכרות תפילות מיוחדות,  המיועדות לפני כל "מי שענה":

אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני אשא עיני אל ההרים וגו' ממעמקים קראתיך ה' תפלה לעני כי יעטוף ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה בארץ אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר חותמיהן:
ואילו לדורות, הרמב"ם מסתפק בהגדרה הכוללת של "תחנונים" ללא ציון תוכן ספציפי.

אנו עדים כאן על העלמותה של הנוהג התלמודי, פרט לשתי תשובות גאוני פומבדיתא, והביטוי "אלסבעה אלסואדג'" שבסדור רס"ג המורה על זכר למבנה הקדום. שולמית אליצור (תרביץ עה עמ' 184 ), מחזקת את חששותי כאן, וזה לשונה:
ואכן על פי פיוטי הגניזה נראה שהוספת שש הברכות לעמידת התענית לא הייתה שכיחה: כמעט כל הקרובות התענית שבידינו, כולל קרובות לתענית עצירת גשמים הן קרובות י"ח רגילות ואין בהן זכר לברכות הנוספות. רק במקור אחד נמצא רמז לעמידה מפויטת הכוללת את ברכות התענית. 

בהערה 31 שם היא מפנה לקטע גניזה בודד באוסף כי"ח IV C 265, ובו שריד של כמה שורות המשקפות את הנוהג הקדום. לאחרונה מצאנו בגניזה הקהירית דף נוסף מהשריד, שם IV A 172, והוא הדף הסמוך לפני הדף שהזכירה פרופ' אליצור. בדפים אלו אנו רואים רובו (ברכות ג-ז) של סדר תפילות תענית המשלב את הסדר שבמשנה עם תחנונים בדיוק באותו הסגנון שבסדור רס"ג. אלא מפני שלסדרי התחנונים סיומת "מי שענה" לאחד מגיבורי המקרא, ואירוע בו נענתה תפילתו, התחנונים של כל ברכה מרמזים לאותה אירוע. ועוד, משולבות גם תקיעות שופר לאחר כל ברכה נוספת, בניגוד לדעת חכמים במשנה שהגבילו תקיעות להר הבית. ועוד, לפני התקיעות ההכרזה: "תקעו כהנים תקעו" כמעשה ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון, בה ממשיכים נהלי המקדש לתענית ציבור, גם לאחר החורבן, כמנהג המוזכר בתשובות הגאונים.
Paris AIU IV A 172a


הקטע כתוב על קלף, ובסגנון הכתיבה העתיקה, כך שאפשר שכתיבתו סמוכה לימי רס"ג, אך אין בידינו לשער אם לפניו או מעט אחריו.
מה שברור לענייננו, היא עדות על מצב ביניים, בין תחינות בסגנון רס"ג ולבין הסדר התלמודי. ואם סדר זה היה קיים לפני רס"ג, ניתן לראות כיצד אימץ אותו. אלא שלאחר שהושמטו התקיעות וסדר "מי שענה",  התחינות איבדו את התוכן המיוחד המרמז לגיבור המקראי ולאירוע המענה לתפילתו. סדר התחינות קבלו מבנה רגיל של סליחות (בין י"ג מידות), "מי שענה"  עבר למקום אחר בסוף הסליחות, וברכות החתימה והתקיעות נעלמו. בסידורי הגאונים גם "מי שענה"  נעלם,  ונרשם רק ברמב"ם מחמת חובתו לרשום את הסדר התלמודי.


וכן ניתן להסביר את הכותרת לתחנונים אלה ברס"ג: "ואלסבעה אלסואדג'" (שבעת הפשוטים) שהמחבר עומד על כך שיהיו שבעה פיוטים פשוטים למעמד זה, שהרי הוא שריד לשבע הברכות "מי שענה" בסדר התלמודי.
 בקטע זה הפיוטים לברכות ג-ה (יהושע- אליהו). ההערת גליון בטור כ' הראשון, המציין נוסח חלופי, מורה שהפיוט שלפנינו זכה בהפצה דיו כדי לזכות בחלופות.


פריס כי"ח IV A 172 (הניקוד מהמקור):

.... רודפים ב[מלבישים?]
... ..]בתם וגם הושַעתם
... . תטה [...] ושמע
... ש[..] בחרון אפך
... בגודל טובך


[תק]עו הכהנים [חזן?] וגו'


מי שענה את יהושע בגלגל הו[א יענה וכו']
ב<רוך...> שומע תרועה.  ותוק' תשר[ת]


תמהנו[1] אם הֻקְרָא. שילום עון [...]
רפו וּמָטו ידינו[2]. קמנו וכאילו לא נחשבנו:
צמאה נַפְשֵנו לשחרך. פצו בע[ד ...].
ע[..] וביד זרים [...]. ס[...] עריצים:
נ[..] פני א[ויְבֵ]ינו. מחרבם ברחמיך נמלטנו.
ל[..]לי הייתה לנו.  כמעט כילונו ב[..]:
   נ[וסח] א[חר] כשֱׂה אוֹבֵד היינו[3]:
ידיד מבטן[4] הוא לפניך. טבח פ[..] בחוב.
חציך ניחתו במו. זכות זכים זכרתה:
ויחר אפך בְשֹׂנְאֵהם. הממתה כל מערכותם[5].
דמם שופך כמים. גבולם חללים מילאתה:
בשמך ננגח צרינו[6]. א[..] אל[.. ..]חנן.

אמיץ כח אל תעזבנו. אבינו מלכינו אין
לנו מלך אלא אתה: תקעו הכהנים תק' וגו'

מי שענה את שמואל במצפה וגו'
ב<רוך...> שומע צעקה
ותוקעין תשר"ת



אִוֵלְתֵּינו גרמה לנו. בושה וכלמה ו[..].
גערה [ב.. ...]. ד[.. ...]:
הנה חדל ג[..]נו. ו[..] שה ...].
ז[..]ה משלום נפשי. ח[..] טובה [...]:
טללים נמנעו[7] ממנו. יבשו כל פירותינו.
כלו צמחי שדותינו. לא נשאר בהם מ[..]:
משיב חרון וזעם. נביא כי הוא עבדך[8].
סבב מזבח[9] לפניך. עולה העלה עליו[10]:
פרוצים גם הסעפו[11]. צעקו[12] [...].
ק[..]ב נביא [...]. רצונך ע[.. ...]:
שמעתה קול תפלתו. ת[א]בתה להאזין לו.
תח[.. ...]. תרופת עשבי שדה עם[:]


לשבט [תקעו הכהנים] תקעו. וגו' [מי שענה]
את אליהו בהר ה[כרמל] ו[גו'] ב<רוך...> ש[ומע תפלה]
ותוקעין תשר"ת


תשש למאד כחינו. שתנו דומיה לנפשינו[13].
רבת [..]ונו מנעורינו. קלים היו רודפינו[14] [:]
צעקנו [...] באתנו. פרנסה אבדה ואיננה.
עד [... ...]. סאנו ברוב צעקתינו:
נגפו [.. ...]. מאסו יושביה ביראתיך.
לעשות חוקי רצונ[ך][15]. כ[..] שריה זדו כאחד:
י[.. ...]. טרם יאמר נהפכת[16].
ח[.. ...]. זמם לברוח תרשישה[17]:
ו[.. ...]. ה[טיל] רוח גדולה[18].
ד[.. ..]ם לתוך ים. ג[..] דג גדול בְלָעו[19]:
ב[.. שמ]חה גדולה[20]. אז אל[.. ...].
[...] אומ[..]חת והעל[..]
[...] אזנים הטית לו. אתה מיד עניתו
אנו כמותו נרדפנו. אנא בחסדך עננו. אבינו
פנה נא לרחמנו. אל תאחר לשלם לשונאינו.


תקעו


גליון (לא ברור לאיפה שייך) :
תענה לנו גשמי ברכה. תציל כל פירותינו מכל מיני פרע[ניות...].

תקעו.

(הערה בערבית יהודית)
וגדת אלזכרה(?) מנסכאת בגדאד...





פריס כי"ח IV C 265 
בערך 10 שורות הראשונות דהויות, וגם מכוסות בהדפס דיו של דף אחר
...
כפר ואל תעש  כל. [...]. למען נבו[א]ת :
מ[..] שונאים בידו. נ[תקב]ל [...].
ס[.. ...]. ע[.. ...]:
פ[.. ... ..]עו. צרה בימנו לא ראינוה.
ק[ר]א לשלום ובא. רחם [...] פחד:
שלומך תרבה עלינו. תפרוש [...] מ[..]ך.
תנתק מוסרות עולינו[21]. תשמחנו בבית [...].


תקעו הכ<הנים>; תק<עו> וג'. מי שע<נה> א[ת דוד]
ובנו בירושלם וג' ב<רוך...> המרחם  [על הארץ]
                סליקו שבע ברכות



גליון (לא ברור לאיפה שייך) :
תענגנו ב[..]ע[.. ..]שמֵן. תכניה קרן ק[..].
תמלוך את[ה] ל[בד]ך. תכונן עירך וע[..].






נותר להתייחס להערה בערבית שנוסף בגליון. ולהערת "נ"א" בגליון צד א'.




[1] השווה רס"ג "תמהנו מרעות".
[2] בהקשר למלחמת עמלק, בה השתתף שמואל, מכילתא בשלח מסכתא דמעלק על השם "רפידים".
[3] בגליון הוצעה חלופה לטור כ' ע"פ תהלים קיט:קעו.
[4] רמז לאברהם או יצחק, או הנימולים, על פי לשון ברכת המילה (תלמוד, שבת קלז ע"ב)
[5] רמז לשמואל- ש"א כג:ג.
[6] ע"פ תהלים מד:ו.
[7] רמז לאליהו מ"א יז:א.
[8] שם יח:לו.
[9] שם יח:לב.
[10] שם יח:לב-לד
[11] הקריאה לא ודאית, האותיות מטושטשות הן במקור והן בהדפס הדיו. ראה מ"א יח:כא.
[12] שם יח:כח.
[13] תהלים סב:ב
[14] איכה ד:יט.
[15] מטבע לשון הנמצא בתלמוד, תפילת ר' אלכסנדרי ברכות יז ע"א; הבדלה שם לג ע"ב.
[16] רמז ליונה- שם ג:ד.
[17] שם א:ג.
[18] שם א:ד.
[19] שם ב:א.
[20] שם ד:ו.
[21] ירמיהו ה:ה. 
gmb 0067