1/14/2019

הר' יהודה זייבלד: זיהוי מחבר פירוש על הרמב"ם אוקספורד Hunt. 597 - ר' יעקב אמושט


פירוש רבי יעקב אמושט מחכמי המוסתערבים על הרמב"ם,
 והאוצרות בגליונות בעותק שבבעלות רבי דוד ב"ר יהושע

א. "פירוש קדמון ממצרים", כתבי היד והמחבר
על ספר משנה תורה לרמב"ם נכתבו פירושים רבים במהלך הדורות, רובם מזוהים וחלקם אנונימיים. בין הפירושים האנונימיים נמצא "פירוש קדמון ממצרים" להלכות שבת, שנדפס במהדורת ר' שבתי פרנקל, בסוף כרך זמנים, על פי כתב יד ירושלים הסה"ל 2507 8, ועיבוד שלו הנמצא בכ"י אוקספורד אופנהיימר Add. Qu 44.
בקטלוג הספריה אין מופיע שמו של המחבר, אך במהדורת ר' שבתי פרנקל זיהו אותו. ואלו דבריהם: "משו"ת מהרלב"ח סס"י ק"ה הודענו שהיה מחכמי המוסתערבים ושמו ה"ר יעקב אמושט ז"ל, ע"ש שהובא ממנו מ"ש בפ"ו הט"ו ד"ה וכן, וגם מה שחסר אצלנו  שם בהל' כ. ונראה שהוא הנזכר בשם ה"ר יעקב מיאשטי בשו"ת המבי"ט ח"א רסי' ע [וח"ב סי' קכד] שהביא מפירושו להלכות אישות". במהדורה האחרונה של הספר, ניסן תשע"ז, הוסיפו המהדירים וציינו גם לשו"ת מהר"י בירב סימן נה, וכתבו שהשלימו על פיו את הלכה כ' החסרה.
למעשה, עותק נוסף של הפירוש שהיה בבעלותו של רבי דוד בן רבי יהושע הנגיד, דור שישי לרמב"ם והאחרון לשושלת הנגידות, מאשש סופית את ההשערה: אכן נמצאים שם גם הדברים שהיו חסרים בהלכה כ'. מדובר בכתב יד אוקספורד הונט. 597.
ב. פולמוס מהרלב"ח ומהר"י בי רב בשליחת מכתב בדואר של גויים
סביב הלכה זו יש סיפור מעניין שאירע בצפת לפני כארבע מאות וחמשים שנים. רבי יעקב בי רב מסר שיעור בהלכה, ובתוך דבריו אמר שמותר לשלוח איגרת בדואר לפני שבת, כשהדוורים גויים, אם היא יכולה לבית הסמוך לחומה בעיר היעד, וזאת גם כשלא קצצו עם השליח את המחיר, אלא הוא דוור קבוע. הלכה זו מקורה בגמרא, אלא שלדעת רבי לוי בן חביב, שהאזין לשיעור, אין לפסוק לקולא כדעה זו, אלא צריך שתהיה שהות ביום שהאגרת תגיע לבית הדואר שבעיר היעד. מפני כבודו של רבי יעקב לא העיר רבי לוי דבר במהלך השיעור, אך לאחר השיעור העיר, בשקט, שקולא זו לא נפסקה להלכה. רבי יעקב עמד על דעתו שכך ההלכה, הטונים עלו והויכוח גבר עם רבי יעקב ותלמידיו. רבי יעקב הוסיף שאף אין צורך שהאיגרת תוכל להגיע לעיר היעד, ובית הדואר הנזכר בגמרא עוסק במקרה שבעיר המקור של האיגרת יש בית דואר, שאז די בכך שהאיגרת תגיע אליו.
הדברים הגיעו לידי כך שרבי לוי נדר נדר ברבים, שאם ימצאו בפירוש כלשהו המפרש כפירושו של רבי יעקב, שהכוונה לבית הדואר בעיר המקור, יתן חמשים פרחים לעניי ארץ ישראל. תלמידי רבי יעקב טרחו וחיפשו, ומצאו – בפירוש הקדמון דנן נמצאים הדברים. הם הראו את הפירוש לרבי לוי, שלא הכיר לפני כן את הפירוש ואת מחברו. את דבריו בפירוש ההלכה של הדואר אין מהרלב"ח מעתיק בלשונו, וכפי שצוטט לעיל, מהדירי הרמב"ם בהוצאת ר' שבתי פרנקל, במהדורתו הראשונה, לא ראו את הקטע, שהיה חסר בכתב היד שלפניהם. אך הם צודקים, והדברים אכן נמצאים בכתב היד הנזכר, דף 120א-ב:
הנותן איגרת לגוי להוליכה לעיר אחרת וכו' אם קצץ לו דמים נמצא שהגוי עושה מלאכת עצמו ואם לא קצץ נמצא שהוא עושה מלאכת הישראל בשבת ואסור, אלא אם כן יש במדינה אדם קבוע שמקבץ האיגרות ושולחן ויש לו על כל איגרת שכר ידוע, לפיכך אין צריך קציצה. ובזה הצריכו שיהיה בזמן ריוח כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה קודם השבת כדי שלא יתחיל במלאכת הישראל בשבת, שנשיאת האיגרת במדינה אין בה איסור מלאכה, וכיון שיש שהות ביום להגיע לחומת המדינה קודם השבת, כשיתן האיש שמקבץ האיגרות איגרת הישראל לשלוחיו נמצא השלוחים המובילים האיגרת אינם עושים שליחות הישראל, אלא שליחות מקבץ האיגרות הנקרא בי דואר.
אכן, רבי יעקב אמושט מפרש שאם האיגרת הגיעה לבית הדואר שבעיר המקור – די בכך, כיון שמעכשיו והלאה אין שליחת המכתב נעשית בשליחותו של היהודי השולח, אלא בשליחותו של בית הדואר, שבבעלות גויים.
במהדורתם המחודשת מצאו מהדירי הרמב"ם בהוצאה זו שמהר"י בירב עצמו מתייחס לנושא בסימן נ"ה, ומעתיק את לשונו של הפירוש להלכה כ', בשינויים מזעריים מכתב היד. על פי הציטוט מאושש הזיהוי באופן שאין אחריו עוררים.
מהר"י בירב יודע לספר פרט נוסף על רבי יעקב אמוש"ט, אותו הוא מכנה "הרב רבי יעקב אמאשט"י": לדבריו, הלה היה "תלמיד מובהק מהרמב"ם והיה לומד הלכה מפיו", לא פחות.
אולם חיים זלמן דימיטרובסקי, שעסק מעט בפרשה (במאמרו 'בית מדרשו של רבי יעקב בצפת',ספונות ז, עמ' סח) מציין שהמילים "תלמיד מובהק מהרמב"ם" מופיעות בנוסח זה בדפוס החדש של שו"ת מהר"י בירב. בתמת ישרים (סי' קנו) נכתב "תלמיד מובהק מוסתערב מהרב"ם ז"ל", ומציע ש אולי צריך לומר "תלמיד מובהק מהרע"ב".
הזיהוי של הפירוש עם רבי יעקב אמושט מובא גם על ידי ישראל תא-שמע בכנסת מחקרים (ב, עמ' 311) משמו של שמחה עמנואל, על פי שו"ת מהר"י בירב הנ"ל. תא-שמע מפנה לדברי בנימין ריצ'לר שעסק במשפחתו של חכם זה, במאמרו 'כתובות חדשות מבית הכנסת של הירושלמים בפוסטאט', עלי ספר, ה (תשל"ח), עמ' 185. על ציון זה יש להוסיף את מאמרו של מ"ע פרידמן, 'משפחת אבן אלאמשאטי, בית מחותני הרמב"ם', ציון,סט (תשס"ד), בפרט עמ' 285.
 Oxford Bodleian Hunt. 597 fol. 120b

ג. הסתייגות מהרלב"ח מהפירוש והציטוט המזהה
אלא שרבי לוי בדק את הפירוש ביסודיות ומצא בו פגמים רבים, ולכן לא ראה בו בר סמכא. נעתיק את לשונו בעניין:
הארכתי כל כך בזה, לפי שכאשר שמעו החכם הנזכר ותלמידיו הנדר שנדרתי ברבים לתת חמשים פרחים לעניי ארץ ישראל אם ימצא בשום פוסק שיהיה בר סמכא כדבריהם, בקשו וחפשו בכל הספרים ולא מצאו שום דבר כנגד מה שאמרתי בשום ספר שיהיה מרב מוסמך. האמנם נראה שבארצות האלו היה איש אחד מוסתערב, שמו כ"ר יעקב אמוש"ט, שעשה פירוש על הרמב"ם ז"ל, ונמצא בו שפירש לשון הרמב"ם כדבריהם, והם שמחו מאד ושלחו לומר אלי.
ואני אמרתי זה האיש לא ידעתי אותו, ושמו וספרו לא נמצאו כתובים בדפתרא שלי. ועם כל זה לקחתי הספר ועיינתי בו לראות מה טיבו ומצאתי כי יש לו שכר בעמלו וטרחו שטרח לכתוב הנראה אליו, כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. האמנם לענין לחוש לדבריו אין לחוש, כי מצאתי קצר ההבנה, גם הספרים לא היו נמצאים בזמנו כמו בזמננו, ולא היה מביא הדבר שהיה כותב אל מצרף הגמרא והפוסקים כראוי לכל מחבר או מפרש ספר, ובפרט למפרש דברי הרמב"ם ז"ל, כי בודאי לא יוכל להבין כלל מדבריו באמת אם לא על פי לשון הגמרא. וכבר נודע מה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו בספור שבח דברי אדם גדול שכתב שכשהיה לומד בספרי הי"ד להרמב"ם אם היה לומד בדיני ג' סדרי התלמוד שהוא כבר ידעם היה מבין דבריו, וכשהיה לומד במקום אחר לא היה מבין כלל מדבריו. גם ה"ר יצחק בר ששת כתב אלו הדברים בעצמם בתשובותיו בשם הרא"ש ז"ל.
והנה זה החכם כנראה מדבריו במקומות רבים מספרו בודאי לא היה זהיר בזה, רצוני לצרף ולבחור בכור לשון הגמ' והמפרשים ז"ל, אשר מכל זה נמשך אליו כי במקומות רבים כתב הפך הדין בביאור. ואזכור מקום אחד מהם לבד, כי הוא סמוך לדין זה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל באותו הפרק עצמו (הט"ו), 'וכן מותר לאדם להשכיר כרמו או שדהו לגוי' וכו', כתב החכם הנזכר וזה לשונו: השוכר הוא שישכיר השדה בשכר קצוב בכל שנה והשוכר הוא שמוציא הוצאות על השדה ובין שירויח בין שיפסיד אין על בעל השדה כלום ולא יקח ממנו אלא השכר שקצץ עמו והאריס והוא שיעבוד השדה בשליש התבואה או בחציה כפי מה שיתנו ביניהם והואיל ואלו עושים לעצמן אין חוששין מפני החשד והוא שתהיה השדה חוץ לתחום כדאתברר בפרק מי שהפך במועד קטן. עד כאן לשונו.
הדור אתם ראו דבריו של זה המחבר שכתב בכאן והוא שתהיה השדה חוץ לתחום כי הם שקר לדעת כל הפוסקים ובע"ז סוף פרק ראשון הוא מבואר גם בפירוש הר"ן להלכות הרי"ף בפרק כל כתבי גם בהרמב"ם ז"ל הוא מבואר שאפילו בתוך התחום שרי משום דארעא לאריסותא קיימא ומה שכתב דבפ' מי שהפך אתברר אינו כן כי שם לא דבר כי אם בקבלנות ומשם למד הרמב"ם ז"ל הדין שכתב קודם לזה בסמוך וזה לשונו בפירוש הפוסק עם הגוי לבנות לו חצרו וכו' אם היתה המלאכה במדינה או בתוך התחום אסור וכו'. עד כאן. הרי שהמחבר הזה כתב נגד הדין בזה ולא הבין דברי הרמב"ם ז"ל.
ואם לא היה יוצא מתחת ידי בעל הספר הנזכר דבר אחר בלתי מתוקן כי אם זה שכתבתי מדין האריס והשוכר הייתי מטריח את עצמי ללמד עליו זכות ולפרש דבריו באופן שלא תפול עליהם סתירה כפי הדין, והוא בזה האופן כי מה שכתב והוא שתהיה השדה חוץ לתחום אין כוונתו לחייב שהדין כך אלא אדרבה. והוא מקושר עם תיבת אין שכתב למעלה ורוצה לומר אין חוששין מפני החשד ולהתיר דוקא בתנאי שתהיה השדה חוץ לתחום אלא אפילו שתהיה בתוך התחו' בדרך הזה הייתי מתקן לשונו ומיישב דבריו. ועם היות כי לשונו בלתי מסודר ומדוייק לפי זאת הכונה, גם דמ"ש כדאתברר בפרק מי שהפך אינו מדוייק על פי זה דעיקר זה הדין על הדרך שתקנתי הוא בסוף פרק קמא דעבודה זרה בהלכות גם בפרק כל כתבי כנזכר, הכל הייתי סובל. אף כי לא מפני זה הייתי חוזר ממה שכתבתי בפירוש דברי הרמב"ם בנושא שלפנינו כיון שהוא מוכרח מלשון הגמרא כאשר כתבתי. אבל מה אעשה שלא הרוחתי דבר.
והאמת כי כהנה רבות עמו, ולא ראיתי לפרסמם מפני הכבוד ואפילו זה שפרסמתי וכתבתי היה קשה בעיני מאד והאשם על הגורמים.
הציטוט האמור בהלכה ט"ו מופיע לפנינו, ומכאן הזיהוי הברור של הפירוש עם רבי יעקב אמושט-אמאשטי, כפי שכבר נכתב, וכפי שמתאשש כעת עוד יותר עם גילוי דבריו בהלכה כ' המתאימים אף הם לסיפור.
ד. גליונות רבי דוד ב"ר יהושע הנגיד בכתב היד
על זיהוי בעליו וכותב הגליונות של כ"י הונט. 597, עמד י' פנטון במבואו ל"מדריך הפשיטות ומורה הפרישות", הספר היחיד שנדפס לעת עתה מאוצר כתביו הכביר של רבי דוד. אלא שפנטון לא עמד על ערכן וזיהויין המדויק של הגליונות. וכך כותב פנטון (עמ' 39):
ברם, תיארנו לעיל שלשה שרידים של פירוש ערבי אנונימי על משנה התורה ... ו-Hunt 597, כמה דפים מפירוש ערבי להלכות שבת שמצאנו תפורים בתוך פירוש ערבי אלמוני לסדר זמנים. גודל הנייר של קטע זה, קטן הרבה יותר מזה של הספר העיקרי, דבר התומך בהנחה שזוהי טיוטה, יתכן שלפנינו שריד מפירוש לדוד מיימוני על המשנה תורה בכתיבת ידו. מענין שמחבר ה״מרשד״ לא רק שרומז על כך שהוא חיבר פירוש למשנה תורה, ובין השאר על הלכות שבת ...
למעשה, הניירות הקטנים אינן חלק נפרד מכתב היד, אלא המשך הגליונות. רבי דוד הגה בספר בקביעות, וסימן לעצמו בשוליים "גירסא" למקומות ההפסקה בין פרק לפרק. את הגליונות עיטר בתוספות רבות, שאינן קשורות לפירוש הספציפי של רבי יעקב אמושט אלא לדברי הרמב"ם.
הגליונות פותחות בדרך כלל במילה "חאשיה", כלומר: גליון. רובן עוסקות בביאורי מילים. יוצאות דופן מספר חטיבות גדולות בהלכות שבת, שרבי דוד ראה צורך לשמרן, והוא העתיקן על גליונותיו של כתב יד זה. כשהגליון לא הספיק, הוא עבר לגיליון הבא, וציין בתחילה שמדובר בהמשך הגליון הקודם. כשגם זה לא המשיך, הכניס רבי דוד מספר דפים לתוך כתב היד ובהן כתב את הגליון. במקום אחד, המשכו של הגליון הכתוב על הדף הנפרד, הוא בשולי הדף הבא.
כותב השורות מתעתד בס"ד לפרסם מתוך הגליונות הללו את החומר שטרם נדפס.
ה. החטיבות הגדולות שבשולי כתב היד
החטיבות הגדולות שבשולי כתב היד הן רבות ערך. אחת מהן חשובה ביותר, והיא פרק שלם מתוך החלק האבוד מ"המספיק לעובדי ה'" לרבי אברהם בן הרמב"ם, והוא תורגם והוער, ויפורסם בעז"ה בקובץ "בית אהרן וישראל" הקרוב.
עוד שתי חטיבות הן פירוש בערבית להלכות שבת, אולי מאת רבי דוד, האחת עוסקת בפרק י הלכה כ' ומבארת בדרך ההנדסה כיצד נראה בית שכתליו עושים צל זה על זה, והשניה מפרשת את כל פרק יב. חטיבה נוספת מביאה מדברי "ארשמידס" בספרו "אלכרה ואלאסטואנה" באופן מדידת נפחים מורכבים. הכוונה כמובן לספר 'על הכדור והגליל' של ארכימדס. הספר תורגם על ידי רבי קלונימוס בן קלונימוס בשם 'בכדור ובאצטוונא', והשתמר במספר כתבי יד. במקום אחר מעתיק רבי דוד מפירושו של רבי אברהם בן הרמב"ם על התורה, והדברים זהים לנמצא במהדורתו של וינזנברג.
ו. פירושי המילים בגליונות
בגליונות לאורך הספר זרועות הוספות חשובות ובהן ביאורי מילים. בולטת נוכחותו של "ר"ת", הוא רבי תנחום הירושלמי בחיבורו "אלמרשד אלכאפי" – "המדריך המספיק", שראה אור בתרגומה של ה' שי. נראה שהמובאות ממנו אינן מילוליות אלא מותאמות לדברי הרמב"ם על אתר.
חשיבות רבה להעתקותיו מדברי גאונים שאינם לפנינו. בדף 173א מביא פירוש רס"ג לזבוב וצירעה. בדף 23ב מביא פירוש רב האי גאון לשבת לז ע"ב:
רבינו האיי, מצטמק עיקרו ושדים צומקים, ולישנא דיובשא הוא, לפיכך ענבים יבשים נקראו צמוקים, והדבר ידוע כי יש מן התבשיל מה שיפה לו להצטמק ולא יהיה בו מרק ויש מה שצריכין להיות בהן מרק ואם מצטמק רע.
מלבד החידוש שבגילוי פירושי הגאונים, יש בו חידוש להלכה, ולא מצאנו גדר זה במקומות אחרים, ואכמ"ל. וכן בדף 48א מובא פירוש רב נטרונאי גאון ל'מסכסכת' (שבת דף כא ע"א).
כמו כן מביא רבי דוד במספר מקומות מפירושיו של רבי חננאל בן רבי שמואל הדיין, בערבית, והדברים טרם פורסמו (דפים 34א-34ב, 160א, 171ב, 173ב, 174א-175א, 185א); וכן מפירושי רבי יהודה אלמדארי (דפים 129ב-130א, 132ב, 135א, 143א, 152ב, 157ב).
זוהי סקירתו התמציתית של כתב היד המעניין, של הפירוש שהיה אנונימי ומחברו נחשף על ידי אחד מתוקפיו הגדולים, ושל העותק שהיה בבעלותו של אחד החכמים המעניינים שקמו לעם ישראל, שחיבוריו הרבים עודם מצפים ליד גואל, וגליונותיו מעשירים את ארון הספרים ועוד יבואו בעז"ה בדפוס.
gmb 0070

12/27/2018

Eli Genauer “The Broken Stove”


                                 
                                                                   מסכת שבת דף לח עמוד ב׳
                                                                                         
מתני׳: תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו, כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי זה ככיריים, בגפת ובעצים הרי הוא כתנור:
The Mishna discusses a כופח and its relationship to a כירה. The Gemara discusses this and concludes that a כירה has two openings (for 2 pots) and a כופח only has one opening (for one pot)
היכי דמי כופח, היכי דמי כירה? אמר רבי יוסי בר חנינא כופח מקום שפיתת קדרה אחת, כירה מקום שפיתת שתי קדרות:
                          


Abaye…  brings proof to this from a Mishna in Keilim 7:3
אמר אביי ואיתימא רבי ירמיה אף אנן נמי תנינא, כירה שנחלקה לאורכה טהורה, לרחבה טמאה. כופח בין לאורכו בין לרוחבו טהור:
Since the כירה has two openings, only if it is split lengthwise is it considered unusable and therefore not considered a כלי. If split widthwise, each opening is useable and therefore it is still considered a כלי. Only an intact כלי is susceptible to the laws of טומאה.



Here is a picture of the כירה which is split widthwise in which case it can become or retain טומאה. (courtesy of hebrewbooks.org) פירוש חי על מסכת שבת, תשס״ח


If it were split lengthwise (לאורכה) the split would go through the openings, render them unable to support a pot and useless, thereby making it no longer a כלי. If it had been טמאה it would become טהורה,
On these scenarios Rashi comments as follows:
שנחלקה לאורכה. הרי בטלו שתי שפיתותיה, שנחלקת רחבה לשתים, הלכך טהרה מטומאתה שהרי ניתצה:
  נחלקה לרחבה: נמצאו שתי השפיתות קימות זו לבדה וזו לבדה
The Rashi we have as printed in the Vilna Shas looks like this. There are no diagrams included to illustrate the words of Rashi.



I will consider six עדי נוסח on this Rashi. Three indicate in various ways that Rashi drew a diagram to illustrate his words, and three indicate he did not.
The three that show 1) no diagram, 2) no use of the word כזה and 3) no empty space left, are as follows:
1.      BritishLibrary OR. 5975 (15th century)




2.       Vatican Library MS ebr. 138 ( 13th-14th century)



3. Soncino Pesaro 1489 – 



At this point, it seems clear that there was no diagram in Rashi’s original text. Aside from that, there is no diagram indicated in Chochmat Shlomo ( Prague 1583)  and Chochmat Manoach ( Prague 1612), both sources which often add diagrams missing from the Bomberg editions.
The three manuscripts that contain a diagram vary in their level of “proof” to the existence of a diagram in Rashi’s original text.

This one does not indicate the existence of a diagram by saying כזה and the diagram is drawn on the side, indicating it might be of later origin. It is also on the previous page of text of this particular Rashi.


2. The National Library of France, Paris, France Ms. Hebr. 324 (13th-14th century)
    

This manuscript is one of the older manuscripts of Rashi on Masechet Shabbat and it contains the diagram inside the text. It still does not have the word כזה which would be normal if there were a diagram.



Speaking about these two manuscripts, Dr Ezra Chwat commented “It should be noted that in both manuscripts where the diagram appears, there's no allusion in the text.”

It was therefore a surprise to me to find this manuscript. It contains the word כזה and leaves space for a diagram. It even contemplates a diagram on the second Rashi.

3.Parma 2087 ( approximately 1400)




Conclusion:
Of the dozens of diagrams in Rashi that I have studied over the past ten years, this one is the hardest for me to tell whether it existed in Rashi’s original manuscript.

  gmb 0069














11/06/2018

פרק עמי הארץ?




כמות המסכתות במשנה נקבעה בפי חז"ל כ-[1]60. עם זאת, מעולם לא נקבע שסכום המסכתות הקטנות, ברייתות שנערכו מימי התנאים ועד ימי הגאונים, מוגבל . הרי ידוע על מסכתות גרים עבדים, וכותים.   אז למה לא מסכת, או לפחות פרק המלקט אמרות חז"ל לענייני עמי הארץ?
מצאנו באוסף הגניזה של חברת כי"ח בפריז, קטע V B 19, זוג דפי נייר מרובעים קטנים[2], שנראים שריד מפרק אימרי חז"ל על עמי הארץ.
ככל הנראה אין זה לקט הלכות מכמה סיבות: א. סגנון קדום של הלכות, מחולקות בסימן הפיסוק נקודתיים וחץ : > ( א לחלופין רק נקודתיים). ב. הסיום "סליק פרקא".
המומחית גב' תמר לייטר משערת שסגנון הכתיבה מורה על המאה ה-יא.
קשה לקבוע אם זוג הדפים ששרדו לפנינו הם רצופים, או שמא חסר ביניהם, והם זוג חיצוני. ישנו חוט תפירה הנועד לכריכה עם זוגות אחרים להרכבת קונטרס, אך אין בכך להכריע אם זהו הזוג הפנימי או החיצוני. אין רצף טקסט הכרחי בין שני הדפים. מה שנגלה הוא שהעמוד האחרון ריק והטקסט מסתיים  באמצע דף 2א. ואילו דף 1 אינו תחילת הטקסט.

רוב ההלכות מבוססות על מאמרי חז"ל המוכרים שנמסרו באופנים שונים ממקורות שונים. המלקט אינו נרתע מלהכיל גם את ההלכות הפוגעניות ביותר. בהלכה ד, מובא מאמר הכולל בתואר גנאי "עם ארץ" גם צדיקים, חסידים וישרים, שכל פשעם שאינם מלומדים. זאת בניגוד מוחלט לדעתם של הראשונים סביב הסוגיות התלמודיות הנוגעות בעניין. בכל זאת נראה שמאמר זה נמסר לידי הראשונים ואף עמד, בצורה כל שהיא, לפני ר' מנחם בן שלמה, מלקט מדרש שכל טוב, שאסף מאמרי חז"ל  בנושא עם הארץ, במאמרו סביב בראשית כד. לא מן הנמנע שהתוכן הפוגעני גרם לדיכוי הפצת פרק זה בין ליקוטים המקבילים לו שזכרנו.


 
פריס כי"ח ה נ 19 דפים 1ב-2א, תודות לספריית AIU וFGP

החלוקה להלכות הוא במקור, אך המספור הוא תוספת העריכה שלנו. הניקוד וקו החוצה המסמן למחיקה, כבמקור. 
 [א. ששה דברים נאמרו בעם הארץ
אין מוסרים להן עדות[3]]
דף 1א
ואין מקבלים מהן עדות
ואין מגלים להן דברי סוד[4]
ואין מכריזין  על אבידתן[5]
ואין מלוים עמהם[6] בדרך
ואין ממנים אותם מהם
אפיטרופסים ליתומים: >
[ב] ואי זה הוא עם הארץ כל
שאינו לא במקרא ולא
במשנה ולא בדרך ארץ[7]
וכל כלי עם הארץ טמאים[8]
דף 1ב
חוץ מכלֵי צַיָר ומכלי גרים
ומכלי שמטבילים בהם את
המים[9] ואחר כך אוכלים
בהם .> [ג] עם הארץ שקץ
ובניו שקצים ועל בנותיהם
הוא אומר ארור שוכב עם
כל בהמה[10]:  [ד] עם הארץ
אפילו חסיד אפילו צדיק
אפילו ישר וטוב אפילו
תם ונאמן ארור הוא
לאלהי ישראל [11]
דף 2א
[ה] אבל כל העוסק בתורה
לשם שמים יזכה לדברים
הרבה[12] עליו הכתוב או'
שלום רב לאהבי תורתך
ואין למו מכשול[13]:>
[ו] ואומר לא ימוש ספ[ר] ה[ת]ורה
מפיך[14].
סליק פרקא.



[1] על המקורות ואיך מונים את הסכום ס', ראה : שבט, מספר המסכתות בש"ס, מוריה, שנה כב אלול תשנ"ח, עמ' צט-קו.

[2] מידותיו 82X101 מ"מ. 10 -11 שורות לעמוד. מידות השטח הכתוב 66X78 מ"מ.

[3] השלמנו על פי המקביל בברייתא שבבבלי (פסחים מט ע"ב). החמישי שם : ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה". בברייתא שלפנינו ברור שיש  לפחות ששה, שכן הראשון שבקטע ששרד מתחיל "ואין"- ו' מוסיף על הראשונים. בברייתא שבמס' כלה רבתי (ב:יד)  יש 5, והסדר שונה: "סוד" הוא האחרון. כבבבלי מובא במדרש המספרי "חופת אליהו"  (מהודרת ע' דשא, ילקוט מדרשים א' תשס"ג עמ' פא; תשס"ט עמ' קכט), וראה הערות העורך שם רשם שינויי נוסחאות. שם מקומו שם בין הברייתות של "ששה דברים", אלא ברוב נוסחאות שם חסר הראשון  "אין מוסרין להן עדות", ונוסף השלישי "אין מוסרין להם פקדון".
[4] בחלק מנוסחאות חופת אליהו:"סוד תורה".
[5] וכן נמנה במדרש חופת אליהו. בברייתא שבבבלי הוא השביעי, כיון שנמסר בשם "יש אומרים". בכלה רבתי חסר (ולכן מונים שם 5). ראה תשובות הגאונים הרכבי סי' ש"פ העיר ש "אין מכריזין" לא נתקבל להלכה. השאר שם כסדר שבבבלי.
[6] מלוין, כלשון חז"ל, כגון ספרי דברים פיסקא שמד; תוספתא שבת יד "שמלאכי שלום מלוין אותו"; שם יומא ג "יקרי ירושלים מלוין אותו". אך בהצמדה ל"עם.." לא מצאנו.  בברייתא שבבבלי: מתלוין.
[7] אין כאן סימן פיסוק, וצריך לקרואו ברציפות.
[8] על כלי עם הארץ ראה משנה טהרות פרק ח ותוספתא שם ט.
[9] על כלי להטבלת מים ראה משנה ביצה ב:ג; תוספתא שבת טז:יא, ושם מקוואות א:יג.
[10] דברים כז:כא. כבפסחים שם.
[11] לא מוכר לנו המקור הראשון לברייתא זו, אך דומה ללשון הנרשם בשכל טוב סוף בראשית כד.  ולכאורה נוגדת לברייתא ב' "ולא בדרך ארץ". ראה ריטב"א פסחים שם, רמב"ן חגיגה כב ע"א. .
[12] כל העוסק... הרבה- תחילת לשון משנה אבות ראש פרק ו בשם ר' מאיר. אלא שם "זוכה".
[13] תהלים קיט:קסה. באבות שם מפסוק אחר. בדרשות חז"ל מפסוק זה הדגישו את השלום כשכר לעוסקים בתורה (בבלי סוף מס' ברכות; סנהדרין צח ע"א; ספרי זוטא ו סוף כו; ב"ר צט, ועוד. כאן מודגש "רב".
[14] יהושע א:ח.

gmb 0068


תגובות:
____________________________________________________________
בעניין מספר קבע של מסכתות קטנות. מגיב יעקב מ. שורקין:


שבמספר מקומות מזכיר רמב"ן "שבע מסכתות קטנות" דווקא;
במלחמת ה' מסכת מועד קטן דף טז עמוד א: שנו בברייתא במס' ציצית משבע מסכתות הקטנות... וכן הוא בתורת האדם שער הסוף - ענין ההוצאה.
ובתורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה: ובמסכת סופרים משבע המסכתות הקטנות מצאתי... 
אף בחידושי הרמב"ן מסכת בבא מציעא דף עא עמוד ב: ועוד מצאתי בחיצונה במסכת כותיים מז' מסכיות קטנות דקתני...

מסתבר שמספר זה קבלה היא בידו, מפני שכבר מוזכר בתשובות ראב"י אב"ד עמוד ע"ט, [דבר שנעלם מעיני רבים]. ראב"י אב"ד, ה"ה בעל האשכול, מסתמך רבות תמיד על משנת רבותינו הגאונים, ויש לשער שגם מספר "שבע מסכיות קטנות", מקובל בידו מהם. 

רבינו החיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים אות מ [קס"א] מסכתות קטנות, ובספר מראית העין - מסכת גרים, מאריך בפרטי השבע מסכתות.

בכל אופן הדבר ברור, שאין העניין סותר כלל אפשרות של "פרק עמי הארץ", שכן סוף כל סוף, בידינו רבים יותר משבע פרקים ומסכתות כאלו, וכדברי החיד"א שם, בעוד מניין חשבון השבע מסכתות אינו ברור.    


ישנן "מסכתות" שאינן אלא פרק אחד, ולכך אינן נימנות עם שבעת המסכתות הקטנות, כגון פרק קניין תורה ופרק 'דרכן  של תלמידי חכמים'.