יהודה זייבלד: דרכי שחזור צרור המור על ידי מחברו

המקובל רבי אברהם סבע וספריו "צרור המור" ו"אשכול הכופר" מייצגים את סבל העם היהודי ונדודיו. רבי אברהם נולד בסמורה שבצפון קסטיליה למשפחת סבע, מהמיוחסות שבמשפחות יהודי ספרד. בצעירותו החל בכתיבת "צרור הכסף", העוסק בביאור ענייני הלכה על פי הסוד, וחיבור זה אבד לבלי שוב. בגירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492) נדד לפורטוגל השכנה. בפורטוגל עמדה לרשותו ספרייה גדולה, שכללה גם מדרשים רבים שלא שרדו.

בישיבתו בפורטוגל בשלווה יחסית השלים את פירושו לחמשה חומשי תורה, "צרור המור", כמו גם "צרור החיים" על מסכת אבות, ו"אשכול הכופר" על חמש מגילות. עוד עתיד היה להתרפק בגעגועים על תקופת ישיבתו בה, לאמר:

ואני בתוך הגולה נשארתי בפורטוגאל בעיר גימאראיש, ושם נתישבתי וסיימתי פירוש התורה שהתחלתי בקאשטיליא, ובניתיהו בכל מיני יופי וכן, להיות לכל שואל מוכן, ועטרתיהו במרגליות הזהר בכל פרשה ופרשה, ותקנתיהו בכל מיני מדרשות ואגדות, וצירתיהו בכל מיני טלוא ונקוד מירושלמי ומכילתא וילקוט, לפי שהיה אור עיני אתי, והיו בידי כלי אומנותי, ספרים עד אין מספר, לא יאמינו כי יסופר, מה שהיה לי מספרי הזהר והמאורות, כפול ומכופל בכל מיני מהדורות, ולא ידעתי ספורות, בספרים מחודשים ממדרשות וספירות, מי ימלל גדולות וגבורות, ומכל אלו הספרים בניתיהו וסימתיהו, ומעקרי ההרים וספרי הזהר יסדתיהו. וחברתי עמו פרוש חמש מגלות, כלול ומוכתר מגלות תחתיות ועליות גלות, ומספרי יונתן בן עזיאל עליו השלום העליתים במעלות. וכן חברתי שם פרוש מסכת אבות, אשר עליו עיני ולבי דוות, מכתר בכל מיני עדי וקשורים, ושם דרשתי סמוכים בכל ששה טורים, טורי אבן ופרקים, בשמות הסגנים והחורים, קשור בבתי הנפש והלחשים, כתוב בתמים ואורים.

(צרור המור, הקדמת קונטרס תפארת בנים שבפרשת ויצא)

אלא שלא ארכו הימים ומנואל הראשון עלה על כס המלוכה בפורטוגל, ובהיותו חתנם של פרננדו ואיזבלה מלכי ספרד, המשיך במפעלם לניצור היהודים. בשנת רנ"ו (1496) פתח בסדרת גזירות שנועדה להמיר את דתם של היהודים לנצרות. בין הגזירות, נקבע עונש מוות על מי שישאיר ברשותו ספרי קודש ולא יעבירם לבית הכנסת הגדול בליסבון. כשראה שיהודי שנתפס וספר ברשותו הולקה במלקות, חשש לעורו –

והלכתי בפחז ובהלה עם יהודי אחד, וחפרתי בתוך זית גדול שהיה לו שרש גדול בארץ, וטמנתי שם אלו השלשה ספרים שחברתי, פרוש התורה, וחמש מגלות, ומסכת אבות. וגם צרור הכסף שחברתי בימי נעורי.

על זאת אספדה ואילילה, ואבכה יומם ולילה, כי אש אלהים אכלה ארמנותי וספרי אהל, אויבי איננו אכל, ואשר טפחתי ורביתי אויבי כלם, עיני נגרה ולא תדמה, כי כתבתי עלי מרורות, מר כלענה ורוש היו לי עלי זית לברות, והנה עלה זית טרף בפי, זית רענן יפה פרי תאר ודפי, קראתי שמו לקול המולה גדולה שמתי ידי למו פי, ואני מצדיק דין שמים בצפצופי, ותמתק לפי מדבש ונפת צופי.

(שם).

בעקבות מאורעות אלו נדד רא"ס לארזיליא השוכנת על החוף האטלנטי הצפוני של מרוקו. משם עבר לאלקצר-אלכביר הדרומית לה, ובה שחזר את "צרור המור" על בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר, כשלרשותו עומדים חמשה-חומשי-תורה בלבד, כוח רצון כביר, כוח זכרון מופלא וארבעה-עשר חדשים בלבד. את חומש דברים השלים מעט אחר כך, בפאס.

ניכר שהכתיבה החפוזה היתה כתיבה מתוך הזכרון, ולא לימוד מחדש של הדברים במקורם. במקומות רבים, אך לא רבים מדי, מוזכרים שמות התנאים והאמוראים כ"רבי פלוני".

ידיעות ביוגרפיות אלו נחוצות לצורך הבירור הביבליוגרפי הבא:

צרור המור נשמר בארבעה כתבי יד כמעט שלמים, ועוד קטעים רבים של דפים בודדים. כתב היד השלם החשוב ביותר הוא כתב יד אוקספורד בודלי, קטלוג נויבאואר 254 (ס'16723). כתב יד חשוב אחר הוא כתב יד פרמה - פלטינה 3075-3076 (ס' 13828-13829), כתיבתו נשלמה בשנת ה'רעד, חמש שנים בלבד אחרי פטירתו של רא"ס. השניים האחרים הם כתב ידניו יורק - בהמ"ל לוצקי 918 (ס' 24139) וכתב יד ניו יורק - בהמ"ל לוצקי919 (ס' 24140).

בכתב יד אוקספורד מופיעות במקומות רבים מאוד סגולתות – סגול הפוכה כזו ֒ בשולי הדף. אלו מצויות מדי מספר דפים, ולפעמים אף מדי שני עמודים.

בדרך כלל מציינת סגולתא הפוכה סימן מחיקה, אך בכל המקומות הללו אין טעם למחיקה, ומה גם שאין הסגולתא נמצאת בין תיבות אלא בשוליים. מה פשרן של אלו?

הנה לדוגמה, בדף 18ב

נראה שפתרון החידה עולה דווקא מכתב יד פרמה.

בפרשת כי תצא (כה ה-י) מתחיל בכל כתבי היד משפט הנקטע אחרי שתי מילים: "ולכן אמרו". בכ"י פרמה יש במקום זה סגול הפוך (בתוך השורה), כפי שניתן לראות בתמונה:

ואילו במקום זה, בכתב יד אוקספורד יש שורה וחצי ריקות, כפי שניתן לראות כאן:

מכך עולה ההשערה, שהסגול ההפוך מציין שורות ריקות. ומעתיקי כתב היד, לעתים השאירו שורות ריקות ולעתים ציינו סגול הפוך.

כשמצרפים זאת עם המשפט המתחיל ולא נשלם, אפשר לשער, שרא"ס השאיר מקום חלק בדף במקומות רבים שבהם זכר שבמהדורה הראשונה כתב דברים נוספים, ובעת הכתיבה לא זכרם, וקיוה שאחר זמן ייזכר בהם וישלימם. במקרה המסוים שבפרשת כי תצא אף התחיל את המשפט, אך לא זכר כיצד להשלימו, ולכן השאיר מקום פנוי. מעתיקי כתבי היד, מהם השאירו את השורות הריקות, ומהם ציינו במקום זה סגול הפוך כסימן למקום החלק.

נותר אם כן לבדוק את המקומות האחרים בהם יש שורות ריקות בכ"י אוקספורד, ואת אופן סימונם בכ"י פרמה. ואכן בפרשת ויצא בכי"א דף 89 יש חסרון שתים וחצי שורות, ובדפו"ר כתבו חסר כאן. בכי"פ יש במקום ההוא בגליון 5 נקודות. וכן בפרשת שופטים כי"א דף 356ב יש שלוש וחצי שורות ריקות, ובכי"פ 195א יש סימון.

הרי שיש רגלים לתיאוריה.

אגב כך נראה, שבפרשת וישלח (לב יא) חתם ביאור עניין הקבלת תפילות יעקב, משה ושמונה עשרה, בתיבות 'ואם הוא מקום להאריך'. תיבות אלו ישנן רק בכי"א, וליתא בכי"פ וכ"י נ"י. ובכי"פ נסמן בצדו 'צ"פ', ואפשר שהן ראשי תיבות 'צורת פתוחה', שהיה לפני המעתיק בכ"י ומורה על חסרון במהדו"ב שהאריך בו במהדו"ק שנטמנה ואבדה.

בשולי הדברים הערה ביבליוגרפית נוספת הקשורה לצרור המור ומהדורותיו.

בספר נר המערב מספר הרב יעקב משה טולידנו בשמחה רבה על איתור כתב יד המהדורה הראשונה של צרור המור, שנמצא ברשותו.

נראה שכתב היד המדובר הוא כ"י לוצקי 918, שאכן אין בו את סיפורי הנדודים. אולם לצערנו הרב נראה שהרב טולידנו שגה. השערתו התבססה על כך שלא מצא בהעתקתו את ענייני נדודי הגירושים, ומתוך כך סבר בטעות שמדובר בכתב היד של המהדורה הראשונה, שנטמן בעץ הזית ליד ליסבון, וחזר ונתגלה. אך אין כן פני הדברים, שהרי המהדורה הראשונה ארוכה בהרבה מהאחרונה כמבואר בדברי רבינו בכל המקומות, ואילו כתב יד זה קצר בהרבה מהמהדורה האחרונה. גם השמטת ענייני הנדודים נובעת מהסיבה העגומה, שהמעתיק לא מצא בהם חשיבות...

ואולי עוד יימצא ביום מן הימים אילן הזית העתיק בסביבת ליסבון, ובין שרשיו החיבורים הגנוזים.

gmb 0064