6/29/2010

Who wrote the poem Yedid Nefesh


I can't add much background of what is known about the hymn, ידיד נפש אב הרחמן (or its official title: בקשה על הייחוד וחשק האהבה), to this excellent summary by Dr. Benny Gesundheit (and in Ham'aayan 45).
What is still unclear is, who wrote it? The common knowledge attributes it to R. Elazar Azkari (1533-1600) who first published it in his Sefer Haharedim (composed 1588, ep Venice, 1597 fol. 43a, that's page 45 on the thumbnail).
In his autograph notebook ( NY JTSA ms 3541), Azkari included drafts of much of the material that was to appear in Haredim, including the hymn. One can also find other original liturgy here, such as one of the few Kinot on the expulsion from Spain (fol. 3a- Benayahu, Sinai 88 (1981), pp. 40-47), but no mention is given to the name of the author, nor does Azkari claim to have penned it himself.
On the page in which Yedid Nefesh appears, in both the notebook (5b) and the print (43a) there is another Baqasha: "בקשה על הדבקות: אדון הכל הדרש לעם דורשיך..." followed by "רהטא: אורך מהוה ערב שמחת לבי" , the two combined poems bear the acrostic אלעזר אזכרי. This is definitely not the acrostic of Yedid Nefesh, yet this is probably the source of the conclusion that Azkari is also the author of the hymn. Who originated this assumption is also unclear. The earliest I could come up with was A.Z. Idelson Otzar Neginot vol. IV p. 119 which is 1923. The common knowledge was unknown to Nina Davis who published an English translation in 1897 (JQR OS IX, p. 290), who espoused a common knowledge of her own: "Attributed by some to Judah Halevi and by others to Israel Najara". Nonetheless, the common assumption leads to the common conclusion- that the true version is the one found in Haredim and the abovementioned autograph. (Roth, Shomer Emunim, 1959 II p. 410; Bet Aharon VYisrael 42 (Av 1992) p. 111; N.D. Shapira, Torah Sheb'al Peh, 2000, p. 114; more recently in piyut.org., including a link to the manuscript) where verse 2 ends שפחת עולם and verse 3 reads אנא אלי מחמד לבי.
I should add that a manuscript copy with the version similar to the one in the autograph is found in Dr. Steve Weiss's manuscript collection, as part of a Brit Milah ceremony copied in Italy in 18-19nth cent. In this copy, the end of verse 2 reads : שפחת עולם, but in verse 3: אנא אלי חמדת לבי. So too in ms BL Or. 10130 (Gaster 318) of similar provenance.
Ms 320 of the Guenzburg collection , a polyglot of at least 24 different items written in different stages. The earliest is at least the date of the censor 1611, the latest is the date of the second owner 1821. All the handwritings are Italian cursive. The last item is a series of poems, the last of which is Yedid Nefesh (photo here) under the following headline:
ד' בתים של שם בן ד' ב"ה ששמענו מפי קדוש מכבוד החכם השלם מהר"ר גדליה בן לגאון המושלם המקובל [הא]לקי כמהר"ר משה קורדוברו זצק"ל".
This doesn't necessarily qualify that Gedalia Cordovero, son of ReMaK, is the author. To be precise, it attributes to him the oral transmission. Having been transmitted orally for some time, might explain some of the variants. In any case Gedalia Cordevero and Elazar Azkari are likely to have been well acquainted.
Similar to the autograph notebook, and Haredim, here too the version at the end of verse 2: שפחת עולם, and in verse 3: יהמו רחמיך, וחוס נא, נכסוף נכסף, אנא אלי מחמד לבי חוסה נא אל תתעלם. (the only variant from notebook/ Haredim: חושה נא ואל תתעלם) But if the original source of the hymn is not neccesarily Azkari in Haredim, there is more creedence to be given to optional versions.
British Library Or. 10578 L/5 (Gaster 1352) is written in a Sephardic hand that could possibly date from the time of the author, and may have derived from the Cairo Genizah. It's a single folio written on one side only, just Yedid Nefesh alone. Here we clearly read at the end of verse 2: שמחת עולם, and verse 3: אנא אלי חמדת לבי.
Note: Although the geographic listing of the Guenzburg manuscript should read: Moscow - Russian State Library, Ms. Guenzburg 320, this collection is rightfully ours. I can only request that other scholars follow this example, if not for legal value, at least for moral value (see Mishnah, Ketuvot XIII 6).
Gmb 022
Comments:
Bency Eichorn: Benayahu mentioned this line from ms. Guenzburg 320, in Yosef Behiri, 1991, p. 544.
Ezra: Thanks Bency. Benyahu there asserts that this witness must have heard the poem from Gedalia Cordevero after his descent to Italy in 1583. This would be a full five years before Haredim was written (and 17 years before published). Conclusion: in addition to the notebook (undated), ms. Guenzburg 320 is an independent primary source of Ydid Nefesh.

6/28/2010

איינהרון וסימון: גילוי מהדורה בתרא של פרדס רימונים לרמ"ק


ההשערה בדבר האותנטיות של נוסח ספר פרדס רמונים בתרא עפ"י כ"י ולמדונה
1. בתחילת שנת תש"ע התגלה במכון כתבי היד בבית הספרים הלאומי,

כ"י של ספרו של הרמ"ק 'פרדס רמונים' הידוע ככ"י ולמדונה [London Valmadonna Trust 280]. כ"י זה מתוארך לסוף המאה ה – 17 או תחילת המאה ה – 18 לספה"נ. המיוחד בכ"י זה שהוא כולל, בין היתר, בפרק השני של השער הרביעי וכן בפרק השלישי של חמישי – תורת צמצום שכמוה לא נודעה בכתבים אחרים של הרמ"ק. תורה זו תכונה להלן תצ"ב (ר"ת: תורת צמצום ב').
2. תורה זו שונה לכאורה ממה שמקובל לתפוס כתורתו הסטנדרטית של הרמ"ק (להלן – תצ"א, ר"ת תורת צמצום א'), בעיקר בפרט יסודי מכריע אחד, והוא - שהצמצום בהויה האלוהית (- להבדיל מההויה הנאצלת המציאותית, שאליה רק חודרת ההויה האלוהית וממלאה אותה) מתרחש בדרך של פינוי מקום בתוך ההוויה האלוהית.
3. ענין בעל חשיבות מכרעת בהקשר לערכו של כ"י ולמדונה והחידוש הכלול בו, הוא העובדה
שקימת התאמה גבוהה ביותר בין הטקסט של כ"י ולמדונה לבין הטקסט המופיע בספר שפע טל; התאמה זו היא כה גבוהה, עד שניתן להניח בוודאות, שאם מחבר ספר שפע טל, הרב שבתי הורוויץ (להלן – הרב ש"ה) העתיק מכ"י, הרי שהוא העתיק מכ"י שמאחד מעותקיו או העתקותיו (להלן – כ"י 2) - הועתק גם כ"י ולמדונה.
4. הרב ש"ה מודיע במקומות הרבה בספר, ובלשונות מגוונות - כי הוא מביא בספרו את תורת הרמ"ק, בתוספות של באור ושינויים קטנים של עריכה ומילות קישור. כך, אם עדותו זו מקובלת, חזקה שהרב ש"ה שאב את תצ"ב מכ"י שהוחזק בעיניו בוודאות ככ"י משל תורת הרמ"ק. מאחר שספרי רמ"ק עיקריים המאוחרים לספר פרדס רמונים (אילימה רבתי וספרי האור יקר) לא נודעו לרב ש"ה, ותורת הרמ"ק נודעה לו רק מספר פרדס רימונים, חזקה שהרב ש"ה סבר שהוא החזיק בידיו כ"י של הספר פרדס רימונים, העתקה מכ"י אחר, מעשה ידיו של הרמ"ק (להלן – כ"י מקורי).
5. יתרה מזו, בהמשך להנחה לעיל, ניתן להניח שלפני הרב ש"ה היה אכן מונח כ"י ובו נוסח של ספר פרדס רמונים בתרא, הכולל לא רק את התוספת שבפרקי תצ"ב, אלא גם תוספות רבות נוספות, מהן הכוללות חידושים ייחודיים. תשומת הלב מופנית למשל למובאה מספר שפע טל, שער ו' פרק ו', ד"ה "הנה נביא לך משל נאה הביאו מורי ורבי בוצינא קדישא". בקטע זה מצטט הרב ש"ה משל של "כבוד מרנא ורבנא ר' משה קרדיוורו ע"ה בספר הקדוש פרדס רימונים". משל זה אינו מופיע בספר פרדס רמונים הנדפס, אלא רק בנוסח פרדס רמונים כ"י ולמדונה. נמצא, שהרב ש"ה מעיד בפירוש על המצאותו של "הספר הקדוש פרדס רימונים", הוא כ"י 2 המשוער, שממנו הוא מצטט. מכאן, שהרב ש"ה אכן העתיק וציטט בספר שפע טל מכ"י 2 - ובכלל זה את תוספת החומר הגדולה הדנה בתצ"ב; ושהרב ש"ה זיהה את כ"י 2 זה כספר פרדס רימונים ממש.
6. לפי זה, ברור שכ"י ולמדונה, הוא העתק מאוחר שנעשה מכ"י 2. כתב יד 2 זה, נעשה בודאי לאחר שנת מותו של מהר"י קארו [של"ה], שהרי מהר"י קארו מוזכר במקומות אחדים בכ"י 2 (כפי שהועתק בספר שפע טל), בליווי הכינוי 'ז"ל' או 'זכרונו לברכה' (דבר שכשלעצמו מתורץ בנוהג רווח ע"י מעתיקים מאוחרים בני הזמן ההוא). עם זאת, מעדותו של הרב ש"ה, ולאור העובדה שהוא לא הכיר את שאר ספריו של הרמ"ק - ברור כי הוא שאב אך ורק מכ"י 2, והוא סבר כי כ"י שהוחזק בידו הוא ספר פרדס רמונים שנכתב במקורו ע"י הרמ"ק עוד בחייו ובחיי מהר"י קארו.
7.
כאן המקום לציין כי בהנחה שכ"י המקורי אכן נכתב ע"י הרמ"ק - יש לומר שהוא נכתב - בדרך של הוספת הערות על כ"י כלשהו של מהדורה קמא של ספר פרדס רימונים וכן בהכנסה מיכנית של דפים חדשים משלימים - באותה שנה עצמה בה נפטר, היא שנת ש"ל. – שאם כתיבת כ"י קדמה לאותה שנה, יש להניח כי היה נוסחו מתפרסם יותר בעולם עוד בימי חיי חיותו של הרמ"ק. מסתבר גם שהיו נעשים ממנו כ"י רבים נוספים, כפי שנעשה לנוסח הסטנדרטי של ספר פרדס רמונים (הנוסח הסטנדרטי של הספר פרדס רימונים נכתב ע"י הרמ"ק כ"ב שנים לפני פטירתו, בהיותו בן כ"ו שנים, והוא זכה לתפוצה בכ"י שונים שנעשו בשנים הסמוכות לאחר חיבור הספר, לפחות עד שנדפס לראשונה בשנת שמ"ד); ועוד זאת - מן הסתם היתה תצ"ב חודרת לכתבים מאוחרים יותר של הרמ"ק. בכלל, אנו סבורים שיש לקשור את כתיבת התוספות שבמהדורה בתרא של ספר פרדס רימונים לפגישתו של הרמ"ק עם האר"י, אשר אירעה בחודש אייר ש"ל, שרק לאחריה מופיעה תורת הצמצום הראשונה של האר"י. כך, בהנחה שכ"י המקורי נכתב ע"י הרמ"ק עצמו, או לפחות ע"י תלמידו ששמע וכתב מפיו את התוספות שנוספו על מהדורה קמא של ספר פרדס רימונים, אנו תוחמים את זמן כתיבתו של כ"י המקורי לשנת ש"ל – ויתכן אפילו לקיץ שנת ש"ל. יחד עם זאת, יש לומר כי יתכן שיסודותיה של תצ"ב היו נודעים אצל הרמ"ק אפילו בשלב מוקדם קצת יותר בחייו, לפחות מהתקופה בה היה המהרח"ו תלמידו. עדות מסוימת לכך ניתן למצוא בפירושו של מהרח"ו לספר הזוהר (הנדפס בספר אור החמה של ר' אברהם אזולאי) דף כח' ט"א, בו כתב אודות רעיון הצמצום אצל הרמ"ק כבר אז, כדלקמן: "טף לסיטרא דא וגו', נראה לי שכאן ביאר התחלת צמצום האור בתחילת הבריאה". כאמור, פירוש זה נכתב ע"י מהרח"ו עוד בזמן שהיה תלמידו של הרמ"ק, לפני שנת חייו האחרונה של הרמ"ק, והוא מעיד לכאורה על כך שרעיון הצמצום באור הא"ס כיסוד תהליך המצאת העולמות - הבשיל אצל הרמ"ק כבר אז.
8.
הספר שפע טל הובא לדפוס בשנת שע"ב, כלומר מ"ב שנים בלבד לאחר פטירתו של הרמ"ק, בהיות המחבר הרב ש"ה עצמו בן מ"ז שנים. יש להניח כי כתיבתו של הספר החלה כאשר היה המחבר צעיר יותר, עוד שנים לא מעטות לפני כן, ויתכן מאוד כי המחבר עצמו עיין בכ"י 2 של הספר פרדס רימונים, אשר שימש יסוד ללימוד ולכתיבה - אפילו עוד לפני כן. מכאן, שיש להניח כי כ"י שממנו ציטט ושאב המחבר היה בנמצא בידי הרב ש"ה פרק שנים לא ארוך לאחר שנת מותו של הרמ"ק – יתכן אפילו סביב שנת ש"נ, בהיות הרב ש"ה מספיק בוגר כדי לעיין בחומר קבלי ולהתחיל לחבר חיבור קבלי.
9. כאן נציין, כי לדעתנו, לכאורה אין זה סביר שספר פרדס רמונים 'זויף' ע"י מאן דהו לפני פטירתו של הרמ"ק ע"י הכנסת תוספות כה משמעותיות, ושתורתו של הרמ"ק זויפה ע"י מאן דהו כבר אז, בפרט ע"י שרבוב תצ"ב לתוכה - מבלי שהדבר יעורר כל תשומת לב, כולל מצידו של הרמ"ק עצמו. כמו כן, לדעתנו, אין זה סביר שזיוף כה משמעותי יעשה בשנים שמשנת שמ"ד ואילך, בשים לב לכך שהספר פרדס רמונים פורסם מכ"י שבו הנוסח הסטנדרטי כבר בשנת שמ"ד. לאור הפרסום בדפוס, המניע לביצוע זיוף כזה בשנים האמורות נעשה בלתי סביר. מאידך, אילו היה נעשה זיוף כזה בשנים האמורות – לא היה הדבר חולף מבלי שיעורר תשומת לב.
בנוסף, לדעתנו בלתי סביר להניח כי נעשה כ"י מזויף בטווח י"ד השנים שמפטירת הרמ"ק בשנת ש"ל עד לפרסום ספר הפרדס רמונים הסטנדרטי בדפוס בשנת שמ"ד. אילו טרח מאן דהו לבצע מעשה זיוף כזה לאחר פטירתו של הרמ"ק - מן הסתם היה דואג לפרסם את 'תגליתו' אודות כ"י הייחודי שבידו, ברבים - כבר בסמוך למועד הזיוף. לא שמענו על ארוע כזה, ומה שקרה ככל הנראה היה תהליך התגלגלות שקט של כ"י 2 לידי הרב ש"ה ואולי גם לחכמים נוספים, עד שצוטט לראשונה בספר שפע טל, בדפוס, מ"ב שנים לאחר פטירתו של הרמ"ק. לחילופין, לאור המציאות שנוצרה בארץ ישראל, שבה תורתו של האריז"ל דחקה את תורת הרמ"ק באופן מידי לאחר פטירת רמ"ק, סביר להניח שהלומדים בא"י לא התענינו עוד בתורת הרמ"ק
ומכל מקום לא טרחו עליה בפן העיוני שלה (למעט לצורך ספרי מוסר [כגון 'ראשית חכמה' של די וידאש, או ספרי פירושים כגון ספרי אברהם גלנטי]. בתנאים כאלה, קשה להניח שמאן דהו בא"י ראה צורך או ענין לזייף את ספר פרדס רמונים, ובפרט להכניס באופן מלאכותי לתוך תורת הרמ"ק תצ"ב – בפרט תצ"ב שאינה זהה בכל פרטיה לאף תורה אריזלי"ת ידועה באותה עת. הסבירות שמאן דהו באירופה ביקש לזייף תצ"ב לתוך תורת רמ"ק – גם היא נמוכה, שכן לא היה זה ממנהגם של בני אירופה להוסיף משלהם על תורתם של אשלי רברבי ולהציג תוספות אלה כאותנטיים, באופן מכוון ומודע, מאחר שהם לא ראו עצמם כאפוטרופסים על יצירתם של גדולי המקובלים מא"י. נוהג זה היה קיים, במידה שהיה קיים, בא"י או ע"י יוצאי א"י.
10. לדעתנו יש לקבל את ההשערה בדבר חיבורה של מהדורה בתרא של ספר פרדס רימונים בידי הרמ"ק, בשנת חייו האחרונה של הרמ"ק, כעובדה אפשרית וסבירה. סביר להניח, בהתחשב בקוויה ופרטיה הייחודיים של תצ"ב, שהיא נוצרה באופן עצמאי ע"י הרמ"ק על גבי יסודות תצ"א, תוך התפתחות רעיונית אישית של הרמ"ק במשך כ"ב השנים שחלפו מאז כתיבת נוסחו הראשון הסטנדרטי של ספר פרדס רמונים - שנים בהן שקד הרמ"ק על כתיבת חלקי ה'אור יקר'. נראה שיסודותיה של תצ"ב היו ידועות לרמ"ק כבר שנים אחדות לפני פטירתו. נראה שהמפגש קצר הימים בין הרמ"ק לבין האריז"ל בצפת, בחודש או סיון שנת ש"ל - היה קטליזטור לניסוחה הארגומנטלי המסודר של תורת הצמצום של הרמ"ק בשבועות הסמוכים שלאחר מכן, סמוך לפני פטירתו הפתאומית של הרמ"ק לאחר מחלה קצרה, בכ"ג תמוז שנת ש"ל. – באותו מפגש קצר הימים שבין שני האישים גם נוצקו יסודות אחדים לבניית תורת הצמצום הראשונה של האריז"ל כפי שבאה לידי ביטוי, מאוחר יותר, בכתבי מהר"י טבול ובדרושים ומאמרים אחרים מאותו שלב התפתחות בהגותו של האריז"ל. לפי זה נראה, כי במפגש קצר הימים בין שני האישים, הרעיונות של תורת הצמצום נבנו דוקא ע"י הרמ"ק, והאריז"ל רק קיבל ממנו, ורק לאחר זמן בנה תורת צמצום (בדרך של 'פינוי מקום') ראשונה משלו.
ההשערה הוצגה, על שלל ראיותיה, במסמך בן 17 עמודים, בפני פרופ' ברכה זק. עד כמה שאנו מכירים את דעתה של פרופ' זק, יסוד השקפתה בשתי הנחות - ההנחה שכ"י ולמדונה הוא שנערך מתוך ספר שפע טל, וההנחה כי ספר שפע טל כולל חידושים עצמאיים רבים משל הרב שבתאי שעפטל הורוויץ עצמו. לדעתנו, שתי הנחות אלה משוללות יסוד, ובידינו ראיות חזקות השוללות אותן.
נשמח מאוד אם היא תציג את עמדתה בבלוג, במאמר משלה. אנו סבורים כי בידינו תשובות הולמות לכל טענה שתועלה נגד סבירות ההשערה, ונשמח להשיב בהתאם.

אורי איינהורן א"י סימון

gnb 021

6/22/2010

גניזת הר' משה מאימרן

העמוד הראשון של חידושי ר' משה מימרן לסנהדרין לאחר הרכבת הקרעים
גניזת ר' משה מימרן

הודות למפעל יד שמואל פרנקו של ישיבת אהבת שלום, זוכה תורתו של ר' משה בן אברהם מאימרן (מכנאס, מרוקו 1739- 1786) לעדנה. בין השנים תשס"ב-תשס"ח יצא לאור מטעם מפעל זה, חידושיו לתלמוד מסכתות פסחים, גיטין, קידושין, כתובות, נדרים, ראש השנה, מגילה מועד קטן, חגיגה, יומא, ולאחרונה גם סנהדרין, בעיקר פרי עמלו של הר' אשר זינגר. כתבי היד של ר' משה נמצאים בעיקר באוסף הספרייה הלאומית ובאוסף של הר' שלמה הלל.

במחסן הנדירים שבספרייה הלאומית, ישנם ארגזים המסומנים "גניזה" והם בעיקר דפים תלושים מכתבי יד שנאספו במשך הדורות, וזוכים זה עתה לטיפול. רבים מהחומרים שם הם דפים שהוצאו מבטנות של כריכות ספרים ישנים, על ידי מחלקת שיקום , בהיותם כורכים מחדש את הספר. בחוברת אחת, ללא סימון או ציון המקור, מצאנו עשרות שרידים של דפים תלושים, רובן באותה כתיבה. כאופייני למסמכים שעברו שימוש משני כחומר כריכה, הרבה מהניירות דבוקות יחד ודורשים טיפול "כירורגי" להפרידם.

באחת התעודות שבאוסף מופיע השם " משה מאימראן " חתום כעד או דיין. מצאנו חתימה זהה בחידושי ר' משה למסכת יומא, כתב יד שבאוסף הספרייה 8°2124 ,אך כתב היד שם נראה, במבט ראשון, שונה. קראנו לר' אשר זינגר להתייעצות שקבע שרוב המסמכים שבאוסף הם בכתב יד קדשו של ר' משה מימרן, אלא, כפי שהכיר מנסיונו, לר' משה שתי סגנונות כתיבה שונות, הכתיבה הרהוטה של הטיוטאות, שהיא שונה באופן ניכר מהספרים הגמורים שנשמרו בכתב ידו, הכתובים בכתב זעירא, אך מקצועית ופורמאלית. שתי הסגנונות מוצגות כאן באוסף.

בחידושים לתלמוד היה ניתן לארוך השוואה לספרים שכאמור, זכו לדפוס בעת האחרונה. גילינו שהמאמרים כאן בטיוטות הם במצבם הראשוני, ומכילים רק שלד של המאמר השלם. גניזה זו גילתה לנו ענפי ספרות חדשים שלא הכרנו עיסוקו של הר' מימרן בהן, כגון חיבורי תפילה מקוריים- "בקשות", ועיסוק אינטנסיבי בקבלת האר"י. בכלל, חכמי מכנאס אינם ידועים כבעלי שם בתחום הקבלה, אך לא מן הנמנע שעסקו בה מבלי לפרסם לרבים את יצירתם, ולכן נשארו רק בטיוטות.

לאחר מיון הקטעים, קבענו מה שנראים לנו כ-18 חיבורים שונים, אך נותרו קטעים רבים ללא שיוך וללא זיהוי. סימן הזיהוי שניתן להם בקטלוג כתבי היד של ספרייה הלאומית: 1800/260 8° .

1.

תעודת העסקת הבחור יצחק אלבז, כו ניסן תקל"ג. עם חתימת ר' משה מאימרן.

2.

הודעת בעל דין.

3.

הדף הראשון של החידושים למס' סנהדרין. 7 קרעים ששרדו מדף אחד, יחד הם מרכיבים את רוב הדף. הקרעים חוברו במעבדה של הספרייה בידי הגב' תמנה אלפר. הצילום שלאחר ה"ניתוח" מצורף כאן. בצד א’ 54 שורות. הופסקה העתקה באמצע צד ב’. בכותרת בראש צד א': "בסיעתא דשמיא אבאר מס[כת סנ]הדרין". פותח בהקדמה למסכת של 12 שורות. הכותרת בראש צד ב’: "סנהדרין קמא". עותק אחר של החדושים לסנהדרין, נמצא באוסף של רי"מ הלל ראש מוסדות "אהבת שלום".

4.

איגרת מוסר לבני משפחה. אינו בכתיבת ר' משה מימרן, אך אפשר שהוא מאחד התלמידים שבחוגו. הרב זינגר שיער שהכותב הוא ר' יעקב טלדנו, שכתב ידו מוכר מעותקיו של כתבי ר' משה.

5.

דף ראשון מתוך חיבור "השמטות למסכת מגילה" חידושי גפ"ת. נמצאו עוד שלשיה קטעים מהמשך החיבור, שייכים לדף ד ע"ב, לדף ה ע"ב, ולדף ח ע"ב. החידושים למס' מגילה פורסמו מכתב יד שלם באוסף ר' הלל, ואילו, כאמור, מההשמטות הנספחות לכתב זו.

6.

הדף הראשון מתוך החידושים למס' תענית.

7.

חידושים למס' קידושין: 4 זוגות דפים, דף אחד שלם. לפחות 4 מהדפים שייכים לדף יד ע"ב-טז ע"א. דף אחר שייך ל-יח ע"א. שם: "וכן פי’ מו"ר".

8.

5 שרידים מחידושים לתלמוד, אך קטנים מדי לזהות את הנושא.

9.

שטר הסכמה לשותפות עיסקית.

10.

דרשות, שני קטעים כולל הוראות לעיון הדרשן והשלמות נרחבות בגליון, טיוטה.

11.

פירוש על רש"י לתורה (בראשית ו) דף קטוע מלמטה, בכתיבה פורמאלית זעירה. מחולק למאמרים המתחילים: "ד"ה" (דיבור המתחיל). כמבנה וסגנון של פירוש על רש"י "פרי עץ חיים" לחיים בן משה מימרן (מכון בן צבי 2780, בהמ"ל לוצקי 810 שניהם נכתבו בתקס"ז). 12.

פרוש לרמב"ם, משנה תורה ספר קנין. זוג דפים קטנים (8.5X9 ס"מ), כמעט שלמים, על הלכות עבדים, ועוד דף ארוך יותר, קטוע על הלכות שותפים. מביא משנה למלך בשמו: "מהר"י רוזנס"; מפנה לדרוש לשבת הגדול.

13.

תפילות ובקשות. 13 קטעים בגדלים שונים. כתיבה מקצועית זעירה.

14.

דרשות, 6 דפים כמעט שלמיםים, כולם באותו סגנון כתיבה.

15.

מאמרים בקבלת האר"י. שרידים מכ-15 דפים. כמה מהדפים דנים ביציאת מצרים, אולי דרוש סביב ההגדה של פסח. מזכיר "האר"י ז"ל", מבוא שערים, הליקוטים, אוצרות חיים.

16.

מתוך סדר תפילת שחרית של חול. זוג דפים לא רצופים. מתוך סדר התפילות שבין ברכות השחר ופסוקי דזמרא- בדף 1: פסוקי תחנונים; "אלה הדברים שאין להם שיעור" (משנה פאה א:א), "לעולם יהא אדם". בדף 2 סוף סדר המערכה של אביי (יומא לג ע"א); תפילת נחוניה בן הקנה ("אנא בכח"), תפילה בסוף הקרבנות "רבון העולמים אתה ציויתנו..".

17.

קטע מתוך תפילת מוסף לראש השנה. 7 קרעים, אולי מאותו הדף. הכתיבה אינה של ר' משה.

18.

פרוש תהלים. 5 דפים קרועים. יחסית לשרידים האחרים, אלו דפים גדולים, אך צפיפיות וגודל הכתיבה משתנה, כאופייני לטיוטה. הרבה מהפרשנות הוא על דרך הסוד, והאר"י מוזכר בשמו.

Gmb 020