עדיאל ברויאר: שריד ממפתח לתשובות גאונים

קטע כתב יד קמברידג', ספריית האוניברסיטה, T-S AS 87.344, הינו שריד קטן מדף נייר, דהוי וקשה לקריאה. בין השאר כתוב בו[1]: "וששא{ל}ת כי מצאת שאמרנו... {חיי}א בר אבון רב מצלי שלש{בת}...". זוהי תשובת רב האיי שהובאה בספר העתים[2]: "ונשאל מר רב האיי מצינו שאמרת בהא דאמ' ר"ח בר אבין רב מצלי...". בגיליון, בצד המילה "וששא{ל}ת", נראה שכתוב: תקיא. זהו הסימן של תשובה זו בקובץ התשובות. שתי שורות מעל תחילת תשובה זו, המילה הראשונה בשורה היא: {וש}[שא]ל[ת]. בצדה ניכר שריד קטן של אות מחוקה, ומסתבר שזהו הציון: תקי. בתשובה זו מוזכר המשפט: "היה עומד בתפלה ונזכר..."^[3], ויתכן שהיא תשובת רב האיי שנדפסה בשו"ת שערי תשובה^[4]. שתי שורות מעל תחילת סימן תקי, מתחילה השורה במילה מחוקה כמעט לחלוטין[5], אך גם בצדה ניכרים שרידים של אותיות, ומסתבר שזהו הציון: תקט. בתשובה זו מוזכר המשפט: "בעלי קראין אסורין"^[6]. בצד השורה האחרונה בשריד, היא השורה שתחת המילים "{חיי}א בר...", נכרות האותיות: יב. מסתבר שזהו הציון: תקיב. על אף שהשורה האחרונה חסרה כמעט לחלוטין, ניתן לזהות בתחילתה: -[ש]--[ל]-. דהיינו שריד מפתיחה לתשובה חדשה.

אם כן, לפנינו שתי שורות מטושטשות לחלוטין ובלתי ניתנות לשחזור מסימן תקח, שש שורות חסרות ודהויות בחלקן מסימנים תקט-תקיא (שתי שורות לכל סימן), ושורה חסרה לחלוטין, למעט קווים אחדים, מסי' תקיב. אורך התשובה של רב האיי המובאת בעתים, וכן התוכן הקצר של התשובות, מוכיחים למעלה מכל ספק כי לפנינו שריד של מפתח לקובץ תשובות גאונים. שלושת התשובות שניתן לזהות משרידיהן עוסקות כולן בדינים הקשורים בהלכות התפילה.

הצד השני של השריד ריק כמעט כולו. מופיעות בו רק הערת בעלות בכתב אחד, ומשפט נוסף בכתב אחר, המכיל פתגם מוסרי או טור מתוך פיוט (ולכן הוא מנוקד), המורכב מכ"ב האותיות וחמש הסופיות. משפט זה מופיע גם בקטע קמברידג' T-S H3.96[7], ואף שם הוא נכתב בכתיבה משנית בשטח שנותר ריק, ויתכן שבשני המקומות נכתב כתרגיל כתיבה. שאר העמוד ריק, ומסתבר שלפנינו הדף האחרון של כתב היד. אם המפתח היה כרוך יחד עם קובץ התשובות, מסתבר אפוא שהוא נעתק או נכרך בסופו.

בכתיבה קרובה לשריד שלפנינו יש שרידים ממפתח אחר לתשובות גאונים. חלקים מן המפתח האחר נדפסו[8], אך יש לפחות עוד שני שרידים השייכים ככל הנראה לאותו מפתח וככל הידוע לי טרם נדפסו[9]. ישנם גם מספר דפים של תשובות גאונים בכתיבה של השריד האחר[10]. קשה להכריע אם שתי הכתיבות הללו יצאו מיד אחת או שתיים שונות. מלבד הבדלי הכתיבה, ניתן להבדיל בקלות בין המפתחות גם ע"י צורת ציון הסימנים – בשריד שלפנינו הסימון הוא במספור בלבד, והמספור מסודר בסדר עולה. לעומת זאת, השרידים של המפתח האחר כוללים מפתוח שלא לפי סדר התשובות בקובץ, והממפתח הוסיף את הפתיחה "אל[תקט-תקי"ב]". לפני מספור התשובה.

ישנם בגניזה קטעים נוספים מתחומים אחרים שנכתבו כנראה ע"י אותו סופר, אך הם אינם מעניינו של מאמר זה.

להלן מוצג פיענוח כתב היד:

<צד א>

------???...

-------????...

{תקט}   {ושש}[א]{לת }רבנן ???[ ]???[ור]...

            -[תור]--בעלי קראין אסורי{ן}...

{תקי}     {וש}[שא]ל[ת] [הא] ???...

            היה עו{מד} בתפלה ונ{ז}כר ...

תקיא     וששאלת כי מצאת שאמרנו...

            {חיי}א בר אבון רב מצלי שלש{בת}...

{תק}יב   {ו}[ש]{שא}[ל]{ת}...

<צד ב>

...? ?ה שקנה

...----------?ש[ו]עה החזן ס"ט.

...[חזן]

הקץ עצל דיךְ מנום גּרש כזב

פֵּן תוֹסף חֵטא[11]

gmb 0054

---

[1] תודתנו לד"ר בן אותוויט ומנהלת ספריית קמברידג' שאישרו את פרסום הקטע. 

סימני הפענוח:

{}   השלמה מסברה או מקבילות.

[]   קריאה מסופקת.

?   אות או שריד של אות שלא הצלחתי לקרוא.

-   הכת"י חסר או מחוק לחלוטין בחלק זה.

...   קצה השריד (ההמשך נתלש).

[2] ספר העתים, קראקא תרס"ג, עמ' 38 סי'כז. משם (בקריאה חוזרת מהכת"י) באוצר הגאונים לברכות, חלק התשובות, עמ' 63 סי' קסט.

[3] שם כב ע"ב; שם כא ע"א.

[4] סימן נו. ועי' חידושי הרשב"א, ברכות כא ע"א ד"ה הא.

[5] יתכן שניכר שריד של האות אל"ף.

[6] בבלי ברכות כא ע"ב; שם כב ע"א-ע"ב, ועוד.

[7] פורסם משם ע"י ר"ש אסף, לתולדות החינוך בישראל ח"ד תש"ח עמ' טז סימן כא.  זולאי, ארץ ישראל ופיוטיה, 60.           שם חסרה האות ו"ו.

[8] ש' אברמסון, עניינות בספרות הגאונים, ירושלים תשל"ד, עמ' 196-204. הקטע שפורסם לראשונה בתשובות הגאונים, אסף, תש"ב, פורסם בעמ' 185-186, ולא כפי שציין אברמסון. כמו כן, הציון לקטע קמברידג' T-S NS 177.2 מוטעה, וצ"ל: T-S NS 177.81.

[9] 1. קמברידג' T-S NS 325.110. בין השאר מוזכרים בו תשובה של רב האיי אודות התקיעות וספר מגילת סתרים לר' נסים ז"ל. 2. לונדון, הספריה הבריטית, Or. 10578R.117. ניתן לזהות בו אזכור של תשובה לרב האיי.

[10] ניו יורק, בית המדרש לרבנים באמריקה, ENA 3174.11; ENA 3055.7-8; ENA 3050.1-4; ENA 3044.5-10; RAB. 1887. קטע נוסף באותה כתיבה, ואיני יודע אם שייך לקובץ התשובות או למפתחות או שמא לחיבור הלכתי או פרשני אחר: קמברידג' T-S AS 83.95. מכיוון שיש הבדל בין רוחב השטח הכתוב בקטעי התשובות והמפתחות ובין הקטע הזה, מסתבר שהאפשרות השלישית היא הנכונה.

[11] יתכן שיש חולם מעל האל"ף.

אוצרות חדשים שנגלו באוסף הגניזה שבאוקספורד

מתברר שלא צריכים להרחיק לאפגניסטן או לדמשק למצוא מרגליות מאוצרותינו העתיקים. באוסף קטעי הגניזה שבספריית הבודלי שבאוקספורד, שקוטלגו כבר לפני 108 שנה, ממצאים חשובים שטרם זוהו עד עתה.

קובץ קטעי גניזה אוקספורד בודלי Heb. A3  כולל ברובו מסמכים עתיקים וגדולים במיוחד, ובתוכם כמה תכריכים (rotuli) [תכריך הוא מגילה הכתוב לאורכה, המורכב מדפי קלף תפורים או ניירות  הנדבקות תחתית-לראש. בלשון חז"ל (ב"מ כ ע"ב):  'תכריך, כל חד וחד בראשה דחבריה', ראה בהרחבה, מ' בית-אריה, קודיקולוגיה עברית, (קדם-פרסום גרסת אינטרנט 0.3 תשע"ד) עמ' 41- 43. היינו מדיה של כתיבה שיצא משימוש במאה י"א עם המעבר לקודקסים].  לפי קטלוג  Neubauer & Cowely , 1906 הקובץ (שם מס' 2873) נרכש בשנת 1896, לכאורה כחבילה אחת. מסמך מספר 37 שבקובץ, אגרת משפטית מחורזת מקהילת צור, פורסם על ידי רש"א ורטהיימר, גנזי ירושלים ג' (1902), כנראה מהעתקה שהעתיק לפני שמכר אותו לאוקספורד, כפי שנהג לעשות. לכך, לא מן הנמנע שהקובץ כולו יצא מתחת ידו.

אוקספורד בודלי 14 2873 
תשובות הגאונים

קטע מתכריך תשובות הגאונים. הכתיבה צפופה ופשוטה, המוכרת ככתב ידו של אברהם בן יצחק אבן אלבקרה, מפסטאט בתחילת המאה הי"א. תכריכיו הרבים שנמצאו בגניזה הקהירית, מכילים את מכלול הספרות הרבנית והתלמודית של ימיו, טרם התגבשות ראשית הספרות הפרשנית מחוץ לישיבות בבל.

 בצד א' 76 שורות מתוך תשובה ארוכה שטרם פורסמה, בעניין תשלום נכסי צאן ברזל שבנדוניה. דברי הגאון כאן מוזכרים, שלא בלשונם המקורי, במאמר ר' חננאל [נעתק בשמו באור זרוע סי' תרנ"ד. שם מסיים "עכ"ל"], ומשם נעתק בהלכות הרי"ף יבמות תחילת פרק ז. הגאון מדייק מלשון המשנה יבמות ז:א שהבעל חייב להחזיר את השומה הראשונה והמלאה, רק במקרה של אובדן מוחלט, דוגמת  מות עבדים שבמשנה. אך בפחיתת ערך הנכס, דוגמת הזדקנות העבדים, פטור. הגאון מודע להתנגדות של תלמידי חכמים, כפי שאכן עלתה, לא רק בין תלמידיו בבבל, אלא גם ברי"ף שם. אך חוזר הגאון ומדגיש שחיוב תשלום על הפחתת ערך  אינו מעשי לביצוע, כיון שלא יהיה ניתן להעריך את ירידת ערך של כל פרטי הנדוניה, במיוחד במקומות שרישום הנדוניה בכתובה אינו מפורט אלא "שום הנדוניא כולו מקובץ כלל אחד מבלי פרט". הגאון ממליץ להלכה ולמעשה על מנהג בבל, שם נהגו לפרט את מרכיבי הנדוניה.

 בצד ב' שלוש תשובות המופיעות באותו הסדר  בכ"י פרמה 3525 (דף ט ע"ב-יא ע"א בכה"י סימנים ז-ט). מקומן  בתוך קובץ של ט"ז תשובות הראשונות שם. בסוף הקובץ צויין "עד כאן נשאלו מלפני ר' שרירא גאון ז"ל...", וחשוב להעתיקו מחדש ולו רק מפני שנעתק על ידי בן זמנו של הגאון, כמעט 300 שנה לפני כ"י פרמה. התשובה הראשונה והשנייה פורסמו בידי ר"ש אסף, תרפ"ז סימנים ד-ה, ובתשובות הגאונים אסף תרפ"ט עמ' 211-212. אחריהם תחילתה של תשובה רביעית, שטרם פורסמה. הנושא הוא תוספת התפילה, "מעין המאורע"  למעמדות, ע"פ שבת כד ע"א.

בע"ה התשובות יופיעו בגליון הבא של כתב העת  'גנזי קדם'.

 אוקספורד בודלי  43 2873. 

העתקות תלמוד עבור ר' יוסף  בן שמואל הנגיד

בצד א' כתובה לנישואים שנערכו בחשון א’שע"א לשטרות (1059). אחרון החותמים עלי החבר בן עמרם.

בצד ב' כתיבה משנית, עותק של איגרת ארוכה, אל ר’ יהוסף נגיד הגולה (בנו של שמואל הנגיד) שכיהן כנגיד 1056-1066. האיגרת כתובה בשני עמודים, שורות צפופות בכיוונים הפוכים. המשכו בצד א' ברווחים שבין השורות. סה"כ 72 שורות.  רוב העמוד הראשון הוא דברי שבח מופרזים על הנמען, רובו בחרוזים. הכותב מבקש חמשה זהובים "לנפש הריקה בעיר הנצורה" (ירושלים?). הוא מבטיח להתפלל בזכותו ובזכות ר’ דניאל הנשיא (בן עזריה, כיהן 1051- 1062) עם העם "העונים אמן בכל רם". עד כאן הדברים ידועים.

בסוף הדף הראשון מעתיק לכבוד הנמען "מעוט מדברי רבותי" (צילום למעלה) . ומשם 35 שורות של קטעים מתלמוד בבלי, בעיקר אגדה: חגיגה ג ע"א, יב ע"א-ע"ב. ומפרש; מועד קטן ט ע"א-ע"ב;  יבמות לג ע"ב (משנה סוף פרק ג ומשפט מהגמרא שם), ועוד, בהמשך האיגרת בין השורות של הכתובה שבצד א',  (שורות 8- 13) ממשיך להעתיק תשובת שאלה בערבית יהודית, סביב משנה בבא בתרא ח:ו, והגמרא שם (קלה ע"א) עם באור בערבית. מתחיל "מסלה קול אלמשנה ... קאל אלתלמוד ...".

אנו רואים כאן דוגמא חיה של ההעתקות הראשונות של התלמוד בכתיבה, מתוך התכתבות שבין התפוצות עם ישיבות הגאונים. כאשר נזקקים לתלמוד במקומות הרחוקים ממוקדי מסירתו בעל פה, נוצר לראשונה צורך בתלמוד כתוב ובפרשנות [כגון תשובות ר ’ שרירא גאון לר’ שמריה בן נתן, אברמסון,  סיני קטו, עמ’ קכט-קלז, או אגרתו לאנדלוזיה, גיל, במלכות ישמעאל, ב-66-63, מס’ 19]. על ראשית הלימוד מתוך תלמוד שנכתב מידי הגאונים "מפיו שלא מן הכתב", עבור אנשי אנדלוזיה, העיד ר' שמואל הנגיד [בשמו בספר העיתים עמ' 267]. הנמענים בתפוצות מקבלים קטעי תלמוד מהישיבות. לעתים העתקות אלו הם חלק מתשובה. בדוגמא שלפנינו הם חלק מתשורה שבני הישיבה שולחים למנהיגי התפוצות המפרנסים אותם.

 אוקספורד בודלי 2862.27

מדרש "שנות השבטים"

כתב יד עתיק ששרדו ממנו  5 דפים. בדף הראשון (מספר 75 לפי ספרור קובץ קטעים  e.74 שם) סיום פירוש בערבית יהודית לשירת דבורה. לאחריו, המדרש המתפרסם כאן, באמצע  צד ב' של הדף השני (76), חיבור של ר' סעדיה גאון המפרש שבעים מילים מיוחדות במקרא ובמשנה.

אנו סבורים שהמאמרים שבדפים 75ב-76ב הם עותק של מדרש חז"ל בנושא השבטים, או לפחות חלק ממנו. שני החיבורים האחרים שבקונטרס הם בערבית יהודית. אם הייתה יצירה של  הגאונים, כמו כל יתר מרכיבי כתב היד, קרוב לוודאי שהיו נכתבים בערבית-יהודית כמו השאר. עדות נוספת לכך היא התוכן. המדרש עוסק בדברים שחז"ל התייחסו אליהם במפורש בתלמוד בבלי ובסדר עולם רבה, והמאמר כאן מוסר נתונים והסברים שונים ממקורות אלו. מוחזק לנו שרבותינו, מהגאונים ואילך, לא המציאו מעצמם חלופות לספרות חז"ל. לכך יש לקבל כפשוטו את המאמר הפותח "שנו רבותינו" ואת האמרה שבאמצע המדרש המובא בשם ר' אלעזר בן פדת.

 המדרש פותח בסדר לידת השבטים, וממשיך ברשימת תאריכי לידתם ומנין שנות חייהם של השבטים. תחת הכותרת "שנות השבטים". בעקבות רישום סדר השבטים באבני השוהם, המדרש מתגלגל לעניין אבני החושן וסדר הקריאה באורים ותומים.

כמו במקבילה במדרש תדשא (בנוסח שלפנינו) לידת דן מופיעה לפני לידת יהודה, ומשתמע שקנאת רחל ונתינת בלהה אירעו אחרי לידת לוי כתוצאה מ"הפעם ילוה אישי אלי", ולא אחר לידת יהודה כסדר המקרא (ובמדרש תדשא שנעתק בפירוש ר' בחיי שמות א:ו, שהותאם לסדר המקרא). וכן הריונה של לאה עם יהודה, שבלידתו הודתה "ותעמוד מלדת", אירעה סמוך אחר לידת דן. משמע שקנאת רחל עיכבה את רצף לידות לאה, שהרי לא החל הריון יהודה עד שנתפייסה רחל ואמרה "דנני אלהים וגם שמע בקולי". הסטייה מסדר המקרא מאפשרת צמצום בזמן, הדוחסת את לידת כל הבנים עד זבולון לתשע שנים, כפי שמסוכם בסוף המאמר (בניגוד לסדר עולם רבה). בספר יובלים כתוב שקנאה רחל "כי ילדה לאה ליעקב ארבעה בנים, ראובן שמאון לוי ויהודה". אך ליד כל לידה שם מופיע מניין השנים. לפי החשבון שם, לוי ודן נולדו באותה שנה, ויהודה בשנה שאחריו.

תעתיק המדרש עם הערות: כאן.

תודה מיוחדת לגב' רחל פרונדה בספרייה הבודלית שסיפקה לנו תמונות איכותיות.
פרסום המדרש בכתב עת חיצי גבורים ז (אלול תשע"ד) עמ' קיא-קטו. כאן. 

gmb 0048