אוצרות חדשים שנגלו באוסף הגניזה שבאוקספורד

מתברר שלא צריכים להרחיק לאפגניסטן או לדמשק למצוא מרגליות מאוצרותינו העתיקים. באוסף קטעי הגניזה שבספריית הבודלי שבאוקספורד, שקוטלגו כבר לפני 108 שנה, ממצאים חשובים שטרם זוהו עד עתה.

קובץ קטעי גניזה אוקספורד בודלי Heb. A3  כולל ברובו מסמכים עתיקים וגדולים במיוחד, ובתוכם כמה תכריכים (rotuli) [תכריך הוא מגילה הכתוב לאורכה, המורכב מדפי קלף תפורים או ניירות  הנדבקות תחתית-לראש. בלשון חז"ל (ב"מ כ ע"ב):  'תכריך, כל חד וחד בראשה דחבריה', ראה בהרחבה, מ' בית-אריה, קודיקולוגיה עברית, (קדם-פרסום גרסת אינטרנט 0.3 תשע"ד) עמ' 41- 43. היינו מדיה של כתיבה שיצא משימוש במאה י"א עם המעבר לקודקסים].  לפי קטלוג  Neubauer & Cowely , 1906 הקובץ (שם מס' 2873) נרכש בשנת 1896, לכאורה כחבילה אחת. מסמך מספר 37 שבקובץ, אגרת משפטית מחורזת מקהילת צור, פורסם על ידי רש"א ורטהיימר, גנזי ירושלים ג' (1902), כנראה מהעתקה שהעתיק לפני שמכר אותו לאוקספורד, כפי שנהג לעשות. לכך, לא מן הנמנע שהקובץ כולו יצא מתחת ידו.

אוקספורד בודלי 14 2873 
תשובות הגאונים

קטע מתכריך תשובות הגאונים. הכתיבה צפופה ופשוטה, המוכרת ככתב ידו של אברהם בן יצחק אבן אלבקרה, מפסטאט בתחילת המאה הי"א. תכריכיו הרבים שנמצאו בגניזה הקהירית, מכילים את מכלול הספרות הרבנית והתלמודית של ימיו, טרם התגבשות ראשית הספרות הפרשנית מחוץ לישיבות בבל.

 בצד א' 76 שורות מתוך תשובה ארוכה שטרם פורסמה, בעניין תשלום נכסי צאן ברזל שבנדוניה. דברי הגאון כאן מוזכרים, שלא בלשונם המקורי, במאמר ר' חננאל [נעתק בשמו באור זרוע סי' תרנ"ד. שם מסיים "עכ"ל"], ומשם נעתק בהלכות הרי"ף יבמות תחילת פרק ז. הגאון מדייק מלשון המשנה יבמות ז:א שהבעל חייב להחזיר את השומה הראשונה והמלאה, רק במקרה של אובדן מוחלט, דוגמת  מות עבדים שבמשנה. אך בפחיתת ערך הנכס, דוגמת הזדקנות העבדים, פטור. הגאון מודע להתנגדות של תלמידי חכמים, כפי שאכן עלתה, לא רק בין תלמידיו בבבל, אלא גם ברי"ף שם. אך חוזר הגאון ומדגיש שחיוב תשלום על הפחתת ערך  אינו מעשי לביצוע, כיון שלא יהיה ניתן להעריך את ירידת ערך של כל פרטי הנדוניה, במיוחד במקומות שרישום הנדוניה בכתובה אינו מפורט אלא "שום הנדוניא כולו מקובץ כלל אחד מבלי פרט". הגאון ממליץ להלכה ולמעשה על מנהג בבל, שם נהגו לפרט את מרכיבי הנדוניה.

 בצד ב' שלוש תשובות המופיעות באותו הסדר  בכ"י פרמה 3525 (דף ט ע"ב-יא ע"א בכה"י סימנים ז-ט). מקומן  בתוך קובץ של ט"ז תשובות הראשונות שם. בסוף הקובץ צויין "עד כאן נשאלו מלפני ר' שרירא גאון ז"ל...", וחשוב להעתיקו מחדש ולו רק מפני שנעתק על ידי בן זמנו של הגאון, כמעט 300 שנה לפני כ"י פרמה. התשובה הראשונה והשנייה פורסמו בידי ר"ש אסף, תרפ"ז סימנים ד-ה, ובתשובות הגאונים אסף תרפ"ט עמ' 211-212. אחריהם תחילתה של תשובה רביעית, שטרם פורסמה. הנושא הוא תוספת התפילה, "מעין המאורע"  למעמדות, ע"פ שבת כד ע"א.

בע"ה התשובות יופיעו בגליון הבא של כתב העת  'גנזי קדם'.

 אוקספורד בודלי  43 2873. 

העתקות תלמוד עבור ר' יוסף  בן שמואל הנגיד

בצד א' כתובה לנישואים שנערכו בחשון א’שע"א לשטרות (1059). אחרון החותמים עלי החבר בן עמרם.

בצד ב' כתיבה משנית, עותק של איגרת ארוכה, אל ר’ יהוסף נגיד הגולה (בנו של שמואל הנגיד) שכיהן כנגיד 1056-1066. האיגרת כתובה בשני עמודים, שורות צפופות בכיוונים הפוכים. המשכו בצד א' ברווחים שבין השורות. סה"כ 72 שורות.  רוב העמוד הראשון הוא דברי שבח מופרזים על הנמען, רובו בחרוזים. הכותב מבקש חמשה זהובים "לנפש הריקה בעיר הנצורה" (ירושלים?). הוא מבטיח להתפלל בזכותו ובזכות ר’ דניאל הנשיא (בן עזריה, כיהן 1051- 1062) עם העם "העונים אמן בכל רם". עד כאן הדברים ידועים.

בסוף הדף הראשון מעתיק לכבוד הנמען "מעוט מדברי רבותי" (צילום למעלה) . ומשם 35 שורות של קטעים מתלמוד בבלי, בעיקר אגדה: חגיגה ג ע"א, יב ע"א-ע"ב. ומפרש; מועד קטן ט ע"א-ע"ב;  יבמות לג ע"ב (משנה סוף פרק ג ומשפט מהגמרא שם), ועוד, בהמשך האיגרת בין השורות של הכתובה שבצד א',  (שורות 8- 13) ממשיך להעתיק תשובת שאלה בערבית יהודית, סביב משנה בבא בתרא ח:ו, והגמרא שם (קלה ע"א) עם באור בערבית. מתחיל "מסלה קול אלמשנה ... קאל אלתלמוד ...".

אנו רואים כאן דוגמא חיה של ההעתקות הראשונות של התלמוד בכתיבה, מתוך התכתבות שבין התפוצות עם ישיבות הגאונים. כאשר נזקקים לתלמוד במקומות הרחוקים ממוקדי מסירתו בעל פה, נוצר לראשונה צורך בתלמוד כתוב ובפרשנות [כגון תשובות ר ’ שרירא גאון לר’ שמריה בן נתן, אברמסון,  סיני קטו, עמ’ קכט-קלז, או אגרתו לאנדלוזיה, גיל, במלכות ישמעאל, ב-66-63, מס’ 19]. על ראשית הלימוד מתוך תלמוד שנכתב מידי הגאונים "מפיו שלא מן הכתב", עבור אנשי אנדלוזיה, העיד ר' שמואל הנגיד [בשמו בספר העיתים עמ' 267]. הנמענים בתפוצות מקבלים קטעי תלמוד מהישיבות. לעתים העתקות אלו הם חלק מתשובה. בדוגמא שלפנינו הם חלק מתשורה שבני הישיבה שולחים למנהיגי התפוצות המפרנסים אותם.

 אוקספורד בודלי 2862.27

מדרש "שנות השבטים"

כתב יד עתיק ששרדו ממנו  5 דפים. בדף הראשון (מספר 75 לפי ספרור קובץ קטעים  e.74 שם) סיום פירוש בערבית יהודית לשירת דבורה. לאחריו, המדרש המתפרסם כאן, באמצע  צד ב' של הדף השני (76), חיבור של ר' סעדיה גאון המפרש שבעים מילים מיוחדות במקרא ובמשנה.

אנו סבורים שהמאמרים שבדפים 75ב-76ב הם עותק של מדרש חז"ל בנושא השבטים, או לפחות חלק ממנו. שני החיבורים האחרים שבקונטרס הם בערבית יהודית. אם הייתה יצירה של  הגאונים, כמו כל יתר מרכיבי כתב היד, קרוב לוודאי שהיו נכתבים בערבית-יהודית כמו השאר. עדות נוספת לכך היא התוכן. המדרש עוסק בדברים שחז"ל התייחסו אליהם במפורש בתלמוד בבלי ובסדר עולם רבה, והמאמר כאן מוסר נתונים והסברים שונים ממקורות אלו. מוחזק לנו שרבותינו, מהגאונים ואילך, לא המציאו מעצמם חלופות לספרות חז"ל. לכך יש לקבל כפשוטו את המאמר הפותח "שנו רבותינו" ואת האמרה שבאמצע המדרש המובא בשם ר' אלעזר בן פדת.

 המדרש פותח בסדר לידת השבטים, וממשיך ברשימת תאריכי לידתם ומנין שנות חייהם של השבטים. תחת הכותרת "שנות השבטים". בעקבות רישום סדר השבטים באבני השוהם, המדרש מתגלגל לעניין אבני החושן וסדר הקריאה באורים ותומים.

כמו במקבילה במדרש תדשא (בנוסח שלפנינו) לידת דן מופיעה לפני לידת יהודה, ומשתמע שקנאת רחל ונתינת בלהה אירעו אחרי לידת לוי כתוצאה מ"הפעם ילוה אישי אלי", ולא אחר לידת יהודה כסדר המקרא (ובמדרש תדשא שנעתק בפירוש ר' בחיי שמות א:ו, שהותאם לסדר המקרא). וכן הריונה של לאה עם יהודה, שבלידתו הודתה "ותעמוד מלדת", אירעה סמוך אחר לידת דן. משמע שקנאת רחל עיכבה את רצף לידות לאה, שהרי לא החל הריון יהודה עד שנתפייסה רחל ואמרה "דנני אלהים וגם שמע בקולי". הסטייה מסדר המקרא מאפשרת צמצום בזמן, הדוחסת את לידת כל הבנים עד זבולון לתשע שנים, כפי שמסוכם בסוף המאמר (בניגוד לסדר עולם רבה). בספר יובלים כתוב שקנאה רחל "כי ילדה לאה ליעקב ארבעה בנים, ראובן שמאון לוי ויהודה". אך ליד כל לידה שם מופיע מניין השנים. לפי החשבון שם, לוי ודן נולדו באותה שנה, ויהודה בשנה שאחריו.

תעתיק המדרש עם הערות: כאן.

תודה מיוחדת לגב' רחל פרונדה בספרייה הבודלית שסיפקה לנו תמונות איכותיות.
פרסום המדרש בכתב עת חיצי גבורים ז (אלול תשע"ד) עמ' קיא-קטו. כאן. 

gmb 0048