12/08/2022

הנוסח השלם של 'פתח אליהו'

 

 

 

 

המאמר "פתח אליהו" המצוי בהקדמה לתיקוני הזהר (יז ע"א-ב), עשוי להיות המאמר המפורסם ביותר בספרות הזוהר. משם נעתק לסידורי התפילה[1], ושגור בפיהם של יהודי עדות המזרח. יתכן שהנוסח המצוי אינו אלא קיצור של מאמר רחב יותר. לאחרונה מצאנו נוסח מורחב בשני כתבי יד.

תאור כתבי היד-

קטע גניזה קמברידג' T-S K12.101 (ק'). זוג דפי נייר שלמים, חסר ביניהם. כתיבה ספרדית בינונית מפוארת, האופיינית לסוף המאה הט"ו או תחילת הט"ז. נותרו גליונות גדולים מהרגיל, אולי כדי לאפשר טורים של פרשנות, אך אילו נותרו ריקים עד לשימוש משני, כטיוטאות בכתיבה אחרת, נסיונות קולמוס ואימוני חתימה "אמרתי אחכמה...עמדה לי אני הצעיר יהודה חאמי". חמש שורות של (אימון או טיוטה) תעודת עדות על התחייבות של סעדיה מצראתי, פריעת שכירות חדשי למנחם ממלוט, יום ו' ה' טבת השכ"ח (5.12.1567) פה מצרים" אותו חותם יהודה ברבי יוסף חאמי"; שטר עדות פירוק שותפות של מרדכי, ישועה ורואבן. יום ד' ז' אלול לאותה שנה (31.8.1567), עם אותה חתימה; סדר כפרות; נוסח מסר לר' יצחק קריספין "למוביל עשרה כדות יין יטב".

הדף הראשון מכיל את הנוסח המורחב של "פתח אליהו" שאנו מציגים כאן. הדף השני מתיקנוא שתיתא.


כ"י גינצבורגRSL 130   (ג') [2]היינו עותק של תקוני זהר המתוארך בקלופון לשנת רצ"ו (1535). נספחו לתחילת כתב היד זוג דפים, 1א- 3א המכילים את השלמת פתח אליהו כבדף מהגניזה, ואין לדעת תאריכו. סיום הנספח שם, המקביל לצד ב שורה 6 בגניזה, ממשיך להפנות לגוף כה"י בלשון זה: קם רעיא מהימנא על רגלוהי ואמ' רעיאן קדישין וכו' כמו שתמצא כתו[ב] לפניך בראש הקונדריס וכו' בסי' א". לכך ככל הנראה, סופר הנספח מודע להיכן בכתב יד הנספח אמור להשלים, ולכן ניתן לומר שהוא מאחר לו.

'פתח אליהו' זכה למקום מרכזי בפרדס רמונים לר' משה קורדיבירו (רפ"ב-ש"ל 1522- 1570), שהניח עליו את יסוד ההבחנה  בין עצמותו של הבורא ית', אור אין סוף ועילת העילות, לבין הספירות שהם כליו ומלבושיו. למרות שיתכן שהנוסח המורחב שלפנינו קדום לרמ"ק, שם העתיק את הנוסח הקצר המצוי בעותקי תקוני זהר בכתב יד ובדפוס. אולם, קטע מהנוסח המורחב עמד לפניו במקום אחר, התקונים מזוהר חדש, ושם פירש אותו ב"אור יקר"[3].

לשון הנוסח המורחב דומה ללשונו של תקוני זהר, ובכמה מקומות ציינו מטבע לשון הבלעדי לתקוני זוהר. יש בכל זאת מלים בודדות שאינם תואמות את אוצר המילים של תקו"ז.

האפשרות הקיימת שלפנינו היא הרחבה של הנוסח המקורי הקצר, אך סביר יותר לומר שלפנינו הנוסח המקורי שעבר קיצור. הרי אם המאמר נועד להיות שגור בפיהם של רבים, סיבה טובה שיתקצר. דוגמא למלאכת הקיצור בנוסח המצוי, המקטע "ואנת חכם ולאו בחכמה ידיעא, אנת מבין ולאו בבבינה ידיעא" מסתפק בשתי ספירות, חכמה ובינה, ויתכן שהשאר מובן. בנוסח המורחב ממשיך הוא לכל שאר הספירות עד מלכות. לאחר ששלל את הזהות של עילת העילות עם הכינויים\ספירות, ממשיך לחזור ולזהות את שם הוי"ה עם שמות הספירות אחת אחת.

עד תחילת קטע הגניזה, נעתיק כאן כ"י ג. הוספנו השלמת קיצורים וראשי תיבות בסוגריים מרובעים, ומעט פסיקים לרצף הקריאה. הנקודה שבסוף משפט כבמקור בכתב היד. השוונו לנוסח המצוי. לא הערנו על שינויים בכתיב מלא או חסר.

 

פתח אליהו ואמר, רבון עלמ[ין] דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עילאה על כל עילאין, סתימא דכל[4] סתימין, לית מחשבה תפיסה בך כלל. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, דקרינן עשר ספירות[5]. לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליאן, ועלמין דאתגליאן. ובהון אתכסיאת[6] מבני נשא. ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון. ובגין דאנת מלגו, כל מאן דאפריש חד מחבריה מאלין עשר. אתחשיב ליה כאלו אפריש בך:  ואלין עשר ספירן [7] אזלין כסדרן, חד אריך וחד קצר וחד בינוני, ואנת הוא דאנהיג לון. ולית מאן דאנהיג לך. לא לעילא ולא לתתא[8]. וכמה לבושין אתקינת לון[9]. דמנייהו פרחין נשמתין לבני[10] נשא. וכמה גופין אתקינת[11] לון. דאתקריאו גופא לגבי לבושא דמכסיא עלייהו[12], ואתקריאו בתיקונא דא. חס֞ד דרועא ימינא. גבור֞ה דרועא שמאלא. תפא֞רת גופא. נצ֞ח הו֞ד תרין שוקין. יס֞וד[13] סיומא דגופא אות ברית קדש. מלכו֞ת פה. תורה שבע֒פ קרינן לה. חכמ֞ה מוחא איהי[14] מחשבה מלגו. בינ֒ה ליבא[15]. ועל אלין תרין איתמ[ר][16] הנסתרות לי'י אלהינו. כת֞ר עליון איהו כתר מלכות, ועליה איתמ[ר] מגיד מראשית אחרית. ואיהו קרקפתא דתפלי[17]. ומה דאיהו מלגו איהו יו֒ד ה֒י[18] וא֒ו ה֒א דאיהו רוח[19] אצילות איהו שקיא[20] דאילנא.  [21]יו֞ד ה֞י וא֞ו ה֞י יכילנא למיעבד תמן דמיון כגוונא דאילנא ומבועא דאשקי לאילנא

אבל בע֞ילת על כל עילאן לית דמיונא[22] מכל האי. דאיהו מארי דאילנא ומארי דמבועא. ואיהו אשקי לאילנא. ולית ביה דמיון מכולא. ממה דלגו וממה דלבר. ולא עוד אלא דע֞ילת על כל עילאין ברא כמה חיו֞ון ושרפ֞ים ואופנ֞ים ו֒בדיוקנא דאד֞ם אר֞יה שו֞ר נש֞ר. וברא כמה מלאכיא וקרא לון בשמא דאילנין ודשאים ועשבין כל חד קרא על מה דממנא עליה. ושכינ֞תא דאיתמ[ר] בה ומלכותו בכל משלה[23] קרא לה בשם כולהו על שם דשלטא על כולהו וממנא על כולהו. ובגין דא זמנין אתקריאת נש֞ר. וזמנין יונ֞ה. וזמנין צפו֞ר. וזמנין חי֞ה[24]. וזמנין דמות אדם. וזמנין חמה. וזימנין סיהרא. וזמנין כוכב. וזמנין אילן דכתי' עץ חיים היא[25]. וזמנין שושנה דכתי' כשושנה בין החוחים וג'[26].   ובגין דאיתמ[ר] בה ומלכ֞ותו בכל משלה. הכי אתקריאת בשמה דכולהו. ובגינה איתמ[ר] לכלם בשם יקרא[27]. ודאי שכינ֞תא תתאה כל שמהן דעילאין ותתאין עד דלית סוף ולית תכלית איש לא נעדר[28] מינה. דכלהו כלילן בה עילאין ותתאין. איהי אתקריאת צד֞ק על שם צד֞יק. נבוא֞ה על שם תרי נביאי קשוט. אמונ֞ה על שם אמ֞ת. פח֞ד ע[ל] ש[ם] גבור֞ה. תבו֞נה ע[ל] ש[ם] בי֞נה. חכמ֞ה זעירא ע[ל] ש[ם] חכמ֞ה עילאה. עטר֞ה ע[ל]ש[ם] כת֞ר. מלכו֞ת ע[ל] ש[ם] י'י מלך. ואיהי ברכה דקב֒ה קדושה דיליה וייחודא דיליה לית לבר מינה. ואפי[לו] עיל֞ת על כל עילאין לית לבר מינה.  [29]ושכינ֞תא אע֒ג דאיהי כלילא מעשר ספירן ובה אתקריאו כלהו אחו֞רים. הכי כד מתייחדן בה ספירן דאינון פנימיים כל ספירן אתקריאו מסטרהא פנימיים.  ואית ספירן דאינון לפני לפנים[30] ופנימיים דפנימיים ואחוריין. כלהו אינון חד. ולאו אינון כגוונא דברנש גופיה מינא חדא ונשמתיה מינא אוחרא. אלא לעילא כולא חד. אלא כל נהורא וכל דרגא דאיהי קריבא יתיר לעי֞לת כל העילות אתקריאת לפני לפנים[31]. ואיהי תרעא לאעלא כולא. ועלה כתי' זה השער לי'י צדיקים יבואו בו[32]. ובגין דאיהי תרעא דכולא פתח בה אוריתא ב֔ראשית. בֺ ברכה כלילא מדינא ורחמי. מינה תליין ע' אנפין דאתקריאו ע' ענפין דאוריתא. ועלייהו איתמ[ר] סו֞ד י'י ליריאיו[33]. ואלין דלא דחלין לקב֒ה אסיר לאודעא לון. ומאן דגלי לון למאן דלא דחיל מקב֒ה עליה איתמ[ר] הולך רכיל מגלה סוד[34]. כאלו מגלה עריין באוריתא[35]. דנשמתין דחייבייא עריין איקרון. וכמא דאיהו אסור לגלאה לון לרשיעייא. הכי איהו מחוייב לגלאה לון לצדיקייא:

והכי בי֞ת איהי בית קיבול לקבלא כל נביעו[36]. [2א] וההוא נביעו כנשמת[א] לגופא. דאיהי חיים לגופא. וכנביעו דאשקי לאילנא.   אבל בעילת על כל עילאין לית דמיון מלגו ומלבר. ולאו דיוקנא דיכיל ברנש לציירא בעיניא. ואיהו אתלבש בספירה בתראה דאיהי כלילא מכל ספירן. וברא בה לתתא כור֞סי יקרא ומלא֡כי' וחיו֡ת ואופ֡נים ותרשי֡שים ואר֡אלים וחש֡מלים וכרו֡בים ואיש֡ים ואלהי֡ם ובני֡ אלהים. וברא שמיא וארעא וימא ושמשא וסיהרא וכוכבייא ומזלי בשמיא מכל מין ומין. ובארעא חיוון ובעירן ועופין ובני נשא ואילנין ועשבין ודשאין ואשתמודעא מנהון עילאין. ואיך מתנהגין חיוון תתאין כחיו֞ון עילאין. דכמא דברא לכורסייא ארבע חיו֞ון. הכי ברא לתתאה בדיוקנייהו ד' חיוון. מכל מין ומין דברא לעילא הכי ברא לתתא בדיוקנייהו.  וכגוונא דימא ונוני ימא[37]. הכי איהי אורית[א]. וכמה תלמידי חכמי[ם]דאינון רחשי בה כל חד למיניה. מנהון אשתדלי בה בחכ֞מה. מנהון בבינ֞ה. ומנהון בדע֞ת. דבהון אתמלי משכנא. הה֒֒ד ואמלא אותו רוח אלהים וג'[38].   ומאן דלא ידע באלין תלת עליה איתמ[ר] דלית דורשין ליה במרכבה כמה דאוקמוה מארי מתניתי' אין דורשין בעריות וכו' אלא א[ם] כ[ן] היה חכ֞ם ומב֞ין מדע֞תו[39]. ואית מנהון דרחשין בימא דאורית[א]. מנהון במקרא. מנהון במשנה. מנהון בתלמוד. כל חד למיניה. ואית אורית[א] דאיתקריאת דנביאים באורית[א]. דבה דמיון לשמשא ולסיהרא כוכביא ומזלי.  ומשה איתמ[ר] ביה פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה[40]. ושאר נביאיא דמיין לכוכבייא ולמזלי. וכמא דשימשא מקבלין מיניה סיהרא וכוכבייא. הכי הוו כל נביאיא לגבי משה. ועוד אורית[א] איהי כגנתא. תלת וחמשין סדרים אתכלילו בה כחושבן ג֞ן[41]. ועלה איתמ[ר] ג֞ן נעול אחותי כלה[42] סתימא איהי לכל חייבייא. ואיהי גל פתוחה וגלייא לצדיקייא. וכמה אילנין אתברכין בה בתלמידי חכמי' דאיתמ[ר] בהון עץ פרי עושה פרי למינו[43]. וכמה מינין אוחרנין דישראל דדמיין לאילנין ועשבין  כל חד למיניה. ובגין דא ברא תתאין בדיוקנא דעילא לאשתמודעא איך מתנהגין תתאין כגוונה דעילאין. ואיך אינון תתאין בדיוקנא דעילאין. וכגוונה דסטרין דדכיו ברא סטרין דמסתאבו. וי ליה למאן דמערב סטרין דדכיו בסטרין דמסאבו. [2ב] דהא גרים ערבוביא לעילא ותתא. ואיהו שני עובדא דבראשית. דהאי איהו אזהרה דאדם דאמ' ליה קב֒ה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו[44].   ועילת כל עילאין איהו ממלא כל עלמי' עילאין ותתאין. וכל בריין דאתבריאו בהון איהו אנהיג לון[45] בשמא דיהו֞ה דביה אתבריאו וביה אשתמודען ליה כל בריין דאיהו הו֞֞ה והי֞ה ויהי֞ה לעלם ולעלמי עלמין. וכל שמהן אינון כינויין להאי שמא. ואיהו מלגו דכולהו כנשמת[א] לגופא[46]. וכל שמא ושמא אחזי על אדנות ואלהות ושולטנות דעילת כל עילאין. אבל איהו לית ליה שמא ידיעה כד אסתלק מינייהו אלא בכלהו שמהן אתקרי.  וכולהו מעידין על הויתיה וייחודיה ואלהותיה וממשלתיה ואדנותיה ויקריה. וכל מאן דמזלזל

 

קמברידג' T-S K12.101 דף 1 צד א

1.     ... בחד שמא[47] מינייהו כאלו מזלזל[48] ביה. כיון דכלהו אתיין לאסהדה

2.     עליה כל שכן [אם] מחי שמא חדא[49] מינייהו בזדון. דיתמחי שמיה

3.     וזכריה מן עלמא.   פתח אליהו כמלקדמין[50] ואמר עילת על

4.     כל עילאין דאנת                   איהו אמון מופלא ומכוסה[51].

5.     ולאו במדה ידיעה. ואנת איהו חכם ולאו בחכמה ידיעה. ואנת איהו

6.     מבין ולאו בבינה ידיעא[52]. ואנת איהו חסיד ולאו בחסד ידיעא. אנת

7.     איהו גבור ולא בגבורה ידיעא. אנת איהו פאר על כולא[53] ולא בתפארת

8.     ידיעה. אנת איהו צח[54] על כולא ולא בנצח ידיעא. אנת איהו הוד על

9.     כל הודאות ולאו בהוד ידיעא. אנת איהו צדיק על כולא מכל צדיקים[55]

10. ולאו בצדיק ידיעא. אנת איהו מלכא על כולא ולאו במלכות[56] ידיעה:

11. דיה֒וה איהו [אמון] מופלא במדה ידיעא דאיהו כת֒ר. ואיהו חכם

12. בחכמה [במדה] ידיעה. ומבין בבינה [במידה] ידיעה. וחסיד [בחס֞ד] במדה

13. ידיעא. וגבור במדה ידיעא דאיהי גבורה[57] ופאר במדה גמ֞ו[58] ידיעא

14. דאיהו תפארת. וצח במדה ידיעה דאיהו נצח והוד במדה ידיעא

15. דאיהו הוד וצדיק במדה ידיעה דאיהו יסוד[59]. ומלך במדה ידיעא

16. [דאיהי][60] מלכות ובזימנא דאתפרש מיניה מלכות דאיהי שכינתא

17. בגלותא לא אתקרי מלך ובזמנא דייתייחיד בה כתיב

18. והיה י'י למלך[61] על כל הארץ וגו'. ובההוא זימנא יהא חד

19.                       ושמיה חד. דבזמנא דלאו איהו עמה כאלו לא הוא חד[62]. אבל עילת

20. על כל עילאין איהו מלך מיוחד בלא מדה כלל[63] וכל

21.                    אילין ספירן אפיק עילת כל עילאין

22. ואתלבש בהו[64] למיעבד עלמין. מנהון בזכו. מנהון בדינא. מנהון ברחמי[65]

צד ב'

1.     כפום עובדיהון דבני נשא הכי דן ל[ה]ון מנהון בצדק מנהון במשפט[66].

2.     דמסטרא דגבורה כולהו ספירן אתקריאו דינין[67] כד ייתי ממשלתיה

3.     למידן עלמא. וכמה דרגין תלויין מינייהו מארי דדינין דאינון ריבי

4.     ריבוון. ומסטרא דזכו כמה מארי דזכוון דאינון ריבי ריבבן דאינון

5.     מארי זכוון אילין אולפין זכו ואילין אולפין חובה. דֵין על חייביי֞א[68]

6.     ודין על זכאה. והכי תליין מכל ספירה[69] כמה ריבי ריבבן. 

7.     קום ר' שמעון ויתחדשון מילין על ידך דהא רשותא אתיהיב

8.                                  לך ולחברך לגלאה רזין טמירין דעתידין

9.     לאתגלייא בדרא דמלכא משיחא וכל מארי מתיבתאן עילאה ותתאה

10. אינון וכל משריין עילאין כלהון אינון בסייעתא דילך: קום ר'

11. שמעון דחביבין מיליך קמי קב"ה ביומא[70] דאתיהיבת

12. אורייתא על טורא דסיני[71] דבזימנא דצדיק פתח באורייתא בדחילו

13. ורחימו כמה ממנאן דמלאכין קדישין נטלין מילוי ופרחין להון לעילא

14. עד ההוא אתר דנשמתיה אתנטילת מתמן[72] דפומיה חשיבא קודם

15. קב"ה כסיני וקלא דיליה באורייתא כקלא דשכינתא.  [73]קום ר'

16. שמעון ויתחדשון מלין על ידך דהא רשותא אתיהב

17. לך[74] לגלאה רזין טמירין על ידך מה דלא אתיהיב רשו לבר נש[75]

18. קם רבי שמעון פתח ואמר לך ה' הגדולה והגבורה

19.                                                 והתפארת והנצח וההוד

20. כי כ֒ל בשמים ובארץ לך י'י הממ֒לכה והמתנשא לכל לראש:

21. עלאין שמעו ותתאי אציתו[76] דמיכי חברון[77] רעיא מהימנא

22.                              אתער משנתך[78]. הקיצו ורננו שוכני עפר

23. [יקומון[79]]

 

המשך הנוסח המצוי

 אלין אינון צדיקיא דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה אני ישנה ולבי ער, ולאו אינון מתים, ובגין דא אתמר בהון הקיצו ורננו וכו', רעיא מהימנא, אנת ואבהן הקיצו ורננו לאתערותא דשכינתא, דאיהי ישנה בגלותא, דעד כען צדיקיא כלהו דמיכין ושינתא בחוריהן:

מיד יהיבת שכינתא (נ"א אתערון) תלת קלין לגבי רעיא מהימנא, ויימא ליה קום רעיא מהימנא, דהא עלך אתמר קול דודי דופק לגבאי בארבע אתוון דיליה, ויימא בהון, פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, דהא תם עונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך:

שראשי נמלא טל, מאי נמלא טל, אלא אמר קודשא בריך הוא, אנת חשיבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא בביתא דילי, ועאלנא בישובא, לאו הכי, דלא אעלנא כל זמנא דאנת בגלותא, הרי לך סימנא שראשי נמלא טל, ה"א שכינתא בגלותא, שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל, ודא איהו יו"ד ה"א וא"ו, וה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל, אלא יו"ד ק"א וא"ו, דסליקו אתוון לחשבן ט"ל, דאיהו מליא לשכינתא מנביעו דכל מקורין עלאין, מיד קם רעיא מהימנא, ואבהן קדישין עמיה, עד כאן רזא דיחודא, מכאן ואילך פרשתא קדמאה דסתרי אורייתא:

הדף השני מתיקון ו', ואין כאן המקום לעמוד על השינויים.

גירסה פשוטה, טקסט בלבד, להורדה ולהדפסה- הקש כאן. 


gmb 085

[1] עד כמה שמצאנו, ההופעה הראשונה שמביאה אמירת פתח אליהו כחלק מסדר היום, היא בספר שערי ציון לרנ"נ הנובר, פראג תכ"ב (1662) דף יא ע"ב. תודתי לר' אייזיק בלאוי. יש שחשבו לזהות "בקשת אליהו" המוזכר בתשובת ר' אברהם אב"ד (תשובות הגאונים החדשות, ש' עמנואל הוצ' אופק תשע"ט  סי' לו; שבלי הלקט ענין תפילה סי' יח) עם 'פתח אלהו' (ש' אברמסון, עניינות בספרות הגאונים, תשל"ד עמ' 392- 393; רמ"י וינשטוק, סידור הגאונים והמקובלים כרך ד- שבת- עמ' נג). ואם כן למאמר 'פתח אלהו' חיים משלו, מחוץ למסגרת ההקדמה לתקו"ז. אך הזיהוי מסופק (ר"ש אלבק, מבוא לאשכול עמ' יט; עמנואל שם עמ' 38 הע' 51) , ואפשר  שכוונתו ל"שמונה עשרה דאליהו ז"ל" (אברמסון שם עמ' 153 ובמקורות שרשם שם הע' 7, 155), שהרי בתשובות ר"א אב"ד שם מדובר בתפלת בקשה ולא במאמר פתיחה. אולם, בשערי ציון שם, מובא פתח אליהו תחת לכותרת "זאת התפילה שהתפלל אליהו הנביא בעת שחיבר רשב"י ע"ה הזוהר". וכן בהוצאת ספר יצירה תע"ב (בעריכת מהר"ם חגיז) דף יז ע"ב מופיע תחת הכותרת "תפילת אליהו הנביא זיע"א".  

[2] תודתי לעמיאל ויק, שרשם פרטי כתב יד זה בהכנת עבודתו לקבלת תואר דוקטור A Textual History of Tiqqunei ha-Zohar, 2019

[3] תשל"ג כרך ב'  שער ד סי' ט, עמ' נח.

[4] דכל- בנוסח המצוי: על כל.

[5] דקרינו... ספירות- שם: וקרינן לון עשר ספירן. .

[6] אתכסיאת- נ"א אתכסייא.

[7] בנוסח המצוי נוסך כאן: אינון

[8] שם נוסף כאן: ולא מכל סטרא

[9] וכמה לבושין אתקנית לון- וכן בסמוף בהתפעל. שם: לבושין תקינת לון.

[10] לבני- נ"א דבני.

[11] אתקינת- שם: תקינת.

[12] לבושא דמכסיא עלייהו – שם בלשון רבים: לבושין דמכסיין עליהון.

[13] הוד, יסוד - שם: והוד, ויסוד.

[14] איהי- שם בלשון זכר: איהו.

[15] שם נוסף: ובה הלב מבין.

[16] איתמר- שם: כתיב.

[17]  קרקפתא דתפלי- נ"א קרקפתא דלא מנח תפלי.

[18] ה"י= שם: ה"א.

[19] רוח- שם: ארח.

[20] שקיא- שם בלשוןרבים: שקיו.

[21] מכאן ואילך חסר בנוסח המצוי. אלא שם רק: בדרועוי וענפוי (נ"א ואנפוי), כמיא  דאשקי לאילנא, ואתרבי בההוא שקיו:

[22] דמיונא- לשון יחודי, שבכל זהר ותקו"ז נמצא רק פעם אחת (זהר ב:מב ע"ב). ראה זהר חדש כי תצא צז ע"ב.

[23] תהלים קג:יט.

[24] זמנין אתקריאת נשר, יונה, צפור, חיה- כבתקו"ז תקון סט: ושכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובגין דא זמנין אתקריאת נשר זמנין חיה זמנין יונה זמנין צפור.  

[25] משלי ג:יח

[26] שה"ש ב:ב. השוה פתיחת ר' חזקיה בתחילת ההקדמה לזהר (ובזהר א:קלז; ג:לז-לח)

[27] ישעיה מ:כו. כבתקו"ז תקון מט: לכלם בשם יקרא דא שכינתא תתאה. ואלי כצ"ל כאן.

[28] ישעיה שם. השוה הקדמה לזהר (ב ע"ב): שתין רבוא אפילו חד בגין למהוי כלא דיוקנא חדא כמה דאיש לא נעדר לעילא אוף הכי לא נעדר לתתא:

[29] מכאן 83 מילים הבאים, מאמר בפני עצמו, נמצא בתיקונים מזהר חדש, כרך ב עא ע"א (תקו"ז ע"פ אור יקר לרמ"ק, תשל"ג כרך ב'  שער ד סי' ט, עמ' נח; תיקונים מזוהר חדש ע"פ הגר"א, וילנא תרכ"ז עמ' טו ע"א-ב). וראה גם בהמשך (סוף דף 1ב כאן).משם.

[30] לפני לפנים- במקביל בזהר חדש שם נוסף:  וכד אתכלילן בה כל ספירן אתקריאו לפני לפנים.  ואפשר שנחסר כאן בטעות על  פי הדומות.  

[31] לפני ולפנים- עד כאן בזהר חדש שם.

[32] תהלים קיח:כ.

[33] תהלים כה:יד.

[34] משלי יא:יג השוה פתיחת ר' שמעון להאדרא רבא (ג:קכח ע"א) .

[35] כאילו מגלה עריין באוריתא- זוהר חדש - תיקונים כרך ב נט ע"א: אבל מאן דמגלה רזין לרשיעייא כאלו מגלה עריין באורייתא.

[36] בית קיבול לקבל נביעו- השוה בזהר חדש, תיקונים, כרך ב עא ע"א: דעמודא דאמצעיתא אתקריאת בית קבול דלזמנין נחית לה נביעו.

[37] וההוא נביעו... נוני ימא- השוה במקביל בנוסח המצוי:   רבון העולמים, אנת הוא עלת העלות, סבת הסבות, דאשקי לאילנא בההוא נביעו, וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא, דאיהו חיים לגופא, ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר, ובראת שמיא וארעא, ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכביא ומזלי, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיוון ועופין ונונין ובני נשא, לאשתמודעא בהון עלאין, ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין, ואיך אשתמודעאן מעלאי מתתאי, ולית דידע בך כל.

ההבדלים העיקריים: בנוסח המצוי המאמר בא במסגרת פניה של אליהו ל'רבון עולמים' ולכן מנוסח בגוף שני. נוסף כאן דגש על שהספירות, ובמיוחד האחרונה (מלכות), הן לבוש לעילת העילות, אך הוא עצמו מעבר לדמיון ודמות. על כך חוזר שוב בהמשך המאמר. לרשימה של הדמויות הבאות "לאשתמודעא" נוסף כאן רצף של אחת עשרה דמויות מעולמות בריאה ויצירה, אך חסר "נונין" שהרי אין כדמותם בעולמות אלה כי אם חייוון. הים ודגי הים נדחו למשפט הבא, כדמות עולם התורה ומיני לומדיה. כמו כן חסר כאן 'גנתא דעדן' מהרשימה.

 

[38] שמות לא:ג. וכן בזהר ב:קיז ע"א; שם רכא ע"א.

[39] משנה חגיגה ב:א. וכן לעיל בהקדמה לתקו"ז (טו ע"א)

[40] ספרי במדבר קמ; בבלי בבא בתרא עה ע"א. וכן בתקו"ז תקון מד.

[41] תלת וחמשין סדרים כמניין ג"ן, מופיע בתקו"ז תיקון י"ג: רזא דמלה נקבה תסובב גבר נקבה נ' מן גן גבר ג' מן גן ג"ן הוא כליל תלת וחמשין סדרין דאורייתא דבכתב; ושוב בתקון י"ט: שכינתא תתאה דאתקריאת ג"ן כלילא מתלת וחמשין סדרים דאורייתא.

[42] שה"ש ד:יב. כבתקו"ז כ"ח: עליה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, גן איהו אורייתא דבכתב, דאיהו ג"ן סדרים דאורייתא.

[43] בראשית א:יא.

[44] בראשית ב:יז. ביחס לערבוביא אינו בזהר, אך בתקו"ז לפחות ארבע פעמים, כגון תיקון סו: איהו עץ פרי עושה פרי למינו, נטוע בגן בלא ערבוביא כלל, ובגין דא אמר למינו, אבל עץ הדעת טוב ורע לא אתמר ביה למינו, אבל מעורב מין דלא במיניה. וראה גם תיקון נג -נד (פז ע"ב); נט (צג ע"א); תיקון ע' (קכח ע"ב).

[45] השוה לעיל בנוסח המצוי: ואלין עשר ספירן ... אנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך.

[46] השוה לנוסח המצוי: ובר מנך לית [יחידא\יחודא] בעלאי ותתאי, ואנת אשתמודע אדון על כלא, וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע, ובהון אתקריאו מלאכיא, ואנת לית לך שם ידיע, דאנת הוא ממלא כל שמהן, ואנת הוא שלימו דכלהו, וכד אנת תסתלק מינהון, אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא:

[47] שמא- חסר במקביל ב-ג'.

[48] פועל 'מזלזל' מופיע רק 3 פעמים בכל הזהר, ואילו בתקו"ז 5. השוה תקו"ז י ע"א: "מצרי דמזלזל בשמיה ואמר מה שמו".

[49] חדא- חסר ב-ג'.

[50] כמלקדמין- הפנייה להמשכה מתחילת המאמר 'פתח אליהו ואמר רב"ע ...' לאחר ההפסקה הממושכת. כדלעיל בהקמדה (יב ע"ב) ועוד מקומות בזהר ובתקו"ז.

[51] אמון מופלא ומכוסה- בלשון תקו"ז ב-5 מקומות,  בתאור של כתר 'אמון מופלא ומכוסה'. וכן כאן בהמשך 'מופלא במדה ידיעא דאיהו כתר'. לא מצאנו כהאי לישנא בכל הזהר (פעם אחת ברע"מ). ומקורו בספר היצירה ג:ב. ובהקשר לעילת כל עילאין, כבלשון הסמוך כאן, זוהר חדש תיקונים כרך ב סז ע"א: וביה אשתמודע ההוא מופלא ומכוסה מסטרא דעילת כל עילאין.

[52] ואנת [איהו] חכם.. בבינה ידיעה-  עד כאן בנוסח המצוי. החילוף בין 'ידיעה' ו'ידיעא' כבכתב היד. משפט "אנת.. ולאו ב(מידה...) ידיעא", הוא מפתחי למאמר, ובא למנוע זיהוי בין עצמותו ית' והכלים\ספירות.  בהשוואה  לנוסח השלם, בולט כאן ההעדר של חג"ת נהי"ם. גם בנוסח המורחב של הרצף, בולט ההעדר של כתר ממשפט מפתחי זה, אך בהמשך הסמוך (11) רושם כתר בראש רשימת המידות שכן מזוהות עם כינויהן ("ידיעא"), להבדיל מרשימה זו. וכן בהשמך (21- 22) שוב חוזר ומבחין בין עילת העילות לבין "כל אילין ספירן" שהם מלבוש לו. מן הסתם כולל אף כתר.

[53] על כולא- חסר ב-ג', כפי שחסר עד כאן. אך בהמשך גם שם, ישנו בנצח ואילך.

[54] צח- משמע ששם הספירה 'נצח' נובע משורש 'צח' או 'צחצחות'. זוהר חדש - תיקונים כרך ב סה ע"א: ואית דאמרי ליה גת"ץ רט"ב ביה והיית כגן רטוב. ויתקיים בישראל 'והשביע בצחצחות נפשך' מסטרא דנצח דאיהו צח ועצמותיך יחליץ וגו'. וראה בביאור הגר"א שם. רעיא מהימנא שבזוהר פנחס רכג ע"ב:  למנצח תמן נצח נגון צח. ג': נצח.

[55] מכל צדיקים- חסר ב-ג'.

[56] בחסד (6), בהוד (9), בצדיק (10), במלכות- בכל ארבעתן בג': במידה.

[57] וגבור במדה ידיעא דאיהי גבורה- בג': וגבור בגבור֞ה במדה ידועה. אך מכאן ואילך במשפט זה,  ג' כמו ק' (פרט לחילוף סדר נצח\ תפארת).

[58] כנראה כתוב בטעות ומסומן למחיקה.

[59] יסוד- ג': צדיק. כדלעיל (10).

[60] דאיהי- כך ב-ג' וכן ק' בסמוך.  אך ב-ק' (כאן ולא בסמוך): דאיהו.

[61] לא אתקרי... ה' למלך- השוה רעיא מהימנא כי תצא סוף המאמר על מוציא שם רע (סי' כב), ובואר יקר לרמ"ק שם.

[62] לא הוא חד- בג' נזהר: לא היה כ"ביכול חד.

[63] כך נעזר רמ"ק במאמר פתח אליהו כדי להבחין בין עצמות וכלים\ספירות (פרדס רימונים שער ד פרק ה-ו). וראה שם סוף פרק ו פירוש למאמר זה, ד"ה אנת חכים. ומכאן משמע שלא רק מחכמה ולמטה הוא רק השם הידיעה של המדה ולא עצמותה, כפי שפירש שם רמ"ק, אלא אף כתר כן. ורק עילת כל העילות מזוהה עם אחדות העצמות.

[64] ראה רמ"ק שם פרק ה, הציב את הספירות כמלבוש לאין-סוף, וז"ל: כי האין סוף מושל בהן ומתנהג בהן בכלן, שכן אדון יחיד הוא ואין שני לו. ובזה הוא נתינת טעם אל האחדות בספירות, שכיון שאדון יחיד ואין שני לו א"כ הוכרח כי הלבוש שהוא מתלבש בו ומתגלה על ידו דהיינו עשר ספירות יהיו מיוחדות תכלית היחוד.

[65] ברחמי- נראה שבתחילה העתיק 'לרחמי' ותיקן ל'ברחמי'.

[66] המקביל בנוסח המצוי:

לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא, ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי, דאינון צדק ומשפט, כפום עובדיהון דבני נשא, דין איהו גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא קדישא, מאזני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק אות ברית, כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין, ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי, ולאו מכל אלין מדות כלל:

 

[67] דינין- ג': דין. המשפטי 'דמסטרא דגבורה כולהו ספירו אתקריאו דינין'- השווה נספח לתיקוני זוהר קמא ע"ב: ולגבי דינא גבורה איהי באמצעיתא וחסד ימינא ועמודא דאמצעיתא משמאלא וכל דינין מהאי אתר תליין וכל ספירן כלהו אתקריאו דינין ...'. ובתקו"ז תיקון מ"א: ובראש השנה מלכא איהו דין וכל ספירן אתקריאו דינין ומשפטין מסטריה.

[68] על שני היודין של המילה מסומן למחיקה. וכך שקול להמשך המשפטי: זכאה.

[69] ומסטרא דזכו כמה... ספירה- במקביל בכ"י ג'מקוצר: 'ומסטרא דזכו הכי והכי תליין מכל ספירה וספירה'. זהו סיום הנספח שם, ומשם ממשיך להפנות לגוף כה"י בלשון זה: קם רעיא מהימנא על רגלוהי ואמ' רעיאן קדישין וכו' כמו שתמצא כתו[ב] לפניך בראש הקונדריס וכו' בסי' א".

[70] ביומא- אולי צ"ל: כיומא.

[71] השוה לשון תקו"ז תקוןע, ביחס לר' כרוספדאי: וליליא דא ליל דשבועות הוה, והכי הוה חדי קודשא בריך הוא באלין מלין כיומא דאתייהיבת אורייתא בטורא דסיני

[72] כלשון תקו"ז תקון סד: עד דמטאת להאי אתר דאתנטילת מתמן.

[73] מכאן ואילך כבנוסח המצוי, עם מעט שינויים קלים. בכ"י ג"ב מקומו בהמשך ההקדמה דף 6ב.

[74] אתיהיב לך- יש נוסחאות: אית לך.

[75] בנוסח המצוי נוסף: עד כען.

[76] ותתאי אציתו- בנווסח המצוי: אינון.

[77] דמיכי חברון- שינוי לשון קל בנוסח המצוי¨ דמיכין דחברון.

[78] רעיה מהימנא איתער משנתך- בנוסח המצוי מוסב גםעל מיכי חברון: ורעיא מהימנא אתערו משנתכון.

[79] יקומון- נוסף בתחתית הדף כשומר דף. ואינו בנוסח המצוי.

אין תגובות: