יעקב מ. שורקין: למען ירבו ימיכם

 

בס"ד

למען ירבו ימיכם

אחת מן החידות שבמסורת של הסידור תפילה האשכנזי, היא בנוגע לפסוק "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" וגו', בסוף פרשה השנייה של קריאת שמע. בסידורים אשכנזיים מאז ומעולם ועד דורות אחרונים, רווח המנהג להתחיל "למען ירבו ימיכם" אחר רווח המפסיק, כאילו מדובר בפרשה נפרדת.

תופעה הזאת תמוהה, והלא בספר תורה, "למען ירבו ימיכם" מהווה המשך גמור אל פסוקים שלפניו, והפסק כאן מניין. גם חשש איסור יש בדבר, שהרי כבר אמרו בברכות י"ב, ב': גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו - פסקינן, דלא פסקה משה רבינו - לא פסקינן.

הסברים רבים נאמרו בדבר, מקצתם דרך דרש. אמנם יש אומרים אשר זאת טעות של מעתיקי הסידורים שהשתבשו בדבר. ברם בדיקת כ"י רבים מגלה העובדה והמציאות, שמסורה הזו עתיקה היא, לפחות מימות רבינו תם במאה ה-י"ב, ומקיפה המון סידורים רבים, מצרפת, אשכנז ואיטליה, ודוחק גדול לתלות מנהג שורשי כל כך במשגה. נציין לדוגמא;

1.  מחזור ויטרי, קלגסבלד, אביגדור, פריס, צרפת, מאה י"ב, דף 40, תמונה מס' 1

2.  מחזור ויטרי, ספריית בית המדרש לרבנים, ניו יורק, ארצות הברית Ms. 8092, ד'תתקס"ד? (1204), דף 19ב, תמונה מס' 3

3.  מחזור ויטרי, הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה Add. 27200, מאה י"ג, דף 36ב

4.  סדור מנהג צרפת לכל השנה, ספריית קורפוס קריסטי קולג', אוקספורד, אנגליה Ms. 133, מאה י"ב, דף 44ב, תמונה מס' 2

5.  סדור מנהג צרפת לכל השנה, הספרייה הלאומית של צרפת, פריס, צרפת Ms. hebr. 634, מאה י"ב-י"ג, דף 30א.

6.  סדור מנהג צרפת לכל השנה, הספרייה הלאומית של צרפת, פריס, צרפת Ms. hebr. 632, מאה י"ג, דף 21ב

7.  סדור מנהג צרפת לכל השנה, ספריית פלטינה, פרמה, איטליה Cod. Parm. 3518, ה'ס"ו (1306), דף 6

8.  סדור מנהג אשכנז, הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה Add. 11639, מאה י"ג,דף 180א.

9.  סדור מנהג אשכנז, הספרייה הלאומית של אוסטריה, וינה, אוסטריה Cod. hebr. 75, מאה י"ג, דף 28.

10.                    סדור מנהג אשכנז, הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה Add. 27556, מאה י"ג-י"ד, דף 26א.

 

תמונה מס' 1

תמונה מס' 2

תמונה מס' 3

 

היו מחברים אחרים אשר תלו תופעה הזו במנהג קהילות רבות, שהרב בבהכ"נ רגיל לקרוא בקול רם מ"למען ירבו" ואילך. למעשה המסתבר שנהפוך הוא, אשר מנהג זה נקשר ברווח הסידורים דווקא, מפני שהתיעוד הראשון למנהג קריאת "למען ירבו" בקול, מצאנו בספר "דברי קהלת" משנת תרכ"ב, ולא מצאנוהו מוזכר בשום מקור קדום. מדובר אפוא במנהג שהתחדש במאות אחרונות, ולא שייך להסביר תופעה העתיקה הנ"ל שבסידורים בזה העניין.

הסבר אחד לא עלה על הדעת עד היום, שמא אולי הייתה קיימת איזו מסורת אשכנזית מוסמכת כל שהיא, אשר קיימה אצל "למען ירבו" רווח פרשה אף בס"ת, מזוזה ותפילין. הלא אם אמנם מסורת כזו התקיימה, ודאי קושיא מעיקרא ליתא, באשר רווח הסידורים אצל "למען ירבו ימיכם", משקף כמובן המציאות שבמקורו, היינו בפרשיות של סת"ם.

אכן נודע הדבר, כאשר באמת כעת מצאנו מספר מקורות אשכנזיים עתיקים, שעושים ריווח פרשה אצל "למען ירבו", מקצתם בצורת פרשה הפתוחה הפותחת שורה חדשה, ומקצתם בצורת פרשה הסתומה המופיעה אחר ריווח באותה השורה, ואלו הם אשר ראינו בינתיים:

1.  ספר תורה, ספריית הוטיקן Ms. ebr. 2, מאה י"ד, דף 66א, תמונה מס'     4.  

5.  

תמונה מס' 4

תנ"ך : עם ניקוד וטעמים, מסורה קטנה וגדולה, ספריית המדינה בברלין, ברלין, גרמניה Ms. Or. fol. 1, מאה י"ד, דף 210א-421, תמונה מס' 5

תמונה מס' 5

תורה והפטרות, ספריית אוניברסיטת ורוצלב, ורוצלב, פולין, מאה י"ד-ט"ו, דף 250ב

תנ"ך : עם ניקוד וטעמים, מסורה קטנה וגדולה, ספריית פלטינה, פרמה, איטליה Cod. Parm. 3286, מאה י"ג-י"ד, דף 91ב, תמונה מס' 6

תמונה מס' 6

תיקון לכתיבת מזוזה: תורה, הפטרות ומגלות, הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה Add. 9403, דף 228ב,

6.  תיקון לכתיבת מזוזה: ראבי"ה השלם ד' עמ' ר"צ, צילום מספריות הבודליאנה, אוניברסיטת אוקספורד, אוקספורד, אנגליה Ms. Opp. 66, תמונה 7

תמונה 7

 

הרוב בס"ת אשכנזיים, ודאי אינו מקיים רווח פרשה הזאת, אך כפי הנראה, המסורת של הסידור שם, ראשיתה ותחילה, הרי מבוססת דווקא על אותה המסורת מיעוט, אשר אמנם מקיימת שם פרשה, וממילא ממקומה לא זזה.

האפשרות שלהיפך, כי אולי הספר תורה, החומשים והמזוזות, מושפעים מנוסח הסידור, רחוקה היא משני נימוקים:

אחד הוא שיותר קרוב, כי הפרשיות שבתורה ובמזוזה, המעכבות ופוסלות אפילו בדיעבד, וכל הדורות דקדקו והקפידו בהם מאוד, ואף בחומשים שלהם דייקו בפרשיות כמו ס"ת, כניכר בכתבי היד רבים, מהם נטלו והושפעו הסידורים, ממצב בו הסידור אשר אין הפרשיות מעכבות בהם, לא מן התורה ולא מדרבנן, הינם סיבת שינוי הפרשיות שבתורה המעכבות.

כל שכן תיקוני המזוזות, שנערכו בידי רבותינו הראשונים חכמי ההלכה, ודאי מדוקדקים ביותר. אע"ג שבידינו העתקים מכתבי ידם, מסתמא אין לחשוב ששינו פרטים חשובים אלו בהעתקה.

השני הוא, שבמידה וספר תורה, חומשים ומזוזות, מן הסידור תפילה הושפעו, הרי הקושיה רק מתחדדת ומחריפה, הכיצד אירעה חלוקה הזו בהמון סידורים עתיקים ועד עתה, הנוגדת ונסתרת מן המסורת של הפרשיות שבתורה. האפשרות מאידך, כי הסידורים מן התורה הושפעו, הלא תיישב בטוב גם מסורת של הסידורים, וגם מציאות שבאותו ספר תורה, חומשים ותיקוני המזוזה.

הכלל בסידורים ישנים באמת, אשר ביחס לפרשיות של מקרא, לעולם יעתיקו הצורה המקראית, כמו בצורות שירת הים, מזמורי תהילים, וביניהם בייחוד הודו - כי לעולם חסדו, ובכן סברה היא, אשר גם חלוקת "למען ירבו ימיכם" משקפת אמנם מסורת מסוימת של פרשיות תורה, עפ"י קבלתם, וכפי שהראנו.  

במדרש פתרון תורה הפרסי (ראה http://imhm.blogspot.com/2016/09/blog-post.html, המרחיב במהות מדרש זה וענינו) פרשת ואתחנן, עמוד 244: למען ירבו ימיכם וג', ז' ה' ש' ה' (= זה הוא שאמר הכתוב) דור הולך ודור בא וג' אמ' ר' יצחק מלכות נכנסת ומלכות יוצא וישראל היו לעולם קיימין וכו' למען ירבו ימיכם, והלא כבר נאמ' הכת' להלן ולמען תאריכו ימים על האדמה וג', למה נצטרך הכת' לומ' כן, למען ירבו ימיכם, אילא ללמד שנא' על שעה ולימות המשיח ולעולם הבא. למען ירבו ימיכם, בעולם הזה. וימי בניכם לימות המשיח וכו' 

מבדיקת 45 דרשות בפתרון תורה (ע"פ פרוייקט השו"ת) אשר מתחילות כן: ז' ה' ש' ה' (= זה הוא שאמר הכתוב), מסתבר שכולם, מלבד "למען ירבו", ראשי פרשה חדשה הם! מתברר שדרך בעל מדרש זה לפתוח בראשי פרשה, ולהעמיד עליהם מדברותיו. מכאן הוכחה נוספת שהיו ספרים אשר אכן העמידו רווח פרשה אצל "למען ירבו ימיכם".

מכאן רווח נוסף. כבר גילו החוקרים ביחס לפרשיות אשכנזיות מחודשות, שרובם ועיקרם אינן המצאות מקומיות, אלא שהיו בידיהם מסורות מזרחיות עתיקות, אלטרנטיביות ושונות מהמקובל, עיין https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ14/peretz.pdf. הלא מעתה נמצא שאף פרשת "למען ירבו ימיכם", אשר מוכרת בעיקר מספרים אשכנזיים, אפשר ששורשה הוא במסורת מזרחית מסוימת מזמן הגאונים, לפי היוצא מהמדרש פתרון תורה הפרסי מימי הגאונים. 

נוסיף עוד כמה נקודות: 

הרב אהרן גבאי, הוסיף: 

• הריווח קיים אף בסידורי הספרדים לפני הדפוס (דווקא). אכן נכון הוא בבדיקת כ"י שעשיתי. 
• יש שרידים מסידורים מזמן הגאונים, אשר כבר בהם מופיע פיסוק למען ירבו.

(כל זה חיזוק לטענתי אשר במאמר, כי העניין לא התחיל באשכנז, אלא מהמזרח בימי הגאונים. )

• המציאוֹת  אשר בספר תורה, חומשים ומזוזות מעטים, אינם אלא מושפעים מן הסידורים, בעוד סיבת קטע למען ירבו היא להשערתו, מפני מנהג גאונים לחלוץ התפילין ערבית כשאומרים למען ירבו בק"ש. לכן נעשה הריווח בסידורים, לסימן הפסקה לחליצת תפילין.

 
האמת שכבר קדמו אותו בהשערה הזאת מחברים אחדים. נדמה לי שהראשון הוא בעל תועפות ראם, מפרש ספר יראים. 
אציג את הקושיות שעל אפשרות כזאת:
ראשית, מדובר בתיאוריה, השערה בעלמא, לתלות רווח הפרשה, ולקושרו בחליצת תפילין, ללא יסוד מפורש, מקשר בין הדברים.
ריווח הזה, נמצא בסידורים ישנים, בשחרית תמיד, כאשר מעשה חליצת תפילין המדובר, בערבית דווקא.
חלקו רבני התימנים (לגבי מנהג של תימן עד היום בצומות אשר מניחים תפילין גם במנחה, וחולצים שם, אך יש אומרים שהוא מנהג שנתחדש) אם חליצת תפילין היא אצל "למען ירבו ימיכם", או בסופו דווקא, בתיבות "כימי השמים על הארץ". 

מקורות נוספות בכתבי הגאונים :

1. ספר העיטור שער א - הלכות תפילין דף ס טור ג: וששאלתם ממנהגא דרבנן כך ראינו גאונים ואב"ד ואלופים הראשונים וכל חכמי הישיבה כך מנהגן [שאין] חולצין עד כימי השמים על הארץ של ערבית, והו"ד ע"י הגה"מ משם לב"י גם ד"מ. רבינו מנוח. בדברי חמודות הלכות קטנות הלכות תפילין סימן יז: וטעם המנהג דמניחים אותם עד אחר קריאת פרשיות של תפילין.  
2. תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קנג: לשר שלום: ומנהג ב' ישיבות שחולצין לאחר כימי השמים על הארץ של ערבית. תורתן של ראשונים.
3. ספר הלכות קצובות שימוש תפילין ועשייתן אות ט"ז: שדרו ממתיבא מניחין אותן בערבית עד כימי השמים על הארץ וכו' הלכות פסוקות.
4. תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן ז: וששאלתם תפילין לאחר שקיעת החמה, רבותינו היכי עבדי. כך ראינו מהם שהיו עושין, שמניחין אותן קודם שקיעת החמה ומתפללין בהן תפילת [המנחה], וקורין קריית שמע עד ויאמר ה', ומסלקין אותן בויאמר ה'. חמדה גנוזה.

ובראשונים: 
ספר שבלי הלקט - ענין תפילין: ומנהג בשתי הישיבות לאחר כימי השמים על הארץ אז מסלקין אותן. 

• נמצא אפוא שאין יסוד כ"ש בגאונים לחליצתם אצל "למען ירבו", רק "כימי השמים על הארץ" דווקא. לשון רב נטרונאי הנ"ל: עד ויאמר ה', ומסלקין אותן בויאמר ה', הרי מפורש ביותר. גם אינו מסתבר שיפסיקו ב"אמצע פרק" לחליצת תפילין, (עיין ס' אות חיים ושלום בעמוד כ').  
  
• לכן, לכאורה הסבר זה לריווח אצל "למען ירבו" דוחק גדול, שהלא לא שם באותו רווח, חולצין התפילין, רק אחרי כימי השמים על הארץ, טרם אמירת ויאמר. 
• אשר ממילא הקושיא במקומה עומדת, וחוזרת טענה ואפשרות, אשר ברקע זה הריווח, עומדת מסורת מסוימת מזמן קדום, שאמנם "למען ירבו ימיכם", פרשה נפרדה הייתה.      

• גם מצאנו בלשון הטור אורח חיים סימן סד: טעה בין פרשה לפרשה, שהוא יודע שהוא בסוף הפרשה, ואינו יודע אם בסוף הראשונה או בסוף השנייה, יחזור לסוף פרשה ראשונה, ויתחיל והיה אם שמוע, טעה בוכתבתם, ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה או בשנייה, חוזר לוכתבתם שבראשונה, וה"מ שלא התחיל למען ירבו ימיכם, אבל התחיל למען ירבו, בידוע שסיים פ' שנייה, וא"צ לחזור, שכן הוא הרגל לשונו, לומר למען ירבו אחר פרשה שנייה: 
• ובס' אורחות חיים לתלמיד החתם סופר ז"ל, על לשון הטור: ותמוה דחדא פרשה היא, וכן כתוב בתורה, ובמתני' בין הפרקים בין והיה לויאמר. 

 

gmb 0077