שריד מסדר תעניות כמנהג המשנה

משנה תענית פרק ב:

סדר תעניות כיצד ...ואומר לפניהם עשרים וארבעה ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש:...   

על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל.

 על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.

 על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה.

על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה

 על החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה.

 על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה

 על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ:

נוסף שם מעשה  בימי ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון, שהוסיפו תקיעות לפני כל   "מי שענה" , לאחר ההכרזה "תקעו כהנים תקעו". אלא כשבא דבר אצל חכמים אמרו, לא היינו נוהגין כן אלא בשער מזרח ובהר הבית:

בהמשך הדורות נעלם הנוהג, ובסדור רס"ג (תשכ"ג עמ' שלח-שלט) אין שם אלא סדרה של פיוטי סליחות בעלי טורים קצרים בסדר א-ת\ ת-א. הראשונים שבהם "אנשי אמנה אבדו, באים בכח מעשיהם" ו"תמהנו מרעות", נהוגים עוד כיום, ומוכרים בסליחות של כל הקהילות. אך אין זכר לסדר תעניות שבמשנה.

הרי"ף מעתיק את המשנה, אך אין זה אומר שהורה להנהיגה הלכה למעשה, שהרי ידוע שבהעתקת המשנה הרי"ף נהג להעתיק גם מה שלא נהוג הלכה למעשה בכל מקום ובכל זמן (וגם על כך יש הבדלים בין כתבי היד). אולם האשכול בהלכות תענית גם מעתיק את הסדר החזל"י, אך אין די בכך להורות שכן יש לנהוג להלכה.

אלא שם (בכ"י דף 50 בדפוס הוצאת אלבק דף נא) העתיק תשובה לר' שרירא ור' האי:

הכין חזינן בתקיעות לחודיהו הוא דאמרו חכמים אין נוהגות אלא בשערי מזרח בלבד, אבל ברכות כבר הן אמורות במשנה שלפניה בסתם ואומר לפניהם כ"ד ברכות וכו'  מפרשן חדא חדא. ומנהג דמקדש כבר איתמר בגמרא, אבל מנהגא דילנא ..., מיתמרן קדמנא שבע ברכות בסדורא דמתני', ותוקעין בסוף כל חדא וחדא.

במהדורת אלבק נוספה מילה:  "תוקעין כהנים בסוף כל חדא וחדא" אך זו אינה מופיעה בכתב היד. וכן יש מקום לקרוא "כסדורא דמתני'", ולא "בסדורא" כפי שהעתיק אלבק.

בתשובת גאונים אחרת, בעניין החלפת שליח ציבור באמצע התפילה, מעיד הגאון שאכן נשמר הסדר כבמשנה, כולל תקיעת הכהנים!:  תשובות הגאונים החדשות - עמנואל (אופק) סימן סד :

שמגיע שליח צבור לברכה עומד אחד ואומר תקעו הכהנים תקעו, הריעו בני אהרן הריעו, ותוקעין ומריעין, ואחר כך אומ' שליח צבור מעין המאורע כלה דבר או ארבה... או מה שצריך להם, ואומ' מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אותנו וישמע צעקתינו ביום הזה ברוך אתה יי' גואל ישראל. ועומד אחר זולתי שליח ציבור ואומ' פסוקי דרחמי ומעין המורע, כגון רעב כי יהיה בארץ, או אשר היה דבר יי' אל ירמיהו על דברי הבצרות, כפי מה שרואין, ותיקע בשופר דרך עידוד לקהל, ומתחיל שליח צבור ברכה שנייה וכן כסדר הזה עד שמסיימין את התפלה.

במשנה תורה, הרמב"ם אמור להציג את ההלכה הנהוגה בכל הזמנים, כולל מזמן המשנה והתלמוד, אך מעדכן אחר כך מה שנהוג בפועל, כפי שעשה בסדר פסח. ולכן גם בענייננו (תעניות פרק ד)

ואומר דברי תחנונים כפי כחו, ואומר ראה בעניינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו, ומתחנן ואומר בסוף תחנוניו מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה, ברוך אתה ה' גואל ישראל... ומתחיל להוסיף שש ברכות שהוא מוסיף זו אחר זו, ומתחנן בכל אחת מהן בדברי תחנונים ופסוקים מדברי קבלה ומכתבי הקדש כפי שהוא רגיל וחותם בכל אחת מהן בחתימות אלו.

ואילו את התקיעות של הכהנים, פסק כחכמים שיש להוסיפם לכל ברכה רק בהר הבית (ושם דווקא לאחר "מי שענה", לא לפני).  וכשלא בהר הבית, הועברה תקיעת חצוצרות לאחרי סיום התפילה.

עוד שינוי מהסדר שבמשנה, שם מוזכרות תפילות מיוחדות,  המיועדות לפני כל "מי שענה":

אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני אשא עיני אל ההרים וגו' ממעמקים קראתיך ה' תפלה לעני כי יעטוף ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה בארץ אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר חותמיהן:

ואילו לדורות, הרמב"ם מסתפק בהגדרה הכוללת של "תחנונים" ללא ציון תוכן ספציפי.

אנו עדים כאן על העלמותה של הנוהג התלמודי, פרט לשתי תשובות גאוני פומבדיתא, והביטוי "אלסבעה אלסואדג'" שבסדור רס"ג המורה על זכר למבנה הקדום. שולמית אליצור (תרביץ עה עמ' 184 ), מחזקת את חששותי כאן, וזה לשונה:

ואכן על פי פיוטי הגניזה נראה שהוספת שש הברכות לעמידת התענית לא הייתה שכיחה: כמעט כל הקרובות התענית שבידינו, כולל קרובות לתענית עצירת גשמים הן קרובות י"ח רגילות ואין בהן זכר לברכות הנוספות. רק במקור אחד נמצא רמז לעמידה מפויטת הכוללת את ברכות התענית. 

בהערה 31 שם היא מפנה לקטע גניזה בודד באוסף כי"ח IV C 265, ובו שריד של כמה שורות המשקפות את הנוהג הקדום. לאחרונה מצאנו בגניזה הקהירית דף נוסף מהשריד, שם IV A 172, והוא הדף הסמוך לפני הדף שהזכירה פרופ' אליצור. בדפים אלו אנו רואים רובו (ברכות ג-ז) של סדר תפילות תענית המשלב את הסדר שבמשנה עם תחנונים בדיוק באותו הסגנון שבסדור רס"ג. אלא מפני שלסדרי התחנונים סיומת "מי שענה" לאחד מגיבורי המקרא, ואירוע בו נענתה תפילתו, התחנונים של כל ברכה מרמזים לאותה אירוע. ועוד, משולבות גם תקיעות שופר לאחר כל ברכה נוספת, בניגוד לדעת חכמים במשנה שהגבילו תקיעות להר הבית. ועוד, לפני התקיעות ההכרזה: "תקעו כהנים תקעו" כמעשה ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון, בה ממשיכים נהלי המקדש לתענית ציבור, גם לאחר החורבן, כמנהג המוזכר בתשובות הגאונים.

Paris AIU IV A 172a

הקטע כתוב על קלף, ובסגנון הכתיבה העתיקה, כך שאפשר שכתיבתו סמוכה לימי רס"ג, אך אין בידינו לשער אם לפניו או מעט אחריו.

מה שברור לענייננו, היא עדות על מצב ביניים, בין תחינות בסגנון רס"ג ולבין הסדר התלמודי. ואם סדר זה היה קיים לפני רס"ג, ניתן לראות כיצד אימץ אותו. אלא שלאחר שהושמטו התקיעות וסדר "מי שענה",  התחינות איבדו את התוכן המיוחד המרמז לגיבור המקראי ולאירוע המענה לתפילתו. סדר התחינות קבלו מבנה רגיל של סליחות (בין י"ג מידות), "מי שענה"  עבר למקום אחר בסוף הסליחות, וברכות החתימה והתקיעות נעלמו. בסידורי הגאונים גם "מי שענה"  נעלם,  ונרשם רק ברמב"ם מחמת חובתו לרשום את הסדר התלמודי.

וכן ניתן להסביר את הכותרת לתחנונים אלה ברס"ג: "ואלסבעה אלסואדג'" (שבעת הפשוטים) שהמחבר עומד על כך שיהיו שבעה פיוטים פשוטים למעמד זה, שהרי הוא שריד לשבע הברכות "מי שענה" בסדר התלמודי.

 בקטע זה הפיוטים לברכות ג-ה (יהושע- אליהו). ההערת גליון בטור כ' הראשון, המציין נוסח חלופי, מורה שהפיוט שלפנינו זכה בהפצה דיו כדי לזכות בחלופות.

פריס כי"ח IV A 172 (הניקוד מהמקור):

.... רודפים ב[מלבישים?]

... ..]בתם וגם הושַעתם

... . תטה [...] ושמע

... ש[..] בחרון אפך

... בגודל טובך

[תק]עו הכהנים [חזן?] וגו'

מי שענה את יהושע בגלגל הו[א יענה וכו']

ב<רוך...> שומע תרועה.  ותוק' תשר[ת]

תמהנו[1] אם הֻקְרָא. שילום עון [...]

רפו וּמָטו ידינו[2]. קמנו וכאילו לא נחשבנו:

צמאה נַפְשֵנו לשחרך. פצו בע[ד ...].

ע[..] וביד זרים [...]. ס[...] עריצים:

נ[..] פני א[ויְבֵ]ינו. מחרבם ברחמיך נמלטנו.

ל[..]לי הייתה לנו.  כמעט כילונו ב[..]:

   נ[וסח] א[חר] כשֱׂה אוֹבֵד היינו[3]:

ידיד מבטן[4] הוא לפניך. טבח פ[..] בחוב.

חציך ניחתו במו. זכות זכים זכרתה:

ויחר אפך בְשֹׂנְאֵהם. הממתה כל מערכותם[5].

דמם שופך כמים. גבולם חללים מילאתה:

בשמך ננגח צרינו[6]. א[..] אל[.. ..]חנן.

אמיץ כח אל תעזבנו. אבינו מלכינו אין

לנו מלך אלא אתה: תקעו הכהנים תק' וגו'

מי שענה את שמואל במצפה וגו'

ב<רוך...> שומע צעקה

ותוקעין תשר"ת

אִוֵלְתֵּינו גרמה לנו. בושה וכלמה ו[..].

גערה [ב.. ...]. ד[.. ...]:

הנה חדל ג[..]נו. ו[..] שה ...].

ז[..]ה משלום נפשי. ח[..] טובה [...]:

טללים נמנעו[7] ממנו. יבשו כל פירותינו.

כלו צמחי שדותינו. לא נשאר בהם מ[..]:

משיב חרון וזעם. נביא כי הוא עבדך[8].

סבב מזבח[9] לפניך. עולה העלה עליו[10]:

פרוצים גם הסעפו[11]. צעקו[12] [...].

ק[..]ב נביא [...]. רצונך ע[.. ...]:

שמעתה קול תפלתו. ת[א]בתה להאזין לו.

תח[.. ...]. תרופת עשבי שדה עם[:]

לשבט [תקעו הכהנים] תקעו. וגו' [מי שענה]

את אליהו בהר ה[כרמל] ו[גו'] ב<רוך...> ש[ומע תפלה]

ותוקעין תשר"ת

תשש למאד כחינו. שתנו דומיה לנפשינו[13].

רבת [..]ונו מנעורינו. קלים היו רודפינו[14] [:]

צעקנו [...] באתנו. פרנסה אבדה ואיננה.

עד [... ...]. סאנו ברוב צעקתינו:

נגפו [.. ...]. מאסו יושביה ביראתיך.

לעשות חוקי רצונ[ך][15]. כ[..] שריה זדו כאחד:

י[.. ...]. טרם יאמר נהפכת[16].

ח[.. ...]. זמם לברוח תרשישה[17]:

ו[.. ...]. ה[טיל] רוח גדולה[18].

ד[.. ..]ם לתוך ים. ג[..] דג גדול בְלָעו[19]:

ב[.. שמ]חה גדולה[20]. אז אל[.. ...].

[...] אומ[..]חת והעל[..]

[...] אזנים הטית לו. אתה מיד עניתו

אנו כמותו נרדפנו. אנא בחסדך עננו. אבינו

פנה נא לרחמנו. אל תאחר לשלם לשונאינו.

תקעו

גליון (לא ברור לאיפה שייך) :

תענה לנו גשמי ברכה. תציל כל פירותינו מכל מיני פרע[ניות...].

תקעו.

(הערה בערבית יהודית)

וגדת אלזכרה(?) מנסכאת בגדאד...

פריס כי"ח IV C 265 

בערך 10 שורות הראשונות דהויות, וגם מכוסות בהדפס דיו של דף אחר

...

כפר ואל תעש  כל. [...]. למען נבו[א]ת :

מ[..] שונאים בידו. נ[תקב]ל [...].

ס[.. ...]. ע[.. ...]:

פ[.. ... ..]עו. צרה בימנו לא ראינוה.

ק[ר]א לשלום ובא. רחם [...] פחד:

שלומך תרבה עלינו. תפרוש [...] מ[..]ך.

תנתק מוסרות עולינו[21]. תשמחנו בבית [...].

תקעו הכ<הנים>; תק<עו> וג'. מי שע<נה> א[ת דוד]

ובנו בירושלם וג' ב<רוך...> המרחם  [על הארץ]

                סליקו שבע ברכות

גליון (לא ברור לאיפה שייך) :

תענגנו ב[..]ע[.. ..]שמֵן. תכניה קרן ק[..].

תמלוך את[ה] ל[בד]ך. תכונן עירך וע[..].

נותר להתייחס להערה בערבית שנוסף בגליון. ולהערת "נ"א" בגליון צד א'.

---

[1] השווה רס"ג "תמהנו מרעות".

[2] בהקשר למלחמת עמלק, בה השתתף שמואל, מכילתא בשלח מסכתא דמעלק על השם "רפידים".

[3] בגליון הוצעה חלופה לטור כ' ע"פ תהלים קיט:קעו.

[4] רמז לאברהם או יצחק, או הנימולים, על פי לשון ברכת המילה (תלמוד, שבת קלז ע"ב)

[5] רמז לשמואל- ש"א כג:ג.

[6] ע"פ תהלים מד:ו.

[7] רמז לאליהו מ"א יז:א.

[8] שם יח:לו.

[9] שם יח:לב.

[10] שם יח:לב-לד

[11] הקריאה לא ודאית, האותיות מטושטשות הן במקור והן בהדפס הדיו. ראה מ"א יח:כא.

[12] שם יח:כח.

[13] תהלים סב:ב

[14] איכה ד:יט.

[15] מטבע לשון הנמצא בתלמוד, תפילת ר' אלכסנדרי ברכות יז ע"א; הבדלה שם לג ע"ב.

[16] רמז ליונה- שם ג:ד.

[17] שם א:ג.

[18] שם א:ד.

[19] שם ב:א.

[20] שם ד:ו.

[21] ירמיהו ה:ה. 

gmb 0067