קטע כתב יד
קמברידג', ספריית האוניברסיטה, T-S AS 87.344,
הינו שריד קטן מדף נייר, דהוי וקשה לקריאה. בין השאר כתוב בו[1]:
"וששא{ל}ת כי מצאת שאמרנו... {חיי}א בר אבון רב מצלי שלש{בת}...". זוהי
תשובת רב האיי שהובאה בספר העתים[2]: "ונשאל
מר רב האיי מצינו שאמרת בהא דאמ' ר"ח בר אבין רב מצלי...". בגיליון, בצד
המילה "וששא{ל}ת", נראה שכתוב: תקיא. זהו הסימן של תשובה זו בקובץ
התשובות. שתי שורות מעל תחילת תשובה זו, המילה הראשונה בשורה היא: {וש}[שא]ל[ת]. בצדה
ניכר שריד קטן של אות מחוקה, ומסתבר שזהו הציון: תקי. בתשובה זו מוזכר המשפט:
"היה עומד בתפלה ונזכר..."[3],
ויתכן שהיא תשובת רב האיי שנדפסה בשו"ת שערי תשובה[4].
שתי שורות מעל תחילת סימן תקי, מתחילה השורה במילה מחוקה כמעט לחלוטין[5], אך גם בצדה
ניכרים שרידים של אותיות, ומסתבר שזהו הציון: תקט. בתשובה זו מוזכר המשפט:
"בעלי קראין אסורין"[6].
בצד השורה האחרונה בשריד, היא השורה שתחת המילים "{חיי}א בר...", נכרות
האותיות: יב. מסתבר שזהו הציון: תקיב. על אף שהשורה האחרונה חסרה כמעט לחלוטין,
ניתן לזהות בתחילתה: -[ש]--[ל]-. דהיינו שריד מפתיחה לתשובה חדשה.
אם כן, לפנינו שתי שורות מטושטשות לחלוטין ובלתי ניתנות לשחזור מסימן
תקח, שש שורות חסרות ודהויות בחלקן מסימנים תקט-תקיא (שתי שורות לכל סימן), ושורה
חסרה לחלוטין, למעט קווים אחדים, מסי' תקיב. אורך התשובה של רב האיי המובאת בעתים,
וכן התוכן הקצר של התשובות, מוכיחים למעלה מכל ספק כי לפנינו שריד של מפתח לקובץ תשובות
גאונים. שלושת התשובות שניתן לזהות משרידיהן עוסקות כולן בדינים הקשורים בהלכות
התפילה.
הצד השני של השריד ריק כמעט כולו. מופיעות בו רק הערת בעלות בכתב
אחד, ומשפט נוסף בכתב אחר, המכיל פתגם מוסרי או טור מתוך פיוט (ולכן הוא מנוקד), המורכב
מכ"ב האותיות וחמש הסופיות. משפט זה מופיע גם בקטע קמברידג' T-S
H3.96[7], ואף שם הוא נכתב בכתיבה משנית בשטח שנותר ריק, ויתכן שבשני המקומות
נכתב כתרגיל כתיבה. שאר העמוד ריק, ומסתבר שלפנינו הדף האחרון של כתב היד. אם
המפתח היה כרוך יחד עם קובץ התשובות, מסתבר אפוא שהוא נעתק או נכרך בסופו.
בכתיבה קרובה לשריד שלפנינו יש שרידים ממפתח אחר לתשובות גאונים.
חלקים מן המפתח האחר נדפסו[8], אך יש
לפחות עוד שני שרידים השייכים ככל הנראה לאותו מפתח וככל הידוע לי טרם נדפסו[9]. ישנם גם
מספר דפים של תשובות גאונים בכתיבה של השריד האחר[10]. קשה
להכריע אם שתי הכתיבות הללו יצאו מיד אחת או שתיים שונות. מלבד הבדלי הכתיבה, ניתן
להבדיל בקלות בין המפתחות גם ע"י צורת ציון הסימנים – בשריד שלפנינו הסימון
הוא במספור בלבד, והמספור מסודר בסדר עולה. לעומת זאת, השרידים של המפתח האחר כוללים
מפתוח שלא לפי סדר התשובות בקובץ, והממפתח הוסיף את הפתיחה "אל[תקט-תקי"ב]".
לפני מספור התשובה.
ישנם בגניזה קטעים נוספים מתחומים אחרים שנכתבו כנראה ע"י אותו
סופר, אך הם אינם מעניינו של מאמר זה.
להלן מוצג פיענוח כתב היד:
<צד
א>
------???...
-------????...
{תקט} {ושש}[א]{לת }רבנן
???[ ]???[ור]...
-[תור]--בעלי
קראין אסורי{ן}...
{תקי} {וש}[שא]ל[ת] [הא] ???...
היה עו{מד} בתפלה
ונ{ז}כר ...
תקיא וששאלת כי מצאת שאמרנו...
{חיי}א בר אבון רב
מצלי שלש{בת}...
{תק}יב {ו}[ש]{שא}[ל]{ת}...
<צד
ב>
...? ?ה שקנה
...----------?ש[ו]עה
החזן ס"ט.
...[חזן]
הקץ עצל
דיךְ מנום גּרש כזב
פֵּן תוֹסף חֵטא[11]
gmb 0054
[1] תודתנו לד"ר בן אותוויט ומנהלת ספריית קמברידג' שאישרו את פרסום הקטע.
סימני הפענוח:
{} השלמה מסברה או מקבילות.
[] קריאה מסופקת.
? אות או שריד של אות שלא הצלחתי לקרוא.
- הכת"י חסר או מחוק לחלוטין בחלק זה.
... קצה השריד (ההמשך נתלש).
[2] ספר העתים, קראקא תרס"ג, עמ' 38 סי'כז. משם (בקריאה חוזרת מהכת"י) באוצר הגאונים לברכות, חלק התשובות, עמ' 63 סי'
קסט.
[7] פורסם משם ע"י ר"ש אסף,
לתולדות החינוך בישראל ח"ד תש"ח עמ' טז
סימן כא. זולאי, ארץ
ישראל ופיוטיה, 60. שם
חסרה האות ו"ו.
[8] ש' אברמסון,
עניינות בספרות הגאונים, ירושלים תשל"ד, עמ' 196-204. הקטע שפורסם
לראשונה בתשובות הגאונים, אסף, תש"ב, פורסם בעמ' 185-186, ולא כפי שציין
אברמסון. כמו כן, הציון לקטע קמברידג' T-S NS 177.2 מוטעה, וצ"ל: T-S NS
177.81.
[9] 1. קמברידג' T-S NS 325.110. בין השאר מוזכרים בו תשובה של רב האיי אודות התקיעות וספר מגילת
סתרים לר' נסים ז"ל. 2. לונדון, הספריה הבריטית, Or.
10578R.117. ניתן לזהות בו אזכור של תשובה לרב האיי.
[10] ניו יורק, בית המדרש לרבנים באמריקה, ENA 3174.11; ENA 3055.7-8; ENA 3050.1-4; ENA 3044.5-10; RAB.
1887. קטע נוסף באותה כתיבה, ואיני יודע אם שייך לקובץ
התשובות או למפתחות או שמא לחיבור הלכתי או פרשני אחר: קמברידג' T-S AS 83.95. מכיוון שיש הבדל
בין רוחב השטח הכתוב בקטעי התשובות והמפתחות ובין הקטע הזה, מסתבר שהאפשרות
השלישית היא הנכונה.
