דן גרינברג- פראיץ’ אלסתינייה: ספר מצוות תימני שגילינו זה עתה

הרמב"ם בספר המצוות שלו, במעבר בין מצוות עשה למצוות לא תעשה, מעיר שחיוב המצוות הוא אינו על כל אדם בכל עת, וייתכן ואדם יעבור את חייו ללא חיוב במספר רב של מצוות. בהמשך הוא קובע שיש רק ששים מצוות עשה שהם חובה על כל גבר בכל עת, אותן הוא מכנה המצוות ההכרחיות, והוא מפרט מה הן המצוות האלו על פי המספור שהוא קבע בספר המצוות שלו. כחלק מהפירוט הוא מציין גם באלו מצוות הנשים חייבות ובאלו הן פטורות, ומסכם שהנשים חייבות בארבעים ושש מצוות מתוך הששים שהגברים חייבים בהן.

ברשימה להלן אתאר בראשי פרקים קטע מתחילת חבור העוסק בששים המצוות האלו, ההכרחיות על כל גבר בכל עת.

הקטע הנזכר הוא שבעה דפים השייכים לספריה הלאומית שנמסר לי באדיבותו של ד"ר עזרא שבט. הוא נמצא בין הדפים של כתב יד אחר- ספ"ל NLI 4o 1319 ועבר שיקום במעבדה של הספרייה הלאומית.

תיאור כתב היד: שבעה דפים הכתובים בכתיבה תימנית בינונית, 31-33 שורות בעמוד. הקטעים בעברית מנוקדים בניקוד חלקי, בבלי או טברני. לא כל הדפים רצופים. כנראה שהדף השביעי העוסק בדיני שחיטה וטריפות אינו שייך לחיבור הנ"ל והוא מתוך חיבור אחר.

בדף הראשון נמצאת טבלה הממספרת את ששים המצוות לפי שלוש שיטות; בטור הימני מספור המצוות על פי סדר הופעתם בתורה. בטור האמצעי מספור המצוות על פי מספורם בספר המצוות של הרמב"ם. בטור השמאלי מספורם מא' עד ס' לפי סדר רציף שקבע המחבר. בנוסף יש טור רביעי ובו תיאור קצר של כל מצווה בעברית גם הוא מסודר על פי סידור המחבר, כפי שמצוין בגוף החיבור בראש טור זה. לסיכום פסקה זו: המצוות מסודרות מא' עד ס' בסדר שהמחבר קבע, ומול כל מצווה מצוין מה המספר שלה בספר המצוות של הרמב"ם ועל פי סדר התורה. לדוגמא: מצוות עשיית מעקה היא מצווה ט"ו על פי סדר המחבר, מצווה קפ"ד בספר המצוות של הרמב"ם ומצווה רכ"ב על פי סדר התורה.

בקטע שלפנינו שרדו סוף המצווה השנייה שהיא מצוות ייחוד ה', כל המצווה השלישית שהיא מצוות אהבת ה', כל המצווה הרביעית שהיא מצוות יראת ה', חלק מהמצווה החמישית שהיא מצוות קריאת שמע, ובערך חצי מהמצווה השישית שהיא מצוות התפילה.

את המצווה השישית שהיא מצוות התפילה מחלק המחבר לשבעה פרקים.

אופי החיבור: חיבור זה מתאר בצורה מפורטת מאוד, הלכתית והגותית, כל מצווה ומצווה מתוך ששים המצוות בהן עוסק חיבור זה. הרמב"ם כתב את ספר המצוות כתכנית עבודה לחיבורו הגדול 'משנה תורה', ולכן תיאורי המצווה בספר המצוות הם בד"כ קצרים מאוד ולא נכנסים לפירוט החיובים שבכל מצווה ומצווה, מכיוון שפירוט זה נמצא במשנה תורה. חיבור זה בעצם בא לשלב בין ספר המצוות של הרמב"ם לבין משנה תורה של הרמב"ם, אולם הוא אינו מסתפק בכך.

כתיבת ספרי מצוות, התלויים באופנים שונים בספר המצוות של הרמב"ם, הייתה ז'אנר מקובל בדור או דורות שאחרי הרמב"ם, ואנו מוצאים שרידים שלהם בגניזה הקהירית. חיבורים אלו סידרו מצד אחד את המצוות על פי סדר שונה מהרמב"ם; סדרם בתורה, סדרם במשנה תורה לרמב"ם, סדר אישי של המחבר, ומצד שני יצרו מעין הרכבה בין ספר המצוות התמציתי לבין משנה תורה המרחיב.

חיבור זה משתייך מצד אחד לז'אנר הנזכר לעיל אך מצד שני תלותו במשנה תורה פחותה והוא משתמש גם במקורות נוספים.

מקורות החיבור: המקור היחיד המוזכר בשמו הוא הרמב"ם אותו הוא מכנה 'רבנו ז"ל' או 'רבנו משה ז"ל כדרך תלמידי הרמב"ם. חיבורי הרמב"ם בהם הוא משתמש הם 'ספר המצוות' 'משנה תורה' ומורה נבוכים. בנוסף משתמש המחבר במקורות חז"ל. מקור מפתיע למדי בו עושה המחבר שימוש הוא סידור רס"ג. בתכלאל התימני יש שני ציטוטים מסידור רס"ג. האחד, בו מפורש המקור, עוסק באופן החזקת הלולב, והשני, בו לא מפורש המקור, עוסק בתנוחת הגוף באמירת התחנון. בקטע זה שלפנינו יש ציטוטים רבים בשפת המקור מסידור רס"ג, שמקורם בתימן מקום שעד עתה סיפק לנו ציטוטים מעטים מאוד מסידור רס"ג. החשיבות בעובדה זו נובעת מכך שהמקורות שיש לנו המצטטים את סידור רס"ג בשפת המקור הם מעטים ורובם נמצאים בגניזה הקהירית.

נקודה מעניינת נוספת היא שאין התאמה בין מספור המצוות המוכר לנו מספר המצוות של הרמב"ם לבין המספור שמחבר הקטע טוען שהוא המספור של ספר המצוות לרמב"ם. אי ההתאמה קיימת ביחס למספר מצוות. אציג בטבלה את המצוות בהם יש חוסר התאמה מתוך ארבעים ושלוש המצוות המנויות בטבלה שבקטע.

המצווה           מספרה על פי טענת הקטע         מספרה על פי המוכר לנו

לקרוא קריאת שמע                      ה                            י

להתפלל                                     ו                             ה

לברך כהנים את ישראל                ז                            כ"ו

לחלוק כבוד לזרע אהרון               ח                           ל"ב

לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו    ט                           י"ח

לקשור תפילין בראש                    י                           י"ב

לקשור תפילין ביד                     י"א                           י"ג

כפי שניתן לראות אי ההתאמה היא רק מהמצווה החמישית עד המצווה האחת עשרה, ונראה שהדבר נובע מטעות של המחבר שבמקום לציין את מספר המצווה בספר המצוות של הרמב"ם חזר על המספור של המצוות שהוא מנה.

המחבר אינו מונה את המצוות, כפי שניתן לראות בבירור מהשוואתו לספר המצוות של הרמב"ם, על פי הסדר של ספר המצוות של הרמב"ם. מנייתו היא גם לא על פי הסדר במשנה תורה לרמב"ם השונה מהסדר בספר המצוות. כנראה שהמחבר מונה את המצוות על פי סדר שהוא קבע בעצמו.

שפת החיבור: החיבור כתוב בעברית ובערבית בצורה מעורבת. הציטוטים הם על פי השפה של המקור אותו הוא מצטט; ציטוט מסידור רס"ג או ממורה נבוכים יהיה בערבית, וציטוט ממשנה תורה יהיה בעברית. הדברים שהמחבר כנראה כתב מעצמו, או שלפחות לא מצאתי את מקורם הם בדרך כלל בערבית.

לסיכום: תיארתי לעיל קטע מתוך ספר מצוות העוסק בששים המצוות המחויבות על כל גבר בכל עת, הכתוב בכתיבה תימנית, שעושה שימוש במקורות חז"ל, בסידור רס"ג ובחיבורי הרמב"ם.

אני מקווה שיהיה המשך לתיאור זה שיעסוק במחקר מעמיק בקטע ולא רק בתיאור חיצוני.

Gmb 030



י"מ דובאוויק: שריד של טופס חדש של פירוש רבנו חננאל לבבא קמא

יוסף מרדכי דובאוויק

חקר ממצאי הגניזה הקהירית והקטלוג של קטעים אלו עדיין מהווה אתגר לחוקרים רבים. כל מי שעוסק בשרידים אלו יודע, שלמרות החיפושים הכי אמיצים ומושקעים, חיפושים שיכולים לערוך אפילו מאות שעות בתוך הקטלוגים ובדפדוף הקטעים עצמם (או צילומים מהם), קשה לקבוע במסמרות שאכן נאסף כל קטע של חיבור זה או אחר. לא פעם יוצא חיבור, בו הושקעו שעות של מאמץ, והמהדיר אף מביע שביעת רצון שאכן מוצו אוצרות הגניזה לטובת החיבור, כשפתאום מתגלה קטע או אף קטעים חדשים. לכן, העוסקים ב'גניזה' מתרגלים לא להיות מופתעים מגילויים אלו ולקבל אותם כחלק מסדר היום.

ברצוני כאן להביא לתשומת לב של העוסקים בקטעי גניזה ובספרות הרבנית לעוד שריד של פירוש רבנו חננאל למסכת בבא קמא. הפירוש כמכלול זכה להתעניינות רבה בשנים האחרונות (ראה: ש' אברמסון, פירוש רבנו חננאל לתלמוד, ירושלים תשנ"ה; ח' מאק, 'רבנו חננאל בן חושיאל', בתוך: תורה לשמה, מחקרים במדעי היהדות לכבוד פרופסור שמא יהודה פרידמן, עורך: ד' גולינקין ואחרים, רמת גן תשס"ח (להלן: מאק, ר"ח), עמ' 517-498). ואף זכה למהדורות חדשות, מבוססות על פי כתבי היד וקטעים מתוך אוספי הגניזה. מסכת בבא קמא עצמה זכתה לשתי מהדורות בשנים האחרונות (הרב צבי יהושע לייטנר (מהדיר), פרוש רבנו חננאל - מסכת בבא קמא, ירושלים תש"ע; יוסף מרדכי דובאוויק (מהדיר), פירושי רבינו חננאל למסכת בבא קמא, ירושלים תשע"א), ברם למרות המאמצים שהוכנסו בהוצאת הספר, עדיין מבצבצים שרידים ושרידי-שרידים פה ושם.

מדובר כעת על קטע זעיר, מספרו,   T-S NS 211.57 (ובזה מתאשרת השארתו של פרופ' י' ברודי, ראה דבריו בקטלוג לאוסף טיילור שכטר, R. Brody, A Hand-list of Rabbinic Manuscripts in the Cambridge Genizah Collections, Cambridge 1998, p. 105 [1899]. ) ששומר לנו כשלוש שורות מתוך פירוש רבנו חננאל לבבא קמא, לדף יח, א מצד אחד ולדף יח, ב בצדו השני. קטעי שורות אלו יש בהם לתרום לחקר נוסח ר"ח מצד עצמם, ברם קצה הקטע שמרה לנו מידע חשובה אף היא. שם, נמצא שריד אות ה"א, ושורה מתחת נשמר לנו סוף שורה: 'אלא אם שילחה'. עם שהחלק הגדול של השריד שייך לדף יח, אמנם שורה זו שייכת בעליל לדף ג, א ואכן, השריד הזה משלים לנו את הקצה התחתונה של קטע גניזה אחר, T-S F 3.73, שזוהה ופורסם מכבר כנוסח שונה במקצת של פירוש ר"ח לדפים ב, א - ג, א. וכמו קטע הגדול זה, שהוא שמר לנו נוסח פירוש ר"ח מתחילת המסכת ואמנם כתוב רק בצד אחד של הקלף, כמו כן שריד זה ריק מצד אחד, עוד הוכחה על כנות הצירוף של הקטעים. הווה אומר, לפנינו קטע מן הדף הכפול החיצוני של קונטרס, כשחצי מהדף הראשון השתמש כעטיפה ונשאר ריק מצד אחד, והחצי השני הגיע עד ראשית פרק שני של המסכת.

כך, ששריד מן הדף הבודד מתחבר לחלקו השני (לו במקצת), ומתוך זה אנו למדים עוד מקצת לגבי המימדים של טופס זה של פירוש ר"ח. הרי ייתכן מאד למצוא דף בודד שהוא הדף הראשון של חיבור מסוים, ברם אין מכך כל תודעה אחרת עד אפוא הגיע עותק זה. כעת אנו יכולים לומר שהעותק הגיע עד לפחות הפרק השני, ואין לראות באי-מציאותם של שרידים נותרים כהוכחה כלפי תווך העותק.

כמו תאומו הגדול ששמר לנו על נוסח שונה של פירוש ר"ח, אף קטע זה יש בו כדי ללמד. כאמור, השורה שמתחברת לקטע הגדול מסתיימים במלים: 'אלא אם שילחה'. אמנם בפירוש שלפנינו (על פי כ"י לונדון ספה"ב  Add. 27194) נמצא: 'אלא אם שולחיה'. להלן תעתיק של הקטע ששייך לדף יח.

תעתיק הקטע כאן:

:

gmb 027