למן
המאה השתים עשרה החלה להתפתח בחיי הרוח של קראי ביזנטיון מגמה של התקרבות למחנה הרבני ולספרותו
במקרא, בהלכה, בפולמוס, בפילוסופיה, ועוד. מגמה זו היוותה גורם מרכזי, אם כי לא יחיד,
שהוליך להתערערות הדרגתית של הדומיננטיות של המורשת הפילוסופית והמדעית של החכמים
הקראיים שפעלו במרכז הארץ-ישראלי, ובפרט של התורה האטומיסטית, במחשבה הקראית הביזנטית,
ולאימוץ של תורותיו המדעיות של אריסטו ושל פרשניו[1].
בין
הספרים שנלמדו בעיקר על ידי קראי ביזנטיון, והועתקו על ידם, הוא ספר רוח חן, שאותו
הם ראו כפירוש על מורה נבוכים[2].
אשר למורה נבוכים עצמו, ברשימות הלימוד של מי שנחשב מגדולי החוג, אליהו בשייצי,
הוא לא מופיע.
לפנינו
תגלית החושפת פירוש שיטתי של חכם קראי שחי בביזנטיון במחצית השניה של המאה
הט"ו, שנכתב כהגהות על שולי מורה הנבוכים, מתוך לימוד קבוצתי. כתב היד של
מורה הנבוכים עצמו הועתק באשכנז ומשם נדד ונמכר בביזנטיון. פן נוסף של גלגולי
מסירה מתגלה כאן, כאשר בגליונות החכם הקראי מוטמעים פירושים של מנחם שלם-אגלר,
פילוסוף בן פראג שעלה לארץ ישראל.
כתב יד המכון לכתבי יד מזרחיים, האקדמיה הרוסית למדעים, סנקט פטרבורג, רוסיה Ms. C 47, פותח בספר מורה נבוכים עם פירוש הנרבוני, ובהמשך בא פירוש עמודי
כסף של אבן כספי, ועוד.
החלק הראשון והעיקרי שלו, מורה נבוכים, נכתב
על ידי הסופר יהודה בן יעקב, שפעל באחת מערי אשכנז והעתיק בעיקר חיבורים
פילוסופיים, בין השנים 1440-1460. בשנת 1440 העתיק את קובץ חיבורי אבן רשד שבספריית
באוקספורד Ms. Opp. 143 עבור אחד אליעזר בן יוסף, ובשנת 1446 העתיק קובץ פילוסופי נוסף
שכיום בספריית הרברט ד. כץ ללימודי יהדות מתקדמים, אוניברסיטת פנסילבניה,
פילדלפיה, פנסילבניה, Ms. LJS 453, עבור יחיא כ"ץ. בשנת 1457 העתיק קובץ הכולל את ספר רוח חן
ועוד כמה חיבורים פילוסופיים של אבן סינא ואחרים, שבספריית
הארוואד MA USA Ms. Heb. 38, עבור
מה"ר אברהם יצ"ו, ובשנת 1450 העתיק לעצמו את ספר טור אורח חיים ויורה
דעה, שבספריית בית המדרש
ללימודי יהדות, ניו יורק, Ms. 7106.
כתב היד C47 מעוטר בהגהות רבות ומעניינות. חלקן חתומות בשם "מנחם"
והן זוהו עם מנחם אגלר-שלם, מחוג לומדי מורה הנבוכים בפראג, שפעל בערך בשנים
1380-1440[3].
חלק מהפרושים של מנחם
זהים לאלו שבכ"י אוקספורד 1264, שבו מופיעים פירושיו של
מנחם אגלר-שלם.
כמה מההערות חתומות "יוסף",
אחת מהן בהרחבה: יוסף הנקרא משכיל. תוכנה של הערה ארוכה זו - בדף 12א - זהה לדברי
ר' אברהם אבולעפיה ב"חיי הנפש" ו"סתרי תורה".
והנה, כל ההערות הפרשניות (השתמרו בידינו עד ח"א פכ"ח), גם אלו שאינן חתומות בשם יוסף, הועתקו בכ"י פטרבורג, רוסיה Ms. B 228, דפים 7-12, תחת הכותרת: "הצעת המפרש ר' יוסף המשכיל". ומכאן שמעתיק כתב יד זה ידע או הבין שכל כ"י C47 הוא של יוסף המשכיל.
ניתן
להוכיח ש-B228
הועתק מ-C47
וכנראה B228 סבר שכל הגליונות בC47 הם אוטוגרף של יוסף. כך עולה בהעתקת דף 8א, שאחרי העתקת הגליונות
העוסקים במורה נבוכים הוא מעתיק את הגליונות העוסקים בנרבוני, בלי ציון כלשהו,
מתוך חוסר שימת לב שהטור השמאלי הוא פירוש הנרבוני; וכן מכך שכאשר בכה"י
המקורי מופיע גליון בתוך חלון, בהיותו מתייחס לטקסט שמולו, מועתק גם בכ"י זה
הטקסט בתוך חלון, ללא שום צידוק.
במקומות
רבים מציע המגיה חילופי נוסח, רבים מהם לפי המקור הערבי, כאשר בראשם ראשי התיבות
"נ"ע" – נוסח ערבי. כל אלו לא הועתקו בכ"י B228.
בתחילת ח"א פ"א מופיע פירוש ארוך על רמזי פרקי הרמב"ם, שמקורו
בספרי רבי אברהם אבולעפיא, ולפניו הכיתוב:
אמר יוסף הנקרא משכיל. פירוש זה לא הועתק בכה"י השני, שמא בשל
אריכותו.
כתב יד B228 הוא קובץ קראי מהמאה הי"ח, והוא כתוב בכתיבות קראיות שונות. חיבורי ראב"ע והמיוחסים לו והמועתקים על ידו: גורלות החול, ספר השאלות, ספר המאורות, וספר השאלות למשאללה.
העובדה שיוסף מכונה "המשכיל"
- כינוי הנפוץ בעיקר אצל קראים, בצירוף העובדה שההערות הועתקו בתוך קובץ קראי,
מעלים את הסברה שיוסף המשכיל הוא חכם קראי.
מועמד מתאים אפשרי הוא יוסף בגי.
שעיסוקו במורה נבוכים ידוע, והוא בן הזמן.
יוסף
בן משה בן יהודה בגי (נולד סביב שנת 1490) הוא נצר למשפחה קראית נכבדה, שהייתה
בעלת קשרים משפחתיים ואחרים עם חשובי הקראים בני המקום והזמן, ושצאצאיה היו דמויות
בולטות בחיי הקראים בביזנטיון ובארץ ישראל במאות השש עשרה והשבע עשרה. בתוך חיבורו
"כתר כהנה", מתייחס יוסף בגי ללימודיו יחד עם חברו מילדות ששון בן יעקב
הכהן, אשר נפטר בעודו תלמיד צעיר. בגי מפרט את רשימת המקצועות והחיבורים שלמדו
הוא, ששון הכהן וחבריהם לספסל הלימודים, לפני שלושת מוריהם: אברהם באלי, שבתי
׳היתום׳ וזכריה בן שמואל[4]. בין הספרים שהם למדו יחד, נמנים רוח חן ומילות ההגיון. כן שאפו ללמוד הגות פילוסופית, לא רק
עם "עץ חיים", כפי שהציע בשיצי, אלא גם מתוך חיבור פילוסופי לא קראי, "מורה
הנבוכים" לרמב"ם. בגי איננו מציין בספרזה האם ההוראה המתוכננת יצאה אל הפועל
לאחר מותו של ששון הכהן[5].
בחיבור מאוחר יותר שלו, איגרת קריה
נאמנה, הוא מתאר את יחסו למורה נבוכים ולחיבורי ראב"ע. לדעתו, ראב"ע
והרמב"ם נטו בליבם אחרי הקראים, אך בספריהם המיועדים להמון, כפירוש
ראב"ע לתורה ופירוש המשניות לרמב"ם, הוכרחו לתקוף את הקראים כדי למצוא
חן בעיני המון הרבנים. הוא מלקט מובאות מתוך מורה הנבוכים ומתייחס אליהן, כדלהלן:
ח"א פל"א, על הסיבה הרביעית שגורמת לאנשים שלא לקבל את דברי זולתם, אותה
הוא מעתיק על פי הפרשנות של הנרבוני על אתר (והמופיעה גם בגליונות יוסף המשכיל),
שבזמנו של אלכסנדר הפרדוסי לא היו דתות ולכן הסיבה הזו לא היתה רלוונטית; ח"א
פנ"א, " וכבר
ידעת אמרתם המפורסמת אשר מי יתן והיו כל המאמרים כמותה", המשקפת זלזול בחלק
מחז"ל וכעמדת הקראים – ראיה שהובאה כבר על ידי רבו, אליהו בשיצי; ח"א פע"א, "ומה שנתגלה מזה הענין לקצת הגאונים, ואצל הקראים", שתלמיד רבני הראה
לו שבעותק שלפניו כתוב "הצדוקים" במקום "הקראים", והם בדקו
יחד בכמה עותקים של מורה הנבוכים וראו שבכולם כתוב "הקראים"; וח"ג
פנ"א, המתייחס לרבנים העוסקים רק בתלמוד, כמי שמסתובבים סביב הארמון. מכל אלו
אנחנו למדים על יחסו החיובי לחיבורי ראב"ע ולמורה נבוכים.
בכתב יד B228, מיד אחרי פירושו של יוסף המשכיל למורה נבוכים, בא חיבור שזוהה עד
כה כ"קטעים בפילוסופיה" לאחד בשם אברהם. בדיקתנו העלתה שמדובר בפירושו
של אברהם באלי לספר כוונות הפילוסופים של אלגזאלי, והדפים מקבילים לכתב יד פטרבורג
Ms. EVR I 695 מדף 21א והלאה, שהוא כתב יד
המתחיל מתחילת החיבור, עם הקדמתו של אברהם באלי. הדפים שנכרכו כאן הם חלק מהטופס
שבכתב יד פטרבורג Ms. EVR I 669, כפי
שנראה מהזהות בכתיבה ובמאפייני הדף. סמיכות זו תומכת בזיהוי יוסף המשכיל עם יוסף
תלמידו של אברהם באלי.
משכך
ניתן להציע שיוסף בן משה בגי הוא יוסף המכונה המשכיל, שרשם
את ההגהות על מורה הנבוכים תוך כדי לימוד; ושהוא בעל כתב היד ממנו הועתקו החיבורים
במאה הי"ח, הכוללים גם חיבור של אליהו בשיצי רבו וכמה מחיבורי ראב"ע.
רבו, אברהם באלי, כתב פירוש על כוונות הפילוסופים ועל פירוש הנרבוני שעליו; הוא
כתב פירוש על מורה נבוכים ועל פירוש הנרבוני שעליו.
יתכן גם שאברהם המופיע בגליונות הפירוש
למורה נבוכים, הוא אברהם באלי הלז. מאידך, ההערות החתומות בראשי תיבות "ר"א",
יכולות גם להיות של אליהו בשיצי.
המקרה המעניין כאן הוא קליטת המסורות של
מנחם אגלר-שלם, חכם מפראג שלא קדם לו בהרבה. יתכן שפשר הדבר נעוץ בירושלים: העיר שאליה עלה מנחם אגלר-שלם, כפי
שהראה אלחנן ריינר[6],
ובה חי ענף של משפחתו של יוסף בגי.
[1] ע' אליאור, רוח חן כאספקלריה מאירה: לימוד המדע בתרבויות יהודיות שונות כפי
שהוא משתקף במבוא ביניימי למדע האריסטוטלי, ע''ד, באר-שבע תשע"א, (להלן: אליאור, רוח חן), עמ' 174.
[2] אליאור, רוח חן, עמ' 183.
[3] עליו ראו: א' קופפר, 'לדמותה התרבותית של יהדות
אשכנז וחכמיה במאות הי"ד־הט"ו, תרביץ מב (תשל"ג),
עמ' 125-119.
[4] אליאור, רוח חן, עמ' 188.
[5] אליאור, רוח חן, עמ' 189.
[6] א' ריינר, עלייה ועלייה לרגל לארץ ישראל, 1099-1517, ע"ד,
ירושלים תשמ"ח, עמ' 149 והערה 93.
gmb 081
