Daniel b. 'Azaryah Gaon Documents
Recently Found in the Rylands Genizah Collection
A recent review of the microfilms of the Rylands Genizah
collection showed a series of notebooks arranged by the original owner of the
collection, Rabbi Moses Gaster[1].
These are in the form of scrapbooks, in which the items are glued to the paper
of the notebook pages, so more often than not only one side of the item was
photographed. Surprisingly, the digital images of these notebooks have yet to
appear in the Rylands
Genizah site, nor on the Freidberg Genizah
Project site, so until this publication, they are practically unknown.
It appears that Gaster selected these items and separated them from the rest of
the collection[2],
as the qualitative value of their contents tends to be far beyond that the
fragments that comprise the rest of the collection. I present here a sample of
some of the findings, linked to their respective records in NLI's catalog.
The missing 21st chapter of R. Hai Gaon's Kitab
Alshra w'Albia.
R. Sa'adyah Gaon's Tafsir commentary to Genesis 15-17, including 4 folio of material that has not yet been published (Zuker, 1984)
R. Sa'adyah Gaon's Tafsir commentary to Genesis 15-17, including 4 folio of material that has not yet been published (Zuker, 1984)
Jerusalem
Talmud, Beza chapter II, the missing, third folio of 5 consecutive folios
preserved in three different Genizah locations.
The missing bifolio of one of the earliest (6th-8th
cent.) piyyutim- Haduta's
Qrovah on the annual cycle of Priest families. The rest of this unique copy
was published by Kahle in 1927 and Zulay in 1939[3].
R. Saadiah Gaon's Tafsir
of Seventy Words, the missing two folios that complete 6 consecutive extant
folios.
An 11nth cent. Gaonic
explanation of TB Shabbat 111b, alluded to by R. Hananel there.
A small fragment of an unknown Rabbinic
ethical treatise of classic style with superlinear vocalization.
The first page of the 'Taalif'
to TB Berakhot by Ibn Ghiyat. Citations of this work found in numerous medieval Rabbinic sources were
compiled by
Taubes, Zurich 1982. But until now, we have yet to see a copy of the source.
More Gaonic
Responsa. . And this
one, from a compilation of Responsa in Talmudic order (Darjat), on
the tractates of Nezikin.
David Maimonides' Midrash
David on Ki Tavo. From the folios missing in Cambridge T-S Ar. 16.68.
A folio from the preface of Mamonides' Guide Dalalat alHa’irin from the copy written by Shlomo ben Shmuel Halevi, a scribe working in the first circle who may have been copying off the original autograph. At least 115 folios of this manuscript are extant.
Zohar
Mishpatim with marginalia, apparently the autograph of Yehudah
Masoud, as in ms . Mossad Harav Kook 745
and others. Five folios and more
fragments of this manuscript have turned up elsewhere in Genizah.
We hope that once these notebooks are digitized and accessible,
we can have a fuller view of the contents.
Three of these items are related to the Nasi Daniel b.
'Azaryah Gaon, so I’m publishing them here along with a fourth such item in
Rylands, that has been reconstructed and digitized by the staff of JRL[4]
for this publication.
הנמצאים
באוסף ספריית ריילנדס, מנצ'סטר
אוסף
הגניזה שבספריית ריילנדס שבאוניברסיטת מנצ'סטר, נמסר מידי ר' משה גסטר שחילק את
אוסף כתבי היד וקטעי הגניזה שלו בין ספרייה זו ובין הספרייה הבריטית. באוסף
ריילנדס נמצאות כמה מחברות של קטעים נבחרים, שטרם צולמו, ואין לנו אלא
המיקרופילמים של המכון לתצלומי כתבי יד. רוב הקטעים שנמצאים שם צולמו בצד אחד
בלבד, כיון שהצד השני נדבק לנייר של דפי המחברת. למרות חשיבות הפרטים, עד עתה
פורסמו רק קטעים בודדים[6] והשאר
נעלם מעיני המחקר.
לכאורה האיגרת היא מקורית, ולא עותק. הוכחה
לכך בקיפולי רוחב סדורים כאופייני למסמכי
גניזה בפורמט דואר. רוב תוכן האיגרת הוא העתקה מתוך שני קטעים ממדרש משלי, שהמשותף
ביניהם הוא עניין המינוי לעמדת שררה. קטע המדרש הראשון, על משלי כב:כח. הכותב
מוסיף למדרש זה שורה על פי מאמר חז"ל (בלשון מקורית) המזהיר מרדיפת שררה, תוך
ציון זכות בית דוד בשלטון. דניאל בן עזריה נעזר באצטלא זו לחזק ולהצדיק את שלטונו
בישיבה הירושלמית, באגרת שחיבר בתחילת כהונתו בטבת 1051- 1052, והיא מצויה בניו
יורק ביהמ"ל ENA 3765 דף 5.[7]
קטע המדרש השני על משלי א:ב-א:ג מציין את השכר בו זוכה הדיין שדן בצדק, שמובטח לא
שלא יחטא ולא יחטיא את הציבור. בסיום האיגרת, בכתיבה אחרת, נוספו פסוקי ברכה לנמען.
תוכן המסר לר' דניאל אינו ברור, כיון שהוא
משורבב עם דברי המדרש. מצטייר, שברקע למכתב, אגרות שאלה של הכותב אל ר' דניאל
שנקרעו (שורות 13, 20), ולכן לא הגיעו לנמען. אפשר שהקורע, הוא בין המתנגדים
לשררתו של ר' דניאל, שקמו עליו בהיותו שולט הן במשרת גאון והן במשרת נשיא, היינו
ריכוז סמכויות חסר תקדים בישיבה הארץ-ישראלית. או שמא הקורע הוא דווקא מקורב לר'
דניאל. בסוף האיגרת (שורה 20), בכתיבה אחרת, הקורע מזוהה בשם 'אברהם', ונראה
שהכותב מבקש, או מרמז, שהגאון יבוא עמו במשפט.
אפשר שהשתרבבות המסר בין מילות המדרש הוא לא רק כדי לתת חיזוק
מדברי חז"ל, אלא שמא הוא צפון בין שורות המדרש כדי שהפעם לא יקרע אותם אותו
אברהם. לכן נאמר ברמזים, שהכותב מקווה שר' דניאל "יבין דבר מתוך דבר"
(7).
הכתיב העברי של האגרת שומר על סגנון ארץ
ישראלי, כגון "זכיי" (10), אך מציג צורות כתיב המשקפות הגיה פונטית משונה,
כגון "ריצים" (17, במקום 'רצים') ו"כבן" (9, 10, 11, במקום
'כיון').
בצד ב' של הקטע בשימוש משני נכתבה תפילת
מוסף לראש חדש שחל בשבת. קרוב לנוסח שבסדורי רס"ג ור' שלמה בן נתן.
הדף קרוע וחסר מלמעלה. החלק שנקרע מראש הקטע כלל במדרש משלי שם (כב:כח[8]) לפי הסדר:
אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך. אמר ר' שמעון בן יוחאי אם ראת מנהג שעשו אבותיך אל תשנה אותו, כגון אברהם שתיקן תפלת השחרית, וכן יצחק שתקן תפלת המנחה, וכן יעקב שתקן תפלת ערבית. שלא תאמר אף אני אוסיף תפלה אחרת[9], שנאמר אשר עשו אבותיך, [מה אשר עשו אבותיך], אמר ר' יוחנן לא עשיה להם בלבד אלא [עשייה] לכל הדורות.
מהשורה שמעליו ניתן להבחין בשריד של התיבה "[יע]קב ש[תקן]". והשורה הראשונה של הקטע מתחילה בתיבה האחרונה של המאמר הקודם:
Manchester, John Rylands Library, Glass 8
1 [... ה]דורות. חזית איש מהיר במלאכתו. בא וראה חכמתו שלשלמה
[שהיה מהיר במלאכתו של הקב"ה שבית ה]מקדש בנה לשבע שנים וביתו בנה
לשלש [ע]שרה שנה. ד"א חזית איש
הק[ב"ה אמר]ה לפנ[יו ר]בונו [של] עו[לם] חזית איש מהיר במלאכתו
והם רוצים למנות עם החשוכים[12].
באותה
5 שעה יצאה בת קול [ו]אמרה להם לפני
מלכים יתיצב[13]
זה בית דויד. בל יתיצב לפני חשוכים זה הרודף
וחבורתו שנ' התעיף עיניך בו ואינינו[16]. [17]צריך
אדם שיהיה בו [בי]נה להבין דבר מתוך דבר[18]
שנ' לקחת מוסר
השכל[19] א"ר יהושוע בן לוי אם זָכָה
אָדָם בכל [דרכיו][20] צריך מוסר בכל דרכיו[21] שנ' לקחת
מוסר השכל כבן[22]
שנתמנה
10 אדם שופט צריך להשכיל האיך מזכה
את הזכיי ומחייב את החייב. ד"א לקחת מוסר השכל כבן נתמנה
אדם שופט צריך להשכיל היאך מדקדק את הדין בשביל שלא יחטא ויחטיא את העולם
שכבן שהוא מקלקל את
הדין הוא חוטא ומחטיא את העולם. ואתה אדונינו נשיאנו דניאל ראש
ישיבת גאון יעקב אתה ידע[ת]
הכתב שאני מבקש ממך תשובתו קרעו
אותו בשביל זה האיש ומהיום שקר[.. ...] אותו עד הנה לא
15 נמצא עושׂה צדקה[24] ומשפט
ומישרים מה מישרים הללו אדם מהלך בהם ואינו ניכשל בהם כן אם הוציא
[הד]ין לאמתו אינו חוטא ואינו מחטיא את העולם. ד"א צדק ומשפט ומישרים מה מישרים
הללו
[אדם רץ] בהם ואינו ניכשל[25], כך
אם הוציא את הדין לאמיתו ליום הדין מלאכי השרת ריצים ומלמדים
[עליו זכות[26] שנ' כי] מלאכיו יצוה לך וג'[27] כי י'י יהיה בכסליך וג'[28] י'י ישמרך מכל רע. ישמר צאתך
ובואך
20 [...] תשובת הכתב שאתה יודע כי קרעו אברהם נ"י
ב. מעשה בית דין. פסטאט 1051-1057.
דף קרוע לכל אורך הקצה
החיצוני. צולם צד אחד בלבד. 17 שורות תוכן וחתימות עדים בכתב ידם.
בסופו "שנעשה על
דעת דניאל הנשיא" מוזכר גם בשורה 6.
התעודה בעברית, ארמית
משפטית, וערבית-יהודית[32], היא מודעה שעסקה עתידית נעשית באונס. פותחת:
"מעשה שהיה לפנינו אנו העדים החתומים ... לירח מרחשון [אלף] ותלת מאה ושתין
ו[חמשה?]" (1053). חברי בית הדין מעידים על קבלת המודעה. אחד מהם, כנראה
הכותב של המסמך, הוא "יפת החבר בר
דוד בן שכניה" חזן הקהילה הירושלמית בפסטאט שתעודותיו מתוארכות עד 1057 בזמן
כהונתו של דניאל בן עזריה[33]. נראה שיפת הוא המחבר של התעודה והוא הרושם את
העדות שבאה לפניו, אך הכתיבה המרובעת אינה דומה לתעודות
הרבות המיוחסות לו.
אפשר שלפנינו טיוטה
שכן יש בה תיקון בין השורות, המעדיף לשון ארמית משפטית "שהדי" על העברית
שהייתה כתובה לפני כן "עדים".
מעשה
שהיה לפנינו אנו העדים החותמים עדות...
לירח
מרחשון [... .ת]לת מאה ושתין ו[חמשה?...
פה
[על] נילוס [נהר]ה מותבה איך יפת החבר בר ד[וד בן שכניה[34]] ...
(עדים)
שהדי וכתבו וחתמו ותנו ל[..] דיהוי בידי ליזכו י[...
מודעא
ק[א]מיכון ן' אבו אלחסן יאשיה הנשיא[35]
ועלון א[..
אבן
ריוח וגיירהם כ[..] אלי סידנא דניאל הנשיא במ[..
ואה[..]
בי ואתרו בי תאנייה בראיהם [...]
מצ'א
מן אראד יצלח [ק]אלו פאש(.)רטו בשרוט לא י[גוז]
אן
יקבל הדה אלשרוט ואן לם יקבל יבקא עלא הדה אל[...]
דכלת
להם תחת אימן הדה אלא[..]ור פלים הו בראיי בל [...]
תחתה
וכען הוו שהדי דכל דאינון כתבין וחת[מין ...
בין
בדיבור בין בנדר בין בכל תנאין דאינון עבדין ע[..
אונסא
הוא דקא אנא עביד ולמחר מבטל ל[..
דיפת
הח[בר] בר דוד בר שכניה דנן [...]
אלצהרשתי
ואבראהים אבן סגמאר[36]
וזול[..]
שנעשה
על דעת דניאל הנשיא הוא כי היכ[..
ליה
דליהוי בידיה לזכו שריר וקיים
חלפון
בן שבת נ"נ
שלמה
בר נתן[37]
נ"נ שלמה קטן תלמיד[..
ג. איגרת מאת דוד בן דניאל בן עזרה
קטע מסוף האיגרת, כולל
דברי ברכה מתוך ישעיהו נח:י-נח:יא. חתום, כנראה ביד הכותב, "דוד הנשיא בן
[דניאל] גאון בן עזריה[38] ..." . הכתיבה היא פורמלית,
של סופר לשכת הגאון, בכתיבה דומה לזו שבמסמכי אביו של דוד- דניאל בן עזריה, (ניו
יורק ביהמ"ל ENA 3765 דפים 3- 6[39] וכן קמברידג' T-S 20.90 [40]). וכן סגנון הכתיבה קרוב
לסגנון שבאיגרת שפרסם שייבר בשם
"קאופמן 120"[41]. ר' דוד חותם בכתיבת ידו, השונה מכתיבת התוכן שהיא כתיבת מזכיר. קאופמן
120 קרוע מלמטה. הוא עוסק
בזכותו של ר' דוד בראשות הגולה, כזכות דוד המלך "אשר הרים ראשינו על אויבינו".
ואפשר שהקטע שלנו הוא מהמשך אותה איגרת, הפותחת "במקהלות [ברכו אלהים]".
כמותה, גם הקטע שלנו נכתב לנמענים בלשון רבים. שייבר היה סבור שהמחבר הוא דניאל בן
עזריה, אך אם הקטע שלנו הוא המשכה, ברור, על פי החתימה, שהכותב הוא בנו- ר' דוד בן
דניאל[42]. אמנם יש להסתייג מלקבוע
שלפנינו ההמשך של קאופמן 120, שהרי לכאורה השורות צרות יותר משם. ר' דוד עלה
לראשות הגולה בערך בשנת 1092.
[... ... וימנע מרשעים]
אורם [וזרוע רמה תשבר[43]. ותפק לרעב נפשך ונפש]
נענה תש[ביע וזרח בחשך
אורך ואפלתך]
בצהרים ונחך [י'י תמיד
והשביע בצחצחות]
נפשך ועצמותיך [יחלִיץ
והית כגן רוה וכמוצא]
מים אשר לא יכזב[ו
מימיו[44] ...]
הוא יספיק על ידיכם[45] כל [...]
מן הנותנים ולא מן
הלוקחים [...]
וטובותיכם ירביון
לעדי[עד...]
דויד הנשיא בן [דניאל]
גאון בן עזריה [...]
ד. פתק (של דניאל או דוד)
דף קטן קרוע וחסר בצד
ימין. החתימה "ישועה" נהוגה הן בידי האב והן בידי בנו. גם כתיבתו הפורמאלית
של המזכיר משותפת לשניהם, כפי שרשמנו בקטע הקודם.
...] סיטי? לפרנס אידה
ללה [...]
[...] אלי אבי אלפרג'
אלרמ[..] גאזאלה לב[...]
[...] מוצל הדה אלאחרף
[א]לי אן אחצר
[...] חאכמא פי בית
דין [א]ן שא אללה
ישועה
GMB 0056
[1] A comprehensive description of the
collection and its provenance has been composed by Dr. Renate Smithuis, 'From
Cairo to Manchester', eds. Smithuis and P. Alexander, Oxford Univ. Press,
2013 pp. 1-59.
[2] In an inventory of the Collection
received by S.D. Goitein in 1958 from a Mrs. Matheson, there are 96 items described
as "Fragments already separated by Dr. M. Gaster" (NLI Goitein
Archive Arc. 4* 1911
series 6 box 22). In the many pages
of the notebooks, particularly the last page, are short notes in Gaster's hand.
[4] Special thanks to the Rylands staff
members who were of great help, reconstructing and digitizing this treasure:
Dr. Renate Smithuis, Carol Burrows and Elizabeth Gow.
[5] (כיהן 1051- 1062). ש"ד גויטיין
'שלם' ב' תשל"ו עמ' 41- 101, ושוב בהישוב
בארץ ישראל תש"מ, אסף 32 אגרות
הקשורות לדניאל בן עזריה. מ' גיל, ארץ
ישראל בתקופה המוסלמית תשמ"ג, ח"ב עמ' 625- 732, פרסם 56 מסמכים כאלה.
[6] 1760.30 מוזכר
על ידי ייבין במסורת
הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי, תשמ"ה, עמ' 211. קטע 1772.14 פורסם עם צירופו לקטע המשלים, מ’ גיל, במלכות
ישמעאל בתקופת הגאונים, תשנ"ז ח"ב תעודה מס’ 632 ח"ד עמ’ 104- 105. פקסימיליה של 1770.19 הופיע,
ללא ציון, בספר: ישראל- עם ארץ מדינה, הוצאת יד בן
צבי, תשנ"ח עמ’ 173.
[10] למנות- במדרש משלי שם, וכן במהד'
בובר (וילנה תרנ"ג) : "למנותו עם..", כלומר למנות את
שלמה עם ג' מלכים וד' הדיוטות- היינו המנהיגים הרשעים שאין להם חלק בעולם הבא, כפי
שמנו אותם במשנה סנהדרין י:ב.
[12] חשוכים- אפשר לקרוא כאן
"חשובים". אך לפי הקשר הפסוק הנדרש צ"ל חשוכים.
[13] עד כאן המקביל במדרש משלי שם.
[14] כוונתו לכתוב "הרודף",
אלא שהכותב מתקן את עצמו תוך כדי כתיבה. וחוזר על שלש תיבות אלה. ואפשר שמתקן טעות
העתקה תוך כדי כתיבה.
[16] משלי כג:ה. לא מצאנו דרשה זו "זה
בית דויד... ואינינו" במדרשי חז"ל הידועים. אלא כאן המחבר מוסיף משלו ומכוון
את דבריו לנושא המשך האיגרת. תוך כך, מוסיף רמז על יחוסו של הנמען לבית דוד.
[17] מכאן ממשיך ממדרש משלי על משלי
א:ב-ג (מהד' ויסצקי עמ' 9-10, שורות 82- 90) , על הכתוב "לדעת חכמה
ומוסר".
[19] משלי א:ג. בכל נוסחאות המדרש בלי
"שנ'" כיון שהוא דיבור המתחל של המאמר הבאה. כאן הוא פסוק המקור מאמר
שלפניו, וחוזר שוב בסוף המאמר הבא.
[21] א"ר יהושע בן לוי... דרכיו-
נמצא רק בשני עדי נוסח מאמר דומה: וטיקן 44 "אמר ריב"ל אם זכה אדם לתורה
צריך להשכיל בכל דבר ודבר". ובכ"י שנמצא בגליון דפוס (ר"ש ליברמן
קרית ספר יג עמ' 105-112) : אמר... צריך להשכיל בכל דרכיו". בכל שאר עדי
הנוסח המאמר חסר. ולא מצאנו בכל מקום אחר. במקביל בנוסחאות (ויסקצי שורות 85-86):
"ד"א אם זכה אדם לתורה צריך להיות צדיק בכל דרכיו". נראה שהנוסח
שלפנינו באגרת מצמצם את שני המאמרים.
[22] צ"ל כיון. אלא כך דרכו של
הכותב גם בהמשך. ונראה שבדיאלקט הרגיל אצלו האות ו' מוגה כעיצור קשה כצליל ב',
ולכן ניתן להחליפם. ראה מילון Sokoloff, Jewish
Palestinean Aramaic עמ' 390 ער' סתב,
והנ"ל Jewish Babylonian Aramaic עמ' 801 ער' סייב. תודה לידידי פרופ' משה מורגנשטרן שהעיר לי על כך.
[23] ואתה אדונינו... לפני מלכים
יתיצב- הוא תוכן המסר שהכותב משחיל לתוך המדרש, באמצע המשפט. מכאן ואילך המשך רצוף
של מדרש משלי , שם שורות 90- 94
[29] מכאן עד סוף האיגרת הכתיבה גסה
יותר, אך אפשר שהוא אותו כותב.
[30] הקדש- מסומן למחיקה בעזרת נקודות
מעל כל אות. כנראה רצונו לכתוב: 'הקב"ה' כפי שהמשיך.
[31] תהלים קלב:יב.
[32] תודתי לדן גרינברג שתיקן את
הקריאה שלי של השורות שבערבית יהודית, בתעודה זה ובתעודה ד' בהמשך.
[33] ראה עליו בהרחבה: גיל, ארץ
ישראל, ח"א עמ’ 482- 484, א’ ברקת, שפריר מצרים עמ’ 122-132. יפת החזן, מוכר
מתעודות רבות מימי אפרים בן שמריה, המתוארכות 1014-1057.
[34] הושלם על פי שמו המלא המופיע
בהמשך. גט מכתיבת ידו של דוד בן שכניה משנת 1020 נמצא בניו יורק ביהמ"ל ENA 972, וגט אחר משנת 1024
בקמברידג’ T-S 10J2.1. שיר לפורים שחיבר נמצא במוצרי 246.2, II, ט’ בארי, כנסת עזרא, ירושלים תשנ"ה עמ’
251. בכל אלו חתימתו עם התואר "חזן" או "ספרא". יפת החליף את
אביו בתפקיד סמוך לאחר מותו כפי שמרומז ב- T-S 20.104 שורה 10 (גויטיין, הישוב עמ' 88; גיל, ארץ
ישראל ח"ב עמ' 584). דוד נפטר לפני כו אלול 1027 (בברכת המתים בסוף T-S
NS J 51 צד ב') .
[36] אברהים [בן דוד?] אבן סגמאר, הוא
ראש הישיבה בקהילה הארץ-ישראלית שבפסטאט (ראה גיל שם, ובעמ’ 424, ברקת שם עמ’ 130-
132).
[37] מוכר מתעודות אחרות: אוקספורד Heb. f.39 דפים 29-30 (מאן, Jews of Egypt II p. 174 משנת 1042);
קמברידג' T-S
8J33.5 (גיל, ארץ ישראל עמ' 339).
[38] מ' גיל, ארץ ישראל, תשמ"ג
ח"ג עמ' 331- 344 פירסם 14 מסמכים הקשורים לבנו דוד בן דניאל. רוב המסמכים
מיוחסים שם לכתב ידו של ר' דוד. גם הקטע שלפנינו כתוב ברווחים גדולים בין השורות.
אך סגנון הכתיבה מעט שונה.
[40] גויטיין, היושב בארץ ישראל עמ'
175, שם הוא מתואר כהמזכיר של דניאל בן עזריה.
[41] א' שייבר Acta
Orient. Hung. XVII (1964),
pp. 217-219, פקסימיליה שם, עמ' 231-232
(ושוב Genizah
Studies, NY 1981, pp. 171-175, פקסימיליה שם, עמ'187-188,) ומשם העתיק גויטיין, שלם ב'
תשל"ו עמ' 89-90; ושוב ב'היישוב בארץ
ישראל' תש"מ עמ' 169; מ' גיל בארץ ישראל, ח"ג עמ' 342. הקטע חסר מאוסף
קאופמן כיום.
[42] כפי שסבר גיל שם.
[43] איוב לח:טו. שני פסוקי המקרא
האחרים עם התיבה "אורם" אינם מתאימים לכמות השטח הנותר בשורה.
[44] ותפק...מימיו- ישיעהו נח:י-יא.
