‏הצגת רשומות עם תוויות רמבם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רמבם. הצג את כל הרשומות

1/27/2015

Eli Genauer: Diagrams of the Yesod Hamizbeach- Zvahim 53b






An example of  the inability of the  printed Talmuds to portray the diagrams of Rambam and Rashi, as found in the manuscripts. 


I would like to focus on the Yesod  of the Mizbeach, whose dimensions are discussed at the beginning of the Mishnah  Middot 3:1 and again at the very end. The beginning of the Mishnah) states as follows:
 המזבח היה שלושים ושתיים, על שלושים ושתיים.  עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד
This describes the Yesod being thirty two Amot square by one Amah high.
However the end of the Mishnah adds the following qualification
היסוד היה מהלך על פני כל הצפון, ועל פני כל המערב; ואוכל בדרום אמה אחת, ובמזרח אמה אחת
This states that the Yesod did not encompass the entire base of the Mizbeach, rather it only ran along the northern and western sides of the Mizbeach . It then “ate” one Amah of the southern and eastern sides.  What that means, and how it looked is the subject of this article. We will also delve into how the rendering of the illustrative diagrams changed through the ages.
The Gemara in Zevachim 53B discusses the 4th Mishnah of the Perek”. It begins as follows
העולה קדשי קדשים שחיטתה בצפון וקיבול דמה בכלי שרת בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע  
“The Olah is ‘Kodesh Kodashim’….and its blood requires two applications which are (like) four”.
During the ensuing discussion, it emerges that the blood is applied in two corners which are diagonal to each other, and they are the northeastern and southwestern corners. The reason it could only be these two corners is because the southeastern side did not have the Yesod. The Gemara then states:
עולה טעונה יסוד וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד מ"ט אמר ר' אלעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה
The Olah requires a Yesod, and the southeastern corner did not have a Yesod…why is this? Rav Elazar says because it was not in the portion of Toref ( Binyamin), as Rav Shmuel Bar Rav Yiztchak stated ‘The Mizbeach “ate” one Amah in the portion of Yehudah’

We again have this concept of an Amah being “eaten” on a side of the Mizbeach, and we will now study the three main opinions as to what that means,

 The best summary of these opinions and their sources can be found on the website of Shimon Wolf.   (www.swdaf.com , and are being used with permission.)


The Rambam’s opinion is that the Yesod encompassed almost all four sides of the Mizbeach except for one Amah on each side of the southeastern corner. The Rambam states his opinion in Midot 3:2. Curiously he does not state it in Midot 3:1 which most fully describes the Mizbeach and where the concept of two sides 'eating' into the southern and eastern side is mentioned. What I also find most interesting is that the Rambam does not use a lot of words to explain his opinion but rather relies very heavily on the diagram that is part of his commentary.
Here's Rambam's sketch, drawn in his own hands (Oxford Bodleian Library MS Poc. 295)


This is from the first printed Peirush Mishnayot HaRambam printed in Napoli in 1492 which was  transcribed from an unknown manuscript which contained a diagram.

The Rambam states as follows “After they built the Yesod  around all four sides of the Mizbeach )(or after we have explained that the Yesod  encompassed all four sides of the Mizbeach )as we have explained, they cut two sides until the Yesod encompassed the Mizbeach like this diagram…and from this diagram you can see what is mentioned here.” Nowhere does the Rambam state that only one Amah was left without a Yesod on either side of the southeastern corner.  He only points us to the diagram to understand what he is saying. The diagram seems to indicate that there was an Amah on the south and eastern side, but it wasn’t the part that was missing the Yesod.
The Mantova edition of Kodshim printed in 5422 (1562) does a much better job of illustrating the Amah that was missing from the Yesod on the south and eastern sides.


  
I think this proves again how important it is for a diagram to be accurate because understanding the Rambam’s opinion relies mostly on the diagram.

The opinion of the Tiferet Yisrael is stated and illustrated as a preface to his explanation of the third Perek of Midot. He states that after first constructing the Yesod all around the Mizbeach, you take away all of the southern and eastern side and it ends up looking like this:




You can see that his opinion is that the one Amah addition to the southern and eastern sides did not wrap around those sides but rather was a one Amah extension of the northern and western sides.

We now get to Rashi’s opinion which is explained and illustrated in Zevachim 53b.
What is clear from the words of Rashi, and especially from the diagram, is that the Yesod was complete only on the northern and western sections of the Mizbeach. It then “wrapped around” the eastern and southern sides for one Amah. In this way, three corners of the Mizbeach had the Yesod underneath them. The text of the Rashi is as follows.


דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה - אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן /זבחים/ (דף נד) היסוד מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג' קרנות כזה

In the standard edition of the Vilna Shas, the Rashi is accompanied by this diagram which Rashi refers to as “כזה”



Let us know trace the history of this diagram through time. There are only two manuscripts extant which have Rashi’s commentary to Zevachim 53B. One is in the National Library of Israel and one in the Paris-Bibliotheque National. According to the bibliographic data on the National Library of Israel website, both manuscripts date from the 1400’s.
Here is the diagram in the Rashi manuscript National Library of Israel Heb 4*13.

The diagram in this manuscript is incorrect in portraying Rashi’s Shita.  Rashi clearly states that the western and northern segments of the  Yesod wrap around the southern and eastern side one Amah in length. In this diagram, the northern and western sides of the Yesod extend in a straight line one Amah and do not wrap around the southern and eastern side. (This is actually the Shita of the Tiferes Yisroel )
Here is the diagram in the manuscript from the Paris- Bibliotheque Nationale Heb.  325


This is correct as it shows the Yesod wrapping around the southern and eastern sides. Neither diagram is drawn to scale, but at least in both diagrams, we get the schematic picture.

The Soncino family did not print an edition of Zevachim, so the first printed edition of Zevachim was printed In Venice by Daniel Bomberg in 1522. This is what Daf 53B and 54A look like.



You can see that the Bomberg editors left room for the diagram at the top of 54A but did not include the diagram. This was consistent with all their editions which did not include actual diagrams, though they often left room for them and said “כזה”[ There is one exception and that is the diagram in Rashi’s commentary to Sotah 43B (2)]

Although the Berman Frankfurt on Oder Shas of circa 1698 was the first printed edition to include most diagrams, it did not include one for Zevachim 53B.
The first printed diagram I could find was from Frankfurt Am Main from 1720. It looks like this


From then on the diagram did not change in subsequent editions of the Talmud and is basically the same in the classic Vilna Shas.

gmb 050



















2/28/2013

המילה האחרונה של רמב"ם, ספר נשים


On the final version of Mishne Torah Book of Nashim. A correction of the author at the beginning of the book (Ishut I:2) is mentioned in Abraham Maimonides' response, but his father's European critics, were unaware of it, as their copies were stemmed from an earlier edition. The amendation didn't make it to the printed editions either. But it is found in a Genizah fragment and in ms Oxford Bodl. Hunt. 211 (Cat NB 594) . Once this ms has been qualified as the final edition of Nashim, we can discover other self-corrections which were unknown to the European Rishonim and printers. Including another, as the above, in which Maimonides concedes to his critic- Rabad of Posquieres.



במשנה תורה להרמב"ם, תחילת הלכות אישות (א:ב) בנוסח המצוי :

ובאחד משלשה דברים האשה נקנית, בכסף או בשטר או בביאה, בביאה ובשטר מן התורה ובכסף מדברי סופרים.

ואילו בכתב יד אוקספורד בודלי  594 כתוב:

ובאחד משלשה דברים האשה נקנת. בכסף או בשטר או בביאה. ושלשתן דין תורה.

זאת בהתאם לעדות של בנו ר' אברהם בתשובה המופיעה בברכת אברהם סימן מד (מובא בכסף משנה שם) שזהו נוסח "דבריו המתוקנים בכתב ידו" אשר "הגיה בספרו".

הנוסח המתוקן נמצא גם בקטע גניזה T-S F8.117. (בפינה התחתית-שמאלית של התמונה, תודה לד"ר בנימין אותווייט שסיפק את הצילום)


מסגנון הכתיבה, יתכן שהמעתיק של הקטע הוא שלמה הלוי, בנו של חברו של הרמב"ם, "הדיין המשכיל" ר' שמואל בן סעדיה. מעתיק זה הותיר קטעים רבים בגניזה, בעיקר מתוך עותקיו של הרי"ף ומשנה תורה. הוא חתום על ספר משפטים כ"י אשקוריאל, והעתיק סדרת כרכי פירוש המשנה שבאוקספורד 399-394, המוגהים כנגד האוטוגרף. כדוגמא של קרבתו של שלמה הלוי לאוטוגרף הרמב"ם, די לראות את הערת הרמב"ם שהוסיף להקדמה לפרק 'חלק', בסוף אל-קאעדה אלראבעיה. כאן באוטוגרף-


 וכאן, בעותקו של ר' שלמה הלוי, ההוספה המאוחרת של המחבר, המפנה למורה נבוכים, מופיעה בגליון, כפי שהוא במקור. 


הנוסח המצוי, שקדושי כסף הם מדברי סופרים, כבר התקבל בין הראשונים. הרמב"ן [השגות לספר המצוות שורש ב] העיר שדעת הרמב"ם תואמת את שיטתו במניין המצוות. אלא שעתה מתברר שבסוף ימיו יישר קו עם הראב"ד, שהשיג עליו: "ובכסף מדברי סופרים. א"א זה שבוש ופרוש משובש הטעהו".

הגהה עצמית זו מופיעה רק בכתב יד אוקספורד 594 (מעתה "כי"א") ובקטע הגניזה הנזכר. כנראה שהמחבר תיקן לאחר שהעותקים שעליהם התבססו כל יתר עדי הנוסח כבר הופצו באירופה, בבחינת "כתב אשר נכתב בשם המלך .. אין להשיב". אם כן כתב יד זה משקף את ה"מילה האחרונה" של החיבור, וראוי לבדוק אותו לשינויים אחרים שהרמב"ם הגיה בערוב ימיו. כמו כן, נוכל לברר אלו שינויים נכנסו בנוסחאות המצויות, שאינם הגהות מידי הרמב"ם, אלא פרי עבודתם של עורכים מאוחרים יותר.


אישות ג:כ
הגהה נוספת באותו עניין,  השוואה בין קדושי ביאה ושטר, לקדושי כסף. בנוסח המצוי לפנינו בדפוסים, כתבי יד ולפני הראשונים:

 ... כך גומר ומכניס, אבל הכסף מדברי סופרים.

בכי"א: ...כך גומר ומכניס. וכן הכסף דין תורה ופירושו מדברי סופרים.

גם כאן נוסח ההגהה מוכר למרן בכסף משנה שם (ומשם נכנס לדפוסים האחרונים בסוגריים), ומצוי גם אצל אחרים בסביבתו. כך נרשם בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' יח.
ושמא הגיע לפני מרן עותק מיוחס של ספר אישות.  ידוע  [הבלין, הקדמה למשנה תורה הספר המוגה, מכן אופק תשנ"ז עמ' 23- 25] שהגיעו לסביבתו עותקים כאלו, כפי שנמצא שבקולופון של משנה תורה ספר עבודה וזרעים שבאוקספורד 598 (דף 256) נכתב שהוא הוגה מכתב יד שהוגה מהטופס המקורי בצפת שנת צ"ז. ועוד, כפי שמעיד בעל ה'מלאכת שלמה' שמצא כתב יד של ספר טהרה שהיה מוגה בארם צובא מעותק בחתימת יד הרמב"ם. ר' שם טוב בן אברהם, בעל המגדל עוז, מצא עותק כזה לספר אישות כשבא לארץ הקדושה (לשונו שם אישות ז:יז).

אישות יא:ו

נוסח המצוי: ואין משיאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודע שהביא סימנין.

בכי"א המילה "הקטן" נמחקה (עדיין ניתן לזהות את צילה של האות ק'), ועליה נכתב "הנער". כנראה אחרי שנגלו לו סימנים לא ניתן כבר להגדירו "קטן". הנוסח המוגה מופיע בשו"ת ר’ בצלאל אשכנזי סימן ג’.

אישות יא:ח
סמוך אחריו,  הנוסח המצוי:

כל בתולה שכתובתה מאתים יש לה טענת בתולים. וכל שכתובתה מנה או שלא תיקנו לה חכמים כתובה. אין לה טענת בתולים. והמתיחד עם ארוסתו קודם נשואין. אין לה טענת בתולים.

בשני הסעיפים הראשונים הנושא היא האשה, ולכן ההלכה: "יש לה טענת בתולים". וכך, באשגרא דלישנא, גם בסעיף השלישי. אלא שם הנושא: "המתיחד..." נתחלף לבעל. ולכן בכי"א הוחלף לשון ההלכה: "אין לו טענת בתולים".

אלא במקרה זה, בעוד הנוסח הקדום כבר מופיע בראשונים וכתבי יד אירופאים, גם הנוסח המתוקן זכה להפצה בכתבי יד אחרים מהענף התימני הקדום: כ"י ניו יורק ביהמ"ל Rab. 457, וסאן פרנציסקו אוסף סוטרו 122. [כתב היד השני קרוב מאוד לכי"א. הדמיון בולט בחלוקת ההלכות המשותפת לשניהם, השונה מאוד מהחלוקה שבדפוסים. וכן יש בין שלשתם טעות העתקה משותפת: באישות כא:א,  בניגוד לתוספתא מפורשת (והגיון ההלכה) שלשתם השמיטו התיבה "לא" במשפט "ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו". כך שברור השפעתו של הנוסח שבכי"א על שני כתבי יד אלה, בני הענף התימני הקדום].

במקומות של נוסח ייחודי המשותף בין כי"א ובני הענף התימני הקדום, ניתן לומר שתיקונים אלו משקפים מצב ביניים. הרמב"ם הכניס הגהות אלה אחרי ההפצה של העותקים האירופאים, (שהגיעו בסופו של דבר לדפוס), אך לפני התיקונים האחרונים (שנשמרו רק בכי"א וגניזה).



בשלב הלא- סופי הזה, נכנס גם התיקון הבא: 
אישות יח:יד.
הנוסח המצוי לפני הראשונים ובדפוסים: הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונות בשוה, שאין דין קדימה במטלטלין.
הנוסח הקדמון של הרמב"ם, שעמד לפני הראשונים [ראב"ד, ר' ירוחם מישרים כג:י, מגדל עוז, מאירי, רע"ב] ומצוי בכתבי היד הספרדים [פריס ספ"ל 337 ורומה אנג'ליקה 63] תואם את דבריו בפירוש המשנה (כתובות י:ג).



על דברים אלו השיג הראב"ד, וטען שהשוויון בחלוקה אינו מדין מטלטלין, אלא מדין מאפייני מזונות: "א"א ואפילו ניזונות מן הקרקע לפי שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו וכבר הגיע שעת החיוב לכולן בבת אחת והוה ליה כלוה ולוה וחזר וקנה שכולן שוים בו".

אולי מתוך הסכמה להשגת הראב"ד שינה הרמב"ם את התיבה האחרונה ל"במזונות". תיקון זה הספיק להגיע גם לכתבי יד סוטרו וביהמ"ל. במקרה זה, הנוסח המתוקן הגיע גם לאשכנז, בהעתקת דברי הרמב"ם שבאור זרוע (ב"מ סי' מח), ונמצא בכתב יד ספרדי אוקספורד 572.





אחרי המילה האחרונה-

מעתה, אם קבענו מהו הנוסח האחרון שיצא מאת המחבר, ניתן לראות שכבה של שינויים שנכנסו מאוחר יותר בידי עורכים או סופרים. פעילות זו היא בעיקר בתחום ליטוש הלשון לצרכי הבהרת הקריאה.

אישות יז:יג.
נוסח כי"י אוקספורד וסוטרו:

אבל המוכרת שלא בבית דין אינה צריכה הכרזה. ואע'פ שהן שלשה. נאמנים ויודעים השומא.

לאחר שנקבע כאן עיקר החידוש של התלמוד (כתובות צח ע"א), שאין צורך בהכרזה, מוצג כאן בדרך אגב, שאינה בהירה דיה, החיוב למכור בב"ד של נאמנים. לכן שוכלל הניסוח בכ"י ביהמ"ל (מזרח\ תימן), וכ"י אוקס 572 (ספרד):

אינה צריכה הכרזה אלא שלשה נאמנים...

והנוסח האירופאי שבסמ"ג (עשין מח) המצוי בדפוסים:

אבל המוכרת שלא בבית דין אינה צריכה הכרזה ואע"פ כן צריך שלשה שהם נאמנים...


נדגים עתה הלכה שעברה תהליך של הוספות שמטרתן השלמה וליטוש לשוני לצרכי בהירות. מאחר שראינו שהמילה האחרונה של הרמב"ם מוצגת בכתב יד אוקספורד 594, ניתן מעתה לומר שהשלמות אילו, שאינן שם, בודאי לא יצאו מידי המחבר.

אישות יב:יח
כאן הערה אישית של המחבר. נוסח הבסיס נמצא בכי"א. בסוגריים סימן [ת]  מובא הנוסח של שני כה"י התימניים הקדמונים (סוטרו וניו יורק), וכה"י הספרדים [ס] (פריס ואוקספורד 572). בכתבי היד האלו מתגלות שתי שכבות של ליטוש לשוני והשלמות לשון, ובדפוס [ד] השלמה נוספת:

ויש מי שהורה שפוסקין לה [ד+ מזונות] בחזקת שלא נטלה ולא מחלה. ואין מצריכין לה [תסד: אותה] להביא כתובה. ולזה דעתי נוטה [סד: ודעתי נוטה לזה] במי שהלך בעלה. הואיל ויש לה מזונות מן התורה. אבל אם מת בעלה [תסד+ אין לה מזונות] עד שתביא כתובה.







gmb 0041






2/22/2012

דן גרינברג- פראיץ’ אלסתינייה: ספר מצוות תימני שגילינו זה עתה


הרמב"ם בספר המצוות שלו, במעבר בין מצוות עשה למצוות לא תעשה, מעיר שחיוב המצוות הוא אינו על כל אדם בכל עת, וייתכן ואדם יעבור את חייו ללא חיוב במספר רב של מצוות. בהמשך הוא קובע שיש רק ששים מצוות עשה שהם חובה על כל גבר בכל עת, אותן הוא מכנה המצוות ההכרחיות, והוא מפרט מה הן המצוות האלו על פי המספור שהוא קבע בספר המצוות שלו. כחלק מהפירוט הוא מציין גם באלו מצוות הנשים חייבות ובאלו הן פטורות, ומסכם שהנשים חייבות בארבעים ושש מצוות מתוך הששים שהגברים חייבים בהן.



ברשימה להלן אתאר בראשי פרקים קטע מתחילת חבור העוסק בששים המצוות האלו, ההכרחיות על כל גבר בכל עת.

הקטע הנזכר הוא שבעה דפים השייכים לספריה הלאומית שנמסר לי באדיבותו של ד"ר עזרא שבט. הוא נמצא בין הדפים של כתב יד אחר- ספ"ל NLI 4o 1319 ועבר שיקום במעבדה של הספרייה הלאומית.

תיאור כתב היד: שבעה דפים הכתובים בכתיבה תימנית בינונית, 31-33 שורות בעמוד. הקטעים בעברית מנוקדים בניקוד חלקי, בבלי או טברני. לא כל הדפים רצופים. כנראה שהדף השביעי העוסק בדיני שחיטה וטריפות אינו שייך לחיבור הנ"ל והוא מתוך חיבור אחר.

בדף הראשון נמצאת טבלה הממספרת את ששים המצוות לפי שלוש שיטות; בטור הימני מספור המצוות על פי סדר הופעתם בתורה. בטור האמצעי מספור המצוות על פי מספורם בספר המצוות של הרמב"ם. בטור השמאלי מספורם מא' עד ס' לפי סדר רציף שקבע המחבר. בנוסף יש טור רביעי ובו תיאור קצר של כל מצווה בעברית גם הוא מסודר על פי סידור המחבר, כפי שמצוין בגוף החיבור בראש טור זה. לסיכום פסקה זו: המצוות מסודרות מא' עד ס' בסדר שהמחבר קבע, ומול כל מצווה מצוין מה המספר שלה בספר המצוות של הרמב"ם ועל פי סדר התורה. לדוגמא: מצוות עשיית מעקה היא מצווה ט"ו על פי סדר המחבר, מצווה קפ"ד בספר המצוות של הרמב"ם ומצווה רכ"ב על פי סדר התורה.

בקטע שלפנינו שרדו סוף המצווה השנייה שהיא מצוות ייחוד ה', כל המצווה השלישית שהיא מצוות אהבת ה', כל המצווה הרביעית שהיא מצוות יראת ה', חלק מהמצווה החמישית שהיא מצוות קריאת שמע, ובערך חצי מהמצווה השישית שהיא מצוות התפילה.

את המצווה השישית שהיא מצוות התפילה מחלק המחבר לשבעה פרקים.

אופי החיבור: חיבור זה מתאר בצורה מפורטת מאוד, הלכתית והגותית, כל מצווה ומצווה מתוך ששים המצוות בהן עוסק חיבור זה. הרמב"ם כתב את ספר המצוות כתכנית עבודה לחיבורו הגדול 'משנה תורה', ולכן תיאורי המצווה בספר המצוות הם בד"כ קצרים מאוד ולא נכנסים לפירוט החיובים שבכל מצווה ומצווה, מכיוון שפירוט זה נמצא במשנה תורה. חיבור זה בעצם בא לשלב בין ספר המצוות של הרמב"ם לבין משנה תורה של הרמב"ם, אולם הוא אינו מסתפק בכך.

כתיבת ספרי מצוות, התלויים באופנים שונים בספר המצוות של הרמב"ם, הייתה ז'אנר מקובל בדור או דורות שאחרי הרמב"ם, ואנו מוצאים שרידים שלהם בגניזה הקהירית. חיבורים אלו סידרו מצד אחד את המצוות על פי סדר שונה מהרמב"ם; סדרם בתורה, סדרם במשנה תורה לרמב"ם, סדר אישי של המחבר, ומצד שני יצרו מעין הרכבה בין ספר המצוות התמציתי לבין משנה תורה המרחיב.

חיבור זה משתייך מצד אחד לז'אנר הנזכר לעיל אך מצד שני תלותו במשנה תורה פחותה והוא משתמש גם במקורות נוספים.

מקורות החיבור: המקור היחיד המוזכר בשמו הוא הרמב"ם אותו הוא מכנה 'רבנו ז"ל' או 'רבנו משה ז"ל כדרך תלמידי הרמב"ם. חיבורי הרמב"ם בהם הוא משתמש הם 'ספר המצוות' 'משנה תורה' ומורה נבוכים. בנוסף משתמש המחבר במקורות חז"ל. מקור מפתיע למדי בו עושה המחבר שימוש הוא סידור רס"ג. בתכלאל התימני יש שני ציטוטים מסידור רס"ג. האחד, בו מפורש המקור, עוסק באופן החזקת הלולב, והשני, בו לא מפורש המקור, עוסק בתנוחת הגוף באמירת התחנון. בקטע זה שלפנינו יש ציטוטים רבים בשפת המקור מסידור רס"ג, שמקורם בתימן מקום שעד עתה סיפק לנו ציטוטים מעטים מאוד מסידור רס"ג. החשיבות בעובדה זו נובעת מכך שהמקורות שיש לנו המצטטים את סידור רס"ג בשפת המקור הם מעטים ורובם נמצאים בגניזה הקהירית.

נקודה מעניינת נוספת היא שאין התאמה בין מספור המצוות המוכר לנו מספר המצוות של הרמב"ם לבין המספור שמחבר הקטע טוען שהוא המספור של ספר המצוות לרמב"ם. אי ההתאמה קיימת ביחס למספר מצוות. אציג בטבלה את המצוות בהם יש חוסר התאמה מתוך ארבעים ושלוש המצוות המנויות בטבלה שבקטע.


המצווה           מספרה על פי טענת הקטע         מספרה על פי המוכר לנו

לקרוא קריאת שמע                      ה                            י

להתפלל                                     ו                             ה

לברך כהנים את ישראל                ז                            כ"ו

לחלוק כבוד לזרע אהרון               ח                           ל"ב

לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו    ט                           י"ח

לקשור תפילין בראש                    י                           י"ב

לקשור תפילין ביד                     י"א                           י"ג



כפי שניתן לראות אי ההתאמה היא רק מהמצווה החמישית עד המצווה האחת עשרה, ונראה שהדבר נובע מטעות של המחבר שבמקום לציין את מספר המצווה בספר המצוות של הרמב"ם חזר על המספור של המצוות שהוא מנה.

המחבר אינו מונה את המצוות, כפי שניתן לראות בבירור מהשוואתו לספר המצוות של הרמב"ם, על פי הסדר של ספר המצוות של הרמב"ם. מנייתו היא גם לא על פי הסדר במשנה תורה לרמב"ם השונה מהסדר בספר המצוות. כנראה שהמחבר מונה את המצוות על פי סדר שהוא קבע בעצמו.

שפת החיבור: החיבור כתוב בעברית ובערבית בצורה מעורבת. הציטוטים הם על פי השפה של המקור אותו הוא מצטט; ציטוט מסידור רס"ג או ממורה נבוכים יהיה בערבית, וציטוט ממשנה תורה יהיה בעברית. הדברים שהמחבר כנראה כתב מעצמו, או שלפחות לא מצאתי את מקורם הם בדרך כלל בערבית.

לסיכום: תיארתי לעיל קטע מתוך ספר מצוות העוסק בששים המצוות המחויבות על כל גבר בכל עת, הכתוב בכתיבה תימנית, שעושה שימוש במקורות חז"ל, בסידור רס"ג ובחיבורי הרמב"ם.

אני מקווה שיהיה המשך לתיאור זה שיעסוק במחקר מעמיק בקטע ולא רק בתיאור חיצוני.




Gmb 030