דוגמאות על חשיבות נוסח כתבי היד של הלכות הרי"ף

Havdalah time by stars seen only at night; unhatched eggs unconditionally pareve, but udders are not to be roasted with meat, the short version of Hamavdil; no drinking after the zimun. Obligatory Hallel on Rosh Hodesh; distance from one who is excommunicated; to whom do we say Kallah Naah, or the blessing of the Ba'al HaBayit?

All these are issues that in the copy of Rif likely to have been available to Rambam and most Rishonim, the decision differs from "our" printed version. From the Bet Yosef onwards, Poskim have been misled by the “innovative” version in print. A trend can be found of Europeanization of the Rif in later manuscripts and printed editions, that align the Rif with the Rosh and opposed to Rambam. In this series of articles I will present a few examples that have been discovered in Alfasi manuscript research, conducted in preparation for the scientific edition of the Rif, to be published by Hamaor in their Shas, hopefully before the Rif's 1,000nth birthday, coming up next year.

An introduction to this research effort has been presented in Yeshurun 18 (2007).

First I will provide a few examples of the process of Europeanization of the Alfasi, through the later manuscripts and early prints. I'll then present four categories of corrupted versions found in print: 1. Intentional changes. 2. Defective copy. 3. Additional passages that corrupt the resulting decision. 4. Extracted passages that corrupt the resulting decision.

הנוסח המתגלה בכתבי יד, בהשוואה לדפוסים, בולט באחידותו (בהתחשב בריבוי עדי הנוסח) וכן בולטת המידה שהוא שונה מהנוסחאות הנפוצות בדפוסים. התופעה מעידה על תהליך מרוכז וממושך של עריכה במשך המאות האחרונות שלפני הדפוס, תהליך שניתן לראות רק את התחלתו במקורות האירופאים. שינויים אלו כוללים מהוספת מילים בודדות לצורך הבהרה, עד לסיפוחם של מאמרים שלמים.

במסכת שבת בלבד, נמצאו 2,411 שינויים בין נוסח הדפוסים, לבין הנוסח שבכתבי-יד שסרקנו . בפרק אחרון של מועד קטן יש 377 מקומות שבהן נוסח הדפוס שונה מכל כתבי היד, ובפרק אחרון של פסחים 207. נוכח כמות מספרית זו לא ניתן לתקן את נוסח הדפוס על ידי הגהות אקראיות מכתבי יד ודפוסים ישנים, כפי שנעשתה עד כה. הדפוסים, אם כן, מציגים ספר אחר ממה שיצא מעטו של רבינו המחבר. ממצא זה לא רק מחייב את תיקון ה"עולה" (ע"פ כתובות יט ע"ב, רא"ש שם ב:יא), אלא מחייב גם את כל מי שנעזר ברי"ף כעד נוסח של התלמוד עצמו.

להלן כמה דוגמאות של נוסחאות שבאו לידי תיקון במהדורה החדשה, בעזרת סקירת כתבי היד ואלפי קטעי הגניזה. יש לציין שברוב המכריע של המקרים בהם נשתבש הנוסח שבדפוס הראשון, הנוסח המשובש, החסר או נספח, "נשמר בקפדנות" מהדפוס הראשון (קושטא רס"ט) עד לדפוסים האחרונים שבידינו. הנוסח הלקוי או "המחודש" הוא שעמד בפני רבותינו האחרונים, מהבית יוסף ואילך, ופעמים רבות הטעה אותם.

בתחילה נעמוד על כמה דוגמאות המסמנות מגמה של אירופיזציה של הלכות הרי"ף בכתבי היד האירופאים, ומשם בדפוס. בפרקים הבאים נעמוד על שינויים שבמכוון, שינויים שנגרמו על ידי טעויות בהעתקה, הוספות והשלמות, וחיסורים המשפיעים על פסק המחבר בעיני האחרונים התלויים בספרי דפוס.

שינויים המסמנים את המעבר לאירופה ומנהגיה

נביא כאן כמה דוגמאות של מהלך האירופיזציה של הרי"ף, המסתמן כבר בכתבי היד. עוד שנים רבות לפני הדפוס.

. הגייה אירופאית-

ברכות פרק ב. ברשימת מילות ה"דבקים" שבקריאת שמע, ביניהם חייב הקורא לשים רווח, מופיעים בנוסח המזרחי של הרי"ף, כ"י אוקספורד 550 (הנבחר להיות נוסח הפנים של המהדורה), וכל עותקי הגניזה (קמברידג' T-S AS 75.30 ; T-S AS79.84; T-S AS 94.126; פטרסבורג RNL Evr. II A 295.5/1 ) שני 'דבקים' נוספים: "אותו וזכרתם, תזכרו ועשיתם". למי שאינו דובר וכותב בערבית, או אינו מדבר עברית בהגייה מזרחית, יקשה להבין במה "דבק" התנועה שורוק עם העיצור וא"ו (שנשמע לו- "באב"), ולכן העידו תלמידי ר' יונה שב"ספרים מדויקים לא גרס".

 בעותקים העתיקים ביותר של הרי"ף האירופאי- כגון כ"י קרפנטרס, ונ"י ביהמ"ל Rab. 692 ,  הנוסח המקורי של הרי"ף עדיין נשמר,  ואפילו באשכנז- בהגהות מיימוניות (הל' קריאת שמע ב:ט)

רשימת ה"דבקים" בקריאת שמע, רי"ף ברכות פרק ב, בכ"י נ"י ביהמ"ל Rab 692, העמוד הראשון ששרד בכה"י, עם כותרת ורווחים חזותיים בין ה"דבקים".

אך בפריס 312, שנעתק בידי החכם האיטלקי ר' יהודה בן בנימין העניו (ריבב"ן), כבר הושמטו שני הדבקים

האחרונים.

2 .נוסח המשנה-

הנוסח של הגאונים של משנה שבת כב:ד "מי שנשרו כליו בדרך", נשמר בהלכות גדולות, ר"ח, ורמב"ם בפירוש המשנה. ואכן כך הוא ברי"ף כ"י אוקספורד. אולם בין העותקים האירופאים של הרי"ף, גם הנאמנים והעתיקים ביותר כמו כ"י פריס 312 שנעתק ע"י ריבב"ן, כבר נהפך ל"מי שנשרו כליו במים", והיא הנוסח שהגיעה לדפוסים. (אפשר שהנוסח האירופי מושפע על ידי פירוש רש"י. ראה רש"י שבת סה ע"א, ומה שהעירו על נוסחאו בתוס' שבת קמו ע"ב). ומעניין שגם במשנה תורה לרמב"ם (שבת כב:כ) אירע אותה תהליך. בכתבי יד המזרחיים סוטרו 117 ואוקספוד 586: "בדרך" ,ואילו בכתיב יד האירופאים , ואפילו הקדומים שבהם כגון פריס 337, כבר הומר ל"במים".

3. נוסח התפילה-

כבר בספרי הגאונים, בסדור רס"ג בהלכות גדולות חלה התפלגות נוסחאות בחתימת ברכת ההבדלה, כאשר יש גורסים "ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי" , כברמב"ם (הל' שבת כט:ג ), וכן נשמר עד היום בסידורי עדות מזרח. ויש גורסים בהפסקת אתנחתא או פסיק, בהעדר וי"ו החיבור: "בין ישראל לגוים, בין יום השביעי", כל מעתיק בהתאם למנהג השגור בפיו.

ברי"ף פסחים פרק י (דף כא ע"ב) בכ"י אוקספורד וברוב עותקי הגניזה: "ובין" כבסדורי המזרח, ואילו בכ"י קרפנטרס, כבר הוחלף ל-"בין".

ברי"ף שבת, בסוף פרק יט, בסוף מאמר ארוך על אזמל רבינו המחבר, תוך כדי שיחה לפי תומו, מוכיח את שיטתו שם בסיוע לשוני מנוסח ברכת ההבדלה:

"דקארו אינשי למלאכה מעשה כדאמרינן ובין יום השביעי לששת ימי המעשה דהינו מלאכה".

כך בכ"י אוקספורד, אע"פ שנוסח הברכה מנותק מהקשרו, מקפיד הסופר להעתיק "ו" החיבור. ואילו בכתבי היד האירופאים (ומשם בנוסח שבדפוס), הושמטה ה-וי"ו בהתאם לנוסח ההבדלה השגור בפיהם, ונהיה "בין יום השביעי".

וכן אנו רואים אותו תהליך בנוסח ברכת המילה. בכל נוסחאות סדור רס"ג ובסדור ר' שלמה בן נתן: "להכניס (בלי סיומת וי"ו הייחוס) בבריתו של אברהם אבינו". וכן העיד בעל העיטור: "בסורא בשתי ישיבות מדקדקים ואומרים להכניס בלא ויו" אך שם הוא קבע לומר "להכניסו" כפי שנהוג באירופה.  בכ"י אוקספורד של הרי"ף (שבת פרק יט, נה ע"ב), מופיע נוסח סורא, ואילו בעותקי הרי"ף האירופאים, כולל עותק ריבב"ן, וברא"ש, כבר הוחלף לנוסח השגור של הברכה- "להכניסו".

ובסוף ברכת "אשר קידש ידיד" התוספת "למען בריתו אשר שם בבשרנו" היתה מוכרת לגאונים והשיבו שלא לאמרו, ולכן איננה בסידורי רס"ג ור' שלמה בן נתן. ואילו בנוסח האירופאי של הרי"ף , התוספת נמצאת כבר בכ"י ריבב"ן, ואין צורך לומר, שנוספה גם בדפוסים. גם בעניין זה אנו עדים לאותו תהליך במשנה תורה לרמב"ם (הל' מילה ה). וברמב"ם כ"י הנבחר- אוקספורד Hunt. 80 (דף 164 כאן)המוגהה מספרו האישי של המחבר, וכן בכ"י פטרסבורג RNL Evr I 196 הקרוב לו חסר התוספת, וכן בדפוס ספרד (ר"מ בערך) אך נמצאת היא בדפוס רומא ר"מ, שונצין ר"ן ואילך.

 

רמב"ם משנה תורה דפוס ספרד

רמב"ם משנה תורה דפוס רומא

ויש לציין, שרק ברי"ף כ"י אוקספורד נשמר הנוסח הגאונים (רס"ג, רע"ג) של אמירת העומדים שם "כשם שהכנסתו למילה" במקום הנוסח המצויה "כשם שנכנס לברית".
התפועה קיימת גם לגבי תפילות אחרות, כגון ברכת בעל הבית שבברכת המזון. ההנהגה של רשב"י (ברכות מו ע"א): "ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית" מתקיימת כשפוטה בנוסח הגאונים (רס"ג עמ' לז) של ברכת בעל הבית המתברך בפי האורח בלשון נוכח "לא תבוש לא תכלם", "ותצליח מאד בכל נכסיך", "ואל יזדקק לפניך", "ואל ישלוט שטן במעשה ידך". כך ברי"ף כ"י אוקספוד, פירקוביץ' RNL Evr. II A294.6. בקמברידג' T-S F14.69- כך בשלשת האחרונים, כלומר בתוספת הברכה של רבי (הראשון בגוף שלישי- נסתר, כברמב"ם ברכות ב:ז- גם בכ"י).  בדורות הראשונים שלאחר הרי"ף, בפירוש הרא"ה (קטלוניה), ובכתב יד קרפנטרס (פרובנס) אנו מוצאים כבר את ההמרה מדורגת לנוסח האירופאי (מחזור ויטרי) הפונה לה' שיברך את בעל הבית, המוזכר בגוף נסתר "יבוש, יכלם, יצלח, נכסיו, ידינו". המהלך מגיע לשלמותו בדפוס ויניציא רפ"ב.

בדוגמא האחרונה לפרק זה, הדפוס הראשון עדיין משקף את הנוסח המקורי, אך הדפוס השני מיישר קו עם הרא"ש.

4.  ביצה פרק ד (דף טז ע"א): הנח לָהֶן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין.

וכך בכל כתבי היד וקטעי גניזה,  עד לדפוס הראשון, קושטא רס"ט ועד בכלל.

בעותק דפוס קושטא של הספרייה הלאומית המצולם כאן אנו עדים לתהליך בעיצומו. מוגהה בגליון, בכתיבה בסגנון איטלקית,  תוספת הקרוב לשון של הרא"ש (ביצה ד:ב),  המשנה את כל עמדתו של הרי"ף בשאלה- מתי מותר לפוסק לומר "מוטב שיהיו שוגגין". הוא מוסיף תנאי שבתוספות (שבת נה ע"א ד"ה ואע"ג) "והני מילי במילי דידעינן בודאי דלא מקבלי מינן אבל במידי דלא ידעינן מחוייב למחות בידם", זאת בניגוד למגמה שברי"ף, שבהמשך המאמר מאפשר לומר "מוטב שיהו שוגגין" אפילו באיסור דאורייתא (כברמב"ם, הלכות שביתת העשור א:ז). התנאי מוזכר בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מז בשם תוס' ולא בשם רי"ף.

ומהגליון, קצר הדרך פנימה לרי"ף עצמו. בדפוס השני, ויניציאה רפ"א, הוא כבר נמצא.

 ומשם לכל הדפוסים שבהמשך.

ביביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה הביא ר' עובדיה יוסף את התנאי גם בשם רי"ף, בדעה אחת עם הרא"ש, בהתאם לדפוסים ויניציאה ואילך, ועוד תמה במה מרן הבית יוסף לא ראה כן. אין כאן המקום להרחיב, אך מוכח שהדפוס ראשון, הוא הדפוס שעמד לפני הב"י.

gmb 033

איגרת לקהילת רמלה וקטע ספרא מלפני אלף שנים

תופעה: מקבצי נדבות המחלקים פליירים ופרוספקטים מעוצבים בטוב טעם, המביעים את זעקת מר-גורלם. התורם הפוטנציאלי נותר נבוך, מניין החסרי-כל מגייסים משאבים לגרפיקאי, פירסומאי וקופירייטר מקצועים ומוכשרים כל כך? מתברר שאינה תופעה חדשה.

בין עושר המקורות של התיעוד ההיסטורי החי שבקטעי הגניזה, מצאנו באוסף אנטונין, מס' B653, קטע שטרם פורסם, ובו נוסח של איגרת המופנית לקהלת רמלה ובה המלצה לתמיכה באדם אביון. נראה שמסמך זה אינו אגרת שנשלחה בדואר אלא טופס כללי לשימוש חוזר, שכן לא מוזכר שם העני כי אם "[פל' ב]ן פל' ממדינת פלונית (שורה 26) . להערכתנו הקטע כולל את השליש השמאלי של רוחב המסמך המקורי.

  הכתיבה מוכרת מקטעים רבים של ספרות חז"ל והגאונים, שנעתקו באותה יד. שנים מהם נושאים את חתימתו של אברהם בן יצחק אבן אלבקרה, והם סוף מסכת תענית ירושלים, ספריה הלאומית  4o 577.4.27, ופירוש מילות טהרות שבכ"י ניו יורק ביהמ"ל 19 RAB. שמלאו לו בשנה זו, תשע"ב, אלף שנה. רבים מהם הם רוטולוסים- היינו מגילות שנקראות לאורך. אחד התעודות בכתיבת הסופר הנ"ל, קמברידג' T-S J 27.12, מתוארך לראש חדש כסלו אלף שכ"א לשטרות, היינו שנת 1009.

NLI 4o 577.4.27

יתכן שגם הקטע המתפרסם כאן הוא רוטולוס. יעידו על כך סימני הקיפולים הרבים המורים שהקלף היתה פעם מגולגל.

כאופייני למסמכים אפמרליים, נמצא בצד ב', באותה כתיבה, שימוש אחר של הקלף שלכאורה, אינו קשור לצד א': טיוטת העתקה של שני פיסקאות בודדות מתוך תורת כהנים (כך נרשם בכותרת). אברמסון (במרכזים עמ' 104) ציין שמצא קטע תורת כהנים באותה כתיבה, אך ציין סיגנטורה לא נכונה ולכן טרם ראינו אותו.

יתכן שטופס האיגרת המיועד לקהילת רמלה נכתב לפני חורבנה בפרעות 1024, בידי גדודי בדואים בהנהגת האחים בני ג'ראח. (Mann, Jews of Egypt I 158-161; גיל, ארץ ישראל, ח"א עמ' 324).

פרופ' מ"ע פרידמן הפנה את תשומת לבי לנוסח של משנה סנהדרין ד:ה המצוטט כאן (שורה 24) "כל המקיים נפש אחת מיש[ראל]". לגבי עתיקות הנוסח "נפש אחת מישראל" ראה אורבך תרביץ מ (תשל"א), וקלנר תרביץ עה (תשס"א). שם מצא שהמקור הקדום ביותר שיש בו התיבה "מישראל" (היינו הנוסח שבפירוש ר"ח, סנהדרין לח ע"א), הוא כ"י פירנצה- (שנת ד' תקל"ו 1176) בבלי סנהדרין לז,א. אך איננו במשניות העתיקות. כעת מצאנו מקור קדום יותר, עוד לפני ר"ח. 

תודתי ליחיאל קארה שיעצני בקריאת כתב היד.

SP RNL ANT. B. 653  צד א

צד א

1. [..]ת ככוכבי מרומים. והגדל יקר ברון

2. [...] לזכות לחזות קיבוץ רחומים.

3. [...] כלול צ[..]ר אלים ואולמים. עת יהיו

4. [...] ש[.. ..]לומים. ישושג הספר

5. [..מ]ים. עת ילכו שחוח כל קמים. ועל

6. [הר]ימו נס על כל העמים . ותמחה

7. [..]מחז סתומים וחתומים. ועוד כל

8. [..חקו]קים ורשומים. בהידחות פשעי

9. [..נקיי]ם מכל אשמים. בהשמע רגש בכל

10. [...] כי נתרועעו ממלכות וכל האמים

11. [... נ]ושעו קדושים תשועת עולמים ככת'

12. [..של]ומכם אנחנו אנשי רמלה ולהזכירכם

13. [..]כם ובצאצאיכם ולזכותכם בוסת

14. [...] מקומות מושבותיכם הקדושים

15. [... בנ]י אל חי גזע צדיקים דורשי תעודה

16. [...] חפיצי זכיות טהורי לב ישרי דרך

17. [..]י צער נא(ו)מני רוח סומכי דלים

18. [..]עי לכת קדושי עליון רצויי מלך

19. [.. י]שמרם אלהינו ועזרם ויסמכם

20. [..בימ]יהם ובימי כל עמו בית יש' להנטע

21. [... א]דמתם וגו'. אתם יודעים אחינו

22. [..]ן יותר מזבחים וקרבנות שנ' כי חסד

23. [חפצתי ולא זבח ...] נשתבחו אלא בצדקה וכל מי שעושה

24. [...] נפשו וכל המקיים נפש אחת מיש'[ראל]

25. [מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא .. פרו]טה זוכה ומקביל פני שכינה שנ' אני

26. [בצדק אחזה פניך ... ב]ן פל' ממדינת פלונית הכירוהו(?) הנה

27. [..]ו מבני חשובם(?) ובעלי בתים ואירעו זה

28. [..]ה קשה ומחץ המזור וייסור המכאוב

29. [..]כו ותבע מנו לכתוב אל כבודכם להודיעם

30. [...] ותתמכו מיטותו ותרחמו עליו ותראו

31. [..]ל אירועו ושבירת לבו וקושי כאיבו

32. [..ת]עילימו מנו עין והפיקו לו נפש וחוסו

33. [..]ם והרחיבו מתנת ידכם לו ותעלה

34. [... לפנ]י משגבנו לנמלא משאלותיכם

35. [... לשמר]כם ל[ס]עדכם לעודדכם קץ הימין

36. [...] לעד

SP RNL ANT. B. 653  צד ב

צד ב'
שני משפטים בודדים מתוך ספרא, הראשון שורות 1- 3 ספרא קדושים י:יג-יד, מקוצר.  השני, שורות 4- 5 שם אמור פרק ט סימן ה.

תורת כ[הנים]

ושמתי אני את פני וג' ובמש[פחתו... 'מה תלמוד לומר א"ר שמעון וכי מה]

חטאת משפחתו אלא ללמדך [שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה]

מוכסים ליסטים שכ[ולם] ליסט[ים מפני שמחפים עליו. והכרתי]

אותו אותו בהכרת [ואין] מש[פחתו בהכרת...]

מסור את עצמך וקדש את ש[מי]

עוד על ארכיון אלבקרה.

תחילת איסוף החומרים ששרדו בגניזה, בכתיבה המיוחסת לאברהם אלבקרה, היתה בידי ר"ש אברמסון, תרביץ לא עמ' 213; במרכזים ובתפוצות (תשכ"ה) עמ' 67, ושם עמ' 203-204.(תיקונים: מ"ע פרידמן, תרביץ מג עמ' 163 הע' 3); המשיך נ' דנציג, קטלוג של שרידי הלכה ומדרש מגניזת קאהיר באוסף אדלר, תשנ"ז, עמ' נא.

ויש להוסיף עליהם מהחומר התלמודי והגאוני

Cambridge UL T-S F14, 73; Arab. 48, 72; NS 179.37; NS 181.42; NS 308, 121, NS 312.90; NS 329, 257; NS 329, 832, 873-877; AS 75.172; AS 75.176; AS 95, 61; Misc. 25, 128; CUL Or. 2116.17.4; Guenzburg 920\18-20, Paris Mosseri VI 226, Vienna Rainer H137; New York JTS ENA 2858, 32, Oxford Bodleian Heb. d.74 fol. 14 (image); Heb. e.52; Manchester Rylands A 1108 (image), B2404, B 5049 (image). Budapest DKG 307; Jerusalem NLI 4o 577.4.27

ובחומר לא תלמודי (תרגום שמואל):

Oxford Heb. d.44 fols.58-59 הדמות כאן.

עוד כמה קטעי רוטולוס הדומים לכתיבה, אך לא זהים לגמרי, לפחות שונים מספיק כדי להטיל ספק:

פירוש ר' נסים לעירובין קמברידג' T-S AS 95.176 ושם AS 80.160

אגרת ר' שרירא גאון שם NS 313.42

חשוב לציין שלדעת מרדכי גלצר (העיטור, עבודת דוקטור , תשמ"ד ח"ג עמ' 12-13; תשמ"ו ח"ב עמ' 50) סובר שאלבקרה אינו הסופר אלא הבעלים של אותם מסמכים שחתום עליהם.

gmb 0032



השלמות למפתח פירושי ר' האי גאון- לזכר פרופ' צבי גרונר ז"ל

לזכר מורי, ידידי, ומחותני פרופ' צבי גרונר. שהלך לעולמו בלילה בין כ-כא אדר .

נדמה שבין הפרסומים החשובים שחיבר, היצירה החשובה ביותר, הן לעולם הרבני והן לעולם האקדמי, הוא המפתח לתשובות ר' האי גאון, שפירסם בהוצאה מיוחדת של עלי ספר (יג), תשמ"ו. גם היום, בעידן של חיפושים מילוליים ובקיאות מלאכותית, ניתן רק להתפעל מהיקף הידיעות העומדות מאחורי המפתח.

עם הזמן נרשמו בעותק של המכון כמה השלמות שמצאנו בקטעי גניזה ואגב מחקרים שונים.

נרשום כאן כמה מהם,  לפי סדר התלמוד, היינו החלק השני של המפתח. המפסר מצין את מספר הרשומה במפתח או הרשומה הסמוך לפני ההוספה.

769 ברכות מג ע"א - בקטע גניזה אוסף ריילנדס B5069 דף מתוך פירוש לברכות. בצד ב' נמצא רשימת מיני בשמים וברכותם, הזהה (עם שינויי סדר) לרשימה המובאת באשכול (אלבק תרצ"ה ח"א עמ' 118).בשם רה"ג. ויש להשוות את קטע ריילנדס מול יתר העותקים ששרדו בגניזה המיוחסים לפירוש רה"ג לברכות.

771 שם נד ע"ב- ארבעה צריכין להודות. אוצר הגאונים סי' שנג ועוד מובאות בראשונים. הנוסח השלם פורסם ע"י פלדמן, סיני עו (תשל"ה) עמ' קצח-קצט, מכתב יד מונטיפיורי 62 דף 18א (ולא כ"י 73.3 כפי שצויין שם). כתב היד נמכר בחשון תשס"ה ונמצא כעת בניו יורק אוסף פיינברג.

790 שבת קג ע"א דחק קפיזא בקפא- בחידושי הרשב"א והר"ן בשם רה"ג: פי' כגון שעשה סימן לידע היכא דוכתא דקפיזא כמו שנתות היו בהין. דומה לפירוש ר"ח (שם: "בקבא"): כגון שחקק חרץ בקב מקום שהוא מדת קפיז.

שבת קג ע"ב. קטע גניזה קמברידג' T-S NS 170. 6. השווה במקביל פירוש ר"ח.

וכי תימא, אל"ף אל"ף דאאזרך (ישעיהו מה) איכא בינייהו- קא פריש רב האיי ז"ל וכי תימא שתי אותיות [משם א]חד איכא ביניהו כגון תת רר חח וכיוצא בהן דתנא קמא לא [..חיי]ב אלא [...] שתי אות[ות] משני שמות כגון שט גד כד קתני בהדיא ואתא ר' שמ[עון] למימר אפילו שתי אותיות משם אחד מלאכה מתקי[ימת] היא, כלומר כתיבה מעליתא היא [ע]ליה. אי הכי הינו ר' יהודה ש[..ם] רבו דהוא נמי תנא קמא דיליה והאי דאמרי' בגמ' ר' שמעון הינו תנא קמא אתנא קמא אר' יהודה דהו אנמי תנא קמא דר' שמעון אמרי' וכי תימא אלף אלף דאאזרך איכא ביניהו דר' יהודה סבר שתי אותיות משם אחד כגון תת רר חח וכיוצא בהן שהן מלה ידועה היא שחייב בהוא אבל א'א שאינן מל[ה ידוע]ה ואע"פ שהן שתי אותות משם אחד אין חייבין עליו ואתא ר' שמעון למימר דאפילו א'א דאאזרך חייב עליה דהא איתנהי בגלטורי דעלמא פי' גלטורי קמיעות שכתב בהן א'א וכיוצא באלו. ואקשינן למימרא דר' שמעון לחומרא אמ' אין חייבין על מלאכה שכיוצא בה מתקיים דהא אפילו בא'א דאאזרך דליתנהי מלה ידועה מחייב והתניא הקודח כל שהוא המגרד כל שהוא חייב תלמוד בבלי ר' שמעון אומר עד [שיקדח את כולו]...

794 שבת קלו ע"ב- ר' יהודה מתיר באנדרוגינוס, רבי אליעזר דמילה אמר רב שיזבי אמר רב חסדא: לא לכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא. פי' ר"ח : ואין הלכה כר' יהוד'. ומדחזינן רב חסדא דרי[ש] לטעמ' דר' יהוד' שמע מינה הילכת' כוותיה. והוסיף הרי"ף: וגאון דקאמר לית הילכתא כותיה. בפירוש ר' פרחיה שם זיהה שהגאון הוא רה"ג. וכן נקבע להלכה בסדור ר' שלמה בן נתן.

815 פסחים לו ע"ב- חלוט ועשישה תחילת הפירוש המובא באוצר הגאונים פסחים צג, מצוטט במלואו בשם רה"ג בפירוש עתיק לפסחים, ממנו שרדו 6 דפים בגניזה, אוסף אנטונין B 710. הפירוש בדף 4ב.

886 מועד קטן יח ע"ב- סעודת אירוסין בספר המנהיג עמ' תקל"ה: ספר המנהיג הלכות אירוסין ונישואין עמוד תקלה:

סעודת האירוסי' האסורה במועד היא אותה סעודה שעושה אבי הארוסה לארוס דמיקרייא סעודת אירוסין וכדתנן [פסחים מ"ט ע"א] לאכול סעוד' אירוסין בבית חמיו, ותנייא סעוד' אירוסין רשות דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומ' מצווה, ומקרייא נמי סעודת חתן, וכדתנן [ב"ב קמ"ו ע"א] השולח סבלונות לבית חמיו ושלח שם במאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפי' בדיניר וכו', אבל סעודה שעושה הארוס לאבי הארוסה לא מיקרייא סעודת חתן.

בתלמוד כ"י קולומביה X 893 T 141 דף 37א הפירוש הנ"ל משולב לתוך הגמרא (שם ח ע"א) אחר הקידומת " רבותינו האיי ז"ל": היא סעודה שעושה אבי הארוסה לארוס כדתנן לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו. ומיקרא נמי סעודת חתן כדתנן  השולח סבלונות...

957 בבא קמא נג ע"ב-נד ע"א. קטע ספריית ריילנדס B 3246. נראה שהוא פרוש קדום, אולי של ר’ האי גאון. שוטף עם לשון הגמרא. מוסיף נרטיבה בלשון "והקשינו", כמצוי אצל רה"ג (ראה גרונר, אסופות ב’ תשמ"ח, עמ’ עה).

 

958 בבא קמא ס ע"א. מוצרי 245 ,VI פורסם בידי אלעזר הורביץ, מוריה יג כרך ד-ה. אפשר שהוא שריד מאותו כ"י מהקודם.

979 בבא מציעא קד ע"ב-קה ע"א- אמר רבא חדא עיסקא ותרי שטרי וכו'. הפירוש שברי"ף (שם סב ע"ב באלפס, ודומה לו פי' ר"ח שבקמברידג' T-S G2.1 וכפי שמובא בס' הנר לר"ז אגמעתי על אתר בגליון התחתון) מבוסס על פירוש רה"ג. כך העיר הפרשן האלמוני, אשר מפירושו שרד זוג דפים בקמברידג' T-S F9.41 וזה לשונו:

פרש לה הרב ז"ל בהלכות כגון דיהב ליה מלוה ללוה מאה יריען כול' ועיקר האי פירושא גמר ליה מפירושיה דרבי' האיי ז"ל דגמר ליה מש[.. ..]ניס וזה [נ]וסח[ד]ברי רב' האיי ז"ל מכרך אמר נהרדעיי שנית' הדין ממרא דרבא סתמא הוא ולא פריש היכי הוי פסידא על מלוה כד מיכתיב בחד עיסקא תרי שטרי ולא היכי הוי פסידא על לוה כד מיכתב חד שטרא בתרי עיסקי. ולא גמרינן אלא דהכין חזי למיכתבה למיתא על בוריה או חד עיסקא הוא [...] חד שטרא וא[..] תרי עיסקי אינון מי כתיב [...] הכי דלא ליהוי פסידא לא [...] ולא ליהוי [...] מריה מאי הוה אנפא דפסידא [..]עיינו רבנן בתר[..] היכן סליק אדעתיהון דשיכא [...] עיליש והרי סליק להון דכי יהיב לחבריה אלפא זוזא בחד ע[יס]קא ו[י]היב מלוה תרי שטרי כל חד בת"ק ורווחי בת"ק חיט[.. ...] חס[רו] ר' האוי פסידא דמלוה אילו חד שטרא הוה [...] קאי במקום זיאנ[א ה]שתא אמ' ליה הא [... ..]סקי[.. ...] חד מינהון אית לך ברוחתיה פלגא [..]לך [...] ואשתכח מלוה דשקיל נ' מרואחא דחיטי ו[..] ק"[..] מזיאנא דשערי. תרי עיסקי וחד שטרא פסי[דת] מלוה [..]ת לוה ת"ק וכתב בכולהו חד שטרא רווח [..]חד [...] בהא פסידא דלוה דאמ' ליה מלוה חד עיסקא [...] אתי רווחי וקאי במקום זיאנא ואי לי פלגות רווחא. ואמ' בתר הכי דאנחנא עדיין לא א[שכחן] בהדא שמעתא לבר מן הדין [..]אדאמר משמא דראשונים והוא מאי דכתי' בפסוקות דר[..] [...] דאית ליה גבי חבריה תרי [עיסקי] והוה רווחא [...] בחד לא יכול מלוה למימר [ללוה] יצא שכרך בהפסידך אלא שק[ל.. ...] מן רווחא [...] מן חוסרנא הא כדאיתיה והא כדאיתיה [...] לחוסרא ולא אודעיה למלוה לית ליה למיהדר [ביה ...] למלוה דדי מהאיך פסידא דאמ' רבא האי מאן דמקביל עי[סקא]..

תודה לר' ברוך סולובייצ'יק על הידיעה.

 

ועוד, ביחס לפירוש רה"ג לאיוב (מפתח עמ' 93). הפירוש מוזכר בשמו בפירוש אלמוני ששרד ממנו קטע באוסף ספריית ריילנדס B 2798. על איוב מ:ל-לא: יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים. הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים ראשׁוֹ: ורב האי גאון ז"ל כתב הדגים ניצודים בלחישאה ויהיה 'חברים' לפי זה תואר מן וחבר חבר (דברים יח:יא). כפלס גנבים. ואל תתמה שהרי נאמר אשר לא ישמע לקול מלחשים (תהלים נח:ו) מכלל שיש מי[.. ..מ]ע.

יש לציין שריד נוסף מאותו הדף- ריילנדס B3003. ועוד מאותו כ"י: שם 2371-B2369 ארבעה דפים מפרק ג; שםB2000 שלשה קטעים מפרקים ג-ד; אוסף מוצרי 138,136,162 ;III 3 קטעים מפרק ה; וריילנדס 2955-B2958; קטע מפרק מ’;

פורסם זה עתה, תשובות מתוך קובץ תשובות שבאוסף הגניזה אוקספורד Heb. A3 ap, נרשם לראשונה כאן. נכתב על גבי רוטלוס מימיו של רה"ג. רוב התשובות מוכרות מכ"י פרמה ונדפסו, אך צד אחד של הרוטלוס מגלה תשובה ארוכה מאוד המוזכרת ברי"ף.  תשובות הגאונים בתכריך גניזה, גנזי קדם יב (תשע"ו) עמ' 155- 176.

נשמח לקלוט ולפרסם השלמות נוספות מהקוראים שלנו.

gmb 031



דן גרינברג- פראיץ’ אלסתינייה: ספר מצוות תימני שגילינו זה עתה

הרמב"ם בספר המצוות שלו, במעבר בין מצוות עשה למצוות לא תעשה, מעיר שחיוב המצוות הוא אינו על כל אדם בכל עת, וייתכן ואדם יעבור את חייו ללא חיוב במספר רב של מצוות. בהמשך הוא קובע שיש רק ששים מצוות עשה שהם חובה על כל גבר בכל עת, אותן הוא מכנה המצוות ההכרחיות, והוא מפרט מה הן המצוות האלו על פי המספור שהוא קבע בספר המצוות שלו. כחלק מהפירוט הוא מציין גם באלו מצוות הנשים חייבות ובאלו הן פטורות, ומסכם שהנשים חייבות בארבעים ושש מצוות מתוך הששים שהגברים חייבים בהן.

ברשימה להלן אתאר בראשי פרקים קטע מתחילת חבור העוסק בששים המצוות האלו, ההכרחיות על כל גבר בכל עת.

הקטע הנזכר הוא שבעה דפים השייכים לספריה הלאומית שנמסר לי באדיבותו של ד"ר עזרא שבט. הוא נמצא בין הדפים של כתב יד אחר- ספ"ל NLI 4o 1319 ועבר שיקום במעבדה של הספרייה הלאומית.

תיאור כתב היד: שבעה דפים הכתובים בכתיבה תימנית בינונית, 31-33 שורות בעמוד. הקטעים בעברית מנוקדים בניקוד חלקי, בבלי או טברני. לא כל הדפים רצופים. כנראה שהדף השביעי העוסק בדיני שחיטה וטריפות אינו שייך לחיבור הנ"ל והוא מתוך חיבור אחר.

בדף הראשון נמצאת טבלה הממספרת את ששים המצוות לפי שלוש שיטות; בטור הימני מספור המצוות על פי סדר הופעתם בתורה. בטור האמצעי מספור המצוות על פי מספורם בספר המצוות של הרמב"ם. בטור השמאלי מספורם מא' עד ס' לפי סדר רציף שקבע המחבר. בנוסף יש טור רביעי ובו תיאור קצר של כל מצווה בעברית גם הוא מסודר על פי סידור המחבר, כפי שמצוין בגוף החיבור בראש טור זה. לסיכום פסקה זו: המצוות מסודרות מא' עד ס' בסדר שהמחבר קבע, ומול כל מצווה מצוין מה המספר שלה בספר המצוות של הרמב"ם ועל פי סדר התורה. לדוגמא: מצוות עשיית מעקה היא מצווה ט"ו על פי סדר המחבר, מצווה קפ"ד בספר המצוות של הרמב"ם ומצווה רכ"ב על פי סדר התורה.

בקטע שלפנינו שרדו סוף המצווה השנייה שהיא מצוות ייחוד ה', כל המצווה השלישית שהיא מצוות אהבת ה', כל המצווה הרביעית שהיא מצוות יראת ה', חלק מהמצווה החמישית שהיא מצוות קריאת שמע, ובערך חצי מהמצווה השישית שהיא מצוות התפילה.

את המצווה השישית שהיא מצוות התפילה מחלק המחבר לשבעה פרקים.

אופי החיבור: חיבור זה מתאר בצורה מפורטת מאוד, הלכתית והגותית, כל מצווה ומצווה מתוך ששים המצוות בהן עוסק חיבור זה. הרמב"ם כתב את ספר המצוות כתכנית עבודה לחיבורו הגדול 'משנה תורה', ולכן תיאורי המצווה בספר המצוות הם בד"כ קצרים מאוד ולא נכנסים לפירוט החיובים שבכל מצווה ומצווה, מכיוון שפירוט זה נמצא במשנה תורה. חיבור זה בעצם בא לשלב בין ספר המצוות של הרמב"ם לבין משנה תורה של הרמב"ם, אולם הוא אינו מסתפק בכך.

כתיבת ספרי מצוות, התלויים באופנים שונים בספר המצוות של הרמב"ם, הייתה ז'אנר מקובל בדור או דורות שאחרי הרמב"ם, ואנו מוצאים שרידים שלהם בגניזה הקהירית. חיבורים אלו סידרו מצד אחד את המצוות על פי סדר שונה מהרמב"ם; סדרם בתורה, סדרם במשנה תורה לרמב"ם, סדר אישי של המחבר, ומצד שני יצרו מעין הרכבה בין ספר המצוות התמציתי לבין משנה תורה המרחיב.

חיבור זה משתייך מצד אחד לז'אנר הנזכר לעיל אך מצד שני תלותו במשנה תורה פחותה והוא משתמש גם במקורות נוספים.

מקורות החיבור: המקור היחיד המוזכר בשמו הוא הרמב"ם אותו הוא מכנה 'רבנו ז"ל' או 'רבנו משה ז"ל כדרך תלמידי הרמב"ם. חיבורי הרמב"ם בהם הוא משתמש הם 'ספר המצוות' 'משנה תורה' ומורה נבוכים. בנוסף משתמש המחבר במקורות חז"ל. מקור מפתיע למדי בו עושה המחבר שימוש הוא סידור רס"ג. בתכלאל התימני יש שני ציטוטים מסידור רס"ג. האחד, בו מפורש המקור, עוסק באופן החזקת הלולב, והשני, בו לא מפורש המקור, עוסק בתנוחת הגוף באמירת התחנון. בקטע זה שלפנינו יש ציטוטים רבים בשפת המקור מסידור רס"ג, שמקורם בתימן מקום שעד עתה סיפק לנו ציטוטים מעטים מאוד מסידור רס"ג. החשיבות בעובדה זו נובעת מכך שהמקורות שיש לנו המצטטים את סידור רס"ג בשפת המקור הם מעטים ורובם נמצאים בגניזה הקהירית.

נקודה מעניינת נוספת היא שאין התאמה בין מספור המצוות המוכר לנו מספר המצוות של הרמב"ם לבין המספור שמחבר הקטע טוען שהוא המספור של ספר המצוות לרמב"ם. אי ההתאמה קיימת ביחס למספר מצוות. אציג בטבלה את המצוות בהם יש חוסר התאמה מתוך ארבעים ושלוש המצוות המנויות בטבלה שבקטע.

המצווה           מספרה על פי טענת הקטע         מספרה על פי המוכר לנו

לקרוא קריאת שמע                      ה                            י

להתפלל                                     ו                             ה

לברך כהנים את ישראל                ז                            כ"ו

לחלוק כבוד לזרע אהרון               ח                           ל"ב

לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו    ט                           י"ח

לקשור תפילין בראש                    י                           י"ב

לקשור תפילין ביד                     י"א                           י"ג

כפי שניתן לראות אי ההתאמה היא רק מהמצווה החמישית עד המצווה האחת עשרה, ונראה שהדבר נובע מטעות של המחבר שבמקום לציין את מספר המצווה בספר המצוות של הרמב"ם חזר על המספור של המצוות שהוא מנה.

המחבר אינו מונה את המצוות, כפי שניתן לראות בבירור מהשוואתו לספר המצוות של הרמב"ם, על פי הסדר של ספר המצוות של הרמב"ם. מנייתו היא גם לא על פי הסדר במשנה תורה לרמב"ם השונה מהסדר בספר המצוות. כנראה שהמחבר מונה את המצוות על פי סדר שהוא קבע בעצמו.

שפת החיבור: החיבור כתוב בעברית ובערבית בצורה מעורבת. הציטוטים הם על פי השפה של המקור אותו הוא מצטט; ציטוט מסידור רס"ג או ממורה נבוכים יהיה בערבית, וציטוט ממשנה תורה יהיה בעברית. הדברים שהמחבר כנראה כתב מעצמו, או שלפחות לא מצאתי את מקורם הם בדרך כלל בערבית.

לסיכום: תיארתי לעיל קטע מתוך ספר מצוות העוסק בששים המצוות המחויבות על כל גבר בכל עת, הכתוב בכתיבה תימנית, שעושה שימוש במקורות חז"ל, בסידור רס"ג ובחיבורי הרמב"ם.

אני מקווה שיהיה המשך לתיאור זה שיעסוק במחקר מעמיק בקטע ולא רק בתיאור חיצוני.

Gmb 030



י"מ דובאוויק: שריד של טופס חדש של פירוש רבנו חננאל לבבא קמא

יוסף מרדכי דובאוויק

חקר ממצאי הגניזה הקהירית והקטלוג של קטעים אלו עדיין מהווה אתגר לחוקרים רבים. כל מי שעוסק בשרידים אלו יודע, שלמרות החיפושים הכי אמיצים ומושקעים, חיפושים שיכולים לערוך אפילו מאות שעות בתוך הקטלוגים ובדפדוף הקטעים עצמם (או צילומים מהם), קשה לקבוע במסמרות שאכן נאסף כל קטע של חיבור זה או אחר. לא פעם יוצא חיבור, בו הושקעו שעות של מאמץ, והמהדיר אף מביע שביעת רצון שאכן מוצו אוצרות הגניזה לטובת החיבור, כשפתאום מתגלה קטע או אף קטעים חדשים. לכן, העוסקים ב'גניזה' מתרגלים לא להיות מופתעים מגילויים אלו ולקבל אותם כחלק מסדר היום.

ברצוני כאן להביא לתשומת לב של העוסקים בקטעי גניזה ובספרות הרבנית לעוד שריד של פירוש רבנו חננאל למסכת בבא קמא. הפירוש כמכלול זכה להתעניינות רבה בשנים האחרונות (ראה: ש' אברמסון, פירוש רבנו חננאל לתלמוד, ירושלים תשנ"ה; ח' מאק, 'רבנו חננאל בן חושיאל', בתוך: תורה לשמה, מחקרים במדעי היהדות לכבוד פרופסור שמא יהודה פרידמן, עורך: ד' גולינקין ואחרים, רמת גן תשס"ח (להלן: מאק, ר"ח), עמ' 517-498). ואף זכה למהדורות חדשות, מבוססות על פי כתבי היד וקטעים מתוך אוספי הגניזה. מסכת בבא קמא עצמה זכתה לשתי מהדורות בשנים האחרונות (הרב צבי יהושע לייטנר (מהדיר), פרוש רבנו חננאל - מסכת בבא קמא, ירושלים תש"ע; יוסף מרדכי דובאוויק (מהדיר), פירושי רבינו חננאל למסכת בבא קמא, ירושלים תשע"א), ברם למרות המאמצים שהוכנסו בהוצאת הספר, עדיין מבצבצים שרידים ושרידי-שרידים פה ושם.

מדובר כעת על קטע זעיר, מספרו,   T-S NS 211.57 (ובזה מתאשרת השארתו של פרופ' י' ברודי, ראה דבריו בקטלוג לאוסף טיילור שכטר, R. Brody, A Hand-list of Rabbinic Manuscripts in the Cambridge Genizah Collections, Cambridge 1998, p. 105 [1899]. ) ששומר לנו כשלוש שורות מתוך פירוש רבנו חננאל לבבא קמא, לדף יח, א מצד אחד ולדף יח, ב בצדו השני. קטעי שורות אלו יש בהם לתרום לחקר נוסח ר"ח מצד עצמם, ברם קצה הקטע שמרה לנו מידע חשובה אף היא. שם, נמצא שריד אות ה"א, ושורה מתחת נשמר לנו סוף שורה: 'אלא אם שילחה'. עם שהחלק הגדול של השריד שייך לדף יח, אמנם שורה זו שייכת בעליל לדף ג, א ואכן, השריד הזה משלים לנו את הקצה התחתונה של קטע גניזה אחר, T-S F 3.73, שזוהה ופורסם מכבר כנוסח שונה במקצת של פירוש ר"ח לדפים ב, א - ג, א. וכמו קטע הגדול זה, שהוא שמר לנו נוסח פירוש ר"ח מתחילת המסכת ואמנם כתוב רק בצד אחד של הקלף, כמו כן שריד זה ריק מצד אחד, עוד הוכחה על כנות הצירוף של הקטעים. הווה אומר, לפנינו קטע מן הדף הכפול החיצוני של קונטרס, כשחצי מהדף הראשון השתמש כעטיפה ונשאר ריק מצד אחד, והחצי השני הגיע עד ראשית פרק שני של המסכת.

כך, ששריד מן הדף הבודד מתחבר לחלקו השני (לו במקצת), ומתוך זה אנו למדים עוד מקצת לגבי המימדים של טופס זה של פירוש ר"ח. הרי ייתכן מאד למצוא דף בודד שהוא הדף הראשון של חיבור מסוים, ברם אין מכך כל תודעה אחרת עד אפוא הגיע עותק זה. כעת אנו יכולים לומר שהעותק הגיע עד לפחות הפרק השני, ואין לראות באי-מציאותם של שרידים נותרים כהוכחה כלפי תווך העותק.

כמו תאומו הגדול ששמר לנו על נוסח שונה של פירוש ר"ח, אף קטע זה יש בו כדי ללמד. כאמור, השורה שמתחברת לקטע הגדול מסתיימים במלים: 'אלא אם שילחה'. אמנם בפירוש שלפנינו (על פי כ"י לונדון ספה"ב  Add. 27194) נמצא: 'אלא אם שולחיה'. להלן תעתיק של הקטע ששייך לדף יח.

תעתיק הקטע כאן:

:

gmb 027



מדרש חדש (לירמיהו כג-כד?)

אוסף קטעי הגניזה שבקמברידג' Or. 1080 קופסא 13, עשוי להיות מהמשלוח ששלח ר' שלמה אהרן ורטהיימר לספרייה, עוד שנים לפני שזלמן שכטר הגיע לקהיר לקחת את הגניזה במלואה.

בתקופה זו, בין שנות תרנ"ב-תרנ"ז, רש"א פירסם 26 מדרשים קטנים, מחומר הגניזה שהיה בידו, בארבעה כרכים של "בתי מדרשות". לא מן הנמנע שהיו בידו מדרשים נוספים שלא הספיק לפרסם עד שלח אותם לקמברידג'.

במס' 8 לאוסף זה (מאז הועבר למקום אחר, מספרו כעת: Or.1080 C6.12 )נמצא קובץ של 5 דפי נייר שלמים, 16 שורות לעמוד, בכתיבה מזרחית בינונית.

חסר התחלתו, אך לאור העיטורים שבסוף דך 6ב, נראה שהקטע שלפנינו מגיע לסוף המדרש. וכן חסרים דף או דפים בין דף 3- 4 כאן.

לא ברור מה הנושא המשותף של הדרשות כאן. ניתן לומר, לפחות לגבי החלק השני שהוא דורש במיוחד את ספר ירמיהו, שכן דרשות שהובאו במקור בהקשר אחר, הוסבו כאן סביב ירמיהו (6ב). פסוקים מספר זו מופיעים בדפים אלה 13 פעם. הפתיחתה ביחידה בחומר שלפנינו הוא תחילת הדרשה על ירמיהו כד. אם כך, נאלץ להסביר את הדרשה שלפניו, בעניין מלכות דוד, שנגלה לנו רק סופו, מוסבת על ירמיהו כג:ה " הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאֶָרץ", בהקשר למשפט דוד בבני שאול, על ענין הגבעונים.

סגנונות לשון כגון "דכת' בהון" מצביעים דמיון ללשון המדרשים הקדומים, כגון בראשית רבה וויקרא רבה. וכן הלשון "מגיב", המצוי בתלמוד הירושלמי (מחוץ לירושלמי בבראשית רבה, איכה רבה וקהלת רבה, בכולם הופעה אחת בלבד) , "תמן אמרין", ובמיוחד "מהו אהן" הוא לשון שעד כאן היה בלעדי לגמרי לתלמוד הירושלמי (ראה מילון סוקולוף לארמית-יהודית ארץ-ישראלית, תש"נ, עמ' 37.) .מאידך, כמה פעמים סתם לשונו מצטט את התלמוד הבבלי, ואילו את הירושלמי מציין, כאילו הוא מקור חיצוני, פחות נודע, בלשון "בסנהדרין דארץ ישראל וביבמות" (2ב). וכן, לעומת הסגנון הלשוני העתיק במיוחד, יש בו לפחות מאמר אחד בעל בסגנון פרשני המזכיר יותר את הסגנון גאונים- המאמר שבסוף דף 2ב עד 3ב המונה 10 שאלות סביב הפרשה שבשמואל א כא, ושם כד,מאמר שפותח בלשון " ולפי דרכך את למד בפרשה זו". .

עורך המדרש נוהג לקחת מדרשים מוכרים, ולהסב אותם על פסוקים משונים, כגון הדרשה במכילתא על "ויהי באשמרת הבקר", כאן (1א) מוסב על דברי זרש להמן "אמור למלך בבקר", וסדרת הדרשות על הזית בתלמוד בבלי מנחות נג מוסב כאן (6א-ב) על הכתוב בשיר השירים " ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים".

תודה למנהלי ספריית קמברידג' שאישרו את הפרסום, ולצוות הגניזה שם שאנו תמיד נהנים משיתוף הפעולה שלהם.

כללי העריכה: הוספתי סימני פסיק שאינם במקור. נקודה בסוף משפט כבמקור. הנוסף בין סוגריים הם השלמות שלי. הניקוד במקור.

אשמח לקבל הערות ועצות ביחס למדרש זה, שעד כאן מתחמק מכל הגדרה.

תעתיק של המדרש כאן:

Gmb 026



אפרים כספי: נזת כנה - סימן מסורה להקדמת אפרים למנשה בתורה

א. במאמר זה יידון נושא סימן מסורה "נזת כנה" לציון הענינים בתורה בהם הוקדם אזכור אפרים לאזכור מנשה. מצאנו סימן זה בכ"י סנקט פטרבורג EVR II B 10 , הסימון המקוצר לכתב יד זה בספר "המסורה למקרא" של י.ייבין הינו ל3 - ראה שם סעיף 38 בדף 21, סרטי המיקרופילם לכ"י זה במכון לכ"י הינם - 17161,62964. כתב היד כולל רוב התורה עם מסורה גדולה וקטנה ובסופו קטעי מסורה שונים , כתב היד הינו בכתיבה מזרחית.

על כתב יד זה ראה הקדמת בער-שטארק להדפסת הספר דקדוקי המקרא לאהרן בן אשר (שם עמ' XXXIV-XXXV) ותיעודו ע"פ הקולופון המצוטט על ידם הינו תשכ"א לחורבן (שנת 790) אולם לטענתם התאריך תוקן ואלו התאריך המקורי צ"ל תתכ"א לחורבן ז.א. תחילת מאה י'. וראה על כך גם בספר ההקדמה לתנך של כ.ד.גינצבורג (שם עמ' 280)

קטעי המסורה אשר בסוף כתב יד זה , הודפסו בספר המסורה של כ.ד.גנצבורג בכרך ג מסורות נוספות בפרק X - י' שכותרתו "מסורתא אחריתא מצופוט קאלה" ,שם עמ' 269-294 פירוש הבטוי "צופוט קאלי" הינו "סלע היהודים" , הישוב היהודי בחצי האי קרים. ע"פ ההקדמה לכרך זה (כמו גם ע"פ עמ' 280 בספר ההקדמה לתנך של כדג כדלעיל) - המקור להדפסה זאת של כ.ד.ג. הינו תעתיק שקיבל מפרופ' שטארק ראה גם בהקדמה של אהרון דותן למהדורה המעודכנת של ספר המסורה לגינצבורג. שם תואר בהרחבה כתב היד לרבות ציון מקור התעתיק ממנו הדפיס כדג . מתוך פרק זה קשורים לעניננו הסעיפים 72-76 (עמודים 288-289) - נושא סעיפים אלו הינו מניות וסדר השבטים בפרשת במדבר ובפרשת פנחס, ובמיוחד נדון בסעיף 76 .

ב. נושא החרוזים הסבר מילולי/לשוני של תוכן החרוזים ראה בשולי מאמר זה והסימנים המועתקים ע"י כדג בסעיף 76 זה הינו מנין וסדר שבטי ישראל בפרשת פנחס (סו' סיפ') לעומת מנין וסדר הדגלים בפרשת במדבר (ראש סיפרא). ולהלן נרשם תעתיק של קטע מסורה זה ע"פ הדפסת כדג המעומתת מול צלום המיקרופילם של כ"י המקורי המצוי במכון לכ"י בבית הספרים הלאומי בירושלים. וכאשר משמאל רשמנו את פענוח המניה העולה מהחרוז - תשומת הלב לכך כי הדגשת הבטוי "נזת כנה" בחרוז לשבט אפרים נעשתה במקור על ידי ניקוד עילי, הדגשה זאת מצאה את בטוייה בהדפסת כדג ע"י שימוש באותיות מוגדלות. ככלל אומתה הדפסת כדג מול המקור (בחרוזים הניתנים לקריאה בצלום המיקרופילם) זאת למעט חרוז זה לשבט אפרים אשר בו מופיע במקור "נזת כנה" ואלו בהדפסת כדג נרשם "בזת כנה" ולכך חשיבות מרובה כפי שנווכח להלן.

טבלה א'

ג. פענוח החרוז לכל שבט הינו פשוט בהיותו מותאם למנין השבט בפרשת פינחס, ככלל - ראש המילה הראשונה מתייחס לאלפים (אותיות ב-ו), ראש המילה השניה מתייחס לרבואות (אותיות כ-ע), ראש המילה השלישית מתייחס למאות 200-400 (אותיות ר,ש,ת), ועבור 500-700 המיוצגות ע"י האותיות הסופיות (ך,ם,ן) - האות המייצגת הינה האות האחרונה של המילה השלישית. ראש המילה הרביעית מתייחס לעשרות והוא למקרה הבודד של שבט ראובן - 30 ובאות ל.

נראה לנו ובפשטות כי הקדמת האלפים לרבואות נעשתה בהתאמה לסדר הנקוב בפסוקי התורה - קודם האלפים לאחר מכן הרבואות ולאחריהן המאות והעשרות. שיטה זאת של סימון ראשי המילים בחרוז לקבלת סך מניה, מצאנו גם בשיר האותיות המיוחס לרס"ג ואשר לכאורה ממנו עולה המניה הכוללת במקרא לכל אחת מאותיות הא-ב , גם שם מיוצגות המאות ע"י האותיות ק-ת כמייצגות 100-400 והאותיות ך-ץ כמייצגות 500-900 והעשרות מיוצגות ע"י י-צ ואלו יחידות אלפים ורבואות מיוצגות ע"י האותיות א-ט . אמנם בשיר האותיות המאות מופיעות בתחילת המילה גם עבור 500-900 ומתורגמות ע"י אות סופית נוספת מתאימה לפני המילה - לדוגמא "ך כן" עבור 500. וכן גם הסדר בשיר האותיות הינו רבואות בתחילה ורק לאחריהן האלפים בשונה מהסדר בחרוזי מניות השבטים. שיטת פענוח זאת תקיפה גם לקטעי מסורה למניות השבטים הכלולים בסעיפים קודמים בהדפסת כדג ונפרטם להלן:

סעיף 72 - זה מנין השבטים קדמיה דסיפרא איש על דגלו , לרשימה זאת נוסף לחרוז לכל שבט גם סך המניה כתוב באותיות (במקור - בשורה נפרדת מתחת לכל חרוז), אולם ללא כל קשר לאותיות החרוז , כך לדוגמא לחרוז שבט גד "העיר מקלו עם נפשו" שפענותו הינו נ ם ה מ (45650) נרשם סך ערך באותיות ה מ ו ן .

סעיף 73 - זה מנין ראש וידבר , חוזר על המניה הקודמת אבל בחרוזים שונים וללא סך מניה כתוב באותיות

סעיף 75 - זה מנין שבטים אחרונים גם ברשימה זאת נוסף לחרוז לכל שבט גם סך המניה כתוב באותיות בסעיף 75 זה מצאנו שגיאה בתעתיק המובא בהדפסת כדג לעומת המקור בשבט נפתלי - במקור כתוב באופן קריא לחלוטין "החכמה ממנו תמצא" ואלו בהדפסת כדג נרשם "החפאה ממנו תמצא" . לא ברור לנו אם שגיאה זאת נמצאת גם בתעתיק שטארק או שאירעה בהדפסת כדג בלבד. ואף הוא ללא כל קשר לאותיות החרוז , כך לדוגמא לחרוז שבט גד "מלחמה ערך" שפענותו הינו מ ך (40500) נרשם ערך באותיות מ ה.

עקב ציוני המניות באותיות ללא קשר לחרוז עצמו בסעיפים 72 ו-75 , נעלה כאן השערה כי מעתיק כתב היד לא היה מודע למשמעות החשבונאית של החרוזים שהועתקו על ידו ממקורות מוקדמים יותר ועקב כך מצא לנכון להוסיף ערכים באותיות לכל שבט ובשורה נפרדת מהחרוז עצמו ,וראיה לכך - במניה החוזרת של פרשת במדבר בסעיף 73 לא נוסף הערך באותיות מאחר וכבר צויין במניה הקודמת לה בסעיף 72.

ד. נחזור לדיון בהמשך סעיף 76 - הסימן לאחר השבטים "רשגי כזמף בדאן" אף הוא פשוט בהיותו מסמן את סדר השבטים, וזאת ע"פ האות הראשונה של כל אחד מהשבטים - למעט יששכר שלגביו לא ניתן להשתמש באות י' השייכת ליהודה שלפניו וכן לא באות ש' השייכת לשמעון שאף הוא לפניו ולכן נבחרה האות הבאה בשמו והיא כ' , וכן למעט אפרים שלא ניתן להשתמש באות א' כיון שהיא מיועדת לאשר הבא אחריו שלגביו אין בחירה חלופית מאחר ואות ש שייכת לשמעון ואות ר שייכת לראובן.

ה. את הסימן האחרון "קפוד קאנדן קחק קזנו" פענח ידידי ר' משה ארנד הי"ו - בהיותו מסמן את מנין כל אחד מדגלי מחנות ישראל במדבר.אמנם עקביות מלאה לכל ארבעת הדגלים היתה מושגת אילו הסימן של דגל מחנה יהודה היה "קופד" ולא כרשום "קפוד"

ו. וכאן אנו מגיעים לעיקר דברינו - עבור שבט אפרים הוכלל סימן נוסף באמצע החרוז והוא "נזת כנה" לאחר המילה "בכור" ובטעות הדפיס כדג "בזת כנה" אולם בעיון בצלום המקרופילם של כתב היד זהינו בבירור "נזת כנה" נ בהתחלה ולא ב וראה לעיל בצלום מקדים לכותרת המאמר שם נראה בבירור ההבדל בין "ב" של "בכור" לעומת "נ" של "נזת" . לדעתנו סימן זה מצביע על כל הענינים בתורה בהם אפרים מקדים למנשה , ורמז לכך נמצא במילה המקדימה לסימן - "בכור". וכן גם נראה בבירור כי הנקוד מעל מלים אלו מורה כי אינן שייכות לחשבון המניה.

אמנם ע"פ סדר התורה וכעולה מטבלת סקירת סדר הענינים בתורה באזכור אפרים ומנשה המובאית בסעיף ז להלן - הסימן היה צ"ל "כנז תהנ" ולא "נזת כנה" ונראה שהחילוף נעשה על מנת לקבל משמעות לשונית לבטוי שהינה - טפטוף/הזיה מהענף המורכב וראה גם רמב"ן לבראשית מט: כד הקושר את ברכת יעקב ליוסף לתהלים פ:טז "וכנה אשר נטעה ימינך".

ז. להלן ננסה להגדיר ולבסס פענוח הסימן "נזת כנה" ע"פ טבלת סקירת סדר הענינים בתורה באזכור אפרים ומנשה :

שיטה זאת של סימון ראשי המילים בחרוז לקבלת סך מניה, מצאנו גם בשיר האותיות המיוחס לרס"ג ואשר לכאורה ממנו עולה המניה הכוללת במקרא לכל אחת מאותיות הא-ב , גם שם מיוצגות המאות ע"י האותיות ק-ת כמייצגות 100-400 והאותיות ך-ץ כמייצגות 500-900 והעשרות מיוצגות ע"י י-צ ואלו יחידות אלפים ורבואות מיוצגות ע"י האותיות א-ט . אמנם בשיר האותיות המאות מופיעות בתחילת המילה גם עבור 500-900 ומתורגמות ע"י אות סופית נוספת מתאימה לפני המילה - לדוגמא "ך כן" עבור 500. וכן גם הסדר בשיר האותיות הינו רבואות בתחילה ורק לאחריהן האלפים בשונה מהסדר בחרוזי מניות השבטים.

טבלה ב'

ח. להשלמת התמונה - ראוי ליתן את הדעת למשמעות סדר אפרים ומנשה בענינים השונים בהם נזכרו שניהם גם יחד . ברור כי עד לברכת יעקב - קודם מנשה לאפרים בהיותו הבכור וכן גם ברור בפשטות כי החל מברכת יעקב (בה צוינה במפורש החלפת סדרם וסיבתה) ואילך יהיה אפרים קודם למנשה ולכן יש לברר מדוע במנית באי הארץ וברשימת נשיאי הנחלת הארץ הוחלף הסדר שנקבע בברכת יעקב, ומנשה קודם בענינים אלו לאפרים. מתוך מסכת המקורות השונים הדנים בנושא זה בחרנו להביא, לענין הקדמת מנשה לאפרים במנית פינחס, את דברי "מאיר עיני חכמים" לרבינו מאיר יחיאל הלוי מאוסטראווצא בפרשת פינחס כלשונם :

ויאמר ד' אל משה עלה אל הר העברים, ופירש"י ז"ל משכבש ארץ סו"ע (סיחון ועוג) סבר שהותר הנדר לכן אמר לו ד' עלה, וקשה לכאורה למה לא נכתב בפ' חקת תיכף לאחר שכבש ארץ סו"ע עלה אל הר העברים וגו' למה המתין עד אחר המנין בפ' פנחס, ונראה דהקדם קו' (קושיה) אחרת למה בכל מקום מונה אפרים קודם מנשה, וכאן בפ' פנחס נמנה מנשה קודם אפרים, אך דמה שנמנה אפרים קודם מנשה הוא מפני שיעקב אבינו ע"ה אמר גם הוא יהי' לעם, וגם הוא יגדל שיצא ממנו גדעון שיעשה הקב"ה נס על ידו, אולם אחיו הקטן יגדל ממנו שיצא ממנו יהושע שינחיל הארץ לישראל, וזרעו יהי' מלא הגוים שיגדל שמו שיעמוד השמש בגבעון וירח בעמק אילון, לכן כאשר כבש מרע"ה ארץ סו"ע סבר שהותר הנדר והוא יביא את ישראל וינחיל להם את הארץ ולא יהושע, לכן מנה את מנשה קודם אפרים, וכיון שראה השי"ת שהוא מנה מנשה קודם אפרים, ראה את כונתו שסבר שהותר הנדר, לכן אמר לו השי"ת עלה כו' ונכון עכ"ל.

ט. בשולי הדברים וגם זאת להשלמת התמונה בלבד - ננסה גם לפרש את משמעות התייחסות החרוזים לכל אחד מהשבטים בסעיף 76 בהדפסת כדג מעבר לפענוח סימן המניה כדלעיל

טבלה ג'

המאמר בפורמאט PDF

gmb 025