ברכות בבית הקברות Blessings in the Cemetery

 

תלמוד בבלי ברכות נח, ב (נוסח כתבי היד)

תנו רבנן: הרואה קברי מתי ישראל אומר: ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין[1], ואסף[2] אתכם בדין, ועתיד להקימכם[3] בדין.

מר בריה דרבנא[4] מסיים בה משמיה דרב נחמן בר יצחק[5]: ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להקימכם[6], ברוך מחיה המתים.

לפנינו ברייתא סתמית. שהושלם בין אמוראי בבל, כולל השלמת הברכה בסופה כיאה לברכה ארוכה.  

מכל מקום, ברור, על פי ההקשר וההקדמה, שמדובר בברכת ראיה.

 

אך במקביל בתלמוד ירושלמי אינו כן (כ"י ליידן)

 העובר בין הקברות[7] מהו אומר בא"י מחיה המתים.

ברכה קצרה העומדת בפני עצמה. ללא ייחוס. אינה מוגדרת ברכת ראיה, אלא, תפילה כללית על שוכני הקברות. אחריו שכלולים מראשוני האמוראים:

רבי חייא בשם רבי יוחנן ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים.

אחריו שכללו עוד יותר, אותם אמוראים:

רבי חייא בשם רבי יוחנן היודע מספרכם[8] הוא יעורר אתכם הוא יגלה את העפר מעל עיניכם בא"י מחיה המתים.

ומה שהוצג בבבלי כברייתא סתמית, כאן יוחס לאמורא בשמו, ומשולב עם הקודם:  

רבי אליעזר בשם רבי חנינא אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין וסילק אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין היודע מספרכם[9] הוא יגלה עפר מעיניכם ברוך מחיה המתים.

 

לפי המסורת הארץ ישראלית, אין מדובר בברכת ראיה[10] מנוסחת, אלא בתפילה כללית לטובת שוכני הקברות, שיזכו לתחייה. זאת ועוד,  השילוב דברי האמוראים בהרכבת הברכה, מאפשרים פתיחות ליצירה נוספת.

כך נמצא בדף קלף הנמצא בגניזה בכתיבה עתיקה במיוחד[11].

קמברידג' T-S K25.117

צד א' (בשר)  שורה 1 סיום תפילה אחרת "אמן חזק". אחריו כותרת "לפתיחת לב". היינו מרשם בארמית לסגולה, שמטרתה פתיחת לב לתורה, שכן הכנתה בימים לפני עצרת, כתיבת הרכבים שונים של המילים "וזאת התורה אשר שם משה", לשיקוי שנשתה לאחר סיום התפילה של ליל שבועות. אני נזכר בדברי ידידי פרופ' גדעון בוהק, מומחה לכתבי סגולות וכישוף מהגניזה, העיסוק בסגולות מגלה מה הערכים החשובים ביותר, שכן למטרה הנחשקת לא די בהשתדלות טבעית.

צד העור של הדף הוא צד ב' שכן בסופו שומר דף.

לפנינו רצף של ברכות ותפילות תחת הכותרת "ברכת בבית הקברות", כולל, החל משורה 4, ברכות לבאים לנחם את האבלים. בשורות 7- 8 "ב[רוך] נותן שכר טוב לגומלי החסד" היא ברכה המוכרת בספרות חז"ל. היא מוזכרת בפרקי ר' אליעזר  סוף פרק יז[12], לאחר שבמקדש היו האבלים נכנסים בשער אחרת כדי לקבל ניחומים מהקהל,

 ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומ' ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים.

הרמב"ן[13] אף מזהה ברכת "נותן שכר טוב לגומלי חסדים"  כ'ברכת הרחבה' המוזכרת בתלמוד[14]. פלא הוא, שברכה המוזכרת במקורות רבים, וכמעט ולא ראינו נוסח תוכן הברכה[15]. ה'רחבה' היינו שדה קרובה לבית הקברות שם מספידים, וחוזרים ויושבים שם לאחר הקבורה[16]. ולכן אף היא שייכת לכותרת "ברכת בבית הקברות". ועוד, אפשר שברכת 'נותן שכר טוב לגומלי חסדים' היא מהברכות האחרונות שבסוף ברכת המזון לאבלים כמוזכר בירושלמי[17]:

תני עשרה כוסות שותין בבית האבל שנים לפני המזון וחמשה בתוך המזון וג' לאחר המזון אילו שלשה של אחר המזון אחד לברכת המזון ואחד לגמילות חסדים ואחד לתנחומי האבלים.

בסוף העמוד,שורות 8- 10,  תחילת בקשה לנחמה לאומית, היינו ה'אבלות הישנה' בפי הרמב"ן (סוף תורת האדם).

 

 

ברכת[18] בבית הקברות

ב, מבין כל יצורם חוקר פעלם להביאם

לחלד ולהשיבם לעפר כ'כ' י'י' ממית

ומחיה ומוריד שאול ויעל[19] ב, מחיה[20]

        אל נותן חסד לגומלי חסדים

ומחזיק בכפלים שכר פעולתם כ'כ'

ואתם חזקו ואל [ת]רפו ידיכם כי יש שכר

לפעולתכם[21] ב, נותן שכר טוב לגומלי

החסד:       על עמך רחם ולב אבלים

תנחם ועירך מעפר תנער כ'כ' נחמו

נחמו עמי יאמר אלהיכם[22] כאיש

                                    אשר[23]

 

 

 

 

 gmb 088

---

^[1] הכפילות "וזן אתכם\ וכלכל אתכם" נראים כלשינא אחרינא, כלומר שני נוסחאות שהשתלבו. ואכן בה"ג ברי"ף וברא"ש ישנם נוסחאות המכילות רק "וזן אתכם בדין", ובתלמוד כ"י מינכן ודפוס ודי אלחגארה רק "וכלכל אתכם בדין".

[2] ואסף- בה"ג, רי"ף ורמב"ם (ברכות י:י): "והמית", וכן באשכול (אלבק, לב ע"א). כבספיקתא רבתי (זכור).

[3] להקימכם- כבתוספתא (ו:ו). רי"ף, ובעקבותיו רמב"ם, אשכול: 'להקימכם לחיי העולם הבא'.

[4] כ"י פריס 671: מר בריה דרב ינאי.

[5] משמיה דרב נחמן בר יצחק- בכ"י אוקספורד 366 ובכ"י פריס 671 חסר. בדפוסים רק: משמיה דרב נחמן.

[6] להקימכם- כך בתלמוד כתבי היד. בפסיקתא שם 'להעמיד'. בדפוסים: 'להחיותכם ולקיים אתכם'. שמא כדי למנוע כפילות מלשון הברייתא הסמוכה לפניו.

[7] וכן בפסיקתא רבתי, (לשבת זכור), וכן בסדור ר' עמרם גאון: 'העובר על קברי ישראל', אלא נוסח הברכה שם כבבבלי. השווה בתוספתא (ו:ו) 'היה מהלך בדרך בין הקברות'.

[8] יודע מספרכם- כבתוספתא שם. בפסיקתא שם: מעשה בר' חייא ור' נתן(!) שהיו מהלכים בבית הקברות ובירך אחד מהם ברוך היודע מספר כולכם.

[9] היודע מספרכם - בכ"י ליידן חסר במקור, ונוסף בהגהה, השתלבות מהאימרה הקודמת.

[10] ראוי לציין, שבמשנה תורה שם, עותק המוסמך (אוקספורד Hunt. 80 דף 154א), שלא כבשמונת ההלכות לפניו ואחריו הפותחות "הרואה", בברכה זו תיבת "הרואה" חסרה, ונוסף בהגהה. ושמא מעיקרא סבר שאינה בהכרח ברכת ראיה.

[11] יש לציין, בספרות הפיוט וההלכה שבכתבי יד אנו מכירים את האות ב' מאורך עם עוקץ בקצה, כהסימן הנפוץ ל"ברוך אתה ה'" והמשך המטבעות הקבועות באריכתן השונות. כך גם במחזור ארץ-ישראל מהגניזה (יהלום תשמ"ז עמ' 32, 39, 41,) המתוארך לקראת סוף המאה התשיעית. בדף שלנו טרם התפתח הנוהג, אלא הסימן הוא ב' עם קו אלכסוני נוסף בפינה התחתית: סימן דומה גם מציין "ככתוב "  :ראה בתמונה זו גם שיטת איזוכרי השם: גרשים מעל זוג יודים.

 

[12] המדרש נעתק באשכול (אלבק) סוף הלכות אבל, תורת האדם להרמב"ן שער האבל, רא"ש מו"ק ג:מו, וחידושי הר"ן שם (כג ע"א), ראבי"ה אבל סי' תתמא, טור יו"ד שצג.

[13] רמב"ן תורת האדם שער האבל . שם העיר: 'והיא ברכה שלישית שברחבה שחותמים בה 'משלם הגמול' כמו שהזכרנו למעלה מפרק בתולה נשאת'. דהיינו מה שהזכיר ב'ענין ההתחלה' על פי מגילה כג ע"ב.

[14] בבלי מגילה כג ע"ב: 'אין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים בפחות מעשרה, מאי ברכת אבלים ברכת רחבה'. וכן כתובות ח ע"א.

[15] ראה תשובות הגאונים שערי צדק חלק ג' שער ד סי' ד (ועוד תשובה אחרת בהערה הבאה) אין נוסח תוכן הברכה. תחת הכותרת "ברכת אבלים" בדף גניזה אוקספורד Heb. C.20 סוף דף 16א מקומו שם אחרי 'צידוק הדין שאומרין לפני המת', וקדיש, כלומר בבית הקברות, ולא בבית האבל. כלומר- ברכת הרחבה ('ברכת המזון באבל' מופיעה בהמשכו בצד ב'). וזה נוסחאו: בר' א' יי'י אל[ה]ינו מ"ה דיין הרחמים שופט אמונים שדננו בדיני אמיתו ככ' 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו [משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא] : בר[וך] א[תה]י'י מנחם אבלים. השלמנו את הפסוק כבברכת האבלים שבסדור ר' עמרם גאון (מהד' גולדשמידט ח"ב סי' קנח). 

 שנים מראשוני איטליה מזהים ברכת  'דיין הרחמים' כברכת רחבה שבתלמוד: א. מדרש שכל טוב (בובר, ברלין תר"ס) ויחי:  ב. כלבו  סי' קטו ברכה זו מופיעה תחת הכותרת 'ברכת רחבה'.

ברכת "דיין הרחמים" מוזכר בתשובה לר' נטרונאי גאון בכ"י ארפורט 15, דף 10ב, משם נדפס בתשובות גאונים קדמונים ברלין תר"ח סי' לה. אלא שם ככל הנראה מדובר בבית האבל ולא ברחבת בית הקברות. וזה לשונו: ושכתוב במקומינו כשחוזרין עם אבל מן הקבר מברכין על הכוס (מלך) ב' אתה ייי מלך דיין הרחמים [שופט אמונות שדננו דין אמת ככתוב הצור תמים פעלו ומסיים ברוך מנחם לב אבלים], ושותין האבלים וזה הוא כניסתן באבילות. (השלמנו על פי העתקת התשובה בהלכות ריצ"ג, אבל' עמ' רמח כ"י פריס BNF 310  דף 126ב). 

[16] תשובות הגאונים בהוצאת אופק בעריכת ש' עמנואל תשנ"ה סי' תשצ,  בכ"י גינזבורג RSL 566 דף 156ב על פי מועד קטן כז ע"א: 'אין מניחין את המטה ברחוב מפני שמרגלת את ההספד' .

[17] ירושלמי ברכות ג:א. וכן במס' שמחות סוף פרק יד. שכל טוב שם, מזהה את הברכה בבית האבל על כוס תנחומין, עם ברכת רחבה.

[18] האות ת' שבסוף התיבה אינו ה-ת' הטבעי של הסופר.נראה שבתחילה כתב "ברכה" ולאחר שהוצגו כאן ברכות רבות, הוגהה. ולכן הניסוח העקום שיצא ממחשבה השנייה.

[19] שמואל א' ב:ו.

[20] נראה שנחסר מחמת סוף השורה, וצ"ל "מחייה המתים", כסיומת ברכת בית הקברות שבתלמודים. לכן, למרות שכאן סוף מקטע, הסופר לא סימן כאן סוף בנקודותיים, כפי שסימן בסוף המקטע הבא.  ואפשר שהסיומת הקצר "מחייה" עונה על הפסוק המובא בסמוך לפניו.

[21] דברי הימים ב' טו:ז.

[22] ישעיה מ:א.

[23]  שם סו:יג: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ:

Leor Jacobi: Talmudic "Honey", Fragments of the Novellae of R. David ben Saul of Narbonne

חדושי דב"ש למסכת ברכות של ר' דוד בן שאול

ליאור יעקבי 

    Four heavily torn and damaged bifolios extracted from a Girona bookbinding contain novella to Tractate Berakhot of the Babylonian Talmud. In three loci the fragmentary text matches quotations verbatim from “Chidushei Dvash”, cited by name 18 times by R. David ben Yosef Abudraham. This enables a definite identification. An additional three loci not appearing in the manuscript were cited from Abudraham by R. Joseph Caro in his authoritative Beit Yosef.

    In addition, Abudraham also cites from the work without attribution. Far from plagiarism, this method of citation was conventional and openly declared by Abudraham in his introduction. This dovetails with the results of a previous study regarding citations of R. Jonah of Girona in the commentary of a student of Rashba, also published from a Girona bookbinding. Thus, this Girona manuscript is extremely important for the study of Abudraham, a central medieval halakhic work.

    The identity of the author of Chidushei Dvash has remained elusive. In most editions of Abudraham the acronym Dvash has been corrupted to Ravash, further complicating matters. A prominent modern traditional Talmudic scholar suggested R. David ben Samuel “HaKokhavi”, the early 14^th century Provencal author of Sefer HaBattim. This proposition was based upon the acronym and a unique correlation between certain opinions expressed in the two works. However, based on preliminary analysis of the text of the Girona manuscript fragments, and upon the groundbreaking new research on Provencal sages of Pinchas Roth, that possibility can now be rejected in favor of the earlier Rabbenu David ben Saul of Narbonne, who flourished in the early 13^th century.

    This identification is based upon: 1. The acronym Dvash (= D. b. Sh.); 2. The absence of any reference to or quotation from Maimonides; 3. A unique similarity between these novella on Tractate Berakhot as cited by Abudraham and between a citation of R. Moses Botarel from the novella on Tractate Shabbat; 4. Stylistic similarities between the various citations, including, on the one hand, brief conceptual resolutions of difficulties (chiluq) in the style of Tosafot, and, on the other hand, resistance to the actual legal decisions of the Tosafot; and 5. Appearances downstream in Beit haBechira, Sefer HaBattim, and Orchot Chaim/Kolbo, cited as anonymous earlier opinions. (This accounts for the earlier aforementioned misattribution.)

    R. David ben Saul’s authority and impact were tremendous. He was a colleague of R. Jonah of Girona and, along with their teacher, R. Solomon ben Abraham “Min ha-Har”, they lead the Rabbinic opposition to the philosophical writings of Maimonides. In the context of the dispute, R. David was mentioned by R. Abraham ben Maimon and his writings were cited by Samuel ibn Tibbon. R. Menachem Meiri lists his name in the chain of transmission of his introduction to Tractate Avot and Roth convincingly proposes that R. David’s Rabbinic authority held sway over even R. Mordechai Kimhi, grandson of the illustrious leader of the pro-Maimonides camp, Radaq. R. David’s Talmudic novella were explicitly referenced by later sages, such as R. Yosef Haviva, Nimukei Yosef, but no originals have been identified until now.

    The Girona bookbinding fragments serve as a vital missing link, connecting the previously unidentified Chidushi Dvash, cited verbatim in the popular and influential Abudraham, with the iconic, but little-known, Rabbenu David ben Saul. All of his novella had been given up for lost, but we now possess a single fragmentary manuscript remnant and know that the work was utilized liberally by Abudraham.

ברוך הטוב והמטיב. גילוי קטעי כתב היד שנשתמרו בכריכת ספר בגירונה עד לעת עתה מהווה ברכה כפולה: משום שהם היו החוליה החסרה, וכעת כשנתגלו, הם סוגרים מעגל בין פירוש חשוב וקדום לתלמוד, חדושי דב"ש למס' ברכות, ובין מחברו, רבינו דוד בן שאול, מגדולי חכמי פרובנס בסוף האלף החמישי (=ראשית המאה ה-13 למניינם).

ר' דוד בן שאול מוזכר בשלשלת הקבלה של ר' מנחם המאירי בהקדמתו לבית הבחירה למס' אבות. הידיעות מעטות גם על החכם וגם על חידושי התורה שחבר. הזיהוי נעשה בהסתמכות על מחקר פורץ דרך על חכמי פרובנס של פנחס רוט. ספר אבודרהם מרבה לצטט מחיבור זה בשם חידושי דב"ש, ומשם נכנסו החידושים לקודש פנימה. וחידושי דב"ש מוזכרים בשמם בבית יוסף של מרן ר' יוסף קארו שלש פעמים.

gmb 0057

---