ספר הפטרות שלם לפי המנהג התלת-שנתי

למן שלהי המאה התשע עשרה פורסמו קטעי גניזה שונים המתעדים את ההפטרות לפי מנהג ארץ-ישראל הקדמון לפיו קוראים את התורה במחזור בן כשלוש שנים. בדורנו עוסק פרופ' יוסף עופר כשלושים שנה באיסוף שיטתי של העדויות מן הגניזה להפטרות אלו. לפני מספר חדשים התבשרנו על מציאת עדות על ההפטרות האחרונות שעד אז עדיין לא נתגלה זכרן בגניזה. את תוצאות עמלו העלה עופר באתר המרשתת שלו והם זמינים לכל לומד וחוקר.

אמנם קיימת בידינו מערכת עדויות על כל סדרי התורה, אבל מדובר בפסיפס עדויות ממקורות שונים אשר אינם מתעדים בהכרח מנהג זהה. שינויים רבים בין המקורות עולים בנקודת סיום ההפטרה – יש המאריכים בהפטרה ויש המקצרים בה מאוד. שינויים נוספים הם בקביעת ההפטרה עצמה מהי. שינויים נדירים ביותר הם מקרים בהם לפי קטע אחד יש סדר (=פרשה ארץ-ישראלית) ולפי אחרים אין במקום זה תחילת סדר.

בימים האחרונים מצאנו בכתב יד פטרבורג הספריה הלאומית הרוסית Evr. II  B 42 המכיל את סיומו של ספר דברים ובהמשכו מופיעה העתקה מלאה של כל ההפטרות התלת-שנתיות ולאחריהן מופיעות ההפטרות למועדים ולשבתות מיוחדות. ההפטרות נעתקו בניקוד וטעמים, מסורה קטנה וגדולה. בסיום התורה מופיעה כתובת הקדשה במסגרת מקושטת: "קדש לי’י אלהי ישראל לירושלים עיר הקודש לשער הכהן [ישרא?]ל להקדיש אותו מ[חס]ן הלוי בר יצחק נ"נ על ידי שלשת האחים מרי נתן ומשולם ויצחק בני ישועה הזקן נעמו הנודעים בני שמחון להיות רשותם עליו לשמרו, וזה מה שהקדישה מחסן הלוי נ"נ בן יצחק נ"נ הניכר חדיד רי"ת, ארור גונבה וארור מוכרה אמן".

שנים מהאחים למשפחת "בני ישועה" שהקדישו את החומש, משולם  ויצחק, הם הנמענים של אגרת הנמצא בגניזה הקהירית (מוצירי II, 105.2). כותב האגרת מראשי הקהילה הארץ-ישראלית בפסטאט, סגנון הכתיבה של האגרת מזכיר לנו את זה של יחזקאל בן עלי הכהן, מזכיר הקהילה שתעודותיו  שנתפזרו בגניזה  מתוארכים מאמצע המאה י"א. לא ברור מהו "שער הכהן" אך ידוע אל מקום תפילה בשערי הר הבית[1].

חשיבותו של מקור זה בכך שלראשונה יש בידינו מקור אחיד של כל ההפטרות התלת-שנתיות לפי מנהג אחד. בנוסף לכך מספק לנו כתב היד עדות לכך שעוד במאה האחת עשרה נהג בירושלים מנהג הקריאה התלת-שנתי. זאת בניגוד לדעתו של פרופ' עזרא פליישר הטוען שבתקופה זו בארץ ישראל כבר השתלט המנהג החד-שנתי לחלוטין.[2]

בהשוואה למה שנרשם עד עתה, אנו רואים הפטרות שהן בדרך כלל קצרות יותר. לעתים קרובות רק שלשה או ארבעה פסוקים. מתוך 157 קריאות שבועיות, שמונה הפטרות שונות לגמרי ממה שנרשם עד עתה. וכן סדר אחד במחזור קריאת התורה שונה מהידוע עד עתה – הסדר ה-69 "ויתן" מתחיל בשמות לא:יח. חשבון סך הסדרים נשמר, כאשר פרשה 79- "ביום השמיני" (ויקרא ט:א) הרשום בקטע גניזה קמבריג 17.38 T-S B, נשמט כאן.

הפטרות המועדים והשבתות המיוחדות מספקות לנו גם עדויות חשובות; כך הפטרת יום כיפור (תחת הכותרת: "צומה" בכתב היד) לפי מנהג ארץ ישראל לא זוהתה עד עכשיו בקטעי גניזה והידיעות עליה נודעו מפסיקתא דרב כהנא ומפיוטים ארץ ישראלים בלבד. אף בהפטרת ראש השנה שבכתב היד יש עניין רב, שכן בכתב היד מתועדת הפטרה גם ליום השני של ראש השנה. הדבר מלמד שבארץ ישראל בתקופה בה נעתק כתב היד חגגו את ראש השנה שני ימים. כן ראוי לציין, שכשם שאין שמחת תורה, גם חג השבועות לא ניכר במאפיין של "יום מתן תורה" , ולכן ההפטרה אינה מעשה המרכבה ליחזקאל, אלא "תפלה לחבקוק", כנהוג בחו"ל ביום שני של שבועות.

בנוסף לטבלה הנ"ל של יוסף עופר, במשך השנים צוות המכון לתצלומי כתבי יד רשם טבלה משלנו. בטבלה רשימת ההפטרות של המעגל השנתי ("הבבלי") הנהוג כיום, בהתאם למנהגים ומקורות השונים שנתגלו עם השנים בכתבי יד. טבלה זו על בסיס הרשימה שבאנצקלופדיה התלמודית ערך "הפטרה". בלשונית השנייה טבלת הפטרות בסדר התלת-שנתית, על בסיס פרסומו המקורית של יוסף עופר. טבלות הבסיס הוקלדו לטבלת אקסל בידי גב' רות בנימין ז"ל. נוספו בינתיים עדויות מעשרות כתבי יד, לשתי הטבלאות. כמובן שטבלה זו גם תמשיך להפתח במקורות שיתגלו לעתיד. הממצאים של כתב יד II B 42 רשומים בטור K, ובכך ניתן להשוותו עם המידע שהצטברה עד עתה.

תודה להר' מרדכי דב  וינטרויב על השתתפותו בפוסט הזה.

ורד רזיאל קרצ'מר מוסיפה:

'שער הכהן' מוזכר במספר מקורות מן הגניזה, הן במסמכים של גאוני א"י והן בסידורים המתעדים את תפילת השערים של עולי הרגל.

 עזרא פליישר ז"ל דן בתפילת השערים במאמרו 'לעניין תפילתם של עולי רגל על שערי ירושלים', ושם יש הפניות לפרסום הראשוני של קטעי הגניזה המזכירים את שער הכהן.

אוקספורד  heb.f.100.35-36

קיימברידג' T-S K27.2a

 תפילת השערים מתחילה מחוץ לירושלים ועוברת דרך שער העיר, אך עיקר המסלול הוא סביב הר הבית.

 שאלת מיקומו המדויק של שער הכהן נדונה רבות במחקר, ועיקר המחלוקת האם היה קבוע בצד המזרחי או הדרומי של החומה. אני מצרפת מספר מאמרים העוסקים בנושא: 

אלחנן ריינר, לשאלת שער הכהן ומקומו תרביץ נו (ב) תשמ"ז.

פראוור, גלגולי השכונה היהודית בירושלים, ציון יב (תש"ז) עמ' 139 ואילך

הירשמן, שער הכהן ועלייתו לרגל של אליהו בן מנחם, תרביץ נה (ב) (תשמ"ו) 217- 227  בעיקר בנספח (ושם הפניה למשה גיל הסובר ששער הכהן היה במערב)

בהט, שערי ירושלים, דן בעיקר בשאלת השערים של העיר עצמה במאות 10-11, קתדרה קי (תשס"ד בעמ' 70-71 התייחסות לתפילת השערים ולשער הכהן, ועוד הנ"ל לזיהוי שערי הר הבית בתקופה המוסלמית הקדומה, קתדרה קו (תשס"ג) עמ' 61- 86.

 חלקם דנים גם בשאלת מקומה של השכונה היהודית הסמוכה לשער הכהן, שבה עשוי היה להיות בית מדרש צמוד לשער.

מעתה נודע לנו על מוסד רבני יהודי בשערי הר הבית, המחזיק ספרייה. ושמא שער הכהן הוא על שם הישיבה הירושלמי, 'גאון יעקב', שראשותיו כולם כהנים, המיוחסים לר' אלעזר בן עזריה.

gmb 062

---

[1] מ' זולאי, ארץ ישראל ופיוטיה, תשנ"ו עמ' 560- 567; מ' גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה, תשמ"ג, ח"א עמ' 512–514

[2] הדברים חוזרים בכמה וכמה מפרסומיו של פליישר. ראה לדוגמא: ע' פליישר, עיונים במנהגי-הקריאה של בני ארץ-ישראל בתורה ובנביאים, ספונות, א (תש"ם), עמ' 25 ואילך.