צילום: ישראל ברדוגו מהאתר 'בחדרי חרדים'
הזוהר הקדוש הוא הטקסט הקנוני היחיד שלא ניתן לומר עליו 'עליו אין
להוסיף וממנו אין לגרוע'. מאז הדפסתו של הזהר לראשונה (מנטובה
שי"ח,) נגלו לגדולי הקדמונים כגון
הרמח"ל, או ר'
יוסף קארו (פרדס רמונים ה:ג) מאמרי זוהר נוספים. כיום אין לנו גדולים ברמה הזו,
ואנו מסתפקים בסקירת כתבי יד עתיקים כדי לגלות מאמרי זוהר שטרם הודפסו.
לאחרונה התגלתה בין סרטי המיקרופילם במחלקת כתבי יד של הספרייה
הלאומית, חוברת של כמה דפים ובהם מאמרי זוהר, רובם רשומים עם ציון מקומם בדפי דפוס
מנטובה. כל המאמרים האלה חסרים בדפוס זה. כצפוי, רובם נמצאים בדפוס שני קרימונה
שי"ט, וכמתבקש, לומדים שרכשו דפוס ראשון והשוו לדפוס שני, גילו חסרונות ורשמו
אותם בגליונות ספרם, כדי להשלים את החסר. המדפיסים
המאוחרים יותר, אף הם
אספו את המאמרים החסרים והדפיסו אותם כנספחים בסוף כל כרך, בשם "תוספת".
וזה לשונם: ומצאתי איזה מאמרים
חדשים שנדפסו מקרוב אשר לא היו בנמצא בעת שהדפיסו הזהר במנטובה... אמרנו להדפיסם
בסוף כל ספר... ויש מהם... שכבר נדפסו בתיקונים ובזוהר חדש".
החוברת שנמצאה לאחרונה היא לקט, כנראה מתוך הגהות גיליון של עותק אחד
של מנטובה, או כמה כאלה. בנוסף למאמרים הנמצאים בדפוסים המאוחרים, ישנו גם מאמר
שמצא בפי' ריקנטי לתורה, שאף הוא לא זכה לראות אור בדפוסי הזוהר. אלא שנגלו כאן
כמה מאמרים שאינם נמצאים במקום אחר.
דברים אלה הוצגו כאן כעלים לדוגמא מתוך מאמר שיופיע בכתב העת 'קבלה'
מאת עזרא שבט ודניאל אברמס
שייך בפ'[רשת] נשא דף קכ"ו ע"א שורה כו קודם ר' אבא פתח. כהנא פריש הוא בקדושה אסתלק הוא בקדושה מכל שאר עמא[2] בגין
דאיהו ימינא ואיהו רישא דכולא. ליואה אבתריה[3] דאיהו
פריש משאר עמא. ליואי כד אתדכי[4] מה
כתי' וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער על כל בשרם[5]
לאעברא מיניה שערא, אבל האי דאקרי נזיר כל ימי הזירו לה' קדוש יהיה גדל פרע שער
ראשו[6],
ובג"כ איהו פריש מן ליואי וכהני, ועו[ד] דליואי הא ממנן למחדי ולארמא קלין,
בג"כ נזירא לא א{ש}תכח הכי, דהא אסיר ליה חמרא וכל מה דאתי מסטר דחמרא[7]. ר' אבא פתח
לדוד ברכי נפשי וגו'..
[1] "חסר כאן" בדפוס זולצבאך
תמ"ד. לפי דברי המדפיס שם, הגהות בגיליונות דפוס זה הן "הגהות מזוהר ישן מוגה מאד מהרמ"ק והאר"י ז"ל וחכמי ארץ ישראל."
וכן בכל הדפוסים שלאחריו צויין
"חסר". אמשטרדם
תע"ה, קושטא
תצ"ו, שלוניקי
תר"ה, שקלאוו
תקמ"ו, ליוורנו
תקנ"א, זיטומיר
תרכ"ג, וילנה
תרנ"ה "חסר".
אין ציון בשלשת הדפוסים הראשונים, מנטובה
שי"ח, קרימונה
שי"ט, ולובלין
שפ"ג.
[3] השווה זוהר ח"ג קנא
ע"ב ואתמר ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא בגין דימינא מדבר תדיר
לשמאלא.
[5] במדבר ח:ז. השווה זוהר שם: וכל
מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא ... והא אתמר וכדין אתברכן כל אינון
דאתיין מסטרא דדינא. ועל דא בליואי כתיב וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער
וגו'.
[6] במדבר ו:ה-ו. השווה זוהר ח"ג קכז ע"ב: כיון דעברי
שערא ועבדי כולי האי כדין אקרי ליואי טהור ולא קדוש. אבל האי נזיר בגין דאתפרש
מהאי סטרא אקרי קדוש ולא טהור בגין כך כתיב כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליי'
קדוש יהיה וגו'. אלא שם מודגש שהנזיר פרוש מהלויים ומתחבר לצד הכהונה. כאן פרוש
הוא משניהם.
[7] בדומה לניגוד המופיע בזוהר
ח"ג קעז ע"ב, שם ניגוד בין לווים לכהנים: ...ואסיר לון לקרבא למחמי דהא
מלה בחשאי לא אית לגבייהו אלא לכהני דמלה דלהון ועובדא דלהון ברזא ובחשאי, וליוא
לארמא קלא. בג"כ כהני בחשאי וברזא ועל דא אסיר לון חמרא דחמרא לארמא קלא
ולגלאה רזין איהו בג"כ ליואי אתמסרו לארמא קלא דהא בדינא אתאחד דינא באתגלייא
איהו ולפרסמא מלה קמי כלא...
וביחס לקשר בין שחוק ל'סטרא דחמרא' (גבורה), זוהר ח"ג נד
ע"א: יושב בשמים ישחק (תהלים ב:ד) דא יצחק דאתי מסטרא
דחמרא נהיר בקדמיתא וחייך ולבתר זעים ותריך.
ועוד באותו עניין, ובהקשר להשוואת הכהנים ללוים, זוהר ח"ג לט ע"א: אי בעי כהנא למחדי ולאשתכחא בנהירו דאנפין
יתיר מכלא, אמאי אסיר ליה חמרא, דהא חידו ביה אשתכח נהירו דאנפין ביה אשתכח, אלא שירותא
דחמר' חדוותא, סופיה עציבו, ועוד דיין מסטרא דליואי אתי מאתר דחמרא שרי דהא אורייתא
וחמרא דאורייתא מסטרא דגבורה הוא, וסטרא דכהנא מיין צלילין נהירין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.