דוגמאות על חשיבות נוסח כתבי היד של הלכות הרי"ף

Havdalah time by stars seen only at night; unhatched eggs unconditionally pareve, but udders are not to be roasted with meat, the short version of Hamavdil; no drinking after the zimun. Obligatory Hallel on Rosh Hodesh; distance from one who is excommunicated; to whom do we say Kallah Naah, or the blessing of the Ba'al HaBayit?

All these are issues that in the copy of Rif likely to have been available to Rambam and most Rishonim, the decision differs from "our" printed version. From the Bet Yosef onwards, Poskim have been misled by the “innovative” version in print. A trend can be found of Europeanization of the Rif in later manuscripts and printed editions, that align the Rif with the Rosh and opposed to Rambam. In this series of articles I will present a few examples that have been discovered in Alfasi manuscript research, conducted in preparation for the scientific edition of the Rif, to be published by Hamaor in their Shas, hopefully before the Rif's 1,000nth birthday, coming up next year.

An introduction to this research effort has been presented in Yeshurun 18 (2007).

First I will provide a few examples of the process of Europeanization of the Alfasi, through the later manuscripts and early prints. I'll then present four categories of corrupted versions found in print: 1. Intentional changes. 2. Defective copy. 3. Additional passages that corrupt the resulting decision. 4. Extracted passages that corrupt the resulting decision.

הנוסח המתגלה בכתבי יד, בהשוואה לדפוסים, בולט באחידותו (בהתחשב בריבוי עדי הנוסח) וכן בולטת המידה שהוא שונה מהנוסחאות הנפוצות בדפוסים. התופעה מעידה על תהליך מרוכז וממושך של עריכה במשך המאות האחרונות שלפני הדפוס, תהליך שניתן לראות רק את התחלתו במקורות האירופאים. שינויים אלו כוללים מהוספת מילים בודדות לצורך הבהרה, עד לסיפוחם של מאמרים שלמים.

במסכת שבת בלבד, נמצאו 2,411 שינויים בין נוסח הדפוסים, לבין הנוסח שבכתבי-יד שסרקנו . בפרק אחרון של מועד קטן יש 377 מקומות שבהן נוסח הדפוס שונה מכל כתבי היד, ובפרק אחרון של פסחים 207. נוכח כמות מספרית זו לא ניתן לתקן את נוסח הדפוס על ידי הגהות אקראיות מכתבי יד ודפוסים ישנים, כפי שנעשתה עד כה. הדפוסים, אם כן, מציגים ספר אחר ממה שיצא מעטו של רבינו המחבר. ממצא זה לא רק מחייב את תיקון ה"עולה" (ע"פ כתובות יט ע"ב, רא"ש שם ב:יא), אלא מחייב גם את כל מי שנעזר ברי"ף כעד נוסח של התלמוד עצמו.

להלן כמה דוגמאות של נוסחאות שבאו לידי תיקון במהדורה החדשה, בעזרת סקירת כתבי היד ואלפי קטעי הגניזה. יש לציין שברוב המכריע של המקרים בהם נשתבש הנוסח שבדפוס הראשון, הנוסח המשובש, החסר או נספח, "נשמר בקפדנות" מהדפוס הראשון (קושטא רס"ט) עד לדפוסים האחרונים שבידינו. הנוסח הלקוי או "המחודש" הוא שעמד בפני רבותינו האחרונים, מהבית יוסף ואילך, ופעמים רבות הטעה אותם.

בתחילה נעמוד על כמה דוגמאות המסמנות מגמה של אירופיזציה של הלכות הרי"ף בכתבי היד האירופאים, ומשם בדפוס. בפרקים הבאים נעמוד על שינויים שבמכוון, שינויים שנגרמו על ידי טעויות בהעתקה, הוספות והשלמות, וחיסורים המשפיעים על פסק המחבר בעיני האחרונים התלויים בספרי דפוס.

שינויים המסמנים את המעבר לאירופה ומנהגיה

נביא כאן כמה דוגמאות של מהלך האירופיזציה של הרי"ף, המסתמן כבר בכתבי היד. עוד שנים רבות לפני הדפוס.

. הגייה אירופאית-

ברכות פרק ב. ברשימת מילות ה"דבקים" שבקריאת שמע, ביניהם חייב הקורא לשים רווח, מופיעים בנוסח המזרחי של הרי"ף, כ"י אוקספורד 550 (הנבחר להיות נוסח הפנים של המהדורה), וכל עותקי הגניזה (קמברידג' T-S AS 75.30 ; T-S AS79.84; T-S AS 94.126; פטרסבורג RNL Evr. II A 295.5/1 ) שני 'דבקים' נוספים: "אותו וזכרתם, תזכרו ועשיתם". למי שאינו דובר וכותב בערבית, או אינו מדבר עברית בהגייה מזרחית, יקשה להבין במה "דבק" התנועה שורוק עם העיצור וא"ו (שנשמע לו- "באב"), ולכן העידו תלמידי ר' יונה שב"ספרים מדויקים לא גרס".

 בעותקים העתיקים ביותר של הרי"ף האירופאי- כגון כ"י קרפנטרס, ונ"י ביהמ"ל Rab. 692 ,  הנוסח המקורי של הרי"ף עדיין נשמר,  ואפילו באשכנז- בהגהות מיימוניות (הל' קריאת שמע ב:ט)

רשימת ה"דבקים" בקריאת שמע, רי"ף ברכות פרק ב, בכ"י נ"י ביהמ"ל Rab 692, העמוד הראשון ששרד בכה"י, עם כותרת ורווחים חזותיים בין ה"דבקים".

אך בפריס 312, שנעתק בידי החכם האיטלקי ר' יהודה בן בנימין העניו (ריבב"ן), כבר הושמטו שני הדבקים

האחרונים.

2 .נוסח המשנה-

הנוסח של הגאונים של משנה שבת כב:ד "מי שנשרו כליו בדרך", נשמר בהלכות גדולות, ר"ח, ורמב"ם בפירוש המשנה. ואכן כך הוא ברי"ף כ"י אוקספורד. אולם בין העותקים האירופאים של הרי"ף, גם הנאמנים והעתיקים ביותר כמו כ"י פריס 312 שנעתק ע"י ריבב"ן, כבר נהפך ל"מי שנשרו כליו במים", והיא הנוסח שהגיעה לדפוסים. (אפשר שהנוסח האירופי מושפע על ידי פירוש רש"י. ראה רש"י שבת סה ע"א, ומה שהעירו על נוסחאו בתוס' שבת קמו ע"ב). ומעניין שגם במשנה תורה לרמב"ם (שבת כב:כ) אירע אותה תהליך. בכתבי יד המזרחיים סוטרו 117 ואוקספוד 586: "בדרך" ,ואילו בכתיב יד האירופאים , ואפילו הקדומים שבהם כגון פריס 337, כבר הומר ל"במים".

3. נוסח התפילה-

כבר בספרי הגאונים, בסדור רס"ג בהלכות גדולות חלה התפלגות נוסחאות בחתימת ברכת ההבדלה, כאשר יש גורסים "ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי" , כברמב"ם (הל' שבת כט:ג ), וכן נשמר עד היום בסידורי עדות מזרח. ויש גורסים בהפסקת אתנחתא או פסיק, בהעדר וי"ו החיבור: "בין ישראל לגוים, בין יום השביעי", כל מעתיק בהתאם למנהג השגור בפיו.

ברי"ף פסחים פרק י (דף כא ע"ב) בכ"י אוקספורד וברוב עותקי הגניזה: "ובין" כבסדורי המזרח, ואילו בכ"י קרפנטרס, כבר הוחלף ל-"בין".

ברי"ף שבת, בסוף פרק יט, בסוף מאמר ארוך על אזמל רבינו המחבר, תוך כדי שיחה לפי תומו, מוכיח את שיטתו שם בסיוע לשוני מנוסח ברכת ההבדלה:

"דקארו אינשי למלאכה מעשה כדאמרינן ובין יום השביעי לששת ימי המעשה דהינו מלאכה".

כך בכ"י אוקספורד, אע"פ שנוסח הברכה מנותק מהקשרו, מקפיד הסופר להעתיק "ו" החיבור. ואילו בכתבי היד האירופאים (ומשם בנוסח שבדפוס), הושמטה ה-וי"ו בהתאם לנוסח ההבדלה השגור בפיהם, ונהיה "בין יום השביעי".

וכן אנו רואים אותו תהליך בנוסח ברכת המילה. בכל נוסחאות סדור רס"ג ובסדור ר' שלמה בן נתן: "להכניס (בלי סיומת וי"ו הייחוס) בבריתו של אברהם אבינו". וכן העיד בעל העיטור: "בסורא בשתי ישיבות מדקדקים ואומרים להכניס בלא ויו" אך שם הוא קבע לומר "להכניסו" כפי שנהוג באירופה.  בכ"י אוקספורד של הרי"ף (שבת פרק יט, נה ע"ב), מופיע נוסח סורא, ואילו בעותקי הרי"ף האירופאים, כולל עותק ריבב"ן, וברא"ש, כבר הוחלף לנוסח השגור של הברכה- "להכניסו".

ובסוף ברכת "אשר קידש ידיד" התוספת "למען בריתו אשר שם בבשרנו" היתה מוכרת לגאונים והשיבו שלא לאמרו, ולכן איננה בסידורי רס"ג ור' שלמה בן נתן. ואילו בנוסח האירופאי של הרי"ף , התוספת נמצאת כבר בכ"י ריבב"ן, ואין צורך לומר, שנוספה גם בדפוסים. גם בעניין זה אנו עדים לאותו תהליך במשנה תורה לרמב"ם (הל' מילה ה). וברמב"ם כ"י הנבחר- אוקספורד Hunt. 80 (דף 164 כאן)המוגהה מספרו האישי של המחבר, וכן בכ"י פטרסבורג RNL Evr I 196 הקרוב לו חסר התוספת, וכן בדפוס ספרד (ר"מ בערך) אך נמצאת היא בדפוס רומא ר"מ, שונצין ר"ן ואילך.

 

רמב"ם משנה תורה דפוס ספרד

רמב"ם משנה תורה דפוס רומא

ויש לציין, שרק ברי"ף כ"י אוקספורד נשמר הנוסח הגאונים (רס"ג, רע"ג) של אמירת העומדים שם "כשם שהכנסתו למילה" במקום הנוסח המצויה "כשם שנכנס לברית".
התפועה קיימת גם לגבי תפילות אחרות, כגון ברכת בעל הבית שבברכת המזון. ההנהגה של רשב"י (ברכות מו ע"א): "ואורח מברך כדי שיברך לבעל הבית" מתקיימת כשפוטה בנוסח הגאונים (רס"ג עמ' לז) של ברכת בעל הבית המתברך בפי האורח בלשון נוכח "לא תבוש לא תכלם", "ותצליח מאד בכל נכסיך", "ואל יזדקק לפניך", "ואל ישלוט שטן במעשה ידך". כך ברי"ף כ"י אוקספוד, פירקוביץ' RNL Evr. II A294.6. בקמברידג' T-S F14.69- כך בשלשת האחרונים, כלומר בתוספת הברכה של רבי (הראשון בגוף שלישי- נסתר, כברמב"ם ברכות ב:ז- גם בכ"י).  בדורות הראשונים שלאחר הרי"ף, בפירוש הרא"ה (קטלוניה), ובכתב יד קרפנטרס (פרובנס) אנו מוצאים כבר את ההמרה מדורגת לנוסח האירופאי (מחזור ויטרי) הפונה לה' שיברך את בעל הבית, המוזכר בגוף נסתר "יבוש, יכלם, יצלח, נכסיו, ידינו". המהלך מגיע לשלמותו בדפוס ויניציא רפ"ב.

בדוגמא האחרונה לפרק זה, הדפוס הראשון עדיין משקף את הנוסח המקורי, אך הדפוס השני מיישר קו עם הרא"ש.

4.  ביצה פרק ד (דף טז ע"א): הנח לָהֶן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין.

וכך בכל כתבי היד וקטעי גניזה,  עד לדפוס הראשון, קושטא רס"ט ועד בכלל.

בעותק דפוס קושטא של הספרייה הלאומית המצולם כאן אנו עדים לתהליך בעיצומו. מוגהה בגליון, בכתיבה בסגנון איטלקית,  תוספת הקרוב לשון של הרא"ש (ביצה ד:ב),  המשנה את כל עמדתו של הרי"ף בשאלה- מתי מותר לפוסק לומר "מוטב שיהיו שוגגין". הוא מוסיף תנאי שבתוספות (שבת נה ע"א ד"ה ואע"ג) "והני מילי במילי דידעינן בודאי דלא מקבלי מינן אבל במידי דלא ידעינן מחוייב למחות בידם", זאת בניגוד למגמה שברי"ף, שבהמשך המאמר מאפשר לומר "מוטב שיהו שוגגין" אפילו באיסור דאורייתא (כברמב"ם, הלכות שביתת העשור א:ז). התנאי מוזכר בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מז בשם תוס' ולא בשם רי"ף.

ומהגליון, קצר הדרך פנימה לרי"ף עצמו. בדפוס השני, ויניציאה רפ"א, הוא כבר נמצא.

 ומשם לכל הדפוסים שבהמשך.

ביביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה הביא ר' עובדיה יוסף את התנאי גם בשם רי"ף, בדעה אחת עם הרא"ש, בהתאם לדפוסים ויניציאה ואילך, ועוד תמה במה מרן הבית יוסף לא ראה כן. אין כאן המקום להרחיב, אך מוכח שהדפוס ראשון, הוא הדפוס שעמד לפני הב"י.

gmb 033